The surprising origins of the word “lesbian” - Diane J. Rayor

תרגום: Avishay Gerczuk עריכה: Ido Dekkers

More than 2,500 years ago,

לפני יותר מ-2500 שנה,

one of ancient Greece’s most celebrated popstars and erotic poets

אחת מכוכבות הפופ ומשוררות הארוטיקה המהוללות ביותר ביוון העתיקה

enraptured listeners.

שילהבה מאזינים.

In one legend, a prominent Athenian heard his nephew singing one of their songs

לפי אחת מן האגדות, אתונאי מכובד שמע את אחיינו שר את אחד משיריה

and enjoyed it so much that he asked the boy to teach it to him—

ונהנה ממנו עד כדי כך שביקש מהילד ללמדו-

“So that I may learn it and die,” he said.

“שאוכל ללמוד אותו ואז למות,” הוא אמר.

So, who was this revered figure?

אז מי הייתה הדמות הנערצת הזו?

Her name was Sappho.

שמה היה ספו.

She lived on the Greek island of Lesbos around 600 BCE.

היא חיה באי היווני לסבוס בסביבות 600 לפנה“ס.

Like other singer-songwriters of the time,

כמו זמרים-יוצרים באותה התקופה,

she sang while playing the lyre,

היא שרה בזמן שנינגה בלירה,

a stringed instrument from which the term “lyrics” is derived.

כלי מיתר שנתן את שמו למונח “ליריקה“.

But Sappho lyrics offered a uniquely intimate perspective

אך מילותיה של ספפו העניקו פרספקטיבה אינטימית ייחודית

on love, passion, and longing.

אודות אהבה, תשוקה וכמיהה.

She’s the first on record to combine the words “bitter” and “sweet,” for instance,

לפי עדויות, היא הייתה הראשונה לשלב את המילים “מר” ו“מתוק“, למשל,

to describe at once the thrills and devastations of romance.

כדי לתאר בעת ובעונה אחת את הריגושים והאכזבות של הרומנטיקה.

Sappho was an aristocrat thought to have married a man,

ספו הייתה אריסטוקרטית, ומקובל לחשוב כי הייתה נשואה לגבר,

though none of her surviving work mentions him.

אך אין זכר לקיומו ביצירותיה ששרדו.

It does reference other family as well as festivals,

אמנם השירים כן מתייחסים למשפחה ולפסטיבלים,

colorful clothing, and growing old.

ביגוד צבעוני והזדקנות.

But Sappho is best known for her lyrics about homoerotic desire for women.

אך ספו ידועה בעיקר בשל מילותיה העוסקות בתשוקה הומואירוטית לנשים.

In one song, as her female companion departs tearfully, Sappho says,

באחד מן השירים, בעוד בת לוויתה עוזבת בדמעות, אומרת ספו:

“let me remind you / ... the lovely times we shared.”

“הרשי לי להזכיר לך / ... את הזמנים הנעימים אותם חלקנו יחדיו.”

She describes flower garlands, perfumes, “and,” she says,

היא מתארת זרי פרחים, בשמים ואומרת:

“on soft beds / ... you quenched your desire.”

“על מיטות רכות / ... הרוות תשוקותייך.”

In another, she describes a friend in a distant city,

בשיר אחר, היא מתארת חברה בעיר רחוקה,

“Pacing far away, her gentle heart devoured by powerful desire,

“פוסעת רחוק רחוק, ליבה העדין נטרף בידי תשוקה עזה,

she remembers slender Atthis.”

היא נזכרת באטיס הצנומה.”

The word “Lesbian” means someone from Lesbos,

המילה “לסבית“, משמעה תושב האי לסבוס,

but, because of Sappho, it now also describes a woman who’s gay.

אך בשל מוצאה של ספו, היא משמשת גם לתאר אישה גאה.

In ancient Greece, the norm was for everyone to marry and have children.

ביוון העתיקה, הכתיבה הנורמה שעל כולם להינשא ולהוליד ילדים.

While men were usually permitted to have homosexual relationships

בעוד גברים לעיתים הורשו לקיים מערכות יחסים הומוסקסואליות

based on their status, women weren’t.

בהתאם למעמד, על נשים חל איסור.

But it appears that, on Lesbos at this time,

אך כנראה שבלסבוס, באותו הזמן,

aristocratic women generally had more freedom.

נשים אריסטוקרטיות נהנו מחופש רב יותר.

Yet the details of Sappho’s life remain mysterious,

אך פרטים אודות חייה של ספו לוטים בערפל,

partially because only fragments of her poetry survive.

כיוון שרק פיסות משיריה שרדו.

In ancient times, however, so much of it persisted

אך בעת העתיקה, רבים מהם נשארו

that it seemed it would last forever.

שהיה נדמה כי ישרדו לנצח.

Admirers performed Sappho cover songs and committed her poetry

מעריצים ביצעו גרסות כיסוי לשיריה של ספו והנציחו את שיריה

to papyrus, parchment, and pottery.

על גבי פפירוס, קלף וחרס.

Three centuries after Sappho’s death,

שלוש מאות לאחר מותה של ספו,

a Greek author declared that her words would endure

הכריז מחבר יווני שמילותיה ישרדו

“as long as ships sail from the Nile.”

“כל עוד ספינות יפליגו מן הנילוס.”

Another century later,

מאה לאחר מכן,

the Library of Alexandria housed nine scrolls of her work,

הוחזקו בספריית אלכסנדריה תשע מגילות המכילות את יצירתה,

numbering over 10,000 lines.

וכללו מעל ל-10,000 שורות.

But natural forces eroded the collection.

אך איתני הטבע שחקו את האוסף.

And monks, tasked with preserving ancient writing,

ונזירים, שהופקדו על שימור הכתיבה העתיקה,

likely neglected or destroyed her work.

כנראה התרשלו או שהרסו את עבודתה.

One 2nd century Christian leader called Sappho

אחד מן המנהיגים הנוצרים במאה ה-2 קרא לספו

“a whore who sang about her own licentiousness.”

“זונה ששרה אודות הפריצות שלה.”

Later, a Pope and Archbishop ordered her poetry burned.

מאוחר יותר הורו האפיפיור וארכיבישוף על שריפת השירה שלה.

Almost all of it had vanished by the Middle Ages.

בימי הביניים, כמעט ולא נותר זכר ליצירתה.

Then, about a century ago,

אך לפני בערך כמאה,

people began rediscovering Sappho’s poetry—

החלו אנשים לגלות מחדש את שירתה של ספו

in locations like an ancient Egyptian garbage dump.

במקומות כמו מטמנה מצרית עתיקה.

Now, we have around 700 lines,

כיום יש ברשותנו בערך כ-700 שורות,

representing less than 10% of Sappho’s total known work.

המייצגות פחות מ-10% מכתיבתה הידועה.

We only have one complete poem of hers.

יש ברשותנו רק שיר אחד שלם שלה.

About a dozen others are substantial, but most are mere fragments.

בערך 12 שירים המציגים תוכן משמעותי, אך הרוב הם רק פיסות.

New pieces of Sappho’s songs probably will be found.

פיסות חדשות משיריה של ספו ודאי ימצאו.

Some may already be sitting in museum archives,

חלקם עשויים להימצא כרגע בארכיוני מוזאונים,

to be revealed when technology allows scholars

ויתגלו רק כאשר הטכנולוגיה תאפשר לחוקרים

to read through scrolls too fragile to unroll.

לקרוא במגילות העדינות מדי מכדי לגלגלן.

What we are currently left with is an incomplete record—

כרגע יש ברשותנו תיעוד חלקי

and many historical rumors.

ושמועות היסטוריות רבות.

Ovid insisted that Sappho fell in love with a ferryman

אובידיוס התעקש שספו התאהבה במעבוראי

and, upon being rejected, leapt from a cliff to her death.

ולאחר שדחה את חיזוריה, קפצה מצוק אל מותה.

Another tale asserts that she ran a girls’ school

אגדה אחרת מספרת כי היא ניהלה בית ספר לבנות

and those mentioned in her poems were merely students

והנשים המוזכרות בשיריה היו למעשה תלמידות שלה

for whom she felt platonic affection.

שאליהן היא רכשה חיבה אפלטונית.

Current consensus is that these stories,

הקונצנזוס כיום הוא שהסיפורים הללו,

which ridicule Sappho or deny her work’s homoeroticism,

הלועגים לספו או מכחישים את ההומוארטיקה שביצירתה,

are probably all untrue artifacts of misogyny and homophobia.

הם כולם שקרים מיזוגניים והומופוביים.

Despite the distortions of the intervening millennia,

למרות העיוותים של המילניום המתערב,

Sappho’s words reach across time and resonate today.

מילותיה של ספו שורדות את מבחן הזמן ועדיין בעלות משמעות כיום.

More than 2,000 years ago, she wrote:

לפני יותר מ-2,000 שנה, היא כתבה:

“I say someone in another time will remember us”

“מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו גם בעתיד”

And, thankfully, we do.

ולמרבה המזל, אנחנו זוכרים.