Everything you need to know to read Homer's "Odyssey" - Jill Dash

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

מפגש קרוב עם ענק אוכל אדם,

מכשפה שהופכת אנשים לחזירים,

מלך אבוד ששב לתפוס את כסאו.

כל אחד מהם יוצר סיפור מעולה,

אבל כל אחד הוא רק פרק באודיסיאה,

פואמה בת 12,000 שורות שמתפרשת על פני שנים של מיתולוגיה הסטוריה ואגדות יווניות.

איך קולטים כזה טקסט מסיבי

שמגיע ומספר על עולם כה רחוק?

העובדה שאנחנו בכלל יכולים לקרוא את האודיסיאה היא די מדהימה,

מאחר והיא נכתבה לפני שהאלפבית היווני הופיע במאה השמינית לפני הספירה.

היא נוצרה לשומעים ולא לקוראים,

ובוצעה על ידי משוררים בעל-פה שנקראו רפסודים.

המסורת מזהה את הסופר כאיש עיוור בשם הומרוס.

אבל אף אחד לא יודע בוודאות אם הוא היה אמיתי או אגדי.

האזכורים הראשונים שלו התרחשו מאות אחרי העידן הזה.

והפואמות שמיוחסות לו נראות כאילו שונו

ואורגנו מחדש פעמים רבות על ידי סופרים מרובים

עד שלבסוף נכתבו בצורתם הנוכחית.

למעשה, המילה רפסוד משמעה לחבר יחד,

כשהמשוררים האלו שילבו סיפורים קיימים, בדיחות, מיתוסים, ושירים

לנרטיב יחיד.

כדי לדקלם אפוסים מסיביים,

רפסודים משתמשים במשקל קבוע,

יחד עם שיטות מְנֶמוֹנִיות,

כמו חזרה על פסקאות או קטעים שהם שיננו.

אלה כוללים תאורים של נופים ורשימות של דמויות,

ועזרו לרפסודים לשמור על המקום שלהם בסיפור,

בדיוק כמו שהפזמון או הגשר של השיר עוזרים לנו לזכור את הבתים הבאים.

בגלל שרוב הסיפורים היו מוכרים לקהל,

לעיתים קרובות הקריאו את קטעי הפואמה ללא סדר.

מתישהו, הסדר נחקק בסלע,

והסיפור ננעל בסדר אותו אנו קוראים היום.

אבל מאחר והעולם השתנה מעט באלפי השנים האחרונות,

זה עוזר שיש מעט רקע לפני שמתחילים לקרוא.

האודיסיאה עצמה היא המשך לאפוס המפורסם השני של הומרוס, האיליאדה,

המספר את סיפור מלחמת טרוייה.

אם יש נושא אחד שמאחד את שתי הפואמות, הוא זה:

בשום תנאי, אל תעוררו את זעם האלים.

הפנתיאון היווני הוא ערוב מסוכן של כוח אלוהי וחוסר ביטחון אנושי,

נתון לקנאה וטינה ברמות אפיות.

ובעיות רבות שעמדו בפני האנשים בפואמות נגרמו בגלל ההיבריס שלהם,

או גאווה יתרה באמונה שהם נעלים מהאלים.

התשוקה לרצות את האלים היתה כה גדולה,

שהיוונים העתיקים הזמינו את כל הזרים

לבתיהם בנדיבות,

מהפחד שהזרים הם אולי אלים במסווה.

הקוד העתיק הזה של ארוח נקרא קסניה.

היו אלה מארחים שסיפקו לאורחיהם בטחון, אוכל ונוחות,

והאורחים החזירו את הטובה באדיבות ובמתנות, אם היו להם כאלו.

לקסניה היה תפקיד משמעותי באודיסיאה,

שם אודסיאוס בשיטוטיו הוא האורח התמידי,

בעוד בחסרונו, אשתו הנבונה פנלופה משחקת את המארחת ללא הפסקה.

האודיסיאה משחזרת את כל שנות המסע של אודיסאוס,

אבל הנרטיב מתחיל 'אין מדיאס רז', כלומר, באמצע הדברים.

עשר שנים אחרי מלחמת טרויה, אנו מוצאים את הגיבור שלנו לכוד על אי,

עדיין רחוק מאיתקה ביתו והמשפחה שהוא לא ראה 20 שנה.

בגלל שהוא הכעיס את אל הים פוסידון בכך שעיוור את בנו, ציקלופ,

המסע של אודיסאוס הביתה היה מלא תאונות ותקלות.

בזמן שבעיות עולות בביתו, והאלים דנים בגורלו,

אודיסאוס מתחיל לספר למאחריו על שנותיו החסרות.

אחד הדברים הכי מרתקים בנוגע לאודיסיאה

הוא הפער בין מיעוט הידע על תקופת הזמן שלו,

ועושר הפרטים שהטקסט עצמו מכיל.

היסטוריונים, בלשנים, וארכיאולוגים

בילו מאות שנים בחיפוש אחר חורבות טרויה

ובזיהוי האיים בהם אודיסאוס ביקר.

ממש כמו הגיבור שלו, האפוס בן 24 הספרים עשה מסע ארוך משלו,

דרך מאות שנים של מיתוסים והסטוריה,

כדי לספר לנו היום את סיפורו יוצא הדופן.