How do you know if you have a virus? - Cella Wright

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Nachshon (Sean) Yehudai

A new virus emerges and spreads like wildfire.

וירוס חדש מופיע ומתפשט כמו אש בשדה קוצים.

In order to contain it,

כדי להכיל אותו,

researchers must first collect data about who’s been infected.

חוקרים חייבים לאסוף מידע על מי נידבק.

Two main viral testing techniques are critical:

שתי שיטות בדיקות וירליות עיקריות הן קריטיות:

one tells you if you have the virus

אחת אומרת אם יש לכם את וירוס

and the other shows if you’ve already had it.

והאחרת מראה אם כבר היה לכם אותו.

So, how exactly do these tests work?

אז, איך בדיוק הבדיקות האלו עובדות?

PCR, or polymerase chain reaction testing,

PCR או בדיקת תגובה של שרשראות פולימראז,

targets the virus’s genetic material in the body

מכוונת לחומר הגנטי של הוירוס בגוף

and is used to diagnose someone who is currently infected.

והיא בשימוש לאבחון אם מישהו כרגע נושא את הנגיף.

Yet, this genetic material may be present in such imperceptible amounts

ועדיין, החומר הגנטי הזה יכול להיות קיים בכמויות לא נקלטות

that actually detecting it is difficult.

שגילויו למעשה קשה.

This is where PCR comes in:

פה הPCR נכנסת לתמונה:

it’s widely used to amplify genetic information to large enough quantities

היא בשימוש נרחב כדי להגביר מידע גנטי לכמויות גדולות מספיק

that it can be readily observed.

שאפשר להבחין בהן בקלות.

To develop a PCR test for a never-before-seen virus,

כדי לפתח מבדקי PCR לוירוס שמעולם לא נראה לפני כן,

researchers first sequence its genetic material, or genome,

חוקרים מרצפים ראשית את החומר הגנטי, או הגנום,

and identify regions that are unique to that specific virus.

ומזהים אזורים שיחודיים לוירוסים הספציפיים האלה.

PCR then targets these particular segments.

PCR מכוון אז לאזורים הספציפיים האלה.

A PCR test begins by collecting a sample:

בדיקת PCR מתחילה על ידי איסוף דגימה:

this can be blood for hepatitis viruses, feces for poliovirus,

זה יכול להיות דם לוירוס ההפטיטיס, צואה לפוליו,

and samples from the nose or throat for coronaviruses.

ודוגמיות מהאף או הגרון לקורונה.

The sample is taken to a central laboratory

הדוגמית נלקחת למעבדה מרכזית

where PCR is performed to test for the presence of the virus’ genome.

שם PCR מבוצע כדי לבחון נוכחות של הגנום של הוירוס.

Genetic information can be encoded via DNA or RNA.

מידע גנטי יכול להיות מקודד דרך DNA או RNA.

HPV, for example, uses DNA, while SARS-CoV-2, the cause of COVID-19,

HPV, למשל, משתמש ב DNA, בעוד SARS-CoV-2, הגורם של COVID-19,

uses RNA.

משתמש ב RNA.

Before running the PCR, the viral RNA— if present—

לפני שמריצים את הPCR, ה RNA הוירלי -- אם הוא קיים --

must be reverse transcribed to make a strand of complementary DNA.

חייב להכתב כדי ליצור גדילים של DNA משלים.

Researchers then run the PCR.

חוקרים מפעילים אז את ה PCR.

If the virus is present in the sample, its unique regions of genetic code

אם הוירוס קיים בדוגמית, האזורים היחודיים שלו של קוד גנטי

will be identified by complementary primers and copied by enzymes.

יזוהו על ידי המאתחלים המשלימים ויועתקו על ידי אזנימים.

One strand of DNA becomes hundreds of millions,

גדיל אחד של DNA הופך למאות מליונים,

which are detected using probes marked with fluorescent dye.

שמזוהים בשימוש בבחנים שמסומנים עם דיו זוהר.

If the PCR machine senses fluorescence,

אם מכונת ה PCR חשה בזוהר,

the sample has tested positive for the virus,

הדוגמית אובחנה כחיובית לוירוס,

meaning the individual is infected.

מה שאומר שהאדם נושא את הנגיף.

Immunoassays, on the other hand,

בדיקות סרולוגיות, מצד שני,

tap into the immune system’s memory of the virus,

בודקות את זיכרון מערכת החיסון לוירוס,

showing if someone has previously been infected.

מה שמראה אם מישהו נדבק בעבר בוירוס.

They work by targeting virus-specific antibodies generated by the immune system

הם עובדים על ידי בדיקת נוגדנים ספציפיים לוירוס שנוצרים על ידי מערכת החיסון

during infection.

במהלך הדבקה.

These are specialized classes of proteins

אלה הן קבוצות מיוחדות של חלבונים

that identify and fight foreign substances, like viruses.

שמזהות ונלחמות בחומרים זרים, כמו וירוסים.

Immunoassays may detect IgG antibodies, the most abundant class,

בדיקות סרולוגיות יכולות לזהות נוגדני IgG, הסוג הכי נפוץ,

and IgM antibodies, the type that’s first produced in response to a new infection.

ונוגדני IgM, הסוג שמיוצר תחילה בתגובה להדבקה החדשה.

The presence of IgM antibodies suggests a recent infection,

הנוכחות של נוגדני IgM מעידה על הדבקה לאחרונה,

but since it can take the body over a week to produce a detectable amount,

אבל מאחר שיכול לקחת לגוף יותר משבוע לייצר כמות ניתנת לזיהוי,

they’re unreliable in diagnosing current infections.

הם לא אמינים באבחון הדבקות נוכחיות.

Meanwhile, IgG antibodies circulate for an extended period after infection;

בינתיים, נוגדני IgG נמצאים תקופה ארוכה יותר אחרי ההדבקה;

their presence usually indicates that someone was exposed and recovered.

הנוכחות שלהם בדרך כלל מעידה שמישהו היה חשוף והחלים.

Before the immunoassay,

לפני הבדיקות הסרולוגיות,

health professionals draw blood from an individual.

אנשי הבריאות לוקחים דם מאדם.

This sample then comes into contact with a portion of the virus of interest.

הדוגמה הזו מגיעה למגע עם חלק מהוירוס המעניין.

If the body has, in fact, been exposed to the virus in the past,

אם הגוף למעשה היה חשוף לוירוס בעבר,

the body’s virus-specific antibodies will bind to it during the test.

הנוגדנים הספציפיים לוירוס של הגוף יקשרו אליו בבדיקה.

This reaction produces a change in color, indicating that the sample tested positive

התגובה הזו יוצרת שינוי בצבע, שמעידה שהדוגמית חיובית

and that the individual has been exposed to the virus.

ושהאדם היה חשוף לוירוס.

Immunoassays are especially important

בדיקות סרולוגיות חשובות במיוחד

when it comes to retroactively diagnosing people

כשזה מגיע לאבחן אנשים רטרואקטיבית

who were infected but went untested.

שנדבקו אבל לא נבדקו.

And there’s exciting potential for those who have developed immunity to a virus:

ויש פוטנציאל מרגש לאלה שפיתחו חסינות לוירוס:

in some cases, their blood plasma could be used as treatment

בכמה מקרים, פלזמת הדם שלהם יכולה לשמש כטיפול

in people who are currently fighting it.

באנשים שכרגע נלחמים בה.

PCR and immunoassays are always in the process

בדיקות PCR ובדיקות סרולוגיות תמיד בתהליך

of becoming more accurate and efficient.

של להפוך למדוייקות ויעילות יותר.

For example,

לדוגמה,

innovations in PCR have led to the use of self-contained testing devices

חידושים ב PCR הובילו לשימוש במכשירי בדיקה עצמאיים

that relay results within one hour.

שמעבירים תוצאות תוך שעה.

Digital PCR, which quantifies individual pieces of target DNA,

PCR דיגיטליים, שמכמתים פיסות בודדות של DNA מטווח,

shows promise in further boosting accuracy.

מראות הבטחה בהגדלת הדיוק.

And although immunoassays are difficult to develop quickly,

ולמרות שבדיקות סרולוגיות קשות לפיתוח במהירות,

researchers in Singapore were able to create one for SARS-CoV-2

מדענים בסינגפור היו מסוגלים ליצור אחת ל SARS-CoV-2

even before COVID-19 was declared a pandemic.

אפילו לפני ש COVID-19 הוכרזה כמגפה.

These tests— along with the scientists who develop them

הבדיקות האלו -- יחד עם המדענים שפתחים אותן

and the health professionals who administer them—

ומקצועני הבריאות שמבצעים אותן --

are absolutely essential.

חיוניות ביותר.

And when deployed early, they can save millions of lives.

וכשמתמשים בהן מוקדם, הן יכולות להציל מליוני חיים.