Eva Zeisel: The playful search for beauty

מתרגם: Arava Raz מבקר: Ido Dekkers

So I understand that this meeting was planned,

אז אני מבינה שהמפגש הזה תוכנן,

and the slogan was From Was to Still.

והסלוגן עבורו היה מאז ועדיין.

And I am illustrating Still.

ואני מדגימה את העדיין.

Which, of course, I am not agreeing with because,

דבר שכמובן, אני לא מסכימה עימו בגלל,

although I am 94, I am not still working.

שלמרות שאני בת 94, אני לא עדיין עובדת.

And anybody who asks me, "Are you still doing this or that?"

וכל מי ששואל אותי, "את עדיין עושה את זה ואת זה?"

I don't answer because I'm not doing things still, I'm doing it like I always did.

אני לא עונה בגלל שאני לא עושה עדיין, אני עושה את זה כמו שתמיד עשיתי.

I still have -- or did I use the word still? I didn't mean that.

אני עדיין עושה -- השתמשתי במילה עדיין? לא התכוונתי לזה.

(Laughter)

(צחוק)

I have my file which is called To Do. I have my plans.

יש לי את התיקייה שנקראת דברים לעשות . יש לי את התכניות שלי.

I have my clients. I am doing my work like I always did.

יש לי את הלקוחות שלי. אני עושה את העבודה שלי כמו שתמיד עשיתי.

So this takes care of my age.

אז זה בקשר לגיל שלי.

I want to show you my work so you know what I am doing and why I am here.

אני רוצה להראות לכם את העבודות שלי כדי שתדעו מה אני עושה ולמה אני כאן.

This was about 1925.

זה נעשה בערך ב1925.

All of these things were made during the last 75 years.

כל הדברים האלה נעשו ב75 שנה האחרונות.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But, of course, I'm working since 25,

אבל, כמובן, אני עובדת מגיל 25,

doing more or less what you see here. This is Castleton China.

עושה פחות או יותר מה שאתם רואים כאן. זו חרסינת קסלטון.

This was an exhibition at the Museum of Modern Art.

זה היה תערוכה במוזיאון לאומנות מודרנית.

This is now for sale at the Metropolitan Museum.

זה למכירה עכשיו במוזיאון המטרופוליטן.

This is still at the Metropolitan Museum now for sale.

זה עדיין למכירה במוזיאון המטרופוליטן.

This is a portrait of my daughter and myself.

זה דיוקן של הבת שלי ושלי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

These were just some of the things I've made.

אלו רק כמה דברים שעשיתי.

I made hundreds of them for the last 75 years.

עשיתי מאות מהם ב75 שנים האחרונות.

I call myself a maker of things.

אני קוראת לעצמי יוצרת של דברים.

I don't call myself an industrial designer because I'm other things.

אני לא קוראת לעצמי מעצבת תעשייתית בגלל שאני דברים אחרים.

Industrial designers want to make novel things.

מעצב תעשייתי רוצה לעשות דברים חדישים.

Novelty is a concept of commerce, not an aesthetic concept.

חדשנות היא קונספט של מסחר, לא קונספט אסתטי.

The industrial design magazine, I believe, is called "Innovation."

מגזין העיצוב התעשייתי נקרא, אני מאמינה, "חדשנות".

Innovation is not part of the aim of my work.

חדשנות היא לא חלק מהכוונה בעבודות שלי.

Well, makers of things: they make things more beautiful, more elegant,

ובכן, יוצרים של דברים: הם עושים דברים יותר יפים, יותר אלגנטיים,

more comfortable than just the craftsmen do.

יותר נוחים ממה שבעל מלאכה בלבד היה עושה.

I have so much to say. I have to think what I am going to say.

יש לי כל כך הרבה מה לומר. אני חייבת לחשוב מה אני רוצה להגיד.

Well, to describe our profession otherwise,

ובכן, כדי לתאר את המקצוע שלנו אחרת,

we are actually concerned with the playful search for beauty.

אנחנו למעשה ממוקדים בחיפוש השובבי אחר היופי.

That means the playful search for beauty was called the first activity of Man.

זה אומר שהמשחק השובבי אחר היופי נקרא הפעילות הראשונה של האדם.

Sarah Smith, who was a mathematics professor at MIT, wrote,

שרה סמית', שהייתה פרופסור למתמטיקה בMIT, כתבה,

"The playful search for beauty was Man's first activity --

"המשחק השובבי אחר היופי היה הפעילות הראשונה של האדם --

that all useful qualities and all material qualities

שכל התכונות השימושיות וכל התכונות הגשמיות

were developed from the playful search for beauty."

התפתחו כתוצאה מחיפוש השובבי אחר היופי."

These are tiles. The word, "playful" is a necessary aspect of our work

אלו הם כותרות. המילה, "שובבי" היא מילה נחוצה בעבודה שלנו

because, actually, one of our problems is that we have to make,

בגלל,שלמעשה, אחת הבעיות שלנו היא שאנחנו צריכים ליצור

produce, lovely things throughout all of life, and this for me is now 75 years.

לייצר דברים נפלאים לאורך כל החיים, במקרה שלי עכשיו זה 75 שנים.

So how can you, without drying up,

אז איך אתה יכול, מבלי להתייבש,

make things with the same pleasure, as a gift to others, for so long?

ליצור דברים עם אותה הנאה, כמו מתנה לאחרים, במשך כל כך הרבה זמן?

The playful is therefore an important part of our quality as designer.

לשובבי יש עם כך חלק חשוב באיכות שלנו כמעצבים.

Let me tell you some about my life.

תנו לי לומר לכם משהו על חיי.

As I said, I started to do these things 75 years ago.

כמו שאמרתי, אני התחלתי ליצור דברים לפני 75 שנה.

My first exhibition in the United States

התערוכה הראשונה שלי בארה"ב

was at the Sesquicentennial exhibition in 1926 --

הייתה ב Sesquicentennial ב1926 --

that the Hungarian government sent one of my hand-drawn pieces as part of the exhibit.

כשהממשלה ההונגרית שלחה את אחת מהיצירות המצוירות ביד שלי כחלק מהתערוכה.

My work actually took me through many countries,

העבודה שלי למען האמת לקחה אותי לארצות רבות,

and showed me a great part of the world.

והראתה לי חלק גדול מהעולם.

This is not that they took me -- the work didn't take me --

זה לא שהיא לקחה אותי -- העבודה לא לקחה אותי --

I made the things particularly because I wanted to use them to see the world.

אני יצרתי את הדברים בייחוד בגלל שרציתי להשתמש בהם כדי לטייל בעולם.

I was incredibly curious to see the world, and I made all these things,

הייתי מאוד סקרנית לראות את העולם, ועשיתי את כל הדברים,

which then finally did take me to see many countries and many cultures.

שלבסוף אכן לקחו אותי לראות הרבה ארצות ותרבויות.

I started as an apprentice to a Hungarian craftsman,

התחלתי כשולייה תחת מאסטר הונגרי,

and this taught me what the guild system was in Middle Ages.

וזה לימד אותי מה שיטת הגילדה בימי הביניים.

The guild system: that means when I was an apprentice,

שיטת הגילדה: זה אומר שאני הייתי שולייה

I had to apprentice myself in order to become a pottery master.

הייתי חייבת להיות שולייה כדי להיהפך למאסטרית בקדרות.

In my shop where I studied, or learned, there was a traditional hierarchy

בסדנא שלי שם למדתי, או השכלתי, היתה היררכיה מסורתית

of master, journeyman and learned worker, and apprentice,

של מאסטר, בעל מלאכה וסטאז'ר, ושולייה,

and I worked as the apprentice.

ואני עבדתי בתור השולייה.

The work as an apprentice was very primitive.

העבודה בתור שולייה היתה מאוד פרימיטיבית.

That means I had to actually learn every aspect of making pottery by hand.

זה אומר שלמעשה הייתי חייבת ללמוד כל פן בהכנת קדרות ביד.

We mashed the clay with our feet when it came from the hillside.

מעכנו את החימר עם הרגליים כשהוא הגיע מהאזור הכפרי.

After that, it had to be kneaded. It had to then go in, kind of, a mangle.

אחר כך, הוא היה חייב לעבור לישה. לאחר מכן היה עליו להכנס לסוג של, מעגילה (פעולה כמו סחיטה).

And then finally it was prepared for the throwing.

ואז לבסוף הוא היה מוכן לעבודה.

And there I really worked as an apprentice.

ושם באמת עבדתי כשולייה.

My master took me to set ovens

המאסטר שלי לקח אותי לכוון תנורים

because this was part of oven-making, oven-setting, in the time.

בגלל שזהה היה חלק מהכנת תנורים וכיוון תנורים באותו הזמן.

And finally, I had received a document

ולבסוף, קיבלתי מסמך

that I had accomplished my apprenticeship successfully,

שאני סיימתי את תקופת השולייה שלי בהצלחה,

that I had behaved morally, and this document was given to me

שהתנהגתי בצורה מוסרית, והמסמך הזה ניתן לי

by the Guild of Roof-Coverers, Rail-Diggers, Oven-Setters,

ע"י גילדת עושי הגגות, חופרי המסילות, מכווני התנורים,

Chimney Sweeps and Potters.

מנקי הארובות והקדרים.

(Laughter)

(צחוק)

I also got at the time a workbook which explained my rights

גם קיבלתי באותו הזמן חוברת שהסבירה את זכויותי

and my working conditions, and I still have that workbook.

ואת תנאי העבודה שלי, ועדיין יש לי את הספר הזה.

First I set up a shop in my own garden,

בהתחלה פתחתי סדנא בגינה שלי,

and made pottery which I sold on the marketplace in Budapest.

ועשיתי קדרות אותה מכרתי בשוק בבודפשט.

And there I was sitting, and my then-boyfriend --

ושם ישבתי לי, ואז החבר שלי--

I didn't mean it was a boyfriend like it is meant today --

לא התכוונתי לחבר כמו שמתכוונים אליו היום --

but my boyfriend and I sat at the market and sold the pots.

אבל החבר שלי ואני ישבנו בשוק ומכרנו את הסירים.

My mother thought that this was not very proper,

אימא שלי חשבה שזה לא ממש הגון,

so she sat with us to add propriety to this activity.

אז היא ישבה איתנו כדי להוסיף הגינות לפעילות הזאת.

(Laughter)

(צחוק)

However, after a while there was a new factory being built in Budapest,

עם זאת, אחרי זמן מה נבנה מפעל חדש בבודפשט,

a pottery factory, a large one.

מפעל קדרות, אחד גדול.

And I visited it with several ladies, and asked all sorts of questions of the director.

ואני ביקרתי עם עוד כמה נשים, ושאלתי כל מיני שאלות את המנהל.

Then the director asked me, why do you ask all these questions?

אז המנהל שאל אותי, למה את שואלת אותי את כל השאלות האלה?

I said, I also have a pottery.

ואני אמרתי, גם לי יש סדנא לקדרות.

So he asked me, could he please visit me, and then finally he did,

אז הוא שאל אותי, אם הוא יוכל לבקר אותי, ואז לבסוף הוא אכן בא,

and explained to me that what I did now in my shop was an anachronism,

והסביר לי שמה שאני עשיתי בסדנא שלי הוא כבר מיושן,

that the industrial revolution had broken out,

שהמהפכה התעשייתית פרצה,

and that I rather should join the factory.

ושכדאי לי להצטרף למפעל.

There he made an art department for me where I worked for several months.

שם הוא פתח מחלקת אומנות בשבילי שם עבדתי מספר חודשים.

However, everybody in the factory spent his time at the art department.

עם זאת, כולם במפעל בילו את הזמן שלהם במחלקת אומנות.

The director there said there were several women casting

המנהל אז אמר שיש כמה נשים שיוצקות

and producing my designs now in molds, and this was sold also to America.

ומכינות את העיצובים שלי בתבניות, וזה נמכר לאמריקה.

I remember that it was quite successful.

אני זוכרת שהם היו די מוצלחים.

However, the director, the chemist, model maker -- everybody --

עם זאת, המנהל, הכימאי, יוצר המודלים -כולם -

concerned himself much more with the art department --

דאגו הרבה יותר למחלקת האומנות-

that means, with my work -- than making toilets,

כלומר, עם העבודה שלי - מאשר הכנת אסלות,

so finally they got a letter from the center, from the bank who owned the factory,

עד שלבסוף הם קיבלו מכתב מהמרכז, מהבנק שהיה בעל המפעל,

saying, make toilet-setting behind the art department, and that was my end.

שאומר, תשימו את הכנת האסלות מאחורי מחלקת האומנות, וזה היה הסוף שלי.

So this gave me the possibility because now I was a journeyman,

אז זו הייתה ההזדמנות שלי כי עכשיו הייתי בעלת מלאכה,

and journeymen also take their satchel and go to see the world.

ובעלי מלאכה לוקחים את התיק שלהם והולכים לראות את העולם.

So as a journeyman, I put an ad into the paper that I had studied,

אז כאשת מלאכה, שמתי מודעה בעיתון שלמדתי,

that I was a down-to-earth potter's journeyman

שאני בעלת מלאכה בקדרות שמחוברת לאדמה

and I was looking for a job as a journeyman.

ואני מחפשת עבודה בתור בעלת מלאכה.

And I got several answers, and I accepted the one

וקיבלתי כמה פניות, וקיבלתי אחת מהן

which was farthest from home and practically, I thought, halfway to America.

שהיתה הכי רחוקה מהבית ובייחוד, כך חשבתי חצי דרך לאמריקה.

And that was in Hamburg.

וזה היה בהמבורג.

Then I first took this job in Hamburg, at an art pottery

כך לקחתי את העבודה בהמבורג, בקדרות אומנותית

where everything was done on the wheel,

שם הכל נעשה על האובניים,

and so I worked in a shop where there were several potters.

וכך עבדתי בסדנא שם היו כמה קדרים בעלי מלאכה.

And the first day, I was coming to take my place at the turntable --

וביום הראשון, שבו אתי למקום שלי בשולחן-

there were three or four turntables -- and one of them, behind where I was sitting,

אחד מתוך שלושה או ארבעה -- ובאחד מהם, מאחורי איפה שאני ישבתי,

was a hunchback, a deaf-mute hunchback, who smelled very bad.

היה גיבן, גיבן חירש-אילם, שהריח נוראי.

So I doused him in cologne every day, which he thought was very nice,

אז אני טבלתי אותו במי קולון מדי יום, שהוא חשב שזה מאוד נחמד,

and therefore he brought bread and butter every day,

ובגלל זה הוא הביא לי לחם וחמאה מדי יום,

which I had to eat out of courtesy.

שנאלצתי לאכול מתוך אדיבות.

The first day I came to work in this shop

ביום הראשון בו עבדתי בחנות הזאת

there was on my wheel a surprise for me.

היה על האובניים שלי הפתעה עבורי.

My colleagues had thoughtfully put on the wheel where I was supposed to work

הקולגות שלי מתוך התחשבות שמו על האובניים שלי איפה שהייתי אמורה לעבוד

a very nicely modeled natural man's organs.

עיצוב ממש יפה של איבר גברי.

(Laughter)

(צחוק)

After I brushed them off with a hand motion, they were very --

אחרי שנפנפתי אותם במחוות יד, הם היו--

I finally was now accepted, and worked there for some six months.

לבסוף התקבלתי, ועבדתי שם שישה חודשים.

This was my first job.

זו הייתה העבודה הראשונה שלי.

If I go on like this, you will be here till midnight.

אם אני אמשיך ככה, אתם תהיו פה עד חצות.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So I will try speed it up a little

אז אני אנסה קצת לזרז את העניינים

(Laughter)

(צחוק)

Moderator: Eva, we have about five minutes.

מנחה: אווה, יש לנו עוד 5 דקות.

(Laughter)

(צחוק)

Eva Zeisel: Are you sure?

אווה זיסל: אתה בטוח?

Moderator: Yes, I am sure.

מנחה: כן, אני בטוח.

EZ: Well, if you are sure,

אווה זיסל: ובכן, אם אתה בטוח,

I have to tell you that within five minutes I will talk very fast.

אני חייבת להגיד לכם שבתוך 5 דקות אני אדבר מאוד מהר.

And actually, my work took me to many countries

ולמעשה, העבודה שלי לקחה אותי להרבה ארצות

because I used my work to fill my curiosity.

כי השתמשתי בעבודה שלי על מנת למלא את הסקרנות שלי.

And among other things, other countries I worked, was in the Soviet Union,

ובין יתר הדברים, אחת הארצות שבהן עבדתי, הייתה ברית המועצות,

where I worked from '32 to '37 -- actually, to '36.

שם עבדתי בין השנים 32' עד 37' , למעשה, עד 36'.

I was finally there, although I had nothing to do -- I was a foreign expert.

הגעתי לשם לבסוף, למרות שלא היה לי מה לעשות -- הייתי מומחית חוץ.

I became art director of the china and glass industry,

הפכתי למנהלת אומנותית של תעשיית החרסינה והזכוכית,

and eventually under Stalin's purges -- at the beginning of Stalin's purges,

ולבסוף תחת טיהוריו של סטלין- בתחילת טיהוריו של סטלין,

I didn't know that hundreds of thousands of innocent people were arrested.

לא ידעתי שמאות אלפי אנשים חפים מפשע יעצרו.

So I was arrested quite early in Stalin's purges,

כך אני נעצרתי בתחילת הטיהורים של סטלין,

and spent 16 months in a Russian prison.

וביליתי 16 חודשים בבית כלא רוסי.

The accusation was that I had successfully prepared an Attentat on Stalin's life.

האישום היה שהכנתי בהצלחה התקפה על חייו של סטאלין.

This was a very dangerous accusation.

זה היה אישום מאוד מסוכן.

And if this is the end of my five minutes, I want to tell you that

ואם זה הסוף של 5 הדקות שלי, אני רוצה לספר לכם

I actually did survive, which was a surprise.

שהצלחתי לשרוד, מה שהיה הפתעה.

But since I survived and I'm here,

אבל מאחר ששרדתי ואני כאן,

and since this is the end of the five minutes, I will --

ומאחר וזה סופם של החמש דקות שלי, אני--

Moderator: Tell me when your last trip to Russia was.

מנחה: ספרי לי מתי היה הטיול האחרון שלך לרוסיה.

Weren't you there recently?

זה לא היה לאחרונה?

EZ: Oh, this summer, in fact,

אווה זימר: אה, בקיץ הזה, למעשה,

the Lomonosov factory was bought by an American company, invited me.

מפעל לומונוסוב נקנה ע"י חברה אמריקאית שהזמינה אותי.

They found out that I had worked in '33 at this factory,

הם גילו שאני עבדתי שם ב33'.

and they came to my studio in Rockland County,

והם באו לסטודיו שלי במחוז רוקלנד,

and brought the 15 of their artists to visit me here.

והביאו 15 מהאמנים שלהם לבקר אותי שם.

And they invited myself to come to the Russian factory last summer,

והם הזמינו אותי לבוא למפעל הרוסי בקיץ שעבר,

in July, to make some dishes, design some dishes.

ביולי, כדי להכין כמה כלים, עיצוב וכלים.

And since I don't like to travel alone, they also invited my daughter,

ובגלל שאני לא אוהבת לטייל לבד, הם גם הזמינו את הבת שלי,

son-in-law and granddaughter,

את החתן ואת הנכדה שלי,

so we had a lovely trip to see Russia today,

אז היה לנו טיול נפלא לראות את רוסיה היום,

which is not a very pleasant and happy view.

שזה לא מראה כל כך מלבב ויפה.

Here I am now, if this is the end? Thank you.

הנה אני עכשיו, אם זה הסוף? תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)