Ugly History: The Spanish Inquisition - Kayla Wolf

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

It’s 1481.

השנה היא 1481.

In the city of Seville,

בעיר סביליה,

devout Catholics are turning themselves in to the authorities.

קתולים אדוקים מסגירים את עצמם לרשויות.

They’re confessing to heresy— failure to follow the beliefs of the Catholic Church.

הם מתוודים על כפירה -- על כישלונם לדבוק באמונות של הכנסייה הקתולית.

But why?

אבל למה?

The Spanish Inquisition has arrived in Seville.

האינקוויזיציה הספרדית הגיע לסביליה.

The Inquisition began in 1478, when Pope Sixtus IV issued a decree

האינקוויזיציה החלה ב-1478, כשהאפיפיור סיקסטוס הרביעי הוציא הכרזה

authorizing the Catholic monarchs, Ferdinand and Isabella,

שאישרה למלכים הקתולים פרדיננד ואיזבלה,

to root out heresy in the Spanish kingdoms—

לתלוש מהשורש כפירה בממלכות הספרדיות --

a confederacy of semi-independent kingdoms

קונפדרציה של ממלכות עצמאיות למחצה

in the area that would become the modern country of Spain.

באזור שיהפוך למדינה המודרנית ספרד.

Though the order came from the church, the monarchs had requested it.

למרות שהצו הגיע מהכנסייה, המלכים ביקשו אותו.

When the Inquisition began, the Spanish kingdoms were diverse

כשהאינקוויזיציה החלה, הממלכה הספרדית הייתה מגוונת

both ethnically and religiously,

גם אתנית וגם דתית,

with Jews, Muslims, and Christians living in the same regions.

עם יהודים, מוסלמים, ונוצרים שחיו באותם אזורים.

The Inquisition quickly turned its attention to ridding the region

האינקוויזיציה הפנתה במהרה את תשומת ליבה לפטור את האזור

of people who were not part of the Catholic Church.

מאנשים שלא היו חלק מהכנסייה הקתולית.

It would last more than 350 years.

היא תימשך יותר מ-350 שנה.

On the ground, groups called tribunals ran the Inquisition in each region.

בשטח, קבוצות שנקראו הטריבונלים הפעילו את האינקוויזיציה בכל אזור.

Roles on a tribunal could include

תפקידים בטריבונל היו עשויים לכלול

an arresting constable, a prosecuting attorney,

שוטר מעצרים, תובע,

inquisitors to question the accused, and a scribe.

אינקוויזיטורים לתשאל את המועמד, וכתבן.

A “Grand Inquisitor,” a member of the clergy selected by the king and queen,

“אינקוויזיטור גדול“, כומר שנבחר על ידי המלך והמלכה,

almost always led a tribunal.

כמעט תמיד הוביל את הטריבונל.

The Inquisition marked its arrival in each new place with an “Edict of Grace.”

האינקוויזיציה סימנה את ההגעה לכל מקום חדש עם ”צו החנינה”

Typically lasting 40 days,

שנמשך בדרך כלל 40 ימים,

the Edict of Grace promised mercy to those who confess to heresy.

הצו הבטיח מחילה לאלה שהודו בכפירה.

After that, the inquisitors persecuted suspected heretics

לאחר מכן, האינקוויזיציה תבעה את הכופרים החשודים

on the basis of anonymous accusations.

על בסיס האשמות אנונימיות.

So the confessors in Seville probably didn’t see themselves as actual heretics—

אז המודים בסביליה כנראה לא ראו את עצמם ככופרים באמת --

instead, they were hedging their bets by reporting themselves

במקום זאת, הם הפחיתו את הסיכון שלהם בכך שדיווחו על עצמם

when the consequences were low,

כשהתוצאות היו קלות,

rather than risking imprisonment or torture

במקום להסתכן בכליאה ובעינויים

if someone else accused them later on.

אם מישהו אחר היה מאשים אותם מאוחר יותר.

They were right to worry:

והם צדקו בדאגתם:

once the authorities arrested someone, accusations were often vague,

ברגע שהרשויות עצרו מישהו, ההאשמות היו בדרך כלל מעורפלות,

so the accused didn’t know the reasons for their arrest

אז הנאשמים לא ידעו את הסיבות למעצרם

or the identity of their accuser.

או את הזהות של המאשימים.

Victims were imprisoned for months or even years.

קורבנות נכלאו במשך חודשים ואפילו שנים.

Once arrested, their property was confiscated,

ברגע שנעצרו, הרכוש שלהם הוחרם,

often leaving their families on the street.

הרבה פעמים משפחותיהם נותרו ברחוב.

Under these conditions, victims confessed to the most mundane forms of heresy—

בתנאים האלה, הקורבנות הודו בצורות הכי יום-יומיות של כפירה --

like hanging linen to dry on a Saturday.

כמו תליית כביסה לייבוש ביום שבת.

The Inquisition targeted different subsets of the population over time.

האינקוויזיציה טיווחה חלקי אוכלוסיה שונים במשך הזמן.

In 1492, at the brutal Grand Inquisitor Tomás de Torquemada’s urging,

ב-1492, בדחיפה של האינקוויזיטור הגדול תומא דה טורקמדה האכזרי,

the monarchs issued a decree giving Spanish Jews four months

המלכים הוציאו צו שנותן ליהודים הספרדים ארבעה חודשים

to either convert to Christianity or leave the kingdom.

להמיר את דתם לנצרות או לעזוב את הממלכה.

Thousands were expelled and those who stayed risked persecution.

אלפים הוגלו ואלו שנשארו הסתכנו ברדיפה.

Converts to Christianity, known as conversos, weren’t even safe,

מומרים לנצרות, שנקראו ‘קונברסוס’, גם לא היו בטוחים,

because authorities suspected them of practicing Judaism in secret.

כי הרשויות חשדו בהם שהם יהודים בחשאי.

The hatred directed at conversos was both religious and economic,

השנאה שהופנתה לקונברסוס הייתה דתית וגם כלכלית,

as conversos made up a large portion of the upper middle class.

מאחר שהקונברסוס היו חלק גדול ממעמד הביניים העליון.

The Inquisition eventually shifted its focus to the moriscos,

האינקוויזיציה פנתה לבסוף להתמקד במוריסקוס,

converts to Christianity from Islam.

מומרים לנצרות מהאסלאם.

In 1609, an edict passed forcing all moriscos to leave.

ב-1609, יצא צו שהכריח את כל המוריסקוס לעזוב.

An estimated 300,000 left.

מוערך ש-300,000 עזבו.

Those who remained became the Inquisition’s next targets.

אלו שנשארו הפכו למטרה הבאה של האינקוויזיטורים.

The inquisitors announced the punishments of those found guilty of heresy

האינקוויזיטורים הכריזו על העונש של אלה שנמצאו אשמים בכפירה

in public gatherings called autos de fé, or acts of faith.

בכינוסים ציבוריים שנקראו ‘אאוטוס דה פה’, או פעולות של אמונה.

Hundreds of people gathered to watch the procession of sinners, mass, sermon,

מאות אנשים נאספו לצפות במצעד החוטאים, במיסה, ובדרשה,

and finally the announcement of punishments.

ולבסוף ההכרזה על העונש.

Most of the accused received punishments like imprisonment, exile,

רוב הנאשמים קיבלו עונש כמו כליאה, גלות,

or having to wear a sanbenito, a garment that marked them as a sinner.

או לבישת סנבניטו, מלבוש שסימן אותם כחוטאים.

The worst punishment was “relaxado en persona”—

העונש הגרוע ביותר היה “רלקסדו דה פרסונה” -

a euphemism for burning at the stake.

לשון סגי נהור לשרפה על המוקד.

This punishment was relatively uncommon—

העונש היה די נדיר --

reserved for unrepentant and relapsed heretics.

שמור לכופרים ללא חרטה וכופרים חוזרים.

Over 350 years after Queen Isabella started the Inquisition,

יותר מ-350 שנה אחרי שהמלכה איזבלה החלה את האניקוויזיציה,

her namesake, Queen Isabella II, formally ended it on July 15th, 1834.

המלכה שנקראה על שמה, איזבלה השנייה, סיימה אותה רשמית ב-15 ביולי, 1834.

The Spanish kingdoms’ dependence on the Catholic Church had isolated them

ההסתמכות של הממלכות הספרדיות על הכנסייה בודדה אותן

while the rest of Europe experienced the Enlightenment

בעוד ששאר אירופה חוותה את הנאורות

and embraced the separation of church and state.

ואימצה את ההפרדה בין כנסייה למדינה.

Historians still debate the number of people killed during the Inquisition.

היסטוריונים חלוקים לגבי מספר האנשים שנהרגו במהלך האינקוויזיציה.

Some suggest over 30,000 but most estimate between 1,000 and 2,000.

כמה טוענים שיותר מ-30,000 אבל הרוב מעריכים שבין 1,000 ל-2,000.

The consequences of the Inquisition, however, reach far beyond fatalities.

התוצאות של האינקוויזיציה, עם זאת, הגיעו רחוק הרבה יותר ממספר המתים.

In some places, an estimated 1/3 of prisoners were tortured.

בכמה מקומות, מוערך שכשליש מהאסירים עונו.

Hundreds of thousands of members of religious minorities

מאות אלפי חברים במיעוטים דתיים

were forced to leave their homes,

הוכרחו לעזוב את בתיהם,

and those who remained faced discrimination and economic hardship.

ואלו שנשארו סבלו מאפליה ומקשיים כלכליים.

Smaller inquisitions in Spanish colonial territories

אינקוויזיציות קטנות יותר בקולוניות ספרדיות

in the Americas, especially Mexico, carried their own tolls.

באמריקה, בעיקר במקסיקו, גבו מחיר משלהן.

Friends turned in friends, neighbors accused neighbors,

חברים הסגירו חברים, שכנים האשימו שכנים,

and even family members reported each other of heresy.

ואפילו בני משפחה דיווחו אחד על השני על כפירה.

Under the Inquisition,

תחת האינקוויזיציה,

people were condemned to live in fear and paranoia for centuries.

אנשים נידונו לחיים בפחד ובפרנויה במשך מאות שנים.