The “myth” of the boiling frog

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Two frogs are minding their own business in the swamp when WHAM—

שתי צפרדעים מתעסקות בעניינן בביצה כשלפתע -

they’re kidnapped.

הן נחטפות.

They come to in a kitchen, captives of a menacing chef.

הן מתעוררות במטבח, שבויות של שף אכזר.

He boils up a pot of water and lobs one of the frogs in.

הוא מרתיח סיר מים וזורק פנימה את אחת הצפרדעים.

But it’s having none of this.

אבל היא לא מסכימה לכך.

The second its toes hit the scalding water it jumps right out the window.

ברגע שרגליה נוגעות במים הרותחים היא קופצת מהחלון.

The chef refills the pot, but this time he doesn’t turn on the heat.

השף ממלא את הסיר, אבל הפעם הוא לא מדליק את האש.

He plops the second frog in, and this frog’s okay with that.

הוא מכניס את הצפרדע השניה פנימה, והצפרדע הזו מסכימה לכך.

The chef turns the heat on, very low, and the temperature of water slowly rises.

השף מדליק את האש, ממש חלש, וטמפרטורת המים עולה באיטיות.

So slowly that the frog doesn’t notice.

כל כך לאט שהצפרדע לא שמה לב.

In fact, it basks in the balmy water.

למעשה, היא נהנית במים החמימים.

Only when the surface begins to bubble does the frog realize: it’s toast.

רק כשהמים מתחילים לבעבע, הצפרדע מבינה: הלך עליה.

What’s funny about this parable is that it’s not scientifically true... for frogs.

מה שמצחיק הוא שהמשל הזה שגוי מדעית... כשמדברים על צפרדעים.

In reality, a frog will detect slowly heating water and leap to safety.

במציאות, צפרדע תזהה מים שמתחממים באיטיות ותזנק למבטחים.

Humans, on the other hand, are a different story.

בני אדם, לעומת זאת, הם סיפור אחר.

We’re perfectly happy to sit in the pot and slowly turn up the heat,

אנחנו ממש בסדר עם לשבת בסיר ולהעלות את הטמפרטורה באיטיות,

all the while insisting it isn’t our hand on the dial,

כשכל הזמן אנחנו מתעקשים שזו לא היד שלנו על החוגה,

arguing about whether we can trust thermometers,

אנחנו מתווכחים אם לבטוח במד החום,

and questioning— even if they’re right, does it matter?

ומפקפקים -- אפילו אם הם צודקים, זה בכלל חשוב?

It does.

כן, זה חשוב.

Since 1850, global average temperatures have risen by 1 degree Celsius.

משנת 1850, ממוצע הטמפרטורות העולמי עלה במעלה אחת.

That may not sound like a lot, but it is.

זה אולי לא נשמע הרבה, אבל זה כן.

Why? 1 degree is an average.

למה? כי מעלה אחת זה הממוצע.

Many places have already gotten much warmer than that.

מקומות רבים כבר התחממו הרבה יותר מזה.

Some places in the Arctic have already warmed 4 degrees.

כמה מקומות באזור הארקטי התחממו כבר ב-4 מעלות.

If global average temperatures increase 1 more degree,

אם ממוצע הטמפרטורות העולמי יעלה בעוד מעלה,

the coldest nights in the Arctic might get 10 degrees warmer.

הלילות הקרים ביותר באזור הארקטי אולי יהיו חמים יותר ב-10 מעלות.

The warmest days in Mumbai might get 5 degrees hotter.

הימים החמים ביותר במומבאי יהיו חמים ב-5 מעלות.

So how did we get here?

אז איך הגענו למצב הזה?

Almost everything that makes modern life possible relies on fossil fuels:

כמעט כל מה שמאפשר את החיים המודרנים מבוסס על דלקים מאובנים:

coal, oil, and gas full of carbon from ancient organic matter.

פחם, נפט, וגז עשירים בפחמן מחומר אורגני עתיק.

When we burn fossil fuels,

כשאנחנו שורפים דלקים מאובנים,

we release carbon dioxide that builds up in our atmosphere,

אנחנו משחררים פחמן דו חמצני שמצטבר באטמוספירה,

where it remains for hundreds or even thousands of years,

שם הוא נשאר מאות או אלפי שנים,

letting heat in, but not out.

מה שמאפשר לחום להיכנס, אבל לא לצאת.

The heat comes from sunlight, which passes through the atmosphere to Earth,

החום נכנס מקרני השמש, שעוברות דרך האטמוספירה לכדור הארץ,

where it gets absorbed and warms everything up.

שם הן נספגות ומחממות את הכל.

Warm objects emit infrared radiation, which should pass back out into space,

עצמים חמים מפיצים קרינה אינפרה אדומה, שאמורה לעבור חזרה לחלל,

because most atmospheric gases don’t absorb it.

כי רוב הגזים האטמוספריים לא קולטים אותה.

But greenhouse gases— carbon dioxide and methane—

אבל גזי חממה -- פחמן דו חמצני ומתאן --

do absorb infrared wavelengths.

כן קולטים גלי אינפרה אדום.

So when we add more of those gases to the atmosphere,

אז כשאנחנו מוסיפים עוד מהגזים האלה לאטמוספירה,

less heat makes it back out to space, and our planet warms up.

פחות חום מגיע לחלל, וכדור הארץ שלנו מתחמם.

If we keep emitting greenhouse gases at our current pace,

אם נמשיך לפלוט גזי חממה בקצב הנוכחי,

scientists predict temperatures will rise 4 degrees

מדעניות חוזות שעד שנת 2100, הטמפרטורה תעלה ב-4 מעלות

from their pre-industrial levels by 2100.

בהשוואה למה שהיה לפני המהפכה התעשייתית.

They’ve identified 1.5 degrees of warming—

הן זיהו סף התחממות של 1.5 מעלות --

global averages half a degree warmer than today’s—

שזה חצי מעלה יותר ממה שיש היום --

as a threshold beyond which the negative impacts of climate change

בתור הסף שיוביל להשפעות שליליות חמורות של שינוי האקלים.

will become increasingly severe.

To keep from crossing that threshold,

כדי שלא נעבור את הסף הזה,

we need to get our greenhouse gas emissions down to zero

אנחנו צריכים להוריד את פליטות גזי החממה שלנו לאפס,

as fast as possible.

מהר ככל הניתן.

Or rather, we have to get emissions down to what's called net zero,

או להוריד את הפליטות שלנו למה שנקרא אפס פליטות נטו,

meaning we may still be putting some greenhouse gases into the atmosphere,

מה שאומר שאולי עדיין נשחרר גזי חממה לאטמוספירה,

but we take out as much as we put in.

אבל נוציא ממנה את אותה הכמות ששחררנו.

This doesn’t mean we can just keep emitting and sequester all that carbon—

זה לא אומר שאפשר פשוט להמשיך לפלוט ולהרחיק את כל הפחמן הזה --

we couldn’t keep up with our emissions through natural methods,

לא נוכל להמשיך עם הפליטות שלנו בשיטות טבעיות,

and technological solutions would be prohibitively expensive

ופתרונות טכנולוגיים יהיו יקרים מאוד,

and require huge amounts of permanent storage.

וידרשו כמויות אדירות של אחסון לעד.

Instead, while we switch from coal, oil, and natural gas

במקום זאת, בזמן שנעבור מפחם, נפט, וגז טבעי

to clean energy and fuels, which will take time,

לאנרגיה ודלקים טבעיים -- תהליך שיקח זמן,

we can mitigate the damage by removing carbon from the atmosphere.

נוכל להפחית את הנזק על ידי הסרת פחמן מהאטמוספירה.

Jumping out of the proverbial pot isn’t an option,

אנחנו לא יכולים לקפוץ מהסיר שבמשל,

but we can do something the frogs can’t:

אבל אנחנו כן יכולים לעשות משהו שהצפרדעים לא יכולות לעשות:

reach over, and turn down the heat.

לשלוח את היד, ולהוריד את החום.