Srdja Popovic: How to topple a dictator

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

Good afternoon, I'm proud to be here at TEDxKrakow.

ערב טוב. אני גאה להיות כאן, ב-TEDxקרקוב.

I'll try to speak a little bit today about a phenomenon

היום אנסה לדבר מעט על תופעה

which can, and actually is changing the world,

שיכולה לשנות את העולם ועושה זאת בפועל,

and whose name is people power.

ושמה הוא "כוח העם".

I'll start with an anecdote,

אתחיל עם מעשיה, או --

or for those of you who are Monty Python lovers,

עבור חובבי "מונטי פייתון" מביניכם -- מערכון בסגנון "מונטי פייתון".

a Monty Python type of sketch.

Here it is.

הנה זה: התאריך הוא 15 בדצמבר 2010.

It is December 15, 2010.

Somebody gives you a bet: you will look at a crystal ball,

מישהו עורך איתכם התערבות. אתם תזכו להביט בכדור בדולח

ותראו את העתיד. התחזית תהיה מדויקת.

and you will see the future; the future will be accurate.

But you need to share it with the world.

אבל עליכם לגלות זאת לעולם, נכון?

OK, curiosity killed the cat, you take the bet,

הסקרנות הרגה את החתול. אתם מסכימים להתערבות,

מביטים בכדור הבדולח, ואחרי שעה

you look at the crystal ball.

One hour later, you're sitting in a building of the national TV,

אתם יושבים באולפני הטלוויזיה הארצית

in a top show, and you tell the story.

בתכנית ראיונות, ומספרים את זה:

Before the end of 2011,

"עד סוף 2011, בן-עלי, מובארק

Ben Ali, and Mubarak, and Gaddafi would be down,

וקדאפי יודחו ויישפטו.

and prosecuted.

Saleh of Yemen and Assad of Syria

אצל סאלח מתימן ואצל אסאד מסוריה

would be either challenged, or already on their knees.

תהיינה התקוממויות או שהם כבר יופלו.

Osama bin Laden would be dead,

אוסאמה בן לאדן יהיה בין המתים,

and Ratko Mladic would be in the Hague.

וראטקו מלאדיץ' יישפט בהאג."

Now, the anchor watches you with a strange gaze on his face.

המנחה יביט בכם במבט מוזר,

And then, on top of it you add:

ואז לא תתאפקו ותוסיפו,

"And thousands of young people from Athens, Madrid and New York

"ואלפי צעירים באתונה, מדריד

וניו-יורק יפגינו למען צדק חברתי,

will demonstrate for social justice, claiming they are inspired by Arabs."

ויגידו שזה בהשראת הערבים."

הדבר הבא שיקרה הוא שיופיעו שני בחורים בלבן

Next thing you know, two guys in white appear,

they give you the strange t-shirt,

ילבישו אתכם בחולצה מוזרה,

take you to the nearest mental institution.

ויקחו אתכם לבית המשוגעים הקרוב.

So I would like to speak a little bit

אז ברצוני לדבר מעט על התופעה

about the phenomenon which is behind what already seems to be

מאחורי מה שכבר נראה כשנה גרועה ביותר

a very bad year for bad guys.

לחבר'ה הרעים, תופעה בשם "כוח העם".

And this phenomenon is called people power.

Well, people power has been there for a while.

כוח העם קיים כבר זמן רב.

It helped Gandhi kick the Brits from India,

הוא עזר לגנדי לסלק את הבריטים מהודו.

it helped Martin Luther King win his historic racial struggle.

הוא עזר למרטין לותר קינג לנצח במאבק היסטורי בנושאי גזע.

הוא עזר ללך ולנסה שלכם לסלק

It helped a local, Lech Walesa,

to kick out one million Soviet troops from Poland,

מיליון חיילים סובייטיים מפולין

and in beginning the end of the Soviet Union as we know it.

ולהתחיל את סופו של האיחוד הסובייטי שהכרנו.

אז מה חדש בו היום? נראה שמה שחדש מאד

So what's new in it?

What seems to be very new,

which is the idea I would like to share with you today,

הוא הרעיון שברצוני לפרוש בפניכם כעת:

is that there is a set of rules and skills

שיש מערכת כללים וכישורים שאפשר ללמוד

which can be learned and taught

וללמד, כדי לבצע בהצלחה מאבק לא-אלים.

in order to perform successful nonviolent struggle.

If this is true, we can help these movements.

אם זה נכון, נוכל לעזור לתנועות האלה.

Well, the first one - analytic skills.

ראשית, כישורים אנליטיים.

I'll try where it all started in the Middle East.

אתחיל מהמזרח התיכון, שבו הכל התחיל.

And for so many years,

במשך שנים חיינו עם רושם מוטעה לגמרי

we were living with a completely wrong perception of the Middle East.

של המזרח התיכון.

It was looking like the frozen region.

הוא נראה לנו אזור בקפאון, ממש כמו במקרר,

Literally a refrigerator.

And there were only two types of meal there.

שיש בו שני סוגי ארוחות:

סטייק, שמייצג את מובארק ובן-עלי

Steak, which stands for a Mubarak-Ben Ali type of military police dictatorship,

והרודנות שלהם עם המשטרה הצבאית, או תפוח-אדמה,

or a potato, which stands for a Tehran type of theocracies.

שמייצג משטרים דתיים כמו של טהרן.

And everybody was amazed when the refrigerator opened,

וכולם נדהמו כשהמקרר נפתח

and millions of young, mainly secular people

ומיליוני צעירים, חילוניים בעיקר, יצאו ממנו

stepped out to do the change.

כדי להביא שינוי. למרבה הפלא, הם לא בדקו את הנתונים הדמוגרפיים.

Guess what - they didn't watch the demographics.

What is the average age of an Egyptian? 24.

מהו הגיל הממוצע במצרים? 24.

How long was Mubarak in power? 31.

כמה שנים היה מובארק בשלטון? 31.

So, this system was just obsolete, they expired.

כך שהמערכת פשוט מיושנת. אבד עליה הכלח,

And young people of the Arab world have awakened one morning,

וצעירי העולם הערבי התעוררו

בוקר אחד, והבינו שהכוח נמצא בידיהם.

and understood that power lies in their hands.

The rest is the year in front of us.

שארית השנה עוד לפנינו. יודעים מה?

And guess what? The same Generation Y,

אותו דור אפסילון עם החוקים שלו,

with their rules, with their tools, with their games,

על הכלים שלו, עם המשחקים והשפה שלו,

and with their language, which sounds a little bit strange to me.

שנשמעים לי קצת מוזרים. אני היום בן 38.

I'm 38 now.

תסתכלו מה גיל האנשים ברחובות של אירופה.

And can you look at the age of the people on the streets of Europe?

It seems that Generation Y is coming.

נראה שעכשיו מגיע דור אפסילון.

אתן לכם דוגמה נוספת.

Now, let me set another example.

I'm meeting different people throughout the world,

אני פוגש אנשים שונים בכל העולם,

והם אקדמאים, פרופסורים

and they are, you know, academics, and professors, and doctors,

ובעלי תואר דוקטור, והם תמיד מדברים במונחי תנאים.

and they will always talk conditions.

They will say: "People power will work only if the regime is not too oppressive."

הם אומרים, "כוח העם יצליח רק אם המשטר לא יהיה דכאני מדי."

They will say: "People power will work,

הם אומרים, "כוח העם יצליח אם ההכנסה השנתית

if the annual income of the country is between X and Z."

במדינה תהיה בין א' ל-ב'"

הם אומרים, "כוח העם יצליח רק אם יהיה לחץ בינלאומי."

They will say: "People power will work only if there is a foreign pressure."

They will say: "People power will work only if there is no oil."

הם אומרים, "כוח העם יצליח רק אם הנפט ייגמר."

And, I mean, there is a set of conditions.

כלומר, שיש מערכת תנאים.

אז הבשורה היא שהכישורים שמביאים אל המאבק

Well, the news here is that your skills during the conflict

seem to be more important than the conditions.

נראים חשובים יותר מאשר התנאים.

Namely, the skills of unity, planning, and maintaining nonviolent discipline.

מדובר בכישורי אחדות, תכנון,

והקפדה על משמעת של אי-אלימות.

אתן לכם דוגמה.

Let me give you an example.

I come from a country called Serbia.

אני בא ממדינה בשם סרביה.

It took us 10 years to unite 18 opposition party leaders,

נדרשו לנו 10 שנים כדי לאחד 18 מנהיגי אופוזיציה,

with their big egos, behind one single candidate

עם האגואים הענקיים שלהם, מאחורי מועמד אחד

against the Balkan dictator Slobodan Milosevic.

נגד הרודן הבלקני סלובודן מילושביץ.

Guess what? That was the day of his defeat.

יודעים מה? זה היה יום נפילתו.

תראו את המצרים. הם יורים בכיכר תחריר,

You look at the Egyptians, they fight on Tahrir Square,

they get rid of their individual symbols,

הם נפטרים מהסמלים השונים שלהם.

הם מופיעים ברחוב רק עם דגל מצרים.

they appear on the street only with the flag of Egypt.

I will give you a counter-example.

אתן לכם דוגמה הפוכה.

You see nine presidential candidates running against Lukashenko,

אתם רואים 9 מועמדים לנשיאות שמתמודדים נגד לוקשנקו.

you all know the outcome.

ברור לכם מה תהיה התוצאה.

אז אחדות היא דבר רציני, ואפשר להשיג זאת.

So unity is a big thing.

And this can be achieved.

Same with planning.

כנ"ל גם עם תכנון. מישהו שיקר לכם

Somebody has lied to you

ואמר שהמהפכה הלא-אלימה המוצלחת היא ספונטנית?

about the successful and spontaneous nonviolent revolution.

אין חיה כזאת.

That thing doesn't exist in the world.

Whenever you see young people in front of the row

תמיד כשאתם רואים צעירים שעומדים בכביש

ומנסים להתיידד עם השוטרים או החיילים,

trying to fraternize with the police or military,

somebody was thinking about it before.

מישהו חשב על זה מראש.

ולבסוף, משמעת אי-האלימות,

Now, at the end, nonviolent discipline.

And this is probably the game-changer.

וזה אולי מה שמשנה את חוקי המשחק.

If you maintain nonviolent discipline,

אם תשמרו על משמעת של אי-אלימות, תנצחו תמיד.

you'll exclusively win.

אם יש לכם 100,000 איש בהפגנה לא-אלימה,

You have 100,000 people in a nonviolent march,

one idiot or agent-provocateur throwing a stone.

ואידיוט או סוכן שתול אחד משליך אבנים,

Guess what takes all the cameras.

לאן לדעתכם יופנו המצלמות? אל הבחור הבודד הזה.

That one guy.

מעשה אחד ויחיד של אלימות עלול, פשוטו כמשמעו,

One single act of violence can literally destroy your movement.

למוטט את התנועה שלכם.

Now, let me move to another place.

כעת אעבור לעניין אחר.

It's the selection of strategies and tactics.

והוא בחירת השיטות והטקטיקות.

מדובר בכללים ברורים למאבק בלתי-אלים שכדאי שתאמצו.

There are certain rules in nonviolent struggle you may follow.

ראשית, להתחיל בקטן.

First, you start small.

Second, you pick the battles you can win.

שנית, לבחור את הקרבות בהם אפשר לנצח.

באולם אנחנו רק 200 איש.

It's only 200 of us in this room.

We won't call for the march of a million.

לא נוכל לארגן מצעד של מיליונים.

But what if we organized the spraying of graffiti throughout the night,

אבל מה אם נתארגן ונרסס כתובות כל הלילה

בכל העיר קרקוב? כל העיר תדע על זה.

all over Krakow.

The city will know.

So, we pick tactics accommodated to the event,

אז אנו בוחרים את הטקטיקות שמתאימות לאירוע,

especially this thing we call the small tactics of dispersion.

במיוחד מה שאנו מכנים שיטות התפזרות קטנות.

They're very useful in violent oppression.

הן יעילות מאד במשטר של דיכוי אלים.

We are actually witnessing the picture of one of the best tactics ever used.

אנחנו למעשה עדים לדימוי

שיצרה אחת הטקטיקות הכי יעילות שהופעלו.

It was on Tahrir square,

זה היה בכיכר תחריר, כשהקהיליה הבינלאומית

where the international community was constantly frightened

פחדה כל הזמן שחסידי האיסלם

that, you know, the Islamists will overtake the revolution.

ישתלטו על המהפכה. ובכן, הם ארגנו

What they organized --

נוצרים שישמרו על המוסלמים, שמתפללים שם,

Christians protecting Muslims where they are praying,

a Coptic wedding cheered by thousands of Muslims,

חתונה קופטית עם אלפי מוסלמים חוגגים.

the world has just changed the picture,

ובעולם פשוט התחלפה התדמית שלהם.

but somebody was thinking about this previously.

אבל מישהו חשב על זה מראש.

So there are so many things you can do

אז יש המון דברים שאפשר לעשות,

instead of getting into one place,

במקום ללכת לאיזה מקום,

shouting, and you know, showing off in front of the security forces.

ולצעוק ולהפגין לפני כוחות הבטחון.

ויש עוד דינמיקה חשובה מאד,

Now, there is also another very important dynamic.

And this is a dynamic that analysts normally don't see.

דינמיקה שהאנליסטים בד"כ לא מזהים.

This is the dynamic between fear and apathy on the one side,

זו הדינמיקה שבין פחד ואדישות מצד אחד,

and enthusiasm and humor on another side.

ובין התלהבות והומור מצד שני.

So, it works like in a video game.

זה עובד כמו במשחק מחשב.

You have the fear high, you have status quo.

אם הפחד גבוה, יש סטטוס קוו.

אם ההתלהבות גבוהה יותר, רואים שהפחד מתחיל להתפוגג.

You have the enthusiasm higher,

you see the fear is starting to melt.

ביום השני רואים שהאנשים כבר רצים לכיוון השוטרים

Day two, you see people running towards the police

instead of from the police, in Egypt.

במקום לברוח מהם.

במצרים רואים בבירור שמשהו קורה.

You can tell that something is happening there.

And then, it's about the humor.

ובקשר להומור: להומור יש כוח עצום

Humor is such a powerful game-changer,

לשנות את חוקי המשחק, והוא כמובן מילא תפקיד חשוב בפולין..

and of course, it was very big in Poland.

הרי היינו רק קבוצה קטנה של סטודנטים מטורפים

You know, we were just a small group of crazy students in Serbia

בסרביה, כשהעלינו את המערכון הגדול הזה.

when we made this big skit.

We put the big petrol barrel

הצבנו חבית נפט גדולה

with a portrait of Mr. President on it, in the middle of the Main Street.

ועליה דיוקן של האדון נשיא

באמצע הרחוב הראשי. למעלה היה חור,

There was a hole in the top.

So you could literally come, put a coin in,

ואנשים יכלו פשוט לבוא, להכניס מטבע,

get a baseball bat, and hit his face.

לקבל מחבט בייסבול, ובום! לחבוט לו בפרצוף.

זה הרעיש מאד. ותוך כמה דקות, כשאנו יושבים

Sounds loud.

And within minutes,

we were sitting in a nearby café having coffee,

בבית-קפה סמוך ושותים קפה,

and there was a queue of people waiting to do this lovely thing.

נוצר תור של אנשים שבאו לעשות את הדבר הנחמד הזה.

Well, that's just the beginning of the show.

וזו היתה רק התחלת המופע.

The real show starts when the police appears.

המופע האמיתי החל כשהופיעה המשטרה.

(Laughter)

מה הם יכולים לעשות? לעצור אותנו? אנחנו כבר לא שם.

"What will they do?"

Arrest us? We were nowhere to be seen.

היינו במרחק 3 רחובות וצפינו במתרחש מבית-קפה.

We were like three blocks away, observing it from our espresso bar.

לעצור את הקונים עם ילדיהם? אין טעם.

Arrest the shoppers, with kids?

Doesn't make sense.

וברור שהם עשו את הדבר הכי מטומטם:

Of course, you could bet, they did the most stupid thing.

הם עצרו את החבית. וכך נוצרה התדמית

They arrested the barrel.

And now, the picture of the smashed face on the barrel,

של הפרצוף המרוסק שעל החבית עם השוטר

with the policemen dragging it to the police car,

שגורר הכל למכונית המשטרה. זה היה היום הכי מוצלח

that was the best day for newspaper photographers

לצלמי העיתונות מאז ומתמיד.

that they will ever have.

So, I mean, these are the things you can do.

אז אלה הדברים שאפשר לעשות,

ותמיד אפשר להשתמש בהומור.

And you can always use humor.

There is also one big thing about humor,

יש עוד נקודה חשובה בקשר להומור: זה באמת כואב,

it really hurts.

כי החבר'ה האלה באמת לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות.

Because these guys really are taking themselves too seriously.

When you start to mock them, it hurts.

כשמתחילים ללעוג להם, זה כואב.

כולם מדברים על הוד מלכותו האינטרנט.

Now, everybody is talking about His Majesty, the Internet,

וגם זו מיומנות חשובה, אבל לא צריך למהר

and it is also a very useful skill.

But don't rush to label things like "a Facebook Revolution,"

לתת תוויות כמו "מהפכת פייסבוק", "מהפכת טוויטר".

"Twitter Revolution."

Don't mix the tools with the substance.

אסור לבלבל בין הכלים לתוכן.

It is true that the Internet and the new media are very useful

נכון שהאינטרנט והמדיה החדשה מועילים מאד

in making things faster and cheaper.

כדי לעשות דברים מהר וזול יותר.

הם גם נותנים יותר בטחון למשתתפים

They also make it a bit safer for the participants,

because they give partial anonymity.

כי הם מקנים אלמוניות מסוימת.

We're watching the great example of something else the Internet can do.

אנו עדים לדוגמה נהדרת לדבר נוסף שהרשת יכולה לעשות,

It can put the price tag of state-sponsored violence

שזה לשים תג-מחיר על אלימות במימון ממשלתי נגד מפגינים לא-אלימים.

over a nonviolent protester.

This is the famous group "We are all Khaled Said,"

זאת קבוצה מפורסמת. כולנו "חאלד סעיד",

made by Wael Ghonim in Egypt, and his friend.

שוואל גונים וחברו הקימו במצרים.

This is the mutilated face of the guy who was beaten by the police.

אלו פניו המושחתים של הבחור שהוכה ע"י השוטרים.

This is how he became known to the public,

כך הוא הפך להיות הציבור, וזה אולי היה

and this is what probably became the straw that broke the camel's back.

הקש ששבר את גב הגמל.

But here is also the bad news.

אבל יש גם בשורות רעות.

The nonviolent struggle is won in the real world, in the streets.

במאבק הלא-אלים מנצחים בעולם האמיתי,

ברחובות. אי-אפשר לשנות את החברה

You will never change your society towards democracy,

מבחינה הדמוקרטיה או הכלכלה

or, you know, the economy, if you sit down and click.

אם יושבים ומקלידים.

There are risks to be taken,

צריך לקחת סיכונים ובני-אדם חיים ונושמים

and there are living people who are winning the struggle.

הם שמנצחים במאבק.

והשאלה הגדולה היא: מה יקרה בעולם הערבי?

Well, the million-dollar question.

What will happen in the Arab world?

And though young people from the Arab world

אז למרות שהצעירים בעולם הערבי

were pretty successful in bringing down three dictators,

הצליחו לא רע להפיל שלושה רודנים,

shaking the region,

לזעזע את האזור, לשכנע קצת מלכים חכמים

kind of persuading the clever kings from Jordan and Morocco

בירדן ובמרוקו להנהיג רפורמות חשובות,

to do substantial reforms,

it is yet to be seen what will be the outcome.

עדיין יש להמתין לראות מה תהיה התוצאה,

Whether the Egyptians and Tunisians will make it through the transition,

האם המצרים והטוניסאים יצליחו לבצע את המעבר

או שמא זה ייגמר במלחמת עדות ודתות עקובה מדם?

or this will end in bloody ethnic and religious conflicts,

האם הסורים ישמרו על משמעת של אי-אלימות,

whether the Syrians will maintain nonviolent discipline,

אל מול האלימות והאכזריות היומיומית

faced with a brutal daily violence which kills thousands already,

שכבר הרגה אלפים,

or they will slip into violent struggle

או שהם יידרדרו למאבק אלים

and make ugly civil war.

ולמלחמת אזרחים מכוערת?

האם אופי המהפכות האלה יישמר לכל אורך תהליך

Will these revolutions be pushed through the transitions and democracy

המעבר לדמוקרטיה, או שהצבא ישתלט עליהן

or be overtaken by the military or extremists of all kinds?

או כל מיני קיצוניים? אי-אפשר לחזות.

We cannot tell.

The same works for the Western sector,

זה נכון גם לגבי המערב, שבו אפשר לראות

where you can see all these excited young people

את כל הצעירים הנלהבים שמפגינים בכל העולם,

protesting around the world, occupying this, occupying that.

לכבוש דבר כזה או אחר.

Are they going to become the world wave?

האם הם יהפכו לגל עולמי?

Are they going to find their skills, their enthusiasm, and their strategy

האם הם ימצאו את הכישורים, ההתלהבות

והאיסטרטגיה הנחוצים כדי להשיג את מה שהם רוצים,

to find what they really want and push for the reform,

ולהביא לרפורמה, או שרק ימשיכו

or will they just stay complaining about the endless list

להתלונן על הרשימה האינסופית של הדברים שהם שונאים?

of the things they hate?

This is the difference between the two paths.

זהו ההבדל בין שתי הערים.

Now, what do the statistics have?

ומה אומרת הסטטיסטיקה?

My friend Maria Stephan's book

הספר של חברתי, מריה סטפן,

עוסק הרבה במאבק האלים והבלתי-אלים,

talks a lot about violent and nonviolent struggle,

and there are some shocking data.

ויש כמה נתונים מזעזעים.

If you look at the last 35 years and different social transitions,

אם בודקים את 35 השנים האחרונות

ואת המעברים החברתיים השונים מרודנות לדמוקרטיה,

from dictatorship to democracy,

you will see that, out of 67 different cases,

רואים שמתוך 67 מקרים שונים,

ב-50 מהם, מאבק לא-אלים

in 50 of these cases it was nonviolent struggle

which was the key power.

הוא שהיה הגורם המרכזי.

This is one more reason to look at this phenomenon,

זו סיבה נוספת לבחון את התופעה הזו.

this is one more reason to look at Generation Y.

זו סיבה נוספת להתבונן בדור האפסילון,

ועבורי די בה כדי שאתן בהם אמון ותקווה

Enough for me to give them credit,

and hope that they will find their skills and their courage

שימצאו את הכישורים והאומץ

to use nonviolent struggle

להשתמש במאבק הבלתי-אלים

and thus fix at least a part of the mess our generation is making in this world.

ובכך לתקן לפחות חלק מהבלגן

שהדור שלנו עושה בעולם.

Thank you.

תודה רבה. [מחיאות כפיים]

(Applause)