The murder of ancient Alexandria's greatest scholar - Soraya Field Fiorio

תרגום: Allon Sasson עריכה: Ido Dekkers

In the city of Alexandria in 415 CE,

בעיר אלכסנדריה בשנת 415 לספירה,

the bishop and the governor were in a fight.

הבישוף והמושל היו מסוכסכים.

It started with a disagreement over the behavior of a militia of monks,

זה החל באי הסכמה על התנהגות של מליציה של נזירים,

and ended with an accusation of witchcraft

והסתיים בהאשמה בכישוף

leveled against one of the most powerful figures in the city.

שהועלתה כנגד אחת הדמויות החזקות ביותר בעיר.

Hypatia of Alexandria was a prominent mathematician, philosopher,

היפאתיה מאלכסנדריה היתה מתמטיקאית בולטת, פילוסופית,

and advisor to the city’s leaders.

ויועצת למנהיגי העיר.

In the centuries since she lived,

במאות השנים מאז שחיה,

the details of her life have been the subject of much dispute

פרטי חייה היו נושא לויכוח עמוק

and have taken on an almost mythical status.

וקיבלו מימד אגדי כמעט.

But while none of Hypatia’s own writings survive,

אבל בעוד שאף אחד מכתביה של היפאתיה עצמה לא שרד,

her contemporaries’ and students’ accounts of her work and life

הדיווחים של בני דורה ושל תלמידיה אודות חייה ועבודתה

paint a picture of the qualities that made her renowned as a scholar,

משרטטים תמונה של התכונות שהפכו אותה למשכילה בעלת שם,

beloved as a teacher, and ultimately led to her downfall.

ולמורה אהובה, ולבסוף הובילו לנפילתה.

Hypatia was born around 355 in Alexandria,

היפאתיה נולדה בסביבות שנת 355 באלכסנדריה,

then part of the Egyptian province of the Eastern Roman Empire,

אז חלק מהפרובינציה המצרית של האימפריה הרומית המזרחית,

and an intellectual center.

ומרכז אינטלקטואלי.

Her father Theon was an accomplished Greek mathematician and astronomer;

אביה ת'און היה מתמטיקאי יווני ואסטרונום מוכשר;

her mother is unknown.

אמה לא ידועה.

Hypatia was likely an only child, and Theon educated her himself.

היפאתיה היתה כנראה ילדה יחידה, ות'און חינך אותה בעצמו.

By adulthood, she had surpassed her father in both mathematics and philosophy,

בבגרותה כבר התעלתה על אביה במתמטיקה ובפילוסופיה,

becoming the city’s foremost scholar and taking over his position

הפכה למשכילה המפורסמת ביותר בעיר ותפסה את משרתו

at the head of the Platonic school, similar to a modern university.

בראש האסכולה האפלטונית, שדומה לאוניברסיטה מודרנית.

She refined scientific instruments, wrote math textbooks,

היא שכללה כלים מדעים, כתבה ספרי לימוד במתמטיקה,

and developed a more efficient method of long division.

ופיתחה שיטה יעילה יותר לחילוק ארוך.

But perhaps her most significant contributions to intellectual life

אבל אולי התרומה החשובה ביותר שלה לחיים האינטלקטואליים

in Alexandria came through her teaching.

באלכסנדריה נוצרה כתוצאה מההוראה שלה.

The philosophy Hypatia taught drew from the legacy of Plato and Aristotle,

הפילוסופיה שהיפאתיה לימדה שאבה מהמסורת של אפלטון ואריסטו,

as well as the mystical philosopher Plotinus and the mathematician Pythagoras.

כמו גם הפילוסוף המיסטי פלוטינוס והמתמטיקאי פיתגורס.

The convergence of these influences merged to form a school called Neoplatonism.

המיזוג של ההשפעות האלו השתלב ליצירת אסכולה שנקראה נאופלטוניזם.

For the Neoplatonists, mathematics had a spiritual aspect,

עבור הנאופלטוניסט, למתמטיקה יש אספקט רוחני,

divided among the four branches of arithmetic, geometry, astronomy and music.

שמחולק בין ארבעת הענפים: אריתמטיקה, גיאומטריה, אסטרונומיה ומוסיקה.

These subjects were not studied merely for the sake of curiosity

נושאים אלו לא נלמדו רק לשם הסקרנות

or practical utility, but because they authenticated the belief

או ככלי שימושי, אלא משום שהם אימתו את האמונה

that numbers were the sacred language of the universe.

שמספרים הם השפה המקודשת של היקום.

In the repeated patterns of algebraic formulas and geometric shapes,

בתבניות החוזרות של נוסחאות אלגבריות ושל צורות גיאומטריות,

the orbits of the planets, and the harmonious intervals of musical tones,

במסלולי הכוכבים ובמרווחים ההרמוניים של צלילים מוסיקליים,

the Neoplatonists saw a rational cosmic force at work.

הנאופלטוניסטים ראו כח קוסמי רציונלי בפעולה.

Students delved into this ordered mathematical world

התלמידים התעמקו לתוך העולם המתמטי המסודר הזה

to achieve higher unity with this force, known as “the One.”

כדי להשיג אחדות גבוהה יותר עם הכח המכונה "האחד".

While Hypatia was considered pagan—

בעוד שהיפאתיה נחשבה לפגאנית --

a term for traditional Roman belief before Christianity—

מונח המתאר את האמונה הרומית המסורתית לפני הנצרות --

she worshipped no particular deity or deities,

היא לא סגדה לאל או לאלים ספציפיים,

and her ideas could be applied alongside multiple religious viewpoints.

ואת הרעיונות שלה אפשר היה ליישם לצד נקודות השקפה דתיות רבות.

Jewish and Christian as well as pagan students

יהודים ונוצרים כמו גם סטודנטים פגאנים

travelled from the farthest reaches of the empire to study with her.

הגיעו מכל קצוות האימפריה כדי ללמוד איתה.

The nonpartisan environment Hypatia fostered,

הסביבה הלא מפלגת שהיפאתיה טיפחה,

where all students could feel comfortable,

שבה כל התלמידים יכלו להרגיש בנוח,

was especially remarkable given the religious and political turmoil

היתה ראויה לציון במיוחד על רקע המערבולת הדתית והפוליטית

that was fracturing the city of Alexandria at the time.

ששיסעה את העיר אלכסנדריה באותה עת.

Christianity had recently become the Empire’s state religion.

הנצרות הפכה לאחרונה לדת המדינה באימפריה.

The local archbishop Cyril had steadily gained political power,

הארכיבישוף המקומי סיריל צבר בקביעות כח פוליטי,

commanding zealous militias of Christian monks to destroy pagan temples

ופקד על מליציות קנאיות של נזירים נוצרים להרוס מסגדים פגאנים

and harass the Jewish population.

ולהטריד את האוכלוסיה היהודית.

In doing so, he encroached on the secular authority of the Roman governor Orestes,

בעשותו זאת, הוא כירסם בסמכותו החילונית של המושל הרומאי אורסטס,

himself a moderate Christian, leading to a bitter public feud between the two men.

בעצמו נוצרי מתון, מה שהוביל לעימות פומבי מר בין שני האנשים.

Because she was seen as a wise and impartial figure,

לאור העובדה שהיא נתפסה כדמות חכמה ונטולת פניות,

governor Orestes consulted Hypatia,

המושל אורסטס התייעץ עם היפאתיה,

who advised him to act with fairness and restraint.

שייעצה לו לנהוג בהוגנות ובאיפוק.

But when a group of Cyril’s monks incited a riot,

אבל כשקבוצה מנזיריו של סיריל עוררה התפרעות,

badly injuring Orestes in the process, he had their leader tortured to death.

ופצעה קשות את אורסטס במהלכו, הוא עינה את המנהיג שלהם למוות.

Cyril and his followers blamed Hypatia,

סיריל ומעריציו האשימו את היפאתיה

accusing her of witchcraft to turn Orestes against Christianity.

בכישוף שהסית את אורסטס נגד הנצרות.

In March 415, as Hypatia was traveling through the city,

במרץ 415, כשהיפאתיה נסעה ברחבי העיר,

the bishop’s militia of monks dragged her from her carriage

מליצית הנזירים של הבישוף גררה אותה מהכרכרה

and brutally murdered and dismembered her.

רצחה אותה בברוטליות וביתרה את גופתה.

Hypatia’s death was a turning point in the politics of Alexandria.

מותה של היפאתיה היה נקודת מפנה בפוליטיקה של אלכסנדריה.

In the wake of her murder,

בעקבות הרצח שלה,

other philosophers in the Greek and Roman tradition fled,

פילוסופים אחרים מהמסורת היוונית והרומית נמלטו,

and the city’s role as a center of learning declined.

ותפקידה של העיר כמרכז למידה דעך.

In a very real way,

בדרך ממשית מאד,

the spirit of inquisition, openness, and fairness she fostered

רוח הסקרנות, הפתיחות וההוגנות שהיא טיפחה

died with her.

מתה יחד עימה.