How to use rhetoric to get what you want - Camille A. Langston

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

How do you get what you want using just your words?

איך תשיגו את מה שאתם רוצים בשימוש פשוט במילים?

Aristotle set out to answer exactly that question over 2,000 years ago

אריסטו ניסה לענות על השאלה הזו לפני מעל 2,000 שנה

with the Treatise on Rhetoric.

במאמר על רטוריקה.

Rhetoric, according to Aristotle,

רטוריקה לפי אריסטו,

is the art of seeing the available means of persuasion.

היא אמנות הזיהוי של אמצעי שכנוע זמינים.

And today we apply it to any form of communication.

והיום אנחנו מפעילים אותה בכל סוג של תקשורת.

Aristotle focused on oration, though,

אבל אריסטו התמקד בנאום,

and he described three types of persuasive speech.

והוא תאר שלושה סוגים של נאום משכנע.

Forensic, or judicial, rhetoric

רטוריקה פורנזית, או משפטית

establishes facts and judgements about the past,

מבססת עובדות ושיפוטים על העבר,

similar to detectives at a crime scene.

בדומה לבלשים בזירת פשע.

Epideictic, or demonstrative, rhetoric

רטוריקה הפגנתית, או הדגמתית

makes a proclamation about the present situation,

מצהירה הצהרות על המצב הנוכחי,

as in wedding speeches.

כמו בנאומי חתונות.

But the way to accomplish change is through deliberative rhetoric,

אבל הדרך להשיג שינוי היא דרך רטוריקה מכוונת,

or symbouleutikon.

או סימבולאוטיקון.

Rather than the past or the present,

במקום להתמקד בעבר או בהווה,

deliberative rhetoric focuses on the future.

רטוריקה מכוונת מתמקדת בעתיד.

It's the rhetoric of politicians

זו הרטוריקה של הפוליטיקאים

debating a new law by imagining what effect it might have,

שדנים בחוק חדש ומדמיינים איזו השפעה אולי תהיה לו,

like when Ronald Regan warned that the introduction of Medicare

כמו רונאלד רייגן שהזהיר שמדיקייר

would lead to a socialist future spent telling our children

תוביל לעתיד סוציאליסטי בו נספר לילדינו ונכדינו

and our children's children what it once was like in America when men were free.

איך חיו פעם באמריקה כשאנשים היו חופשיים.

But it's also the rhetoric of activists urging change,

אבל זו גם הרטוריקה של פעילים שדוחפים לשינוי,

such as Martin Luther King Jr's dream

כמו החלום של מרטין לותר קינג,

that his children will one day live in a nation

שיום אחד ילדיו יחיו באומה

where they will not be judged by the color of their skin,

בה הם לא יישָפטו לפי צבע עורם,

but by the content of their character.

אלא לפי אופיים.

In both cases, the speaker's present their audience with a possible future

בשני המקרים, הדוברים מציגים לקהל עתיד אפשרי,

and try to enlist their help in avoiding or achieving it.

ומנסים לגייס את עזרת הקהל כדי להימנע ממנו או להשיג אותו.

But what makes for good deliberative rhetoric,

אבל מה יוצר רטוריקה מכוונת טובה

besides the future tense?

מעבר להתייחסות לעתיד?

According to Aristotle, there are three persuasive appeals:

לפי אריסטו, יש שלוש פניות משכנעות:

ethos,

אתוס,

logos,

לוגוס,

and pathos.

ופאתוס.

Ethos is how you convince an audience of your credibility.

אתוס הוא הדרך בה תשכנעו את הקהל באמינות שלכם.

Winston Churchill began his 1941 address to the U.S. Congress by declaring,

ווינסטון צ'רצ'יל פתח את הפנייה שלו לקונגרס האמריקאי ב-1941 כשהצהיר,

"I have been in full harmony all my life with the tides which have flowed

"כל חיי הייתי בהרמוניה מלאה עם הגאות שזרמה

on both sides of the Atlantic against privilege and monopoly,"

"בשני צידי האוקיינוס האטלנטי נגד זכויות יתר ומונופול",

thus highlighting his virtue as someone committed to democracy.

כך הדגיש את יושרו כאדם המחוייב לדמוקרטיה.

Much earlier, in his defense of the poet Archias,

שנים רבות לפני כן, בהגנה על המשורר ארכיאס,

Roman consul Cicero appealed to his own practical wisdom

הקונסול הרומי סיסרו הדגיש את חוכמתו המעשית

and expertise as a politician:

ומומחיותו כפוליטיקאי:

"Drawn from my study of the liberal sciences

"על סמך לימודי באמנויות החופשיות,

and from that careful training to which I admit

"ומהלימוד הזהיר הזה בו אני מודה

that at no part of my life I have ever been disinclined."

שמעולם לא הפגנתי חוסר עניין".

And finally, you can demonstrate disinterest,

ולבסוף, אתם יכולים להראות חוסר עניין אישי,

or that you're not motivated by personal gain.

או שאינכם מונעים מאינטרס אישי.

Logos is the use of logic and reason.

לוגוס הוא השימוש בהיגיון ולוגיקה.

This method can employ rhetorical devices such as analogies,

השיטה הזו יכולה להשתמש בכלים רטוריים כמו אנלוגיות,

examples,

דוגמאות,

and citations of research or statistics.

אזכורי מחקרים או סטטיסטיקות.

But it's not just facts and figures.

אבל זה לא רק עובדות ונתונים.

It's also the structure and content of the speech itself.

זה גם מבנה ותוכן הנאום עצמו.

The point is to use factual knowledge to convince the audience,

הנקודה היא להשתמש בידע עובדתי כדי לשכנע את הקהל,

as in Sojourner Truth's argument for women's rights:

כמו הטיעון של סוג'ורנר טרות' בעד זכויות נשים:

"I have as much muscle as any man and can do as much work as any man.

"יש לי שרירים כמו לכל גבר ואני יכולה לעבוד כמו כל גבר.

I have plowed and reaped and husked and chopped and mowed

"חרשתי וקצרתי וסחבתי וקצצתי וקצרתי,

and can any man do more than that?"

"והאם יש גבר שיכול לעשות יותר מזה?"

Unfortunately, speakers can also manipulate people with false information

למרבה הצער, הדוברים עלולים גם להטעות אנשים בכוונה בהצגת מידע שגוי

that the audience thinks is true,

שהקהל חושב שהוא נכון,

such as the debunked but still widely believed claim

כמו הטענה המופרכת, אך עדיין נפוצה,

that vaccines cause autism.

שחיסונים גורמים לאוטיזם.

And finally, pathos appeals to emotion,

ולבסוף, פאתוס פונה לרגש,

and in our age of mass media, it's often the most effective mode.

ובעידן זה של תקשורת המונים, פעמים רבות זו השיטה הכי אפקטיבית.

Pathos is neither inherently good nor bad,

פאתוס אינו טוב או רע במהותו,

but it may be irrational and unpredictable.

אבל הוא יכול להיות לא רציונלי ובלתי צפוי.

It can just as easily rally people for peace

באותה קלות הוא יכול לאחד אנשים למען השלום

as incite them to war.

או לדחוף אותם למלחמה.

Most advertising,

רוב הפרסום,

from beauty products that promise to relieve our physical insecurities

ממוצרי יופי שמבטיחים להקל על דימוי הגוף הנמוך שלנו

to cars that make us feel powerful,

עד למכוניות הגורמות לנו להרגיש חזקים,

relies on pathos.

מסתמך על פאתוס.

Aristotle's rhetorical appeals still remain powerful tools today,

הפניות הרטוריות של אריסטו נותרו עד היום כלי רב-עוצמה,

but deciding which of them to use

אבל כדי להחליט באילו מהן להשתמש

is a matter of knowing your audience and purpose,

צריך לדעת מי הקהל, מה המטרה,

as well as the right place and time.

ומהם המקום והזמן הנכונים.

And perhaps just as important is being able to notice

ואולי חשוב באותה מידה להצליח להבין

when these same methods of persuasion are being used on you.

מתי אחרים משתמשים באותן שיטות שכנוע כדי להשפיע עליכם.