Rob Legato: The art of creating awe

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

I worked on a film called "Apollo 13,"

עבדתי על סרט בשם "אפולו 13",

and when I worked on this film, I discovered something

וכשעבדתי על הסרט, גיליתי משהו

about how our brains work, and how our brains work

על האופן בו פועל מוחנו. מוחנו פועל כך,

is that, when we're sort of infused with

שכאשר אנו מתמלאים

either enthusiasm or awe or fondness or whatever,

בהתלהבות, או יראה, או חיבה או כל דבר אחר,

it changes and alters our perception of things.

הוא משנה את האופן בו אנו תופסים דברים.

It changes what we see. It changes what we remember.

הוא משנה את מה שאנו רואים ואת מה שאנו זוכרים.

And as an experiment, because I dauntingly create

ובתור ניסוי, היות שלמרבה האימה

a task for myself of recreating a Saturn V launch

הטלתי על עצמי לשחזר שיגור של טיל "סטורן 5"

for this particular movie, because I put it out there,

לצורך הסרט הזה, ובגלל שהחלטתי על כך

I felt a little nervous about it, so I need to do an experiment

הרגשתי מעט עצבני לגבי זה לכן עלי לערוך ניסוי

and bring a group of people like this in a projection room

ולהכניס קבוצת אנשים כמו זו לחדר הקרנה

and play this stock footage, and when I played this

ולהקרין להם את הקטע הארכיוני הזה, וכשהקרנתי אותו

stock footage, I simply wanted to find out

רציתי פשוט לראות

what people remembered, what was memorable about it?

מה אנשים זוכרים, מה ראוי בו להיזכר?

What should I actually try to replicate?

מה בעצם כדאי לי לשכפל?

What should I try to emulate to some degree?

מה עלי לנסות לחקות במידה מסוימת?

So this is the footage that I was showing everybody.

זה הקטע הארכיוני שהקרנתי לכולם.

And what I discovered is, because of the nature

ומה שגיליתי הוא, שבגלל אופי הקטע

of the footage and the fact that we're doing this film,

והעובדה שאנו יוצרים את הסרט הזה,

there was an emotion that was built into it

נבנה בו רגש מסוים.

and our collective memories of what this launch meant to us

וזכרונותינו הקולקטיביים של משמעותו של אותו שיגור לגבינו

and all these various things.

וכל יתר הדברים.

When I showed it, and I asked, immediately after

כשהקרנתי אותו, ושאלתי

the screening was over, what they thought of it,

מיד בתום ההקרנה, מה הם חושבים עליו,

what was your memorable shots, they changed them.

מה היו התמונות שזכרתם, הם שינו אותן.

They were -- had camera moves on them.

הם היו-- הם דיברו על תנועות של המצלמה.

They had all kinds of things. Shots were combined,

על כל מיני דברים. הם חיברו בין צילומים,

and I was just really curious, I mean, what the hell

ופשוט הייתי סקרן לדעת: במה לעזאזל

were you looking at just a few minutes ago

צפיתם רק לפני כמה דקות

and how come, how'd you come up with this sort of description?

ומה פתאום, מאין הבאתם את התיאור הזה?

And what I discovered is, what I should do is not actually

ומה שגיליתי הוא, שבעצם עלי לא לשכפל

replicate what they saw, is replicate what they remembered.

את מה שהם ראו, אלא את מה שהם זכרו.

So this is our footage of the launch, based on, basically,

אז זה סרט השיגור שלנו, והוא מבוסס עקרונית

taking notes, asking people what they thought, and then

על הרשימות ועל מה שאנשים חשבו,

the combination of all the different shots and all

והשילוב של כל הצילומים השונים

the different things put together created their sort of

וכל הדברים השונים שצורפו יחד יצר אצלם

collective consciousness of what they remembered

מעין תודעה קולקטיבית של איך הם זוכרים

it looked like, but not what it really looked like.

שזה נראה, אבל לא של איך באמת זה נראה.

So this is what we created for "Apollo 13."

אז זה מה שיצרנו עבור "אפולו 13".

(Launch noises)

[רעשי שיגור]

So literally what you're seeing now is the confluence

בעצם מה שאתם רואים כאן הוא ההשפעה המשולבת

of a bunch of different people, a bunch of different memories,

של מספר אנשים שונים, מספר זכרונות שונים,

including my own, of taking a little bit of liberty

כולל זה שלי, שנוהג חירות מסוימת

with the subject matter.

בחומר המקורי.

I basically shot everything with short lenses,

למעשה צילמתי הכל בעזרת עדשות קצרות,

which means that you're very close to the action,

כלומר שצריך להימצא קרוב מאד לפעילות,

but framed it very similarly to the long lens shots

אבל בניתי את זה מאד בדומה לצילומי העדשה הארוכה

which gives you a sense of distance, so I was basically

שנותנת תחושה של מרחק, כך שלמעשה

was setting up something that would remind you

יצרתי משהו שיזכיר לכם

of something you haven't really quite seen before. (Music)

משהו שלא באמת ראיתם קודם לכן. [מוסיקה]

And then I'm going to show you exactly what it is

וכעת אראה לכם מהו בדיוק הדבר

that you were reacting to when you were reacting to it.

שהגבתם לו כשהגבתם לו.

(Music)

[מוסיקה]

Tom Hanks: Hello, Houston, this is Odyssey.

טום הנקס: הלו יוסטון, כאן אודיסיאה.

It's good to see you again. (Cheers) (Music)

טוב לראותכם שוב. [תרועות, מוסיקה]

Rob Legato: I pretend they're clapping for me.

רוב לגאטו: אני אומר לעצמי שהם מריעים לי.

(Laughter)

[צחוק]

So now I'm in a parking lot. Basically it's a tin can,

כאן אני במגרש חניה. זו בעצם פחית,

and I'm basically recreating the launch with

ואני למעשה משחזר את השיגור

fire extinguishers, fire, I have wax that I threw

עם מטפים לכיבוי אש, אש, יש לי שעווה שהשלכתי

in front of the lens to look like ice, and so basically

לפני העדשה ושנראית כמו קרח, אז בעצם

if you believed any of the stuff that I just showed you,

אם האמנתם לכל מה שהראיתי לכם עכשיו,

what you were reacting to, what you're emoting to,

מה שהגבתם לו, מה שעורר בכם את הרגש,

is something that's a total falsehood, and I found that

הוא זיוף גמור, ואני גיליתי שזה

really kind of fascinating.

מאד מרתק.

And in this particular case, this is the climax of the movie,

ובמקרה המסוים הזה, זהו רגע השיא של הסרט,

and, you know, the weight of achieving it was simply

וכל הסיפור של לצלם את זה, הוא פשוט

take a model, throw it out of a helicopter, and shoot it.

לקחת דגם, להשליך אותו ממסוק ולצלם אותו.

And that's simply what I did.

זה פשוט מה שעשיתי.

That's me shooting, and I'm a fairly mediocre operator,

כאן אני מצלם, ואני צלם די בינוני,

so I got that nice sense of verisimilitude, of a kind of,

אז היתה לי תחושה נעימה של עשיית הדבר הנכון:

you know, following the rocket all the way down,

ללוות את הרקטה כל הדרך עד למטה,

and giving that little sort of edge, I was desperately

ולתת את המגע הנכון, השתדלתי מאד

trying to keep it in frame. So then I come up to the next thing.

לשמור אותו בתוך הפריים. עכשיו אני עובר לדבר הבא:

We had a NASA consultant who was actually an astronaut,

היה לנו יועץ של נאס"א שהיה בעצמו אסטרונאוט,

who was actually on some of the missions, of Apollo 15,

וטס בכמה מהשיגורים האלה, של אפולו 15,

and he was there to basically double check my science.

ותפקידו היה לוודא את הצד המדעי אצלי.

And, I guess somebody thought they needed to do that.

מישהו כנראה חשב שכדאי לעשות זאת.

(Laughter)

[צחוק]

I don't know why, but they thought they did.

לא יודע מדוע, אבל ככה הם חשבו.

So we were, he's a hero, he's an astronaut, and

אז היינו-- הוא הרי גיבור, אסטרונאוט,

we're all sort of excited, and, you know, I gave myself

וכולנו היינו נרגשים, ואני הרשיתי לעצמי

the liberty of saying, you know, some of the shots I did

לומר שכמה מהצילומים שלי

didn't really suck that bad.

היו לא רעים.

And so maybe, you know, we were feeling kind of a little

ואולי באמת הרגשנו, כאילו,

good about it, so I brought him in here, and he needed

טוב בקשר לכך. אז הבאתי אותו, והוא היה אמור

to really check and see what we were doing,

לבדוק ולראות מה אנו עושים,

and basically give us our A plus report card,

ולתת לנו תעודה עם "מצוין".

and so I showed him some shots we were working on,

אז הראיתי לו כמה מהצילומים שעליהם עבדנו,

and waiting for the reaction that you hope for,

וחיכינו לתגובה לה קיווינו,

which is what I got. (Music) (Launch noises)

וזה מה שקיבלנו. [מוסיקה, רעשי שיגור]

So I showed him these two shots,

הראיתי לו את שני הקטעים האלה,

and then he basically told me what he thought.

ואז הוא אמר לי מה דעתו.

("That's wrong") (Laughter)

-"זה לא נכון"- נו טוב. [צחוק]

Okay. (Laughter)

[צחוק]

It's what you dream about.

אנו חולמים על הרגעים האלה.

(Laughter)

[צחוק]

So what I got from him is, he turned to me and said,

זה מה שקיבלתי ממנו. הוא פנה אלי ואמר,

"You would never, ever design a rocket like that.

"אף פעם לא מתכננים ככה טיל.

You would never have a rocket go up

הטיל אף פעם לא עולה למעלה

while the gantry arms are going out. Can you imagine

כשזרועות הלפיתה נעות החוצה. אתה יכול לתאר לעצמך

the tragedy that could possibly happen with that?

איזה אסון עלול לקרות ככה?

You would never, ever design a rocket like that."

אף פעם לא מתכננים ככה טיל."

And he was looking at me. It's like, Yeah, I don't know

והוא הביט בי. ואני, כאילו,

if you noticed, but I'm the guy out in the parking lot

אם לא שמת לב, אני זה שעובד במגרש החניה

recreating one of America's finest moments with

ומשחזר אחד מרגעיה היפים ביותר של אמריקה

fire extinguishers.

עם מטפים לכיבוי אש. אז מה אתה--

(Laughter)

[צחוק]

And I'm not going to argue with you. You're an astronaut,

אני לא מתכוון להתווכח איתך. אתה האסטרונאוט,

a hero, and I'm from New Jersey, so --

אתה הגיבור, ואני מניו-ג'רסי, אז--

(Laughter)

[צחוק]

I'm just going to show you some footage.

פשוט אקרין לך משהו.

I'm just going to show you some footage, and tell me what you think.

אקרין לך קטע מסוים ואתה תאמר לי מה דעתך.

And then I did kind of get the reaction I was hoping for.

ואז באמת קיבלתי ממנו את התגובה שקיוויתי לקבל.

So I showed him this, and this is actual footage

אז הראיתי לו את זה, וזה סרטון מקורי

that he was on. This is Apollo 15. This was his mission.

של שיגור שלו. זאת אפולו 15. זהו השיגור שלו.

So I showed him this, and the reaction I got was interesting.

אז הראיתי לו את זה, וקיבלתי תגובה די מעניינת.

("That's wrong too.") (Laughter)

-גם זה לא נכון- [צחוק]

So, and what happened was, I mean, what I sort of intuned

אז מה שקרה, כלומר, קלטתי,

in that is that he remembered it differently.

שהוא זכר את זה אחרת.

He remembered that was a perfectly safe sort of gantry

הוא זכר שהיתה מערכת שיגור בטוחה לגמרי

system, perfectly safe rocket launch, because he's sitting

שיגור טיל בטוח לגמרי, כי הוא ישב

in a rocket that has, like, a hundred thousand pounds

בתוך טיל שהיו לו מאות אלפי קילוגרמים

of thrust, built by the lowest bidder.

של כוח הדף, שנבנה ע"י הקבלן שהציע את ההצעה הכי זולה.

He was hoping it was going to work out okay.

הוא קיווה שהכל יפעל בסדר.

(Laughter) (Applause)

[צחוק, מחיאות כפיים]

So he twisted his memory around.

והוא סילף את מה שזכר.

Now, Ron Howard ran into Buzz Aldrin, who was not

רון הווארד נתקל בבאז אולדרין, שלא היה בהסרטה,

on the movie, so he had no idea that we were faking

ולכן לא היה לו מושג שאנו מזייפים

any of this footage, and he just responded

משהו בקטע הזה, והוא הגיב

as he would respond, and I'll run this.

כפי שהגיב, והנה אקרין את זה.

Ron Howard: Buzz Aldrin came up to me

רון הווארד: באז אולדרין בא אלי

and said, "Hey, that launch footage, I saw some shots

ואמר, "היי, זה סרטון של שיגור. ראיתי בו כמה צילומים

I'd never seen before. Did you guys, what vault did you find

שאף-פעם לא ראיתי . חבר'ה, באיזו כספת

that stuff in?" And I said, "Well, no vault, Buzz,

מצאתם את זה?" עניתי לו, "שום כספת, באז,

we generated all that from scratch."

עשינו את כל זה מהתחלה."

And he said, "Huh, that's pretty good. Can we use it?"

אז הוא אמר, "חה, זה לא רע. אנו יכולים להשתמש בזה?"

(Explosion) ("Sure") (Laughter)

[פיצוץ] - בטח - [צחוק]

RL: I think he's a great American.

ר"ל: אני חושב שהוא אמריקאי דגול.

(Laughter)

[צחוק]

So, "Titanic" was, if you don't know the story,

טוב. ה"טיטאניק", למי שלא מכיר את הסיפור,

doesn't end well.

הוא לא נגמר טוב.

(Laughter)

[צחוק]

Jim Cameron actually photographed the real Titanic.

ג'ים קמרון צילם באמת את ה"טיטאניק" האמיתית.

So he basically set up, or basically shattered

והוא בעצם בנה, או בעצם ניפץ

the suspension of disbelief, because what he photographed

את השעיית הספק, כי מה שהוא צילם

was the real thing, a Mir sub going down, or actually

היה הדבר האמיתי, צוללת "מיר", או בעצם,

two Mir subs going down to the real wreck,

שתי צוללות "מיר" שצללו אל הספינה הטרופה האמיתית,

and he created this very haunting footage.

והוא יצר את הקטע הבלתי-נשכח הזה.

It's really beautiful, and it conjures up all these

זה באמת יפהפה, וזה מעלה באוב

various different emotions, but he couldn't photograph

כל מיני רגשות, אבל הוא לא היה יכול לצלם

everything, and to tell the story,

את הכל, וכדי לספר את הסיפור,

I had to fill in the gaps, which is now rather daunting,

היה עלי למלא את החסר, וזה היה די מפחיד,

because now I have to recreate back to back

כי הייתי צריך כעת ליצור ברציפות

what really happened and I had, I'm the only one

את מה שבאמת קרה, ואני הייתי היחיד

who could really blow it at that point.

שהיה עלול לפשל בשלב הזה.

So this is the footage he photographed,

זה הקטע שהוא צילם,

and it was pretty moving and pretty awe-inspiring.

וזה היה מאד מרגש ומעורר יראה.

So I'm going to just let it run, so you kind of absorb

אניח לזה לרוץ, כדי שתספגו

this sort of thing, and I'll describe my sort of reactions

את זה, ואתאר את התגובות שלי

when I was looking at it for the very first time.

כשראיתי את זה בפעם הראשונה.

I got the feeling that my brain wanted to basically

היתה לי תחושה שמוחי בעצם רוצה

see it come back to life.

לראות אותה מתעוררת לחיים.

I automatically wanted to see this ship,

אני רציתי אוטומטית לראות את הספינה הזו,

this magnificent ship, basically in all its glory,

את הספינה הנפלאה הזו במלוא הדרה,

and conversely, I wanted to see it not in all its glory,

ומצד שני, רציתי לראותה לא במלוא הדרה,

basically go back to what it looks like.

אלא לחזור לאיך שנראתה פעם.

So I conjured up an effect that I'm later going to show you

אז המצאתי אפקט שאראה לכם בהמשך,

what I tried to do, which is kind of the heart of the movie,

ומה שניסיתי לעשות, וזהו אולי לב הסרט,

for me, and so that's why I wanted to do the movie,

עבורי, ולכן רציתי לעשות את הסרט,

that's why I wanted to create the sort of things I created.

זו הסיבה שרציתי ליצור את הדברים שיצרתי.

And I'll show you, you know, another thing that I found

אראה לכם דבר נוסף, שנראה לי מעניין:

interesting is what we really were emoting to

איך אנו מגיבים רגשית

when you take a look at it.

כשאנו רואים את זה.

So here's the behind the scenes, a couple of little shots here.

כאן זה מאחורי הקלעים, כמה צילומים קטנים כאן,

So, when you saw my footage,

כשראיתם את הקטע שלי,

you were seeing this: basically, a bunch of guys

זה מה שראיתם: קבוצת בחורים

flipping a ship upside down, and the little Mir subs

שהופכים ספינה, וצוללות ה"מיר" הקטנות

are actually about the size of small footballs,

הן למעשה בגודל של כדורי רגל קטנים,

and shot in smoke.

והן מצולמות דרך עשן.

Jim went three miles went down, and I went about

ג'ים ירד לעומק של כ-5 ק"מ ואני הלכתי למרחק

three miles away from the studio

של כ-5 ק"מ מהאולפן

and photographed this in a garage.

וצילמתי את זה בחניה סגורה.

And so, but what you're emoting to, or what you're looking

[דגם] מה שאתם מגיבים לו, או מה שאתם רואים,

at, had the same feeling, the same haunting quality,

יש לו אותה תחושה, אותה איכות מטרידה,

that Jim's footage had, so I found it so fascinating

כמו הקטע שצילם ג'ים, ולדעתי זה ממש מרתק

that our brains sort of, once you believe something's real,

[מקור] שהמוח שלנו, מרגע שאנו מאמינים שמשהו נכון,

you transfer everything that you feel about it,

מעביר את כל מה שאנו מרגישים לגבי זה,

this quality you have, and it's totally artificial.

[דגם] האיכות הזו, והכל מלאכותי לגמרי.

It's totally make-believe, yet it's not to you,

[מקור] הכל הוא עבודה בעיניים, אבל לא בעיניכם,

and I found that that was a very interesting thing

[דגם] וזה נראה לי משהו שמאד מעניין

to explore and use, and it caused me to create the next

לחקור ולנצל אותו, וזה הביא אותי ליצור

effect that I'll show you, which is

[מקור] את האפקט הבא שאראה לכם,

this sort of magic transition, and all I was really attempting

שהוא מין מעבר קסום, וכל מה שבעצם ניסיתי לעשות

to do is basically have the audience cue the effect,

[דגם] הוא שהצופים יסמנו את תחילת האפקט,

so it became a seamless experience for them,

כדי שזה ייעשה מבחינתם לחוויה רצופה,

that I wasn't showing you my sort of interpretation,

[מקור] במקום שאראה לכם את הפרשנות שלי,

I was showing you what you wanted to see.

אני מראה לכם את מה שאתם רוצים לראות.

And the very next shot, right after this --

הצילום הבא, מיד אחרי זה--

So you can see what I was doing.

[דגם] אתם רואים מה עשיתי.

So basically, if there's two subs in the same shot,

אז אם יש שתי צוללות באותו צילום,

I shot it, because where's the camera coming from?

אני צילמתי את זה, אחרת, איפה המצלמה?

And when Jim shot it, it was only one sub,

וכשג'ים צילם את זה, רואים רק צוללת אחת,

because he was photographing from the other,

כי הוא צילם מן השניה,

and I don't remember if I did this or Jim did this.

ואני לא זוכר אם אני עשיתי את זה או ג'ים.

I'll give it to Jim, because he could use the pat on the back.

אתן את זה לג'ים, כי לא תזיק לו טפיחה על השכם.

(Laughter)

[דגם] [צחוק]

Okay. So now the Titanic transition.

בסדר. וכעת להשתנות של ה"טיטאניק".

So this is what I was referring to where I wanted to basically

אז לזה התייחסתי כשרציתי

magically transplant from one state of the Titanic

לבצע מעבר ממצב אחד של ה"טיטאניק"

to the other. So I'll just play the shot once. (Music)

למצב שני. אקרין את הקטע פעם אחת. [מוסיקה]

(Music)

[מוסיקה]

And what I was hoping for is that it just melts in front of you.

קיוויתי להשיג שזה פשוט יתמוסס לנגד עיניכם.

Gloria Stuart: That was the last time Titanic ever saw daylight.

גלוריה סטיוארט: זו היתה הפעם האחרונה שה"טיטאניק" ראתה את אור היום.

RL: So, what I did is basically I had another

ר"ל: אז מה שעשיתי, היתה לי

screening room experience where I was basically tracking

חוויה נוספת מחדר ההקרנה שבה עקבתי

where I was looking, or where we were looking,

אחרי המבט שלי, או המבט שלנו,

and of course you're looking at the two people on the bow

וכמובן שמסתכלים על שני האנשים שעל חרטום הספינה

of the ship, and then at some point,

ואז, בנקודה מסוימת,

I'm changing the periphery of the shot,

אני משנה את הגבול החיצוני של הצילום,

I'm changing, it's becoming the rusted wreck,

וזה הופך להיות לספינה הטרופה והחלודה,

and then I would run it every day, and then I would find

הקרנתי את זה מידי יום, ומצאתי את הרגע המדויק

exactly the moment that I stopped looking at them

שבו אני מפסיק להביט בהם

and start noticing the rest of it, and the moment

ומתחיל לשים לב לכל היתר, והרגע בו העין שלי הוסטה,

my eye shifted, we just marked it to the frame.

פשוט סימנו אותו בפריים.

The moment my eye shifted, I immediately started

ברגע בו עיני הוסטה, מיד התחלתי

to change them, so now somehow you missed

לשנות אותם, אז כעת איכשהו פספסתם

where it started and where it stopped.

היכן זה התחיל והיכן זה נגמר.

And so I'll just show it one more time.

אראה לכם את זה פעם נוספת.

(Music) And it's literally done by using what our brains

[מוסיקה] וזה בפירוש נעשה תוך ניצול מה שהמוח שלנו

naturally do for us, which is, as soon as you shift

עושה לנו, כלומר, שמיד כאשר אתם מסיטים

your attention, something changes, and then I left

את תשומת ליבכם, משהו משתנה, ואז הנחתי

the little scarf going, because it really wanted to be

לצעיף הקטן, כי זה באמת התבקש להיות

a ghostly shot, really wanted to feel like they were still

צילום רפאים, להותיר הרגשה שהם עדיין

on the wreck, essentially. That's where they were buried forever.

נמצאים בעצם על הספינה הטרופה. שם הם קבורים לנצח.

Or something like that. I just made that up.

או משהו כזה. הרגע המצאתי את זה.

(Laughter)

[צחוק]

It was, incidentally, the last time I ever saw daylight.

אגב, זו היתה הפעם האחרונה שבה ראיתי את אור היום.

It was a long film to work on. (Laughter)

זו היתה עבודת הסרטה ממושכת. [צחוק]

Now, "Hugo" was another interesting movie, because

"הוגו" היה סרט מעניין נוסף,

the movie itself is about film illusions.

כי הסרט עצמו עוסק באשליות הקולנוע.

It's about how our brain is tricked into seeing a persistence

זה עוסק באופן בו מוחנו מולך שולל כך שיראה רציפות

of vision that creates a motion picture,

חזותית שיוצרת סרט קולנוע,

and one of the things I had to do is, we —

ואחד הדברים שהיה עלי לעשות, אנו--

Sasha Baron Cohen is a very clever, very smart guy,

סשה ברון כהן הוא בחור חכם ופיקח מאד,

comedian, wanted to basically do an homage to the kind of

קומיקאי, והוא בעצם רצה לעשות מחווה

the Buster Keaton sort of slapstick things, and he wanted

לקטעי הסלפסטיק של בסטר קיטון, ואנו רצינו

his leg brace to get caught on a moving train.

שתמיכת הרגל שלו תיתפס ברכבת הנוסעת.

Very dangerous, very impossible to do, and particularly

מסוכן מאד, בלתי-אפשרי לביצוע, ובמיוחד

on our stage, because there literally is no way to actually

על הבמה שלנו, כי ממש אין שום דרך

move this train, because it fits so snugly into our set.

להסיע את הרכבת הזו, כי היא התאימה בדיוק לתוך התפאורה שלנו.

So let me show you the scene, and then I basically

אז הבה אראה לכם את הסצנה, ואז בעצם

used the trick that was identified by Sergei Eisenstein,

השתמשתי בתחבולה שהמציא סרגיי אייזנשטיין,

which is, if you have a camera that's moving with a moving

שהיא, אם המצלמה נעה יחד עם עצם נע,

object, what is not moving appears to be moving,

מה שלא נע ייראה כאילו הוא נע,

and what is moving appears to be stopped,

ומה שנע ייראה כאילו הוא עומד,

so what you're actually seeing now is the train is not

אז מה שבעצם אתם רואים כאן הוא שהרכבת איננה

moving at all, and what is actually moving is the floor.

נעה כלל, ומה שבעצם נע הוא הריצפה.

So this is the shot. That's a little video of

זה הקטע, הנה סרטון קצר

what you're looking at there, which is our little test,

של מה שאתם מתבוננים בו כאן, שהוא המבחן הקטן שלנו,

so that's actually what you're seeing, and I thought it was

וזה בעצם מה שאתם רואים, ובעיני זה היה

sort of an interesting thing, because it was, part

די מעניין, כי זה היה חלק מהמחווה,

of the homage of the movie itself is coming up with this

שהסרט עצמו מכיל את התחבולה

sort of genius trick which I can't take credit for.

הגאונית הזו שאינני יכול לזקוף לזכותי.

I'd love to but I can't, because it was invented

הייתי רוצה, אבל לא, כי היא הומצאה

like in 1910 or something like that, is I told Marty,

בערך ב-1910 או משהו כזה, אמרתי למרטי,

and it's kind of one of those mind things that it's

וזה אחד מאותם תעתועים,

really hard to really get until you actually see it work,

שקשה מאד לתפוס עד שממש רואים אותם בפעולה,

and I said, you know, what I was going to do, and he said,

אז אמרתי מה בדעתי לעשות, והוא אמר,

"So, let me see if I can get this straight. The thing with the wheels?

"רגע, תן לי לראות אם הבנתי. הדבר עם הגלגלים, כן?

That doesn't move."

הוא לא יזוז."

(Laughter) (Applause)

[צחוק, מחיאות כפיים]

"And the thing without the wheels, that moves."

"והדבר בלי הגלגלים כן יזוז."

Precisely. (Laughter)

בדיוק. [צחוק]

Brings me to the next, and final --

וזה מביא אותי לקטע הבא והאחרון--

Marty's not going to see this, is he? (Laughter)

מרטי לא יראה את זה, נכון? [צחוק]

This isn't viewed outside of -- (Laughter)

לא רואים את זה מחוץ ל-- [צחוק]

The next illustration is something that, there's like

הדוגמה הבאה היא משהו, יש משהו שנקרא

all one shot theory. It's a very elegant way of telling a story,

תיאוריית הצילום היחיד. זו דרך מאד אלגנטית לספר סיפור,

especially if you're following somebody on a journey,

במיוחד אם עוקבים אחרי מישהו בדרכו,

and that journey basically tells something about

והדרך אומרת משהו

their personality in a very concise way,

על האישיות שלו באופן מאד תמציתי,

and what we wanted to do based on the shot in "Goodfellas,"

רצינו לעשות משהו על בסיס הצילום מ"החבר'ה הטובים",

which is one of the great shots ever,

שהוא אחד הצילומים הכי טובים בעולם,

a Martin Scorsese film, of basically following Henry Hill

סרט של מרטין סקורסזה, שעוקב אחרי הנרי היל

through what it feels like to be a gangster walk

והתחושה של להיות גנגסטר

going through the Copacabana and being treated in a special way.

העובר דרך קופקבאנה וזוכה ליחס מיוחד.

He was the master of his universe, and we wanted Hugo

הוא היה מלך העולם שלו, ואנו רצינו שגם ב"הוגו"

to feel the same way, so we created this shot.

תהיה תחושה כזו, לכן יצרנו את הצילום הזה.

(Music)

[מוסיקה]

That's Hugo. (Music)

זהו הוגו. [מוסיקה]

And we felt that if we could basically move the camera

וחשבנו שאם נוכל להניע את המצלמה

with him, we would feel what it feels like to be this boy

יחד איתו, תתקבל התחושה של מה זה להיות הילד הזה

who is basically the master of his universe,

שהוא בעצם המלך של עולמו,

and his universe is, you know, behind the scenes

ועולמו נמצא הרי מאחורי הקלעים

in the bowels of this particular train station

בתוך הקרביים של תחנת הרכבת הזו

that only he can actually navigate through

שרק הוא יכול בעצם למצוא בה את הדרך

and do it this way, and we had to make it feel that

ולעשות את זה כך, והיה עלינו לגרום לכך שההרגשה תהיה

this is his normal, everyday sort of life,

שאלה הם חייו הנורמליים והיומיומיים,

so the idea of doing it as one shot was very important,

אז הרעיון לצלם זאת בצילום בודד היה חשוב מאד,

and of course, in shooting in 3D, which is basically

וכמובן, כשמצלמים בתלת-מימד, שזה בעזרת

it's a huge camera that's hanging off of a giant stick,

מצלמה ענקית שתלויה ממוט עצום,

so to recreate a steadycam shot was the task,

אז המטרה היתה ליצור צילום של מצלמה נייחת,

and make it feel kind of like what the reaction you got

ולעורר את התחושה שהיתה לכם

when you saw the "Goodfellas" shot.

כשראיתם את הצילום מ"החבר'ה הטובים".

So what you're now going to see is how we actually did it.

כעת תראו איך עשינו זאת בפועל.

It's actually five separate sets shot at five different times

אלו בעצם חמש תפאורות שונות שמצולמות בחמישה זמנים שונים

with two different boys.

ועם שני ילדים שונים.

The one on the left is where the shot ends,

משמאל זה היכן שמסתיים הצילום,

and the shot on the right is where it takes over,

והצילום מימין הוא ההמשך.

and now we switch boys, so it went from Asa Butterfield,

וכעת אנו מחליפים את הילדים, ועוברים מאסא בטרפילד

who's the star of the show, to his stand-in. (Music)

שהוא כוכב הסרט, למחליף שלו. [מוסיקה]

I wouldn't say his stunt double. There's a crazy rig

לא הייתי אומר "כפיל". יש כאן מבנה מטורף

that we built for this. (Music)

שבנינו לצורך כך. [מוסיקה]

And so this is, and now this is set number three

זהו זה. וכעת אנו בתפאורה מס' 3

we're into, and then we're going to go into, basically

ואז נעבור בעצם

the very last moment of the shot is actually

לרגע האחרון של הצילום, שהוא מצולם באמת

the steadycam shot. Everything else was shot on cranes

במצלמה נייחת. כל היתר צולם בעזרת עגורנים

and various things like that, and it literally was done

ודברים כאלה, וזה נעשה באמת

over five different sets, two different boys, different times,

ב-5 תפאורות שונות, עם 2 ילדים ובזמנים שונים,

and it all had to feel like it was all one shot, and what was

והכל היה אמור לתת תחושה שזהו צילום יחיד,

sort of great for me was it was probably

ומה שהיה נהדר מבחינתי היה שזה היה אולי

the best-reviewed shot I've ever worked on,

הצילום שזכה לביקורות הכי טובות שאי-פעם עבדתי עליו,

and, you know, I was kind of proud of it when I was done,

והייתי גאה מאד כשהוא הושלם,

which is, you should never really be proud of stuff, I guess.

כי אסור להתגאות במה שעשית, אני מניח.

So I was kind of proud of it, and I went to a friend of mine,

אז הייתי גאה בזה, והלכתי לחבר שלי,

and said, "You know, this is, you know, kind of

ואמרתי, "אתה יודע, זהו

the best-reviewed shot I've ever worked on.

הצילום עם הביקורות הכי טובות שאי-פעם עבדתי עליו.

What do you think was the reason?"

מה לדעתך הסיבה?"

And he said, "Because no one knows

והוא ענה, "כי איש לא יודע

you had anything to do with it."

שיש לך קשר לזה."

(Laughter)

[צחוק]

So, all I can say is, thank you,

אז אני יכול רק לומר תודה רבה.

and that's my presentation for you. (Applause)

זו ההרצאה שלי. [מחיאות כפיים]

(Applause)

[מחיאות כפיים]