Who IS Sherlock Holmes - Neil McCaw

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

More than a century after first emerging

יותר ממאה אחרי שהופיע לראשונה

into the fog-bound, gas-lit streets of Victorian London,

ברחובות לונדון הויקטוריאנית מלאי הערפל ומוארי מנורות הגז,

Sherlock Holmes is universally recognizable.

שרלוק הולמס מוכר בכל העולם.

Even his wardrobe and accessories are iconic:

אפילו המלתחה שלו והאביזרים הם איקוניים:

the Inverness cape,

השכמיה,

deerstalker hat,

הכובע שלו,

and calabash pipe,

ומקטרת הדלעת,

and figures such as his best friend and housemate Doctor Watson,

ודמויות כמו חברו הטוב ושותפו לבית ווטסון,

arch-nemesis Moriarty,

האוייב המושבע שלו מוריארטי,

and housekeeper Mrs. Hudson

ועוזרת הבית גברת האדסון

have become part of the popular consciousness,

הפכו לחלק מההכרה הפופולרית,

as have his extraordinary, infallible powers of deduction

כמו גם כוחות ההסקה יוצאי הדופן, והאמינים שלו

utilized in the name of the law,

בהם הוא משתמש בשם החוק,

his notorious drug use,

השימוש בסמים הידוע לשמצה שלו,

and his popular catchphrase, "Elementary, my dear Watson."

והמשפט הקליט שלו, "אלמנטרי, ידידי ווטסון."

And yet many of these most recognizable features of Holmes

ועדיין הרבה מהתכונת הכי מוכרות של הולמס

don't appear in Arthur Conan Doyle's original stories.

לא מופעות בסיפורים המקוריים של ארתור קונן דוייל.

Doyle's great detective solves crimes in all sorts of ways,

הבלש הגדול של דוייל פותר פשעים בכל מני דרכים,

not just using deduction.

לא רק בהסק לוגי.

He speculates, and at times even guesses, and regularly makes false assumptions.

הוא משער, ולפעמים מנחש, והרבה פעמים עושה הנחות שגויות.

Furthermore, Mrs. Hudson is barely mentioned,

יותר מזה, גברת האדסון בקושי מוזכרת,

no one says, "Elementary, my dear Watson,"

אף אחד לא אומר, "אלמנטרי, ידידי ווטסון,"

and the detective and his sidekick live apart for much of the time.

והבלש ועוזרו חיים בנפרד רוב הזמן.

Moriarty, the grand villain, only appears in two stories,

מורארטי, הנבל הגדול, מופיע רק בשני סיפורים,

the detective's drug use is infrequent after the first two novels,

השימוש בסמים של הבלש הוא אקראי אחרי שני הסיפורים הראשונים,

and Holmes is rarely enthralled to the English legal system;

והולמס לעיתים רחוקות מוקסם ממערכת המשפט האנגלית;

He much prefers enacting his own form of natural justice

הוא העדיף בהרבה להפעיל צדק טבעי משלו

to sticking to the letter of the law.

מלדבוק בחוק הכתוב.

Finally, many of the most iconic elements of the Holmesian legend

לבסוף, הרבה מרוב האלמנטים האייקוניים של אגדת הולמס

aren't Doyle's either.

הם גם לא של דוייל.

The deerstalker cap and cape were first imagined by Sidney Paget,

כובע ציידי הצבאים והשכמיה הועלו לראשונה על ידי סידני פאג'ט,

the story's initial illustrator.

המאייר הראשון של הסיפור.

the curved pipe was chosen by American actor William Gillette

המקטרת המעוקלת נבחרה על ידי השחקן האמריקאי וויליאם ג'ילט

so that audiences could more clearly see his face on stage,

כך שהקהל יכול לראות טוב יותר את הפנים שלו על הבמה,

and the phrase, "Elementary, my dear Watson,"

והמשפט, "אלמנטרי, ידידי ווטסון,"

was coined by author and humorist P.G. Wodehouse.

נטבע על ידי הסופר וההומוריסט פ.ג. וודהאוס.

So who exactly is Sherlock Holmes?

אז מי הוא בדיוק שרלוק הולמס?

Who's the real great detective, and where do we find him?

מי הוא הבלש הדגול האמיתי, ואיפה אתם מוצאים אותו?

Purists might answer that the original Sherlock

טהרנים אולי יענו שהשרלוק המקורי

inspired by Arthur Conan Doyle's university mentor Dr. Joseph Bell

שההשראה אליו הגיעה מהמנטור של ארתור קונן דוייל באוניברסיטה דר ג'וסף בל

is the real one.

הוא האמיתי.

But the fact remains that that version of Sherlock has been largely eclipsed

אבל העובדה נשארת שהגרסה ההיא של שרלוק הואפלה בעיקר

by the sheer volume of interpretation,

על ידי כמות של פרוש,

leaving Doyle's detective largely unrecognizable.

משאירים את הבלש של דוייל בעיקר בלתי ניתן לזיהוי.

So there's another, more complex,

אז יש תשובה יותר מורכבת

but perhaps more satisfying answer to the question,

אבל אולי יותר מספקת לשאלה,

but to get there, we must first consider the vast body of interpretations

אבל כדי להגיע לשם, אנחנו חייבים ראשית לשקול את הגוף הרחב של פרושים

of the great detective.

של הבלש הגדול.

Since Conan Doyle's first story in 1887,

מאז הסיפור הראשון של דוייל ב 1887,

there have been thousands of adaptations of Holmes,

היו אלפי התאמות של הולמס,

making him perhaps the most adapted fictional character in the world.

שהפכו אותו אולי לדמות הדמיונית הכי מותאמת בעולם.

That process began with Victorian stage adaptations,

התהליך הזה התחיל עם התאמות ויקטוריאניות לבמה,

and accelerated with the emergence of film.

והאיץ עם העליה של הקולנוע.

There were more than 100 film adaptations of Holmes

היו יותר מ 100 התאמות לסרטים של הולמס

in the first two decades of the 20th century alone.

בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים בלבד.

And since then, there have many thousands more in print,

ומאז, היו הרבה אלפים נוספים בדפוס,

and on film,

ו/או בקולנוע,

television,

בטלוויזה,

stage,

and radio.

על הבמה,

וברדיו.

Holmes has been reinterpreted by people everywhere,

הולמס פורש מחדש על ידי אנשים בכל מקום,

in remarkably different, and often contradictory ways.

בדרכים שונות ומנוגדות להפליא.

These adaptations demonstrate both Holmes's popularity

ההתאמות האלו מדגימות גם את הפופולריות של הולמס

and his malleability.

וגם את הגמישות שלו.

For instance, he featured in a number of allied anti-Nazi propaganda films

לדוגמה, הוא הופיע במספר סרטי תעמולה אנטי נאציים של בעלות הברית

during World War II.

במהלך מלחמת העולם השניה.

And both Winston Churchill and Franklin Delano Roosevelt

וגם ווינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דלנו רוזוולט

were avid enthusiasts,

היו מעריצים נלהבים,

the latter even joining the Baker Street Irregulars,

האחרון אפילו הצטרף ללא רגילים של רחוב בייקר,

a Holmesian appreciation society,

אגודת הערכה להולמס,

and nicknaming one secret service hideout Baker Street.

וכינה את אחד ממקומות המסתור של השרות החשאי רחוב בייקר.

And yet, at the very same time,

ועדיין, באותו זמן,

Holmes also appeared in various German-language film adaptations,

הולמס גם הופיע במגוון התאמות של סרטים בשפה הגרמנית,

some of which were said to have been much-loved favorites of Adolf Hitler.

כמה מהם נאמר שהיו אהובים על אדולף היטלר.

So let's return to our question.

אז בואו נחזור לשאלה שלנו.

Would the real Sherlock Holmes please stand up?

האם שרלוק הולמס האמיתי יעמוד בבקשה?

The truth is that this world of adaptation has made him into a palimpsest.

האמת היא שעולם ההתאמות האלו הפך אותו לפלימפססט.

Sherlock is a cultural text,

שרלוק הוא טקסט תרבותי,

repeatedly altered over time as each new interpretation becomes superimposed

משונה שוב ושוב במהלך הזמן כשכל פרוש חדש מורכב

over those that proceed it.

על אלה שבאו לפניו.

This means that Sherlock continually evolves,

זה אומר ששרלוק מתפתח כל הזמן,

embodying ideas and values often far removed

ומגלם רעיונות וערכים שהרבה פעמים התרחקו

from those found in Conan Doyle.

מאלה שנמצאים אצל קונן רוייל.

And after each particular story ends, Sherlock rises again,

ואחרי שכל סיפור מסויים מסתיים, שרלוק עולה שוב,

a little changed, perhaps,

שונה מעט, אולי,

with a new face and fresh mannerisms or turns of phrase,

עם פנים חדשות ומניירות חדשות או שינויים של משפטים,

but still essentially Sherlock, our Sherlock.

אבל עדיין בעיקרון שרלוק, שרלוק שלנו.