A brief history of the devil - Brian A. Pavlac

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

Satan, the beast crunching sinners’ bones in his subterranean lair.

השטן, החיה שמרסקת את עצמות החוטאים במאורה התת-קרקעית שלו.

Lucifer, the fallen angel raging against the established order.

לוציפר, המלאך שנפל אחרי שיצא נגד הסדר הקיים.

Mephistopheles, the trickster striking deals with unsuspecting humans.

מפיסטופלס, התעלולן שסוגר עסקאות עם אנשים תמימים.

These three divergent devils are all based on Satan of the Old Testament,

שלושת השטנים השונים האלה מבוססים על השטן מהברית הישנה,

an angelic member of God’s court who torments Job in the Book of Job.

חבר מלאכי בחצר של אלוהים שמענה את איוב בספר איוב.

But unlike any of these literary devils,

אבל בניגוד לשטנים הספרותיים,

the Satan of the Bible was a relatively minor character,

השטן של התנ“ך היה דמות שולית יחסית,

with scant information about his deeds or appearance.

עם מידע מועט על המעשים או על המראה שלו.

So how did he become the ultimate antagonist, with so many different forms?

אז איך הוא הפך לאנטגוניסט המושלם, עם כל כך הרבה צורות שונות?

In the New Testament, Satan saw a little more action:

בברית החדשה, השטן ראה עוד אקשן:

tempting Jesus, using demons to possess people,

פיתה את ישו, השתמש בשדים כדי להשתלט על אנשים,

and finally appearing as a giant dragon who is cast into hell.

ולבסוף הופיע כדרקון ענק שמושלך לגיהנום.

This last image particularly inspired medieval artists and writers,

התמונה האחרונה בעיקר נתנה השראה לאמנים ולסופרים מימי הביניים,

who depicted a scaled, shaggy-furred creature with overgrown toenails.

שתארו יצור בעל קשקשים, פרווה פרועה וציפורניים ארוכות.

In Michael Pacher’s painting of St. Augustine and the Devil,

בציור של מייקל פאקר של סנט אוגוסטין והשטן,

the devil appears as an upright lizard—

השטן מופיע כלטאה עומדת --

with a second miniature face glinting on his rear and.

עם פנים זעירים שניים מביטים באחוריו.

The epitome of these monster Satans

ההתגלמות של השטנים המפלצתיים האלה

appeared in Italian poet Dante Alighieri’s “Inferno.”

הופיע ב“אינפרנו” של המשורר האיטלקי דנטה אליגרי.

Encased in the ninth circle of hell,

צפון במעגל התשיעי של הגיהנום,

Dante’s Satan is a three-headed, bat-winged behemoth who feasts on sinners.

השטן של דנטה הוא בהמה בעלת שלושה ראשים וכנפי עטלף שאוכל חוטאים.

But he’s also an object of pity:

אבל הוא גם מושא לרחמים:

powerless as the panicked beating of his wings

חסר אונים כשנפנוף כנפיו בפניקה

only encases him further in ice.

רק מכסה אותו עוד בקרח.

The poem’s protagonist escapes from hell by clambering over Satan’s body,

הגיבור של הפואמה בורח מהגיהנום על ידי טיפוס על גוף השטן,

and feels both disgust and sympathy for the trapped beast—

ומרגיש גם גועל וגם סימפתיה לחיה הלכודה --

prompting the reader to consider the pain of doing evil.

מה שמוביל את הקורא לחשוב על הכאב של החטא.

By the Renaissance, the devil started to assume a more human form.

ברנסנס, התחיל השטן לקבל צורה אנושית יותר.

Artists painted him as a man with cloven hooves and curling horns

אמנים ציירו אותו כאדם עם טלפיים וקרניים מעוקלות

inspired by Pan, the Greek god of the wild.

בהשראת פאן, האל היווני של הפרא.

In his 1667 masterpiece “Paradise Lost,”

ביצירת המופת שלו מ 1667 “גן העדן אבוד”,

English poet John Milton depicted the devil as Lucifer,

המשורר האנגלי ג’ון מילטון תאר את השטן כלוציפר,

an angel who started a rebellion on the grounds that God is too powerful.

מלאך שהתחיל מרד בטענה שאלוהים חזק מדי.

Kicked out of heaven, this charismatic rebel becomes Satan,

כשהוא נזרק מגן עדן, המורד הכריזמטי הופך לשטן,

and declares that he’d rather rule in hell than serve in heaven.

ומכריז שהוא מעדיף לשלוט בגיהנום מלשרת בגן עדן.

Milton’s take inspired numerous depictions of Lucifer as an ambiguous figure,

הגרסה של מילטון העניקה השראה לאין-ספור תיאורים של לוציפר כדמות חצויה,

rather than a purely evil one.

במקום דמות מרושעת לגמרי.

Milton’s Lucifer later became an iconic character for the Romantics of the 1800s,

לוציפר של מילטון הפך מאוחר יותר לדמות איקונית של הרומנטיקנים מהמאה ה-19,

who saw him as a hero who defied higher power in pursuit of essential truths,

שראו אותו כגיבור שהתנגד לכוח עליון במרדף אחרי אמתות בסיסיות,

with tragic consequences.

עם תוצאות טרגיות.

Meanwhile, in the German legend of Doctor Faust,

בינתיים, באגדה הגרמנית על דוקטור פאוסט,

which dates to the 16th century,

שמקורה במאה ה-16,

we get a look at what happens when the devil comes to Earth.

אנחנו מקבלים מבט על מה שקורה כשהשטן מגיע לכדור הארץ.

Faust, a dissatisfied scholar,

פאוסט, מלומד מתוסכל,

pledges his soul to the devil in exchange for bottomless pleasure.

מבטיח את נשמתו לשטן בתמורה לעונג אין סופי.

With the help of the devil’s messenger Mephistopheles,

עם עזרתו של שליח השטן מפיסטופלס,

Faust quickly seizes women, power, and money—

פאוסט מקבל במהירות נשים, כוח וכסף --

only to fall into the eternal fires of hell.

רק כדי ליפול לאש הנצחית של הגיהנום.

Later versions of the story show Mephistopheles in different lights.

גרסאות מאוחרות יותר של הסיפור מראות את מפיסטופלס באור אחר.

In Christopher Marlowe's account,

בסיפור של כריסטופר מרלו,

a cynical Doctor Faustus is happy to strike a deal with Mephistopheles.

דוקטור פאוסט הציני שמח לסגור עסקה עם מפיסטופולס.

In Johann Wolfgang van Goethe’s version,

בגרסה של יוהאן וולפגאנג וון גות’ה,

Mephistopheles tricks Faust into a grisly deal.

מפיסטופולס מרמה את פאוסט לעסקה אכזרית.

Today, a Faustian bargain refers to a trade that sacrifices integrity

היום, המושג ‘עסקה פאוסטית’ מתייחס לחלופין שבהם מקריבים את היושרה

for short-term gains.

תמורת רווחים קצרי טווח.

In stagings of Goethe’s play,

במחזה של גות’ה,

Mephistopheles appeared in red tights and cape.

מפיסטופלס הופיע בטייטס אדומים ובגלימה.

This version of the devil was often played as a charming trickster—

הגרסה הזו של השטן הרבה פעמים משוחקת כרמאי מקסים --

one that eventually paraded through comic books,

אחד שלבסוף מצא את דרכו בספרי קומיקס,

advertising, and film in his red suit.

פרסומות, וסרטים בגלימה האדומה שלו.

These three takes on the devil are just the tip of the iceberg:

שלוש נקודות המבט האלו על השטן הן רק קצה הקרחון:

the devil continues to stalk the public imagination to this day,

השטן ממשיך לרדוף את דמיון הציבור עד היום,

tempting artists of all kinds to render him

מפתה אמנים מכל הסוגים לצייר אותו

according to new and fantastical visions.

בגרסאות חדשות ופנטסטיות.