Ethan Zuckerman: How to listen to global voices

מתרגם: Noa Yehiel מבקר: Ido Dekkers

I'm an American, which means, generally,

אני אמריקאי, מה שאומר, בגדול,

I ignore football unless it involves

שאני מתעלם מפוטבול אלא אם כן הוא כולל

guys my size or Bruno's size

בחורים בגודל שלי או בגודל של ברונו

running into each other at extremely high speeds.

שנתקלים אחד בשני במהירות קיצונית.

That said, it's been really hard

לאחר שזה נאמר, היה ממש קשה

to ignore football

להתעלם מפוטבול

for the last couple of weeks.

בשבועות האחרונים.

I go onto Twitter, there are all these strange words that I've never heard before:

אני נכנס לטוויטר ויש שם כל מיני מילים מוזרות שבחיים לא שמעתי:

FIFA, vuvuzela,

פיפה, ווווזלה,

weird jokes about octopi.

בדיחות מוזרות על תמנונים.

But the one that's really been sort of stressing me out,

אבל מה שבאמת די הלחיץ אותי,

that I haven't been able to figure out,

שלא הצלחתי לפענח,

is this phrase "Cala a boca, Galvao."

זה המשפט הזה: "קלה אה בוקה, גלוואו".

If you've gone onto Twitter in the last couple of weeks,

אם נכנסתם לטוויטר בשבועות האחרונים,

you've probably seen this.

בטח ראיתם את זה.

It's been a major trending topic.

זה היה נושא מגמתי ענק.

Being a monolingual American, I obviously don't know what the phrase means.

בתור אמריקאי שדובר רק שפה אחת, אני מן הסתם לא יודע מה משמעות הביטוי.

So I went onto Twitter,

אז נכנסתי לטוויטר,

and I asked some people if they could explain to me "Cala a boca, Galvao."

ושאלתי כמה אנשים אם הם יכולים להסביר לי מה זה "קלה אה בוקה, גלוואו".

And fortunately, my Brazilian friends

ולמרבה המזל, ידידיי הברזילאים

were more than ready to help.

היו נכונים מאוד לעזור.

They explained that the Galvao bird

הם הסבירו שציפור הגלוואו

is a rare and endangered parrot

היא תוכי נדיר שנמצא בסכנת הכחדה

that's in terrible, terrible danger.

והוא בסכנה נוראית.

In fact, I'll let them tell you a bit more about it.

למעשה, אני אתן להם לספר לכם עליה עוד קצת.

Narrator: A word about Galvao, a very rare kind of bird

המספר: מילה על גלוואו, זן ציפור נדיר מאוד.

native to Brazil.

שמקורו בברזיל.

Every year, more than 300,000 Galvao birds

בכל שנה, למעלה מ300,000 ציפורי גלוואו

are killed during Carnival parades.

נהרגות במהלך מצעד הקרנבל.

Ethan Zuckerman: Obviously, this is a tragic situation,

אית'ן צוקרמן: ברור שזה מצב טראגי,

and it actually gets worse.

וזה נהיה יותר גרוע, למעשה.

It turns out that, not only is the Galvao parrot

מסתבר שלא רק שתוכי הגלוואו

very attractive, useful for headdresses,

הוא מאוד נאה, שימושי לכיסויי ראש,

it evidently has certain hallucinogenic properties,

יש לו סגולות הזייתיות ברורות,

which means that there's a terrible problem

מה שאומר שיש בעיה נוראית

with Galvao abuse.

עם התעללות בגלוואו.

Some sick and twisted people have found themselves snorting Galvao.

כמה אנשים חולניים ומעוותים מצאו את עצמם מסניפים גלוואו.

And it's terribly endangered.

והוא בסכנת הכחדה נוראית.

The good news about this is that the global community --

החדשות הטובות הן שהקהילה הגלובלית --

again, my Brazilian friends tell me --

שוב, כך ידידיי הברזילאים מספרים לי --

is pitching in to help out.

שולחת יד לעזרה.

It turns out that Lady Gaga

מסתבר שליידי גאגא

has released a new single --

הוציאה סינגל חדש --

actually five or six new singles, as near as I can tell --

למעשה, חמישה או שישה סינגלים חדשים, ככל שידוע לי --

titled "Cala a boca, Galvao."

שכותרתם "קלה אה בוקה, גלוואו".

And my Brazilian friends tell me that

וידידיי הברזילאים מספרים לי

if I just tweet the phrase "Cala a boca, Galvao,"

שאם רק אפרסם בטוויטר את המשפט "קלה אה בוקה, גלוואו",

10 cents will be given

10 סנטים ייתרמו

to a global campaign

לקמפיין עולמי

to save this rare and beautiful bird.

להצלת הציפור הנדירה והיפהפייה הזאת.

Now, most of you have figured out that this was a prank,

עכשיו, רובכם הבנתם שזאת הייתה מתיחה,

and actually a very, very good one.

ולמעשה, מתיחה טובה מאוד.

"Cala a boca, Galvao" actually means something very different.

המשמעות של "קלה אה בוקה, גלוואו" היא שונה לחלוטין.

In Portugese, it means "Shut your mouth, Galvao."

בפורטוגזית, המשמעות היא "תסתום את הפה, גלוואו".

And it specifically refers to this guy, Galvao Bueno,

והיא מתייחסת ספציפית לבחור הזה, גלוואו בוואנו,

who's the lead soccer commentator

שהוא פרשן הכדורגל המוביל

for Rede Globo.

של "רדה גלובו"

And what I understand from my Brazilian friends

ומה שהבנתי מידידיי הברזילאים

is that this guy is just a cliche machine.

זה שהבחור הזה הוא פשוט מכונת קלישאות.

He can ruin the most interesting match

הוא יכול להרוס את המשחק הכי מעניין

by just spouting cliche again and again and again.

ע"י פליטת קלישאות שוב ושוב ושוב.

So Brazilians went to that first match

אז ברזילאים הלכו למשחק הראשון הזה

against North Korea,

נגד צפון קוריאה,

put up this banner, started a Twitter campaign

שמו את הכרזה הזאת, התחילו קמפיין בטוויטר

and tried to convince the rest of us

וניסו לשכנע את כולנו

to tweet the phrase: "Cala a boca, Galvao."

לפרסם בטוויטר את הביטוי: "קלה אה בוקה, גלוואו".

And in fact, were so successful at this

ואכן, הם הצליחו בזה כל כך

that it topped Twitter for two weeks.

שזה היה בראש הרשימה בטוויטר במשך שבועיים.

Now there's a couple --

יש כמה --

there's a couple of lessons that you can take from this.

יש כמה לקחים שאפשר ללמוד מזה.

And the first lesson, which I think is a worthwhile one,

והלקח הראשון, שאני חושב שהוא חשוב,

is that you cannot go wrong

הוא שאתה לא יכול לטעות

asking people to be active online,

בלבקש מאנשים להיות פעילים ברשת,

so long as activism just means retweeting a phrase.

כל עוד האקטיביזם פירושו רק לפרסם משפט בטוויטר.

So as long as activism is that simple,

אז כל עוד אקטיביזם הוא כזה פשוט,

it's pretty easy to get away with.

די קל לעשות אותו.

The other thing you can take from this, by the way,

הדבר השני שאפשר ללמוד מזה, דרך אגב,

is that there are a lot of Brazilians on Twitter.

הוא שיש הרבה ברזילאים בטוויטר.

There's more than five million of them.

יש יותר מחמישה מיליון.

As far as national representation,

בנוגע לייצוג ארצי,

11 percent of Brazilian internet users are on Twitter.

11 אחוזים מגולשי האינטרנט בברזיל נמצאים בטוויטר.

That's a much higher number than in the U.S. or U.K.

זה מספר הרבה יותר גבוה מאשר בארה"ב או בבריטניה.

Next to Japan,

לצד יפן,

it's the second most represented by population.

זאת המדינה השניה בגודלה בייצוג ע"י האוכלוסיה.

Now if you're using Twitter or other social networks,

אם אתם משתמשים בטוויטר או ברשתות חברתיות אחרות,

and you didn't realize

ולא הבנתם

this was a space with a lot of Brazilians in it,

שזה מרחב עם הרבה ברזילאים,

you're like most of us.

אתם כמו רובנו.

Because what happens on a social network

כי מה שקורה ברשת חברתית

is you interact with the people

זה שאתה מתקשר עם אנשים

that you have chosen to interact with.

שבחרת לתקשר איתם.

And if you are like me, a big, geeky, white, American guy,

ואם אתה כמוני, בחור אמריקאי גדול, חנוני ולבן,

you tend to interact with a lot of other geeky, white, American guys.

אתה נוטה לתקשר עם הרבה בחורים אמריקאים חנונים ולבנים נוספים.

And you don't necessarily have the sense

ואין לך בהכרח את ההכרה

that Twitter is in fact a very heavily Brazilian space.

בכך שטוויטר הוא מרחב ברזילאי ביותר.

It's also extremely surprising to many Americans,

זה גם מפתיע מאוד בעיניי אמריקאים רבים,

a heavily African-American space.

שזה מרחב אפרו-אמריקאי ביותר.

Twitter recently did some research.

טוויטר עשו מחקר לאחרונה.

They looked at their local population.

הם הסתכלו על האוכלוסייה המקומית שלהם.

They believe that 24 percent

הם מאמינים ש24 אחוזים

of American Twitter users are African-American.

ממשתמשי הטוויטר האמריקאים הם אפרו-אמריקאים.

That's about twice as high as African-Americans

זה גבוה בערך פי שתיים

are represented in the population.

מייצוג האפרו-אמריקאים באוכלוסייה.

And again, that was very shocking to many Twitter users,

ושוב, זה הדהים הרבה משתמשי טוויטר,

but it shouldn't be.

אבל זה לא אמור להדהים.

And the reason it shouldn't be is that on any day

והסיבה שזה לא אמור להדהים היא שבכל יום

you can go into Trending Topics.

אתה יכול להיכנס לנושאים משתנים.

And you tend to find topics

ואתה נוטה למצוא נושאים

that are almost entirely African-American conversations.

שהם כמעט לגמרי שיחות אפרו-אמריקאיות.

This was a visualization done by Fernando Viegas

זאת הדמייה שנעשתה ע"י פרננדו ויגאס

and Martin Wattenberg,

ומרטין ווטנברג,

two amazing visualization designers,

שני מעצבי הדמיות מדהימים,

who looked at

שהסתכלו על

a weekend's worth of Twitter traffic

כמות התנועה בטוויטר בסופ"ש אחד

and essentially found that a lot of these trending topics

ובסופו של דבר גילו שהרבה מהנושאים המתחלפים האלה

were basically segregated conversations --

הם בעיקרון שיחות מופרדות --

and in ways that you wouldn't expect.

ובדרכים שלא הייתם מצפים.

It turns out that oil spill is a mostly white conversation,

מסתבר שדליפות נפט היא שיחה לבנה ברובה,

that cookout

שפיקניק

is a mostly black conversation.

היא שיחה שחורה ברובה.

And what's crazy about this is that

והדבר המטורף פה הוא

if you wanted to mix up who you were seeing on Twitter,

שאם אתה רוצה למזג את מי שאתה רואה בטוויטר,

it's literally a quick click away.

זה במרחק לחיצה קצרה, פשוטו כמשמעו.

You click on that cookout tag, there an entirely different conversation

אתה לוחץ על תגית הפיקניק, יש שיחה שונה לגמרי

with different people participating in it.

שמשתתפים בה אנשים שונים לגמרי.

But generally speaking, most of us don't.

אבל ניתן לומר שרובנו לא עושים זאת.

We end up within these filter bubbles, as my friend Eli Pariser calls them,

אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך "בועות מסנן", כפי שידידי אלי פריסר קורא להם,

where we see the people we already know

שם אנחנו רואים אנשים שאנחנו כבר מכירים

and the people who are similar to the people we already know.

ואנשים דומים לאנשים שאנחנו כבר מכירים.

And we tend not to see that wider picture.

ואנחנו נוטים לא להסתכל על התמונה הגדולה יותר.

Now for me, I'm surprised by this,

עבורי, אני מופתע מזה,

because this wasn't how the internet was supposed to be.

כי לא ככה האינטרנט היה אמור להיות.

If you go back into the early days of the internet,

אם תחזרו לימים הראשונים של האינטרנט,

when cyber-utopians like Nick Negroponte

כשאנשי חזון אינטרנטיים כמו ניק נגרופונטה

were writing big books like "Being Digital,"

כתבו ספרים גדולים כמו "להיות דיגיטלי",

the prediction was that the internet

התחזית הייתה שהאינטרנט

was going to be an incredibly powerful force

הולך להיות כוח עוצמתי להפליא

to smooth out cultural differences,

להחליק הבדלים תרבותיים,

to put us all on a common field of one fashion or another.

לשים את כולנו בשדה משותף בסגנון זה או אחר.

Negroponte started his book with a story

נגרופונטה פתח את ספרו עם סיפור

about how hard it is to build connections

על הקושי שבבניית קשרים

in the world of atoms.

בעולם האטומים.

He's at a technology conference in Florida.

הוא בכנס טכנולוגיה בפלורידה

And he's looking at something really, truly absurd,

והוא מסתכל על משהו מגוחך באמת ובתמים,

which is bottles of Evian water on the table.

שזה בקבוקים של מי "אוויאן" על השולחן.

And Negroponte says this is crazy.

ונגרופונטה אומר שזה מטורף.

This is the old economy.

זאת הכלכלה הישנה.

It's the economy of moving these

הכלכלה שמניעה אטומים

heavy, slow atoms over long distances that's very difficult to do.

כבדים ואיטיים למרחקים ארוכים, דבר שקשה לעשותו.

We're heading to the future of bits,

אנחנו מתקדמים לעבר עתיד של ביטים,

where everything is speedy, it's weightless.

שם הכל מהיר, חסר משקל.

It can be anywhere in the world at any time.

זה יכול להיות בכל מקום בעולם בכל עת.

And it's going to change the world as we know it.

וזה הולך לשנות את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו.

Now, Negroponte has been right about a lot of things.

נגרפונטה צדק לגבי הרבה דברים.

He's totally wrong about this one.

בנושא הזה הוא טעה לגמרי.

It turns out that in many cases

מסתבר שבהרבה מקרים

atoms are much more mobile than bits.

אטומים הם הרבה יותר ניידים מביטים.

If I walk into a store in the United States,

אם אני נכנס לחנות בארצות הברית,

it's very, very easy for me to buy water

מאוד מאוד קל לי לקנות מים

that's bottled in Fiji,

שהוכנסו לבקבוקים בפיג'י,

shipped at great expense to the United States.

ונשלחו בעלות גבוהה לארצות הברית.

It's actually surprisingly hard

למעשה, קשה לי להפליא

for me to see a Fijian feature film.

לראות סרט פיג'יאני.

It's really difficult for me to listen to Fijian music.

להקשיב למוסיקה פיג'יאנית זה קשה מאוד עבורי.

It's extremely difficult for me to get Fijian news,

קשה לי מאוד להשיג חדשות פיג'יאניות,

which is strange, because actually there's an enormous amount going on in Fiji.

וזה דבר מוזר, בגלל שלמעשה המון דברים קורים בפיג'י.

There's a coup government. There's a military government.

יש ממשלת הפיכה. יש ממשלה צבאית.

There's crackdowns on the press.

יש סנקציות נגד התקשורת.

It's actually a place that we probably should

זה למעשה מקום שכדאי לנו

be paying attention to at the moment.

לשים לב אליו כרגע.

Here's what I think is going on.

זה מה שקורה לדעתי.

I think that we tend to look a lot

אני חושב שאנחנו נוטים להסתכל הרבה

at the infrastructure

על תשתית

of globalization.

הגלובליזציה.

We look at the framework that makes it possible

אנחנו מסתכלים על המסגרת שמאפשרת

to live in this connected world.

לחיות בעולם המקושר הזה.

And that's a framework that includes things like airline routes.

וזאת מסגרת שכוללת דברים כגון נתיבי טיסות.

It includes things like the Internet cables.

היא כוללת דברים כגון כבלי האינטרנט.

We look at a map like this one,

אנחנו מסתכלים על מפה כמו זאת,

and it looks like the entire world is flat

ונראה כאילו העולם כולו שטוח

because everything is a hop or two away.

כי הכל נמצא במרחק קפיצה או שתיים.

You can get on a flight in London,

אתה יכול לעלות על מטוס בלונדון,

you can end up in Bangalore later today.

אתה יכול למצוא את עצמך בבנגלור עוד היום.

Two hops, you're in Suva, the capitol of Fiji.

שתי קפיצות ואתה בסובה, בירת פיג'י.

It's all right there.

הכל נמצא בהישג ידך.

When you start looking at what actually

כשאתה מתחיל להסתכל על מה שבאמת

flows on top of these networks,

זורם מעל הרשתות האלה,

you get a very different picture.

אתה מקבל תמונה שונה מאוד.

You start looking at how

אתה מתחיל להסתכל על איך

the global plane flights move,

הטיסות הבינלאומיות נעות,

and you suddenly discover that the world isn't even close to flat.

ופתאום אתה מגלה שהעולם לא מתקרב להיות שטוח.

It's extremely lumpy.

הוא מלא גושים.

There are parts of the world that are very, very well connected.

יש בעולם חלקים מקושרים מאוד.

There's basically a giant pathway in the sky

יש בעיקרון נתיב ענקי בשמיים

between London and New York.

בין לונדון וניו יורק.

but look at this map, and you can watch this

אבל תסתכלו על המפה הזאת, ואתם יכולים לצפות בה

for, you know, two or three minutes.

במשך, נגיד, שתיים או שלוש דקות.

You won't see very many planes

לא תראו יותר מדי מטוסים

go from South America to Africa.

נוסעים מדרום אמריקה לאפריקה.

And you'll discover that there are parts of the globe

ותגלו שיש בעולם חלקים

that are systematically cut off.

שהם מנותקים באופן שיטתי.

When we stop looking at the infrastructure that makes connection possible,

כשאנחנו מפסיקים להסתכל על התשתית שמאפשרת את החיבור,

and we look at what actually happens,

ואנחנו מסתכלים על מה שקורה בפועל,

we start realizing that the world doesn't work quite the same way

אנחנו מתחילים להבין שהעולם לא פועל בדיוק

that we think it does.

כפי שאנחנו חושבים שהוא פועל.

So here's the problem that I've been interested in

אז הנה הבעיה שעניינה אותי

in the last decade or so.

בעשור האחרון, פחות או יותר.

The world is, in fact, getting more global.

העולם אכן נעשה גלובלי יותר.

It's getting more connected.

הוא נעשה מקושר יותר.

More of problems are global in scale.

חלק גדול יותר של בעיות הן בקנה מידה עולמי.

More of our economics is global in scale.

חלק גדול יותר של הכלכלה שלנו הוא בקנה מידה עולמי.

And our media is less global by the day.

והתקשורת שלנו פחות עולמית מיום ליום.

If you watched a television broadcast in the United States in the 1970s,

אם צפית במהדורת טלוויזיה בארה"ב בשנות ה70,

35 to 40 percent of it would have been international news

35 עד 40 אחוזים מהם היו חדשות בינלאומיות

on a nightly new broadcast.

במהדורת חדשות הערב.

That's down to about 12 to 15 percent.

הכמות ירדה ל 12 עד 15 אחוזים.

And this tends to give us a very distorted view of the world.

וזה נותן לנו השקפה מסולפת מאוד על העולם.

Here's a slide that Alisa Miller showed at a previous TED Talk.

זאת שקופית שאליסה מילר הראתה בהרצאה קודמת בטד.

Alisa's the president of Public Radio International.

אליסה היא נשיאת "פאבליק רדיו אינטרנשיונל".

And she made a cartogram, which is basically a distorted map

והיא הכינה קרטוגרמה, שבעיקרון זאת מפה מעוותת

based on what American

שמבוססת על מה שמהדורות

television news casts

חדשות טלוויזיה אמריקאיות

looked at for a month.

בחנו במשך חודש.

And you see that when you distort a map based on attention,

ואפשר לראות שכשאתה מעוות מפה בהתבסס על תשומת לב,

the world within American television news

העולם בחדשות טלוויזיה אמריקאיות

is basically reduced to

מצומצם לכדי

this giant bloated U.S.

מין ארה"ב מנופחת וענקית.

and a couple of other countries which we've invaded.

ועוד כמה מדינות נוספות שפלשנו אליהן.

And that's basically what our media is about.

וזאת מהות התקשורת שלנו, בעיקרון.

And before you conclude that this is just a function of American TV news --

ולפני שתגיעו למסקנה שזה רק עניין של חדשות טלוויזיה אמריקאית --

which is dreadful, and I agree that it's dreadful --

שהיא איומה, ואני מסכים שהיא איומה --

I've been mapping elite media like the New York Times,

אני ממפה כלי תקשורת עילית כגון הניו יורק טיימס,

and I get the same thing.

ואני מקבל את אותו הדבר.

When you look at the New York Times, you look at other elite media,

כשמסתכלים על הניו יורק טיימס ועל כלי תקשורת עילית נוספים,

what you largely get are pictures of very wealthy nations

מקבלים בעיקר תיאורים של אומות עשירות מאוד

and the nations we've invaded.

ושל המדינות שפלשנו אליהן.

It turns out that new media

מסתבר שאמצעי תקשורת חדשים

isn't necessarily helping us all that much.

לא בהכרח עוזרים לנו הרבה.

Here's a map made by Mark Graham

זאת מפה שיצר מארק גראהם

who's down the street at the Oxford Internet Institute.

שנמצא בהמשך הרחוב במכון האינטרנט של אוקספורד.

A this is a map of articles in Wikipedia

וזאת מפה של מאמרים בוויקיפדיה

that have been geo-coded.

שקודדה לפי מקומות.

And you'll notice that there's a very heavy bias

ותשימו לב שיש נטייה ברורה

towards North America and Western Europe.

לכיוון צפון אמריקה ואירופה המערבית.

Even within Wikipedias,

אפילו בתוך האנציקלופדיות,

where we're creating their own content online,

שאנחנו יוצרים את התוכן שלהן באופן מקוון,

there's a heavy bias towards the place where

יש נטייה כבדה לכיוון המקומות שבהם

a lot of the Wikipedia authors are based,

חלק גדול מכותבי וויקיפדיה נמצאים,

rather than to the rest of the world.

מאשר לשאר העולם.

In the U.K., you can get up,

בבריטניה אתה יכול לקום,

you can pick up your computer when you get out of this session,

אתה יכול לקחת את המחשב שלך כשאתה יוצא מהמפגש הזה,

you could read a newspaper from India or from Australia,

אתה יכול לקרוא עיתון מהודו או מאוסטרליה,

from Canada, God forbid from the U.S.

מקנדה, חס וחלילה מארה"ב.

You probably won't.

סביר להניח שלא תעשה זאת.

If you look at online media consumption --

אם תסתכלו על צריכת מדיה באינטרנט --

in this case, in the top 10 users of the internet --

במקרה הזה, בעשרת משתמשי האינטרנט המובילים --

more than 95 percent of the news readership

למעלה מ95 אחוזים מקהל קוראי העיתונים

is on domestic news sites.

נמצאים באתרי חדשות הפנים.

It's one of these rare cases where the U.S. is actually slightly better than [the U.K.],

זה אחד מהמקרים הנדירים בהם ארה"ב למעשה קצת יותר טובה מקנדה,

because we actually like reading your media,

כי למעשה אנחנו אוהבים לקרוא את החדשות שלכם,

rather than vice versa.

ולא ההיפך.

So all of this starts leading me

אז כל זה התחיל להוביל אותי

to think that we're in a state that I refer to

לחשוב שאנחנו במצב שאני קורא לו

as imaginary cosmopolitanism.

קוסמופוליטיות דמיונית.

We look at the internet.

אנחנו מסתכלים באינטרנט.

We think we're getting this wide view of the globe.

אנחנו חושבים שאנחנו מקבלים תמונה נרחבת של העולם.

We occasionally stumble onto a page in Chinese,

מדי פעם אנחנו נתקלים בעמוד בסינית,

and we decide that we do in fact have the greatest technology ever built

ואנחנו מחליטים שבאמת יש לנו את הטכנולוגיה הטובה ביותר

to connect us to the rest of the world.

להתחבר לשאר העולם.

And we forget that most of the time

ואנחנו שוכחים שרוב הזמן

we're checking Boston Red Sox scores.

אנחנו בודקים את תוצאות המשחקים של הבוסטון רד סוקס.

So this is a real problem --

אז זאת בעיה אמיתית --

not just because the Red Sox are having a bad year --

ולא רק בגלל שזאת שנה קשה לרד סוקס --

but it's a real problem because,

אלא זאת בעיה אמיתית בגלל

as we're discussing here at TED,

שכפי שאנחנו דנים פה בטד,

the real problems in the world

הבעיות האמיתיות של העולם

the interesting problems to solve

הבעיות שמעניין לפתור

are global in scale and scope,

הן בקנה מידה וטווח גלובליים,

they require global conversations

הן דורשות שיחות גלובליות

to get to global solutions.

על מנת לקבל פתרונות גלובליים.

This is a problem we have to solve.

זאת בעיה שאנחנו מוכרחים לפתור.

So here's the good news.

אז הנה החדשות הטובות.

For six years, I've been hanging out with these guys.

במשך שש שנים אני מסתובב עם החבר'ה האלה.

This is a group called Global Voices.

זאת קבוצה שנקראת "קולות גלובליים".

This is a team of bloggers from around the world.

זהו צוות של בלוגרים מרחבי העולם.

Our mission was to fix the world's media.

המשימה שלנו הייתה לתקן את התקשורת העולמית.

We started in 2004.

התחלנו ב 2004.

You might have noticed, we haven't done all that well so far.

אולי שמתם לב שלא כל כך הצלחנו עד כה.

Nor do I think we are by ourselves,

אני גם לא חושב שאנחנו

actually going to solve the problem.

הולכים לפתור את הבעיה בעצמנו.

But the more that I think about it, the more that I think

אבל ככל שאני חושב על זה, אני חושב יותר

that a few things that we have learned along the way

שכמה דברים שלמדנו בדרך,

are interesting lessons for how we would rewire

הם לקחים חשובים לגבי הדרך שבה עלינו לעשות את החיווט מחדש

if we we wanted to use the web to have a wider world.

אם אנחנו רוצים להשתמש ברשת בשביל להרחיב את העולם.

The first thing you have to consider

הדבר הראשון שצריך לקחת בחשבון

is that there are parts of the world

הוא שיש חלקים בעולם

that are dark spots in terms of attention.

שהם "נקודות שחורות" מבחינת תשומת לב.

In this case -- the map of the world at night by NASA --

במקרה הזה -- מפת העולם בלילה מאת נאס"א --

they're dark literally because of lack of electricity.

הן שחורות, פשוטו כמשמעו, בגלל העדר חשמל.

And I used to think that a dark spot on this map

ופעם חשבתי שנקודה שחורה על המפה הזאת

basically meant you're not going to get media from there

פירושה שאי אפשר להשיג משם מדיה

because there are more basic needs.

כי יש צרכים בסיסיים יותר.

What I'm starting to realize is that

מה שהתחלתי להבין זה

you can get media, it's just an enormous amount of work,

שאפשר להשיג מדיה, זה פשוט דורש המון עבודה.

and you need an enormous amount of encouragement.

וצריך כמות עצומה של עידוד.

One of those dark spots is Madagascar,

אחת מהנקודות השחורות היא מדגסקר,

a country which is generally better known for the Dreamworks film

מדינה שבד"כ מזוהה יותר עם הסרט של דרים וורקס

than it is actually known for

מאשר

the lovely people who live there.

באנשים הנהדרים שחיים שם.

And so the people who founded

וכך האנשים שהקימו

Foko Club in Madagascar

את מועדון פוקו במדגסקר

weren't actually concerned with trying to change the image of their country.

לא דאגו לנסות לשנות את התדמית של המדינה שלהם.

They were doing something much simpler.

הם עשו דבר הרבה יותר פשוט.

It was a club to learn English

זה היה מועדון ללימוד אנגלית

and to learn computers and the internet.

וללימוד מחשבים ואינטרנט.

but what happened was that Madagascar

אבל מה שקרה זה שמדגסקר

went through a violent coup.

עברה הפיכה אלימה.

Most independent media was shut down.

רוב התקשורת העצמאית הושבתה.

And the high school students

ותלמידי התיכון

who were learning to blog through Foko Club

שלמדו לכתוב בלוגים במועדון פוקו

suddenly found themselves talking to an international audience

פתאום מצאו את עצמם מספרים לקהל בינלאומי

about the demonstrations, the violence,

על ההפגנות, על האלימות,

everything that was going on within this country.

כל מה שקרה בתוך המדינה.

So a very, very small program

אז לתוכנית קטנה מאוד

designed to get people in front of computers,

שנועדה לגרום לאנשים לשבת מול מחשבים,

publishing their own thoughts, publishing independent media,

לפרסם את הרעיונות שלהם, לפרסם תקשורת עצמאית,

ended up having a huge impact

בסופו של דבר הייתה השפעה עצומה

on what we know about this country.

על מה שאנחנו יודעים על המדינה הזאת.

Now the trick with this is that I'm guessing

הבעיה עם זה היא שאני מניח

most people here don't speak Malagasy.

שרוב האנשים פה לא מדברים מלגסית.

I'm also guessing that most of you don't even speak Chinese --

אני גם מניח שרובכם לא מדברים אפילו סינית --

which is sort of sad if you think about it,

שזה קצת עצוב כשחושבים על זה,

as it's now the most represented language on the internet.

כי עכשיו זאת השפה עם הייצוג הכי חזק באינטרנט.

Fortunately people are trying to figure out how to fix this.

למרבה המזל אנשים מנסים להבין איך לתקן את זה.

If you're using Google Chrome and you go to a Chinese language site,

אם אתה משתמש בגוגל כרום ואתה נכנס לאתר בשפה הסינית,

you notice this really cute box at the top,

תראה תיבה נחמדה בראש הדף,

which automatically detects that the page is in Chinese

שמזהה אוטומטית שהדף בסינית.

and very quickly at a mouse click

ובלחיצת עכבר מהירה

will give you a translation of the page.

היא תיתן לך תרגום של הדף.

Unfortunately, it's a machine translation of the page.

למרבה הצער, זהו תרגום מכאני של הדף.

And while Google is very, very good with some languages,

ולמרות שגוגל טוב מאוד בכמה שפות,

it's actually pretty dreadful with Chinese.

הוא דווקא די נוראי בסינית.

And the results can be pretty funny.

והתוצאה יכולה להיות די מצחיקה.

What you really want -- what I really want,

מה שאתם באמת רוצים -- מה שאני באמת רוצה,

is eventually the ability to push a button

בסופו של דבר זה את היכולת ללחוץ על כפתור

and have this queued

ולשים את זה בהמתנה

so a human being can translate this.

כך שבן אדם יוכל לתרגם את זה.

And if you think this is absurd, it's not.

ואם אתם חושבים שזה מגוחך, זה לא.

There's a group right now in China called Yeeyan.

יש עכשיו קבוצה בסין שנקראת יי-ין.

And Yeeyan is a group

ויי-ין היא קבוצה

of 150,000 volunteers

של 150,000 מתנדבים

who get online every day.

שמתחברים לרשת כל יום.

They look for the most interesting content in the English language.

הם מחפשים את התוכן המעניין ביותר בשפה האנגלית.

They translate roughly 100 articles a day

הם מתרגמים בערך 100 מאמרים ביום

from major newspapers, major websites.

מעיתונים חשובים, אתרים חשובים.

They put it online for free.

הם מפרסמים אותם באינטרנט בחינם.

It's the project of a guy named Zhang Lei,

זהו פרוייקט של בחור בשם זאנג לי,

who was living in the United States during the Lhasa riots

שחי בארצות הברית בזמן המהומות בלהסה

and who couldn't believe how biased

ושלא יכל להאמין כמה משוחד

American media coverage was.

היה הסיקור התקשורתי האמריקאי.

And he said, "If there's one thing I can do, I can start translating,

והוא אמר: "אם יש דבר אחד שאני יכול לעשות, אני יכול להתחיל לתרגם,

so that people between these countries

כדי שהאנשים בין המדינות האלה

start understanding each other a little bit better."

יתחילו להבין אחד את השני קצת יותר טוב."

And my question to you is:

ושאלתי אליכם היא כזאת:

if Yeeyan can line up 150,000 people

אם יי-ין יכולים לגייס 150,000 איש

to translate the English internet into Chinese,

לתרגם את האינטרנט האנגלי לסינית,

where's the English language Yeeyan?

איפה היי-ין של השפה האנגלית?

Who's going after Chinese,

מי מטפל בסינית,

which now has 400 million internet users out there?

שיש לה עכשיו 400 מיליון גולשים ברשת?

My guess is at least one of them has something interesting to say.

אני משער שלפחות לאחד מהם יש משהו מעניין לומר.

So even if we can find a way to translate from Chinese,

אז גם אם נמצא דרך לתרגם מסינית,

there's no guarantee that we're going to find it.

לא בטוח שנוכל למצוא את זה.

When we look for information online,

כשאנחנו מחפשים מידע באינטרנט,

we basically have two strategies.

בעיקרון יש לנו שתי אסטרטגיות.

We use a lot of search.

אנחנו משתמשים בחיפוש הרבה.

And search is terrific if you know what you're looking for.

וחיפוש זה דבר נהדר אם אתה יודע מה אתה מחפש.

But if what you're looking for is serendipity,

אבל אם אתה מחפש לגלות דברים במקרה,

if you want to stumble onto something

אם אתה רוצה להיתקל במשהו

that you didn't know you needed,

שלא ידעת שאתה צריך,

our main philosophy is to look to our social networks,

הגישה העיקרית שלנו היא להסתכל ברשתות החברתיות שלנו,

to look for our friends.

להסתכל אצל החברים שלנו.

What are they looking at? Maybe we should be looking at it.

במה הם צופים? אולי גם אנחנו צריכים לצפות בזה.

The problem with this is that essentially

הבעיה היא שבסופו של דבר

what you end up getting after a while is the wisdom of the flock.

מה שאתה מקבל אחרי כמה זמן זה את תורת העדר.

You end up flocking with a lot of people

אתה מוצא את עצמך בעדר עם הרבה אנשים

who are probably similar to you,

שהם בטח דומים לך,

who have similar interests.

שיש להם תחומי עניין דומים לשלך.

And it's very, very hard to get information

וקשה מאוד להשיג אינפורמציה

from the other flocks, from the other parts of the world

מהעדרים האחרים, מהחלקים האחרים של העולם

where people getting together and talking about their own interests.

ששם אנשים מתקבצים ומדברים על תחומי העניין שלהם.

To do this, at a certain point,

בשביל לעשות את זה, בנקודה מסויימת

you need someone to bump you out of your flock and into another flock.

אתה צריך שמישהו יקח אותך מהעדר שלך לעדר אחר.

You need a guide.

אתה צריך מדריך.

So this is Amira Al Hussaini. She is the Middle East editor for Global Voices.

זאת אמירה אל-חוסייני. היא העורכת של "קולות גלובליים" במזרח התיכון.

She has one of the hardest jobs in the world.

התפקיד שלה הוא אחד מהקשים בעולם.

Not only does she have to keep our Israeli and Palestinian contributors

בנוסף שלזה שהיא צריכה לדאוג שהתורמים הישראלים והפלסטינאים שלנו

from killing each other,

לא יהרגו אחד את השני,

she has to figure out

היא חייבת להבין

what is going to interest you

מה יעניין אתכם

about the Middle East.

לגבי המזרח התיכון.

And in that sense of trying to get you

ובמובן של לנסות להסיט אתכם

out of your normal orbit,

מהמסלול הרגיל שלכם,

and to try to get you to pay attention

וכדי לנסות לגרום לכם לשים לב

to a story about someone who's

לסיפור של מישהו

given up smoking for the month of Ramadan,

שנמנע מעישון במהלך חודש הרמדאן,

she has to know something about a global audience.

היא חייבת לדעת משהו על קהל בינלאומי.

She has to know something about what stories are available.

היא חייבת לדעת איזה סיפורים זמינים.

Basically, she's a deejay.

היא תקליטנית, למעשה.

She's a skilled human curator

היא אוצרת אנושיות מיומנת

who knows what material is available to her,

שיודעת איזה חומר זמין עבורה,

who's able to listen to the audience,

שיכולה להקשיב לקהל,

and who's able to make a selection

ושמסוגלת לברור

and push people forward in one fashion or another.

ולדחוף אנשים קדימה באופן זה או אחר.

I don't think this is necessarily an algorithmic process.

אני לא חושב שזה תהליך אלגוריתמי בהכרח.

I think what's great about the internet

אני חושב שמה שנהדר באינטרנט

is that it actually makes it much easier

זה שהוא מקל בהרבה

for deejays to reach a wider audience.

על תקליטנים שרוצים להגיע לקהל רחב יותר.

I know Amira.

אני מכיר את אמירה.

I can ask her what to read.

אני יכול לשאול אותה מה לקרוא.

But with the internet, she's in a position where she can

אבל בעזרת האינטרנט, היא בעמדה שבה היא יכולה

tell a lot of people what to read.

לומר להרבה אנשים מה לקרוא.

And you can listen to her as well,

וגם אתם יכולים להקשיב לה,

if this is a way that you're interested in having your web widened.

אם זאת הדרך שבה אתם מעוניינים להרחיב את הרשת שלכם.

So once you start widening like this,

אז ברגע שאתם מתחילים להרחיב בדרך זו,

once you start lighting up voices in the dark spots,

ברגע שאתם מתחילים להאיר קולות בנקודות השחורות,

once you start translating, once you start curating,

ברגע שאתם מתחילים לתרגם, ברגע שאתם מתחילים לאצור,

you end up in some really weird places.

אתם מוצאים את עצמכם במקומות משונים מאוד.

This is an image from pretty much my favorite blog,

זאת תמונה מהבלוג האהוב עלי, פחות או יותר,

which is AfriGadget.

והוא "אפריגאדג'ט".

And AfriGadget is a blog that looks

ו"אפריגאדג'ט" הוא בלוג שסוקר

at technology in an Africa context.

טכנולוגיה בהקשר אפריקאי.

And specifically, it's looking at a blacksmith

וספציפית, הוא סוקר נפח

in Kibera in Nairobi,

בקיברה שבניירובי,

who is turning the shaft of a Landrover

שהופך מוט של רכב שטח

into a cold chisel.

למפסלת קרה.

And when you look at this image, you might find yourself going,

וכשאתה מסתכל על התמונה הזאת אתה עלול לחשוב,

"Why would I conceivably care about this?"

"למה זה אמור לעניין אותי?"

And the truth is, this guy can probably explain this to you.

והאמת היא שהבחור הזה בטח יוכל להסביר לכם את זה.

This is Erik Hersman. You guys may have seen him around the conference.

זהו אריק הרסמן. אולי ראיתם אותו מסתובב בכנס.

He goes by the moniker White African.

הוא מכונה "אפריקאי לבן".

He's both a very well known American geek,

הוא גם חנון אמריקאי נודע,

but he's also Kenyan; he was born in Sudan, grew up in Kenya.

אבל הוא גם קני; הוא נולד בסודן, גדל בקניה.

He is a bridge figure.

הוא דמות מגשרת.

He is someone who literally has feet in both worlds --

הוא אדם שיש לו רגליים בשני העולמות, תרתי משמע--

one in the world of the African technology community,

אחת בעולם קהילת הטכנולוגיה האפריקאית,

one in the world of the American technology community.

אחת בעולם קהילת הטכנולוגיה האמריקאית.

And so he's able to tell a story

ולכן הוא יכול לספר סיפור

about this blacksmith in Kibera

על הנפח בקיברה

and turn it into a story about repurposing technology,

ולהפוך אותו לסיפור על שימוש חוזר בטכנולוגיה,

about innovating from constraint,

על חדשנות מתוך אילוצים,

about looking for inspiration based on reusing materials.

על חיפוש אחר השראה שמתבסס על שימוש חוזר בחומרים.

He knows one world,

הוא מכיר עולם אחד,

and he's finding a way to communicate it to another world,

והוא מוצא דרך לספר על זה לעולם אחר,

both of which he has deep connections to.

שלשניהם יש לו קשר עמוק.

These bridge figures, I'm pretty well convinced,

אני די משוכנע שהדמויות המגשרות האלו

are the future of how we try to make the world wider

הן העתיד של האופן שבו אנחנו מנסים להפוך את העולם לרחב יותר

through using the web.

באמצעות שימוש באינטרנט.

But the trick with bridges is, ultimately,

אבל הבעיה עם גשרים, בסופו של דבר,

you need someone to cross them.

היא שצריך שמישהו יחצה אותם.

And that's where we start talking about xenophiles.

וכאן אנחנו מתחילים לדבר על קסנופילים (בעלי חיבה לדברים זרים).

So if I found myself in the NFL,

אז אם הייתי מוצא את עצמי בליגת הפוטבול הארצית (NFL)

I suspect I would spend my off-season

אני חושב שבעונה המתה הייתי

nursing my wounds, enjoying my house, so on and so forth --

מטפל בפצעים שלי, נהנה מהבית שלי וכן האלה --

possibly recording a hip-hop album.

אולי גם מקליט אלבום היפ-הופ.

Dhani Jones,

דהאני ג'ונס,

who is the middle linebacker for the Cincinnati Bengals,

שהוא הבלם האחורי האמצעי של הסינסנטי בנגלס,

has a slightly different approach to the off-season.

יש גישה קצת שונה לעונה המתה.

Dhani has a television show.

יש לדהאני תוכנית טלוויזיה.

It's called "Dhani Tackles the Globe."

היא הנקראת "דהאני מתקל את העולם".

And every week on this television show,

ובכל שבוע בתוכנית הזאת,

Dhani travels to a different nation of the world.

דהאני מטייל למדינה אחרת בעולם.

He finds a local sporting team.

הוא מוצא קבוצת ספורט מקומית.

He trains with them for a week, and he plays a match with them.

הוא מתאמן איתם במשך שבוע, ומתחרה איתם.

And his reason for this

והסיבה שהוא עושה את זה

is not just that he wants to master Muay Thai boxing.

היא לא רק שהוא רוצה להתמחות באגרוף תאילנדי.

It's because, for him,

אלא בגלל שבשבילו,

sport is the language

ספורט היא שפה

that allows him to encounter

שמאפשרת לו לפגוש

the full width and wonder of the world.

את מלוא רוחבו ונפלאותיו של העולם.

For some of us it might be music. For some of us it might be food.

עבור חלק מאיתנו זו יכולה להיות מוסיקה. עבור חלק מאיתנו זה יכול להיות אוכל.

For a lot of us it might be literature or writing.

עבור חלק גדול מאיתנו זו יכולה להיות ספרות או כתיבה.

But there are all these different techniques

אבל יש כל מיני טכניקות שונות

that allow you to go out and look at the world

שמאפשרות לך לצאת ולהסתכל על העולם

and find your place within it.

ולמצוא את מקומך בתוכו.

The goal of my Talk here

מטרת השיחה שלי פה

is not to persuade the people in this room

היא לא לשכנע את האנשים בחדר הזה

to embrace your xenophilia.

לאמץ את הקסנופיליה שבכם.

My guess -- given that you're at a conference called TEDGlobal --

אני משער -- מכיוון שאתם נמצאים בכנס שנקרא "טד גלובל" --

is that most of you are xenophiles,

שרובכם קסנופילים,

whether or not you use that term.

בין אם אתם משתמשים במונח הזה ובין אם לא.

My challenge instead is this.

במקום, האתגר שלי הוא כזה.

It's not enough to make the personal decision

לא מספיק לקבל החלטה אישית

that you want a wider world.

שאתה רוצה עולם רחב יותר.

We have to figure out how to rewire

אנחנו חייבים להבין איך לחווט מחדש

the systems that we have.

את המערכות שיש לנו.

We have to fix our media.

אנחנו חייבים לתקן את התקשורת שלנו.

We have to fix the internet. We have to fix our education.

אנחנו חייבים לתקן את האינטרנט. אנחנו חייבים לתקן את החינוך שלנו.

We have to fix our immigration policy.

אנחנו חייבים לשנות את מדיניות ההגירה שלנו.

We need to look at ways

אנחנו צריכים לבחון דרכים

of creating serendipity,

ליצור יכולת להגיע לתגליות במקרה,

of making translation pervasive,

להפוך תרגום לנרחב,

and we need to find ways to embrace

ואנחנו צריכים למצוא דרכים לאמץ

and celebrate these bridge figures.

ולהלל את הדמויות המגשרות האלו.

And we need to figure out how to cultivate xenophiles.

ואנחנו צריכים להבין איך לטפח קסנופילים.

That's what I'm trying to do. I need your help.

זה מה שאני מנסה לעשות. אני זקוק לעזרתכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)