The fascinating history of cemeteries - Keith Eggener

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

Spindly trees,

עצים מתפתלים,

rusted gates,

שערים חלודים,

crumbling stone,

אבנים מתפוררות,

a solitary mourner—

מתאבל בודד --

these things come to mind when we think of cemeteries.

הדברים האלה עולים בראשנו כשאנחנו חושבים על בתי קברות.

But not so long ago,

אבל לא מזמן,

many burial grounds were lively places,

הרבה אתרי קבורה היו מקומות מלאי חיים,

with blooming gardens and crowds of people

עם גנים פורחים וקהלי אנשים

strolling among the headstones.

שמסתובבים בין המצבות.

How did our cemeteries become what they are today?

איך בתי הקברות שלנו הפכו למה שהם היום?

Some have been around for centuries,

כמה קיימים במשך מאות שנים,

like the world’s largest, Wadi al-Salaam,

כמו הגדול בעולם, ואדי אל סלאם,

where more than five million people are buried.

שם קבורים יותר מחמישה מליון אנשים.

But most of the places we’d recognize as cemeteries are much younger.

אבל רוב המקומות שנכיר כבתי קברות הרבה יותר צעירים.

In fact, for much of human history,

למעשה, לאורך רוב ההסטוריה האנושית,

we didn’t bury our dead at all.

לא קברנו מתים בכלל.

Our ancient ancestors had many other ways of parting with the dead loved ones.

לאבותינו העתיקים היו דרכים רבות אחרות להפרד מאהוביהם המתים.

Some were left in caves,

כמה הושארו במערות,

others in trees

אחרים בעצים

or on mountaintops.

או על פסגות הרים.

Still others were sunk in lakes,

ואחרים הוטבעו באגמים,

put out to sea,

הושמו בים,

ritually cannibalized,

נאכלו באופן טקסי,

or cremated.

או נשרפו.

All of these practices,

כל המנהגים האלה,

though some may seem strange today,

למרות שכמה נראים מוזרים היום,

were ways of venerating the dead.

היו דרכים להוקיר את המתים.

By contrast, the first known burials

בניגוד, הקבורות הידועות הראשונות

about 120,000 years ago

לפני בערך 120,000 שנה,

were likely reserved for transgressors,

היו שמורות כנראה לעבריינים,

excluding them from the usual rites

כדי להדיר אותם מהטכסים הרגילים

intended to honor the dead.

שהיו מיועדים לכבד את המתים.

But the first burials revealed some advantages over other practices:

אבל הקבורות הראשונות גילו כמה יתרונות על מנהגים אחרים:

they protected bodies from scavengers and the elements,

הן הגנו על הגופות מאוכלי נבלות ואיתני הטבע,

while shielding loved ones from the sight of decay.

בעודן מגינות על אהוביהם ממראה הריקבון.

These benefits may have shifted ancient people’s thinking

התועלות האלו אולי הניעו אנשים בעבר לחשוב

toward graves designed to honor the dead,

על קברים שיכבדו את מתיהם,

and burial became more common.

וקבורה הפכה לנפוצה יותר.

Sometimes, these graves contained practical or ritual objects,

לפעמים, הקברים האלה מכילים עצמים פרקטיים או טקסיים,

suggesting belief in an afterlife

שמציעים אמונה בחיים אחרי המוות

שם המתים אולי יצטרכו את הכלים האלו.

Communal burials first appeared in North Africa and West Asia

קבורות שיתופיות הופיעו לראשונה בצפון אפריקה ומערב אסיה

around 10 to 15,000 years ago,

לפני כ 10,000 עד 15,000 שנה,

around the same time as the first permanent settlements in these areas.

סביב אותו זמן שהופיעו הישובים הקבועים באזורים האלו.

These burial grounds created permanent places to commemorate the dead.

אזורי הקבורה האלו יצרו מקומות קבועים להנציח את המתים.

The nomadic Scythians littered the steppes

הסקיתיאנים הנוודים ניקדו את הערבות

with grave mounds known as kurgans.

בתילי קברים שידועים כקורגנים.

The Etruscans built expansive necropoles,

האטרוסקנים בנו ערי מתים נרחבות,

their grid-patterned streets lined with tombs.

הרחובות בצורת רשת מדופנים בקברים.

In Rome, subterranean catacombs housed

ברומא, קטקומבות תת קרקעיות שיכנו

both cremation urns and intact remains.

גם כדי שריפה וגם שאריות שלמות.

The word cemetery, or “sleeping chamber,”

המילה בית קברות, או "תא שינה,"

was first used by ancient Greeks,

היתה בשימוש של היוונים העתיקים,

who built tombs in graveyards

שבנו קברים בבתי קברות

at the edges of their cities.

בקצות הערים.

In medieval European cities,

בערים ארופאיות מימי הביניים,

Christian churchyards provided rare, open spaces

חצרות כנסיות נוצריות סיפקו שטחים פתוחים נדירים

that accommodated the dead,

שנתנו מקום למתים,

but also hosted markets, fairs, and other events.

אבל גם ארחו שווקים, ירידים, וארועים אחרים.

Farmers even grazed cattle in them,

איכרים אפילו רעו בהן בקר,

believing graveyard grass made for sweeter milk.

כשהאמינו שעשב בבתי קברות נתן חלב מתוק יותר.

As cities grew during the industrial revolution,

כשערים גדלו במהלך המהפכה התעשיתית,

large suburban cemeteries replaced smaller urban churchyards.

בתי קברות עירונים גדולים החליפו חצרות כנסיות עירוניות קטנות יותר.

Cemeteries like the 110-acre Père-Lachaise in Paris

בתי קברות כמו פר-לשייז בן 25 הקילומטרים הרבועים בפריז

or the 72-acre Mt. Auburn in Cambridge, Massachusetts

או הר אאובורן בן 18 הקילומטרים הרבועים בקיימברידג', מסצ'וסטס

were lushly landscaped gardens

היו גנים מטופחים ושופעים

filled with sculpted stones

מלאים בפסלי אבן

and ornate tombs.

וקברים מקושטים.

Once a luxury reserved for the rich and powerful,

כמשהו שפעם נועד לעשירים ובעלי כוח,

individually marked graves

קברים מסומנים בנפרד

became available to the middle and working classes.

הפכו לזמינים למעמדות הביניים והעובדים.

People visited cemeteries for funerals,

אנשים ביקרו בבתי קברות ללוויות,

but also for anniversaries, holidays,

אבל גם לימי שנה, חופשים,

or simply an afternoon outdoors.

או פשוט לאחר הצהרים בחוץ.

By the late 19th century, as more public parks and botanical gardens appeared,

עד שלהי המאה ה 19, כשפארקים ציבוריים וגנים בוטניים הופיעו,

cemeteries began to lose visitors.

בתי קברות איבדו מבקרים.

Today, many old cemeteries are lonely places.

היום, הרבה בתי קברות ישנים הם מקומות בודדים.

Some are luring visitors back with tours,

כמה מושכים מבקרים עם סיורים,

concerts, and other attractions.

קונצרטים, ואטרקציות אחרות.

But even as we revive old cemeteries,

אבל אפילו כשאנחנו מחיים בתי קברות ישנים,

we’re rethinking the future of burial.

אנחנו חושבים מחדש על עתיד הקבורה.

Cities like London, New York, and Hong Kong

לערים כמו לונדון, ניו יורק, והונג קונג

are running out of burial space.

נגמרים המקומות לקבורה.

Even in places where space isn’t so tight,

אפילו במקומות בהם לא חסר מקום,

cemeteries permanently occupy land

בתי קברות מאכלסים אדמה באופן קבוע

that can’t be otherwise cultivated or developed.

שאחרת אי אפשר לעבד או לפתח.

Traditional burial consumes materials

מנהגי קבורה מסורתיים צורכים חומרים

like metal, stone, and concrete,

כמו מתכת, אבן, ובטון,

and can pollute soil and groundwater

ויכולים לזהם אדמה ומי תהום

with toxic chemicals.

בכימיקלים רעילים.

With increasing awareness of the environmental costs,

עם מודעות מוגברת לעלויות לסביבה,

people are seeking alternatives.

אנשים מחפשים אלטרנטיבות.

Many are turning to cremation and related practices.

הרבה חוזרים לשריפה ומנהגים קשורים.

Along with these more conventional practices,

במקביל למנהגים היותר רגילים האלה,

people can now have their remains shot into space,

אנשים יכולים עכשיו שגופם ישוגר לחלל,

used to fertilize a tree,

להיות בשימוש כדשן לעצים,

or made into jewelry,

או להפוך לתכשיט,

fireworks,

זיקוקים,

and even tattoo ink.

ואפילו דיו לקעקועים.

In the future, options like these may replace burial completely.

בעתיד, אופציות כמו אלו אולי יחליפו את הקבורה לגמרי.

Cemeteries may be our most familiar monuments to the departed,

בתי קברות אולי יהיו המונומנטים הכי מוכרים לנפרדים,

but they’re just one step

אבל הם רק שלב אחד

in our ever-evolving process

בתהליך המתפתח תמידית

of remembering and honoring the dead.

של זכרון וכיבוד המתים.