Why should you read “Lord of the Flies” by William Golding? - Jill Dash

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

William Golding was losing his faith in humanity.

ווויליאם גולדינג איבד את אמונתו באנושות.

Serving aboard a British destroyer in World War II,

אחרי ששרת על משחתת בריטית במלחמת העולם השניה,

the philosophy teacher turned Royal Navy lieutenant was constantly confronted

המורה לפילוסופיה שהפך לסגן בצי הבריטי התעמת באופן שוטף

by the atrocities of his fellow man.

עם הזוועות של אחיו בני האדם.

And when he returned to England to find Cold War superpowers

וכשהוא חזר לאנגליה ומצא את מעצמות העל של המלחמה הקרה

threatening one another with nuclear annihilation,

מאיימות אחת על השניה בהשמדה גרעינית,

he was forced to interrogate the very roots of human nature.

הוא הוכרח לחקור את השורשים של הטבע האנושי.

These musings on the inevitability of violence

ההגיגים האלה על הבלתי נמנעות של האלימות

would inspire his first and most famous novel: "Lord of the Flies."

יתנו השראה לספר הראשון והכי מפורסם שלו: "בעל זבוב."

After being rejected by 21 publishers,

אחרי שנדחה על ידי 21 מוצאים לאור,

the novel was finally published in 1954.

הספר פורסם לבסוף ב 1954.

It takes its title from Beelzebub, a demon associated with pride and war—

שמו מבוסס על בליזבאב, שד שמשוייך לגאווה ומלחמה --

two themes very much at the heart of Golding’s book.

שני נושאים בליבו של הספר של גולדינג.

The novel was a bleak satire of a classic island adventure story,

הספר היה סאטירה עגומה על סיפור הרפתקאה קלאסי באי,

a popular genre where young boys get shipwrecked in exotic locations.

ג'אנר פופולרי בו ספינתם של ילדים צעירים נטרפת במיקומים אקזוטיים.

The protagonists in these stories are able to master nature

הגיבורים בסיפורים האלה מסוגלים לשלוט בטבע

while evading the dangers posed by their new environments.

בעודם מתחמקים מהסכנות שהסביבה החדשה מציבה להם.

The genre also endorsed the problematic colonialist narrative

הג'אנר גם קידם נרטיבים קולוניאליסטיים בעייתיים

found in many British works at the time,

שנמצאו בהרבה עבודות בריטיות באותו זמן,

in which the boys teach the island’s native inhabitants

בהם ילדים מלמדים את הילידים באי

their allegedly superior British values.

את הערכים הבריטיים הנעלים כביכול.

Golding’s satire even goes so far as to explicitly use the setting

הסאטירה של גולדינג אפילו מרחיקה לכת עד לשימוש מפורש במיקומים

and character names from R.M. Ballantyne’s "Coral Island"—

ובשמות דמויות מ"אי האלמוגים" של ר.מ. בלנטיין --

one of the most beloved island adventure novels.

אחד מסיפורי הרפתקאות האיים הכי אהובים.

But while Ballantyne’s book promised readers

אבל בעוד הספר של בלנטיין מבטיח לקוראים

"pleasure... profit... and unbounded amusement,”

"הנאה... רווח... ובידור בשפע,"

Golding’s had darker things in store.

בזה של גולדינג היו דברים חשוכים יותר.

"Lord of the Flies" opens with the boys already on the island,

"בעל זבוב" נפתח כשהילדים כבר על האי,

but snippets of conversation hint at their terrifying journey—

אבל קטעים מהשיחות מעידים על מסע מפחיד --

their plane had been shot down in the midst of an unspecified nuclear war.

המטוס שלהם יורט באמצע מלחמה גרעינית לא מוגדרת.

The boys, ranging in age from 6 to 13, are strangers to each other.

הבנים, שגילם נע בין 6 ל 13, זרים אחד לשני.

All except for a choir, clad in black uniforms and led by a boy named Jack.

וחוץ מהמקהלה, כולם עטויים במדים שחורים ומובלים על ידי ילד בשם ג'ק.

Just as in Ballantyne’s "Coral Island,"

כמו ב "אי האלמוגים" של בלנטיין,

the boy’s new home appears to be a paradise—

הבית החדש של הילדים נראה כמו גן עדן --

with fresh water, shelter, and abundant food sources.

מלא במים מתוקים, מחסה, ושפע מקורות אוכל.

But even from the novel’s opening pages,

אבל כבר מדפי הפתיחה של הספר,

a macabre darkness hangs over this seemingly tranquil situation.

אפלה מקאברית תלויה מעל המצב שנראה שליו.

The boys’ shadows are compared to “black, bat-like creatures”

הצללים של הבנים משווים ל"יצורים שחורים דמויי עטלף"

while the choir itself first appears as

בעוד המקהלה עצמה נראית בהתחלה

“something dark... fumbling along” the beach.

כ"משהו אפל.. שמתקדם" על החוף.

Within hours of their arrival,

תוך שעות מהגעתם,

the boys are already trading terrifying rumors of a vicious “beastie”

הבנים כבר מעבירים שמועות מפחידות על "מפלצת" אכזרית

lurking in the woods.

שאורבת ביערות.

From these ominous beginnings,

מההתחלה הקודרת הזו,

Golding’s narrative reveals how quickly cooperation unravels

הנרטיב של גולדינג מגלה כמה מהר שיתוף הפעולה מתפורר

without the presence of an adult authority.

בלי הנוכחות של סמכות מבוגרת.

Initially, the survivors try to establish some sense of order.

בהתחלה, הניצולים מנסים לקיים סוג מסויים של סדר.

A boy named Ralph blows into a conch shell to assemble the group,

ילד בשם ראלף נושף לתוך כונכיה כדי לקבץ את הקבוצה,

and delegate tasks.

ומאציל משימות.

But as Jack vies for leadership with Ralph,

אבל כשג'ק מתחרה עם ראלף על המנהיגות,

the group splinters and the boys submit to their darker urges.

הקבוצה מתפצלת והבנים נכנעים לדחפים השחורים ביותר שלהם.

The mob of children soon forgets their plans for rescue,

קבוצת הילדים שוכחת במהרה את תוכניות ההצלה שלהם,

silences the few voices of reason,

משתיקה את מעט קולות ההגיון,

and blindly follows Jack to the edge of the island, and the edge of sanity.

והולכת אחרי ג'ק באופן עיוור לקצה האי, ולקצה השפיות.

The novel’s universal themes of morality, civility, and society

הנושאים האוניברסליים של הספר של מוסריות, נימוס, וחברה

have made it a literary classic,

הפכו אותו לקלאסיקה ספרותית,

satirizing both conventions of its time and long held beliefs about humanity.

שהופכת לסאטירה גם את המוסכמות של זמנו ואמונות שהוחזקו זמן רב על האנושות.

While island adventure stories often support colonialism,

בעוד סיפורי הרפתקאות אי פעמים רבות תמכו בקולוניאליזם,

"Lord of the Flies" turns this trope on its head.

"בעל זבוב" הופך את המליצה על ראשה.

Rather than cruelly casting native populations as stereotypical savages,

במקום לתאר ילידים מקומיים כפראים,

Golding transforms his angelic British schoolboys into savage caricatures.

גולדינג הופך את ילדי בית הספר המלאכיים שלו לקריקטורות פראיות.

And as the boys fight their own battle on the island,

וכשהילדים נלחמים בקרב שלהם על האי,

the far more destructive war that brought them there

המלחמה ההרסנית הרבה יותר שהביאה אותם לשם ממשיכה מחוץ לדפים.

continues off the page.

Even if the boys were to be rescued from themselves,

אפילו אם הילדים היו ניצלים מעצמם,

what kind of world would they be returning to?

לאיזה סוג של עולם הם היו חוזרים?

With so few references to anchor the characters

עם כל כך מעט אזכורים שיכולים לעגן את הדמויות למקום או תקופה מסוימים,

in a specific place or period, the novel feels truly timeless—

הסיפור מרגיש באמת על זמני --

an examination of human nature at its most bare.

בחינה של הטבע האנושי בצורה הכי גלויה שלה.

And though not all readers may agree with Golding’s grim view,

ולמרות שלא כל הקוראים יסכימו עם נקודת המבט העגומה של גולדין,

"Lord of the Flies" is unsettling enough

"בעל זבוב" מטריד מספיק

to challenge even the most determined optimist.

כדי לאתגר גם את האופטימיסטים הכי נחושים.