Rodney Brooks: Why we will rely on robots

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Well, Arthur C. Clarke,

טוב, ארתור ס. קלארק,

a famous science fiction writer from the 1950s,

סופר מד"ב מפורסם בשנות ה50 של המאה ה20,

said that, "We overestimate technology in the short term,

אמר, ש"אנחנו מייחסים חשיבות רבה מדי לטכנולוגיה לטווח הקצר,

and we underestimate it in the long term."

ומייחסים חשיבות מועטה מדי, לזו של הטווח הארוך".

And I think that's some of the fear that we see

ואני חושב שזה חלק מהפחד שאנו רואים

about jobs disappearing from artificial intelligence and robots.

משרות שנעלמות עקב אינטליגנציה מלאכותית ורובוטים.

That we're overestimating the technology in the short term.

שאנחנו מעריכים יתר על המידה את הטכנולוגיה לטווח קצר.

אבל אני דואג אם נוכל להשיג את הטכנולוגיה שאנו זקוקים לטווח הארוך.

But I am worried whether we're going to get the technology we need in the long term.

Because the demographics are really going to leave us with lots of jobs that need doing

משום שהדמוגרפיה באמת תשאיר אותנו עם הרבה תפקידים שצריך לעשותם

and that we, our society, is going to have to be built on the shoulders of steel of robots in the future.

ושאנו, החברה שלנו נצטרך להטיל על כתפי פלדה של רובוטים בעתיד.

So I'm scared we won't have enough robots.

אז אני חושש שלא יהיו לנו מספיק רובוטים.

But fear of losing jobs to technology has been around for a long time.

אבל פחד מאבדן משרות לטכנולוגיה היה בסביבה כבר מזה זמן רב.

Back in 1957, there was a Spencer Tracy, Katharine Hepburn movie.

ב-1957 היה סרט של ספנסר טרייסי, וקתרין הפבורן.

So you know how it ended up,

אז אתם יודעים איך הוא נגמר

Spencer Tracy brought a computer, a mainframe computer of 1957, in

ספנסר טרייסי קנה מחשב, מחשב מרכזי משנת 1957

to help the librarians.

כדי לעזור לספרנים.

The librarians in the company would do things like answer for the executives,

הספרנים בחברה יעשו דברים כמו להשיב עבור המנהלים,

"מהם השמות של אילי הצפון של סנטה?"

"What are the names of Santa's reindeer?"

And they would look that up.

והם יחפשו את זה.

And this mainframe computer was going to help them with that job.

והמחשב המרכזי הזה היה הולך לעזור להם עם העבודה הזו.

Well of course a mainframe computer in 1957 wasn't much use for that job.

כמובן שמחשב מרכזי בשנת 1957 לא היה מאד שימושי עבור משימה זו.

The librarians were afraid their jobs were going to disappear.

הספרנים פחדו שעבודתם עומדת להיעלם.

But that's not what happened in fact.

אבל זה לא מה שקרה, למעשה.

The number of jobs for librarians increased for a long time after 1957.

מספר המשרות לספרנים גדל במשך זמן רב לאחר 1957.

It wasn't until the Internet came into play,

זה לא היה עד שהאינטרנט נכנס למשחק,

the web came into play and search engines came into play

האינטרנט נכנס למשחק, ומנועי החיפוש נכנסו למשחק

that the need for librarians went down.

שהצורך בספרנים ירד.

And I think everyone from 1957 totally underestimated

ואני חושב שכולם משנת 1957 לגמרי המעיטו בערך

the level of technology we would all carry around in our hands and in our pockets today.

רמת הטכנולוגיה שכולנו נישא בידינו ובכיסינו היום.

And we can just ask: "What are the names of Santa's reindeer?" and be told instantly --

ואנחנו יכולים פשוט לשאול: "מה הם שמות של אילי הצפון של סנטה?" ולהיענות באופן מיידי...

or anything else we want to ask.

. או משהו אחר. שאנחנו רוצים לשאול.

By the way, the wages for librarians went up faster

אגב, שכרם של הספרנים עלה מהר יותר

than the wages for other jobs in the U.S. over that same time period,

מאשר השכר עבור משרות אחרות בארה ב באותה התקופה,

כי ספרנים הפכו לשותפים של מחשבים.

because librarians became partners of computers.

Computers became tools, and they got more tools that they could use

המחשבים הפכו כלים, והם קיבלו יותר כלים להשתמש בהם

and become more effective during that time.

ונהיו יעילים יותר באותה תקופה.

Same thing happened in offices.

אותו דבר קרה במשרדים.

Back in the old days, people used spreadsheets.

בימים ההם, אנשים השתמשו בגליונות אלקטרוניים.

Spreadsheets were spread sheets of paper,

הגליונות האלקטרוניים היו גיליונות פרושים של נייר,

and they calculated by hand.

והם חישבו ידנית.

But here was an interesting thing that came along.

אבל כאן קרה דבר מעניין.

With the revolution around 1980 of P.C.'s,

עם מהפכת הפי.סי בסביבות 1980,

the spreadsheet programs were tuned for office workers,

תוכניות הגיליון האלקטרוני היו מתואמות לעובדי משרד,

not to replace office workers,

לא להחליף את עובדי המשרד,

but it respected office workers as being capable of being programmers.

אבל זה כיבד את עובדי המשרד כאילו היו מסוגלים להיות מתכנתים.

So office workers became programmers of spreadsheets.

אז עובדי המשרד הפכו למתכנתים של גליונות אלקטרוניים.

It increased their capabilities.

זה הגדיל את היכולות שלהם.

They no longer had to do the mundane computations,

הם לא היו צריכים יותר לחשב חישובים רגילים

but they could do something much more.

אבל הם יכלו לעשות הרבה יותר.

Now today, we're starting to see robots in our lives.

עכשיו, כיום, אנחנו מתחילים לראות רובוטים בחיינו.

On the left there is the PackBot from iRobot.

משמאל ישנו ה"פאק-בוט" של iRobot.

When soldiers came across roadside bombs in Iraq and Afghanistan,

כשחיילים נתקלו במטעני חבלה בעיראק ובאפגניסטן,

instead of putting on a bomb suit and going out and poking with a stick,

במקום ללבוש חליפת מגן ולצאת ולתקוע מקל,

as they used to do up until about 2002,

כפי שעשו עד 2002 בערך,

they now send the robot out.

הם עכשיו שולחים את הרובוט.

So the robot takes over the dangerous jobs.

אז הרובוט נוטל פיקוד במשימות מסוכנות.

On the right are some TUGs from a company called Aethon in Pittsburgh.

מצד הימין נמצאים כמה גוררים מחברה בשם אאטון בפיטסבורג.

These are in hundreds of hospitals across the U.S.

אלה נמצאים במאות בתי חולים ברחבי ארה"ב

And they take the dirty sheets down to the laundry.

והם לוקחים את הסדינים המלוכלכים למכבסה.

They take the dirty dishes back to the kitchen.

והם לוקחים את הכלים המלוכלכים חזרה למטבח.

They bring the medicines up from the pharmacy.

והם מעלים את התרופות מבית המרקחת.

And it frees up the nurses and the nurse's aides

וזה משחרר את האחיות ואת עוזריהן.

from doing that mundane work of just mechanically pushing stuff around

מלעשות עבודה פשוטה של דחיפת דברים באופן מכני

to spend more time with patients.

כדי לבלות יותר זמן עם מטופלים.

In fact, robots have become sort of ubiquitous in our lives in many ways.

למעשה, רובוטים נוכחים כעת, בכל מקום בחיינו בדרכים רבות.

But I think when it comes to factory robots, people are sort of afraid,

אבל אני חושב שכשמדובר ברובוטים תעשייתיים, אנשים מפחדים,

because factory robots are dangerous to be around.

כי מסוכן שיהיו בסביבה רובוטים תעשייתיים.

In order to program them, you have to understand six-dimensional vectors and quaternions.

כדי לתכנת אותם היטב, עליך להבין וקטורים של 6 ממדים וקווטרניונים.

And ordinary people can't interact with them.

ואנשים רגילים לא יכולים לפעול איתם הדדית.

And I think it's the sort of technology that's gone wrong.

ואני חושב שזה סוג הטכנולוגיה שהשתבש.

It's displaced the worker from the technology.

שדחק את העובד מהטכנולוגיה.

And I think we really have to look at technologies

ואני חושב שאנחנו באמת צריכים להסתכל על טכנולוגיות

that ordinary workers can interact with.

שעובדים רגילים יכולים לקיים איתה אינטראקציה.

And so I want to tell you today about Baxter, which we've been talking about.

ולכן אני רוצה לספר לכם היום על בקסטר, שדיברנו עליו.

And Baxter, I see, as a way -- a first wave of robot

ובקסטר, אני רואה, כדרך - גל ראשון של רובוט

that ordinary people can interact with in an industrial setting.

שאנשים רגילים יכולים לקיים אתו אינטראקציה בסביבה תעשייתית.

So Baxter is up here.

אז בקסטר הוא כאן למעלה.

This is Chris Harbert from Rethink Robotics.

. זה כריס הרברט מ "לחשוב מחדש על רובוטיקה."

We've got a conveyor there.

. יש לנו שם מסוע.

And if the lighting isn't too extreme --

ואם התאורה אינה מופרזת.

Ah, ah! There it is. It's picked up the object off the conveyor.

. אה, אה! הנה זה. הוא הרים האובייקט מהמסוע.

It's going to come bring it over here and put it down.

הוא הולך קדימה. מביא את זה לפה, ומניח את זה.

And then it'll go back, reach for another object.

ואז הוא ילך חזרה, לקחת אובייקט אחר.

The interesting thing is Baxter has some basic common sense.

הדבר המעניין הוא שלבקסטר יש מידה כלשהי של הגיון בסיסי.

By the way, what's going on with the eyes?

אגב, מה קורה עם העיניים

The eyes are on the screen there.

העיניים הן על המסך שם.

העיניים מביטות קדימה למקום שאליו הרובוט הולך לעבור.

The eyes look ahead where the robot's going to move.

So a person that's interacting with the robot

אז אדם שנמצא באינטראקציה עם הרובוט

understands where it's going to reach and isn't surprised by its motions.

מבין לאן הוא הולך להגיע ואינו מופתע מהתנועות שלו.

Here Chris took the object out of its hand,

כאן כריס לקח את האובייקט מידו

and Baxter didn't go and try to put it down;

ובקסטר לא הלך וניסה להניח אותו;

it went back and realized it had to get another one.

הוא הלך חזרה ואני והבין שהוא צריך לקחת עוד אחד.

It's got a little bit of basic common sense, goes and picks the objects.

יש בזה קצת הגיון בסיסי, הולך ובוחר את האובייקטים.

And Baxter's safe to interact with.

ובקסטר מקיים אתו אינטראקציה בביטחה.

You wouldn't want to do this with a current industrial robot.

לא תרצו לעשות את זה עם רובוט תעשייתי מצוי.

But with Baxter it doesn't hurt.

אבל עם בקסטר. זה לא כואב.

It feels the force, understands that Chris is there

הוא מרגיש את הכוח, מבין שכריס נמצא שם

and doesn't push through him and hurt him.

ולא דוחף דרכו ופוגע בו.

But I think the most interesting thing about Baxter is the user interface.

אבל אני חושב שהדבר הכי מעניין בבקסטר הוא ממשק המשתמש.

And so Chris is going to come and grab the other arm now.

אז כריס הולך לבוא ולקחת את הזרוע השניה עכשיו.

And when he grabs an arm, it goes into zero-force gravity-compensated mode

וכאשר הוא תופס זרוע, זה מגיע למצב אפס כוח עם פיצוי של כבידה

and graphics come up on the screen.

וגרפיקה מופיעה על המסך.

You can see some icons on the left of the screen there for what was about its right arm.

אתה יכולים לראות כמה סמלים בצד שמאל של המסך על מה שהיה עם הזרוע הימנית שלו.

He's going to put something in its hand, he's going to bring it over here,

. הוא הולך לשים משהו ביד שלו, הוא הולך להביא את זה לכאן,

לוחץ על הלחצן ומשחרר את הדבר הזה ביד.

press a button and let go of that thing in the hand.

And the robot figures out, ah, he must mean I want to put stuff down.

והרובוט מבין, אה, הוא כנראה מתכוון שאני רוצה להניח דברים.

It puts a little icon there.

זה מציב סמל קטן שם.

He comes over here, and he gets the fingers to grasp together,

הוא בא לכאן, והוא לופת את האצבעות יחד,

and the robot infers, ah, you want an object for me to pick up.

והרובוט מסיק, אה, אתה רוצה שארים בשבילך אובייקט.

That puts the green icon there.

זה מציב את הסמל הירוק שם.

He's going to map out an area of where the robot should pick up the object from.

הוא הולך למפות אזור שבו הרובוט צריך להרים את האובייקט.

It just moves it around, and the robot figures out that was an area search.

הוא רק מזיז אותו מסביב, והרובוט מבין שהיה חיפוש באזור.

He didn't have to select that from a menu.

הוא לא היה צריך לבחור מהתפריט.

And now he's going to go off and train the visual appearance of that object

עכשיו הוא הולך ללכת ולהתאמן במראה החזותי של האובייקט הזה

while we continue talking.

בעוד אנו ממשיכים לדבר.

So as we continue here,

אז, בעודנו ממשיכים כאן,

I want to tell you about what this is like in factories.

אני רוצה לספר לכם. איך זה נראה במפעלים.

These robots we're shipping every day.

הרובוטים האלה שאנחנו שולחים כל יום.

They go to factories around the country.

הולכים למפעלים ברחבי המדינה.

This is Mildred.

. זוהי מילדרד.

Mildred's a factory worker in Connecticut.

מילדרד עובדת במפעל בקונטיקט.

She's worked on the line for over 20 years.

היא עבדה על הקו במשך למעלה מ- 20 שנה.

שעה אחת לאחר שראתה את הרובוט התעשייתי הראשון שלה

One hour after she saw her first industrial robot,

she had programmed it to do some tasks in the factory.

היא תכנתה אותו לבצע משימות מסוימות במפעל.

She decided she really liked robots.

היא החליטה שהיא באמת אוהבת רובוטים.

And it was doing the simple repetitive tasks that she had had to do beforehand.

והוא היה עושה את המשימות שחוזרות על עצמן שהיא היתה צריכה לעשות קודם לכן.

Now she's got the robot doing it.

עכשיו יש לה רובוט שעושה את זה.

When we first went out to talk to people in factories

כאשר יצאנו לראשונה לדבר עם אנשים במפעלים

about how we could get robots to interact with them better,

על מציאת הדרך שבה הרובוטים ייקיימו איתם אינטראקציה טובה יותר,

one of the questions we asked them was,

אחת השאלות ששאלנו אותם היתה,

"האם אתם רוצים שהילדים שלכם יעבדו בבית חרושת?"

"Do you want your children to work in a factory?"

The universal answer was "No, I want a better job than that for my children."

התשובה האוניברסלית היתה "לא, אני רוצה עבודה טובה יותר מאשר זו עבור הילדים שלי".

And as a result of that, Mildred is very typical

וכתוצאה מכך, מילדרד היא מאוד אופיינית

of today's factory workers in the U.S.

לעובדי המפעל כיום בארה"ב.

They're older, and they're getting older and older.

הם מבוגרים יותר, והם מזדקנים יותר ויותר.

There aren't many young people coming into factory work.

אין הרבה אנשים צעירים שבאים לעבודה במפעל.

וכשהמשימות שלהם הופכות ליותר מכבידות עבורם,

And as their tasks become more onerous on them,

we need to give them tools that they can collaborate with,

אנחנו צריכים לתת להם כלים שאיתם הם יכולים לשתף פעולה,

so that they can be part of the solution,

כך שהם יכולים להיות חלק מהפתרון.

כך שהם יוכלו להמשיך לעבוד ואנחנו נוכל להמשיך ולייצר בארה"ב.

so that they can continue to work and we can continue to produce in the U.S.

And so our vision is that Mildred who's the line worker

החזון שלנו הוא שמילדרד שהיא פועלת קו ייצור

becomes Mildred the robot trainer.

תהפוך למילדרד מאמנת הרובוטים.

She lifts her game,

היא מרוממת את הפעילות שלה,

like the office workers of the 1980s lifted their game of what they could do.

כמו עובדי המשרד של שנות השמונים שרוממו את הפעילות שלהם ואת מה שהם היו מסוגלים לעשות.

We're not giving them tools that they have to go and study for years and years in order to use.

אנחנו לא נותנים להם כלים שדורשים מהם להם ללכת וללמוד כיצד להשתמש בהם במשך שנים רבות .

הם כלים שאותם הם יכולים ללמוד להפעיל בתוך כמה דקות.

They're tools that they can just learn how to operate in a few minutes.

There's two great forces that are both volitional but inevitable.

יש שני כוחות גדולים שהם בה בעת רצוניים אך בלתי נמנעים.

That's climate change and demographics.

זה שינוי האקלים והדמוגרפיה.

Demographics is really going to change our world.

הדמוגרפיה עומדת לשנות את העולם שלנו.

This is the percentage of adults who are working age.

זהו אחוז המבוגרים בגיל העבודה.

And it's gone down slightly over the last 40 years.

וזה ירד במידת מה ב-40 השנים האחרונות.

אבל במהלך 40 השנים הבאות, זה עומד להשתנות באופן דרמטי, אפילו בסין.

But over the next 40 years, it's going to change dramatically, even in China.

אחוז המבוגרים בגיל העבודה יורד באופן דרמטי.

The percentage of adults who are working age drops dramatically.

And turned up the other way, the people who are retirement age goes up very, very fast,

והפיך בצד השני עולה במהירות, שהם האנשים בגיל הפרישה.

as the baby boomers get to retirement age.

כשדור הבייבי בום מגיע לגיל הפרישה.

That means there will be more people with fewer social security dollars

זה אומר שיהיו יותר אנשים עם פחות דולרים מביטוח לאומי

competing for services.

שמתחרים עבור שירותים.

But more than that, as we get older we get more frail

אבל יותר מזה, ככל שאנחנו מזדקנים אנחנו נעשים יותר שבריריים

and we can't do all the tasks we used to do.

ואנחנו לא יכולים לעשות את כל המשימות שנהגנו לעשות.

If we look at the statistics on the ages of caregivers,

אם אנחנו מסתכלים על הנתונים הסטטיסטיים על גילם של המטפלים,

before our eyes those caregivers are getting older and older.

לנגד עינינו המטפלים האלה מזדקנים יותר ויותר.

That's happening statistically right now.

זה קורה עכשיו מבחינה סטטיסטית.

And as the number of people who are older, above retirement age and getting older, as they increase,

וככל שמספר האנשים המבוגרים יותר, מעל גיל פרישה, גדלים במספר,

there will be less people to take care of them.

יהיו פחות אנשים כדי לטפל בהם.

And I think we're really going to have to have robots to help us.

ואני חושב שבאמת נצטרך שיהיו לנו רובוטים כדי לעזור לנו.

ואני לא מתכוון רובוטים במונחים של חברים.

And I don't mean robots in terms of companions.

I mean robots doing the things that we normally do for ourselves

אני מתכוון לרובוטים שעושים את מה שאנחנו בדרך כלל עושים עבור עצמנו

but get harder as we get older.

אבל שזה נהיה קשה יותר ככל שאנחנו מזדקנים.

Getting the groceries in from the car, up the stairs, into the kitchen.

להכניס הביתה את המצרכים מהמכונית, במעלה המדרגות, למטבח.

או אפילו, כשאנחנו מזדקנים הרבה יותר,

Or even, as we get very much older,

driving our cars to go visit people.

לנהוג במכוניות כדי לנסוע ולבקר אנשים.

And I think robotics gives people a chance to have dignity as they get older

ואני חושב שרובוטיקה נותן לאנשים הזדמנות לחיות בכבוד כשהם מזדקנים

by having control of the robotic solution.

על ידי שליטה בפתרון הרובוטי.

So they don't have to rely on people that are getting scarcer to help them.

כך שהם לא צריכים לסמוך על אנשים שנעשים נדירים מכדי לעזור להם.

And so I really think that we're going to be spending more time

אז אני באמת חושב שאנחנו הולכים לבלות יותר זמן

with robots like Baxter

עם רובוטים כמו בקסטר

and working with robots like Baxter in our daily lives. And that we will --

ולעבוד עם רובוטים כמו בקסטר ביומיום שלנו. ושנעשה זאת -

Here, Baxter, it's good.

. הנה, בקסטר, זה טוב.

And that we will all come to rely on robots over the next 40 years

ואנחנו כולנו נסתמך על רובוטים במהלך 40 השנים הבאות

as part of our everyday lives.

כחלק מהיומיום שלנו.

Thanks very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)