What did people do before anesthesia? - Sally Frampton

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

With medical students restraining the patient and onlookers eagerly awaiting,

עם תלמידים לרפואה שמרתקים את החולה וצופים שמחכים בלהיטות,

Scottish surgeon Robert Liston poised himself to begin.

המנתח הסקוטי רוברט ליסטון מיקם את עצמו להתחיל.

In quick succession, he cut his patient’s flesh,

במהירות, הוא חתך את בשר החולה שלו,

sawed through their tibia and fibula and, within just a few minutes,

חתך את עצם השוקה והשוקית, ותוך דקות ספורות,

the amputation was complete.

הכריתה הושלמה.

It was the 1830s and Liston was renowned for his surgical speed.

אלו היו שנות השלושים של המאה ה 19 וליסטון היה נודע במהירות הניתוח שלו.

This was important because, before anesthesia was widely used,

זה היה חשוב, בגלל שלפני שההרדמה היתה בשימוש נרחב,

patients had to consciously endure every moment of surgery.

חולים היו צריכים לסבול כל רגע של הניתוח כשהם ערים.

The quest for anesthetics that could induce unconsciousness

המסע להרדמה שתוכל לגרום לחוסר הכרה

and enable more meticulous surgeries launched long before Liston.

ותאפשר ניתוחים יותר מורכבים החל הרבה לפני ליסטון.

Around 200 CE, Chinese physician Hua Tuo described mixing alcohol

סביב 200 לספירה, הרופא הסיני הואה טואו תאר ערוב של אלכוהול

with a powder of various ingredients to anesthetize patients.

עם אבקה של מרכיבים שונים כדי להרדים חולים.

And 13th century Arab surgeon Ibn al-Quff described patients taking anesthetics,

והמנתח הערבי מהמאה ה 13 איבן אל קוף תאר חולים שלקחו חומרי הרדמה,

likely inhaling drugs like cannabis, opium, and mandrake,

שכנראה שאפו סמים כמו קנביס, אופיום ומנדרייק,

from saturated sponges.

מספוגים רוויים.

By the end of the 1700s, many scientists were pondering

עד סוף המאה ה 18, הרבה מדענים תהו

chemistry’s medical applications.

על האפשרויות הרפואיות של כימיה.

This led to a profusion of anesthetic advancements involving three main players:

זה הוביל לתפוצה של התקדמויות בהרדמה שכללו שלושה מרכיבים עיקריים:

nitrous oxide, ether, and chloroform.

תחמוצת החנקן, אתר וכלורופורם.

In 1799, English chemist Humphry Davy began experimenting with nitrous oxide,

ב 1799, הכימאי האנגלי המפרי דייוי החל ניסויים עם תחמוצת החנקן,

or laughing gas— inhaling it himself and observing its effects on friends.

או גז צחוק -- ושאף אותו בעצמו והבחין בהשפעתו על חברים.

Davy noted that its pain-relieving abilities might make it useful

דייוי הבחין שיכולות שיכוח הכאב שלו אולי יעשו אותו יעיל

for surgical operations—

לניתוחים --

but it would be decades before that happened.

אבל יעברו עשורים לפני שזה יקרה.

This was, at least in part, because some surgeons and patients

זה היה, לפחות בחלקו, בגלל שכמה מנתחים וחולים

were skeptical of the effectiveness and safety of anesthetic drugs.

היו סקפטיים בנוגע ליעילות ולבטיחות של תרופות הרדמה.

In 1804, Japanese surgeon Seishū Hanaoka successfully removed a breast tumor

ב 1804, המנתח היפני סיישו הנאוקה הסיר בהצלחה גידול בחזה

from a patient anesthetized with a mix of medicinal herbs.

מחולה שהורדמה בתערובת של עשבים רפואיים.

But the news stayed in Japan indefinitely.

אבל החדשות נשארו ביפן לצמיתות.

Eventually, ether started garnering medical attention.

לבסוף, אתר החל לקבל את תשומת לב הרפואה.

It was first formulated centuries before then came to be used recreationally.

הוא יוצר לראשונה מאות לפני כן ואז הגיע לשימוש לבילוי.

During the so-called “ether frolics” of the early 1800s,

במהלך מה שנקראו “מהללי האתר” של ראשית המאה ה 19,

an American physician noted that the fall he suffered

רופא אמריקאי שם לב שהנפילה שסבל

while using ether was painless.

בזמן שהשתמש באתר היתה נטולת כאב.

In 1842, he etherized a patient and successfully removed

ב 1842, הוא הרדים באתר חולה והסיר בהצלחה

a tumor from his neck.

גידול מצווארו.

In the meantime, dentists finally began recognizing nitrous oxide’s promise.

בינתיים, רופאי שיניים החלו לבסוף להכיר בהבטחה של תחמוצת החנקן.

But, in 1845, when an American dentist attempted a public tooth extraction

אבל ב 1845, כשרופא שיניים אמריקאי ניסה לעקור שן בפומבי

on someone anesthetized with nitrous oxide,

במישהו שהורדם בגז צחוק,

he apparently encountered a setback when his patient screamed.

הוא כנראה נתקל במכשול כשהחולה צעק.

It was probably just an insufficient dose—

זה כנראה היה מינון לא מספיק --

but it was a bad publicity moment for the drug.

אבל זה היה רגע של פרסום רע לסם.

Meanwhile, dentists refined ether for tooth extractions.

בינתיים, רופאי שיניים שכללו את השימוש באתר לעקירת שיניים.

And, in October 1846, an American dentist administered ether to a patient,

ובאוקטובר 1846, רופא שיניים אמריקאי נתן אתר לחולה,

and a surgeon removed the man’s neck tumor.

ומנתח הסיר גידול מצווארו.

Two months later, Liston himself performed an upper leg amputation

חודשיים מאוחר יותר, ליסטון עצמו ביצע כריתת רגל עליונה

on an etherized patient,

על חולה מורדם באתר,

who reportedly regained consciousness minutes after

שדווח שחזר להכרה דקות לאחר מכן

and asked when the procedure would begin.

ושאל מתי הניתוח יתחיל.

Further ether-enabled successes followed from India, Russia, and beyond.

הצלחות מאופשרות אתר נוספות עקבו מהודו, רוסיה, ומעבר.

But ether had issues, including unpleasant side effects.

אבל לאתר היו בעיות, כולל תופעות לוואי לא נעימות.

Scottish obstetrician James Simpson heard about an alternative anesthetic

המיילד האוסטרי ג’יימס סימפסון שמע על הרדמה אלטרנטיבית

called chloroform.

שנקראת כלורופורם.

And, in 1847, he and two colleagues decided to try some themselves

וב 1847, הוא ושני קולגות החליטו לנסות אותו בעצמם

and promptly passed out.

והתעלפו במהירות.

Soon after, Simpson administered chloroform

במהרה לאחר מכן, סימפסון נתן כלורופורם

to one of his patients during childbirth.

לאחת הפציינטיות שלו במהלך לידה.

It quickly gained popularity because it was fast-acting

הוא צבר פופולריות במהירות בגלל שהוא פעל במהירות

and thought to be side-effect-free—

ונחשב נטול תופעות לוואי --

though we now know it’s harmful and probably carcinogenic.

למרות שאנחנו יודעים עכשיו שהוא מזיק וכנראה מסרטן.

Because anesthetics weren’t yet fully understood,

בגלל שחומרי הרדמה עדיין לא הובנו לגמרי,

they sometimes had lethal consequences.

לפעמים היו להם תוצאות קטלניות.

And some doctors held sexist and racist beliefs that dictated

וכמה רופאים החזיקו באמונות סקסיסטיות וגזעניות שהכתיבו

the amount of anesthesia they’d provide, if any at all.

את כמות ההרדמה שסופקה, אם בכלל.

American obstetrician Charles Meigs argued that the pain of childbirth

המיילד האמריקאי צ’ארלס מיגס טען שהכאב בלידה

was a form of divine suffering

היה צורה של סבל אלוהי

and was skeptical that doctors should interfere with it.

והיה סקפטי שרופאים צריכים להתערב בו.

Throughout the 1840s, American physician James Marion Sims

לאורך שנות ה 40 של המאה ה 19, הרופא ג’יימס מריון סימס

conducted experimental gynecological surgeries without pain relief,

ערך ניתוחים גניקולוגיים נסיוניים בלי הרדמה,

primarily upon enslaved Black women.

בעיקר על נשים שחורות בעבדות.

By the late 19th century, those who could access anesthetics

עד שלהי המאה ה 19, אלה שהיתה להם גישה להרדמה

were undergoing increasingly complex operations,

עברו ניתוחים מורכבים יותר ויותר,

including some that were previously impossible.

כולל כמה שהיו בלתי אפשריים לפני כן.

Chloroform came to be understood as a riskier, more toxic option,

כלורופורם הפך להיות ידוע כאופציה היותר מסוכנת ורעילה,

and fell out of favor by the early 1900s.

והפסיקו להשתמש בו בתחילת המאה ה 20.

Alongside newer drugs, ether and nitrous oxide are still used today—

יחד עם סמים חדשים יותר, אתר וגז צחוק עדיין בשימוש היום --

but in modified formulations that are safer and produce fewer side effects,

אבל בנוסחאות משודרגות שבטוחות יותר ומייצרות פחות תופעות לוואי,

while doctors closely monitor the patient’s state.

בזמן שרופאים מנטרים מקרוב את מצב החולים.

Thanks to these advances,

תודות להתקדמויות האלה,

speed is not always of the essence and, instead of acute agony,

מהירות לא תמיד נדרשת, ובמקום כאב אקוטי,

surgery can feel like just a dream.

ניתוח יכול להרגיש ממש כמו חלום.