The many meanings of Michelangelo's Statue of David - James Earle

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

When we think of classic works of art,

כשאנחנו חושבים על יצירות אומנות קלאסיות,

the most common setting we imagine them in is a museum.

המיקום הכי נפוץ בו אנחנו מדמיינים אותן הוא מוזאונים.

But what we often forget is that much of this art

אבל מה שאנחנו שוכחים פעמים רבות הוא שהרבה מהאומנות הזו

was not produced with a museum setting in mind.

לא נוצרה עם מחשבה על מיקום מוזאוני.

What happens to an artwork

מה קורה לאומנות

when it's taken out of its originally intended context?

כשהיא נלקחת מחוץ להקשר המיועד שלה?

Take the example of Michelangelo's Statue of David,

קחו לדוגמה את הפסל דוד של מיכאלאנג'לו,

depicting the boy hero who slew the giant philistine, Goliath,

שמתאר את הילד הגיבור שקטל את הענק של הפלישתים, גולית,

armed with only his courage and his slingshot.

חמוש רק באומץ ובקלע שלו.

When Michelangelo began carving a block of pure white marble

כשמיכאלאנג'לו התחיל לחצוב גוש של שיש לבן טהור

to communicate this famous Biblical story,

כדי להעביר את הסיפור התנכי המפורסם,

the city of Florence intended to place the finished product

העיר פירנצה התכוונה להציב את המוצר המוגמר

atop their grand cathedral.

על הקתדרלה הגדולה שלהם.

Not only would the 17 foot tall statue

לא רק שהפסל בן חמש המטר

be easily visible at this height,

היה נראה בקלות בגובה הזה,

but its placement alongside 11 other statues

אלא שלהצבה שלו יחד עם 11 פסלים נוספים

of Old Testament heroes towering over onlookers

של גיבורי התנ"ך מתנשאים מעל הצופים

would have a powerful religious significance,

היתה משמעות דתית משמעותית,

forcing the viewer to stare in awe towards the heavens.

שתכריח את הצופים לצפות ביראה לשמים.

But by the time Michelangelo had finished the work, in 1504,

אבל בזמן שמיכאלאנג'לו סיים את העבודה, ב 1504,

the plans for the other statues had fallen through,

התוכניות לפסלים האחרים נגנזו,

and the city realized that lifting such a large sculpture to the roof

והעיר הבינה שהרמת פסל כזה גדול לגג

would be more difficult than they had thought.

תהיה קשה יותר משהם חשבו.

Furthermore, the statue was so detailed and lifelike,

בנוסף, הפסל היה כל כך מדוייק ומלא חיים,

down to the bulging veins in David's arm

עד לרמת הורידים הבולטים בזרועו של דוד

and the determination on his face,

והנחישות על פניו,

that it seemed a shame to hide it so far from the viewer.

שזה נראה חבל להסתיר אותם הרחק מהצופים.

A council of politicians and artists

מועצה של פוליטיקאים ואמנים

convened to decide on a new location for the statue.

התכנסה כדי להחליט על מיקום חדש לפסל.

Ultimately voting to place it in front of the Palazzo della Signoria,

ובסופו של דבר הצביעה על מיקום לפני הפלאצו די סניורה,

the town hall and home of the new Republican government.

העירייה והבית של הממשלה הרפובליקאית החדשה.

This new location transformed the statue's meaning.

המקום החדש הזה שינה את משמעות הפסל.

The Medici family, who for generations had ruled the city

משפחת מדיצ'י, שבמשך דורות שלטה בעיר

through their control of banking, had recently been exiled,

דרך השליטה שלהם בבנקאות, הוגלתה באחרונה,

and Florence now saw itself as a free city,

ופירנצה ראתה את עצמה עכשיו כעיר עצמאית,

threatened on all sides by wealthy and powerful rivals.

שמאויימת מכל הכיוונים על ידי יריבים עשירים וחזקים.

David, now the symbol of heroic resistance against overwhelming odds,

דוד, עכשיו הסמל של התנגדות הרואית מול סיכויים גדולים,

was placed with his intense stare,

הושם עם המבט החודר שלו,

now a look of stern warning, focused directly towards Rome,

עכשיו מבט של אזהרה נוקשה, ממוקד ישירות לכיוון רומא,

the home of Cardinal Giovanni de Medici.

ביתו הקרדינל ג'יובני דה מדיצ'י.

Though the statue itself had not been altered,

למרות שהפסל עצמו לא שונה,

its placement changed nearly every aspect of it

ההצבה שלו שינתה כמעט כל פן שלו

from a religious to a political significance.

ממשמעות דתית לפוליטית.

Though a replica of David still appears at the Palazzo,

למרות שרפליקה של דוד עדיין מופיעה בפלאצו,

the original statue was moved in 1873

הפסל המקורי הועבר ב 1873

to the Galleria dell'Accademia, where it remains today.

לגלריה דה לה אקדמיה, שם הוא מוצב היום.

In the orderly, quiet environment of the museum,

בסביבה המאורגנת והשקטה של המוזאון,

alongside numerous half-finished Michelangelo sculptures,

יחד עם פסלים רבים לא גמורים של מיכאלאנג'לו,

overt religious and political interpretations fall away,

פרשנויות דתיות ופוליטיות גלויות נעלמות,

giving way to detached contemplation of Michelangelo's

מפנות דרך להתבוננות מנותקת על היכולות

artistic and technical skill.

האומנותיות והטכניות של מיכאלאנג'לו.

But even here, the astute viewer may notice

אבל אפילו פה, הצופה החד אולי יבחין

that David's head and hand appear disproportionately large,

שהראש והיד של דוד נראים גדולים בצורה לא פרופוציונלית,

a reminder that they were made to be viewed from below.

תזכורת שהם נעשו כדי להראות מלמטה.

So, not only does context change the meaning

אז לא רק שההקשר משנה את המשמעות

and interpretation of an artwork throughout its history,

והפרשנות של אומנות בהסטוריה,

sometimes it can make that history resurface

לפעמים הוא יכול לגרום להסטוריה להופיע

in the most unexpected ways.

בדרכים הכי לא צפויות.