What gives a dollar bill its value? - Doug Levinson

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

If you tried to pay for something with a piece of paper,

אם תנסו לשלם על משהו

עם פיסת נייר,

you might run into some trouble.

אולי תתקלו במעט בעיות.

Unless, of course, the piece of paper was a hundred dollar bill.

אלא אם כן, פיסת הנייר

היא שטר של מאה דולר.

But what is it that makes that bill so much more interesting and valuable

אבל מה הופך את השטר הזה

לכל כך יותר מעניין ובעל ערך

than other pieces of paper?

מפיסות נייר אחרות?

After all, there's not much you can do with it.

אחרי הכל, אין הרבה שאתם יכולים לעשות איתו.

You can't eat it.

אתם לא יכולים לאכול אותו.

You can't build things with it.

אתם לא יכולים לבנות איתו דברים.

And burning it is actually illegal.

ולשרוף אותו זה למעשה לא חוקי.

So what's the big deal?

אז מה העניין?

Of course, you probably know the answer.

כמובן, אתם כנראה יודעים את התשובה.

A hundred dollar bill is printed by the government

שטר של מאה דולר מודפס על ידי הממשלה

and designated as official currency,

ומיועד כמטבע רשמי.

while other pieces of paper are not.

בעוד פיסות אחרות של נייר הן לא.

But that's just what makes them legal.

אבל זה בדיוק מה שעושה אותם חוקיים.

What makes a hundred dollar bill valuable, on the other hand,

מה שעושה שטר של מאה דולר בעל ערך, מצד שני,

is how many or few of them are around.

זה כמה הרבה או מעט נמצאים.

Throughout history, most currency, including the US dollar,

במשך ההסטוריה, רוב המטבעות,

כולל הדולר האמריקאי,

was linked to valuable commodities

היו מקושרים לסחורות

and the amount of it in circulation

והכמות שלו במחזור

depended on a government's gold or silver reserves.

תלויה ברזרבות הזהב והכסף של הממשלה.

אבל אחרי שארצות הברית ביטלה את המערכת הזו ב 1971,

But after the US abolished this system in 1971,

the dollar became what is known as fiat money,

הדולר הפך למה שידוע ככסף לא מקושר,

meaning not linked to any external resource

מה שאומר שהוא לא קשור לשום משאב חיצוני

but relying instead solely on government policy

אלא תלוי במקום רק מדיניות הממשל.

to decide how much currency to print.

שמחליט כמה כסף להדפיס.

Which branch of our government sets this policy?

אז איזה ענף של הממשל קובע את המדיניות הזו?

The Executive, the Legislative, or the Judicial?

הביצועי, החוקתי או המשפטי?

The surprising answer is: none of the above!

התשובה המפתיעה היא שאף אחד מהם!

In fact, monetary policy is set by an independent Federal Reserve System,

למעשה, המדיניות המוניטרית נקבעת

על יהיה מערכת עצמאית של אוצר פדרלי,

or the Fed,

או הפד,

made up of 12 regional banks in major cities around the country.

שעשויה מ 12 בנקים אזוריים

בערים מרכזיות סביב המדינה.

Its board of governors,

מועצת המנהלים שלו,

which is appointed by the president and confirmed by the Senate,

שממונה על ידי הנשיא

ומאושרים על ידי הסנאט,

מדווחים לקונגרס,

reports to Congress,

and all the Fed's profit goes into the US Treasury.

וכל רווחי הפד הולכים לאוצר האמריקאי.

But to keep the Fed from being influenced

אבל כדי לשמור על הפד מלהיות מושפע

by the day-to-day vicissitudes of politics,

מהפוליטיקה היום יומית,

it is not under the direct control of any branch of government.

הוא לא תחת שליטה ישירה של אף ענף של הממשל.

Why doesn't the Fed just decide to print infinite hundred dollar bills

אז למה הפד לא פשוט מחליט

להדפיס מספר אין סופי של שטרות מאה דולר

to make everyone happy and rich?

כדי לעשות את כולם שמחים ועשירים?

ובכן, מפני שאז השטרות לא יהיו שווים כלום.

Well, because then the bills wouldn't be worth anything.

Think about the purpose of currency,

חשבו על המטרה של כסף,

which is to be exchanged for goods and services.

שצריך להיות מוחלף בעבור סחורות ושרותים.

If the total amount of currency in circulation

אם הכמות הכללית של מטבע במחזור

increases faster than the total value of goods and services in the economy,

גדלה מהר יותר מהערך הכולל של הסחורות

בכלכלה,

then each individual piece will be able

אז כל פיסה בודדת תהיה מסוגלת

to buy a smaller portion of those things than before.

לקנות כמות קטנה יותר של הדברים האלה מלפני כן.

This is called inflation.

זה נקרא אינפלציה.

On the other hand,

מצד שני,

if the money supply remains the same,

אם אספקת הכסף נשארת אותו הדבר,

while more goods and services are produced,

בעוד יותר סחורות ושרותים מיוצרים,

each dollar's value would increase

הערך של כל דולר עולה

in a process known as deflation.

בתהליך שנקרא דפלציה.

So which is worse?

אז מה גרוע יותר?

Too much inflation

יותר מדי אינפלציה

means that the money in your wallet today will be worth less tomorrow,

אומר שהכסף בארנק שלכם היום

יהיה שווה פחות מחר,

making you want to spend it right away.

מה שיגרום לכם לרצות לבזבז אותו עכשיו.

אז, בעוד זה יהיה תמריץ לעסקים,

While this would stimulate business, it would also encourage overconsumption,

זה גם יעודד צריכת יתר,

or hoarding commodities, like food and fuel,

או אגירה של סחורות, כמו אוכל ודלק,

raising their prices

מה שיעלה את המחירים

and leading to consumer shortages and even more inflation.

ויוביל למחסור ואפילו ליותר אינפלציה.

But deflation would make people want to hold onto their money,

אבל דפלציה תגרום לאנשים

לרצות להחזיק בכסף שלהם,

and a decrease in consumer spending

והפחתה בהוצאות הצריכה

would reduce business profits,

תפחית את הרווחים של העסקים,

leading to more unemployment and a further decrease in spending,

מה שיוביל לאבטלה

ותפחית יותר את ההוצאה,

causing the economy to keep shrinking.

מה שיגרום לכלכלה להמשיך להתכווץ.

So most economists believe that while too much of either is dangerous,

אז רוב הכלכלנים מאמינים

שבעוד יותר מדי משני הדברים זה מסוכן,

a small, consistent amount of inflation is necessary to encourage economic growth.

כמות קבועה וקטנה של אינפלציה

הכרחית לעידוד צמיחה כלכלית.

The Fed uses vast amounts of economic data

הפד משתמש בכמויות עצומות של מידע כלכלי

to determine how much currency should be in circulation,

כדי לקבוע כמה כסף צריך להיות במחזור,

including previous rates of inflation,

כולל רמות קודמות של אינפלציה,

international trends, and the unemployment rate.

מגמות גלובליות,

ורמת האבטלה.

Like in the story of Goldilocks,

כמו בסיפור של זהבה,

they need to get the numbers just right

הם צריכים לאזן את המספרים במדוייק

in order to stimulate growth and keep people employed,

כדי לעודד צמיחה ולשמור על אנשים בעבודה,

without letting inflation reach disruptive levels.

בלי לתת לאינפלציה להגיע לרמות מפריעות.

The Fed not only determines

הפד לא רק קובע

how much that paper in your wallet is worth

כמה הנייר בכיס שלכם שווה

but also your chances of getting or keeping the job

אלא את הסיכויי שלכם למצוא ולהחזיק עבודה

where you earn it.

בה אתם מרוויחים אותו.