Heather Brooke: My battle to expose government corruption

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Once upon a time, the world was a big, dysfunctional family.

לפני שנים רבות, העולם היה משפחה גדולה בעלת תפקוד לקוי.

It was run by the great and powerful parents,

ניהלו אותה הורים חשובים וחזקים,

and the people were helpless

והאנשים היו חסרי ישע

and hopeless naughty children.

שובבים וחסרי תקווה

If any of the more rowdier children questioned

אם מישהו מהילדים הפוחזים יותר פקפק

the authority of the parents, they were scolded.

בסמכות ההורים, היו גוערים בהם.

If they went exploring into the parents' rooms,

אם הם נכנסו לשוטט בחדרי ההורים,

or even into the secret filing cabinets, they were punished,

או אפילו למגירות הסודיות שלהם, הם נענשו,

and told that for their own good

ואמרו להם שלטובתם

they must never go in there again.

אל להם להיכנס לשם שוב.

Then one day, a man came to town

אז יום אחד, הגיע אדם לעיר

with boxes and boxes of secret documents

עם קופסאות על קופסאות של מסמכים סודיים

stolen from the parents' rooms.

שנגנבו מחדרי ההורים.

"Look what they've been hiding from you," he said.

"הסתכלו מה הם החביאו מכם," הוא אמר.

The children looked and were amazed.

הילדים הסתכלו ונדהמו.

There were maps and minutes from meetings

היו שם מפות ופרוטוקולים של ישיבות

where the parents were slagging each other off.

שבו הוריהם לכלכו אחד על השני.

They behaved just like the children.

הם התנהגו ממש כמו ילדים.

And they made mistakes, too, just like the children.

וגם עשו שגיאות, ממש כמו ילדים.

The only difference was, their mistakes

ההבדל היחידי היה השגיאות שלהם

were in the secret filing cabinets.

היו בתוך התיקיות הסודיות.

Well, there was a girl in the town, and she didn't think

טוב, היתה ילדה בעיר, והיא לא חשבה

they should be in the secret filing cabinets,

שאלה צריכות להיות תיקיות סודיות,

or if they were, there ought to be a law

או שאם הן היו, צריך היה להיות חוק

to allow the children access.

שיאפשר לילדים גישה.

And so she set about to make it so.

ואז, היא התחילה לדאוג שכך יהיה.

Well, I'm the girl in that story, and the secret documents

טוב, אני הילדה בסיפור, והמסמכים הסודיים

that I was interested in were located in this building,

שבהם הייתי מעונינת היו ממוקמים בבנין זה,

the British Parliament, and the data that I wanted

הפרלמנט הבריטי, והנתונים שרציתי

to get my hands on were the expense receipts

לשים את ידי עליהם היו קבלות ההוצאות

of members of Parliament.

של חברי הפרלמנט.

I thought this was a basic question to ask in a democracy. (Applause)

חשבתי שזו היתה שאלה בסיסית שיש לשאול אותה בדמוקרטיה. (מחיאות כפיים)

It wasn't like I was asking for the code to a nuclear bunker,

זה לא היה כאילו שביקשתי לדעת את הקוד למקלט אטומי,

or anything like that, but the amount of resistance I got

או משהו כזה, אבל מידת ההתנגדות שקיבלתי

from this Freedom of Information request,

מבקשה זו של "חופש המידע",

you would have thought I'd asked something like this.

היה אפשר לחשוב שביקשתי משהו כזה.

So I fought for about five years doing this,

אז נאבקתי במשך כחמש שנים כדי לעשות זאת,

and it was one of many hundreds of requests that I made,

וזו היתה אחת ממאות רבות של בקשות שהגשתי,

not -- I didn't -- Hey, look, I didn't set out, honestly,

לא -- אני לא -- היי, ראו, אני לא יצאתי, בכנות,

to revolutionize the British Parliament.

לעורר מהפיכה בפרלמנט הבריטי.

That was not my intention. I was just making these requests

זו לא היתה הכוונה שלי. אני פשוט ביקשתי בקשות אלו

as part of research for my first book.

כחלק ממחקר עבור הספר הראשון שלי.

But it ended up in this very long, protracted legal battle

אבל זה הסתיים במאבק משפטי מתמשך מאד זה

and there I was after five years fighting against Parliament

וכך מצאתי את עצמי לאחר 5 שנים של מאבק נגד הפרלמנט

in front of three of Britain's most eminent High Court judges

בפני 3 שופטים בולטים מאד של בית המשפט העליון

waiting for their ruling about whether or not Parliament had to release this data.

מחכה לפסיקתם באם הפרלמנט היה צריך לשחרר את הנתונים האלה, או לא.

And I've got to tell you, I wasn't that hopeful,

ועלי לאמר לכם, לא הייתי מלאת תקווה,

because I'd seen the establishment. I thought,

משום שהיכרתי את הממסד, חשבתי

it always sticks together. I am out of luck.

שהם תמיד דבקים זה בזה. שאני חסרת מזל.

Well, guess what? I won. Hooray. (Applause)

טוב, נחשו מה? זכיתי. הידד. (מחיאות כפיים)

Well, that's not exactly the story, because the problem was

טוב, זה לא בדיוק הסיפור, משום שהבעיה היתה

that Parliament delayed and delayed releasing that data,

שהפרלמנט עיכב ועיכב את שחרור הנתונים,

and then they tried to retrospectively change the law

ואז הם ניסו לשנות את החוק באופן רטרואקטיבי

so that it would no longer apply to them.

כך שזה שוב לא יחול עליהם.

The transparency law they'd passed earlier that applied to everybody else,

חוק השקיפות שהם העבירו קודם לכן שחל על כל אחד אחר.

they tried to keep it so it didn't apply to them.

הם ניסו להשאיר זאת כך שזה לא יחול עליהם.

What they hadn't counted on was digitization,

מה שהם לא הביאו בחשבון היה הדיגיטציה

because that meant that all those paper receipts

משום שזה אומר שכל אותן קבלות נייר

had been scanned in electronically, and it was very easy

עברו סריקה אלקטרונית, וזה היה פשוט מאד

for somebody to just copy that entire database,

למישהו פשוט להעתיק את כל מסד הנתונים,

put it on a disk, and then just saunter outside of Parliament,

להעלות אותו על דיסק, ואז פשוט לשוטט להנאתו מחוץ לפרלמנט,

which they did, and then they shopped that disk

מה שהם עשו, ואז הם הציעו את הדיסק הזה

to the highest bidder, which was the Daily Telegraph,

למרבה במחיר, שהיה הדיילי טלגרף,

and then, you all remember, there was weeks and weeks

ואז, כולכם זוכרים, היו שבועות על שבועות

of revelations, everything from porn movies

של גילויים, הכל החל מסרטי פורנו

and bath plugs and new kitchens

ופקקי אמבטיה ומטבחים חדשים

and mortgages that had never been paid off.

ומשכנתאות שמעולם לא שילמו עבורם.

The end result was six ministers resigned,

התוצאה הסופית היתה ש-6 שרים התפטרו,

the first speaker of the house in 300 years was forced to resign,

הדובר הראשון מזה 300 שנה של הבית הוכרח להתפטר,

a new government was elected on a mandate of transparency,

ממשלה חדשה נבחרה על מנדט של שקיפות,

120 MPs stepped down at that election,

120 חברי פרלמנט התפטרו בבחירות האלו,

and so far, four MPs and two lords

ועד עכשיו, 4 חברי פרלמנט ושני לורדים

have done jail time for fraud.

ריצו תקופות מאסר בגין הונאה

So, thank you. (Applause)

כך, תודה (מחיאות כפיים)

Well, I tell you that story because it wasn't unique to Britain.

ובכן, אני מספרת לכם את הסיפור הזה מכיוון שזה לא היה ייחודי לבריטניה.

It was an example of a culture clash that's happening

זו היתה דוגמא של התנגשות בין תרבויות שמתרחשת

all over the world between bewigged and bestockinged

בכל העולם בין "חובשי הפאות" ו"גורבי הגרביים"

officials who think that they can rule over us

המחזיקים במשרה ציבורית שחושבים שהם יכולים לשלוט בנו

without very much prying from the public,

מבלי יותר מדי חטטנות מצד הציבור,

and then suddenly confronted with a public

ואז לפתע מתעמתים עם ציבור

who is no longer content with that arrangement,

שלא מרוצה יותר מהסידור הזה.

and not only not content with it, now, more often,

ולא רק לא מרוצה ממנו, כעת, לעיתים יותר קרובות

armed with official data itself.

חמוש במידע הרשמי עצמו

So we are moving to this democratization of information,

כך שאנחנו צועדים לקראת דמוקרטיזציה של המידע,

and I've been in this field for quite a while.

והייתי בתחום זה במשך זמן רב למדי.

Slightly embarrassing admission: Even when I was a kid,

הודאה די מביכה: אפילו כשהייתי ילדה,

I used to have these little spy books, and I would, like,

היו לי ספרי ריגול קטנים אלה, והייתי, כזה,

see what everybody was doing in my neighborhood and log it down.

רואה מה שכל אחד היה עושה בשכונה שלי ומתעדת את זה.

I think that was a pretty good indication

אני חושבת שזו היתה אינדיקציה די טובה

about my future career as an investigative journalist,

לגבי הקריירה העתידית שלי כעיתונאית חוקרת,

and what I've seen from being in this access to information field for so long

ומה שראיתי מכך בגלל שהיתה לי גישה לשדה המידע במשך כל כך הרבה זמן

is that it used to be quite a niche interest,

הוא שזה היה די עניין של נישה

and it's gone mainstream. Everybody, increasingly, around the world,

ואז זה הפך להיות מגמה רווחת. כל אחד, במידה הולכת וגוברת ברחבי העולם

wants to know about what people in power are doing.

רוצה לדעת מה עושים האנשים בעמדת כוח.

They want a say in decisions that are made in their name

הם רוצים לאמר בהחלטות שנעשות בשמם

and with their money. It's this democratization of information

ועם כספם זו דמוקרטיזציה של מידע

that I think is an information enlightenment,

שאני חושבת שזו נאורות של המידע,

and it has many of the same principles of the first Enlightenment.

ויש לזה הרבה מאד מהעקרונות של עידן הנאורות הראשון.

It's about searching for the truth,

זה על חיפוש אחר האמת,

not because somebody says it's true, "because I say so."

לא מפני שמישהו אומר שזה נכון, "מפני שאני אומר כך."

No, it's about trying to find the truth based on

זה הנסיון למצוא את האמת שמבוססת על

what you can see and what can be tested.

מה שאתה יכול לראות ולנסות.

That, in the first Enlightenment, led to questions about

דבר זה בעידן הנאורות הראשון, הוביל לשאלות אודות

the right of kings, the divine right of kings to rule over people,

זכות המלכים, הזכות הקדושה של מלכים לשלוט בבני אדם,

or that women should be subordinate to men,

או שנשים יהיו כפופות לגברים,

or that the Church was the official word of God.

או שהכנסייה היתה דברו הרשמי של האל.

Obviously the Church weren't very happy about this,

כמובן שהכנסייה לא היתה מאוד מאושרת מכך

and they tried to suppress it,

והם ניסו לדכא זאת,

but what they hadn't counted on was technology,

אבל הם לא הביאו בחשבון את הטכנולגיה,

and then they had the printing press, which suddenly

ואז הגיע הדפוס, שפתאום

enabled these ideas to spread cheaply, far and fast,

איפשר לרעיונות אלו להתפשט בזול, הרחק ומהר

and people would come together in coffee houses,

ואנשים היו נפגשים בבתי קפה,

discuss the ideas, plot revolution.

דנים ברעיונות האלה, מתכננים מהפכה

In our day, we have digitization. That strips all the physical mass out of information,

בזמננו יש לנו דיגיטציה. זה פושט את כל המסה הפיזית מהמידע שלנו,

so now it's almost zero cost to copy and share information.

אז עכשיו זה כמעט אפס עלות להעתיק ולחלוק מידע.

Our printing press is the Internet. Our coffee houses are social networks.

מכבש הדפוס שלנו הוא האינטרנט. בתי הקפה שלנו הם הרשתות החברתיות שלנו.

We're moving to what I would think of as a fully connected system,

אנו נעים לעבר מה שהיינו חושבים עליו כעל מערכת מקושרת באופן מלא.

and we have global decisions to make in this system,

ועלינו לקבל החלטות גלובליות במערכת זו.

decisions about climate, about finance systems,

החלטות בנושא מזג האוויר, המערכות הפיננסיות,

about resources. And think about it --

על משאבים, וחישבו על כך --

if we want to make an important decision about buying a house,

אם אנחנו רוצים לקבל החלטה חשובה בנושא רכישת בית,

we don't just go off. I mean, I don't know about you,

אנחנו לא סתם ככה עושים זאת. כלומר, אני לא יודעת איך אתם,

but I want to see a lot of houses before I put that much money into it.

אבל אני רוצה לראות הרבה בתים לפני שאשקיע כל כך הרבה כסף בזה.

And if we're thinking about a finance system,

ואם אנחנו חושבים על מערכת כספים,

we need a lot of information to take in. It's just not possible

אנחנו זקוקים לקלוט הרבה מידע. זה פשוט בלתי אפשרי

for one person to take in the amount, the volume

לאדם אחד לקלוט את כל הכמות, הנפח של

of information, and analyze it to make good decisions.

האינפורמציה, ולנתח אותה כדי לקבל החלטות נכונות.

So that's why we're seeing increasingly this demand

כך, שבגלל זה אנחנו רואים דרישה גוברת זו

for access to information.

לנגישות למידע.

That's why we're starting to see more disclosure laws

זו הסיבה שאנו מתחילים לראות יותר חוקים לגילוי נאות

come out, so for example, on the environment,

שנחקקים, לדוגמא, בנושא הסביבה,

there's the Aarhus Convention,

ישנה ועידת אורהוס.

which is a European directive that gives people

שהיא דירקטיבה אירופית שמקנה לאנשים

a very strong right to know, so if your water company

זכות חזקה מאד לדעת, כך אם חברת המים שלכם

is dumping water into your river, sewage water

מזרימה מים לנהר שלכם, מי ביוב

into your river, you have a right to know about it.

לתוך הנהר, יש לכם זכות לדעת על כך.

In the finance industry, you now have more of a right

בנושאי מימון, יש לך כעת יותר זכות

to know about what's going on, so we have

לדעת מה קורה, כך שיש לנו

different anti-bribery laws, money regulations,

חוקים שונים בנושאים של מתן שוחד, תקנות כספיות,

increased corporate disclosure, so you can now track assets across borders.

גילוי נאות מוגבר, כך שניתן כעת לעקוב אחר נכסים מעבר לגבול.

And it's getting harder to hide assets, tax avoidance,

וזה נעשה קשה יותר להסתיר נכסים, הימנעות ממס,

pay inequality. So that's great. We're starting to find out

אי שיוויון בתשלומים. אנחנו מתחילים ללמוד

more and more about these systems.

יותר ויותר אודות מערכות אלו.

And they're all moving to this central system,

וכולן נעות לעבר מערכת מרכזית זו,

this fully connected system,

מערכת מחוברת באופן מלא זו,

all of them except one. Can you guess which one?

כולם חוץ מאחת. אתם יכולים לנחש איזו?

It's the system which underpins all these other systems.

זו השיטה שתומכת בכל השיטת האחרות הללו.

It's the system by which we organize and exercise power,

זו השיטה שבעזרתה אנו מארגנים ומפעילים כוח

and there I'm talking about politics, because in politics,

ושם אני מדברת על פוליטיקה, כי בפוליטיקה,

we're back to this system, this top-down hierarchy.

אנו מוצאים עצמנו שוב באותה שיטה, הירארכיה מלמעלה למטה.

And how is it possible that the volume of information

וכיצד זה אפשרי שניתן לעבד

can be processed that needs to in this system?

בשיטה זו את כמות המידע הנדרשת ?

Well, it just can't. That's it.

טוב, זה פשוט לא ניתן. זהו זה.

And I think this is largely what's behind the crisis

ואני חושבת שזה במידה רבה מה שעומד מאחורי המשבר

of legitimacy in our different governments right now.

של לגיטימציה בממשלותינו השונות עכשיו.

So I've told you a bit about what I did

אז סיפרתי לכם מעט על מה שעשיתי

to try and drag Parliament, kicking and screaming,

לנסות ולגרור את הפרלמנט, בועטת וצורחת

into the 21st century, and I'm just going to give you

לתוך המאה ה-21, ואני פשוט עומדת לתת לכם

a couple of examples of what a few other people I know

כמה דוגמאות של הדברים שאנשים אחדים שאני מכירה

are doing.

עושים.

So this is a guy called Seb Bacon. He's a computer

אז זהו אדם ששמו סב בייקון. הוא מתכנת

programmer, and he built a site called Alaveteli,

מחשבים, והוא בנה אתר שנקרא אלאווטלי,

and what it is, it's a Freedom of Information platform.

והוא, פלטפורמה לחופש המידע.

It's open-source, with documentation, and it allows you

הוא אתר של קוד-פתוח, עם תיעוד, והוא מאפשר

to make a Freedom of Information request,

להגיש בקשה לחופש-מידע,

to ask your public body a question, so

לשאול את הגוף הציבורי שלכם שאלה, כך

it takes all the hassle out of it, and I can tell you

שזה מונע את כל הטרדה הכרוכה בכך, ואני יכולה לומר לכם

that there is a lot of hassle making these requests,

שהגשת בקשות אלו כרוכה בהרבה טרדה,

so it takes all of that hassle out, and you just type in your question,

אז זה מסלק את כל הטרחה, ועליך רק להקליד את השאלה שלך,

for example, how many police officers have a criminal record?

לדוגמה, לכמה קציני משטרה יש רישום פלילי?

It zooms it off to the appropriate person, it tells you

הוא שולח את זה אל האדם הנכון, אומר לך

when the time limit is coming to an end, it keeps track of all

מתי תקופת המבחן מגיעה לסיומה, הוא עוקב אחר כל

the correspondence, it posts it up there,

ההתכתבות, הוא מפרסם אותה,

and it becomes an archive of public knowledge.

וזה יהפוך לארכיון של ידע ציבורי.

So that's open-source and it can be used in any country

כך שזה קוד-פתוח וניתן להשתמש בו בכל מדינה

where there is some kind of Freedom of Information law.

שבה קיים סוג כלשהו של חוק לחופש המידע.

So there's a list there of the different countries that have it,

כך שיש רשימה המדינות השונות ששם זה קיים,

and then there's a few more coming on board.

ואז יש עד כמה שעומדון להצטרף.

So if any of you out there like the sound of that

אז אם מישהו מכם שם בחוץ אוהב את הרעיון הזה

and have a law like that in your country,

ויש חוק כזה במדינה שלכם,

I know that Seb would love to hear from you

אני יודע שסב ישמח לשמוע מכם

about collaborating and getting that into your country.

אודות שיתוף פעולה, והכנסת דבר זה למדינה שלכם.

This is Birgitta Jónsdóttir. She's an Icelandic MP.

זוהי בריגיטה יוונסדוטיר. היא חברת פרלמנט איסלנדית.

And quite an unusual MP. In Iceland, she was

וחברת פרלמנט לגמרי יוצאת דופן באיסלנד, היא הייתה

one of the protesters who was outside of Parliament

אחת המפגינים שהיו מחוץ הפרלמנט

when the country's economy collapsed,

כאשר כלכלת המדינה התמוטטה,

and then she was elected on a reform mandate,

ולאחר מכן היא נבחרה על מנדט רפורמה,

and she's now spearheading this project.

והיא מהווה כעת את חוד החנית של פרויקט זה.

It's the Icelandic Modern Media Initiative,

זוהי יוזמת מדיה מודרנית איסלנדית,

and they've just got funding to make it an international

והם כבר השיגו מימון כדי להפוך אותו לפרוייקט

modern media project, and this is taking all of the best laws

פרויקט מדיה מודרני בינלאומי, וזה לקחת את כל החוקים הטובים ביותר

around the world about freedom of expression,

ברחבי העולם בנושא חופש הביטוי,

protection of whistleblowers, protection from libel,

ההגנה של חושפי-שחיתויות, הגנה מפני לשון הרע,

source protection, and trying to make Iceland a publishing haven.

הגנה על מקור, ונסיון להפוך את איסלנד למפלט של פרסום.

It's a place where your data can be free, so when we think

זהו מקום שבו הנתונים שלך יכול להיות חופשיים, כך שכשאנו חושבים

about, increasingly, how governments want to access user data,

במידה הולכת וגוברת כיצד כיצד ממשלות רוצה להשיג גישה לנתוני משתמש,

what they're trying to do in Iceland is make this safe haven

מה שהם מנסים לעשות באיסלנד היא להפוך את זה לחוף-מבטחים

where it can happen.

ששם זה יכול לקרות.

In my own field of investigative journalism, we're also

בתחום שלי של תחקיר עיתונאי, אנחנו גם

having to start thinking globally, so this is a site called

צריכים להתחיל לחשוב באופן גלובלי, אז זהו אתר שנקרא

Investigative Dashboard. And if you're trying to track

לוח מחוונים חוקר. ואם אתם מנסים לעקוב אחר

a dictator's assets, for example, Hosni Mubarak,

נכסים של רודן, לדוגמה, חוסני מובארק,

you know, he's just funneling out cash from his country

אתם יודעים, שהוא רק מנתב החוצה מזומנים מהמדינה שלו

when he knows he's in trouble, and what you want to do

כאשר הוא יודע שהוא בצרה, ומה שאתה רוצה לעשות

to investigate that is, you need to have access to

לחקור, דרושה לך גישה

all of the world's, as many as you can,

רישומי מסד הנתונים של חברות רבות

companies' house registrations databases.

.ככל שניתן ברחבי העולם.

So this is a website that tries to agglomerate all of those

אז זהו אתר אינטרנט שמנסה לרכז את כל

databases into one place so you can start searching for,

מסדי הנתונים במקום אחד כך שאתה יכול להתחיל לחפש אותם,

you know, his relatives, his friends, the head of his security services.

אתם יודעים, קרובי משפחתו, חבריו, ראש שירותי הבטחון שלו.

You can try and find out how he's moving out assets

ניתן לנסות ולגלות איך הוא הוא יוציא נכסים

from that country.

ממדינתו.

But again, when it comes to the decisions which are

אבל שוב, כאשר מדובר בהחלטות בעלות

impacting us the most, perhaps, the most important

ההשפעה הרבה ביותר, אולי,

decisions that are being made about war and so forth,

החשובות ביותר שמתקבלות על מלחמות וכו'

again we can't just make a Freedom of Information request.

שוב אנו לא יכולים פשוט להגיש בקשה לחופש המידע.

It's really difficult. So we're still having to rely on

זה באמת קשה. אז אנחנו עדיין צריכים להסתמך על

illegitimate ways of getting information, through leaks.

דרכים לא חוקיות של קבלת מידע, באמצעות הדלפות.

So when the Guardian did this investigation about

לכן, כאשר הגארדיאן עשה חקירה זו אודות

the Afghan War, you know, they can't walk into

מלחמת אפגניסטן, אתה יודעים, הם לא יכולים ללכת להכנס לתוך

the Department of Defense and ask for all the information.

משרד הביטחון ולבקש את כל המידע.

You know, they're just not going to get it.

אתם יודעים, הם פשוט לא הולכים לקבל את זה.

So this came from leaks of tens of thousands of dispatches

אז זה הגיע מהדלפות של עשרות אלפי הודעות

that were written by American soldiers

שנכתבו על ידי חיילים אמריקאים

about the Afghan War, and leaked,

על מלחמת אפגניסטן, ודלפו,

and then they're able to do this investigation.

ולאחר מכן הם היו מסוגלים לעשות חקירה זו.

Another rather large investigation is around world diplomacy.

חקירה גדולה למדי אחרת היא בנושא דיפלומטיה עולמית.

Again, this is all based around leaks,

שוב, כל זה מבוסס סביב דליפות,

251,000 U.S. diplomatic cables, and I was involved

251,000, כבלים דיפלומטים של ארה"ב, והייתי מעורבת

in this investigation because I got this leak

בחקירה זו כי קיבלתי הדלפה זו

through a leak from a disgruntled WikiLeaker

דרך הדלפה מוויקיליקר ממורמר

and ended up going to work at the Guardian.

שבסופו של דבר הלך לעבוד בגארדיין.

So I can tell you firsthand what it was like to have access

אז אני יכולה לספר לכם ממקור ראשון איך זה הרגיש להיות נגישה

to this leak. It was amazing. I mean, it was amazing.

לדליפה זו. זה היה מדהים. זאת אומרת, זה היה מדהים.

It reminded me of that scene in "The Wizard of Oz."

זה הזכיר לי את הסצנה ההיא מ-"הקוסם מארץ עוץ".

Do you know the one I mean? Where the little dog Toto

אתם יודעים לאיזו אני מתכוונת? כשהכלב הקטן טוטו

runs across to where the wizard [is], and he pulls back,

רץ למקום שבו נמצא הקוסם, ומושך לאחור,

the dog's pulling back the curtain, and --

הכלב מושך את הווילון לאחור --

"Don't look behind the screen. Don't look at the man behind the screen."

"אל תסתכלו מאחורי המסך. אל תסתכלו על האיש שמאחורי המסך."

It was just like that, because what you started to see

זה היה בדיוק כך, כי מה שהתחלת לראות

is that all of these grand statesmen, these very pompous

הוא שכל המדינאים הגדולים האלה, הפוליטיקאים

politicians, they were just like us.

המאוד מנופחים, היו בדיוק כמונו.

They all bitched about each other. I mean, quite gossipy,

כולם קיטרו אחד על השני. זאת אומרת, באופן רכילותי למדי,

those cables. Okay, but I thought it was a very important

אותם כבלים. טוב, אבל חשבתי שזו היתה

point for all of us to grasp, these are human beings

נקודה מאד חשובה שכולנו צריכים להבין, אלה הם בני אדם

just like us. They don't have special powers.

בדיוק כמונו. אין להם כוחות מיוחדים.

They're not magic. They are not our parents.

הם לא קוסמים. הם לא ההורים שלנו.

Beyond that, what I found most fascinating

מעבר לכך, מה שמצאתי הכי מרתק

was the level of endemic corruption that I saw

היה רמת השחיתות האנדמית שראיתי

across all different countries, and particularly centered

על פני כל המדינות השונות, ובמיוחד שהיתה ממוקדת

around the heart of power, around public officials

סביב מרכז הכוח, סביב פקידי ציבור

who were embezzling the public's money

שמעלו בכספי הציבור

for their own personal enrichment, and allowed to do that

למען התעשרותם האישית, והורשו לעשות זאת

because of official secrecy.

בגלל החשאיות הרשמית.

So I've mentioned WikiLeaks, because surely what could be

אז הזכרתי את וויקיליקס, כי בוודאי מה יכול להיות

more open than publishing all the material?

פתוח יותר מאשר פרסום כל החומר?

Because that is what Julian Assange did.

כי זה מה שג'וליאן אסאנג' עשה .

He wasn't content with the way the newspapers published it

הוא לא היה מרוצה עם הדרך שהעיתונים פרסמו זאת

to be safe and legal. He threw it all out there.

כדי להיות בטוחים וחוקיים. הוא זרק את הכל שם.

That did end up with vulnerable people in Afghanistan

וזה הסתיים עם אנשים פגיעים באפגניסטן

being exposed. It also meant that the Belarussian dictator

שנחשפו. זה גם אמר שלרודן הבלרוסי

was given a handy list of all the pro-democracy campaigners

ניתנה רשימה שימושית של כל הפעילים הפרו-דמוקרטים

in that country who had spoken to the U.S. government.

במדינה זו שדיברו עם ממשלת ארה"ב.

Is that radical openness? I say it's not, because for me,

האם זו פתיחות רדיקלית? אני אומרת שלא, כי בשבילי,

what it means, it doesn't mean abdicating power,

מה שזה אומר, זה לא אומר לוותר על כוח,

responsibility, accountability, it's actually being a partner

אחריות, חובה לתת דין וחשבון, זה בעצם להיות שותפים

with power. It's about sharing responsibility,

עם כוח. זה אודות שיתוף אחריות,

sharing accountability. Also, the fact that

שיתוף דין וחשבון. כמו כן, העובדה

he threatened to sue me because I got a leak of his leaks,

שהוא איים לתבוע אותי כי יש לי דליפה מהדליפות שלו,

I thought that showed a remarkable sort of inconsistency

חשבתי שזה הראה סוג של חוסר עקביות מדהים

in ideology, to be honest, as well. (Laughs)

באידיאולוגיה, למען האמת, גם כן. (צוחקת)

The other thing is that power is incredibly seductive,

הדבר השני הוא שכוח מפתה מאוד,

and you must have two real qualities, I think,

וחייבות להיות לך שתי איכויות אמיתיות, אני חושבת,

when you come to the table, when you're dealing

כאשר אתה בא לשולחן, כאשר אתה מתעסק

with power, talking about power,

עם כוח, מדבר על כוח,

because of its seductive capacity.

בשל סגולתה המפתה.

You've got to have skepticism and humility.

צריך שתהיה לכם ספקנות וענווה.

Skepticism, because you must always be challenging.

ספקנות, כי אתה תמיד חייב להיות מאתגר.

I want to see why do you -- you just say so? That's not good enough.

אני רוצה לראות מדוע אתם--אתם פשוט אומרים זאת? שזה לא מספיק טוב.

I want to see the evidence behind why that's so.

אני רוצה לראות יותר הוכחות מדוע זה כך.

And humility because we are all human. We all make mistakes.

וענווה כי אנחנו כולנו בני אדם. כולנו עושים טעויות.

And if you don't have skepticism and humility,

ואם אין לכם ספקנות וענווה,

then it's a really short journey to go from reformer

אזי לאחר מכן זה מסע קצר באמת ללכת מרפורמטור

to autocrat, and I think you only have to read "Animal Farm"

לאוטוקרט, ואני חושב שאתם רק צריכים לקרוא את "חוות החיות"

to get that message about how power corrupts people.

כדי לקבל את המסר כיצד הכוח משחית אנשים.

So what is the solution? It is, I believe, to embody

אז מה הפתרון? הוא, אני מאמינה, לכלול

within the rule of law rights to information.

בתוך שלטון החוק זכויות למידע.

At the moment our rights are incredibly weak.

כרגע הזכויות שלנו חלשות מאוד.

In a lot of countries, we have Official Secrets Acts,

בהרבה מדינות, יש לנו חוקי סודות רשמיים,

including in Britain here. We have an Official Secrets Act

כולל בבריטניה כאן. יש לנו חוק סודות רשמיים

with no public interest test. So that means it's a crime,

ללא מבחן האינטרס הציבורי. אז זה אומר שזה פשע,

people are punished, quite severely in a lot of cases,

אנשים נענשים, באופן די קשה בהרבה מקרים,

for publishing or giving away official information.

עבור פרסום או מסירת מידע רשמי.

Now wouldn't it be amazing, and really, this is what I want

כעת, האם זה לא יהיה מדהים, ובאמת, זה מה שאני רוצה

all of you to think about, if we had an Official Disclosure Act

שכולכם תחשבו, אם היה לנו חוק חשיפה רשמי

where officials were punished if they were found

שפקידי ציבור היו נענשים אם נמצא

to have suppressed or hidden information

שהם הרחיקו או החביאו מידע

that was in the public interest?

שהיה באינטרס הציבורי?

So that -- yes. Yes! My power pose. (Applause) (Laughs)

אז כך, --. כן! פוזת הכוח שלי. (מחיאות כפיים) (צוחקת)

I would like us to work towards that.

הייתי רוצה שנעבוד לקראת זה.

So it's not all bad news. I mean, there definitely is

אז זה לא רק חדשות רעות. אני מתכוונת, בהחלט יש

progress on the line, but I think what we find is that

התקדמות על הקו, אבל אני חושבת שמה שאנו מוצאים זה

the closer that we get right into the heart of power,

ככל שאני מתקרבים יותר למרכז הכוח,

the more opaque, closed it becomes.

כך הוא נעשה מעורפל יותר, וסגור יותר.

So it was only just the other week that I heard London's

אז רק השבוע שמעתי את נציב

Metropolitan Police Commissioner talking about why

משטרת המטרופוליטן של לונדון מדבר על למה

the police need access to all of our communications,

המשטרה צריכה נגישות לכל התקשורת שלנו,

spying on us without any judicial oversight,

לרגל אחרינו ללא כל פיקוח שיפוטי,

and he said it was a matter of life and death.

והוא אמר שזה עניין של חיים ומוות.

He actually said that, it was a matter of life and death.

הוא באמת אמר, שזה עניין של חיים ומוות.

There was no evidence. He presented no evidence of that.

לא היתה ראייה. הוא לא הציג הוכחות לכך.

It was just, "Because I say so.

זה היה פשוט, "כי אני אומר זאת.

You have to trust me. Take it on faith."

תצטרכו לסמוך עלי. קחו זאת באמונה".

Well, I'm sorry, people, but we are back

ובכן, אני מצטערת, אנשים, אבל אנחנו חוזרים

to the pre-Enlightenment Church,

לכנסייה שלפני עידן הנאורות

and we need to fight against that.

ואנחנו צריכים להילחם נגד זה.

So he was talking about the law in Britain which is

אז הוא דיבר על החוק בבריטניה שהוא

the Communications Data Bill, an absolutely outrageous piece of legislation.

הצעת חוק נתוני התקשורת, קטע שערורייתי לחלוטין של חקיקה.

In America, you have the Cyber Intelligence Sharing and Protection Act.

באמריקה, יש לך את חוק ההגנה והשיתוף של מודיעין הסייבר.

You've got drones now being considered for domestic surveillance.

שוקלים שימוש במזל"טים כעת למעקב מקומי.

You have the National Security Agency building

יש לך את בניין סוכנות הביטחון הלאומי

the world's giantest spy center. It's just this colossal --

מרכז מרגלים הענק ביותר בעולם. הוא פשוט כביר-

it's five times bigger than the U.S. Capitol,

גדול פי חמישה מהקפיטול,

in which they're going to intercept and analyze

שבו הם עומדים לעצור ולנתח

communications, traffic and personal data

תקשורת, תנועה, ונתונים אישיים

to try and figure out who's the troublemaker in society.

כדי לנסות להבין מיהו עושה-הצרות בחברה.

Well, to go back to our original story, the parents

ובכן, כדי לשוב אל הסיפור המקורי שלנו, ההורים

have panicked. They've locked all the doors.

נבהלו. הם נעלו את כל הדלתות.

They've kitted out the house with CCTV cameras.

הם כבר ציידו את הבית עם מצלמות טלווייה במעגל סגור.

They're watching all of us. They've dug a basement,

הם צופים בכולנו. הם חפרו מרתף,

and they've built a spy center to try and run algorithms

ובנו מרכז ריגול כדי לנסות ולהפעיל אלגוריתמים

and figure out which ones of us are troublesome,

ולחשב מי מאתנו בעייתיים,

and if any of us complain about that, we're arrested for terrorism.

ואם מישהו מאיתנו מתלונן על כך, אנחנו נעצרים באשמת טרור.

Well, is that a fairy tale or a living nightmare?

ובכן, האם זה סיפור אגדה או סיוט מהחיים?

Some fairy tales have happy endings. Some don't.

לכמה סיפורי אגדות יש סוף טוב. ולחלק לא.

I think we've all read the Grimms' fairy tales, which are,

אני חושבת שכולנו קראנו את "אגדות האחים גרים",שהם אכן,

indeed, very grim.

מאד עגומים (גרים באנגלית.)

But the world isn't a fairy tale, and it could be more brutal

אבל העולם אינו אגדה, והוא יכול להיות אכזרי יותר

than we want to acknowledge.

ממה שאנחנו מוכנים להודות.

Equally, it could be better than we've been led to believe,

באותה מידה, הוא יכול להיות יותר טוב מאשר גרמו לנו להאמין,

but either way, we have to start seeing it exactly as it is,

אבל כך או כך, אנחנו צריכים להתחיל לראות אותו בדיוק כפי שהוא,

with all of its problems, because it's only by seeing it

עם כל הבעיות שלו, כי רק על-ידי כך שרואים אותו

with all of its problems that we'll be able to fix them

עם כל הבעיות שלו שנהיה מסוגלים לתקן אותן

and live in a world in which we can all be

ולחיות בעולם שבו אנחנו יכולים כולנו

happily ever after. (Laughs) Thank you very much.

לחיות באושר ועושר לעולמי עד. (צוחקת) תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. (Applause)

תודה. (מחיאות כפיים)