Auret van Heerden: Making global labor fair

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

This cell phone

הטלפון הנייד הזה

started its trajectory

החל את דרכו

in an artisanal mine

במכרה מסורתי

in the Eastern Congo.

במזרח קונגו.

It's mined by armed gangs

כרו אותו כנופיות חמושות

using slaves, child slaves,

שהשתמשו בילדים עבדים,

what the U.N. Security Council

מה שמועצת הבטחון של האו"ם

calls "blood minerals,"

מכנה "מחצבי דם",

then traveled into some components

ואחר הוא צורף לרכיבים מסוימים

and ended up in a factory

והגיע למפעל

in Shinjin in China.

בשינג'ין שבסין.

That factory -- over a dozen people have committed suicide

במפעל זה התאבדו מעל תריסר איש

already this year.

רק השנה.

One man died after working a 36-hour shift.

איש אחד מת אחרי שעבד משמרת של 36 שעות.

We all love chocolate.

כולנו אוהבים שוקולד.

We buy it for our kids.

אנו קונים אותו לילדינו.

Eighty percent of the cocoa comes from Cote d'Ivoire and Ghana

80 אחוז מהקקאו בעולם מגיע מחוף השנהב ומגאנה

and it's harvested by children.

והוא נקטף בידי ילדים.

Cote d'Ivoire, we have a huge problem of child slaves.

בחוף השנהב יש לנו בעיה עצומה של עבדות ילדים.

Children have been trafficked from other conflict zones

ילדים מועברים מאזורי עימות אחרים

to come and work on the coffee plantations.

לבוא ולעבוד במטעי הקקאו.

Heparin -- a blood thinner,

הפרין - חומר דילול דם,

a pharmaceutical product --

מוצר רפואי -

starts out in artisanal workshops

מתחיל את דרכו בסדנאות מסורתיות

like this in China,

כמו זו שבסין,

because the active ingredient

כי הרכיב הפעיל שבו

comes from pigs' intestines.

מקורו במעיהם של חזירים.

Your diamond -- you've all heard, probably seen the movie "Blood Diamond."

יהלומיכם: כולכם שמעתם או ראיתם את הסרט "לגעת ביהלום".

This is a mine in Zimbabwe

זהו מכרה בזימבבווה

right now.

בימינו אנו.

Cotton: Uzbekistan is the second biggest

כותנה: אוזבקיסטן היא השניה בגודלה

exporter of cotton on Earth.

מבין יצואניות הכותנה בעולם.

Every year when it comes to the cotton harvest,

בכל שנה, כשמגיעה עונת קטיף הכותנה,

the government shuts down the schools,

הממשלה סוגרת את בתי הספר,

puts the kids in buses, buses them to the cotton fields

מעלה את הילדים לאוטובוסים ומסיעה אותם לשדות הכותנה

to spend three weeks harvesting the cotton.

ובמשך שלושה שבועות הם קוטפים כותנה.

It's forced child labor

זאת היא עבודת ילדים בכפיה

on an institutional scale.

בקנה-מידה ממוסד.

And all of those products probably end their lives

וכל המוצרים האלה ודאי מגיעים לבסוף

in a dump like this one in Manila.

למזבלות כמו זאת שבמנילה.

These places, these origins,

המקומות האלה, מקורותיהם,

represent governance gaps.

מייצגים פערי פיקוח ממשלתי.

That's the politest description

זהו התיאור המנומס ביותר

I have for them.

שיש לי עבורם.

These are the dark pools

אלו הן הבריכות האפלות

where global supply chains begin --

שבהן מתחילה שרשרות האספקה הגלובליות-

the global supply chains,

שרשרות האספקה הגלובליות,

which bring us our favorite brand name products.

שמביאות לנו את מוצרי המותג האהובים עלינו.

Some of these governance gaps

כמה מפערי הפיקוח האלה

are run by rogue states.

מנוהלים בידי מדינות מרושעות.

Some of them are not states anymore at all.

חלקן אינן אפילו מדינות יותר;

They're failed states.

אלא מדינות בהתמוטטות.

Some of them

חלק מהן הן פשוט

are just countries who believe that deregulation or no regulation

ארצות שמאמינות שהסרת פיקוח או העדר פיקוח

is the best way to attract investment,

היא הדרך הטובה ביותר למשוך משקיעים,

promote trade.

כדי לקדם את המסחר.

Either way, they present us

בכל מקרה, הם מעמידים בפנינו

with a huge moral and ethical dilemma.

דילמה מוסרית ואתית אדירה.

I know that none of us want to be accessories

אני יודע שאיש מאיתנו לא רוצה להיות שותף לדבר עבירה

after the fact

לעובדה

of a human rights abuse

של ביזוי זכויות אדם

in a global supply chain.

בשרשרות האספקה הגלובליות.

But right now,

אך לפי שעה,

most of the companies involved in these supply chains

רוב החברות שמעורבות בשרשרות אספקה אלה

don't have any way

אינן יכולות

of assuring us

להבטיח לנו

that nobody had to mortgage their future,

שאיש לא נאלץ למשכן את עתידו,

nobody had to sacrifice their rights

שאיש לא נאלץ להקריב את זכויותיו

to bring us our favorite

כדי להביא אלינו

brand name product.

את המותגים החביבים שלנו.

Now, I didn't come here to depress you

לא באתי לכאן כדי לדכא אתכם

about the state of the global supply chain.

בקשר למצב בשרשרות האספקה הגלובלית.

We need a reality check.

עלינו להתחבר למציאות.

We need to recognize just how serious

עלינו להבין כמה חמורה היא

a deficit of rights we have.

שלילת הזכויות הזו שלנו.

This is an independent republic,

מדובר ברפובליקה עצמאית,

probably a failed state.

אולי מדינה בהתמוטטות.

It's definitely not a democratic state.

זו ודאי איננה מדינה דמוקרטית.

And right now,

ובימים אלה

that independent republic of the supply chain

אותה רפובליקה עצמאית המצויה בשרשרת האספקה

is not being governed

אינה נשלטת

in a way that would satisfy us,

בדרך שתשביע את רצוננו

that we can engage in ethical trade or ethical consumption.

בכל הקשור במסחר או צריכה מוסריים.

Now, that's not a new story.

ואין בכך כל חדש.

You've seen the documentaries

כולכם ראיתם את הסרטים התיעודיים

of sweatshops making garments

על מפעלים נצלניים שמייצרים פריטי לבוש

all over the world, even in developed countries.

בכל העולם, גם בארצות מפותחות.

You want to see the classic sweatshop,

אם תרצו לראות את המפעל הנצלני הקלאסי,

meet me at Madison Square Garden,

בואו ניפגש במדיסון סקוור גרדן,

I'll take you down the street, and I'll show you a Chinese sweatshop.

אראה לכם בהמשך הרחוב מפעל נצלני סיני.

But take the example of heparin.

אבל קחו את הדוגמה של ההפרין.

It's a pharmaceutical product.

זהו מוצר תרופתי.

You expect that the supply chain that gets it to the hospital,

הציפיה היא ששרשרת האספקה שמביאה אותו לבית החולים,

probably squeaky clean.

תהיה מבריקה מנקיון.

The problem is that the active ingredient in there --

הבעיה היא שכל החומרים הפעילים בו-

as I mentioned earlier --

כפי שציינתי קודם לכן-

comes from pigs.

מקורם בחזירים.

The main American manufacturer

היצרן האמריקאי הראשי

of that active ingredient

של החומר הפעיל

decided a few years ago to relocate to China

החליט לפני כמה שנים להעביר את הייצור לסין

because it's the world's biggest supplier of pigs.

כי היא ספקית החזירים הכי גדולה בעולם.

And their factory in China --

וכשהמפעל שלהם בסין-

which probably is pretty clean --

שהוא ודאי נקי למדי-

is getting all of the ingredients

מקבל את כל הרכיבים האלה

from backyard abattoirs,

ממשחטות ביתיות,

where families slaughter pigs

שבהן משפחות שוחטות חזירים

and extract the ingredient.

ומוציאות את הרכיב הזה.

So a couple of years ago, we had a scandal

אז לפני כמה שנים היתה לנו שערוריה,

which killed about 80 people around the world,

וכ-90 איש בעולם מתו

because of contaminants

בגלל זיהומים

that crept into the heparin supply chain.

שחדרו לשרשרת האספקה של ההפרין.

Worse, some of the suppliers

גרוע מכך, חלק מהספקים

realized that they could substitute a product

הבינו שהם יכולים להשתמש במוצר חלופי

which mimicked heparin in tests.

שמתנהג בבדיקות כמו הפרין.

This substitute cost nine dollars a pound,

התחליף עולה 9 דולר לחצי קילו,

whereas real heparin, the real ingredient,

בעוד שההפרין האמיתי-- הרכיב האמיתי--

cost 900 dollars a pound.

עולה $900 לחצי קילו.

A no-brainer.

כסף קל.

The problem was that it killed more people.

הבעיה היא שזה הרג יותר אנשים.

And so you're asking yourself,

אז אתם ודאי שואלים את עצמכם,

"How come the U.S. Food and Drug Administration

"איך ייתכן שמינהל המזון והתרופות של ארה"ב

allowed this to happen?

הניח לכך לקרות?

How did the Chinese State Agency for Food and Drugs

איך ייתכן שהסוכנות הסינית לפיקוח על מזון ותרופות

allow this to happen?"

הניחה לכך לקרות?"

And the answer is quite simple:

התשובה פשוטה למדי:

the Chinese define these facilities

הסינים מגדירים את המפעלים האלה

as chemical facilities, not pharmaceutical facilities,

כמפעלים כימיים, ולא כמפעלי ייצור תרופות,

so they don't audit them.

לכן הם לא בודקים אותם.

And the USFDA

ולמינהל המזון והתרופות האמריקאי

has a jurisdictional problem.

יש בעיית תחום שיפוט.

This is offshore.

הם נמצאים בחו"ל.

They actually do conduct a few investigations overseas --

הם אכן מנהלים כמה חקירות בחו"ל--

about a dozen a year -- maybe 20 in a good year.

בערך תריסר בשנה, או 20 בשנה מוצלחת,

There are 500

ויש 500

of these facilities

מתקנים כאלה

producing active ingredients in China alone.

שמייצרים את החומר הפעיל, בסין בלבד.

In fact, about 80 percent

למעשה, כ-80 אחוזים

of the active ingredients in medicines now

מהחומר הפעיל בתרופות כיום

come from offshore,

מגיע מחו"ל,

particularly China and India,

ובמיוחד מסין ומהודו.

and we don't have a governance system.

ואין לנו מערכת פיקוח,

We don't have a regulatory system

אין לנו מערכת תקנות

able to ensure

שמסוגלת לוודא

that that production is safe.

שהייצור הזה בטוח.

We don't have a system to ensure

אין לנו מערכת שתוודא

that human rights, basic dignity,

שזכויות האדם, כבודו הבסיסי

are ensured.

מובטחים.

So at a national level --

אז ברמה הלאומית--

and we work in about 60 different countries --

אנו עובדים בכ-60 ארצות שונות--

at a national level

ברמה הלאומית

we've got a serious breakdown in the ability of governments

יש לנו מחדל חמור ביכולתן של הממשלות

to regulate production

לנהל את הייצור

on their own soil.

על אדמתן.

And the real problem with the global supply chain

והבעיה האמיתית בשרשרת האספקה הגלובלית

is that it's supranational.

היא בהיותה על-לאומית.

So governments who are failing,

אז ממשלות שנכשלות,

who are dropping the ball

ששומטות את הכדור,

at a national level,

ברמה הלאומית,

have even less ability to get their arms around the problem

מתקשות עוד יותר לטפל בבעיה

at an international level.

ברמה הבינלאומית.

And you can just look at the headlines.

ומספיק לקרוא את כותרות העיתונים.

Take Copenhagen last year --

למשל, קופנהגן בשנה שעברה--

complete failure of governments

כשלון מוחלט של הממשלה

to do the right thing

לעשות את מה שדרוש

in the face of an international challenge.

לנוכח אתגר בינלאומי.

Take the G20 meeting a couple of weeks ago --

למשל, מפגש "20 הגדולות" לפני כמה שבועות--

stepped back from its commitments of just a few months ago.

נסוגו מהתחייבויותיהן מלפני כמה חודשים בלבד.

You can take any one

קחו לדוגמה מה שתרצו

of the major global challenges we've discussed this week

מהאתגרים הגלובליים ששוחחנו עליהם השבוע

and ask yourself, where is the leadership from governments

ושאלו את עצמכם, איפה המנהיגות הממשלתית

to step up and come up with solutions,

שתקום ותספק פתרונות,

responses,

תשובות,

to those international problems?

לבעיות בינלאומיות חמורות אלה?

And the simple answer is they can't. They're national.

התשובה הפשוטה היא שאין כזו. כולן לאומיות.

Their voters are local.

המצביעים שלהם מקומיים.

They have parochial interests.

יש להו אינטרסים צרים.

They can't subordinate those interests

הן לא יכולות לוותר על האינטרסים האלה

to the greater global public good.

למען טובת הציבור הגלובלי הרחב יותר.

So, if we're going to ensure the delivery

כך שאם ברצוננו לוודא את איכותם

of the key public goods

של מוצרים ציבוריים חשובים

at an international level --

ברמה הבינלאומית--

in this case, in the global supply chain --

במקרה זה, בשרשרת האספקה הגלובלית--

we have to come up with a different mechanism.

עלינו לפתח מנגנון שונה.

We need a different machine.

אנו זקוקים למכשיר שונה.

Fortunately, we have some examples.

למזלנו, יש לנו כמה דוגמאות.

In the 1990s,

בשנות ה-90,

there were a whole series of scandals

היתה סדרה שלמה של שערוריות

concerning the production of brand name goods in the U.S. --

שנגעו לייצור מותגי מזון בארה"ב--

child labor, forced labor,

העסקת ילדים, עבודה בכפיה,

serious health and safety abuses.

מפגעים בריאותיים ובטיחותיים חמורים--

And eventually President Clinton, in 1996,

ובסופו של דבר, הנשיא קלינטון, ב-1996,

convened a meeting at the White House,

כינס פגישה בבית הלבן--

invited industry, human rights NGOs,

הזמין את התעשיה, ארגונים לא-ממשלתיים לזכויות האדם,

trade unions, the Department of Labor,

איגודים מקצועיים, משרד העבודה--

got them all in a room

כינס את כולם בחדר אחד,

and said, "Look,

ואמר, "ראו,

I don't want globalization to be a race to the bottom.

אינני רוצה שהגלובליזציה תהיה מרוץ לתחתית.

I don't know how to prevent that,

אינני יודע איך למנוע את זה,

but I'm at least going to use my good offices

ואבל לפחות אנצל את שירותי הטובים

to get you folks together

כדי לגרום לכם לעבוד ביחד

to come up with a response."

כדי למצוא מענה."

So they formed a White House task force,

והם הקימו את כוח המשימה של הבית הלבן,

and they spent about three years arguing

ובילו כשלוש שנים בויכוחים

about who takes how much responsibility

מי ייקח כמה אחריות

in the global supply chain.

על שרשרת האספקה הגלובלית.

Companies didn't feel it was their responsibility.

החברות לא חשבו שזו אחריותן.

They don't own those facilities.

המפעלים לא בבעלותן.

They don't employ those workers.

הם לא מעסיקים את העובדים ההם.

They're not legally liable.

אין להן אחריות מבחינה משפטית.

Everybody else at the table

כל האחרים ליד השולחן

said, "Folks, that doesn't cut it.

אמרו, "חבר'ה, זה לא עסק.

You have a custodial duty, a duty of care,

יש לנו חובה כאפוטרופסים, חובה מוסרית,

to make sure that that product

לוודא שאותו מוצר

gets from wherever to the store

יגיע מאי-שם לחנות

in a way that allows us to consume it,

בדרך שתאפשר לנו לצרוך אותו,

without fear of our safety,

ללא חשש לבטיחותנו,

or without having to sacrifice our conscience

או מבלי שנפעל נגד מצפוננו

to consume that product."

כשאנו צורכים את המוצר."

So they agreed, "Okay, what we'll do

והם הסכימו, "בסדר, הבה נסכים

is we agree on a common set of standards,

על מערכת תקנים משותפים,

code of conduct.

קוד התנהגות.

We'll apply that throughout

ניישם אותו לכל אורך

our global supply chain

שרשרת האספקה הגלובלית שלנו

regardless of ownership or control.

ללא קשר לבעלות או שליטה.

We'll make it part of the contract."

נהפוך זאת לחלק מהחוזה."

And that was a stroke of absolute genius,

וזו היתה הברקה גאונית לגמרי,

because what they did

כי מה שהם עשו

was they harnessed the power of the contract,

היה לרתום את כוח החוזה,

private power,

הכוח הפרטי,

to deliver public goods.

לאספקתם של מוצרים ציבוריים.

And let's face it,

והבה נודה בכך,

the contract from a major multinational brand

חוזה של מותג גדול ורב-לאומי

to a supplier in India or China

מבחינתו של ספק בהודו או בסין

has much more persuasive value

הוא הרבה יותר משכנע

than the local labor law,

מאשר חוק התעסוקה המקומי,

the local environmental regulations,

תקנות הסביבה המקומיות,

the local human rights standards.

תקני זכויות האדם המקומיים.

Those factories will probably never see an inspector.

מפעלים אלה כנראה לא יראו לעולם פרצוף של מפקח.

If the inspector did come along,

ואם יופיע מפקח,

it would be amazing if they were able

זה יהיה מדהים אם יוכל

to resist the bribe.

לא להתפתות לשוחד.

Even if they did their jobs,

אפילו אם ימלא את תפקידו,

and they cited those facilities for their violations,

ויתבע את המפעל בגין הפרות חוזה,

the fine would be derisory.

הקנס יהיה מגוחך.

But you lose that contract

אבל אם מאבדים חוזה

for a major brand name,

של מותג חשוב,

that's the difference

זה עושה את כל ההבדל

between staying in business or going bankrupt.

בין הישארות בעסקים או פשיטת רגל.

That makes a difference.

זה בהחלט משנה.

So what we've been able to do

אז מה שהצלחנו לעשות,

is we've been able to harness

הוא לרתום

the power and the influence

את הכוח וההשפעה

of the only truly transnational institution

של המוסד הבינלאומי האמיתי היחיד

in the global supply chain,

בשרשרת האספקה הגלובלית,

that of the multinational company,

והוא החברה הרב-לאומית,

and get them to do the right thing,

וגרמנו לה לעשות מה שצריך,

get them to use that power for good,

להשתמש בכוחה לטובה,

to deliver the key public goods.

כדי לספק את המוצרים הציבוריים החשובים.

Now of course, this doesn't come naturally

כמובן שזה לא טבעי

to multinational companies.

עבור החברות הרב-לאומיות.

They weren't set up to do this. They're set up to make money.

הן לא ערוכות לכך. הן ערוכות להרוויח כסף.

But they are extremely efficient organizations.

אבל אלו הם ארגונים יעילים ביותר.

They have resources,

יש להם אמצעים,

and if we can add the will, the commitment,

ואם נוכל להוסיף לכך רצון ומחוייבות,

they know how to deliver that product.

הם יודעים איך לספק את הסחורה.

Now, getting there is not easy.

ולא קל להגיע לשם.

Those supply chains I put up on the screen earlier,

שרשרות האספקה שהצגתי קודם על המסך,

they're not there.

אינן קיימות.

You need a safe space.

יש צורך במרחב בטוח.

You need a place where people can come together,

דרוש מקום בו אפשר לקבץ אנשים,

sit down without fear of judgment,

שישבו יחד מבלי לחשוש מהאשמות

without recrimination,

והאשמות-נגד,

to actually face the problem,

כדי להתמודד ברצינות עם הבעיה,

agree on the problem and come up with solutions.

להסכים מה הבעיה ולהעלות פתרונות.

We can do it. The technical solutions are there.

בכוחנו לעשות זאת; הפתרונות הטכניים קיימים.

The problem is the lack of trust, the lack of confidence,

הבעיה היא חוסר אמון, חוסר בטחון,

the lack of partnership

חוסר בשותפות

between NGOs, campaign groups,

בין הארגונים הלא-ממשלתיים, קבוצות תמיכה,

civil society organizations

ארגונים חברתיים

and multinational companies.

וחברות רב-לאומיות.

If we can put those two together in a safe space,

אם אפשר לכנס את שני אלה במקום בטוח,

get them to work together,

לגרום להם לעבוד ביחד,

we can deliver public goods right now,

אפשר לספק מוצרים ציבוריים ממש עכשיו,

or in extremely short supply.

או תוך זמן קצר להפליא.

This is a radical proposition,

זוהי הצעה רדיקלית,

and it's crazy to think

ומטורף לחשוב

that if you're a 15-year-old Bangladeshi girl

שאם את נערה בת 15 מבנגלה-דש

leaving your rural village

שעוזבת את הכפר שלה

to go and work in a factory in Dhaka --

והולכת לעבוד במפעל בדאקה--

22, 23, 24 dollars a month --

22, 23, 24 דולר בחודש--

your best chance of enjoying rights at work

הסיכוי הטוב ביותר שלך ליהנות מזכויות של עובדת

is if that factory is producing

הוא אם המפעל מייצר

for a brand name company

עבור חברת מותג

which has got a code of conduct

שיש לה קוד התנהגות

and made that code of conduct part of the contract.

ושהפכה את קוד ההתנהגות לחלק מרכזי בחוזה.

It's crazy.

זה מטורף;

Multinationals are protecting human rights.

מולטי-מיליונרים מגינים על זכויות האדם?

I know there's going to be disbelief.

אני יודע שזה לא יישמע אמיתי.

You'll say, "How can we trust them?"

תשאלו, "איך אנו יכולים לבטוח בהם?"

Well, we don't.

ובכן, אנו לא בוטחים בהם.

It's the old arms control phrase:

זה אותו הביטוי מימי הפיקוח על הנשק:

"Trust, but verify."

"תאמין, אבל תוודא."

So we audit.

ולכן אנו בודקים.

We take their supply chain, we take all the factory names,

אנו לוקחים את שרשרת האספקה שלהם, את שמות המפעלים,

we do a random sample,

אנו עושים דגימות אקראיות,

we send inspectors on an unannounced basis

אנו שולחים מפקחים לביקורי-פתע

to inspect those facilities,

שיבדקו את המתקנים האלה,

and then we publish the results.

ואז מפרסמים את התוצאות.

Transparency is absolutely critical to this.

השקיפות היא לגמרי קריטית כאן.

You can call yourself responsible,

אתה יכול להציג את עצמך כאחראי,

but responsibility without accountability

אבל אחריות בלי דין-וחשבון

often doesn't work.

לרוב לא מצליחה.

So what we're doing is, we're not only enlisting the multinationals,

אז אנו לא רק מגייסים את הרב-לאומיים,

we're giving them the tools to deliver this public good --

אלא נותנים להם את הכלים לספק את המוצרים הציבוריים--

respect for human rights --

כיבוד זכויות האדם--

and we're checking.

ואנחנו בודקים.

You don't need to believe me. You shouldn't believe me.

אל תאמינו לי.

Go to the website. Look at the audit results.

היכנסו לאתר והביטו בתוצאות הבדיקות.

Ask yourself, is this company behaving

שאלו את עצמכם, האם חברה זו מתנהגת

in a socially responsible way?

בצורה אחראית מבחינה חברתית?

Can I buy that product

האם אני יכול לקנות את המוצר

without compromising my ethics?

מבלי להתפשר על עקרונות המוסר שלי?

That's the way the system works.

כך פועלת המערכת.

I hate the idea

אני מתעב את הרעיון

that governments are not protecting human rights around the world.

שממשלות בעולם אינן מגינות על זכויות האדם.

I hate the idea

אני מתעב את הרעיון

that governments have dropped this ball

שממשלות פשוט שמטו את הכדור הזה.

and I can't get used to the idea

ואינני יכול להתרגל לרעיון

that somehow we can't get them to do their jobs.

שמשום-מה איננו מסוגלים לגרום להן למלא את חובתן.

I've been at this for 30 years,

אני עוסק בכך כבר 30 שנה,

and in that time I've seen

ובמרוצת הזמן הזה ראיתי

the ability, the commitment, the will of government

את היכולת, המחוייבות והרצון של ממשלות

to do this decline,

למנוע הידרדרות זו,

and I don't see them making a comeback right now.

ובינתיים אני לא רואה מתי הן יעשו זאת שוב.

So we started out thinking

אז בתחילה חשבנו

this was a stopgap measure.

שזה אמצעי זמני.

We're now thinking that, in fact,

כעת אנו חושבים שלמעשה,

this is probably the start

זו אולי ההתחלה

of a new way of regulating and addressing

של דרך חדשה לפיקוח וטיפול

international challenges.

באתגרים בינלאומיים.

Call it network governance. Call it what you will.

קיראו לזה ממשל-רשת, קיראו לזה כרצונכם,

The private actors,

השחקנים הפרטיים,

companies and NGOs,

החברות והארגונים הלא-ממשלתיים,

are going to have to get together

יעשו יד אחת

to face the major challenges we are going to face.

כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים שלפנינו.

Just look at pandemics --

די שתסתכלו על המגפות--

swine flu, bird flu, H1N1.

שפעת החזירים, שפעת העופות, שפעת H1N1.

Look at the health systems in so many countries.

הביטו במערכות הבריאות בארצות כה רבות.

Do they have the resources

האם יש להן האמצעים

to face up to a serious pandemic?

להתמודד עם מגפה חמורה?

No.

לא.

Could the private sector and NGOs

האם המגזר הפרטי והארגונים הלא-ממשלתיים

get together and marshal a response?

יכולים לחבור יחד ולנהל מענה?

Absolutely.

בהחלט.

What they lack is that safe space

מה שאין להם הוא מרחב בטוח

to come together, agree

שבו יוכלו להיפגש, להגיע להסכמה

and move to action.

ולעבור לפעולה.

That's what we're trying to provide.

זה מה שאנו מנסים לספק.

I know as well

אני גם יודע

that this often seems

שלעתים קרובות זה נראה

like an overwhelming level of responsibility

כמו אחריות עצומה

for people to assume.

מכדי שאנשים יקחו על עצמם.

"You want me to deliver human rights

"אתה רוצה שאני אבטיח את זכויות האדם

throughout my global supply chain.

בכל שרשרת האספקה הגלובלית שלי.

There are thousands of suppliers in there."

יש שם אלפי ספקים."

It seems too daunting, too dangerous,

זה מרתיע מדי, מסוכן מדי,

for any company to take on.

בעיני כל חברה.

But there are companies.

אך ישנן חברות.

We have 4,000 companies who are members.

חברות אצלנו 4,000 חברות.

Some of them are very, very large companies.

חלקן חברות גדולות מאד מאד.

The sporting goods industry, in particular,

תעשית מוצרי הספורט במיוחד

stepped up to the plate and have done it.

התייצבה למשימה ועשתה זאת.

The example, the role model, is there.

הדוגמה והמופת כבר קיימים.

And whenever we discuss

ובכל פעם שאנו דנים

one of these problems that we have to address --

באחת הבעיות שעלינו לפתור--

child labor in cottonseed farms in India --

העסקת ילדים בחוות זרעי כותנה בהודו--

this year we will monitor 50,000 cottonseed farms in India.

השנה ננטר 50,000 חוות זרעי כותנה בהודו.

It seems overwhelming.

זה נראה כביר.

The numbers just make you want to zone out.

די במספרים כדי לגרום להלם.

But we break it down to some basic realities.

אבל אנו מפרקים את זה לחלקי מציאות בסיסית.

And human rights

ונושא זכויות האדם

comes down to a very simple proposition:

מסתכם בתכנית פשוטה ביותר:

can I give this person their dignity back?

"האם אני יכול להשיב לאדם זה את כבודו?"

Poor people,

העניים,

people whose human rights have been violated --

אלה שזכויות האדם שלהם הופרו--

the crux of that

לב העניין

is the loss of dignity,

הוא אובדן כבודם העצמי,

the lack of dignity.

העדר הכבוד העצמי.

It starts with just giving people back their dignity.

זה מתחיל פשוט בהשבת הכבוד העצמי לאנשים.

I was sitting in a slum outside Gurgaon

ישבתי בשכונת עוני מחוץ לגורגאון

just next to Delhi,

ממש ליד דלהי,

one of the flashiest, brightest new cities

אחת הערים החדשות, הצעקניות והזוהרות ביותר

popping up in India right now,

שצצות כיום בהודו,

and I was talking to workers

ושוחחתי עם עובדים

who worked in garment sweatshops down the road,

של מפעל נצלני לביגוד באותו רחוב.

and I asked them what message they would like me to take to the brands.

ושאלתי אותם איזה מסר ברצונם שאעביר לחברות המותג.

They didn't say money.

הם לא אמרו "כסף";

They said, "The people who employ us

הם אמרו, "האנשים שמעסיקים אותנו

treat us like we are less than human,

מתייחסים אלינו כאל פחות מבני אדם,

like we don't exist.

כאילו איננו קיימים.

Please ask them to treat us like human beings."

בבקשה, בקש מהם להתייחס אלינו כאל בני אדם."

That's my simple understanding of human rights.

כך בפשטות אני מבין את נושא זכויות האדם.

That's my simple proposition to you,

זו הצעתי הפשוטה אליכם,

my simple plea to every decision-maker

בקשתי הפשוטה לכל מקבלי ההחלטות

in this room, everybody out there.

באולם הזה ומחוצה לו.

We can all make a decision

כולנו יכולים להחליט

to come together

לחבור יחד

and pick up the balls and run with the balls

להרים את הכדור ולרוץ איתו

that governments have dropped.

הכדור שהממשלות שמטו.

If we don't do it,

אם לא נעשה זאת,

we're abandoning hope,

אנו נוטשים כל תקווה,

we're abandoning our essential humanity,

נוטשים את האנושיות הבסיסית שלנו,

and I know that's not a place we want to be,

וברור לי שאיננו רוצים בכך,

and we don't have to be there.

ואיננו חייבים לחיות כך.

So I appeal to you.

אז אני מפציר בכם,

Join us, come into that safe space,

עשו יד אחת, בואו למרחב הבטוח,

and let's start to make this happen.

והבה נתחיל להגשים זאת.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]