Why pasta comes in all shapes and sizes | Small Thing Big Idea, a TED series

Transcriber: TED Translators admin Reviewer: Krystian Aparta

תרגום: Ronit Kfir עריכה: Sigal Tifferet

Food is design.

אוכל הוא עיצוב.

It is design when you compose plates,

זה עיצוב כשאתם "מצלחתים",

but it is amazing, even better and most delightful design

אבל העיצוב מדהים, אפילו טוב יותר ומענג במיוחד

when it's about the units.

כשזה קשור ליחידות.

[Small thing.]

[דבר קטן]

[Big idea.]

[רעיון גדול]

"Pasta" comes from Latin,

'פסטה' מגיעה מלטינית,

and it means "paste."

והמשמעות היא "משחה".

It's about putting together water and some powder,

זה החיבור של מים ואיזו אבקה,

so that you can actually shape it.

באופן שמאפשר לך לתת לו צורה.

There are cultures in the world that use rice powder,

יש תרבויות בעולם שמתמשות באבקת אורז,

others use soy powder.

אחרות באבקת סויה.

In Italy, we tend to use durum wheat.

באיטליה, אנחנו משתמשים בעיקר בחיטת דורום.

Pasta existed for centuries,

פסטה קיימת מאות בשנים,

but it really blossomed during the Renaissance.

אבל היא שגשגה ממש בתקופת הרנסאנס,

And it's only later on in the 17th century

ורק מאוחר יותר, במאה ה-17

that it became more mass produced.

התחילו לייצר אותה בייצור-המונים.

Whenever you design an object of any kind,

כשאתם מעצבים אובייקט מכל סוג שהוא,

you think of how you want it to perform.

אתם חושבים על התפקוד שלו.

So think about the same for pasta.

אז חשבו כך גם על פסטה:

Do you want it to be ribbed

האם תרצו שהיא תהיה מחוספסת?

or you want it to be smooth?

או תרצו שתהיה חלקה?

The ribbed ones absorb the sauce better.

המחוספסות סופגות טוב יותר את הרוטב.

Do you want them to be round

תרצו שהיא תהיה עגולה?

or do you want them to be square?

או שמא תרצו שתהיה מרובעת?

They have a different feel on the palate.

יש להן תחושה שונה על החיך.

Everything is for a reason.

כל דבר קורה בשל סיבה.

In the amazing taxonomy of the pasta species,

בטקסונומיה המדהימה של זני הפסטה,

there are many different ways to divide it,

יש דרכים שונות רבות לחלק אותן -

but one of the basic divisions is between fresh pasta and dry pasta.

אבל אחת החלוקות הבסיסיות היא בין פסטה טריה לפסטה יבשה:

Dry pasta is always durum wheat flour and water.

פסטה יבשה היא תמיד חיטת דורום, קמח ומים.

Fresh pasta could be either that

פסטה טריה יכולה להיות כל אלו,

or it could be flour and eggs.

או עשויה קמח וביצים.

Just think of having a dough

חשבו על בצק

that you can shape in any way you want.

שתוכלו לעצב באיזו צורה שתרצו.

I mean, really, wouldn't you go crazy?

כאילו, באמת - לא הייתם משתגעים?

So fresh and dry, but then, there's also long and short.

אז טריה ויבשה, אבל יש גם ארוכה וקצרה.

And then within those families, there's even more diversity.

ובתוך המשפחות האלו יש אפילו עוד מגוון.

Let's talk about some really classical types of short pasta.

בואו נדבר על מינים קלאסיים של סוגי פסטות קצרות.

Penne -- we all know them, right?

פנה - כולנו מכירים אותם, נכון?

They are cut at a slanted angle,

הם חתוכים בזווית אלכסונית,

perfect to pick up some of the sauce.

שהיא מושלמת לאיסוף חלק מהרוטב.

"Farfalle" means "butterflies," or how do you call it here,

"פרפלה" זה "פרפרים", או, איך קוראים להם כאן?

bow ties, because they are, like, pinched in the middle.

עניבות פרפר, מפני שהם כזה, עם צביטה באמצע.

"Orecchiette" means "little ears,"

"אורקיטה" זה "אזניים קטנות",

and they're typical from Puglia, and they are delicious.

הם אופייניים למחוז פוליה והם טעימים להפליא.

And "conquilla," shells, and of course, they look like shells.

ו"קונקילה" - צדפים, והם כמובן נראים כמו צדפים.

They are ribbed, so they scoop up the sauce on the outside

הם בעלי צלעות, כך שהם אוספים את הרוטב בחלק החיצוני

and they are smooth on the inside.

והם חלקים מבפנים.

Pasta is definitely gorgeous,

פסטה היא לגמרי מהממת,

but the form also is about how it touches the palate,

אבל הצורה קשורה גם לאופן בו היא נוגעת בחיך,

how it touches the tongue,

איך שהיא נוגעת בלשון,

so it's never just about giving it a shape.

כך שזה לעולם לא קשור רק ללתת לה צורה.

When you hone one object across centuries,

כשאתם "משחיזים" אובייקט אחד במשך מאות שנים,

standards become really, really high.

הסטנדרטים הופכים ממש, ממש גבוהים.

Many so-called great designers failed miserably,

מעצבים גדולים לכאורה נחלו כשלון חרוץ

because they tried to impose a shape onto pasta.

מפני שהם ניסו לכפות צורה על פסטה.

The great Philippe Starck tried mandala.

פיליפ סטארק הדגול ניסה מנדלה.

Some parts of it, the walls, were very thick,

חלקים שלה, כמו הדפנות, היו עבות מאד,

and the others were thinner,

ואחרים היו דקים,

so when you would boil the pasta,

כך שכאשר הרתיחו את הפסטה,

some of it would be completely mushy

חלק ממנה היו לגמרי "מושי",

while part of it was too crunchy and uncooked.

בעוד חלק אחר היה קראנצ'י ולא מבושל מספיק.

So really wrong, but they were not women from Bologna,

אז, ממש לא נכון, אבל הם לא היו נשים מבולוניה.

they were not chefs from Naples,

הם לא היו שפים מנאפולי,

they were not centuries of families of grandmothers

הם לא היו מאות שנים של משפחות של סבתות,

that were trying to improve on the thinness of the walls of the pasta.

שניסו לשפר את דקות-הקירות של הפסטה.

There's no way to trace pasta back to one designer, one inventor,

אין שום דרך לעקוב אחרי מקור הפסטה עד למעצב אחד, או ממציא אחד,

and that's the beauty of it.

וזה מה שיפה בזה.

It belongs to the people.

היא שייכת לאנשים.

And if you think about it,

ואם תחשבו על זה,

this simple mixture of a carbohydrate and water

השילוב הפשוט הזה של פחמימה ומים

becomes the scaffold for a whole culture to be built.

הופך לפיגום לבנייתה של תרבות שלמה.