How one person saved over 2,000 children from the Nazis - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

In Warsaw, late October 1943,

בוורשה, בסוף אוקטובר 1943,

Irena Sendler and Janina Grabowska were enjoying a rare moment of peace

אירנה סנדלר ויינינה גרבוסקה נהנו מרגע נדיר של שלווה

in their war-torn city.

בעיר קרועת המלחמה.

But their laughter froze when they heard the Gestapo pounding on Sendler’s door.

אבל צחוקן קפא כשהן שמעו את הגסטאפו דופק על דלתה של סנדלר.

Sendler rushed to the window to dispose of incriminating evidence—

סנדלר מיהרה לחלון להיפתר מעדויות מפלילות --

only to see more police patrolling below.

וראתה עוד שוטרים מפטרלים ברחוב.

Knowing she was minutes from arrest,

בידיעה שהיא מיד תיעצר,

she tossed Janina her most dangerous possession:

היא זרקה ליינינה את הרכוש הכי מסוכן שלה:

a glass jar containing the names of over 2,000 Jewish children

צנצנת זכוכית שהכילה את שמותיהם שלמעל 2000 ילדים יהודים

she’d smuggled to safety.

אותם הבריחה למקום בטוח.

This arrest wasn’t the first consequence Sendler had faced

המעצר הזה לא היה ההשלכה הראשונה שסנדלר עמדה בפניה

in her lifelong crusade against anti-Semitism.

במסע של חייה נגד אנטישמיות.

Born to Catholic parents in 1910, she grew up in a predominantly Jewish town

היא נולדה להורים קתולים ב 1910, וגדלה בעיר יהודית בעיקרה

where her father treated poor Jewish patients other doctors refused to help.

שם אביה טיפל בחולים יהודים עניים בהם רופאים אחרים סירבו לטפל.

Irena was furious at the constant discrimination against her Jewish friends.

אירנה זעמה על האפליה המתמשכת נגד חבריה היהודים.

As a graduate student in social welfare at the University of Warsaw,

כסטודנטית בוגרת בעבודה סוציאלית באוניברסיטת וורשה,

Sendler publicly denounced the segregation of classrooms

סנדלר הוקיעה בפומבי את ההפרדה בכיתות

and defaced her non-Jewish identity card—

והשחיתה את תעודת הזהות הלא יהודית שלה --

earning her a suspension and a reputation for troublemaking.

וכך זכתה בהשעיה ובמוניטין של בעייתית.

Buoyed by her socialist ideals and inspired by her fellow social workers,

בעזרת האידאלים הסוציאליסטיים שלה ובהשראת עמיתיה העובדים הסוציאלים,

Sendler assisted vulnerable Jewish families across Warsaw,

סנדלר סייעה למשפחות יהודיות בסיכון ברחבי וורשה,

pushing back on the waves of anti-Semitism surging through Europe.

ודחקה גלים של אנטישמיות שעלו ברחבי אירופה.

But in September 1939, Nazi Germany invaded Poland,

אבל בספטמבר 1939, גרמניה הנאצית פלשה לפולין,

bringing laws that further eroded Jewish rights.

והכניסה חוקים ששחקו עוד את הזכויות של היהודים.

In 1940, Hitler announced that hundreds of thousands of Jews in Warsaw

ב 1940, היטלר הודיע שמאות אלפי יהודים בוורשה

were to be forced into just over one square mile of land.

יוכרחו להכנס לשני קילומטר רבועים בלבד.

Bordered by high walls and subject to constant surveillance,

מוקפים בקירות גבוהים ונתונים למעקב קבוע,

families living in the Warsaw Ghetto quickly became starving and sick.

משפחות שחיו בגטו וורשה הפכו במהרה למורעבות וחולות.

Appalled, Sendler and her colleagues secured passes to the ghetto

מזועזעת, סנדלר והקולגות שלה השיגו אישורי כניסה לגטו

on the pretense of checking for typhus outbreaks.

בטענה של בדיקת התפרצויות טיפוס.

At first, her group worked to smuggle in resources

בהתחלה, קבוצתה עבדה כדי להבריח פנימה משאבים

with the help of sympathetic Polish officials and the medical underground.

בעזרת בכירים פולנים סימפטתים והמחתרת הרפואית.

But as desperate parents began sending their children through sewers

אבל כשהורים נואשים התחילו לשלוח את ילדיהם דרך הביוב

and over walls,

ומעבר לקירות,

it became clear that to help these people survive,

נהיה ברור שכדי לעזור לאנשים האלה לשרוד,

Sendler needed to help them escape.

סנדלר היתה צריכה לעזור להם לברוח.

Sendler and her associates developed a coordinated campaign of rescue missions.

סנדלר ועמיתיה ניהלו מסע מתואם של משימות הצלה.

Children were bundled into dirty laundry, packed into boxes on cargo trains,

ילדים הוכנסו לתוך כביסה מלוכלכת, ארוזים בקופסאות על רכבות משא,

and carried beneath the Gestapo’s noses in coffins, toolboxes, and briefcases.

ונישאו תחת אפו של הגסטפו בארונות מתים, ארגזי כלים ותיקים.

Bigger children escaped through the courthouse and church,

ילדים גדולים יותר ברחו דרך בית המשפט והכנסיה,

which straddled the ghetto’s boundaries.

שהיו על גבולות הגטו.

Sendler helped ferry these children to safe houses,

סנדלר עזרה להעביר את הילדים האלה לבתים בטוחים,

before forging them new documents and sending them to orphanages,

לפני שזייפו להם מסמכים חדשים ושלחו אותם לבתי יתומים,

convents, and foster families across Poland.

למנזרים, ולבתי אומנה ברחבי פולין.

To retain their Jewish identities and keep track of every child,

כדי לשמור על הזהות היהודית שלהם ולעקוב אחרי כל ילד,

Sendler kept painstaking records on thin cigarette paper

סנדלר שמרה תיעוד מפורט על ניירות סיגריות דקים

and stored them in glass jars.

ואגרה אותם בצנצנות זכוכית.

This work was punishable by death.

העונש על העבודה הזו היה מוות.

But for Sendler, such consequences paled in comparison

אבל עבור סנדלר, תוצאות כאלו החווירו לעומת

to the pain of convincing parents to part with their children—

הכאב בשכנוע ההורים להיפרד מילדייהם --

often with no promise of a reunion.

הרבה פעמים בלי הבטחה לאיחוד.

In 1942, the Nazis began transporting Jews from the ghetto

ב 1942, הנאצים החלו להעביר את היהודים מהגטו

into concentration camps.

למחנות ריכוז.

Sendler worked with new urgency,

סנדלר עבדה בדחיפות חדשה,

joining forces with the Nazi resistance group called Zegota.

וצרפה כוחות לקבוצת התנגדות לנאצים בשם זגוטה.

Zegota helped Sendler expand her operation by stashing money for her

זגוטה עזרה לסנדלר להרחיב את המבצע שלה על ידי החבאת כסף בשבילה

in post boxes across Warsaw.

בתיבות דואר ברחבי וורשה.

But this system would also be Sendler’s downfall.

אבל השיטה הזו תהיה גם המפלה של סנדלר.

When the Gestapo threatened a laundry owner whose business

כשהגסטפו איים על בעלת מכבסה שבעסק שלה

contained a Zegota post box,

היתה תיבת דואר של זגוטה,

she gave them Sendler’s name.

היא נתנה להם את שמה של סנדלר.

At 3am on October 20th, the Gestapo burst into Sendler’s apartment,

ב 3 בבוקר ב20 באוקטובר, הגסטפו פרץ לדירה של סנדלר,

arresting her for aiding Jews throughout the country.

ועצרו אותה על סיוע ליהודים ברחבי המדינה.

The police had captured Sendler, but her records remained safe.

המשטרה לכדה את סנדלר, אבל התעוד שלה נשמר.

Janina protected the children’s names with her life,

יינינה הגנה על שמות הילדים בחייה,

all without knowing whether her friend would ever return.

הכל בלי לדעת אם החברה שלה אפילו תחזור.

Despite enduring months of physical and psychological torture,

למרות חודשים ממושכים של עינויים פיזיים ופסיכולוגיים,

Sendler betrayed no information.

סנדלר לא נתנה שום מידע.

Defiant to the end, she was sentenced to execution on January 20th, 1944.

מתנגדת עד הסוף, היא נשפטה להוצאה להורג ב 20 בינואר 1944.

But as she walked to her death, a German officer diverted her course.

אבל כשהיא הלכה למותה, קצין גרמני הטה את מסלולה.

Zegota had paid the Gestapo the modern equivalent of over $100,000

זגוטה שילמה לגסטפו שווה ערך של 100,000$ מודרניים

for Sendler’s release.

לשחרורה של סנדלר.

That night as she listened to bullhorns proclaiming her death,

באותו לילה כשהיא האזינה לצופרים שהודיעו על מותה,

Sendler’s work began anew.

עבודתה של סנדלר החלה מחדש.

Remaining in hiding, she continued to oversee Zegota’s rescue missions

היא נשארה במחבוא, והמשיכה לפקח על משימות ההצלה של זגוטה

until Germany’s defeat in 1945.

עד התבוסה של גרמניה ב 1945.

After the war, Sendler reconnected with the children she’d helped escape,

אחרי המלחמה, סנדלר התחברה מחדש עם הילדים שעזרה להבריח,

remaining in contact with many for the rest of her life.

ונשארה בקשר עם רבים בשארית חייה.

And while the new Polish government sought to suppress her story,

ובזמן שהממשלה הפולנית החדשה רצתה להשתיק את הסיפור,

the children she rescued ensured she was recognized for her work.

הילדים שהצילה דאגו שהיא תקבל את ההכרה על עבודתה.

Yet despite all the lives she saved,

ועדיין למרות כל החיים שהצילה,

Sendler remained hesitant to accept praise for her actions, remarking,

סנדלר נשארה מהוססת לקבל שבחים על הפעולות שלה, וטענה,

“I continue to have qualms of conscience that I did so little.”

“ממשיכים להיות לי יסורי מצפון שעשיתי כל כך מעט.”