Derek Paravicini and Adam Ockelford: In the key of genius

מתרגם: kety eliav מבקר: Michal Shargil Ben Sira

Adam Ockelford: I promise there won't be too much

אדם אוקלפורד: אני מבטיח שלא יהיה יותר מדי

of me talking, and a lot of Derek playing,

דיבורים, והרבה מדרק מנגן,

but I thought it would just be nice to recap

אבל אני חשבתי שזה יהיה נחמד להיזכר

on how Derek got to where he is today.

באיך דרק הגיע לאן שהוא נמצא היום.

It's amazing now, because he's so much bigger than me,

זה מדהים, כי הוא הרבה יותר גדול ממני,

but when Derek was born,

אבל כשדרק נולד,

he could have fitted on the palm of your hand.

הוא היה יכול להתאים לכף היד שלכם.

He was born three and a half months premature,

הוא נולד שלושה וחצי חודשים לפני הזמן

and really it was a fantastic fight for him to survive.

וזה באמת היה קרב עצום בשבילו לשרוד.

He had to have a lot of oxygen,

הוא היה צריך לקבל הרבה חמצן

and that affected your eyes, Derek,

וזה השפיע על העיניים שלך, דרק,

and also the way you understand language

וגם על האופן שבו אתה מבין שפה

and the way you understand the world.

והאופן שבו אתה מבין את העולם.

But that was the end of the bad news,

אבל זה היה הסוף של החדשות הרעות,

because when Derek came home from the hospital,

כי כשדרק הגיע הביתה מבית החולים

his family decided to employ the redoubtable nanny

המשפחה שלו החליטה להעסיק את המטפלת האימתנית

who was going to look after you, Derek,

שבאה לדאוג לך, דרק

really for the rest of your childhood.

לאורך כל הילדות שלך.

And Nanny's great insight, really,

והתובנה הגדולה של המטפלת

was to think, here's a child who can't see.

הייתה לחשוב - "הנה ילד שלא יכול לראות

Music must be the thing for Derek.

מוזיקה היא בטח הדבר בשביל דרק".

And sure enough, she sang, or as Derek called it, warbled,

וכמובן, היא שרה, או כמו שדרק קורא לזה "סילסלה" לו

to him for his first few years of life.

במשך השנים הראשונות של החיים שלו.

And I think it was that excitement with hearing her voice

ואני חושב שזו הייתה ההתרגשות הזו של לשמוע את הקול שלה

hour after hour every day that made him think

שעה אחרי שעה, כל יום, גרמה לו לחשוב

maybe, you know, in his brain something was stirring,

אולי, אתם יודעים, משהו במוח שלהו התניע

some sort of musical gift.

איזה כישרון מוזיקלי.

Here's a little picture of Derek going up now,

הנה תמונה של דרק עולה עכשיו על המסך,

when you were with your nanny.

כשהיית עם המטפלת שלך.

Now Nanny's great other insight was to think,

עכשיו, המחשבה הגדולה שנייה של המטפלת הייתה

perhaps we should get Derek something to play,

אולי אנחנו צריכים לארגן לדרק כלי לנגן עליו

and sure enough, she dragged this little keyboard

וכמובן, היא גררה את האורגן הקטן הזה

out of the loft, never thinking really

מעליית הגג, בלי לחשוב באמת

that anything much would come of it.

שמשהו יכול לצאת מזה.

But Derek, your tiny hand must have gone out to that thing

אבל דרק, היד הקטנה שלך יצאה אל הדבר הזה

and actually bashed it,

ופשוט הכתה בו,

bashed it so hard they thought it was going to break.

הכתה בזה כל כך חזק שהם חשבו שזה הולך להישבר.

But out of all the bashing, after a few months,

אבל מכל המכות האלו, אחרי כמה חודשים,

emerged the most fantastic music,

הופיעה המנגינה הנפלאה ביותר,

and I think there was just a miracle moment, really, Derek,

ואני חושב שהיה איזה רגע של נס, באמת דרק,

when you realized that all the sounds you hear in the world

כשהבנת שאת כל הצלילים שאתה שומע בעולם,

out there is something that you can copy on the keyboard.

שם בחוץ, זה משהו שאתה יכול להעתיק למקלדת.

That was the great eureka moment.

זה היה רגע של התגלות מדהימה.

Now, not being able to see meant, of course,

עכשיו, חוסר היכולת לראות אמר, כמובן,

that you taught yourself.

שלימדת את עצמך.

Derek Paravicini: I taught myself to play.

דרק פאראוינצ'י: לימדתי את עצמי לנגן.

AO: You did teach yourself to play,

אדם: אתה באמת לימדת את עצמך לנגן,

and as a consequence,

וכתוצאה מכך,

playing the piano for you, Derek,

בשבילך, לנגן על הפסנתר, דרק,

was a lot of knuckles and karate chops,

היה כרוך בהרבה מכות בפרקי האצבעות, מכות קראטה

and even a bit of nose going on in there.

ואפילו קצת האף היה שם.

And now, here's what Nanny did also do

ועכשיו, הנה מה שהמטפלת עוד עשתה

was to press the record button on one of those little

היא לחצה על כפתור ההקלטה באחד מאותם

early tape recorders that they had,

מכשירי ההקלטה הקטנים המוקדמים שהיו להם,

and this is a wonderful tape, now, of Derek playing

וזו הקלטה נהדרת של דרק מנגן

when you were four years old.

כשהיית בן ארבע.

DP: "Molly Malone (Cockles and Mussels)."

דרק: "מולי מאלון (צדפות ומולים)."

AO: It wasn't actually "Cockles and Mussels."

אדם: "זה לא באמת היה "צדפות ומולים."

This one is "English Country Garden."

זה בעצם "גינה כפרית אנגלייה."

DP: "English Country Garden."

דרק: "גינה כפרית אנגלייה" ("English Country Garden")

(Music: "English Country Garden")

(מוזיקה: "גינה כפרית אנגלייה.")

AO: There you are.

אדם: הנה אתה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I think that's just fantastic.

אני חושב שזה פשוט מדהים.

You know, there's this little child who can't see,

אתם יודעים, הנה ילד קטן שלא רואה,

can't really understand much about the world,

לא ממש יכול להבין הרבה על העולם,

has no one in the family who plays an instrument,

אף אחד במשפחה שלו לא מנגן על כלי נגינה,

and yet he taught himself to play that.

ועדיין הוא לימד את עצמו לנגן את זה.

And as you can see from the picture,

וכמו שאתם יכולים לראות מהתמונות

there was quite a lot of body action going on

היו שם הרבה תנועות גוף מעורבות

while you were playing, Derek.

בזמן שניגנת, דרק.

Now, along -- Derek and I met when he was four and a half years old,

עכשיו, ביחד -- דרק ואני נפגשנו כשהוא היה בן ארבע וחצי,

and at first, Derek, I thought you were mad, to be honest,

ובהתחלה, דרק, אני חשבתי שאתה משוגע, אם לומר את האמת,

because when you played the piano,

מפני שכשנגנת בפסנתר,

you seemed to want to play every single note on the keyboard,

היה נראה שאתה רוצה לנגן כל תו בודד על המקלדת,

and also you had this little habit

ובנוסף, היה לך את המנהג הקטן הזה

of hitting me out of the way.

של להרביץ לי ולהזיז אותי מהדרך שלך.

So as soon as I tried to get near the piano,

אז כשניסיתי להתקרב לפסנתר,

I was firmly shoved off.

אני נדחפתי בחוזקה.

And having said to your dad, Nic,

ומכיוון שאמרתי לאביך, ניק,

that I would try to teach you, I was then slightly confused

שאני אנסה ללמד אותך, נהייתי קצת מבולבל

as to how I might go about that

איך אני אעשה את זה

if I wasn't allowed near the piano.

אם אני לא מורשה להיות ליד הפסנתר.

But after a while, I thought, well, the only way

אבל אחרי כמה זמן חשבתי - "טוב, הדרך היחידה

is to just pick you up, shove Derek over to the other side of the room,

היא פשוט להרים אותך", להזיז את דרק לצד השני של החדר,

and in the 10 seconds that I got before Derek came back,

וב-10 השניות שהיו לי לפני שדרק חזר,

I could just play something very quickly

יכולתי פשוט לנגן משהו מאוד מהר

for him to learn.

שהוא ילמד.

And in the end, Derek, I think you agreed

ובסופו של דבר, דרק, אני חושב שהסכמת

that we could actually have some fun playing the piano together.

שאנחנו באמת יכולים ליהנות מהנגינה יחד על הפסנתר.

As you can see, there's me in my early,

כמו שאתם רואים, הנה אני בימי המוקדמים,

pre-marriage days with a brown beard,

לפני הנישואין, עם זקן חום,

and little Derek concentrating there.

ודרק הקטן מתרכז שם.

I just realized this is going to be recorded, isn't it? Right. Okay.

רק עכשיו קלטתי שזה הולך להיות מוקלט, נכון? נכון, בסדר.

(Laughter)

(צחוק)

Now then, by the age of 10, Derek really

עכשיו, כשהגיע לגיל 10, דרק באמת

had taken the world by storm.

כבש את העולם בסערה.

This is a photo of you, Derek, playing at the Barbican

זו תמונה שלך, דרק, מנגן ב"ברביקאן"

with the Royal Philharmonic Pops.

עם הפילהרמונית המלכותית.

Basically it was just an exciting journey, really.

בעיקרו של דבר זה היה מסע מרגש, באמת.

And in those days, Derek, you didn't speak very much,

ובימים ההם, דרק, לא דיברת הרבה,

and so there was always a moment of tension

כך שתמיד היה רגע של מתח

as to whether you'd actually understood what it was we were going to play

האם אתה באמת הבנת מה אנחנו עומדים לנגן

and whether you'd play the right piece in the right key,

ואם תנגן את היצירה הנכונה במפתח הנכון,

and all that kind of thing.

וכל הדברים האלה.

But the orchestra were wowed as well,

אבל התזמורת גם היתה בהלם,

and the press of the world were fascinated by your ability

והעיתונים בעולם היו מרותקים מהיכולת שלך

to play these fantastic pieces.

לנגן את היצירות הנפלאות האלו.

Now the question is, how do you do it, Derek?

עכשיו השאלה היא, איך אתה עושה את זה, דרק?

And hopefully we can show the audience now

ובתקווה רבה שנוכל להראות לקהל עכשיו

how it is you do what you do.

איך אתה עושה את מה שאתה עושה.

I think that one of the first things that happened

אני חושב שאחד הדברים הראשונים שקרו

when you were very little, Derek,

כשהיית קטן מאוד, דרק,

was that by the time you were two,

הוא שעד גיל שנתיים,

your musical ear had already outstripped that of most adults.

השמיעה המוזיקלית שלך עקפה את זאת של רוב המבוגרים.

And so whenever you heard any note at all --

כך שכששמעת איזשהו תו בכלל,

if I just play a random note --

אם אני פשוט אנגן תו אקראי

(Piano notes) --

(צלילי פסנתר)

you knew instantly what it was,

ידעת מיד מה הוא היה,

and you'd got the ability as well to find that note on the piano.

ובנוסף, יש לך את היכולת למצוא את התו על הפסנתר.

Now that's called perfect pitch,

עכשיו זה נקרא שמיעה אבסולוטית,

and some people have perfect pitch for a few white notes

לחלק מהאנשים יש שמיעה אבסולוטית לכמה תווים לבנים

in the middle of the piano.

במרכז הפסנתר.

(Piano notes)

(צלילי פסנתר)

You can see how -- you get a sense of playing with Derek.

אתם יכולים לראות איך -- אתם מקבלים איזשהו מושג איך זה לנגן עם דרק.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But Derek, your ear is so much more than that.

אבל דרק, האוזן שלך היא כל כך הרבה יותר מזה.

If I just put the microphone down for a bit,

אם אני פשוט אניח לרגע את המיקרופון,

I'm going to play a cluster of notes.

אני הולך לנגן מקבץ של תווים.

Those of you who can see will know how many notes,

אלה מכם שיכולים לראות יידעו כמה תווים,

but Derek, of course, can't.

אבל דרק, כמובן, לא יכול לראות.

Not only can you say how many notes,

לא רק שאתה יכול לומר כמה תווים,

it's being able to play them all at the same time. Here we are.

זה גם היכולת לנגן את כולם באותו הזמן. הנה זה בא.

(Chords)

(אקורדים)

Well, forget the terminology, Derek. Fantastic.

טוב, שכח מהמינוח, דרק, נפלא.

And it's that ability, that ability to hear simultaneous sounds,

וזו היכולת הזו, היכולת הזו לשמוע צלילים בו זמנית,

not only just single sounds, but when a whole orchestra is playing,

לא רק צלילים בודדים, אלא גם כשתזמורת שלמה מנגנת,

Derek, you can hear every note,

דרק, אתה יכול לשמוע כל תו,

and instantly, through all those hours and hours of practice,

ומיד, אחרי כל השעות האלו של אימון,

reproduce those on the keyboard,

לייצר אותם על הקלידים.

that makes you, I think, is the basis of all your ability.

זה הופך אותך, לדעתי, זה הבסיס של כל היכולת שלך.

Now then.

עכשיו,

It's no use having that kind of raw ability

אין טעם ביכולת ראשונית כל כך

without the technique,

בלי הטכניקה.

and luckily, Derek, you decided that,

למרבה המזל, דרק, אתה החלטת,

once we did start learning, you'd let me help you

ברגע שהתחלנו ללמוד, לתת לי לעזור לך

learn all the scale fingerings.

ללמוד את האיצבוע של כל הסולמות.

So for example using your thumb under with C major.

לדוגמה, להשתמש באגודל שלך מתחת לסי מג׳ור.

(Piano notes)

(צלילי פסנתר)

Etc.

וכדומה.

And in the end, you got so quick,

ולסוף, הפכת להיות כל כך מהיר,

that things like "Flight of the Bumblebee"

שדברים כמו ״מעוף הדבורה״

were no problem, were they?

לא היוו בעיה, נכון?

DP: No.

דרק: לא.

AO: Right. So here, by the age of 11,

אדם: נכון. אז כאן , בגיל 11,

Derek was playing things like this.

דרק ניגן דברים כאלה.

DP: This.

דרק: כאלה.

(Music: "Flight of the Bumblebee")

(מוזיקה: ״מעוף הדבורה״)

(Applause)

(מחיאות כפים)

AO: Derek, let's have a bow.

אדם: דרק בוא נקוד קידה.

Well done.

כל הכבוד.

Now the truly amazing thing was, with all those scales, Derek,

עכשיו, הדבר המדהים באמת, היה עם כל הסולמות האלו, דרק,

you could not only play "Flight of the Bumblebee"

שלא רק שיכולת לנגן את ״מעוף הדבורה״

in the usual key, but any note I play,

בסולם הרגיל, אלא בכל תו שניגנתי,

Derek can play it on.

דרק יכול להמשיך ולנגן אותו.

So if I just choose a note at random, like that one.

אז אם אני אבחר תו, באופן אקראי, כמו זה.

(Piano notes)

(צלילי פסנתר)

Can you play "Flight of the Bumblebee" on that note?

האם אתה יכול לנגן את ״מעוף הדבורה״ מהצליל הזה?

DP: "Flight of the Bumblebee" on that note.

דרק: ״מעוף הדבורה״ בסולם הזה.

(Music: "Flight of the Bumblebee")

(מוזיקה:״ מעוף הדבורה״)

AO: Or another one? How about in G minor?

אדם: אולי באחר? מה לגבי סול מינור?

DP: G minor.

דרק: סול מינור.

(Music: "Flight of the Bumblebee")

(מוזיקה: "מעוף הדבורה")

AO: Fantastic. Well done, Derek.

אדם: נפלא, כל הכבוד, דרק.

So you see, in your brain, Derek, is this amazing musical computer

אז אתה רואה, במוח שלך, דרק, יש מחשב מוזיקלי מדהים

that can instantly recalibrate, recalculate,

שיכול להתאים מחדש, לחשב מחדש,

all the pieces in the world that are out there.

את כל היצירות שנמצאות בעולם.

Most pianists would have a heart attack if you said,

רוב הפסנתרנים יחטפו התקף לב אם תאמר,

"Sorry, do you mind playing 'Flight of the Bumblebee'

סליחה, אכפת לך לנגן את ״מעוף הדבורה״

in B minor instead of A minor?" as we went on.

"בסי מינור במקום בלה מינור?" כמו שעשינו עכשיו.

In fact, the first time, Derek, you played that with an orchestra,

בעצם, בפעם הראשונה, דרק, כשניגנת את זה עם תזמורת,

you'd learned the version that you'd learned,

למדת את הגרסה שלמדת,

and then the orchestra, in fact, did have a different version,

והתזמורת, למעשה, ביצעה את זה בגרסה אחרת,

so while we were waiting in the two hours

אז בשעתיים המתנה, בהן חיכינו

before the rehearsal and the concert,

לפני החזרה והקונצרט,

Derek listened to the different version and learned it quickly

דרק הקשיב לגרסה השונה ולמד אותה במהירות

and then was able to play it with the orchestra.

ואז יכול היה לנגן אותה עם התזמורת.

Fantastic chap.

בחור כארז.

The other wonderful thing about you is memory.

הדבר הנפלא הנוסף אצלך הוא הזיכרון.

DP: Memory. AO: Your memory is truly amazing, and every concert we do,

דרק: זכרון אדם: הזכרון שלך באמת מדהים, ובכל קונצרט שאנחנו עושים,

we ask the audience to participate, of course,

אנחנו מבקשים מהקהל להשתתף, כמובן,

by suggesting a piece Derek might like to play.

בכך שהם מציעים יצירה שדרק אולי ירצה לנגן.

And people say, "Well, that's terribly brave

והאנשים אומרים: "טוב, זה מאד אמיץ

because what happens if Derek doesn't know it?"

כי מה יקרה אם דרק לא ידע את זה?"

And I say, "No, it's not brave at all,

ואני אומר: "לא, זה בכלל לא אומץ,

because if you ask for something that Derek doesn't know,

מאחר ואם תבקשו משהו שדרק לא יודע לנגן,

you're invited to come and sing it first,

אתה תוזמן לשיר את זה תחילה,

and then he'll pick it up." (Laughter)

ואז הוא יקלוט." (צחוק)

So just be thoughtful before you suggest something too outlandish.

אז תתחשבו לפני שאתם מציעים משהו מופרך מדי?

But seriously, would anyone like to choose a piece?

אבל ברצינות, האם מישהו ירצה לבחור יצירה?

DP: Choose a piece. Choose, choose, would you like to choose? AO: Because it's quite dark. You'll just have to shout out.

דרק: תבחרו, תבחרו יצירה, האם אתם מוכנים לבחור? אדם: בגלל שדי חשוך כאן באולם. תיאלצו פשוט לצעוק.

Would you like to hear me play?

האם תרצו לשמוע אותי מנגן?

(Audience: "Theme of Paganini.")

(קהל: "התמה של פגניני".)

AO: Paganini. DP: "The Theme of Paganini."

אדם: פגניני. דרק: "התמה של פגניני".

(Laughter)

(צחוק)

(Music: "Theme of Paganini")

(מוזיקה: "התמה של פגניני")

(Applause)

(מחיאות כפיים)

AO: Well done.

אדם: כל הכבוד.

Derek's going to L.A. soon,

דרק נוסע ללוס אנג׳לס בקרוב,

and it's a milestone, because it means that Derek and I

וזו אבן דרך, מאחר וזה אומר שדרק ואני

will have spent over 100 hours on long-haul flights together,

נצטרך לבלות מסע מפרך של מעל 100 שעות טיסה ביחד,

which is quite interesting, isn't it Derek?

שזה די מעניין, נכון דרק?

DP: Very interesting, Adam, yes. Long-haul flights. Yes.

דרק: מאוד מעניין, אדם, כן טיסות ארוכות. כן.

AO: You may think 13 hours is a long time to keep talking,

אדם: אפשר לחשוב ששלוש-עשרה שעות זה הרבה זמן לדבר,

but Derek does it effortlessly. Now then.

אבל דרק עושה זאת ללא מאמץ. עכשיו.

(Laughter)

(צחוק)

But in America, they've coined this term,

באמריקה, הם מצאו ביטוי לעניין,

"the human iPod" for Derek,

״האייפוד האנושי״ עבור דרק,

which I think is just missing the point, really,

אני חושב שזה מפספס את הנקודה, באמת,

because Derek, you're so much more than an iPod.

בגלל שדרק, אתה הרבה יותר מסתם אייפוד.

You're a fantastic, creative musician,

אתה מוזיקאי יצירתי ויוצא דופן,

and I think that was nowhere clearer to see, really,

ואני חושב שהיה מקום לראות ברור יותר, באמת,

than when we went to Slovenia,

מאשר כשנסענו לסלובניה,

and someone -- in a longer concert we tend to get people joining in,

ומישהו -- בקונצרט ארוך יותר אנחנו נוטים לתת לאנשים להצטרף,

and this person, very, very nervously came onto the stage.

והאדם הזה, בעצבנות רבה הגיע לבמה.

DP: He played "Chopsticks." AO: And played "Chopsticks."

דרק: הוא ניגן "מקלות סיניים". אדם: וניגן "מקלות סיניים".

DP: "Chopsticks."

דרק: "מקלות סיניים".

AO: A bit like this. DP: Like this. Yes.

אדם: קצת כמו זה. דרק: כמו זה. כן.

(Piano notes)

(צלילי פסנתר)

AO: I should really get Derek's manager to come and play it.

אדם: אני באמת צריך לקרוא למנהל של דרק לבוא ולנגן את זה.

He's sitting there.

הוא יושב שם.

DP: Somebody played "Chopsticks" like this. AO: Just teasing, right? Here we go.

דרק: מישהו ניגן ״מקלות סיניים״ ככה. אדם: רק כדי להתגרות, נכון? הנה מתחילים.

(Music: "Chopsticks")

(מוזיקה:״מקלות סיניים״)

DP: Let Derek play it.

דרק: תן לדרק לנגן את זה.

AO: What did you do with it, Derek?

אדם: מה עשית עם זה, דרק?

DP: I got to improvise with it, Adam.

דרק: הצלחתי לאלתר עם זה, אדם.

AO: This is Derek the musician.

אדם: זה דרק המוזיקאי.

(Music: "Chopsticks" improvisation)

(מוזיקה:״מקלות סיניים״ אלתור)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

(Music) (Clapping)

(מוזיקה) (מחיאות כפיים)

Keep up with Derek.

תעמדו בקצב של דרק.

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The TED people will kill me,

הצוות של טד יהרגו אותי,

but perhaps there's time for one encore.

אבל אולי יש זמן להדרן אחד.

DP: For one encore. AO: One encore, yes.

דרק: להדרן אחד. אדם: הדרן אחד, כן.

So this is one of Derek's heroes.

אז זה אחד מהגיבורים של דרק.

It's the great Art Tatum -- DP: Art Tatum.

זה ארט טייטום הגדול -- דרק: ארט טייטום.

AO: -- who also was a pianist who couldn't see,

אדם: -- גם הוא פסנתרן שלא יכול היה לראות,

and also, I think, like Derek,

וגם, אני חושב, כמו דרק,

thought that all the world was a piano,

חשב שכל העולם הוא פסנתר,

so whenever Art Tatum plays something,

אז מתי שארט טייטום מנגן משהו,

it sounds like there's three pianos in the room.

זה נשמע כאילו יש שלושה פסנתרים בחדר.

And here is Derek's take on Art Tatum's take on "Tiger Rag."

והנה דרק לוקח על עצמו לנגן וריאציה על ארט טייטום ״נמר סמרטוט״.

DP: "Tiger Rag."

דרק:״נמר סמרטוט״.

(Music: "Tiger Rag")

(מוזיקה:״נמר סמרטוט״).

(Applause)

(מחיאות כפיים)