What "Orwellian" really means - Noah Tavlin

מה המשמעות האמיתית של אורווליאני - נוח טבלין

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

If you've watched the news or followed politics

אם צפיתם בחדשות או עקבתם אחרי הפוליטיקה

chances are you've heard the term Orwellian

הסיכויים הם ששמעתם את המושג אורוויליאני

thrown around in one context or another.

נזרק סביב בהקשר אחד או אחר.

But have you ever stopped to think about what it really means,

אבל האם עצרתם לחשוב על מה זה באמת אומר,

or why it's used so often?

או למה זה בשימוש רב כל כך?

The term was named after British author Eric Blair

המונח נקרא על שם סופר בריטי בשם אריק בלייר

known by his pen name George Orwell.

שידוע בשם העט שלו ג'ורג' אורוול.

Because his most famous work, the novel "1984,"

מפני שהעבודה הכי מוכרת שלו, הרומן "1984,"

depicts an oppressive society under a totalitarian government,

מתאר חברה מדכאת תחת משטר טוטליטרי,

"Orwellian" is often used simply to mean authoritarian.

"אורוויליאני" משמש הרבה פעמים פשוט לתאר רודן.

But using the term in this way

אבל שימוש במושג הזה בדרך זו

not only fails to fully convey Orwell's message,

לא רק כושל בלהעביר לגמרי את המסר של אורוול,

it actually risks doing precisely what he tried to warn against.

הוא למעשה מסתכן בלעשות בדיוק מה שהוא ניסה להזהיר מפניו.

Orwell was indeed opposed to all forms of tyranny,

אורוול באמת התנגד לכל צורות הטירניה,

spending much of his life fighting against anti-democratic forces

ובילה הרבה מחייו בלחימה נגד כוחות אנטי דמוקרטיים

of both the left-wing and the right.

גם של הימין וגם של השמאל.

But he was also deeply concerned with how such ideologies proliferate.

אבל הוא גם היה מאוד מודאג מאיך כזו אידיאולוגיה תחלחל.

And one of his most profound insights

ואחת התובנות הכי מעמיקות שלו

was the importance that language plays in shaping our thoughts and opinions.

היתה החשיבות ששפה משחקת בעיצוב המחשבות והדעות שלנו.

The government of "1984"'s Oceania controls its people's actions and speech

הממשל של אושיאניה ב "1984" שולט בפעולות ובדיבור של אנשים

in some ways that are obvious.

בדרכים ברורות.

Their every move and word is watched and heard,

כל פעולה ומילה שלהם נצפת ונשמעת,

and the threat of what happens to those who step out of line

והאיום של מה שיקרה לאלה שלא ינהגו כמצופה

is always looming overhead.

תמיד מרחף מעליהם.

Other forms of control are not so obvious.

צורות אחרות של שליטה הן לא כל כך ברורות.

The population is inundated with a constant barrage of propaganda

האוכלוסיה מוצפת בהתקפה קבועה של תעמולה

made up of historical facts and statistics manufactured in the Ministry of Truth.

שעשויה מעובדות הסטוריות וסטטיסטיקה שנוצרת במשרד האמת.

The Ministry of Peace is the military.

משרד השלום הוא הצבא.

Labor camps are called "Joycamps."

מחנות עבודה נקראים "מחנות שמחה."

Political prisoners are detained and tortured in the Ministry of Love.

אסירים פוליטיים נעצרים ומעונים על ידי משרד האהבה.

This deliberate irony is an example of doublespeak,

האירוניה המכוונת היא דוגמה למשמעות כפולה,

when words are used not to convey meaning but to undermine it,

כשמילים משמשות לא כדי להעביר משמעות אלא לחתור תחתיה,

corrupting the very ideas they refer to.

משחיתים את הרעיונות עצמם שהם מתייחסים אליהם.

The regime's control of language goes even further,

השליטה של השלטון בשפה אפילו יותר גדולה,

eliminating words from the English language

הם מבטלים מילים בשפה האנגלית

to create the official dialect of Newspeak,

כדי ליצור את הדיאלקט הרשמי של הדיבור החדש,

a crudely limited collection of acronyms and simple concrete nouns

אוסף גס ומוגבל של ראשי תיבות ושמות עצם פשוטים

lacking any words complex enough to encourage nuanced or critical thought.

שחסרות בו מילים מרוכבות מספיק כדי לעודד ניואנסים ומחשבה ביקורתית.

This has an effect on the psyche Orwell calls, "Doublethink,"

יש לזה אפקט על המוח שאורוול קורא לו "מחשבה כפולה,"

a hypnotic state of cognitive dissonance

מצב הפנוטי של דיסוננס קוגינטיבי

in which one is compelled to disregard their own perception

בו אנשים מאולצים להתעלם מהתפישה של עצמם

in place of the officially dictated version of events,

במקום הגרסה המוכתבת רישמית של הארועים,

leaving the individual completely dependent

מה שמשאיר את האנשים תלויים לגמרי

on the State's definition of reality itself.

על ההגדרה של המדינה של המציאות עצמה.

The result is a world

התוצאה היא עולם

in which even the privacy of one's own thought process is violated,

בו אפילו הפרטיות של המחשבה של האדם מופרת,

where one may be found guilty of thoughtcrime by talking in their sleep,

מקום בו אדם יכול להמצא אשם בפשע מחשבה על ידי דיבור בשנתו,

and keeping a diary or having a love affair

ושמירה על יומן או רומן

equals a subversive act of rebellion.

שווים לפעולה חתרנית של מרד.

This might sound like something that can only happen in totalitarian regimes,

זה אולי נשמע כמו משהו שיכול לקרות רק במשטרים טוטליטרים,

but Orwell was warning us about the potential for this occurring

אבל אורוול הזהיר אותנו בנוגע לפוטנציאל שזה יתרחש

even in democratic societies.

אפילו בחברות דמוקרטיות.

And this is why "authoritarian" alone does not "Orwellian" make.

ולכן "רודן" לבדו לא עושה "אורווליאני".

In his essay, "Politics and the English Language,"

בחיבור, "פוליטיקה והשפה האנגלית,"

he described techniques like using pretentious words to project authority,

הוא תאר טכניקות כמו שימוש במילים יומרניות לרשויות הפרוייקט,

or making atrocities sound acceptable by burying them in euphemisms

או לגרום לזוועות להשמע מתקבלות על הדעת על ידי קבורתן בלשון נקיה

and convoluted sentence structures.

ומבני משפטים מפותלים.

But even more mundane abuses of language can affect the way we think about things.

אבל אפילו התעללות רגילה בשפה יכולה להשפיע על הדרך בה אנו חושבים על דברים.

The words you see and hear in everyday advertising

המילים שאתם יכולים לראות ולשמוע בפרסומות כל יום

have been crafted to appeal to you and affect your behavior,

נוצרו כדי למשוך אתכם ולהשפיע על ההתנהגות שלכם,

as have the soundbites and talking points of political campaigns

כמו גם הקולות ונקודות שיחה של קמפיינים פוליטיים

which rarely present the most nuanced perspective on the issues.

שלעיתים רחוקות מציגות את נקודות המבט עם פרספקטיבות עם הכי הרבה ניואנסים על הנושא.

And the way that we use ready-made phrases and responses gleaned from media reports

והדרך בה אנחנו משתמשים במונחים מוכנים ומונחים שנאספו מדוחות של המדיה

or copied from the Internet

או מועתקים מהאינטרנט

makes it easy to get away with not thinking too deeply

הופכים את זה לפשוט להצליח בלי לחשוב יותר מדי

or questioning your assumptions.

או לפקפק בהנחות שלכם.

So the next time you hear someone use the word Orwellian,

אז בפעם הבאה שאתם שומעים מישהו משתמש במילה אורווליאני,

pay close attention.

שמו לב היטב.

If they're talking about the deceptive and manipulative use of language,

אם הם מדברים על השימוש המניפולטיבי והמטעה בשפה,

they're on the right track.

הם על הדרך הנכונה.

If they're talking about mass surveillance and intrusive government,

אם הם מדברים על מעקב מסיבי וממשלה חודרנית,

they're describing something authoritarian but not necessarily Orwellian.

הם מתארים משהו רודני אבל לאו דווקא אורווליאני.

And if they use it as an all-purpose word for any ideas they dislike,

ואם הם ישתמשו בו כמילה רב שימושית לכל רעיון שהם לא אוהבים,

it's possible their statements are more Orwellian

זה אפשרי שההצהרות הן יותר אורווליאניות

than whatever it is they're criticizing.

מכל מה שהם מבקרים.

Words have the power to shape thought.

למילים יש את הכוח לעצב מחשבות.

Language is the currency of politics,

שפה היא המטבע של הפוליטיקה,

forming the basis of society from the most common, everyday interactions

ויוצרת את הבסיס לחברה מהאינטראקציות הכי יום יומיות

to the highest ideals.

לאידיאלים הכי גבוהים.

Orwell urged us to protect our language

אורוול עודד אותנו להגן על השפה שלנו

because ultimately our ability to think and communicate clearly

מפני שבסופו של דבר היכולת שלנו לחשוב ולתקשר בברור

is what stands between us and a world where war is peace

היא מה שעומדת בינינו ועולם בו מלחמה היא שלום

and freedom is slavery.

וחופש הוא עבדות.