Everything you need to know to read Homer's "Odyssey" - Jill Dash

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

A close encounter with a man-eating giant,

מפגש קרוב עם ענק אוכל אדם,

a sorceress who turns men into pigs,

מכשפה שהופכת אנשים לחזירים,

a long-lost king taking back his throne.

מלך אבוד ששב לתפוס את כסאו.

On their own, any of these make great stories,

כל אחד מהם יוצר סיפור מעולה,

but each is just one episode in the "Odyssey,"

אבל כל אחד הוא רק פרק באודיסיאה,

a 12,000-line poem spanning years of Ancient Greek history, myth, and legend.

פואמה בת 12,000 שורות שמתפרשת על פני שנים של מיתולוגיה הסטוריה ואגדות יווניות.

How do we make sense of such a massive text

איך קולטים כזה טקסט מסיבי

that comes from and tells of a world so far away?

שמגיע ומספר על עולם כה רחוק?

The fact that we can read the "Odyssey" at all is pretty incredible,

העובדה שאנחנו בכלל יכולים לקרוא את האודיסיאה היא די מדהימה,

as it was composed before the Greek alphabet appeared in the 8th century BCE.

מאחר והיא נכתבה לפני שהאלפבית היווני הופיע במאה השמינית לפני הספירה.

It was made for listeners rather than readers,

היא נוצרה לשומעים ולא לקוראים,

and was performed by oral poets called rhapsodes.

ובוצעה על ידי משוררים בעל-פה שנקראו רפסודים.

Tradition identifies its author as a blind man named Homer.

המסורת מזהה את הסופר כאיש עיוור בשם הומרוס.

But no one definitively knows whether he was real or legendary.

אבל אף אחד לא יודע בוודאות אם הוא היה אמיתי או אגדי.

The earliest mentions of him occur centuries after his era.

האזכורים הראשונים שלו התרחשו מאות אחרי העידן הזה.

And the poems attributed to him seem to have been changed

והפואמות שמיוחסות לו נראות כאילו שונו

and rearranged many times by multiple authors

ואורגנו מחדש פעמים רבות על ידי סופרים מרובים

before finally being written down in their current form.

עד שלבסוף נכתבו בצורתם הנוכחית.

In fact, the word rhapsode means stitching together,

למעשה, המילה רפסוד משמעה לחבר יחד,

as these poets combined existing stories, jokes, myths, and songs

כשהמשוררים האלו שילבו סיפורים קיימים, בדיחות, מיתוסים, ושירים

into a single narrative.

לנרטיב יחיד.

To recite these massive epics live,

כדי לדקלם אפוסים מסיביים,

rhapsodes employed a steady meter,

רפסודים משתמשים במשקל קבוע,

along with mnemonic devices,

יחד עם שיטות מְנֶמוֹנִיות,

like repetition of memorized passages or set pieces.

כמו חזרה על פסקאות או קטעים שהם שיננו.

These included descriptions of scenery and lists of characters,

אלה כוללים תאורים של נופים ורשימות של דמויות,

and helped the rhapsode keep their place in the narrative,

ועזרו לרפסודים לשמור על המקום שלהם בסיפור,

just as the chorus or bridge of a song helps us to remember the next verses.

בדיוק כמו שהפזמון או הגשר של השיר עוזרים לנו לזכור את הבתים הבאים.

Because most of the tales were familiar to the audience,

בגלל שרוב הסיפורים היו מוכרים לקהל,

it was common to hear the sections of the poem out of order.

לעיתים קרובות הקריאו את קטעי הפואמה ללא סדר.

At some point, the order became set in stone

מתישהו, הסדר נחקק בסלע,

and the story was locked into place as the one we read today.

והסיפור ננעל בסדר אותו אנו קוראים היום.

But since the world has changed a bit in the last several thousand years,

אבל מאחר והעולם השתנה מעט באלפי השנים האחרונות,

it helps to have some background before jumping in.

זה עוזר שיש מעט רקע לפני שמתחילים לקרוא.

The "Odyssey" itself is a sequel to Homer's other famous epic, the "Iliad,"

האודיסיאה עצמה היא המשך לאפוס המפורסם השני של הומרוס, האיליאדה,

which tells the story of the Trojan War.

המספר את סיפור מלחמת טרוייה.

If there's one major theme uniting both poems, it's this:

אם יש נושא אחד שמאחד את שתי הפואמות, הוא זה:

do not, under any circumstances, incur the wrath of the gods.

בשום תנאי, אל תעוררו את זעם האלים.

The Greek Pantheon is a dangerous mix of divine power and human insecurity,

הפנתיאון היווני הוא ערוב מסוכן של כוח אלוהי וחוסר ביטחון אנושי,

prone to jealousy and grudges of epic proportions.

נתון לקנאה וטינה ברמות אפיות.

And many of the problems faced by humans in the poems are caused by their hubris,

ובעיות רבות שעמדו בפני האנשים בפואמות נגרמו בגלל ההיבריס שלהם,

or excessive pride in believing themselves superior to the gods.

או גאווה יתרה באמונה שהם נעלים מהאלים.

The desire to please the gods was so great

התשוקה לרצות את האלים היתה כה גדולה,

that the Ancient Greeks traditionally welcomed all strangers

שהיוונים העתיקים הזמינו את כל הזרים

into their homes with generosity

לבתיהם בנדיבות,

for fear that the strangers might be gods in disguise.

מהפחד שהזרים הם אולי אלים במסווה.

This ancient code of hospitality was called xenia.

הקוד העתיק הזה של ארוח נקרא קסניה.

It involved hosts providing their guests with safety, food, and comfort,

היו אלה מארחים שסיפקו לאורחיהם בטחון, אוכל ונוחות,

and the guests returning the favor with courtesy and gifts if they had them.

והאורחים החזירו את הטובה באדיבות ובמתנות, אם היו להם כאלו.

Xenia has a significant role in the "Odyssey,"

לקסניה היה תפקיד משמעותי באודיסיאה,

where Odysseus in his wanderings is the perpetual guest,

שם אודסיאוס בשיטוטיו הוא האורח התמידי,

while in his absence, his clever wife Penelope plays non-stop host.

בעוד בחסרונו, אשתו הנבונה פנלופה משחקת את המארחת ללא הפסקה.

The "Odyssey" recounts all of Odysseus's years of travel,

האודיסיאה משחזרת את כל שנות המסע של אודיסאוס,

but the narrative begins in medias res in the middle of things.

אבל הנרטיב מתחיל 'אין מדיאס רז', כלומר, באמצע הדברים.

Ten years after the Trojan War, we find our hero trapped on an island,

עשר שנים אחרי מלחמת טרויה, אנו מוצאים את הגיבור שלנו לכוד על אי,

still far from his native Ithaca and the family he hasn't seen for 20 years.

עדיין רחוק מאיתקה ביתו והמשפחה שהוא לא ראה 20 שנה.

Because he's angered the sea god Poseidon by blinding his son, a cyclops,

בגלל שהוא הכעיס את אל הים פוסידון בכך שעיוור את בנו, ציקלופ,

Odysseus's passage home has been fraught with mishap after mishap.

המסע של אודיסאוס הביתה היה מלא תאונות ותקלות.

With trouble brewing at home and gods discussing his fate,

בזמן שבעיות עולות בביתו, והאלים דנים בגורלו,

Odysseus begins the account of those missing years to his hosts.

אודיסאוס מתחיל לספר למאחריו על שנותיו החסרות.

One of the most fascinating things about the "Odyssey"

אחד הדברים הכי מרתקים בנוגע לאודיסיאה

is the gap between how little we know about its time period

הוא הפער בין מיעוט הידע על תקופת הזמן שלו,

and the wealth of detail the text itself contains.

ועושר הפרטים שהטקסט עצמו מכיל.

Historians, linguists, and archeologists

היסטוריונים, בלשנים, וארכיאולוגים

have spent centuries searching for the ruins of Troy

בילו מאות שנים בחיפוש אחר חורבות טרויה

and identifying which islands Odysseus visited.

ובזיהוי האיים בהם אודיסאוס ביקר.

Just like its hero, the 24-book epic has made its own long journey

ממש כמו הגיבור שלו, האפוס בן 24 הספרים עשה מסע ארוך משלו,

through centuries of myth and history

דרך מאות שנים של מיתוסים והסטוריה,

to tell us its incredible story today.

כדי לספר לנו היום את סיפורו יוצא הדופן.