What really caused the Irish Potato Famine - Stephanie Honchell Smith

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

In the fall of 1845, the bright green leaves of potato plants

בסתיו 1845, העלים הירוקים הבהירים של צמחי תפוחי אדמה

dotted the Irish countryside.

ניקדו את הכפר האירי.

For over 200 years, the South American vegetable had thrived

במשך למעלה מ -200 שנה, הירק הדרום אמריקאי שגשג

in Ireland’s rough terrain and unpredictable weather.

בשטח המחוספס ובמזג האוויר הבלתי צפוי של אירלנד.

Packed with carbohydrates, vitamins, and minerals,

עמוס בפחמימות, ויטמינים ומינרלים,

the potato was a remarkably nutrient-rich crop

תפוח האדמה היה יבול עשיר בחומרים מזינים להפליא

that made it easy for less wealthy families to maintain a balanced diet.

שהקל על משפחות פחות עשירות לשמור על תזונה מאוזנת.

By the mid-19th century, potatoes had supplanted other staple foods.

באמצע המאה ה -19, תפוחי אדמה החליפו מזונות עיקריים אחרים.

And since British mandates ensured Ireland’s more valuable

ומכיוון שהמנדטים הבריטיים הבטיחו את ייצוא המוצרים

agricultural products were exported,

החקלאיים היקרים יותר של אירלנד,

roughly half the country’s 8.5 million residents

בערך מחצית מ - 8.5 מיליון תושבי המדינה

lived almost entirely on potatoes.

חיו כמעט לחלוטין על תפוחי אדמה.

But when harvesting began in 1845,

אך כאשר החל הקציר בשנת 1845,

farmers found their potatoes blackened and shriveled.

חקלאים מצאו את תפוחי האדמה שלהם מושחרים ומצומקים.

Those who ate them suffered severe stomach cramps and even death.

אלה שאכלו אותם סבלו מהתכווצויות בטן קשות ואפילו מוות.

Today, we know the culprit was Phytophthora infestans—

כיום, אנו יודעים שהאשם היה פיתות’ורה אינפסטנס -

a fungus that flourished in the season’s unusually damp weather.

פטרייה שפרחה במזג האוויר הלח באופן בלתי רגיל של העונה.

But at the time it was simply called “the blight.”

אבל בזמנו זה נקרא בפשטות “הכימשון“.

The fungus likely originated in the Americas,

סביר להניח שמקורה של הפטרייה ביבשת אמריקה,

traveling across the Atlantic on ships.

והגיעה על פני האוקיינוס האטלנטי באוניות.

And while it destroyed potato harvests across Europe,

ובעוד שהיא הרסה את קציר תפוחי האדמה ברחבי אירופה,

wealthier countries— then as today— generally fared better,

מדינות עשירות יותר - אז כמו היום - בדרך כלל הסתדרו טוב יותר,

as they had more resources to draw on.

מכיוון שהיו להן יותר משאבים להוציא מהם.

Meanwhile, the southern and western regions of Ireland

בינתיים, האזורים הדרומיים והמערביים של אירלנד

were already impoverished and entirely dependent on the single crop,

כבר היו עניים ותלויים לחלוטין ביבול היחיד,

making them disproportionately vulnerable.

מה שהפך אותם לפגיעים באופן לא פרופורציונלי.

The impacts of food insecurity are often most severe at the poverty line.

ההשפעות של חוסר ביטחון תזונתי הן לרוב החמורות ביותר בקו העוני.

But while the failed harvest created a class crisis,

אך בעוד שהקציר הכושל יצר משבר מעמדי,

the government's response turned it into a national catastrophe.

תגובת הממשלה הפכה אותו לקטסטרופה לאומית.

For centuries, Ireland had been under varying degrees of English control,

במשך מאות שנים הייתה אירלנד תחת דרגות שונות של שליטה אנגלית,

and by 1845, it was part of the United Kingdom

ובשנת 1845 היא הייתה חלק מבריטניה

with its government based in London.

עם ממשלתה שבסיסה בלונדון.

During the famine’s first year,

במהלך השנה הראשונה של הרעב,

this distant ruling body imported corn from North America

גוף שליט רחוק זה ייבא תירס מצפון אמריקה

and offered the Irish employment on public works projects.

והציע לאירים תעסוקה בפרויקטים של עבודות ציבוריות.

But this relief only caused more problems.

אבל ההקלה הזו רק גרמה לבעיות נוספות.

Imported food was poorly distributed and offered insufficient nutrition,

מזון מיובא הופץ בצורה גרועה והציע תזונה לא מספקת,

making the previously healthy population more vulnerable to disease,

מה שהפך את האוכלוסייה הבריאה בעבר לפגיעה יותר למחלות,

and increasing maternal and child mortality.

והגדיל את תמותת האמהות והילדים.

Worse still, the British continued to export Ireland’s grain and livestock.

גרוע מכך, הבריטים המשיכו לייצא את התבואה ובעלי החיים של אירלנד.

Meanwhile, the public works projects required lengthy shifts

בינתיים, פרויקטי העבודות הציבוריות דרשו משמרות ארוכות

of grueling manual labour and were far from where most workers lived.

של עבודת כפיים קשה והיו רחוקים מהמקום בו גרו רוב העובדים.

For example, just one of countless tragic incidences is the story of Thomas Malone,

לדוגמה, רק אחד מאינספור אירועים טרגיים הוא סיפורו של תומאס מאלון,

who walked 18 kilometers roundtrip to work every day.

שהלך 18 ק“מ הלוך ושוב לעבודה מדי יום.

One night, exhausted and starving,

לילה אחד, מותש ורעב,

he collapsed and died just before reaching home,

התמוטט ומת רגע לפני שהגיע הביתה,

leaving behind his wife and six children.

והותיר אחריו את אשתו וששת ילדיו.

Despite the year’s countless tragedies, many families managed to scrape by.

למרות אינספור הטרגדיות של השנה, משפחות רבות הצליחו לשרוד.

But in 1846, the damp weather returned and the blight worsened,

אבל בשנת 1846, מזג האוויר הלח חזר והכימשון החמיר,

impacting 75% of Ireland's potato yield.

והשפיע על 75% מתפוקת תפוחי האדמה של אירלנד.

British relief efforts diminished substantially in the famine’s second year.

מאמצי הסיוע הבריטיים פחתו משמעותית בשנה השנייה של הרעב.

And while international aid helped save lives,

ובעוד הסיוע הבינלאומי עזר להציל חיים,

the overall need was enormous.

הצורך הכולל היה עצום.

As the crisis wore on, the government limited who was eligible for relief

ככל שהמשבר נמשך, הממשלה הגבילה מי שהיה זכאי להקלה

and tasked Ireland with funding the relief efforts themselves

והטילה על אירלנד לממן את מאמצי הסיוע עצמם

by increasing local taxes.

על ידי העלאת המסים המקומיים.

Most modern historians view these disastrous policies

רוב ההיסטוריונים המודרניים רואים מדיניות הרת אסון זו

as stemming from a mix of toxic religious ideology,

כנובעת מתערובת של אידיאולוגיה דתית רעילה,

laissez-faire economic policies, and political infighting.

מדיניות כלכלית של לֶסֶה פֶר ומריבות פוליטיות.

British news sources callously depicted the Irish

מקורות חדשות בריטיים תיארו באדישות את האירים

as lazy, simple-minded alcoholics,

כאלכוהוליסטים פשוטים ועצלנים ,

and some London decision-makers believed the famine was God’s punishment

וכמה מקבלי החלטות בלונדון האמינו שהרעב הוא עונשו של אלוהים

for these sinful behaviors.

על התנהגויות חוטאות אלה.

Other government officials purposefully blocked efforts

פקידי ממשלה אחרים חסמו בכוונה את המאמצים

to provide meaningful relief due to internal political rivalries.

לספק הקלה משמעותית עקב יריבויות פוליטיות פנימיות.

As with famines and food insecurity today,

כמו ברעב וחוסר ביטחון תזונתי כיום,

it wasn't a lack of resources preventing the British from aiding Ireland,

לא היה זה מחסור במשאבים שמנע מהבריטים לסייע לאירלנד,

but rather a lack of political will.

אלא חוסר רצון פוליטי.

Seven years after the blight began,

שבע שנים לאחר תחילת הכימשון,

Ireland’s weather patterns returned to normal

דפוסי מזג האוויר באירלנד חזרו לשגרה

and the potato crop finally stabilised.

ויבול תפוחי האדמה התייצב לבסוף.

But over 1 million people had perished from starvation,

אבל למעלה ממיליון בני אדם נספו מרעב,

malnutrition, and disease.

תת תזונה ומחלות.

Between 1 and 2 million more fled the country,

בין 1 ל -2 מיליון נוספים ברחו מהמדינה,

beginning a trend that dropped Ireland’s population to half its pre-famine levels

והתחילו מגמה שהורידה את אוכלוסיית אירלנד למחצית מהרמה שלפני הרעב

by the 1920s.

עד שנות העשרים של המאה ה 20.

Today, climate change is making extreme weather more common and sustained,

כיום, שינויי אקלים הופכים את מזג האוויר הקיצוני לנפוץ ומתמשך יותר,

leading countless agricultural communities to face similar struggles.

מה שגורם לאינספור קהילות חקלאיות להתמודד עם מאבקים דומים.

Just as in Ireland, farmers living on the margins

בדיוק כמו באירלנד, חקלאים החיים בשוליים

are increasingly facing starvation, malnutrition, and disease

מתמודדים יותר ויותר עם רעב, תת תזונה ומחלות

due to global weather patterns for which they bear little responsibility.

עקב דפוסי מזג אוויר עולמיים שעליהם הם נושאים באחריות מועטה.

But history doesn’t have to repeat itself if governments and institutions

אבל ההיסטוריה לא חייבת לחזור על עצמה אם ממשלות ומוסדות

can provide the kind of aid these regions need:

יכולים לספק את סוג הסיוע שאזורים אלה זקוקים להם:

relief efforts that are coordinated and ongoing,

מאמצי סיוע מתואמים ומתמשכים,

provide sufficient nutrition to prevent disease,

מספקים תזונה מספקת למניעת מחלות,

and are offered with compassion rather than judgment.

ומוצעים בחמלה ולא בשיפוט.