A powerful way to unleash your natural creativity | Tim Harford

Transcriber: Ivana Korom Reviewer: Joanna Pietrulewicz

תרגום: Ofir Blum עריכה: maor madmon

"To do two things at once is to do neither."

"לעשות שני דברים בו זמנית, זה לא לעשות אף אחד מהם."

It's a great smackdown of multitasking, isn't it,

זה אכן מכה רצינית למולטי-טסקינג,

often attributed to the Roman writer Publilius Syrus,

אמירה זו בדרך כלל משויכת לסופר הרומי פובליליוס סירוס,

although you know how these things are, he probably never said it.

למרות שאתם יודעים איך הדברים האלה עובדים, הוא כנראה לא אמר את זה אף פעם.

What I'm interested in, though, is -- is it true?

אבל תחום העניין שלי הוא -- האם המשפט הזה נכון?

I mean, it's obviously true for emailing at the dinner table

אני מתכוון, הוא בטוח נכון לשליחת אימיילים בזמן ארוחת הערב

or texting while driving or possibly for live tweeting at TED Talk, as well.

או לשליחת הודעות בנהיגה , וגם לשידור חי בטוויטר בזמן הרצאת טד.

But I'd like to argue that for an important kind of activity,

אבל הטענה שלי היא שעבור פעילויות חשובות,

doing two things at once -- or three or even four --

עשיית שני דברים במקביל -- או שלושה או אפילו ארבעה --

is exactly what we should be aiming for.

זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו.

Look no further than Albert Einstein.

תסתכלו למשל על אלברט איינשטיין.

In 1905, he published four remarkable scientific papers.

ב1905, הוא פרסם ארבעה מאמרים מדעיים.

One of them was on Brownian motion,

אחד מהם היה על תנועה בראונית,

it provided empirical evidence that atoms exist,

הוא סיפק ראיות לקיומם של האטומים,

and it laid out the basic mathematics behind most of financial economics.

וזה ביסס את המתמטיקה לרוב הנושאים בכלכלה פיננסית.

Another one was on the theory of special relativity.

מאמר אחר היה על תורת היחסות הפרטית.

Another one was on the photoelectric effect,

ועוד אחד היה על האפקט הפוטו-אלקטרי,

that's why solar panels work, it's a nice one.

שזה הסיבה למה לוחות סולארים עובדים, שזה נחמד.

Gave him the Nobel prize for that one.

המאמר הזה זיכה אותו בפרס נובל.

And the fourth introduced an equation you might have heard of:

והרביעי הציג משוואה שיכול להיות ששמעתם עליה:

E equals mc squared.

E=MC^2.

So, tell me again how you shouldn't do several things at once.

אז תנסו לומר לי שוב למה לא כדאי לעבוד על כמה דברים במקביל.

Now, obviously, working simultaneously

נכון, מן הסתם, עבודה במקביל

on Brownian motion, special relativity and the photoelectric effect --

על תנועה בראונית, תורת היחסות הפרטית, והאפקט הפוטו-אלקטרי --

it's not exactly the same kind of multitasking

זה לא ממש אותו סוג של מולטי-טסקינג

as Snapchatting while you're watching "Westworld."

כמו צילום בסנאפצ'אט בזמן צפייה ב"ווסטוורלד".

Very different.

שונה לגמרי.

And Einstein, yeah, well, Einstein's -- he's Einstein,

טוב, ואינשטיין -- הוא אינשטיין,

he's one of a kind, he's unique.

הוא יחיד במינו, הוא מיוחד.

But the pattern of behavior that Einstein was demonstrating,

אבל צורת ההתנהגות שאינשטיין הציג,

that's not unique at all.

לא מיוחדת בכלל.

It's very common among highly creative people,

היא מאוד נפוצה בקרב אנשים יצירתיים במיוחד,

both artists and scientists,

גם באמנים, וגם במדענים,

and I'd like to give it a name:

ואני ארצה לקרוא לזה בשם:

slow-motion multitasking.

מולטי-טסקינג איטי.

Slow-motion multitasking feels like a counterintuitive idea.

מולטי-טסקינג איטי מרגיש כמו סתירה פנימית.

What I'm describing here

מה שאני מתאר פה

is having multiple projects on the go at the same time,

זה לעבוד על כמה פרויקטים במקביל,

and you move backwards and forwards between topics as the mood takes you,

ולעבור מאחד לשני לפי מצב הרוח,

or as the situation demands.

או לפי דרישות המצב.

But the reason it seems counterintuitive

אבל הסיבה שזה נראה כמו סתירה פנימית

is because we're used to lapsing into multitasking out of desperation.

היא בגלל שאנו רגילים לעבור למולטי-טסקינג מתוך ייאוש.

We're in a hurry, we want to do everything at once.

כשאנחנו ממהרים, אנחנו רוצים לעשות הכל ביחד.

If we were willing to slow multitasking down,

אם נהיה מוכנים להאט את המולטי-טסקינג,

we might find that it works quite brilliantly.

אולי נגלה שזה עובד מצויין.

Sixty years ago, a young psychologist by the name of Bernice Eiduson

לפני 60 שנים, פסיכולוגית צעירה בשם ברניס אידוסון

began a long research project

התחילה מחקר

into the personalities and the working habits

על האישיות והרגלי העבודה

of 40 leading scientists.

של 40 מדענים מובילים.

Einstein was already dead,

אינשטיין כבר לא היה בחיים,

but four of her subjects won Nobel prizes,

אבל ארבעה מהנחקרים היו זוכי פרס נובל,

including Linus Pauling and Richard Feynman.

ובתוכם היו לינוס פאולינג וריצ'ארד פיינמן.

The research went on for decades,

המחקר נמשך עשורים,

in fact, it continued even after professor Eiduson herself had died.

האמת, שהוא נמשך גם לאחר מותה של פרופ' אידוסון.

And one of the questions that it answered

ואחת מהשאלות עליהן המחקר ענה

was, "How is it that some scientists are able to go on producing important work

היתה, "איך ייתכן שיש מדענים שמסוגלים להמשיך להפיק עבודות חשובות

right through their lives?"

במשך כל חייהם?"

What is it about these people?

מה יש באנשים האלה?

Is it their personality, is it their skill set,

האם זה האופי שלהם, או היכולות שלהם,

their daily routines, what?

סדר היום שלהם, מה?

Well, a pattern that emerged was clear, and I think to some people surprising.

אז התוצאה הייתה ברורה, ויש מי שיחשיבו אותה מפתיעה.

The top scientists kept changing the subject.

המדענים המובילים המשיכו להחליף נושאים.

They would shift topics repeatedly

הם החליפו נושאים שוב ושוב

during their first 100 published research papers.

במהלך 100 המאמרים הראשונים שלהם.

Do you want to guess how often?

רוצים לנחש באיזו תדירות?

Three times?

שלוש פעמים?

Five times?

חמש פעמים?

No. On average, the most enduringly creative scientists

לא. בממוצע, המדענים היצירתיים ביותר

switched topics 43 times in their first 100 research papers.

החליפו נושאים 43 פעמים במהלך 100 המאמרים הראשונים שלהם.

Seems that the secret to creativity is multitasking

נראה שהסוד ליצרתיות הוא ריבוי משימות

in slow motion.

באיטיות.

Eiduson's research suggests we need to reclaim multitasking

המחקר של אידוסון הציע שאנו צריכים לחזור למולטי-טסקינג

and remind ourselves how powerful it can be.

ולהיזכר כמה עוצמתי זה יכול להיות.

And she's not the only person to have found this.

והיא לא האדם היחיד שגילה זאת.

Different researchers,

חוקרים שונים,

using different methods to study different highly creative people

שהשתמשו בשיטות שונות כדי לחקור אנשים יצירתיים

have found that very often they have multiple projects in progress

מצאו שזה מאוד נפוץ שיש להם כמה פרויקטים במקביל

at the same time,

באותו זמן,

and they're also far more likely than most of us to have serious hobbies.

ושיותר סביר שיש להם יותר תחביבים רציניים מרובנו.

Slow-motion multitasking among creative people is ubiquitous.

מולטי-טסקינג איטי מופיע בכל מקום אצל אנשים יצירתיים.

So, why?

אז, למה?

I think there are three reasons.

לדעתי יש שלוש סיבות.

And the first is the simplest.

והראשונה היא הכי פשוטה.

Creativity often comes when you take an idea from its original context

יצירתיות בדרך כלל באה כשאנו מוציאים רעיון מההקשר המקורי שלו

and you move it somewhere else.

ומעבירים אותו למקום אחר.

It's easier to think outside the box

זה קל יותר לחשוב מחוץ לקופסה

if you spend your time clambering from one box into another.

אם אתה מעביר את הזמן בלעבור מקופסה אחת לאחרת.

For an example of this, consider the original eureka moment.

לדוגמה, תחשבו על המקור ל"אאוריקה"

Archimedes -- he's wrestling with a difficult problem.

ארכימדס -- הוא מתעמת עם בעיה קשה.

And he realizes, in a flash,

ואז הוא מבין בהבזק,

he can solve it, using the displacement of water.

שהוא יכול לפתור אותה, בעזרת התזוזה של המים.

And if you believe the story,

ואם אתם מאמינים לסיפור,

this idea comes to him as he's taking a bath,

הרעיון הזה הגיע אליו, כשהוא התרחץ,

lowering himself in, and he's watching the water level rise and fall.

בזמן שהוא הכניס את עצמו למים, וראה את רף המים עולה ויורד.

And if solving a problem while having a bath isn't multitasking,

ואם לפתור בעיה באמבטיה זה לא מולטי-טסקינג,

I don't know what is.

אז אני לא יודע מה כן.

The second reason that multitasking can work

הסיבה השנייה שמולטי-טסקינג יכול לעבוד

is that learning to do one thing well

היא שללמוד לעשות משהו ממש טוב

can often help you do something else.

יכול לעזור במשהו אחר.

Any athlete can tell you about the benefits of cross-training.

כל ספורטאי יכול לספר לכם על היתרונות של אימון מגוון.

It's possible to cross-train your mind, too.

זה אפשרי גם לעשות למוח אימון מגוון.

A few years ago, researchers took 18 randomly chosen medical students

לפני כמה שנים, חוקרים לקחו באופן אקראי 18 סטודנטים לרפואה

and they enrolled them in a course at the Philadelphia Museum of Art,

והעבירו להם קורס במוזיאון לאומנויות של פילדלפיה,

where they learned to criticize and analyze works of visual art.

שם הם למדו לבקר ולנתח עבודות אמנות ויזואלית.

And at the end of the course,

ובסוף הקורס,

these students were compared with a control group

השוו בין הסטודנטים האלה לקבוצת ביקורת

of their fellow medical students.

שמורכבת מסטודנטים שלומדים איתם.

And the ones who had taken the art course

ואלה שלקחו את הקורס באמנות

had become substantially better at performing tasks

נהיו טובים יותר בביצוע מטלות

such as diagnosing diseases of the eye by analyzing photographs.

כמו אבחון מחלות עיניים על ידי ניתוח תמונות.

They'd become better eye doctors.

הם נהיו רופאי עיניים טובים יותר.

So if we want to become better at what we do,

לכן, אם נרצה להיות טובים יותר בתחום שלנו,

maybe we should spend some time doing something else,

אולי אנו צריכים לעשות משהו אחר בחלק מהזמן,

even if the two fields appear to be as completely distinct

אפילו שני תחומים שנראים לא קשורים בכלל

as ophthalmology and the history of art.

כמו רפואת עיניים וההיסטוריה של האמנות.

And if you'd like an example of this,

אם אתם רוצים עוד דוגמה לכך,

should we go for a less intimidating example than Einstein? OK.

אתם רוצים דוגמה פחות מרתיעה מאינשטיין? בסדר.

Michael Crichton, creator of "Jurassic Park" and "E.R."

מייקל קרייטון, היוצר של "פארק היורה" ו"E.R".

So in the 1970s, he originally trained as a doctor,

בשנות השבעים הוא סיים את לימודי הרפואה,

but then he wrote novels

אבל אז הוא כתב רומנים

and he directed the original "Westworld" movie.

והוא ביים את הסרט "ווסטוורלד" המקורי.

But also, and this is less well-known,

אבל בנוסף, וזה פחות ידוע,

he also wrote nonfiction books,

הוא גם כתב ספרי עיון,

about art, about medicine, about computer programming.

על אמנות, רפואה, ותכנות.

So in 1995, he enjoyed the fruits of all this variety

ואז, בשנת 1995 הוא נהנה מפירות כל המגוון הזה

by penning the world's most commercially successful book.

כאשר כתב את הספר הכי מוצלח מסחרית.

And the world's most commercially successful TV series.

ואת סדרת הטלוויזיה הכי מוצלחת מסחרית.

And the world's most commercially successful movie.

ואת הסרט הכי מוצלח מסחרית.

In 1996, he did it all over again.

ובשנת 1996, הוא עשה זאת שוב.

There's a third reason

יש סיבה שלישית

why slow-motion multitasking can help us solve problems.

למה מולטי-טסקינג איטי יכול לעזור לנו לפתור בעיות.

It can provide assistance when we're stuck.

זה יכול לסייע לנו כשאנחנו נתקעים.

This can't happen in an instant.

זה לא יכול לקרות ברגע אחד.

So, imagine that feeling of working on a crossword puzzle

תדמיינו את ההרגשה של פתירת תשבץ

and you can't figure out the answer,

כשאתם לא מצליחים לעלות על התשובה,

and the reason you can't is because the wrong answer is stuck in your head.

והסיבה שאתם לא מצליחים היא שהתשובה השגויה תקועה לכם בראש.

It's very easy -- just go and do something else.

הפתרון לזה קל -- לכו לעשות משהו אחר.

You know, switch topics, switch context,

אתם יודעים, תחליפו נושא, תחליפו הקשר,

you'll forget the wrong answer

אתם תשכחו את התשובה השגויה

and that gives the right answer space to pop into the front of your mind.

וזה יפנה מקום לתשובה הנכונה להופיע.

But on the slower timescale that interests me,

אבל בסדר גודל איטי יותר של זמן שמעניין אותי,

being stuck is a much more serious thing.

להיתקע זה בעיה הרבה יותר גדולה.

You get turned down for funding.

אתם מקבלים סירוב למימון.

Your cell cultures won't grow, your rockets keep crashing.

תרבית התאים שלכם לא גדלה, הטילים שלכם ממשיכים להתרסק.

Nobody wants to publish you fantasy novel about a school for wizards.

אף אחד לא רוצה לפרסם את ספר הפנטזיה שלכם על בית ספר לקוסמים.

Or maybe you just can't find the solution to the problem that you're working on.

או שפשוט אתם לא מצליחים לפתור בעיה שאתם עובדים עליה.

And being stuck like that means stasis, stress,

ולהיות תקוע ככה, גורם לקפאון, לחץ,

possibly even depression.

ואולי אפילו דיכאון.

But if you have another exciting, challenging project to work on,

אבל אם יש לכם פרויקט מרגש אחר לעבוד עליו,

being stuck on one is just an opportunity to do something else.

להיתקע זו רק הזדמנות לעשות משהו אחר.

We could all get stuck sometimes, even Albert Einstein.

כולנו יכולים להיתקע לפעמים, אפילו אלברט אינשטיין.

Ten years after the original, miraculous year that I described,

עשור אחרי השנה המופלאה שתיארתי,

Einstein was putting together the pieces of his theory of general relativity,

אינשטיין הרכיב את החלקים של תורת היחסות הכללית,

his greatest achievement.

ההישג הגדול ביותר שלו.

And he was exhausted.

והוא היה מותש.

And so he turned to an easier problem.

אז הוא עבר לפתרון של בעיות קלות יותר.

He proposed the stimulated emission of radiation.

הוא הציע את הפליטה המאולצת של קרינה.

Which, as you may know, is the S in laser.

שזה, כמו שאתם יודעים, ה"זר" בלייזר.

So he's laying down the theoretical foundation for the laser beam,

אז הוא הניח את היסודות התיאורטיים לקרני לייזר,

and then, while he's doing that,

ובזמן שעשה זאת,

he moves back to general relativity, and he's refreshed.

הוא חזר לתורת היחסות הכללית, והוא היה רענן.

He sees what the theory implies --

הוא ראה מה התיאוריה אומרת --

that the universe isn't static.

שהיקום לא סטטי.

It's expanding.

אלא מתרחב.

It's an idea so staggering,

זה רעיון כל כך מטלטל,

Einstein can't bring himself to believe it for years.

שאינשטיין לא הצליח להאמין בו למשך שנים.

Look, if you get stuck

תראו, אם אתם נתקעים

and you get the ball rolling on laser beams,

ואתם ממשיכים לשחק עם קרני לייזר,

you're in pretty good shape.

אז אתם במצב טוב.

(Laughter)

(צחוק)

So, that's the case for slow-motion multitasking.

אז אלה היתרונות של מולטי-טסקינג איטי.

And I'm not promising that it's going to turn you into Einstein.

ואני לא מבטיח שזה יהפוך אתכם לאינשטיין.

I'm not even promising it's going to turn you into Michael Crichton.

אני אפילו לא מבטיח שזה יהפוך אתכם למייקל קרייטון.

But it is a powerful way to organize our creative lives.

אבל זה כלי עוצמתי לארגן את החיים היצירתיים שלנו.

But there's a problem.

אבל יש בעיה.

How do we stop all of these projects becoming completely overwhelming?

איך ניתן למנוע מכל הפרויקטים האלה להכריע אותנו?

How do we keep all these ideas straight in our minds?

איך נשמור על הרעיונות האלה מסודרים בראש שלנו?

Well, here's a simple solution, a practical solution

אז הנה פתרון פשוט ופרקטי

from the great American choreographer, Twyla Tharp.

שנותנת הכוריאוגרפית האמריקאית הגדולה, טווילה תארפ.

Over the last few decades,

בעשורים האחרונים,

she's blurred boundaries, mixed genres, won prizes,

היא טשטשה את הגבולות, ערבבה ז'אנרים, זכתה בפרסים,

danced to the music of everybody, from Philip Glass to Billy Joel.

ורקדה לצלילי כולם, החל מפיליפ גלאס וכלה בבילי ג'ואל.

She's written three books.

היא כתבה שלושה ספרים.

I mean, she's a slow-motion multitasker, of course she is.

כלומר, אין ספק שהיא מולטי-טסקרית איטית.

She says, "You have to be all things.

היא אומרת, "אתם צריכים להיות כל דבר.

Why exclude?

למה לפסול?

You have to be everything."

אתם צריכים להיות הכל."

And Tharp's method

והשיטה של תארפ

for preventing all of these different projects from becoming overwhelming

למניעת כריעה תחת העומס של כל הפרויקטים

is a simple one.

הוא מאוד פשוט.

She gives each project a big cardboard box,

היא מקצה לכל פרויקט קופסת קרטון גדולה,

writes the name of the project on the side of the box.

ורושמת את שם הפרויקט על כל קופסה.

And into it, she tosses DVDs and books, magazine cuttings,

ולשם היא מכניסה די.וי.די, ספרים וגזירי עיתונים,

theater programs, physical objects,

תוכניות של הצגות, חפצים פיזיים,

really anything that's provided a source of creative inspiration.

וכל דבר שמעניק השראה.

And she writes,

וכך היא כותבת,

"The box means I never have to worry about forgetting.

"עם הקופסה אני לא צריכה לדאוג שאני אשכח.

One of the biggest fears for a creative person

אחד הפחדים הכי גדולים של אדם יצירתי

is that some brilliant idea will get lost

הוא שרעיון טוב ילך לאיבוד

because you didn't write it down and put it in a safe place.

בגלל שהוא לא רשם אותו ושם אותו במקום בטוח.

I don't worry about that.

אני לא דואגת לגבי זה.

Because I know where to find it.

מכיוון שאני יודעת איפה למצוא את זה.

It's all in the box."

הכל בתוך הקופסה."

You can manage many ideas like this,

אפשר לנהל המון רעיונות כך,

either in physical boxes or in their digital equivalents.

בין אם בקופסאות פיזיות, או במקבילות הדיגיטליות.

So, I would like to urge you

לכן, אני רוצה להאיץ בכם

to embrace the art of slow-motion multitasking.

לקבל את האמנות של המולטי-טסקינג האיטי.

Not because you're in a hurry,

לא בגלל שאתם ממהרים,

but because you're in no hurry at all.

אלא בגלל שאתם בכלל לא ממהרים.

And I want to give you one final example,

ואני רוצה לתת לכם עוד דוגמה אחרונה,

my favorite example.

הדוגמה האהובה עלי.

Charles Darwin.

צ'ארלס דרווין.

A man whose slow-burning multitasking is so staggering,

אדם שיכולת המולטי-טסקינג האיטי שלו כל כך מדהימה,

I need a diagram to explain it all to you.

שאני צריך תרשים כדי להסביר לכם אותה.

We know what Darwin was doing at different times,

אנחנו יודעים מה דרווין עשה בנקודות זמן שונות,

because the creativity researchers Howard Gruber and Sara Davis

בזכות חוקרי היצירתיות הווארד גרובר ושרה דאוויס

have analyzed his diaries and his notebooks.

שניתחו את היומנים והמחברות שלו.

So, when he left school, age of 18,

אז, כשהוא סיים את בית הספר, בגיל 18,

he was initially interested in two fields,

הוא התעניין בשני תחומים,

zoology and geology.

זאולוגיה וגאולוגיה.

Pretty soon, he signed up to be the onboard naturalist on the "Beagle."

יחסית מהר, הוא נרשם להיות חוקר טבע על סיפון ה"ביגל".

This is the ship that eventually took five years

זו הספינה שלקח לה חמש שנים

to sail all the way around the southern oceans of the Earth,

להפליג מסביב לאוקיינוסים הדרומיים של כדור הארץ,

stopping at the Galápagos, passing through the Indian ocean.

לעצור בגלפאגוס, ולעבור דרך האוקיינוס ההודי.

While he was on the "Beagle," he began researching coral reefs.

כשהיה על ה"ביגל", הוא התחיל לחקור שוניות אלמוגים.

This is a great synergy between his two interests

זה שילוב טוב בין שני תחומי העניין שלו

in zoology and geology,

בזאולוגיה וגיאולוגיה,

and it starts to get him thinking about slow processes.

וזה גרם לו לחשוב על תהליכים איטיים.

But when he gets back from the voyage,

אבל כשהוא חזר מהמסע,

his interests start to expand even further: psychology, botany;

תחומי העניין שלו התרחבו גם לפסיכולוגיה ובוטניקה.

for the rest of his life,

ובמשך שאר חייו,

he's moving backwards and forwards between these different fields.

הוא עבר בין תחומים אלה.

He never quite abandons any of them.

ואף פעם לא זנח אף אחד מהם.

In 1837, he begins work on two very interesting projects.

ב1873, התחיל לעבוד על שני פרויקטים מעניינים.

One of them: earthworms.

אחד מהם: תולעים.

The other, a little notebook which he titles

והשני, מחברת קטנה עם הכותרת

"The transmutation of species."

"שינוי המינים".

Then, Darwin starts studying my field, economics.

אחרי זה, דרווין החל ללמוד את התחום שלי, כלכלה.

He reads a book by the economist Thomas Malthus.

הוא קרא ספר שנכתב על ידי הכלכלן תומאס מלתוס .

And he has his eureka moment.

ואז היה רגע ה"אאוריקה" שלו.

In a flash, he realizes how species could emerge and evolve slowly,

ברגע אחד, הוא הבין איך מינים יכולים לצוץ, ולהתפתח לאט,

through this process of the survival of the fittest.

בתהליך של "החזק שורד".

It all comes to him, he writes it all down,

הכל בא אליו, והוא כותב את הכל,

every single important element of the theory of evolution,

כל חלק חשוב בתיאוריה של האבולוציה,

in that notebook.

נמצא במחברת הזו.

But then, a new project.

אבל אז, פרויקט חדש.

His son William is born.

הבן שלו, וויליאם נולד.

Well, there's a natural experiment right there,

יש פה ניסוי טבעי,

you get to observe the development of a human infant.

פה זוכים לחזות בהתפתחות, של תינוק לאדם.

So immediately, Darwin starts making notes.

אז דרווין מתחיל לרשום הערות.

Now, of course, he's still working on the theory of evolution

מן הסתם, הוא עדיין עובד על התיאוריה של האבולוציה

and the development of the human infant.

ועל התפתחות האדם.

But during all of this,

אבל בתוך כך זה,

he realizes he doesn't really know enough about taxonomy.

הוא מבין שהוא לא יודע מספיק לגבי תורת המיון.

So he starts studying that.

אז הוא מתחיל ללמוד את זה.

And in the end, he spends eight years becoming the world's leading expert

ובסוף, הוא מבלה שמונה שנים בלהפוך למומחה עולמי

on barnacles.

בבלוטי-ים.

Then, "Natural Selection."

ואז, "הברירה הטבעית".

A book that he's to continue working on for his entire life, he never finishes it.

ספר שהוא ממשיך לעבוד עליו במשך כל חייו ולא מספיק לסיים.

"Origin of Species" is finally published

"מקור המינים" סופסוף מתפרסם

20 years after Darwin set out all the basic elements.

20 שנים אחרי שדרווין מניח את כל החלקים הבסיסיים.

Then, the "Descent of Man," controversial book.

ואז, "מוצא האדם", ספר שנוי במחלוקת.

And then, the book about the development of the human infant.

ולאחר מכן, ספר בנוגע להתפתחות של תינוקות.

The one that was inspired when he could see his son, William,

האחד שהתחיל כשאשר ראה את הבן שלו, וויליאם,

crawling on the sitting room floor in front of him.

זוחל על הרצפה מלפניו.

When the book was published, William was 37 years old.

כשהספר פורסם, וויליאם היה בן 37.

And all this time,

ובכל הזמן הזה,

Darwin's working on earthworms.

דרווין עבד על תולעים.

He fills his billiard room with earthworms in pots, with glass covers.

הוא מילא את חדר הביליארד שלו בצנצנות עם תולעים.

He shines lights on them, to see if they'll respond.

הוא האיר עליהם, כדי לראות האם הם יגיבו.

He holds a hot poker next to them, to see if they move away.

והוא קירב אליהם מוט חם, כדי לבדוק האם הם יתרחקו.

He chews tobacco and --

הוא לעס טבק ו --

(Blows)

(נושף)

He blows on the earthworms to see if they have a sense of smell.

הוא נושף על התולעים כדי לראות האם יש להם חוש ריח.

He even plays the bassoon at the earthworms.

הוא אפילו ניגן לתולעים בבסון.

I like to think of this great man

אני אוהב לחשוב על האיש המדהים הזה

when he's tired, he's stressed,

כשהוא עייף, כשהוא לחוץ,

he's anxious about the reception of his book "The Descent of Man."

הוא פוחד על הקבלה של הספר שלו "מוצא האדם".

You or I might log into Facebook or turn on the television.

אתם או אני היינו נכנסים לפייסבוק או רואים טלוויזיה.

Darwin would go into the billiard room to relax

דרווין היה הולך לחדר הביליארד כדי להירגע

by studying the earthworms intensely.

בכך שהוא לומד תולעים בחריצות.

And that's why it's appropriate that one of his last great works

וזה למה זה ראוי שאחת מעבודותיו האחרונות

is the "Formation of Vegetable Mould Through The Action of Worms."

היא "היווצרות עובש הירק באמצעות הפעולה של תולעים"

(Laughter)

(צחוק)

He worked upon that book for 44 years.

הוא עבד על הספר הזה 44 שנים.

We don't live in the 19th century anymore.

אנחנו כבר לא חיים במאה ה19.

I don't think any of us could sit

אני לא חושב שמישהו מאיתנו יכול לשבת

on our creative or scientific projects for 44 years.

על פרויקט מדעי או אחר במשך 44 שנים.

But we do have something to learn from the great slow-motion multitaskers.

אבל יש לנו מה ללמוד מהמולטי-טסקרים האיטיים המדהימים.

From Einstein and Darwin to Michael Crichton and Twyla Tharp.

החל באינשטיין וכלה בדרווין, למייקל קרייטון וטווילה תארפ.

The modern world seems to present us with a choice.

העולם המודרני יכול להיראות כמציע לנו בחירה.

If we're not going to fast-twitch from browser window to browser window,

אם אנו לא הולכים לעבור במהירות מחלון לחלון בדפדפן,

we have to live like a hermit,

נצטרך לחיות כמו נזירים,

focus on one thing to the exclusion of everything else.

ריכוז בדבר אחד עד להרחקה של כל דבר אחר.

I think that's a false dilemma.

לדעתי זה דילמה שקרית.

We can make multitasking work for us,

אנחנו יכולים לגרום לריבוי משימות לעבוד בשבילנו,

unleashing our natural creativity.

ולשחרר את היצירתיות הטבעית שלנו.

We just need to slow it down.

אנחנו רק צריכים להאט את זה.

So ...

אז...

Make a list of your projects.

תכינו רשימה של הפרויקטים שלכם.

Put down your phone.

תניחו את הטלפון שלכם.

Pick up a couple of cardboard boxes.

תיקחו קופסאות קרטון.

And get to work.

ותתחילו לעבוד.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)