Do kids think of sperm donors as family? | Veerle Provoost

מתרגם: Merav Meizler מבקר: Ido Dekkers

What is a parent?

מהו הורה?

What is a parent?

מהו הורה?

זאת לא שאלה קלה.

It's not an easy question.

Today we have adoption,

כיום יש לנו אימוץ,

משפחות חורגות,

stepfamilies,

surrogate mothers.

אמהות פונדקאיות.

Many parents face tough questions

הורים רבים עומדים בפני שאלות קשות

והחלטות קשות.

and tough decisions.

Shall we tell our child about the sperm donation?

האם נספר לילדנו על תרומת הזרע?

If so, when?

אם כן, מתי?

באילו מילים להשתמש?

What words to use?

Sperm donors are often referred to as "biological fathers,"

תורמי זרע לעיתים מכונים "אבות ביולוגיים,"

but should we really be using the word "father?"

אך האם בכלל עלינו להשתמש במילה "אבא"?

As a philosopher and social scientist,

כפילוסופית וחוקרת מדעי החברה,

I have been studying these questions about the concept of parenthood.

חקרתי את השאלות הללו בדבר תפישת ההורות

אבל היום אני אדבר איתכם על מה שלמדתי

But today, I will talk to you about what I learned

כשדיברתי עם הורים וילדים.

from talking to parents and children.

I will show you that they know what matters most in a family,

אני אראה לכם שהם יודעים מה הדברים החשובים במשפחה.

even though their family looks a little different.

למרות שהמשפחה שלהם נראית קצת שונה.

אני אראה לכם את הדרכים היצירתיות שלהם להתמודדות עם שאלות קשות.

I will show you their creative ways of dealing with tough questions.

But I will also show you the parents' uncertainties.

אבל אני גם אראה לכם את חוסר הוודאות של ההורים.

We interviewed couples

ריאיינו זוגות.

who received fertility treatment at Ghent University Hospital,

שקיבלו טיפולי פוריות בבית החולים האוניברסיטאי של גנט,

תוך שימוש בזרע מתורם.

using sperm from a donor.

In this treatment timeline,

בקו הזמן הזה,

you can see two points at which we conducted interviews.

תוכלו לראות שתי נקודות שבהן ניהלנו ראיונות.

We included heterosexual couples,

כללנו זוגות הטרוסקסואליים,

שבהם לגבר, מסיבה כלשהי, לא היה זרע באיכות טובה,

where the man for some reason did not have good-quality sperm,

and lesbian couples who obviously needed to find sperm elsewhere.

וזוגות לסביות שמן הסתם היו צריכות למצוא מקור חיצוני לזרע.

We also included children.

כללנו גם ילדים.

I wanted to know

רציתי לדעת

how those children define concepts like parenthood and family.

איך הילדים האלו מגדירים מושגים כמו הורות ומשפחה.

למעשה, זה מה ששאלתי אותם,

In fact, that is what I asked them,

only not in that way.

אם כי לא בצורה זו.

I drew an apple tree instead.

במקום זאת, ציירתי עץ תפוחים.

בצורה זאת יכולתי לשאול שאלות פילוסופיות אבסטרקטיות,

This way, I could ask abstract, philosophical questions

in a way that did not make them run off.

בצורה שלא הבריחה אותם.

So as you can see,

לכן, כפי שאתם רואים,

עץ התפוחים ריק.

the apple tree is empty.

And that illustrates my research approach.

זה מדגים את הגישה המחקרית שלי.

By designing techniques like this,

על ידי פיתוח טכניקות כאלו,

I can bring as little meaning and content as possible to the interview,

אני יכולה לצמצם למינימום את כמות המשמעות והתוכן שאני מביאה לראיון,

because I want to hear that from them.

מכיוון שאני רוצה לשמוע זאת מהם.

I asked them:

שאלתי אותם:

What would your family look like if it were an apple tree?

איך היתה נראית המשפחה שלכם אם היא היתה עץ תפוחים?

And they could take a paper apple for everyone who, in their view,

והם היו יכולים לקחת תפוח נייר עבור כל מי שבעיניהם,

was a member of the family,

היה חלק מהמשפחה,

לכתוב עליו שם ולתלות אותו היכן שהם רצו.

write a name on it and hang it wherever they wanted.

And I would ask questions.

ואז שאלתי שאלות.

רוב הילדים התחילו עם הורה או אח/ות.

Most children started with a parent or a sibling.

One started with "Boxer,"

אחד התחיל עם "בוקסר",

the dead dog of his grandparents.

הכלב המת של סבו וסבתו.

At this point, none of the children started mentioning the donor.

בשלב זה אף אחד מהילדים לא הזכיר את התורם.

So, I asked them about their birth story.

אז שאלתי אותם על סיפור הלידה שלהם.

אמרתי, "לפני שנולדת,

I said, "Before you were born,

it was just your mom and dad,

היו רק אמא ואבא שלך,

or mom and mommy.

או אמא ואימוש.

Can you tell me how you came into the family?"

האם תוכל לספר לי איך הגעת למשפחה?"

And they explained.

והם הסבירו.

One said,

אחת אמרה,

"My parents did not have good seeds,

"להורים שלי לא היו זרעים טובים,

but there are friendly men out there who have spare seeds.

אבל יש גברים ידידותיים שיש להם עודף זרעים.

They bring them to the hospital,

הם מביאים אותם לבית החולים,

והם שמים אותם בצנצנת גדולה.

and they put them in a big jar.

My mommy went there,

אמא שלי הלכה לשם,

and she took two from the jar,

והיא לקחה שניים מהצנצנת.

one for me and one for my sister.

אחד בשבילי ואחד בשביל אחותי.

She put the seeds in her belly --

היא שמה את הזרעים בבטן שלה --

איכשהו --

somehow --

and her belly grew really big,

והבטן שלה גדלה מאוד,

and there I was."

וככה הגעתי".

Hmm.

המממ...

אז רק כשהם התחילו להזכיר את התורם,

So only when they started mentioning the donor,

I asked questions about him, using their own words.

שאלתי עליו שאלות, והשתמשתי במילים שלהם,

I said,

אמרתי,

"If this would be an apple for the friendly man with the seeds,

"אם זה התפוח של הגבר הידידותי עם הזרעים,

what would you do with it?"

מה היית עושה איתו?"

וילד אחד חשב בקול רם,

And one boy was thinking out loud,

holding the apple.

תוך כדי שהוא מחזיק את התפוח.

And he said,

והוא אמר,

"I won't put this one up there with the others.

"אני לא אשים אותו למעלה עם האחרים,

He's not part of my family.

הוא לא חלק מהמשפחה שלי.

But I will not put him on the ground.

אבל אני לא אשים אותי על האדמה.

That's too cold and too hard.

זה יותר מדי קר וקשה.

אני חושב שהוא צריך להיות בגזע,

I think he should be in the trunk,

because he made my family possible.

כי הוא איפשר את המשפחה שלי.

If he would not have done this,

אם הוא לא היה עושה זאת,

that would really be sad because my family would not be here,

זה היה ממש עצוב כי המשפחה שלי לא היתה פה,

and I would not be here."

ואני לא הייתי פה."

So also, parents constructed family tales --

אז גם ההורים בנו סיפורים משפחתיים --

tales to tell their children.

סיפורים לספר לילדים שלהם.

One couple explained their insemination

זוג אחד הסביר את תרומת הזרע

by taking their children to a farm

ע"י כך שלקחו את ילדיהם לחווה

to watch a vet inseminate cows.

לצפות בוטרינר מזריע פרות.

And why not?

ולמה לא?

זוהי הדרך שלהם להסביר זאת;

It's their way of explaining;

their do-it-yourself with family narratives.

ה"עשה זאת בעצמך" של סיפורים משפחתיים.

DIY.

עשה זאת בעצמך.

And we had another couple who made books --

והיה לנו זוג אחר שכתב ספרים --

a book for each child.

ספר לכל ילד.

They were really works of art

הם היו ממש יצירות אמנות

containing their thoughts and feelings throughout the treatment.

שהכילו את מחשבותיהם ורגשותיהם במהלך הטיפולים.

They even had the hospital parking tickets in there.

הם אפילו הכילו את כרטיסי החניה בחניון בית החולים.

So it is DIY:

אז זה "עשה זאת בעצמך":

finding ways, words and images

למצוא דרכים, מילים ודימויים

to tell your family story to your child.

כדי לספר את הסיפור המשפחתי שלך לילדך.

And these stories were highly diverse,

והסיפורים הללו היו מגוונים להפליא,

but they all had one thing in common:

אבל היה להם דבר אחד משותף:

it was a tale of longing for a child

זה היה סיפור של השתוקקות לילד

and a quest for that child.

ומסע למציאת הילד הזה.

It was about how special and how deeply loved their child was.

זה היה על כמה מיוחד ואהוב הילד שלהם היה.

והמחקר עד עכשיו מראה שהילדים האלו בסדר גמור.

And research so far shows that these children are doing fine.

They do not have more problems than other kids.

אין להם יותר בעיות מילדים אחרים.

Yet, these parents also wanted to justify their decisions

אולם, ההורים האלו גם רצו להצדיק את ההחלטות שלהם,

through the tales they tell.

באמצעות הסיפורים שהם מספרים.

They hoped that their children would understand their reasons

הם קיוו שהילדים שלהם יבינו את הסיבות שלהם

for making the family in this way.

להקמת המשפחה בדרך הזאת.

Underlying was a fear that their children might disapprove

מתחת הכל היה הפחד שהילדים יסתייגו

and would reject the non-genetic parent.

וידחו את ההורה הלא-גנטי.

And that fear is understandable,

והפחד הזה הוא מובן,

מפני שאנחנו חיים בחברה מאוד הטרונורמטיבית

because we live in a very heteronormative

and geneticized society --

ומרוכזת תורשה --

a world that still believes

בעולם שעדיין מאמין

that true families consist of one mom, one dad

שמשפחות אמיתיות מורכבות מאם אחת, אב אחד

והילדים הגנטיים שלהם.

and their genetically related children.

Well.

ובכן.

אני רוצה לספר לכם על נער בגיל העשרה.

I want to tell you about a teenage boy.

He was donor-conceived but not part of our study.

שנולד מתרומת זרע אבל לא היה חלק מהמחקר שלנו.

One day, he had an argument with his father,

יום אחד התעורר ויכוח בינו לבין אביו,

and he yelled,

והוא צעק,

"You're telling me what to do?

"אתה אומר לי מה לעשות?

You're not even my father!"

אתה אפילו לא אבא שלי!"

That was exactly what the parents in our study feared.

זה היה בדיוק מה שההורים במחקר שלנו חששו מפניו.

Now, the boy soon felt sorry, and they made up.

הילד התחרט במהרה על הריב והם השלימו.

But it is the reaction of his father that is most interesting.

אבל היתה זאת תגובת אביו שהיתה כה מעניינת.

הוא אמר,

He said,

"This outburst had nothing to do with the lack of a genetic link.

"ההתפרצות לא נגרמה בשל העדר קשר גנטי.

It was about puberty --

היא היתה קשורה לגיל ההתבגרות --

שהוא תקופה קשה.

being difficult.

It's what they do at that age.

זה מה שהם עושים בגיל הזה.

It will pass."

זה יעבור."

What this man shows us

מה שהאיש הזה מראה לנו

is that when something goes wrong,

זה שכשמשהו משתבש,

we should not immediately think

אנחנו לא צריכים לחשוב מיד

it is because the family is a little different.

שזה בגלל שהמשפחה קצת שונה.

These things happen in all families.

הדברים הללו קורים בכל המשפחות.

And every now and then,

ומדי פעם,

all parents may wonder:

כל הורה יכול לתהות:

Am I a good enough parent?

האם אני הורה מספיק טוב?

כך גם ההורים הללו.

These parents, too.

הם, מעל לכל, רצו לעשות את הטוב ביותר עבור ילדם.

They, above all, wanted to do what's best for their child.

But they also sometimes wondered:

אבל הם גם תהו לפעמים :

האם אני הורה אמיתי?

Am I a real parent?

And their uncertainties were present long before they even were parents.

וחוסר הודאות שלהם היה קיים הרבה לפני שהם הפכו להורים.

At the start of treatment,

בתחילת הטיפולים,

when they first saw the counselor,

כשהם פגשו לראשונה את היועץ,

הם הקשיבו בקשב רב ליועץ,

they paid close attention to the counselor,

because they wanted to do it right.

כי הם רצו לעשות את זה כמו שצריך.

Even 10 years later,

אפילו 10 שנים מאוחר יותר,

הם עדיין זוכרים את העצות שקיבלו.

they still remember the advice they were given.

So when they thought about the counselor

אז כשהם חשבו על היועץ,

and the advice they were given,

ועל העצות שהם קיבלו,

we discussed that.

שוחחנו על כך.

And we saw one lesbian couple who said,

וראינו זוג לסביות אחד שאמר,

"When our son asks us,

"כשהבן שלנו ישאל אותנו,

'Do I have a dad?'

'האם יש לי אבא?'

we will say 'No, you do not have a dad.'

אנחנו נאמר 'לא. אין לך אבא.'

But we will say nothing more, not unless he asks,

אבל לא נאמר יותר כלום, אלא אם כן הוא ישאל,

because he might not be ready for that.

כי יכול להיות שהוא לא מוכן לכך.

The counselor said so."

זה מה שהיועץ אמר."

Well.

ובכן.

אני לא יודעת; זה קצת שונה

I don't know; that's quite different

מהאופן בו אנחנו מגיבים לשאלות של ילדים.

from how we respond to children's questions.

Like, "Milk -- is that made in a factory?"

כמו, "חלב -- האם הוא מיוצר במפעל?"

We will say, "No, it comes from cows,"

אנחנו נאמר "לא, הוא מגיע מן הפרה,"

and we will talk about the farmer,

ונדבר על החוואי,

and the way the milk ends up in the shop.

ועל הדרך שבה החלב מגיע לחנות.

We will not say,

אנחנו לא נאמר,

"לא, חלב לא מיוצר במפעל."

"No, milk is not made in a factory."

אז משהו מוזר קרה פה,

So something strange happened here,

and of course these children noticed that.

וכמובן שהילדים האלו שמו לב לכך.

One boy said,

ילד אחד אמר,

"I asked my parents loads of questions,

"שאלתי את ההורים שלי מלא שאלות,

but they acted really weird.

אבל הם התנהגו ממש מוזר.

So, you know, I have a friend at school, and she's made in the same way.

אז, את יודעת, יש לי חברה בבית הספר, ועשו אותה באותה דרך.

When I have a question, I just go and ask her."

כשיש לי שאלה אני פשוט שואל אותה."

Clever guy.

בחור פיקח.

Problem solved.

הבעיה נפתרה.

But his parents did not notice,

אבל ההורים שלו לא שמו לב,

and it certainly was not what they had in mind,

וזה בודאי לא מה שחשבו שיקרה,

nor what the counselor had in mind

ולא מה שהיועץ חשב שיקרה

when they were saying how important it is to be an open-communication family.

כשהם אמרו כמה חשוב שהם יהיו משפחה שמתקשרת בפתיחות.

And that's the strange thing about advice.

וזה הדבר המוזר בעצות.

When we offer people pills, we gather evidence first.

כשאנחנו מציעים לאנשים תרופות, אנחנו אוספים ראיות קודם לכן.

We do tests,

אנחנו עורכים ניסויים.

we do follow-up studies.

אנחנו מבצעים מחקרי המשך.

אנחנו רוצים לדעת, בצדק, מה התרופה הזאת עושה.

We want to know, and rightly so, what this pill is doing

ואיך היא משפיעה על חיי האנשים.

and how it affects people's lives.

ועצות?

And advice?

It is not enough for advice,

אין זה מספיק לעצה,

or for professionals to give advice that is theoretically sound,

או למקצוענים שנותנים עצה, שהיא תהיה מבוססת באופן תאורטי,

or well-meant.

או תוצר של כוונה טובה.

It should be advice that there is evidence for --

זאת צריכה להיות עצה שיש ראיות מאחוריה --

evidence that it actually improves patients' lives.

ראיות לכך שהיא באמת משפרת את חיי החולים.

אז הפילוסופית שבי רוצה להציע לכם כעת פרדוקס:

So the philosopher in me would now like to offer you a paradox:

I advise you to stop following advice.

אני מייעצת לכם להפסיק להקשיב לעצות.

But, yes.

אבל, כן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I will not end here with what went wrong;

אני לא אסיים עם מה שהשתבש;

לא אעשה צדק לחום שמצאנו במשפחות האלו.

I would not be doing justice to the warmth we found in those families.

Remember the books and the trip to the farmer?

זוכרים את הספרים והטיול לחוואי?

When parents do things that work for them,

כשהורים עושים דברים שעובדים עבורם,

they do brilliant things.

הם עושים דברים מבריקים.

What I want you to remember as members of families,

מה שאני רוצה שתזכרו, כבני משפחות,

לא משנה באיזה אופן וצורה,

in no matter what form or shape,

is that what families need are warm relationships.

הוא שמה שמשפחות צריכות זה יחסים חמים.

And we do not need to be professionals to create those.

ואנחנו לא צריכים להיות מקצוענים כדי ליצור כאלו יחסים.

Most of us do just fine,

רובנו מסתדרים ממש טוב,

although it may be hard work,

למרות שזאת יכולה להיות עבודה קשה,

ומדי פעם אנחנו זקוקים לעצה.

and from time to time, we can do with some advice.

In that case,

במקרים כאלו,

bear in mind three things.

זכרו שלושה דברים.

Work with advice that works for your family.

תעבדו עם עצות שעובדות בשביל המשפחה שלכם.

זכרו -- אתם המומחים, כי אתם חיים את חיי המשפחה שלכם.

Remember -- you're the expert, because you live your family life.

And finally,

ולבסוף,

believe in your abilities and your creativity,

האמינו ביכולות שלכם וביצירתיות שלכם,

מפני שאתם יכולים לעשות זאת בעצמכם.

because you can do it yourself.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)