Ray Anderson: The business logic of sustainability

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

Believe me or not, I come offering a solution

תאמינו או לא, באתי להציע פתרון

to a very important part of this larger problem,

לחלק חשוב מאד בבעיה רחבה יותר זו,

with the requisite focus on climate.

עם ההתמקדות המתבקשת באקלים.

And the solution I offer

והפתרון שאני מציע

is to the biggest culprit

נועד לנאשם הגדול ביותר

in this massive mistreatment of the earth

בהתעללות המסיבית הזו בעולמנו

by humankind,

מצד המין האנושי,

and the resulting decline of the biosphere.

ובהידרדרות הנובעת מכך בביוספירה.

That culprit is business and industry,

הנאשמים הם העסקים והתעשיה,

which happens to be where I have spent the last 52 years

שבהם ביליתי את 52 השנים האחרונות

since my graduation from Georgia Tech in 1956.

מאז סיימתי את לימודי ב"ג'ורג'יה טק" ב-1956,

As an industrial engineer,

כמהנדס תעשיה

cum aspiring and then successful entrepreneur.

שאפתן ולאחר מכן יזם מצליח.

After founding my company, Interface, from scratch

לאחר שייסדתי מאפס את החברה שלי "אינטרפייס"

in 1973, 36 years ago,

ב-1973, לפני 36 שנה,

to produce carpet tiles in America

כדי לייצר שטיחונים באמריקה

for the business and institution markets,

עבור השוק העיסקי והמוסדי,

and shepherding it through start-up and survival

ותוך הובלת החברה משלב ההזנק וההישרדות

to prosperity and global dominance in its field,

ועד לשגשוג והובלה עולמית בתחום פעילותה,

I read Paul Hawken's book,

קראתי את ספרו של פול הוקינס,

"The Ecology of Commerce,"

"האקולוגיה של המסחר",

the summer of 1994.

בקיץ 1994.

In his book, Paul charges business and industry

בספרו מצביע פול על העסקים והתעשייה

as, one, the major culprit

ראשית, כנאשמים העיקריים

in causing the decline of the biosphere,

בגרימת הידרדרות הביוספירה,

and, two, the only institution that is large enough,

ושנית, כאירגונים היחידים שגדולים מספיק,

and pervasive enough, and powerful enough,

נפוצים מספיק וחזקים מספיק

to really lead humankind out of this mess.

שבכוחם להוציא את האנושות מעסק הביש הזה.

And by the way he convicted me

ואגב כך הוא האשים אותי

as a plunderer of the earth.

כמי ששודד את כוכב הלכת.

And I then challenged the people of Interface, my company,

לפיכך הצבתי אתגר לעובדי "אינטרפייס", החברה שלי,

to lead our company and the entire industrial world to sustainability,

להנהיג את חברתנו ואת כל עולם התעשייה לעבר קיימות.

which we defined as eventually operating

שאותה הגדרנו כמטרה לתפעל

our petroleum-intensive company in such a way

את חברתנו עתירת הנפט באופן כזה

as to take from the earth

שתיקח מן האדמה

only what can be renewed by the earth, naturally and rapidly --

רק מה שהאדמה יכולה לחדש בטבעיות ובמהירות,

not another fresh drop of oil --

מבלי להשתמש ולו בטיפת נפט חדשה,

and to do no harm to the biosphere.

ומבלי לגרום כל נזק לביוספירה.

Take nothing: do no harm.

לא לקחת דבר. לא להזיק.

I simply said, "If Hawken is right

אמרתי פשוט, "אם הוקינס צודק

and business and industry must lead,

והעסקים והתעשיה הם שצריכים להנהיג,

who will lead business and industry?

מי ינהיג את העסקים והתעשיה?

Unless somebody leads, nobody will."

מישהו צריך לעשות את זה."

It's axiomatic. Why not us?

זאת אקסיומה. מודע לא אנחנו?

And thanks to the people of Interface,

והודות לאנשי "אינטרפייס",

I have become a recovering plunderer.

הפכתי לשודד מחזיר.

(Laughter)

[צחוק]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

I once told a Fortune Magazine writer

אמרתי פעם לכתב של "פורצ'ן"

that someday people like me would go to jail.

שיום אחד אנשים כמוני יושלכו לכלא.

And that became the headline of a Fortune article.

וזו הפכה להיות כותרת של מאמר ב"פורצ'ן".

They went on to describe me as America's greenest CEO.

הם תיארו אותי בתור המנכ"ל הכי ירוק באמריקה.

From plunderer to recovering plunderer,

משודד - לשודד מחזיר -

to America's greenest CEO in five years --

ולמנכ"ל הכי ירוק באמריקה, וכל זה ב-5 שנים.

that, frankly, was a pretty sad commentary

זו היתה באמת פרשנות עגומה

on American CEOs in 1999.

לגבי המנכ"לים האמריקאיים ב-1999.

Asked later in the Canadian documentary, "The Corporation,"

לימים, כשנשאלתי בסרט התיעודי הקנדי, "התאגיד",

what I meant by the "go to jail" remark,

למה התכוונתי בהערת הכלא שלי,

I offered that theft is a crime.

עניתי שגניבה היא פשע.

And theft of our children's future would someday be a crime.

ושגניבת עתיד ילדינו תיחשב יום אחד לפשע.

But I realized, for that to be true --

אבל הבנתי שכדי שזה אכן יהיה כך,

for theft of our children's future to be a crime --

שגניבת עתידם של ילדינו תיחשב לפשע,

there must be a clear, demonstrable alternative

צריכה להיות חלופה ברורה ומוכחת

to the take-make-waste industrial system

למערכת התעשייתית של קח-ייצר-זרוק

that so dominates our civilization,

ששולטת כל כך בתרבות שלנו,

and is the major culprit, stealing our children's future,

ושהיא הנאשמת הראשית בגניבת עתיד ילדינו,

by digging up the earth

ע"י כריית אדמה,

and converting it to products that quickly become waste

והפיכתה למוצרים שבמהרה ייהפכו לפסולת

in a landfill or an incinerator --

באיזו מזבלה או משרפה.

in short, digging up the earth and converting it to pollution.

ובקיצור, כריית האדמה והפיכתה לזיהום.

According to Paul and Anne Ehrlich

לפי פול ו-אן ארליך,

and a well-known environmental impact equation,

ומשוואה מפורסמת של ההשפעה על הסביבה,

impact -- a bad thing --

ההשפעה-- דבר רע--

is the product of population, affluence and technology.

היא תוצר של אוכלוסיה, שפע וטכנולוגיה.

That is, impact is generated by people,

כלומר, ההשפעה נגרמת ע"י בני אדם,

what they consume in their affluence,

מה שהם צורכים בעזרת השפע שלהם,

and how it is produced.

וכיצד זה מיוצר.

And though the equation is largely subjective,

ואף שהמשוואה היא סובייקטיבית מאד,

you can perhaps quantify people, and perhaps quantify affluence,

אפשר אולי לכמת בני אדם ואולי לכמת שפע,

but technology is abusive in too many ways to quantify.

אך הטכנולוגיה היא פוגענית בדרכים רבות מכדי לכמת.

So the equation is conceptual.

ולכן המשוואה היא רעיונית,

Still it works to help us understand the problem.

אך היא עדיין עוזרת לנו להבין את הבעיה.

So we set out at Interface, in 1994,

ולכן נערכנו ב"אינטרפייס", ב-1994

to create an example:

ליצור דוגמא,

to transform the way we made carpet,

לשינוי שיטת ייצור השטיחים

a petroleum-intensive product for materials as well as energy,

ממוצר עתיר-נפט וגם אנרגיה.

and to transform our technologies

ולשנות את הטכנולוגיות שלנו

so they diminished environmental impact,

כך שיפחיתו את ההשפעה על הסביבה,

rather than multiplied it.

במקום להגבירה.

Paul and Anne Ehrlich's environmental impact equation:

המשוואה הסביבתית של פול ו-אן ארליך:

I is equal to P times A times T:

ה' שווה א' כפול ש' כפול ט'.

population, affluence and technology.

אוכלוסיה, שפע וטכנולוגיה.

I wanted Interface to rewrite that equation so that it read

רציתי ש"אינטרפייס" תשכתב את המשוואה כך:

I equals P times A divided by T.

ה' שווה א' כפול ש' חלקי ט'.

Now, the mathematically-minded will see immediately

בעלי המוח המתמטי יבינו מיד

that T in the numerator increases impact -- a bad thing --

ש-ט' במונה מגדיל את ההשפעה - לא טוב.

but T in the denominator decreases impact.

אבל ט' במכנה מקטין את ההשפעה.

So I ask, "What would move T, technology,

שאלתי היתה, "מה יעביר את ט', הטכנולוגיה,

from the numerator -- call it T1 --

מן המונה, נקרא לו ט1,

where it increases impact,

שבו הוא מגביר את ההשפעה,

to the denominator -- call it T2 --

אל המכנה, נקרא לו ט2,

where it reduces impact?

שבו הוא מקטין את ההשפעה?

I thought about the characteristics

חשבתי על מאפייני

of first industrial revolution,

המהפכה התעשייתית הראשונה,

T1, as we practiced it at Interface,

ט1, כפי שעבדנו ב"אינטרפייס",

and it had the following characteristics.

והיו לכך המאפיינים הבאים.

Extractive: taking raw materials from the earth.

מיצוי: הוצאת חומרי גלם מן האדמה.

Linear: take, make, waste.

קוויות: קח-ייצר-זרוק.

Powered by fossil fuel-derived energy.

מונעים באנרגיית דלקי מאובנים.

Wasteful: abusive and focused on labor productivity.

עתיר-פסולת: פוגעני ומתמקד בפריון עבודה.

More carpet per man-hour.

יותר שטיחים לכל שעת עובד.

Thinking it through, I realized that all those attributes

כשחשבתי על כך היטב, הבנתי שכל המאפיינים האלה

must be changed to move T to the denominator.

צריכים להשתנות כדי ש-ט' יעבור אל המכנה.

In the new industrial revolution extractive must be replaced by renewable;

במהפכה התעשייתית החדשה המיצוי יוחלף בכושר התחדשות,

linear by cyclical;

הקוויות תוחלף במחזוריות,

fossil fuel energy by renewable energy, sunlight;

אנרגיית דלקי המאובנים באנרגיה מתחדשת, אור שמש.

wasteful by waste-free;

עתיר-פסולת בנטול-פסולת.

and abusive by benign;

הפוגענות - בעדינות.

and labor productivity by resource productivity.

ופריון עבודה - בפריון משאבים.

And I reasoned that if we could make those transformative changes,

ולהבנתי, אם נוכל לחולל את השינויים האלה,

and get rid of T1 altogether,

ולהיפטר בכלל מ-ט1,

we could reduce our impact to zero,

נוכל להקטין את השפעתנו לאפס,

including our impact on the climate.

כולל השפעתנו על האקלים.

And that became the Interface plan in 1995,

וזו הפכה להיות התכנית של "אינטרפייס" ב-1995.

and has been the plan ever since.

והיא נותרה כזו מאז ועד היום.

We have measured our progress very rigorously.

מדדנו את התקדמותנו בקפדנות רבה.

So I can tell you how far we have come in the ensuing 12 years.

כך שביכולתי לומר לכם כמה התקדמנו ב-12 השנים מאז.

Net greenhouse gas emissions

נטו פליטות גזי חממה

down 82 percent in absolute tonnage.

ירידה של 82% במונחי טונאז' מוחלטים.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Over the same span of time

במרוצת אותה תקופה

sales have increased by two-thirds and profits have doubled.

המכירות עלו בשיעור שני שלישים והרווחים הוכפלו.

So an 82 percent absolute reduction

אז מדובר בצמצום מוחלט של 82 אחוז

translates into a 90 percent reduction

המיתרגם ל-90 אחוז ירידה

in greenhouse gas intensity relative to sales.

בעוצמת גזי החממה יחסית למכירות.

This is the magnitude

אלה סדרי הגודל

of the reduction the entire global technosphere

של הצמצום, שהטכנוספירה העולמית כולה

must realize by 2050

חייבת להשיג עד 2050

to avoid catastrophic climate disruption --

כדי למנוע התערערות אקלימית קטסטרופלית.

so the scientists are telling us.

כך אומרים לנו המדענים.

Fossil fuel usage is down 60 percent per unit of production,

השימוש בדלקי מאובנים ירד ב-60% ליחידת ייצור,

due to efficiencies in renewables.

הודות להתייעלות בתחום המקורות המתחדשים.

The cheapest, most secure barrel of oil there is

היום, חבית הנפט הכי זולה ובטוחה שיש

is the one not used through efficiencies.

היא זו שלא משתמשים בה, הודות להתייעלות.

Water usage is down 75 percent

השימוש במים ירד ב-75%

in our worldwide carpet tile business.

בעסקי ייצור השטיחונים שלנו בכל העולם.

Down 40 percent in our broadloom carpet business,

וירד ב-40% בעסקי השטיחים נטולי התפרים,

which we acquired in 1993

עסק שרכשנו ב-1993

right here in California, City of Industry,

כאן בקליפורניה, בעיר תעשייתית,

where water is so precious.

שבה המים כל כך יקרים.

Renewable or recyclable materials are 25 percent of the total, and growing rapidly.

חומרים מתחדשים או ברי-מיחזור הם 25% מסה"כ, ועולים.

Renewable energy is 27 percent of our total,

האנרגיה המתחדשת תופסת 27%,

going for 100 percent.

במגמה להגיע ל-100%.

We have diverted 148 million pounds --

הסטנו 148 מיליון ליברות--

that's 74,000 tons --

שהן 74,000 טונות--

of used carpet from landfills,

של שטיחים משומשים, מדרכם למזבלה.

closing the loop on material flows

סגרנו את לולאת זרם החומרים

through reverse logistics

בעזרת לוגיסטיקה הפוכה

and post-consumer recycling technologies

וטכנולוגיות מיחזור פוסט-צרכניות

that did not exist when we started 14 years ago.

שלא היו בנמצא כשהתחלנו לפני 14 שנים.

Those new cyclical technologies

טכנולוגיות מחזוריות חדשות אלה

have contributed mightily to the fact that we have produced and sold

תרמו בצורה עצומה לכך שייצרנו ומכרנו

85 million square yards of climate-neutral carpet

71 מיליון מ"ר של שטיח-לכל-מזג-אוויר

since 2004,

מאז 2004.

meaning no net contribution to global climate disruption

כשהמשמעות היא אפס תרומה נטו לערעור האקלים העולמי

in producing the carpet throughout the supply chain,

בייצור שטיח זה לכל אורך שרשרת האספקה,

from mine and well head clear to end-of-life reclamation --

מהמכרה והבאר ועד לאיחזור בסוף השימוש.

independent third-party certified.

מאושר לשימוש עצמאי של צד שלישי.

We call it Cool Carpet.

אנו מכנים אותו "קול קרפט".

And it has been a powerful marketplace differentiator,

ויש לו השפעת שוק רבת עוצמה,

increasing sales and profits.

מבחינת הגדלת המכירות והרווחים.

Three years ago we launched carpet tile for the home,

לפני 3 שנים השקנו שטיחון ביתי,

under the brand Flor,

בשם המותג "פלור",

misspelled F-L-O-R.

F-L-O-R

You can point and click today at Flor.com

אפשר להקליק באתר פלור.קום

and have Cool Carpet delivered to your front door in five days.

ושטיח "קול קרפט" יגיע לביתך תוך 5 ימים.

It is practical, and pretty too.

הוא שימושי וגם יפה.

(Laughter)

[צחוק]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

We reckon that we are a bit over halfway

אנו משערים שעברנו קצת מעל מחצית הדרך

to our goal: zero impact, zero footprint.

בדרך למטרתנו - אפס השפעה, אפס עקבות.

We've set 2020 as our target year for zero,

קבענו את שנת 2020 כשנת השגת האפס,

for reaching the top, the summit of Mount Sustainability.

ההגעה לפסגה של הר הקיימות.

We call this Mission Zero.

אנו מכנים זאת "משימה אפס".

And this is perhaps the most important facet:

וזהו אולי ההיבט החשוב מכולם.

we have found Mission Zero to be incredibly good for business.

מצאנו ש"משימה אפס" טובה להפליא לעסקים.

A better business model,

דגם עיסקי משופר.

a better way to bigger profits.

דרך משופרת לרווחים גדולים יותר.

Here is the business case for sustainability.

והנה הטיעון העיסקי בזכות הקיימות:

From real life experience, costs are down, not up,

על סמך הנסיון בפועל, העלויות יורדות ולא עולות,

reflecting some 400 million dollars

ומשקפות בכך כ-400 מיליון דולר

of avoided costs in pursuit of zero waste --

בעלויות שנחסכו במלחמה על אפס פסולת.

the first face of Mount Sustainability.

הצלע הראשונה של הר הקיימות.

This has paid all the costs for the transformation of Interface.

זה כיסה את כל העלויות של השינוי ב"אינטרפייס".

And this dispels a myth too,

וגם הפריך מיתוס,

this false choice between the environment and the economy.

אותה ברירה כוזבת בין הסביבה לכלכלה.

Our products are the best they've ever been,

המוצרים שלנו הם בשיא טיבם,

inspired by design for sustainability,

בהיותם מתוכננים לאור הקיימות,

an unexpected wellspring of innovation.

הם מקור בלתי נדלה לחדשנות.

Our people are galvanized around this shared higher purpose.

אנשינו מאוחדים בלהט סביב מטרה משותפת נעלה זו.

You cannot beat it for attracting the best people

זו הדרך הכי טובה למשוך את מיטב האנשים

and bringing them together.

ולחבר ביניהם.

And the goodwill of the marketplace is astonishing.

והרצון הטוב של השוק הוא מדהים.

No amount of advertising, no clever marketing campaign,

שום מידה של פרסום או תעמולה שיווקית מחוכמת

at any price, could have produced or created

בכל מחיר שהוא, יכלו להפיק או ליצור

this much goodwill.

כל כך הרבה רצון טוב.

Costs, products, people, marketplaces --

עלויות, מוצרים, אנשים, שווקים.

what else is there?

מה עוד יש?

It is a better business model.

זהו דגם עיסקי טוב יותר.

And here is our 14-year record of sales and profits.

והנה תיעוד 14 שנות מכירותינו ורווחינו.

There is a dip there, from 2001 to 2003:

יש כאן נפילה, בין 2001 ל-2003,

a dip when our sales, over a three-year period,

כשהמכירות שלנו במשך שלוש שנים

were down 17 percent.

ירדו ב-17 אחוזים.

But the marketplace was down 36 percent.

אבל השוק ירד ב-36 אחוזים.

We literally gained market share.

הרווחנו במפורש נתח שוק

We might not have survived that recession

לא היינו שורדים את המיתון הזה

but for the advantages of sustainability.

אילולא יתרונות הקיימות שלנו.

If every business were pursuing Interface plans,

אילו כל עסק היה נוהג לפי תכניות "אינטרפייס"

would that solve all our problems?

האם זה היה פותר את כל בעיותינו?

I don't think so.

אינני חושב כך.

I remain troubled by the revised Ehrlich equation,

מטריד אותי התיקון במשוואת ארליך,

I equals P times A divided by T2.

ה' שווה א' כפול ש' חלקי ט2.

That A is a capital A,

כש-ש' היא ש' מודגשת,

suggesting that affluence is an end in itself.

דהיינו השפע הפך למטרה בפני עצמה.

But what if we reframed Ehrlich further?

אך מה אם נמשיך לשנות את משוואת ארליך?

And what if we made A a lowercase 'a,'

ומה אם היינו מקטינים את ש',

suggesting that it is a means to an end,

דהיינו, שמדובר באמצעי ולא במטרה,

and that end is happiness --

כשהמטרה היא אושר.

more happiness with less stuff.

יותר אושר עם פחות חפצים.

You know that would reframe civilization itself --

ברור לכם שזה ישנה את הציוויליזציה עצמה--

(Applause) --

[מחיאות כפיים]

and our whole system of economics,

ואת כל מערכת הכלכלה שלנו,

if not for our species, then perhaps for the one that succeeds us:

אם לא למין שלנו, אולי למין שיבוא אחרינו.

the sustainable species, living on a finite earth,

המין בר-הקיימא שיחיה בעולם סופי.

ethically, happily and ecologically

במוסריות, באושר ובצורה אקולוגית

in balance with nature

באיזון עם הטבע

and all her natural systems for a thousand generations,

וכל מערכותיו למשך אלף דורות,

or 10,000 generations --

או 10,000 דורות.

that is to say, into the indefinite future.

כלומר, לעתיד לא מוגבל.

But does the earth have to wait for our extinction as a species?

אך האם האדמה צריכה להמתין להכחדתנו כמין?

Well maybe so. But I don't think so.

אולי. אך איני חושב כך.

At Interface we really intend to bring this prototypical

ב"אינטרפייס" אנו בהחלט מתכוונים להביא את

sustainable, zero-footprint industrial company

חברת האבטיפוס שלנו, בת הקיימא ואפס העקבות

fully into existence by 2020.

לקיום מלא עד 2020.

We can see our way now,

כעת אנו יכולים לראות את דרכנו

clear to the top of that mountain.

בבירור, עד לפסגת ההר הזה.

And now the challenge is in execution.

והאתגר נמצא עכשיו בביצוע.

And as my good friend and adviser Amory Lovins says,

וכפי שידידי הטוב ויועצי אמורי לובינס אומר,

"If something exists, it must be possible."

"אם משהו קיים, הוא ודאי אפשרי."

(Laughter)

[צחוק]

If we can actually do it, it must be possible.

אם אנו אכן יכולים לעשות זאת, זה ודאי אפשרי.

If we, a petro-intensive company can do it, anybody can.

אם אנו, חברת עתירת-נפט, יכולה לעשות זאת, כל אחד יכול.

And if anybody can, it follows that everybody can.

ואם כל אחד יכול, הדעת נותנת שכולם יכולים.

Hawken fulfilled business and industry,

עסקים ותעשיה שמגשימים את חזונו של הוקינס,

leading humankind away from the abyss

מרחיקים את המין האנושי מן התהום.

because, with continued unchecked decline of the biosphere,

כי אם תימשך ההידרדרות הבלתי נשלטת של הביוספירה,

a very dear person is at risk here --

אדם יקר מאד יימצא בסיכון.

frankly, an unacceptable risk.

ולמען האמת, סיכון בלתי קביל.

Who is that person?

מיהו אותו אדם?

Not you. Not I.

לא אתם. לא אני.

But let me introduce you to the one who is most at risk here.

הבה ואציג לכם את מי שהכי נתון בסיכון כאן.

And I myself met this person in the early days of this mountain climb.

ואני עצמי פגשתי בו בימי תחילת הטיפוס על ההר.

On a Tuesday morning in March of 1996,

בבוקר יום שלישי אחד במרץ 1996.

I was talking to people, as I did at every opportunity back then,

הרציתי בפני אנשים, כמנהגי אז בכל הזדמנות,

bringing them along and often not knowing whether I was connecting.

מנסה להלהיב אותם מבלי לדעת אם אני מגיע אליהם.

But about five days later back in Atlanta,

אך כעבור 5 ימים, כששבתי לאטלנטה,

I received an email from Glenn Thomas,

קיבלתי דוא"ל מגלן תומס,

one of my people in the California meeting.

אחד מאנשי שנכח בפגישה בקליפורניה.

He was sending me an original poem

הוא שלח לי שיר פרי עטו,

that he had composed after our Tuesday morning together.

שכתב אחרי שנפגשנו באותו יום שלישי בבוקר.

And when I read it it was one of the most uplifting moments of my life.

כשקראתי אותו, זה היה מרגעי התרוממות הרוח של חיי.

Because it told me, by God, one person got it.

כי הבנתי: בשם אלוהים, יש מי שהבין זאת.

Here is what Glenn wrote. And here is that person, most at risk.

הנה מה שגלן כתב, והנה האדם שנתון בסכנה הגדולה ביותר.

Please meet "Tomorrow's Child."

הכירו בבקשה את "ילד המחר".

"Without a name, an unseen face, and knowing not your time or place,

"לא שם ולא תואר לך, ואין לדעת מתי והיכן,

Tomorrow's child, though yet unborn,

ילד המחר, אף שטרם נולדת,

I met you first last Tuesday morn.

לראשונה הכרתיך בבוקר יום שלישי האחרון.

A wise friend introduced us two.

ידיד חכם הפגיש בינינו.

And through his sobering point of view

ודרך מבט עיניו המפוכח

I saw a day that you would see, a day for you but not for me.

ראיתי יום בו תחזה, אך לא אני.

Knowing you has changed my thinking.

היכרתיך, ואורח חשיבתי השתנה.

For I never had an inkling

כי מעולם לא חשדתי בכך

that perhaps the things I do might someday,

שיום אחד מעשי ידי

somehow threaten you.

יאיימו איכשהו עליך.

Tomorrow's child, my daughter, son,

ילדי המחר, בתי, בני,

I'm afraid I've just begun to think of you and of your good,

חוששני שרק עתה התחלתי לחשוב עליכם

though always having known I should.

ועל טובתכם, אף שתמיד ידעתי שזו חובתי.

Begin, I will.

אתחיל, אם כן,

The way the cost of what I squander, what is lost,

לשלם את מחיר ביזתי ומה שאבד,

if ever I forget that you

ולעולם לא אשכח שגם אתם

will someday come and live here too."

תחיו כאן יום אחד."

Well, every day of my life since,

ומאז, כל יום מימי חיי,

"Tomorrow's Child" has spoken to me

"ילד המחר" דיבר אל ליבי

with one simple but profound message,

במסר פשוט אך מעמיק,

which I presume to share with you.

שאני מתיר לעצמי לחלוק עמכם.

We are, each and every one,

כולנו, כל אחד ואחד מאיתנו,

a part of the web of life.

חלק ממארג של חיים.

The continuum of humanity, sure, but in a larger sense, the web of life itself.

כן, רצף האנושות, אך במובן רחב יותר, מארג החיים עצמם.

And we have a choice to make

ומוטל עלינו לבחור

during our brief, brief visit

במשך ביקורנו הקצרצר

to this beautiful blue and green living planet:

בעולם הכחול-ירוק היפהפה והחי הזה,

to hurt it or to help it.

האם לפגוע בו, או לתרום לו.

For you, it's your call.

מבחינתכם, זוהי בחירתכם.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]