How the Panama Papers journalists broke the biggest leak in history | Gerard Ryle

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

What do you do if you had to figure out the information

מה תעשו אם היייתם צריכים להבין

את המידע שמאחורי 11.5 מיליון מסמכים,

behind 11.5 million documents,

verify it and make sense of it?

לאמת אותו ולמצוא בו הגיון?

זה היה האתגר של קבוצת עיתונאים בשנה שעברה.

That was a challenge

that a group of journalists had to face late last year.

An anonymous person calling himself John Doe

אדם עלום-שם שכינה עצמו "אלמוני"

had somehow managed to copy nearly 40 years of records

הצליח איכשהו להעתיק קרוב ל-40 שנות תיעוד

of the Panamanian law firm Mossack Fonseca.

של משרד עורכי הדין הפנמי "מוסאק פונסקה",

This is one of many firms around the world

משרד עורכי-דין, אחד מרבים ברחבי העולם,

שמתמחה בפתיחת חשבונות במקלטי מס בחו"ל,

that specialize in setting up accounts in offshore tax havens

like the British Virgin Islands,

למשל, איי הבתולה הבריטיים,

for rich and powerful people who like to keep secrets.

עבור בעלי כסף ושררה שאוהבים סודיות.

John Doe had managed to copy every spreadsheet from this firm,

"אלמוני" הצליח להעתיק את כל הגליונות האלקטרוניים של אותה חברה,

every client file,

את כל תיקי הלקוחות,

every email,

את כל הדוא"ל

from 1977 to the present day.

מ-1977 ועד היום.

It represented the biggest cache

כל אלו ייצגו את המטמון הכי גדול

of inside information into the tax haven system

של מידע פנימי במערכת מקלטי המס שמישהו ראה אי-פעם.

that anyone had ever seen.

But it also presented a gigantic challenge to investigative journalism.

אך זה גם הציב אתגר כביר בפני העיתונאות החוקרת.

Think about it: 11.5 million documents,

חישבו על זה: 11.5 מיליון מסמכים,

containing the secrets of people from more than 200 different countries.

שמכילים סודות של אנשים מיותר מ-200 מדינות.

Where do you start with such a vast resource?

מאיפה מתחילים במקור עצום כזה?

Where do you even begin to tell a story

איך מתחילים בכלל לטוות סיפור

שעשוי להוביל לכל פינה בעולם,

that can trail off into every corner of the globe,

and that can affect almost any person in any language,

ולהשפיע כמעט על כל אדם תהיה אשר תהיה שפתו,

sometimes in ways they don't even know yet.

לפעמים, בדרכים שכלל לא ידועות לו.

John Doe had given the information to two journalists

"אלמוני" מסר את המידע לשני עיתונאים

מהעיתון הגרמני "סוד-דויטשה צייטונג".

at the German newspaper Süddeutsche Zeitung.

He said he was motivated by -- and I quote --

הוא אמר שהמניע שלו לכך, ואני מצטט, הוא:

"The scale of the injustice that the documents would reveal."

"היקף עיוות הדין שהמסמכים יחשפו."

But one user alone can never make sense

אבל משתמש אחד אינו יכול להתמצא לבדו

of such a vast amount of information.

בכמות מידע עצומה כזאת.

So the Süddeutsche Zeitung reached out

ולכן פנה ה"סוד-דויטשה צייטונג"

to my organization in Washington, DC,

לארגון שלי, בוושינגטון הבירה,

"איגוד התחקירנים הבינלאומי".

The International Consortium of Investigative Journalists.

We decided to do something that was the very opposite

אנו החלטנו לעשות את ההיפך הגמור

of everything we'd been taught to do as journalists:

מכל מה שלימדו אותנו לעשות, כעיתונאים:

share.

לשתף.

(Laughter)

(צחוק)

By nature, investigative reporters are lone wolves.

התחקירנים הם מטבעם זאבים בודדים.

אנו מגנים בחירוף-נפש על סודותינו.

We fiercely guard our secrets,

at times even from our editors,

לפעמים, אפילו מפני העורכים שלנו,

because we know that the moment we tell them what we have,

כי ברור לנו שברגע שנספר להם מה יש לנו,

they'll want that story right away.

הם ירצו את הסיפור מיד.

And to be frank,

ובכנות,

when you get a good story,

כשיש לך סיפור טוב,

אתה אוהב לשמור לעצמך את התהילה.

you like to keep the glory to yourself.

But there's no doubt that we live in a shrinking world,

אבל אין ספק שאנו חיים בעולם הולך וקטן,

ובד"כ, המדיה איחרה להגיב לכך.

and that the media has largely been slow to wake up to this.

The issues we report on are more and more transnational.

הנושאים עליהם אנו מדווחים הם יותר ויותר רב-לאומיים.

Giant corporations operate on a global level.

תאגידי ענק פועלים במישור הגלובלי.

Environmental and health crises are global.

משברים סביבתיים ובריאותיים הם גלובליים.

So, too, are financial flows and financial crises.

וכך גם זרימת הכסף והמשברים הפיננסיים.

So it seems staggering that journalism has been so late

ולכן נראה מדהים שהעיתונות איחרה כל-כך

to cover stories in a truly global way.

לסקר סיפורים באופן גלובלי באמת.

And it also seems staggering that journalism has been so slow

וגם שהעיתונות היתה איטית כל-כך

to wake up to the possibilities that technology brings,

לזהות את האפשרויות שמציעה הטכנולוגיה,

במקום להיבהל מפניהן.

rather than being frightened of it.

The reason journalists are scared of technology is this:

הסיבה לכך שעיתונאים חוששים מהטכנולוגיה היא זו:

the profession's largest institutions are going through tough times

המוסדות הגדולים ביותר של המקצוע מצויים בתקופה קשה

בגלל השינוי בדרכים בהן אנשים צורכים חדשות.

because of the changing way that people are consuming news.

The advertising business models that have sustained reporting are broken.

המודלים של עסקי הפרסום שכלכלו את הדיווח העיתונאי, קרסו.

And this has plunged journalism into crisis,

וזה חולל בעיתונות משבר,

forcing those institutions to reexamine how they function.

ואילץ מוסדות אלה לבחון מחדש את אופן תפקודם.

But where there is crisis,

אבל היכן שיש משבר

there is also opportunity.

יש גם הזדמנות.

האתגר הראשון במה שיתפרסם כ"מסמכי פנמה",

The first challenge presented

by what would eventually become known as the Panama Papers

היה לאפשר חיפוש במסמכים אלה ולהפוך אותם לקריאים.

was to make the documents searchable and readable.

There were nearly five million emails,

היו קרוב ל-5 מיליון הודעות דוא"ל,

two million PDFs that needed to be scanned and indexed,

שני מיליון קבצי פי-די-אף שהיה צורך לסרוק ולמפתח,

and millions more files and other kinds of documents.

ועוד מיליוני קבצים ומסמכים אחרים.

They all needed to be housed in a safe and secure location

היה צורך למקם את כולם באתר שמור ומאובטח בענן.

in the cloud.

We next invited reporters to have a look at the documents.

בשלב הבא הזמנו עיתונאים לראות את המסמכים,

In all, reporters from more than 100 media organizations

בסך הכל, כתבים מיותר מ-100 ארגוני מדיה

in 76 countries --

ב-76 מדינות --

from the BBC in Britain

מהבי-בי-סי הבריטי

to Le Monde newspaper in France

עבור בעיתון הפריסאי "לה מונד",

to the Asahi Shimbun in Japan.

וכלה ב"אסהי שימבון" היפני.

"Native eyes on native names," we called it, the idea being,

"שמות מקומיים לעיניים מקומיות", כך קראנו לזה,

כשהרעיון היה:

who best to tell you who was important to Nigeria

מי ייטיב לקבוע מה חשוב לניגריה יותר מאשר עיתונאי ניגרי?

than a Nigerian journalist?

Who best in Canada than a Canadian?

מי הכי טוב לקנדה מאשר קנדי?

There were only two rules for everyone who was invited:

הצבנו רק שני כללים לכל מי שהוזמן:

we all agreed to share everything that we found with everybody else,

כולנו הסכמנו לשתף את כולם בכל מה שנגלה,

and we all agreed to publish together on the same day.

וכולנו הסכמנו לפרסם בבת-אחת, בדיוק באותו היום.

We chose our media partners based on trust

את עמיתינו העיתונאים בחרנו על יסוד אמון

that had been built up through previous smaller collaborations

שנבנה בשיתופי-פעולה קטנים יותר בעבר

וגם לפי רמזים שצצו ועלו מהמסמכים

and also from leads that jumped out from the documents.

Over the next few months,

במהלך החודשים הבאים

my small nonprofit organization of less than 20 people

למלכ"ר הקטן שלי, שכלל פחות מ-20 איש,

was joined by more than 350 other reporters from 25 language groups.

הצטרפו מעל 350 כתבים נוספים מ-25 קבוצות שפה.

דליפת המידע הגדולה בהיסטוריה

The biggest information leak in history

had now spawned the biggest journalism collaboration in history:

הולידה כעת את שיתוף הפעולה העיתונאי הגדול בהיסטוריה:

376 sets of native eyes doing what journalists normally never do,

376 זוגות עיניים מלאומים שונים שעשו מה שעיתונאים לא נוהגים לעשות:

working shoulder to shoulder,

עבדו כתף-אל-כתף,

sharing information,

חלקו מידע,

but telling no one.

מבלי לגלות לאיש.

כי בשלב זה התברר שכדי להקים את הרעש הרב ביותר,

For it became clear at this point

that in order to make the biggest kind of noise,

עלינו לשמור קודם על הכי הרבה שקט.

we first needed the biggest kind of silence.

To manage the project over the many months it would take,

כדי לנהל את המיזם הזה בחודשים הרבים שיידרשו לו,

הקמנו חדר-חדשות וירטואלי מאובטח.

we built a secure virtual newsroom.

נעזרנו במערכות תקשורת מוצפנות,

We used encrypted communication systems,

and we built a specially designed search engine.

ובנינו מנוע חיפוש ייעודי.

Inside the virtual newsroom,

בחדר החדשות הוירטואלי יכלו הכתבים להתקבץ סביב הנושאים

the reporters could gather around the themes

that were emerging from the documents.

שעלו מן המסמכים.

Those interested in blood diamonds or exotic art, for instance,

מי שהתעניינו ביהלומי דמים או באמנות אקזוטית, למשל,

could share information about how the offshore world was being used

יכלו לחלוק מידע כיצד נוצלו המוסדות בחו"ל

כדי להסתיר את הסחר בשתי הסחורות האלה.

to hide the trade in both of those commodities.

Those interested in sport could share information

מי שהתעניינו בספורט יכלו לחלוק מידע

about how famous sports stars were putting their image rights

כיצד כוכבי ספורט מפורסמים העבירו את זכויות תמונותיהם

לחברות בחו"ל,

into offshore companies,

thereby likely avoiding taxes

ובכך יכלו לחמוק תשלום מס

במדינות שבהן עסקו במקצועם.

in the countries where they plied their trade.

אבל אולי המרגש מכל

But perhaps most exciting of all

were the number of world leaders and elect politicians

היה מספר המנהיגים ונבחרי הציבור בעולם

that were emerging from the documents --

שעלו מתוך המסמכים האלה --

figures like Petro Poroshenko in Ukraine,

דמויות כמו פדרו פורושנקו מאוקראינה,

close associates of Vladimir Putin in Russia

מקורבו של ולדימיר פוטין, מרוסיה,

and the British Prime Minister, David Cameron, who is linked

וראש ממשלת בריטניה, דייויד קמרון,

שקושר דרך אביו המנוח, איאן קמרון.

through his late father, Ian Cameron.

Buried in the documents were secret offshore entities,

במסמכים האלה היו קבורים גופים סודיים בחו"ל,

such as Wintris Inc.,

כמו תאגיד "ווינטריס",

a company in the British Virgin Islands

חברה מאיי הבתולה הבריטיים

that had actually belonged to the sitting Icelandic prime minister.

שהשתייכה בעצם לראש ממשלת איסלנד המכהן.

I like to refer to Johannes Kristjansson,

אני רוצה להזכיר את יוהנס קריסטיאנסון,

the Icelandic reporter we invited to join the project,

הכתב האיסלנדי שהזמנו להצטרף למיזם,

as the loneliest man in the world.

בתור האדם הכי בודד בעולם.

For nine months, he refused paid work

במשך תשעה חודשים הוא סירב לקבל שכר

and lived off the earnings of his wife.

וחי על חסכונותיה של אשתו.

He pasted tarps over the windows of his home

הוא הדביק יריעות אברזין על חלונות ביתו

to prevent prying eyes during the long Icelandic winter.

כנגד עיניים בולשות במשך החורף האיסלנדי הארוך.

And he soon ran out of excuses to explain his many absences,

ובמהרה נגמרו לו התירוצים להיעדרויותיו הרבות,

as he worked red-eyed,

כשעבד בעיניים אדומות

night after night,

לילה אחר לילה,

חודש אחרי חודש.

month after month.

In all that time, he sat on information

במשך כל הזמן הזה הוא ישב על מידע

that would eventually bring down the leader of his country.

שבסופו של דבר יפיל את מנהיג המדינה שלו.

כתחקירן שעולה על תגלית מדהימה

Now, when you're an investigative reporter and you make an amazing discovery,

such as your prime minster can be linked to a secret offshore company,

שיכולה לקשר את ראש הממשלה שלך לחברה סודית בחו"ל,

that that company has a financial interest in Icelandic banks --

ולאותה חברה יש אינטרס פיננסי בבנקים איסלנדיים --

the very issue he's been elected on --

בדיוק הסוגיה שהביאה לבחירתו --

well, your instinct is to scream out very loud.

האינסטינקט שלך הוא לצעוק זאת מיד בקולי קולות.

Instead, as one of the few people that he could speak to,

אבל כאחד האנשים עימם יכול היה לדבר,

Johannes and I shared a kind of gallows humor.

יוהנס ואני פיתחנו מעין הומור שחור.

"Wintris is coming," he used to say.

"הווינטריס (חורף) מתקרב", היינו אומרים.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We were big fans of "Game of Thrones."

שנינו אהבנו את "משחקי הכס".

When reporters like Johannes wanted to scream,

כשכתבים כמו יוהנס רצו לצעוק,

they did so inside the virtual newsroom,

הם עשו זאת בתוך חדר החדשות הוירטואלי,

and then they turned those screams into stories

ואז הפכו צעקות אלה לכתבות

by going outside the documents to court records,

בכך שהמשיכו ממסמכים אלה לפרוטוקולים משפטים,

official company registers,

לרשומות רשמיות של חברות,

ובסופו של דבר לשאלות שהצגנו בפני המיועדים לפרסום.

and by eventually putting questions to those that we intended to name.

Panama Papers actually allowed the reporters to look at the world

מסמכי פנמה איפשרו לכתבים לראות את העולם

through a different lens from everybody else.

בעיניים שונות מכל השאר.

As we were researching the story,

כשחקרנו את הסיפור הזה,

unconnected to us,

ללא כל קשר,

a major political bribery scandal happened in Brazil.

פרצה בברזיל שערוריה חמורה של שוחד פוליטי.

A new leader was elected in Argentina.

בארגנטינה נבחר מנהיג חדש.

The FBI began to indict officials at FIFA,

הבולשת הפדרלית החלה להגיש כתבי אישום לבכירים בפיפ"א,

the organization that controls the world of professional soccer.

הארגון ששולט בעולם הכדורגל המקצועני.

מסמכי פנמה הכילו תובנות חודרות לגבי כל אחד מהאירועים החדשים הללו.

The Panama Papers actually had unique insights

into each one of these unfolding events.

So you can imagine the pressure and the ego dramas

אז תוכלו ודאי לדמיין את הלחץ ואת מאבקי האגו

that could have ruined what we were trying to do.

שהיו עלולים להרוס את כל מה שניסינו לעשות.

Any of one of these journalists,

כל אחד מאותם עיתונאים יכול היה למוטט את הברית בינינו.

they could have broken the pact.

But they didn't.

אך איש לא עשה זאת.

And on April 3 this year,

וב-3 לאפריל, השנה,

בדיוק בשעה 8 בבוקר, שעון גרמניה,

at exactly 8pm German time,

we published simultaneously in 76 countries.

פרסמנו כולנו בו-זמנית ב-76 מדינות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The Panama Papers quickly became one of the biggest stories of the year.

מסמכי פנמה הפכו במהירות לאחד מסיפורי השנה הגדולים ביותר.

This is the scene in Iceland the day after we published.

כך זה נראה באיסלנד יום לאחר הפרסום.

It was the first of many protests.

זאת היתה הפגנה אחת מני רבות.

The Icelandic prime minister had to resign.

ראש ממשלת איסלנד נאלץ להתפטר,

It was a first of many resignations.

הראשונה מבין התפטרויות רבות.

We spotlighted many famous people such as Lionel Messi,

הפנינו זרקור למפורסמים רבים, כמו ליונל מסי,

the most famous soccer player in the world.

הכדורגלן הכי מפורסם בעולם.

And there were some unintended consequences.

והיו גם כמה השלכות לא-מכוונות.

These alleged members of a Mexican drug cartel were arrested

אלה חברים-לכאורה בקרטל סמים מקסיקני

שנעצרו בעקבות פרטים שפרסמנו על מקום המסתור שלהם.

after we published details about their hideout.

They'd been using the address

הם השתמשו בכתובת הזאת

to register their offshore company.

לרישום החברה שלהם בחו"ל.

(Laughter)

(צחוק)

There's a kind of irony in what we've been able to do.

יש אירוניה מסוימת במה שהצלחנו לעשות.

The technology -- the Internet -- that has broken the business model

הטכנולוגיה - האינטרנט -- שפגעה במודל העסקי

is allowing us to reinvent journalism itself.

מאפשרת לנו להמציא מחדש את העיתונות עצמה.

And this dynamic is producing

והדינמיקה הזאת מחוללת

unprecedented levels of transparency and impact.

רמות חסרות-תקדים של שקיפות והשפעה.

We showed how a group of journalists can effect change across the world

הוכחנו שקבוצת עיתונאים מסוגלת לחולל שינוי עולמי

by applying new methods and old-fashioned journalism techniques

ביישום שיטות חדשות וטכניקות מיושנות של עיתונאות

to vast amounts of leaked information.

לכמויות-ענק של מידע מודלף.

We put all-important context around what was given to us by John Doe.

סיפקנו הקשר בעל חשיבות עליונה למה ש"אלמוני" מסר לנו.

ובכך ששיתפנו מקורות,

And by sharing resources,

we were able to dig deep --

יכולנו להעמיק לחקור --

much deeper and longer than most media organizations allow these days,

עמוק יותר וזמן רב יותר מכפי שמאפשרים כיום ארגוני המדיה,

because of financial concerns.

משיקולים כספיים.

Now, it was a big risk,

זה היה סיכון רציני,

and it wouldn't work for every story,

וזה לא יצליח בכל סיפור,

but we showed with the Panama Papers

אבל במסמכי פנמה הוכחנו

שאפשר לכתוב על כל ארץ מכל מקום אחר בעולם,

that you can write about any country from just about anywhere,

ואז לבחור את שדה הקרב הטוב ביותר כדי להגן על עבודתך.

and then choose your preferred battleground to defend your work.

Try obtaining a court injunction

נסו להשיג צו איסור-פרסום

that would prevent the telling of a story in 76 different countries.

שימנע את הופעתה של כתבה ב-76 מדינות.

Try stopping the inevitable.

נסו למנוע את הבלתי-נמנע.

Shortly after we published, I got a three-word text from Johannes:

קצת אחרי הפרסום קיבלתי מסרון בן 3 מלים מיוהנס:

"Wintris has arrived."

"הווינטריס הגיע".

(צחוק)

(Laughter)

It had arrived and so, too, perhaps has a new era for journalism.

החורף הגיע, ואיתו, אולי גם עידן חדש בעיתונות.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים ותרועות)

Bruno Giussani: Gerard, thank you.

ברונו ג'יוסאני: ג'רארד, תודה לך.

אני מניח שתשלח את מחיאות הכפיים האלה

I guess you're going to send that applause to the 350 journalists

ל-350 העיתונאים שעבדו איתך, נכון?

who worked with you, right?

Now, a couple of questions I would like to ask.

אבל יש לי כמה שאלות.

הראשונה היא,

The first one is,

you'd been working in secrecy for over a year

עבדתם בסודיות במשך יותר משנה

עם 350-ומשהו עמיתים מכל העולם --

with 350-something colleagues from all over the world --

was there ever a moment when you thought

האם היה אי-פעם רגע שבו חשבת

שההדלפה תודלף,

that the leak may be leaked,

that the collaboration may just be broken

ששיתוף הפעולה פשוט יופר

by somebody publishing a story?

בידי מישהו שיפרסם כתבה משלו?

Or somebody not in the group releasing some information

או שמישהו שאיננו בקבוצתכם ישחרר מידע

that they got to know?

שהגיע אליו?

Gerard Ryle: We had a series of crises along the way,

ג'רארד רייל: עברנו סדרת משברים,

including when something major was happening in the world,

כולל הפעמים שבהן קרה בעולם משהו רציני

the journalists from that country wanted to publish right away.

והעיתונאים מאותה ארץ רצו כמובן לפרסם מיד.

We had to calm them down.

היינו צריכים להרגיע אותם.

Probably the biggest crisis we had was a week before publication.

המשבר הכי גדול היה אולי שבוע לפני הפרסום.

We'd sent a series of questions to the associates of Vladimir Putin,

שלחנו סדרת שאלות למקורביו של ולדימיר פוטין,

אבל במקום לענות,

but instead of responding,

the Kremlin actually held a press conference and denounced us,

הקרמלין כינס מסיבת עיתונאים והוקיע אותנו,

and denounced the whole thing as being, I guess, a plot from the West.

והציג את כל העניין כמו איזו מזימה מערבית.

פוטין חשב אז שמדובר רק בו.

At that point, Putin thought it was just about him.

וכמובן, המון עורכים בכל העולם

And, of course, a lot of editors around the world

were very nervous about this.

נעשו מאד מתוחים מכך.

They thought the story was going to get out.

הם חשבו שהסיפור עומד להתפרסם.

You can imagine the amount of time they'd spent,

תוכל לדמיין את כמות הזמן שהם הקדישו,

the amount of resources, money spent on this.

את המשאבים והכסף שהוציאו על זה.

So I had to basically spend the last week calming everyone down,

כך שעקרונית, כל השבוע האחרון הרגעתי את כולם,

a bit like a general, where you're holding your troops back:

קצת כמו מפקד בצבא שמרגיע את החיילים:

"Calm, remain calm."

"הירגעו, הישארו רגועים."

And then eventually, of course, they all did.

וכמובן שבסוף כולם נרגעו.

BG: And then a couple weeks ago or so,

ב"ג: ואז, לפני כמה שבועות,

you released a lot of the documents as an open database

שיחררת המון מסמכים בצורת מסד נתונים פתוח

for everybody to search via keyword, essentially.

כדי שכולם יוכלו לחפש לפי מילות מפתח.

ג"ר: אנו מאמינים בתוקף

GR: We very much believe

that the basic information about the offshore world

שהמידע הבסיסי אודות ההתנהלות בחו"ל

should be made public.

צריך להיות פתוח לציבור.

Now, we didn't publish the underlying documents

אמנם לא פרסמנו את המסמכים שמאחורי זה,

of the journalists we're working with.

של העיתונאים שאנו עובדים איתם,

But the basic information such as the name of a person,

אבל המידע הבסיסי, כמו שמות אנשים,

מהי החברה שלהם בחו"ל ומהו שמה,

what their offshore company was and the name of that company,

כל אלה זמינים עכשיו במקוון.

is now all available online.

In fact, the biggest resource of its kind basically is out there now

למעשה, המקור הכי גדול מסוגו פתוח כעת.

BG: Gerard, thank you for the work you do.

ב"ג: תודה לכם על העבודה שאתם עושים.

GR: Thank you.

ג"ר: תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)