What is the tragedy of the commons? - Nicholas Amendolare

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Imagine as a thought experiment that you live in a small village

דמיינו שאתם חיים בכפר קטן

and depend on the local fish pond for food.

ואתם תלויים בבריכת הדגים המקומית למזון.

You share the pond with three other villagers.

אתם חולקים את הבריכה עם שלושה בני כפר אחרים.

The pond starts off with a dozen fish, and the fish reproduce.

הבריכה מתחילה עם שנים עשר דגים, והדגים מתרבים.

For every two fish, there will be one baby added each night.

כל שני דגים ישריצו דגיג אחד כל לילה.

So, in order to maximize your supply of food,

אז כדי למקסם את אספקת האוכל שלכם,

how many fish should you catch each day?

כמה דגים אתם צריכים לתפוס כל יום?

Take a moment to think about it.

חשבו על זה לרגע.

Assume baby fish grow to full size immediately

הניחו שהדגיג גדל מיד לבגרות,

and that the pond begins at full capacity,

ושהבריכה מתחילה בתפוסה מלאה,

and ignore factors like the sex of the fish you catch.

והתעלמו מגורמים כמו מין הדג שאתם תופסים.

The answer? One, and it's not just you.

התשובה? אחד, וזה לא רק אתם.

The best way to maximize every villager's food supply

הדרך הכי טובה למקסם את מאגר האוכל של כל אחד מבני הכפר

is for each fisherman to take just one fish each day.

היא שכל דייג יתפוס רק דג אחד ביום.

Here's how the math works.

ככה זה עובד.

If each villager takes one fish, there will be eight fish left over night.

אם כל בן כפר לוקח דג אחד, ישארו שמונה דגים בלילה.

Each pair of fish produces one baby,

כל זוג ייצר דגיג,

and the next day, the pond will be fully restocked with twelve fish.

וביום הבא, הבריכה תהיה מלאה בשניים עשר דגים.

If anyone takes more than one, the number of reproductive pairs drops,

אם מישהו לוקח יותר מאחד, מספר הזוגות המתרבים נופל,

and the population won't be able to bounce back.

והאוכלוסיה לא תצליח להשתקם.

Eventually, the fish in the lake will be gone,

לבסוף, הדגים באגם יעלמו,

leaving all four villagers to starve.

ויישארו ארבעה בני כפר מורעבים.

This fish pond is just one example of a classic problem

בריכת הדגים היא רק דוגמה אחת לבעיה קלאסית

called the tragedy of the commons.

שנקראת "הטרגדיה של נחלת הכלל".

The phenomenon was first described in a pamphlet

התופעה תוארה לראשונה בחוברת

by economist William Forster Lloyd in 1833

של הכלכלן וויליאם פורסטר לוייד ב-1833

in a discussion of the overgrazing of cattle

בדיון על רעיית יתר של בקר

on village common areas.

על שטחי כפר ציבוריים.

More than 100 years later, ecologist Garrett Hardin revived the concept

יותר מ-100 שנים מאוחר יותר, האקולוג גרט הרדין החיה את המושג

to describe what happens when many individuals

כדי לתאר מה קורה כשהרבה אנשים

all share a limited resource,

חולקים משאב מוגבל,

like grazing land,

כמו אדמות מרעה,

fishing areas,

אזורי דייג,

living space,

אזורי מחיה,

even clean air.

אפילו אויר נקי.

Hardin argued that these situations pit short-term self-interest

הרדין טען שהמצבים האלה מציבים את טובת הפרט קצרת הטווח

against the common good,

מול טובת הכלל,

and they end badly for everyone,

והם מסתיימים רע עבור כולם,

resulting in overgrazing,

ויוצרים רעיית יתר,

overfishing,

דיג יתר,

overpopulation,

איכלוס יתר,

pollution,

זיהום,

and other social and environmental problems.

ובעיות חברתיות וסביבתיות.

The key feature of a tragedy of the commons

המאפיין המרכזי של הטרגדיה של נחלת הכלל

is that it provides an opportunity for an individual to benefit him or herself

הוא שהיא מאפשרת לאדם לפעול למען עצמו

while spreading out any negative effects across the larger population.

בעודו מפזר את ההשלכות השליליות לאוכלוסיה הרחבה.

To see what that means, let's revisit our fish pond.

כדי להבין מה זה אומר, בואו נבקר שוב בבריכת הדגים שלנו.

Each individual fisherman is motivated

כל דייג בודד היה רוצה

to take as many fish as he can for himself.

לקחת כמה שיותר דגים עבור עצמו.

Meanwhile, any decline in fish reproduction

בינתיים, כל ירידה בריבוי הדגים

is shared by the entire village.

תשפיע על כל הכפר.

Anxious to avoid losing out to his neighbors,

הדייג יחשוש להפסיד לטובת שכניו,

a fisherman will conclude that it's in his best interest to take an extra fish,

ויסיק שכדאי לו לקחת דג נוסף,

or two,

או שניים,

or three.

או שלושה.

Unfortunately, this is the same conclusion reached by the other fisherman,

למרבה הצער, גם שאר הדייגים יגיעו לאותה המסקנה,

and that's the tragedy.

וזו הטרגדיה.

Optimizing for the self in the short term isn't optimal for anyone in the long term.

מיטוב עצמי לטווח הקצר אינו אופטימלי לאף אחד לטווח הארוך.

That's a simplified example, but the tragedy of the commons

זו דוגמה פשטנית, אבל הטרגדיה של נחלת הכלל

plays out in the more complex systems of real life, too.

פועלת גם במערכות יותר מורכבות, בחיים האמיתיים.

The overuse of antibiotics has led to short-term gains in livestock production

שימוש יתר באנטיביוטיקה הוביל לתועלות לטווח הקצר בגידול בקר

and in treating common illnesses,

ובטיפול במחלות נפוצות,

but it's also resulted in the evolution of antibiotic-resistant bacteria,

אבל גם הוביל להתפתחות זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה,

which threaten the entire population.

המאיימים על האוכלוסייה כולה.

A coal-fired power plant produces cheap electricity for its customers

תחנת כוח מופעלת בפחם מייצרת חשמל זול ללקוחות

and profits for its owners.

ורווח לבעלים.

These local benefits are helpful in the short term,

התועלות המקומיות עוזרות לטווח הקצר,

but pollution from mining and burning coal is spread across the entire atmosphere

אבל זיהום מכרייה ושריפת פחם מתפשט ברחבי כל האטמוספירה

and sticks around for thousands of years.

ונשאר במשך אלפי שנים.

There are other examples, too.

יש גם דוגמאות אחרות.

Littering,

השלכת פסולת,

water shortages,

מחסור במים,

deforestation,

בירוא יערות,

traffic jams,

פקקי תנועה,

even the purchase of bottled water.

אפילו רכישה של מים בבקבוקים.

But human civilization has proven it's capable of doing something remarkable.

אבל הציווליזציה האנושית הוכיחה שהיא מסוגלת לעשות משהו מדהים.

We form social contracts,

אנחנו יוצרים חוזים חברתיים,

we make communal agreements,

אנחנו יוצרים חוזים קהילתיים,

we elect governments,

אחננו בוחרים ממשלות,

and we pass laws.

ואנחנו מעבירים חוקים.

All this to save our collective selves from our own individual impulses.

כל זה כדי להציל את עצמנו הקולקטיביים מהיצרים האישיים שלנו.

It isn't easy, and we certainly don't get it right nearly all of the time.

זה לא קל, ובד"כ אנחנו לא מצליחים.

But humans at our best have shown that we can solve these problems

אבל האנושות במיטבה מראה שניתן לפתור את הבעיות האלו

and we can continue to do so if we remember Hardin's lesson.

ואפשר להמשיך לעשות זאת אם נזכור את המסר של הרדין.

When the tragedy of the commons applies,

כשהטרגדיה של נחלת הכלל פועלת,

what's good for all of us is good for each of us.

מה שטוב לכולנו, טוב לכל אחד מאיתנו.