Beware, fellow plutocrats, the pitchforks are coming | Nick Hanauer

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

You probably don't know me,

אתם כנראה לא מכירים אותי,

but I am one of those .01 percenters

אבל אני אחד מאלה שמשתייכים לאותו 0.1 אחוז

that you hear about and read about,

שאתם שומעים וקוראים עליו,

and I am by any reasonable definition a plutocrat.

ואני על פי כל הגדרה סבירה איל-הון.

And tonight, what I would like to do is speak directly

והערב, מה שאני רוצה לעשות הוא לדבר ישירות

to other plutocrats, to my people,

אל אילי הון אחרים, לאנשים שלי,

because it feels like it's time for us all

כי יש הרגשה שזה הזמן

to have a chat.

שעלינו לדבר.

Like most plutocrats, I too am a proud

כמו רוב אילי ההון, גם אני קפיטליסט

and unapologetic capitalist.

גאה ובלתי מתנצל.

I have founded, cofounded or funded

אני ייסדתי, השתתפתי בהקמה או במימון

over 30 companies across a range of industries.

של מעל ל-30 חברות במגוון של תעשיות.

I was the first non-family investor in Amazon.com.

הייתי המשקיע הלא-משפחתי הראשון ב-Amazon.com.

I cofounded a company called aQuantive

אני השתתפתי בהקמת חברה בשם אי קואנטיב

that we sold to Microsoft for 6.4 billion dollars.

שנמכרה למיקרוסופט ב-6.4 מיליארד דולר

My friends and I, we own a bank.

חבריי ואני, יש בבעלותנו בנק.

I tell you this — (Laughter) —

אני אומר לכם את זה - (צחוק) -

unbelievable, right?

לא יאומן, נכון?

I tell you this to show

אני מספר לכם את זה כדי להראות

that my life is like most plutocrats.

שחיי הם כמו של רוב אילי ההון.

I have a broad perspective on capitalism

יש לי פרספקטיבה רחבה על קפיטליזם

and business,

ועסקים,

and I have been rewarded obscenely for that

ותוגמלתי באופן מגונה על כך

with a life that most of you all

עם חיים שרובכם

can't even imagine:

לא יכולים אפילו לדמיין:

multiple homes, a yacht, my own plane,

בתים רבים, יאכטה, מטוס משלי,

etc., etc., etc.

וכו ', וכו', וכו '

But let's be honest: I am not the smartest person you've ever met.

אבל בואו ונהיה כנים: אני לא האדם החכם ביותר שאי פעם פגשתם.

I am certainly not the hardest working.

אני ודאי לא מי שעובד הכי קשה.

I was a mediocre student.

הייתי תלמיד בינוני

I'm not technical at all.

אני לא אדם טכני בכלל.

I can't write a word of code.

אני לא יכול לכתוב מילת קוד אחת.

Truly, my success is the consequence

לאמיתו של דבר, ההצלחה שלי היא התוצאה

of spectacular luck,

של מזל מדהים,

of birth, of circumstance and of timing.

תולדה של נסיבות ותזמון.

But I am actually pretty good at a couple of things.

אבל אני למעשה די טוב בכמה דברים.

One, I have an unusually high tolerance for risk,

אחד, יש לי סובלנות גבוהה בצורה יוצאת דופן לסיכון,

and the other is I have a good sense,

והשני הוא שיש לי חושים טובים,

a good intuition about what will happen in the future,

אינטואיציה טובה למה שיקרה בעתיד,

and I think that that intuition about the future

ואני חושב שאינטואיציה זו בקשר לעתיד

is the essence of good entrepreneurship.

היא המהות של יזמות טובה.

So what do I see in our future today,

אז מה אני רואה היום לגבי העתיד שלנו,

you ask?

אתם שואלים?

I see pitchforks,

אני רואה קלשונים

as in angry mobs with pitchforks,

כמו באספסוף זועם עם קלשונים,

because while people like us plutocrats

כי בזמן שאנשים כמונו, אילי הון

are living beyond the dreams of avarice,

חיים מעבר לכל דמיון תאב בצע,

the other 99 percent of our fellow citizens

99 האחוזים האחרים של האזרחים שלנו

are falling farther and farther behind.

נותרים יותר ויותר מאחור.

In 1980, the top one percent of Americans

בשנת 1980, האחוזון העליון של האמריקאים

shared about eight percent of national [income],

חלקו כ-8 אחוזים מההכנסה הלאומית,

while the bottom 50 percent of Americans

בעוד ש50 האחוזים התחתונים מהאמריקאים

shared 18 percent.

חלקו 18 אחוז.

Thirty years later, today, the top one percent

שלושים שנה מאוחר יותר, היום, האחוזון העליון

shares over 20 percent of national [income],

חולק מעל ל-20 אחוזים מההכנסה הלאומית

while the bottom 50 percent of Americans

בעוד ש50 האחוזים התחתונים מהאמריקאים

share 12 or 13.

חולקים 12 או 13.

If the trend continues,

אם המגמה תימשך,

the top one percent will share

האחוז האחד העליון יחלוק

over 30 percent of national [income]

מעל ל-30% של הכנסה לאומית

in another 30 years,

בעוד 30 שנה,

while the bottom 50 percent of Americans

בעוד ש50 האחוזים התחתונים מהאמריקאים

will share just six.

יחלקו רק 6.

You see, the problem isn't that we have

אתם רואים, הבעיה היא לא שיש לנו

some inequality.

אי-שוויון כלשהו.

Some inequality is necessary

אי שוויון מסוים הוא הכרחי

for a high-functioning capitalist democracy.

לדמוקרטיה קפיטליסטית בתפקוד גבוה.

The problem is that inequality

הבעיה היא שחוסר שוויון זה

is at historic highs today

נמצא בשיאים היסטוריים היום

and it's getting worse every day.

וזה הולך ומחמיר בכל יום.

And if wealth, power, and income

ואם עושר, כוח, והכנסות

continue to concentrate

ימשיכו להיות מרוכזים

at the very tippy top,

בקצה קצהו של הקצה העליון

our society will change

החברה שלנו תשתנה

from a capitalist democracy

מדמוקרטיה קפיטליסטית

to a neo-feudalist rentier society

לחברת רנטה ניאו-פיאודלית

like 18th-century France.

כמו צרפת של המאה השמונה עשרה.

That was France

זו היתה צרפת

before the revolution

לפני המהפיכה

and the mobs with the pitchforks.

והאספסוף עם הקלשונים.

So I have a message for my fellow plutocrats

אז יש לי הודעה לעמיתיי אילי ההון

and zillionaires

והזיליונרים

and for anyone who lives

ולכל מי שחי

in a gated bubble world:

בעולם של בועה מגודרת:

Wake up.

התעוררו.

Wake up. It cannot last.

התעוררו. זה לא יכול להימשך.

Because if we do not do something

משום שאם אנו לא עושים משהו

to fix the glaring economic inequities in our society,

כדי לתקן את חוסר השוויון הכלכלי הבולט בחברה שלנו,

the pitchforks will come for us,

הקילשונים יגיעו אלינו,

for no free and open society can long sustain

כי שום חברה חופשית ופתוחה לא יכולה לשאת

this kind of rising economic inequality.

סוג זה של אי שוויון כלכלי שגדל.

It has never happened. There are no examples.

זה מעולם לא קרה. אין לכך דוגמאות.

You show me a highly unequal society,

הראו לי חברה מאוד אי-שוויונית

and I will show you a police state

ואראה לכם מדינת משטרה

or an uprising.

או התקוממות.

The pitchforks will come for us

הקילשונים יגיעו אלינו

if we do not address this.

אם לא נתייחס לכך.

It's not a matter of if, it's when.

זו לא שאלה של אם, אלא מתי

And it will be terrible when they come

וזה יהיה נורא כשהם יגיעו

for everyone,

לכולם,

but particularly for people like us plutocrats.

אך במיוחד עבור אנשים כמונו אילי הון.

I know I must sound like some liberal do-gooder.

אני יודע שאני נשמע כמו איזשהו מתקן-עולם ליברלי.

I'm not. I'm not making a moral argument

אני לא. אני לא עושה טיעון מוסרי

that economic inequality is wrong.

שאי-שוויון כלכלי הוא שגוי.

What I am arguing is that rising economic inequality

מה שאני טוען הוא שהעלייה באי-שוויון כלכלי

is stupid and ultimately self-defeating.

היא טפשית ובסופו של דבר מוליכה לתבוסה עצמית.

Rising inequality doesn't just increase our risks

אי שוויון מתגבר לא רק מגדיל את הסיכונים שלנו

from pitchforks,

מפני קלשונים,

but it's also terrible for business too.

אלא הוא נורא גם לעסקים.

So the model for us rich guys should be Henry Ford.

אז המודל בשבילנו העשירים צריך להיות הנרי פורד

When Ford famously introduced the $5 day,

כאשר פורד העלה באופן מהולל את רעיון ה-$5 ליום,

which was twice the prevailing wage at the time,

שהיה פי שניים מהשכר שהיה נהוג באותה תקופה,

he didn't just increase the productivity

הוא לא רק הגדיל את התפוקה

of his factories,

של המפעלים שלו,

he converted exploited autoworkers who were poor

הוא הפך את עובדי תעשיית המכוניות המנוצלים שהיו עניים

into a thriving middle class who could now afford

לבני מעמד בינוני משגשג שיכלו כעת להרשות לעצמם

to buy the products that they made.

לרכוש את המוצרים שהם יצרו.

Ford intuited what we now know is true,

לפורד היתה אינטואיציה כלפי מה שאנחנו כעת יודעים שהוא נכון,

that an economy is best understood as an ecosystem

שהדרך הטובה ביותר להבין כלכלה היא כמערכת אקולוגית

and characterized by the same kinds

ומתאפיינת באותם סוגים

of feedback loops you find

של לולאות משוב שמוצאים

in a natural ecosystem,

במערכת אקולוגית טבעית,

a feedback loop between customers and businesses.

לולאת משוב בין לקוחות ועסקים.

Raising wages increases demand,

העלאת שכר מגדיל את הביקוש,

which increases hiring,

אשר מגדיל את הגיוס

which in turn increases wages

אשר בתורו מגדיל את השכר

and demand and profits,

והביקוש והרווחים.

and that virtuous cycle of increasing prosperity

ומחזור וירטואוזי זה של שפע גדל

is precisely what is missing

הוא בדיוק הדבר שחסר

from today's economic recovery.

בהתאוששות הכלכלית של היום.

And this is why we need to put behind us

וזו הסיבה מדוע אנו חייבים לשים מאחורינו

the trickle-down policies that so dominate

את מדיניות החילחול כלפי מטה שכל כך שולטת

both political parties

בשתי המפלגות הפוליטיות

and embrace something I call middle-out economics.

ומאמצת משהו שאני מכנה כלכלת המרכז החוצה

Middle-out economics rejects

כלכלת המרכז החוצה דוחה

the neoclassical economic idea

את הרעיון הכלכלי הניאו-קלאסי

that economies are efficient, linear, mechanistic,

שכלכלות הן יעילות, ליניאריות, מכניסטיות

that they tend towards equilibrium and fairness,

שהן נוטות למצבי איזון והגינות,

and instead embraces the 21st-century idea

ובמקומן מאמצת את נקודת המבט של המאה ה-21

that economies are complex, adaptive,

שכלכלות הן מורכבות, מסתגלות,

ecosystemic,

אקוסיסטמיות,

that they tend away from equilibrium and toward inequality,

שהן פונות החוצה מן האיזון לקראת אי-השוויון

that they're not efficient at all

שהן כלל לא יעילות

but are effective if well managed.

אבל אפקטיביות אם מנוהלות היטב.

This 21st-century perspective

נקודת מבט זו של המאה ה-21

allows you to clearly see that capitalism

מאפשרת לכם לראות בבירור שקפיטליזם

does not work by [efficiently] allocating

אינו עובד על ידי הקצאה (ביעילות)

existing resources.

של משאבים קיימים.

It works by [efficiently] creating new solutions

זה עובד על ידי יצירת פתרונות חדשים ביעילות

to human problems.

לבעיות אנושיות.

The genius of capitalism

הגאונות של הקפיטליזם היא

is that it is an evolutionary solution-finding system.

שזו מערכת אבוציונלית למציאת פיתרון.

It rewards people for solving other people's problems.

היא מתגמלת אנשים על פתרון הבעיות של אנשים אחרים.

The difference between a poor society

ההבדל בין חברה עניה

and a rich society, obviously,

לחברה עשירה, כמובן

is the degree to which that society

הוא המידה שאליה חברה זו

has generated solutions in the form

יצרה פתרונות בצורה של

of products for its citizens.

מוצרים עבור אזרחיה.

The sum of the solutions

סכום הפתרונות

that we have in our society

שיש לנו בחברה שלנו

really is our prosperity, and this explains

למעשה הוא הצמיחה שלנו, וזה מסביר

why companies like Google and Amazon

מדוע חברות כמו גוגל ואמזון

and Microsoft and Apple

ומיקרוסופט ואפל

and the entrepreneurs who created those companies

והיזמים שיצרו חברות אלו

have contributed so much

תרמו כל כך הרבה

to our nation's prosperity.

לשגשוג של האומה שלנו.

This 21st-century perspective

נקודת מבט זו של המאה ה -21

also makes clear

גם מבהירה

that what we think of as economic growth

שמה שאנחנו חושבים עליו כעל צמיחה כלכלית

is best understood as

הכי מובן

the rate at which we solve problems.

כשיעור שבו אנו פותרים בעיות.

But that rate is totally dependent upon

אבל שיעור זה תלוי באופן מוחלט

how many problem solvers —

בשאלה כמה פותרי בעיות -

diverse, able problem solvers — we have,

מגוונים, פותרי בעיות בעלי יכולת יש לנו,

and thus how many of our fellow citizens

ולפיכך כמה מהאזרחים שלנו

actively participate,

משתתפים באופן פעיל,

both as entrepreneurs who can offer solutions,

הן כיזמים שיכולים להציע פתרונות,

and as customers who consume them.

והן כלקוחות שצורכים אותם.

But this maximizing participation thing

אבל הגדלת השתתפות זו

doesn't happen by accident.

לא קורית במקרה.

It doesn't happen by itself.

זה לא קורה מעצמו,

It requires effort and investment,

זה דורש מאמץ והשקעה,

which is why all

שזו הסיבה שכל

highly prosperous capitalist democracies

הדמוקרטיות הקפיטליסטיות המשגשגות ביותר

are characterized by massive investments

מאופיינות בהשקעות מסיביות

in the middle class and the infrastructure

במעמד הביניים והתשתיות

that they depend on.

שהם תלויים בהן.

We plutocrats need to get this

אנו אילי ההון צריכים לשים

trickle-down economics thing behind us,

את כלכלת החילחול כלפי מטה הזו מאחורינו

this idea that the better we do,

רעיון זה שככל שאנו עושים יותר טוב

the better everyone else will do.

כך יעשו טוב גם כל האחרים

It's not true. How could it be?

זה לא נכון. איך זה יכול להיות?

I earn 1,000 times the median wage,

אני מרוויח פי אלף מהשכר החציוני

but I do not buy 1,000 times as much stuff,

אבל אני לא קונה פי אלף יותר דברים,

do I?

לא כן?

I actually bought two pairs of these pants,

למעשה קניתי 2 זוגות של מכנסיים אלה,

what my partner Mike calls

שהשותף של מייק שלי קורא להם

my manager pants.

מכנסי המנהל שלי.

I could have bought 2,000 pairs,

יכולתי לקנות 2000 זוגות,

but what would I do with them? (Laughter)

אבל מה הייתי עושה איתם? (צחוק)

How many haircuts can I get?

כמה תספורות אני יכול לקבל?

How often can I go out to dinner?

באיזו תדירות אני יכול לצאת לארוחת ערב?

No matter how wealthy a few plutocrats get,

לא משנה עד כמה אילי הון מתעשרים,

we can never drive a great national economy.

אנחנו לעולם לא נוכל להניע כלכלה לאומית גדולה.

Only a thriving middle class can do that.

רק מעמד בינוני משגשג יכול לעשות את זה.

There's nothing to be done,

לא ניתן לעשות שום דבר,

my plutocrat friends might say.

חבריי אילי ההון עשויים לומר.

Henry Ford was in a different time.

הנרי פורד חי בתקופה אחרת.

Maybe we can't do some things.

אולי אנחנו לא יכולים לעשות כמה דברים.

Maybe we can do some things.

אולי אנחנו יכולים לעשות כמה דברים.

June 19, 2013,

ב-19 ביוני 2013,

Bloomberg published an article I wrote called

בלומברג פירסם מאמר שכתבתי בשם:

"The Capitalist’s Case for a $15 Minimum Wage."

"המקרה של הקפיטליסט בעד שכר מינימום של 15 $."

The good people at Forbes magazine,

האנשים הטובים במגזין פורבס,

among my biggest admirers,

שבקרב מעריצי הגדולים ביותר,

called it "Nick Hanauer's near-insane proposal."

קראו לזה"ההצעה הכמעט מטורפת של ניק הנאואר."

And yet, just 350 days

ובכל זאת, רק 350 ימים

after that article was published,

לאחר שהמאמר פורסם,

Seattle's Mayor Ed Murray signed into law

ראש העיר של סיאטל אד מוריי חתם על חוק

an ordinance raising the minimum wage in Seattle

פקודת העלאת שכר המינימום בסיאטל

to 15 dollars an hour,

ל- 15 $ לשעה,

more than double

יותר מכפול

what the prevailing federal $7.25 rate is.

מהשיעור הפדרלי הרווח של 7.25 $.

How did this happen,

איך זה קרה,

reasonable people might ask.

אנשים הגיוניים עשויים לשאול.

It happened because a group of us

זה קרה בגלל שקבוצה משלנו

reminded the middle class

הזכירה למעמד הביניים

that they are the source

שהוא המקור

of growth and prosperity in capitalist economies.

לצמיחה ושגשוג בכלכלות קפיטליסטיות.

We reminded them that when workers have more money,

הזכרנו להם שכאשר לעובדים יש יותר כסף,

businesses have more customers,

לעסקים יש יותר לקוחות,

and need more employees.

והם צריכים יותר עובדים.

We reminded them that when businesses

הזכרנו להם שכאשר עסקים

pay workers a living wage,

משלמים לעובדיהם שכר מחייה,

taxpayers are relieved of the burden

משלמי המסים פטורים מהנטל

of funding the poverty programs

של מימון תוכניות עוני

like food stamps and medical assistance

כמו תלושי מזון וסיוע רפואי

and rent assistance

וסיוע בשכר דירה

that those workers need.

שעובדים אלה נזקקים להם.

We reminded them that low-wage workers

הזכרנו להם שעובדים בשכר נמוך

make terrible taxpayers,

נעשים משלמי מסים נוראיים

and that when you raise the minimum wage

וכאשר אתם מעלים את שכר המינימום

for all businesses,

בכל העסקים,

all businesses benefit

כל העסקים מפיקים תועלת מכך

yet all can compete.

ועדיין כולם יכולים להתחרות.

Now the orthodox reaction, of course,

כעת התגובה השמרנית, כמובן

is raising the minimum wage costs jobs. Right?

היא שהעלאת שכר המינימום עולה במשרות. נכון?

Your politician's always echoing

הפוליטיקאי שלכם תמיד מהדהד

that trickle-down idea by saying things like,

את רעיון החילחול מטה כשהוא אומר דברים כמו.

"Well, if you raise the price of employment,

"ובכן, אם אתם מעלים את מחיר התעסוקה,

guess what happens? You get less of it."

נחשו מה קורה? אתם מקבלים פחות ממנה."

Are you sure?

האם אתם בטוחים?

Because there's some contravening evidence.

משום שיש כמה ראיות נוגדות.

Since 1980, the wages of CEOs in our country

מאז 1980, שכר המנכ"לים במדינה שלנו

have gone from about 30 times the median wage

עלה מ-פי 30 מהשכר החציוני

to 500 times.

ל-500 פעמים.

That's raising the price of employment.

זה מעלה את מחיר התעסוקה

And yet, to my knowledge,

ובכל זאת, למיטב ידיעתי,

I have never seen a company

מעולם לא ראיתי חברה

outsource its CEO's job, automate their job,

עושה מיקור חוץ לעבודת המנכ"ל שלה, ממכנת את עבודתו

export the job to China.

מייצאת את עבודתו לסין.

In fact, we appear to be employing

למעשה נראה שאנו מעסיקים

more CEOs and senior managers than ever before.

יותר מנכ"לים ומנהלים בכירים מאי פעם.

So too for technology workers

כך גם לגבי עובדי טכנולוגיה

and financial services workers,

ועובדי שירותים פיננסיים,

who earn multiples of the median wage

שמרוויחים כפולות של השכר החציוני

and yet we employ more and more of them,

ועדיין, אנו מעסיקים יותר ויותר מהם,

so clearly you can raise the price of employment

אז ברור שאתם יכולים להעלות את מחיר התעסוקה

and get more of it.

ולקבל יותר מזה.

I know that most people

אני יודע שרוב האנשים

think that the $15 minimum wage

חושבים ששכר מינימום של 15 $

is this insane, risky economic experiment.

הוא ניסוי מטורף, מסוכן כלכלית.

We disagree.

אנחנו לא מסכימים.

We believe that the $15 minimum wage

אנו מאמינים ששכר מינימום של 15 $

in Seattle

בסיאטל

is actually the continuation

הוא למעשה ההמשך

of a logical economic policy.

של מדיניות כלכלית הגיונית

It is allowing our city

הוא מאפשר לעיר שלנו

to kick your city's ass.

לבעוט באחורי העיר שלכם.

Because, you see,

משום, שאתם רואים,

Washington state already has

במדינת וושינגטון כבר נהוג

the highest minimum wage

שכר המינימום הגבוה ביותר

of any state in the nation.

מכל מדינה אחרת באומה.

We pay all workers $9.32,

אנחנו משלמים לכל העובדים 9.32 $,

which is almost 30 percent more

שהוא כמעט 30 אחוזים יותר

than the federal minimum of 7.25,

מהמינימום הפדרלי של 7.25,

but crucially, 427 percent more

אך באופן מכריע, 427 אחוזים יותר

than the federal tipped minimum of 2.13.

ממינימום התשר הפדרלי של 2.13.

If trickle-down thinkers were right,

אם הוגי הרעיון של חילחול כלפי מטה היו צודקים,

then Washington state should have massive unemployment.

אז במדינת וושינגטון היתה צריכה להיות אבטלה מסיבית.

Seattle should be sliding into the ocean.

סיאטל היתה צריכה לגלוש לתוך האוקיינוס​​.

And yet, Seattle

ובכל זאת, סיאטל

is the fastest-growing big city in the country.

היא העיר בעלת הצמיחה המהירה ביותר במדינה.

Washington state is generating small business jobs

מדינת וושינגטון מיצרת מקומות עבודה לעסקים קטנים

at a higher rate than any other major state

בשיעור גבוה יותר מאשר כל מדינה גדולה אחרת

in the nation.

באומה.

The restaurant business in Seattle? Booming.

עסקי המסעדות בסיאטל? פורחים.

Why? Because the fundamental law of capitalism is,

למה? משום שהחוק הבסיסי של הקפיטליזם הוא,

when workers have more money,

שכאשר לעובדים יש יותר כסף,

businesses have more customers

לעסקים יש יותר לקוחות

and need more workers.

וצריכים יותר עובדים.

When restaurants pay restaurant workers enough

כאשר מסעדות משלמות לעובדי מסעדה מספיק כסף

so that even they can afford to eat in restaurants,

כך שגם הם יכולים להרשות לעצמם לאכול במסעדות,

that's not bad for the restaurant business.

זה לא רע לעסקי המסעדות.

That's good for it,

זה טוב עבורן,

despite what some restaurateurs may tell you.

למרות מה שכמה מסעדנים יכולים לומר לכם,

Is it more complicated than I'm making out?

האם זה יותר מסובך ממה שאני מתאר?

Of course it is.

כמובן שכן.

There are a lot of dynamics at play.

יש הרבה דינמיקה כאן.

But can we please stop insisting

אבל האם נוכל בבקשה להפסיק להתעקש

that if low-wage workers earn a little bit more,

שאם עובדים בשכר נמוך ירוויחו קצת יותר,

unemployment will skyrocket

האבטלה תרקיע שחקים

and the economy will collapse?

והכלכלה תקרוס?

There is no evidence for it.

אין כל עדות לכך.

The most insidious thing

הדבר הערמומי ביותר

about trickle-down economics

באשר לכלכלת החלחול כלפי מטה

is not the claim that if the rich get richer,

אינו הטענה שאם העשיר נעשה עשיר יותר,

everyone is better off.

זה טוב לכולם.

It is the claim made by those who oppose

זו הטענה מפיהם של כל אלה שמתנגדים

any increase in the minimum wage

לכל עלייה בשכר המינימום

that if the poor get richer,

שאם העניים יהיו עשירים יותר,

that will be bad for the economy.

זה יהיה דבר רע לכלכלה.

This is nonsense.

זוהי שטות.

So can we please dispense with this rhetoric

אז האם אנחנו יכולים בבקשה לוותר על רטוריקה זו

that says that rich guys like me

שאומרת שברנשים עשירים כמוני

and my plutocrat friends

וחבריי אילי ההון

made our country?

יצרו את המדינה שלנו?

We plutocrats know,

אנו אילי ההון יודעים

even if we don't like to admit it in public,

גם אם אנחנו לא אוהבים להודות בכך בפומבי,

that if we had been born somewhere else,

שאם היינו נולדים במקום אחר,

not here in the United States,

לא כאן בארצות הברית,

we might very well be just some dude standing barefoot

היינו עשויים ודאי להיות ברנשים כלשהם שעומדים יחפים

by the side of a dirt road selling fruit.

בצידי דרך מאובקת, מוכרים פירות.

It's not that they don't have good entrepreneurs in other places,

זה לא שאין להם יזמים טובים במקומות אחרים,

even very, very poor places.

אפילו במקומות מאוד, מאוד עניים .

It's just that that's all

זה רק שזה כל

that those entrepreneurs' customers can afford.

מה שהלקוחות של יזמים אלה יכולים להרשות לעצמם

So here's an idea for a new kind of economics,

אז הנה רעיון לסוג חדש של כלכלה,

a new kind of politics

סוג חדש של פוליטיקה

that I call new capitalism.

שאני קורא לה קפיטליזם חדש.

Let's acknowledge that capitalism

בואו ונכיר בכך שקפיטליזם

beats the alternatives,

מנצח את האלטרנטיבות,

but also that the more people we include,

אבל גם שככל שנכליל יותר אנשים,

both as entrepreneurs and as customers,

הן כיזמים והן כלקוחות,

the better it works.

זה יעבוד טוב יותר.

Let's by all means shrink the size of government,

בואו ונכווץ בכל האמצעים שבידנו את גודלה של הממשלה,

but not by slashing the poverty programs,

אבל לא על ידי קיצוץ תוכניות העוני,

but by ensuring that workers are paid enough

אלא על ידי כך שנבטיח שמשלמים לעובדים שכר מספיק

so that they actually don't need those programs.

כך שהם בעצם לא יזדקקו לתוכניות האלה.

Let's invest enough in the middle class

בואו ונשקיע מספיק במעמד הביניים

to make our economy fairer and more inclusive,

כדי להפוך את הכלכלה שלנו להוגנת וכוללנית יותר,

and by fairer, more truly competitive,

ובאופן הוגן יותר באמת תחרותית יותר,

and by more truly competitive,

ובכך שתהיה באמת תחרותית יותר

more able to generate the solutions

מסוגלת יותר לייצר פתרונות

to human problems

לבעיות אנושיות

that are the true drivers of growth and prosperity.

שהם המובילים האמיתיים לצמיחה ושגשוג.

Capitalism is the greatest social technology

הקפיטליזם הוא הטכנולוגיה החברתית הגדולה ביותר

ever invented

שהומצאה אי פעם

for creating prosperity in human societies,

ליצירת שגשוג בחברות אנושיות,

if it is well managed,

אם הוא מנוהל היטב,

but capitalism, because of the fundamental

אבל הקפיטליזם, בגלל

multiplicative dynamics of complex systems,

הדינמיקה הבסיסית המוכפלת של מערכות מסובכות

tends towards, inexorably, inequality,

נוטה , ללא רחם, לכיוון של אי שוויון,

concentration and collapse.

ריכוזיות וקריסה.

The work of democracies

עבודתן של דמוקרטיות

is to maximize the inclusion of the many

היא למקסם את הכללתם של הרבים

in order to create prosperity,

במטרה ליצור שגשוג

not to enable the few to accumulate money.

לא לאפשר למעטים לצבור כסף.

Government does create prosperity and growth,

הממשלה אכן מייצרת שגשוג וצמיחה

by creating the conditions that allow

על ידי יצירת התנאים המאפשרים

both entrepreneurs and their customers

הן ליזמים והן ללקוחות

to thrive.

לשגשג.

Balancing the power of capitalists like me

איזון הכח של בעלי הון כמוני

and workers isn't bad for capitalism.

והעובדים אינה רעה לקפיטליזם.

It's essential to it.

זה חיוני לו.

Programs like a reasonable minimum wage,

תוכניות כמו שכר מינימום סביר,

affordable healthcare,

בריאות במחיר סביר,

paid sick leave,

חופשת מחלה בתשלום,

and the progressive taxation necessary

ומיסוי פרוגרסיבי הכרחי

to pay for the important infrastructure

כדי לשלם עבור התשתית החשובה

necessary for the middle class like education, R and D,

ההכרחית למעמד הביניים כמו חינוך, מחקר ופיתוח,

these are indispensable tools

כל אלה הם כלים הכרחיים

shrewd capitalists should embrace

שקפיטליסטים אמיתיים צריכים לאמץ

to drive growth, because no one benefits from it

כדי להניע את הצמיחה, משום שאף אחד לא מרוויח מזה

like us.

כמונו.

Many economists would have you believe

כלכלנים רבים היו גורמים לכם להאמין

that their field is an objective science.

שהתחום שלהם הוא מדע אובייקטיבי.

I disagree, and I think that it is equally

אני לא מסכים, ואני חושב שזה באותה מידה

a tool that humans use

כלי שבני אדם משתמשים בו

to enforce and encode

כדי לאכוף ולקודד

our social and moral preferences and prejudices

את ההעדפות החברתיות והמוסריות שלנו והדעות הקדומות

about status and power,

על מעמד וכוח,

which is why plutocrats like me

שזו הסיבה שלאילי הון כמוני

have always needed to find persuasive stories

יש צורך תמידי למצוא סיפורים משכנעים

to tell everyone else

לספר לכל האחרים

about why our relative positions

מדוע המיקום היחסי שלנו

are morally righteous and good for everyone:

הוא מוצדק מוסרית וטוב בשביל כולם:

like, we are indispensable, the job creators,

כמו, שאנחנו הכרחיים, מייצרים נקומות עבודה,

and you are not;

ואתם לא;

like, tax cuts for us create growth,

כמו, שקיצוצי מס עבורנו מיצרים צמיחה,

but investments in you

אבל השקעות בכם

will balloon our debt

ינפחו את החוב שלנו

and bankrupt our great country;

ויביאו לפשיטת רגל של מדינתנו הגדולה;

that we matter;

שאנחנו חשובים;

that you don't.

שאתם לא.

For thousands of years, these stories were called

במשך אלפי שנים, סיפורים אלה נקראו

divine right.

זכות אלוהית.

Today, we have trickle-down economics.

היום, יש לנו כלכלת חילחול כלפי מטה.

How obviously, transparently self-serving

כמה ברור, ואנוכי

all of this is.

כל זה הוא.

We plutocrats need to see

אנו אילי ההון צריכים לראות

that the United States of America made us,

שארצות הברית של אמריקה עשתה אותנו,

not the other way around;

ולא להיפך

that a thriving middle class is the source

שמעמד ביניים משגשג הוא המקור

of prosperity in capitalist economies,

לשגשוג בכלכלות קפיטליסטיות,

not a consequence of it.

לא התוצאה שלו.

And we should never forget

ואסור לנו אף פעם לשכוח

that even the best of us in the worst of circumstances

שגם הטובים ביותר מאיתנו בנסיבות הקשות ביותר

are barefoot by the side of a dirt road selling fruit.

הם יחפים בצידה של דרך עפר מאובקת, מוכרים פירות.

Fellow plutocrats, I think it may be time for us

עמיתיי אילי ההון, אני חושב שזה יכול להיות הזמן בשבילנו

to recommit to our country,

לשוב ולהתחייב למדינה שלנו.

to commit to a new kind of capitalism

להתחייב לסוג חדש של קפיטליזם

which is both more inclusive and more effective,

שהוא גם כוללני יותר וגם יעיל יותר,

a capitalism that will ensure

קפיטליזם שיבטיח

that America's economy remains

שהכלכלה של אמריקה תישאר

the most dynamic and prosperous in the world.

הדינמית והמשגשגת ביותר בעולם.

Let's secure the future for ourselves,

בואו ונבטיח את העתיד לעצמנו,

our children and their children.

לילדינו ולילדיהם

Or alternatively, we could do nothing,

או לחלופין, אנחנו יכולים לא לעשות שום דבר,

hide in our gated communities

להסתתר מאחורי שערי הקהילות שלנו

and private schools,

ובתי הספר הפרטיים

enjoy our planes and yachts

ליהנות מהמטוסים והיאכטות שלנו

— they're fun —

- הם כיפיים -

and wait for the pitchforks.

ולחכות לקלשונים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)