Dan Phillips: Creative houses from reclaimed stuff

מתרגם: Yafim Simanovsky מבקר: Ido Dekkers

(Applause)

(כפיים)

תודה רבה לכם.

Thank you very much.

I have a few pictures,

יש לי כמה תמונות,

and I'll talk a little bit about how I'm able to do what I do.

ואני אדבר קצת על

איך אני מסוגל לעשות את מה שאני עושה.

All these houses are built

כל הבתים האלה בנויים

from between 70 and 80 percent recycled material,

מ70 עד 80 אחוז של חומרים ממוחזרים,

stuff that was headed to the mulcher, the landfill, the burn pile.

דברים שהיו מיועדים ללכת למגרסה, למזבלה או לבערה.

It was all just gone.

זה הכל היה אבוד.

This is the first house I built.

זה הבית הראשון שבניתי.

This double front door here with the three-light transom,

דלת הכניסה הכפולה הזאת כאן עם החווק התלת-חלוני,

that was headed to the landfill.

זה היה בדרך למזבלה.

יש צריח קטן כאן.

Have a little turret there.

ואז הכפתורים על הקורות התומכות האלה --

And then these buttons on the corbels here --

בדיוק שם --

right there --

אלה אגוזי פקאן.

those are hickory nuts.

And these buttons there --

והכפתורים האלה שם,

those are chicken eggs.

אלה ביצי תרנגולות.

(Laughter)

כמובן, קודם אתה אוכל ארוחת בוקר,

Of course, first you have breakfast,

and then you fill the shell full of Bondo and paint it and nail it up,

ואז אתה ממלא את הקליפה במילוי בונדו ואתה צובע את זה וממסמר את זה,

ויש לך כפתור ארכיטקטוני

and you have an architectural button in just a fraction of the time.

בחלק קטן מאוד מהזמן.

ואז זה מבט מבפנים.

This is a look at the inside.

אתם יכולים לראות את החווק התלת-חלוני שם

You can see the three-light transom there with the eyebrow windows.

עם חלונות ה"גבה" --

Certainly an architectural antique headed to the landfill --

ללא ספק חפץ אדריכלי עתיק.

היה בדרך למזבלה.

even the lockset is probably worth 200 dollars.

אפילו סט המנעולים בטח שווה 200$.

Everything in the kitchen was salvaged.

כל מה שבמטבח הוצל.

There's a 1952 O'Keefe & Merritt stove,

יש תנור "אוקיף ומריט" משנת 1952,

if you like to cook -- cool stove.

אם אתה אוהב לבשל -- תנור מגניב.

This is going up into the turret.

זה כשאתה הולך למעלה אל תוך הצריח.

I got that staircase for 20 dollars,

קניתי את המדרגות האלה ב20$,

including delivery to my lot.

כולל משלוח למגרש שלי.

(Laughter)

(צחוק)

Then, looking up in the turret,

ואז, כשמסתכלים למעלה בצריח,

you see there are bulges and pokes and sags and so forth.

אתם רואים שיש בליטות ודחיפות ושקיעות וכדומה.

Well, if that ruins your life,

ובכן, אם זה הורס לך את החיים,

well, then, you shouldn't live there.

אז אתה לא צריך לחיות שם.

(Laughter)

(צחוק)

This is a laundry chute.

זה מפלט כביסה,

And this right here is a shoe last --

וכאן יש ידית-נעל.

those are those cast-iron things you see at antique shops.

ואלה הם הדברים המחושלים האלה שאתה רואה בחנויות עתיקות.

אז היה לי אחת מאלה,

So I had one of those,

so I made some low-tech gadgetry, where you just stomp on the shoe last,

אז עשיתי שם קצת אביזרים טכנולוגיים פשוטים

ואתה רק דורך על ידית-הנעל

and then the door flies open and you throw your laundry down.

ואז הדלת נתפחת, ואתה זורק את הכביסה שלך פנימה.

And then if you're smart enough, it goes on a basket on top of the washer.

ואז אם אתה חכם מספיק, זה הולך אל תוך סל מעל מכונת הכביסה.

אם לא, זה הולך אל תוך השירותים.

If not, it goes into the toilet.

(Laughter)

(צחוק)

This is a bathtub I made,

זה אמבטיה שעשיתי,

made out of scrap two-by-four.

מחתיכות צרות של עץ.

Started with the rim, and then glued and nailed it up into a flat,

התחלתי ממסגרת כאן

ואז הדבקתי ומסמרתי אותה למשטח,

corbeled it up and flipped it over,

ריהטתי אותה והפכתי אותה,

then did the two profiles on this side.

ואז עשיתי את שני הפרופילים בצד הזה.

It's a two-person tub.

זה אמבטיה לשניים.

After all, it's not just a question of hygiene,

אחרי הכל, זה לא רק שאלה של הגיינה,

but there's a possibility of recreation as well.

יש גם את האפשרות של שעשועים גם כן.

(Laughter)

(צחוק)

Then, this faucet here is just a piece of Osage orange.

ואז הברז הזה כאן

הוא חתיכה של עץ תפוז.

זה נראה קצת פאלי,

It looks a little phallic,

אבל אחרי הכל, זה שירותים.

but after all, it's a bathroom.

(Laughter)

(צחוק)

This is a house based on a Budweiser can.

ואז זה בית שמבוסס על פחית באדוויזר.

It doesn't look like a can of beer,

הוא לא נראה כמו פחית בירה,

but the design take-offs are absolutely unmistakable:

אבל החיקויים בעיצובים הם ברורים לחלוטין.

עיצוב כישות השעורה שנכנס אל תוך המרזבים,

the barley hops design worked up into the eaves,

then the dentil work comes directly off the can's red, white, blue and silver.

אז העבודה הדנטלית נראית ישר מהאדום, לבן, כחול וכסף של הפחית.

Then, these corbels going down underneath the eaves

והקורות התומכות האלה שהולכות מתחת למרזבים

are that little design that comes off the can.

הם העיצוב הקטן הזה שיורד מהפחית.

I just put a can on a copier and kept enlarging it

פשוט שמתי פחית על מכונת צילום

והמשכתי להגדיל את זה עד שקיבלתי את הגודל שרציתי.

until I got the size I want.

Then, on the can it says,

אז, על הפחית כתוב,

"This is the famous Budweiser beer,

"זאת בירת באדוויזר המפורסמת, אנחנו לא מכירים בירה אחרת, בלה, בלה, בלה."

we know of no other beer, blah, blah, blah."

So we changed that and put,

אז שינינו את זה ושמנו, "זה בית באדוויזר המפורסם.

"This is the famous Budweiser house. We don't know of any other house ..."

אנחנו לא מכירים בית אחר," וכן הלאה והלאה.

and so forth and so on.

This is a deadbolt.

וזה מנעול משוריין. זה גדר ממכונת הקצעה משנות ה30,

It's a fence from a 1930s shaper, which is a very angry woodworking machine.

שזאת מכונת נגרות מאוד עצבנית.

And they gave me the fence, but they didn't give me the shaper,

והם נתנו לי את הגדר, אבל הם לא נתנו לי את מכונת ההקצעה,

so we made a deadbolt out of it.

אז עשינו מזה מנעול משוריין.

That'll keep bull elephants out, I promise.

זה ישמור אפילו פילים בחוץ, אני מבטיח.

(Laughter)

וכצפוי, לא היו לנו בעיות עם פילים.

And sure enough, we've had no problems with bull elephants.

(צחוק)

(Laughter)

The shower is intended to simulate a glass of beer.

המקלחת אמורה לדמות כוס של בירה.

We've got bubbles going up there, then suds at the top with lumpy tiles.

יש לנו בועות שעולות שם למעלה, וקצף למעלה עם מרצפות בגושים.

Where do you get lumpy tiles? Well, of course, you don't.

מאיפה אתה משיג מרצפות בגושים? ובכן, כמובן, אתה לא.

But I get a lot of toilets, and so you just dispatch a toilet with a hammer,

אבל אני מקבל הרבה אסלות, אז אתה פשוט מחסל אסלה עם פטיש,

ואז יש לך מרצפות בגושים.

and then you have lumpy tiles.

And then the faucet is a beer tap.

ואז יש את הברז שם,

זה ברז בירה.

(Laughter)

(צחוק)

Then, this panel of glass is the same panel of glass

והמשטח הזה של זכוכית

הוא אותו משטח זכוכית

that occurs in every middle-class front door in America.

שנמצא בכל דלת כניסה מהמעמד הבינוני באמריקה.

We're getting tired of it. It's kind of clichéd now.

אנחנו מתעייפים ממנו; הוא נהיה די קלישאה עכשיו.

If you put it in the front door, your design fails.

אז אם אתה שם אותו בדלת הכניסה, העיצוב שלך נכשל.

So don't put it in the front door; put it somewhere else.

אז אל תשים אותו בדלת הכניסה, שים אותו במקום אחר.

זה משטח יפה של זכוכית.

It's a pretty panel of glass.

אבל אז אם תשים אותו בדלת הכניסה,

But if you put it in the front door,

people say, "Oh, you're trying to be like those guys,

אנשים אומרים, "הו, אתה מנסה להיות כמו האנשים האלו, ולא הצלחת."

and you didn't make it."

אז אל תשים אותו שם.

So don't put it there.

Then, another bathroom upstairs.

ועוד שירותים בקומה למעלה.

This light up here

המנורה כאן למעלה היא אותה מנורה שנמצאת

is the same light that occurs in every middle-class foyer in America.

בכל טרקלין מהמעמד הבינוני באמריקה.

Don't put it in the foyer.

אל תשים אותה בטרקלין.

Put it in the shower, or in the closet,

שים אותה באמבטיה, או בארון,

אבל לא בטרקלין.

but not in the foyer.

ואז מישהו נתן לי בידה, אז הוא קיבל בידה.

Then, somebody gave me a bidet, so it got a bidet.

(Laughter)

(צחוק)

This little house here,

הבית הקטן הזה כאן,

those branches there are made out of Bois d'arc or Osage orange.

הענפים האלה שם עשויים מעץ בודארק או עץ תפוז,

These pictures will keep scrolling as I talk a little bit.

והתמונות האלה ימשיכו לרוץ

בזמן שאני אדבר קצת.

In order to do what I do,

בכדי לעשות את מה שאני עושה,

you have to understand what causes waste in the building industry.

אתם צריכים להבין

מה גורם לפסולת בתעשיית הבנייה.

Our housing has become a commodity,

הדיור שלנו נהפך לסחורה,

and I'll talk a little bit about that.

ואני אדבר על זה קצת.

But the first cause of waste is probably even buried in our DNA.

אבל הסיבה הראשונה של פסולת כנראה אפילו קבורה בדי-אנ-אי שלנו.

Human beings have a need for maintaining consistency

לבני אדם יש צורך בשמירה על עקביות

בשביל המסה התפיסתית.

of the apperceptive mass.

מה זה אומר?

What does that mean?

What it means is, for every perception we have,

מה שזה אומר, זה שלכל תפיסה שיש לנו,

it needs to tally with the one like it before,

היא צריכה להתאים לזאת שדומה לה קודם,

או שאין לנו רציפות,

or we don't have continuity, and we become a little bit disoriented.

ואנחנו נהיים קצת מבולבלים.

So I can show you an object you've never seen before.

אז אני יכול להראות לכם חפץ שלא ראית אף פעם.

Oh, that's a cell phone.

הו, זה פלאפון.

But you've never seen this one before.

אבל אף פעם לא ראיתם את זה קודם.

What you're doing

מה שאתם עושים

is sizing up the pattern of structural features,

זה מעריכים את הדפוס של המאפיינים המבניים פה,

and then you go through your databanks:

ואז אתם עוברים דרך מאגרי המידע שלכם -- בררר, פלאפון.

Cell phone. Oh! That's a cell phone.

הו, זה פלאפון.

If I took a bite out of it, you'd go,

אבל אם אני אקח ממנו ביס,

"Wait a second.

אתם תאמרו, "רק רגע.

(Laughter)

"That's not a cell phone.

זה לא פלאפון.

That's one of those new chocolate cell phones."

זה אחד מהפלאפונים החדשים האלה משוקולד."

(Laughter)

(צחוק)

You'd have to start a new category,

ואתם תצטרכו להתחיל קטגוריה חדשה,

right between cell phones and chocolate.

בדיוק בין פלאפונים ושוקולד.

(Laughter)

וזה איך שאנחנו מעבדים מידע.

That's how we process information.

You translate that to the building industry.

אז אתה מתרגם את זה לתעשיית הבנייה,

אם יש לנו קיר של שמשות ושמשה אחת סדוקה,

If we have a wall of windowpanes and one pane is cracked, we go,

אנחנו אומרים, "הו לא. זה סדוק. בוא נתקן את זה.

"Oh, dear. That's cracked. Let's repair it.

בוא נוציא את זה, נזרוק את זה כדי שאף אחד לא יוכל להשתמש בזה ונשים אחד חדש."

Let's take it out and throw it away so nobody can use it

and put a new one in."

בגלל שזה מה שעושים עם שמשה סדוקה.

Because that's what you do with a cracked pane.

עזבו את זה שזה לא משפיע על החיים שלנו בכלל.

Never mind that it doesn't affect our lives at all.

It only rattles that expected pattern and unity of structural features.

זה רק משקשק את הדפוס הצפוי

ואת האחדות של המאפיינים המבניים.

However, if we took a small hammer,

למרות זאת, אם ניקח פטיש קטן,

ונוסיף סדקים לכל החלונות האחרים,

and we added cracks to all the other windows --

(Laughter)

אז יש לנו דפוס.

then we have a pattern.

Because Gestalt psychology emphasizes recognition of pattern

בגלל שפסיכולוגיית גשטאלט מדגישה זיהוי של דפוס

יותר מחלקים שמרכיבים את הדפוס.

over parts that comprise a pattern.

אנחנו נגיד, "הו, זה נחמד."

We'll go, "Ooh, that's nice."

So, that serves me every day.

אז, זה משרת אותי כל יום.

חזרה יוצרת דפוס.

Repetition creates pattern.

If I have 100 of these, 100 of those,

אם יש לי מאה מאלה, ומאה מאלה,

it makes no difference what these and those are.

זה לא משנה כלל מה הם אלה ומה אלה.

If I can repeat anything, I have the possibility of a pattern,

אם אני יכול לחזור על כל דבר, יש לי את האפשרות לדפוס,

from hickory nuts and chicken eggs, shards of glass, branches.

החל מאגוזי פקאן וביצי תרנגולות, חלקיקי זכוכית, ענפים.

It doesn't make any difference.

זה לא משנה בכלל.

That causes a lot of waste in the building industry.

זה יוצר הרבה פסולת בתעשיית הבנייה.

The second cause is,

שנית, פרידריך ניטשה בערך בשנת 1885

Friedrich Nietzsche, along about 1885,

כתב ספר שנקרא "הולדת הטרגדיה."

wrote a book titled "The Birth of Tragedy."

And in there,

ושם הוא אומר

he said cultures tend to swing between one of two perspectives:

שתרבויות נוטות לנוע בין אחת משתי נקודות מבט.

on the one hand, we have an Apollonian perspective,

מצד אחד, יש לנו את נקודת המבט האפולונית,

שהיא מאוד מהירה ומתוכננת מראש

which is very crisp and premeditated and intellectualized

ומושכלת

ומושלמת.

and perfect.

On the other end of the spectrum, we have a Dionysian perspective,

בצד השני של הספקטרום, יש לנו את נקודת המבט הדיוניסית,

which is more given to the passions and intuition,

שהיא נתונה יותר לתשוקות ולאינטואיציה,

tolerant of organic texture and human gesture.

סובלנית כלפי מרקם אורגני והבעה אנושית.

So the way the Apollonian personality takes a picture or hangs a picture is,

אז הצורה בה האישיות האפולונית מצלמת תמונה,

או תולה תמונה,

they'll get out a transit

היא שהם יוציאו מד זוית

and a laser level

ופלס לייזר ומיקרומטר.

and a micrometer.

"OK, honey. A thousandth of an inch to the left.

"אוקי מותק. אלפית האינץ' שמאלה.

זה איפה שאנחנו רוצים את התמונה. כן. מושלם."

That's where we want the picture. Right. Perfect!"

מבוסס על איזון, מרובע וממורכז.

Predicated on plumb level, square and centered.

האישיות הדיוניסטית

The Dionysian personality takes the picture and goes:

לוקחת את התמונה ועושה ...

(Laughter)

(צחוק)

זה ההבדל.

That's the difference.

אני מציג פגמים.

I feature blemish.

I feature organic process.

אני מציג תהליך אורגני --

Dead center John Dewey.

בדיוק פילוסופיית ג'ון דואי.

Apollonian mindset creates mountains of waste.

דפוס החשיבה האפולוני יוצר הרים של פסולת.

אם משהו לא מושלם,

If something isn't perfect,

if it doesn't line up with that premeditated model?

אם הוא לא מסתדר עם התבנית המתוכננת מראש, אשפה.

Dumpster.

"אופס, שריטה, אשפה.

"Oops. Scratch. Dumpster."

אופס פה, אופס שם. מזבלה. מזבלה. מזבלה."

"Oops" this, "oops" that. Landfill, landfill, landfill.

The third thing is arguably --

הדבר השלישי הוא ניתן לוויכוח --

The Industrial Revolution started in the Renaissance

המהפכה התעשייתית התחילה ברנסנס

עם העלייה של הומאניזם

with the rise of humanism,

then got a little jump start along about the French Revolution.

ואז קיבלה המרצה עם המהפכה הצרפתית.

By the middle of the 19th century, it's in full flower.

עד אמצע המאה ה-19, היא בפריחה מלאה.

ויש לנו כל מיני אביזרים חסרי ערך

And we have dumaflaches and gizmos

and contraptions that will do anything

ומכשירים שיעשו כל דבר

שאנחנו, עד אותה נקודה,

that we, up to that point,

היינו צריכים לעשות ביד.

had to do by hand.

So now we have standardized materials.

אז עכשיו יש לנו חומרים לפי תקנים.

Well, trees don't grow two inches by four inches,

ובכן, עצים לא גודלים 2 אינץ' על 4 אינץ'

eight, ten and twelve feet tall.

ושמונה, 10 או 12 רגל גובה.

(Laughter)

אנחנו יוצרים הרים של פסולת.

We create mountains of waste.

והם עושים עבודה די טובה

And they're doing a pretty good job there in the forest,

שם ביער,

working all the byproduct of their industry --

מעבדים את כל מוצרי הלוואי של התעשייה שלהם --

עם לוחות חלקיקים וכן הלאה והלאה --

with OSB and particle board and so forth and so on --

but it does no good

אבל זה לא עוזר

to be responsible at the point of harvest in the forest

להיות אחראי בנקודה של הקצירה ביער

if consumers are wasting the harvest at the point of consumption.

אם הצרכנים מבזבזים את הקציר בנקודת הצריכה,

וזה מה שקורה.

And that's what's happening.

אז אם משהו הוא לא סטנדרטי,

And so if something isn't standard,

"Oops, dumpster." "Oops" this. "Oops, warped."

"אופס, לאשפה. אופס זה. אופס, עקום."

If you buy a two-by-four and it's not straight,

אם אתה קונה חתיכת עץ והיא לא ישרה,

אתה יכול לקחת אותה חזרה.

you can take it back.

"Oh, I'm so sorry, sir. We'll get you a straight one."

"אני מצטער אדוני. אנחנו ניתן לך אחת ישרה."

Well, I feature all those warped things

ובכן אני מציג את כל הדברים העקומים האלה,

בגלל שחזרה יוצרת דפוס,

because repetition creates pattern,

וזה מנקודת מבט דיוניסית.

and it's from a Dionysian perspective.

הדבר הרביעי

The fourth thing

is labor is disproportionately more expensive than materials.

הוא שכוח העבודה הוא יקר באופן בלתי יחסי לחומרים.

ובכן זה רק מיתוס.

Well, that's just a myth.

And there's a story:

והנה סיפור: ג'ים טולס, אחד הבחורים שאימנתי,

Jim Tulles, one of the guys I trained -- I said, "Jim, it's time now.

אמרתי, "ג'ים, עכשיו זה הזמן.

I got a job for you as a foreman on a framing crew. Time for you to go."

השגתי לך עבודה בתור מנהל עבודה בצוות מסגור. זה הזמן שלך ללכת."

"Dan, I just don't think I'm ready."

"דן, אני פשוט לא חושב שאני מוכן."

"Jim, now it's time. You're the down -- oh!"

"ג'ים, עכשיו זה הזמן."

So we hired on.

אז המשכנו לשכור.

And he was out there with a tape measure, going through the trash heap,

והוא היה שם בחוץ עם סרט המדידה שלו

עובר דרך ערימת האשפה, מחפש חומר לכותרת --

looking for header material, or the board that goes over a door,

שזה הלוח שהולך מעל דלת --

thinking he'd impress his boss -- that's how we taught him to do it.

חושב שהוא ירשים את הבוס שלו -- זה איך שלימדתי אותו לעשות את זה.

והמפקח בא ואמר, "מה אתה עושה?"

The superintendent walked up and said, "What are you doing?"

"הו, רק מחפש קצת חומר לכותרת,"

"Oh, just looking for header material,"

מחכה לשבחים.

waiting for that kudos.

He said, "I'm not paying you to go through the trash. Get back to work."

הוא אמר, "לא, לא. אני לא משלם לך כדי לנבור דרך האשפה. תחזור לעבודה."

והיה לו את האמצעים לומר,

And Jim had the wherewithal to say,

הוא אמר, "אתה יודע, אם היית משלם לי

"You know, if you were paying me 300 dollars an hour,

300$ לשעה,

I can see how you might say that.

אני יכול להבין למה היית אומר את זה,

But right now, I'm saving you five dollars a minute.

אבל כרגע, אני חוסך לך חמש דולר לדקה.

Do the math."

תעשה את החשבון."

(Laughter)

(צחוק)

"Good call, Tulles. From now on, you guys hit this pile first."

"כל הכבוד, טולס. מעכשיו, אתם תעברו דרך הערימה הזאת ראשונה."

And the irony is that he wasn't very good at math.

והאירוניה היא שהוא לא היה ממש טוב בחשבון.

(Laughter)

(צחוק)

But once in a while, you get access to the control room,

אבל פעם בכמה זמן אתה מקבל גישה לחדר המכשירים,

ואז אתה יכול לשחק עם לוח השעונים.

and then you can kind of mess with the dials.

וזה מה שקרה שם.

And that's what happened there.

The fifth thing is that maybe, after 2,500 years,

הדבר החמישי הוא שאולי אחרי 2,500 שנה,

אפלטון עדיין משיג את שלו ברעיון של צורות מושלמות.

Plato is still having his way with us in his notion of perfect forms.

הוא אמר שיש לנו בראש

He said that we have in our noggin the perfect idea of what we want,

את הרעיון המושלם של מה שאנחנו רוצים,

and we force environmental resources to accommodate that.

ואנחנו כופים משאבים מהסביבה כדי לעשות את זה.

So we all have in our head the perfect house,

אז עכשיו לכולנו יש בראש את הבית המושלם,

את החלום האמריקני, שהוא בית --

the American dream, which is a house,

בית החלומות.

the dream house.

הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אותו.

The problem is we can't afford it.

So we have the American dream look-alike,

אז יש לנו את הדבר הדומה לחלום האמריקני,

which is a mobile home.

שהוא קרון מגורים.

Now there's a blight on the planet.

הנה לכם מכאוב על כדור הארץ.

(Laughter)

It's a chattel mortgage,

זה משכנתא ניידת

just like furniture, just like a car.

בדיוק כמו ריהוט, בדיוק כמו רכב.

You write the check, and instantly, it depreciates 30 percent.

אתה רושם את הצ'ק, והוא מיד מאבד 30 אחוז מהערך שלו.

After a year, you can't get insurance on everything you have in it,

אחרי שנה, אתה לא יכול לקבל ביטוח על כל מה שיש לך בתוכו,

רק על 70 אחוז.

only on 70 percent.

בדרך כלל מותקן עם כבל בעובי 14.

Wired with 14-Gauge wire, typically.

Nothing wrong with that,

הכל בסדר עם זה,

unless you ask it to do what 12-Gauge wire's supposed to do,

אלא אם כן אתה מבקש ממנו לעשות משהו שכבל בעובי 12 אמור לעשות,

וזה מה שקורה.

and that's what happens.

It out-gasses formaldehyde --

זה מוציא פורמלדהיד כל כך הרבה

so much so that there is a federal law in place

שיש חוק פדרלי בנושא

to warn new mobile home buyers of the formaldehyde atmosphere danger.

כדי להזהיר קונים חדשים של קרונות מגורים

מהסכנה האטמוספירית של פורמלדהיד.

Are we just being numbingly stupid?

האם אנחנו פשוט מתנהגים בטיפשות מוחלטת?

The walls are this thick.

הקירות כאלה עבים.

The whole thing has the structural value of corn.

לכל הדבר יש ערך מבני כמו של תירס.

(Laughter)

(צחוק)

"So ... I thought Palm Harbor Village was over there."

"אז חשבתי שכפר פאלב הארבור היה שם."

"No, no. We had a wind last night.

"לא, לא. הייתה לנו רוח אתמול.

It's gone now."

הוא הרוס עכשיו."

(Laughter)

(צחוק)

Then when they degrade, what do you do with them?

ואז כשהם מתכלים, מה אתה עושה איתם?

Now, all that --

עכשיו, כל זה,

that Apollonian, Platonic model --

הדגם האפולוני, אפלטוני הזה,

is what the building industry is predicated on,

הוא מה שעליו מבוססת תעשיית הבנייה,

and there are a number of things that exacerbate that.

ויש כמה דברים שמריעים את זה.

One is that all the professionals,

אחד הוא שכל אנשי המקצוע,

all the tradesmen, vendors,

כל הסוחרים, מוכרים,

inspectors, engineers, architects

בודקים, מהנדסים, אדריכלים

all think like this.

כולם חושבים בצורה הזאת.

And then it works its way back to the consumer,

ואז זה חוזר חזרה לצרכן

who demands the same model.

שדורש את אותו הדגם.

It's a self-fulfilling prophecy. We can't get out of it.

זו נבואה שמגשימה את עצמה. אנחנו לא יכולים לצאת מזה.

Then here come the marketeers and the advertisers.

ואז באים המשווקים והמפרסמים.

"Woo. Woo-hoo."

"הווו. ווהווו."

We buy stuff we didn't know we needed.

אנחנו קונים דברים שלא ידענו שאנחנו צריכים.

All we have to do is look at what one company did

כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להסתכל על

מה שחברה אחת עשתה עם מיץ שזיף מוגז.

with carbonated prune juice.

כמה מגעיל.

How disgusting.

(Laughter)

(צחוק)

But you know what they did?

אבל אתם יודעים מה הם עשו? הם הכניסו לתוך זה דימוי

They hooked a metaphor into it and said, "I drink Dr. Pepper ..."

ואמרו, "אני שותה דר. פפר ..."

ומהר מאוד, אנחנו בולעים את הדבר הזה בכמויות אדירות,

And pretty soon, we're swilling that stuff by the lake-ful,

בביליונים של גלונים.

by the billions of gallons.

It doesn't even have real prunes! Doesn't even keep you regular.

אין בזה אפילו שזיפים אמיתיים -- זה לא שומר את היציאות שלך סדירות.

(Laughter)

(צחוק)

My oh my, that makes it worse.

הו אלוהים, זה עושה את זה יותר גרוע.

And we get sucked into that faster than anything.

ואנחנו נשאבים אל תוך זה מהר יותר מכל דבר אחר.

אז איש בשם ז'אן פול סארטר כתב ספר

Then, a man named Jean-Paul Sartre wrote a book

שנקרא "היש והאין."

titled "Being and Nothingness."

זו קריאה די זריזה.

It's a pretty quick read. You can snap through it in maybe --

אתה יכול לעשות אותה בערך בשנתיים,

(Laughter)

maybe two years,

אם אתה קורא שמונה שעות ביום.

if you read eight hours a day.

In there, he talked about the divided self.

שם הוא דיבר על העצמי המחולק.

הוא אמר שבני אדם מתנהגים שונה כאשר הם יודעים שהם לבד

He said human beings act differently when they know they're alone

מכשהם יודעים שמישהו אחר נמצא.

than when they know somebody else is around.

אז אם אני אוכל ספגטי, ואני יודע שאני לבד,

So if I'm eating spaghetti, and I know I'm alone,

I can eat like a backhoe.

אני יכול לאכול כמו מחפר.

I can wipe my mouth on my sleeve, napkin on the table,

אני יכול לנגב את הפה שלי על השרוול -- מפית על השולחן,

chew with my mouth open, make little noises,

ללעוס עם פה פתוח, לעשות קולות קטנים,

scratch wherever I want.

לגרד איפה שאני רוצה.

(Laughter)

(צחוק)

But as soon as you walk in,

אבל ברגע שאתה נכנס,

I go, "Oops! Lil' spaghetti sauce there."

אני עושה, "הו. קצת רוטב ספגטי שם."

Napkin in my lap, half-bites,

מפית על הירך, חצי נגיסות,

chew with my mouth closed, no scratching.

לועס עם הפה סגור, בלי גירודים.

Now, what I'm doing is fulfilling your expectations

עכשיו מה שאני עושה

זה ממלא את הציפיות שלך

of how I should live my life.

לאיך אני צריך לחיות את החיים שלי.

אני מרגיש את הציפייה הזאת,

I feel that expectation,

and so I accommodate it,

ולכן אני ממלא אותה,

and I'm living my life according to what you expect me to do.

ואני חי את חיי לפי מה שאתה מצפה ממני לעשות.

That happens in the building industry as well.

זה קורה בתעשיית הבנייה גם.

That's why all subdivisions look the same.

זה גם הסיבה שכל התת-חלוקות שלנו נראות אותו דבר.

Sometimes, we even have these formalized cultural expectations.

לפעמים אפילו יש לנו

ציפיות תרבותיות בעלות תוקף.

I'll bet all your shoes match.

אני מתערב שכל הנעליים שלכם תואמות.

Sure enough, we all buy into that ...

כצפוי, כולנו קונים את זה,

(Laughter)

ובעזרת קהילות מגודרות,

And with gated communities,

יש לנו ציפייה בעלת תוקף

we have a formalized expectation,

עם ועד הבית.

with a homeowners' association.

לפעמים החברה האלה נאצים,

Sometimes those guys are Nazis,

my oh my.

אלוהים.

That exacerbates and continues this model.

זה מריע וממשיך את הדגם הזה.

The last thing is gregariousness.

הדבר האחרון הוא חברותיות.

Human beings are a social species.

בני אדם הם מין חברותי.

We like to hang together in groups,

אנחנו אוהבים להסתובב ביחד בקבוצות,

בדיוק כמו גנו, בדיוק כמו אריות.

just like wildebeests, just like lions.

גנו לא מסתובבים עם אריות

Wildebeests don't hang with lions,

because lions eat wildebeests.

בגלל שאריות אוכלים גנו.

Human beings are like that.

בני אדם הם ככה.

We do what that group does

אנחנו עושים מה שהקבוצה הזאת

that we're trying to identify with.

שאיתה אנחנו מנסים להזדהות עושה.

You see this in junior high a lot.

ואתה רואה את זה בחטיבת הביניים הרבה.

Those kids, they'll work all summer long -- kill themselves --

הילדים האלה, הם יעבדו כל הקיץ,

יהרגו את עצמם,

so that they can afford one pair of designer jeans.

כדי שהם יוכלו להרשות לעצמם

זוג אחד של ג'ינס מעצבים,

So along about September,

אז בערך בספטמבר

they can stride in and go,

הם יכולים לצעוד פנימה ולומר,

"I'm important today. See? Don't touch my designer jeans!

"אני חשוב היום.

רואים, תסתכלו, אל תיגעו בג'ינס המעצבים שלי.

I see you don't have designer jeans.

אני רואה שלכם אין ג'ינס מעצבים.

You're not one of the beautiful -- See, I'm one of the beautiful people.

אתם לא אחד מהאנשים היפים.

רואים, אני אחד מהאנשים היפים. רואים את הג'ינס שלי?"

See my jeans?"

Right there is reason enough to have uniforms.

כבר שם זו סיבה מספקת שיהיו מדים.

And so that happens in the building industry as well.

וזה קורה בתעשיית הבנייה גם כן.

We have confused Maslow's hierarchy of needs,

אנחנו בלבלנו

את פירמידת הצרכים של מאסלו

רק טיפה.

just a little bit.

On the bottom tier, we have basic needs:

במדרגה התחתונה

יש לנו את הצרכים הבסיסיים --

shelter, clothing, food, water, mating and so forth.

מחסה, ביגוד, אוכל, מים, זיווג וכדומה.

Second: security. Third: relationships.

שנית, ביטחון. שלישית, מערכות יחסים.

Fourth: status, self-esteem -- that is, vanity --

רביעית, מעמד, הערכה עצמית -- זו יהירות.

and we're taking vanity and shoving it down here.

ואנחנו לוקחים את היהירות ודוחפים אותה כאן למטה.

And so we end up

ואנחנו מסיימים

with vain decisions,

עם החלטות יהירות

and we can't even afford our mortgage.

ואנחנו לא יכולים אפילו להרשות לעצמנו את המשכנתא,

אנחנו אפילו לא יכולים לאכול שום דבר חוץ משעועית.

We can't afford to eat anything except beans;

that is, our housing has become a commodity.

כלומר, הדיור שלנו

נהפך למצרך,

וזה לוקח קצת אומץ

And it takes a little bit of nerve

לצלול אל תוך החלקים הראשוניים,

to dive into those primal,

terrifying parts of ourselves

המפחידים האלה של עצמנו

and make our own decisions

ולעשות החלטות משלנו

and not make our housing a commodity,

ולא להפוך את הדיור שלנו למצרך,

but make it something that bubbles up from seminal sources.

אבל לעשות אותו משהו שמבעבע ממקורות ראשוניים.

That takes a little bit of nerve,

זה לוקח קצת אומץ,

and, darn it, once in a while, you fail.

ולעזאזל, פעם בכמה זמן אתה נכשל.

אבל זה בסדר.

But that's okay.

אם כישלון משמיד אותך,

If failure destroys you,

אז אתה לא יכול לעשות את זה.

then you can't do this.

I fail all the time, every day,

אני נכשל כל הזמן, כל יום,

והיו לי כמה כשלונות אדירים, אני מבטיח,

and I've had some whopping failures, I promise --

היו כשלונות גדולים, ציבוריים, משפילים,

big, public, humiliating, embarrassing failures.

ומביכים.

Everybody points and laughs,

כולם מצביעים וצוחקים,

and they say, "He tried it a fifth time, and it still didn't work!

והם אומרים, "הוא ניסה את זה פעם חמישית וזה עדיין לא עבד.

איזה מטומטם."

What a moron!"

Early on, contractors come by and say,

בשלב מוקדם, קבלנים באים ואומרים,

"Dan, you're a cute little bunny,

"דן, אתה ארנבון חמוד,

but you know, this just isn't going to work.

אבל אתה יודע, זה פשוט לא הולך לעבוד.

What don't you do this? Why don't you do that?"

למה שלא תעשה את זה כך, ולמה שלא תעשה את זה כך?"

And your instinct is to say,

והאינסטינקט שלך הוא לומר,

"Well, why don't you suck an egg?"

"למה שלא תלך למצוץ ביצה."

(Laughter)

But you don't say that,

אבל אתה לא אומר את זה,

because they're the guys you're targeting.

בגלל שהם האנשים שאתה מכוון אליהם.

And so what we've done --

אז מה שעשינו --

וזה לא רק בדיור;

and this isn't just in housing; it's in clothing and food

זה גם בביגוד ובאוכל

and our transportation needs, our energy --

וצורכי התעבורה שלנו, האנרגיה שלנו --

we sprawl just a little bit.

אנחנו מתפשטים רק קצת.

וכשאני מקבל טיפה תקשורת,

And when I get a little bit of press,

I hear from people all over the world.

אני שומע מאנשים בכל העולם.

And we may have invented excess,

ויכול להיות שאנחנו המצאנו את העודף,

but the problem of waste is worldwide.

אבל הבעיה של פסולת

היא כלל עולמית.

We're in trouble.

אנחנו בצרות.

And I don't wear ammo belts crisscrossing my chest

ואני לא לובש רצועות תחמושת באיקס על החזה

and a red bandana.

ובנדנה אדומה,

But we're clearly in trouble.

אבל אנחנו בהחלט בצרות.

And what we need to do is reconnect

ומה שאנחנו צריכים לעשות

זה להתחבר מחדש

with those really primal parts of ourselves

עם החלקים הראשוניים באמת האלה בעצמנו

ולעשות כמה החלטות

and make some decisions and say,

ולומר, "אתם יודעים, אני חושב שאני רוצה

"You know, I think I would like to put CDs across the wall there.

לשים מלא דיסקים על הקיר ההוא שם.

מה את חושבת, מותק?"

What do you think, honey?"

If it doesn't work, take it down.

אם זה לא יעבוד, תורידו את זה.

What we need to do is reconnect with who we really are,

מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתחבר מחדש עם מי שאנחנו באמת,

and that's thrilling indeed.

וזה מלהיב באמת.

תודה רבה.

Thank you very much.

(Applause)

(כפיים)