This tool will help improve your critical thinking - Erick Wilberding

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Socrates, one of the founding fathers of Western philosophical thought,

סוקרטס, אחד האבות המייסדים של הפילוסופיה המערבית,

was on trial.

עמד למשפט.

Many Athenians believed he was a dangerous enemy of the state,

אתונאים רבים האמינו שהוא אוייב מסוכן של המדינה,

accusing the philosopher of corrupting the youth

והאשימו את הפילוסוף בהשחתת הנוער

and refusing to recognize their gods.

ובסירוב להכיר באלים.

However, Socrates wasn’t feared for claiming to have all the answers,

אבל הם לא פחדו מסוקרטס בגלל שטען שיש לו את כל התשובות,

but rather, for asking too many questions.

אלא בגלל ששאל יותר מדי שאלות.

While he loathed formal lectures,

סוקרטס תיעב הרצאות פורמליות,

the philosopher frequently engaged friends and strangers

ולעיתים קרובות אתגר את חבריו ואנשים זרים

in lengthy conversations about morality and society.

בשיחות ארוכות על מוסר וחברה.

These discussions weren’t debates, nor would Socrates offer explicit advice.

הדיונים האלה לא היו ויכוחים, וסוקרטס גם לא הציע בהם עצות מפורשות.

In fact, the philosopher often claimed to know nothing at all,

למעשה, הפילוסוף טען בדרך-כלל שהוא לא יודע כלום,

responding to his partner's answers only with further questions.

והגיב לתשובות שותפיו בשאלות נוספות.

But through this process, Socrates probed their logic,

אבל דרך התהליך הזה, סוקרטס בדק את הלוגיקה שלהם,

revealing its flaws and helping both parties reach a more robust understanding.

גילה את הפגמים בה ועזר לשני הצדדים להגיע להבנה טובה יותר.

These insightful questions made Socrates beloved by his followers.

השאלות מעוררות התובנה האלו הפכו את סוקרטס לאהוב על ידי תומכיו.

Two of his students, Plato and Xenophon, were so inspired

שניים מהסטודנטים שלו, אפלטון וקסנופון, קיבלו כל כך הרבה השראה

that they replicated their mentor’s process in fictional dialogues.

שהם שיחזרו את התהליך של המנטור שלהם בדיאלוגים מומצאים.

These invented exchanges provide perfect examples

חילופי הדברים המומצאים האלה הם דוגמאות מושלמות

of what would come to be known as the Socratic Method.

למה שייקרא השיטה הסוקרטית.

In one of these fabricated dialogues,

באחד הדיונים המומצאים האלה,

Socrates is conversing with a young man named Euthydemus,

סוקרטס דן עם איש צעיר בשם איותידמוס,

who is confident that he understands the nature of justice and injustice.

שבטוח שהוא מבין את מהות הצדק ואי הצדק.

Socrates probes the student’s values by asking him to label actions

סוקרטס חוקר את ערכי הסטודנט בכך שהוא מבקש ממנו לתייג פעולות

such as lying and theft as just or unjust.

כמו שקר וגנבה כצודקים או לא.

Euthydemus confidently categorizes them as injustices,

איותידמוס מקטלג אותם בביטחון כאי צדק,

but this only prompts another question:

אבל זה רק מעלה שאלה אחרת:

is it just for a general to deceive or pillage a hostile army?

האם זה צודק עבור גנרל להונות או לבזוז צבא עוין?

Euthydemus revises his assertion.

איותידמוס משנה את הגישה שלו.

He claims that these actions are just when done to enemies,

הוא טוען שהפעולות האלה צודקות רק כשהן נעשות לאוייבים,

and unjust when done to friends.

ולא צודקות כשהן נעשות לחברים.

But Socrates isn’t finished.

אבל סוקרטס לא סיים.

He asks the young man to consider a commander lying to his troops

הוא מבקש מהצעיר לשקול מפקד שמשקר לחייליו

to boost their morale.

כדי להעלות את המורל.

Before long, Euthydemus is despondent.

עד מהרה, איותי’דמוס מיואש.

It seems that every answer leads to further problems,

נראה שכל תשובה מובילה לבעיות נוספות,

and perhaps he’s not quite sure what constitutes justice after all.

ואולי הוא לא לגמרי בטוח מה צודק אחרי הכל.

In employing this question-oriented approach,

על ידי שימוש בשיטת השאלות המנחות הזו,

Socrates described himself as a midwife,

סוקרטס תיאר את עצמו כמיילדת,

whose inquiries assist others in giving birth to their ideas.

שהשאלות שלה מסייעות לאחרים ללדת רעיונות.

His method of questioning draws out an individual’s unexamined assumptions,

שיטת התשאול שלו מושכת החוצה את ההנחות הלא בדוקות של אדם,

and then challenges those biases.

ואז מאתגרת את הדעות המוטות האלו.

It doesn't always provide definitive answers,

זה לא תמיד מספק תשובות מוחלטות,

but the method helps clarify the questions

אבל השיטה עוזרת להבהיר את השאלות

and eliminate contradictory or circular logic.

ולפסול לוגיקה סותרת או מעגלית.

And by following a line of inquiry where it logically leads,

במעקב לוגי אחרי קו החקירה,

both the question asker and answerer can end up in unexpected places.

גם שואל השאלות וגם העונה יכולים להגיע למקומות לא צפויים.

This technique isn’t limited by the conversation’s content,

השיטה הזו לא מוגבלת על ידי תוכן השיחה,

making it incredibly useful in numerous fields.

מה שהופך אותה מאוד יעילה בתחומים רבים,

During the Renaissance, the method was used to teach clinical medicine.

במהלך הרנסאנס, השיטה היתה בשימוש כדי ללמד רפואה קלינית.

Students proposed their rationale for different diagnoses,

תלמידים הציעו את הרציונל שלהם לאבחנות שונות,

while a doctor questioned their assumptions and moderated discussion.

בזמן שהרופא פקפק בהנחות שלהם והנחה את הדיון.

In this model, the method could even produce conclusive results.

במודל הזה, השיטה יכולה אפילו לייצר מסקנות.

This same approach was later used in other sciences,

אותה גישה היתה בשימוש מאוחר יותר בתחומי מדע אחרים,

such as astronomy, botany, and mathematics.

כמו אסטרונומיה, בוטניקה, ומתמטיקה.

Following the Protestant Reformation,

אחרי הרפורמציה הפרוטסטנטית,

it was adapted to tackle abstract questions of faith.

היא הותאמה להתמודד עם שאלות מופשטות של אמונה.

In the 19th century, the method became an essential part

במאה ה-19, השיטה הפכה לחלק חיוני

of American legal education.

בחינוך המשפטי בארצות הברית.

Professors explored students’ understanding of judicial reasoning

פרופסורים חקרו את הבנת הסטודנטים להנמקה שיפוטית

by challenging them with unforeseen hypothetical situations.

בכך שאתגרו אותם עם מצבים היפוטטיים לא צפויים.

This approach is still used today by the Supreme Court

הגישה הזו נמצאת עדיין בשימוש היום בבית המשפט העליון

to imagine the unintended impacts of passing a law.

כדי לדמיין את ההשפעות הלא מכוונות של העברת חוק.

The Socratic Method can be adapted to teach almost any topic

השיטה הסוקרטית יכולה להיות מותאמת כדי ללמד כמעט כל נושא

that relies on critical reasoning,

שמסתמך על הסקה ביקורתית,

but its success depends on the teacher employing it.

אבל ההצלחה שלה תלויה במורה שמשתמש בה.

An effective Socratic educator must be well versed in their subject.

מחנכים סוקרטים אפקטיבים חייבים להכיר היטב את הנושא.

Rather than bullying their students or showing off their superior intellect,

ובמקום להתעמר בתלמידים שלהם או להפגין את עליונותם האינטלקטואלית,

they should be modest, genuinely curious, and affirming of every contribution.

הם צריכים להיות צנועים, סקרנים באמת, ולחזק כל תרומה לדיון.

In this regard, Socrates himself

במובן הזה, סוקרטס עצמו

may not have been the most subtle Socratic teacher.

אולי לא היה המחנך הסוקרטי הכי מעודן.

Historians believe he was deeply critical of Athens’ particular brand of democracy,

היסטוריונים מאמינים שהוא היה ביקורתי מאוד כלפי הדמוקרטיה המסויימת של אתונה,

and known to pass those concerns onto his followers.

ונודע בכך שהעביר את הדאגות האלה לתומכיו.

These subversive beliefs were distorted in public forums

האמונות החתרניות האלו עוותו בפורום הציבורי

and thought to have inspired two of his pupils to treasonous ends.

ונחשבו כאילו נתנו השראה בוגדנית לשניים מתלמידיו.

It was likely for these ideas Socrates was brought to trial,

כנראה שבשל הרעיונות האלו סוקרטס הובא למשפט,

and eventually, sentenced to death.

ולבסוף, נידון למוות.

But even on his deathbed, artists depict a serene philosopher—

אבל אפילו לפני מותו, אמנים מתארים פילוסוף שליו

ever curious to explore the ultimate question.

שתמיד מתעניין לחקור את השאלה המהותית.