The smelly mystery of the human pheromone | Tristram Wyatt

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Zeeva Livshitz

"Pheromone" is a very powerful word.

"פרומון" היא מילה מאוד חזקה.

It conjures up sex, abandon, loss of control,

היא מזכירה לנו סקס, הפקרה ואובדן שליטה,

and you can see, it's very important as a word.

ואתם רואים, היא מילה חשובה.

But it's only 50 years old. It was invented in 1959.

אבל היא רק בת 50 שנה. היא הומצאה ב-1959.

Now, if you put that word into the web,

עכשיו, אם תחפשו אותה ברשת,

as you may have done,

כפי שאולי עשיתם,

you'll come up with millions of hits,

תקבלו מיליוני תוצאות,

and almost all of those sites are trying to sell you

וכמעט כל האתרים הללו ינסו למכור לכם

something to make you irresistible

משהו שיהפוך אתכם לאדם שאין לעמוד בפניו

for 10 dollars or more.

בתמורה ל-10 דולר או יותר.

Now, this is a very attractive idea,

עכשיו, זהו רעיון מאד מושך,

and the molecules they mention

והמולקולות שהם מזכירים,

sound really science-y.

נשמעות ממש מדעיות.

They've got lots of syllables.

יש בהן הרבה הברות.

It's things like androstenol, androstenone

מושגים כמו אנדרוסטנול, אנדרוסטנון,

or androstadienone.

או אנדרוסטנדיון.

It gets better and better,

זה הולך ומשתפר,

and when you combine that with white lab coats,

וכשאתם משלבים את זה עם חלוקי מעבדה לבנים,

you must imagine that there is

חייבים לשער כי יש שם

fantastic science behind this.

מדע מדהים שעובד ברקע.

But sadly, these are fraudulent claims

אך למרבה הצער, אלה טענות שקריות

supported by dodgy science.

שנתמכות במדע מפוקפק.

The problem is that, although there are many

הבעיה היא שלמרות שיש הרבה

good scientists working on what they think

מדענים טובים שעובדים על מה שהם חושבים

are human pheromones,

שהם פרומונים אנושיים,

and they're publishing in respectable journals,

ומפרסמים את הממצאים בכתבי עת מכובדים,

at the basis of this,

בבסיס כל זה,

despite very sophisticated experiments,

למרות ניסויים מתוחכמים מאוד,

there really is no good science behind it,

אין באמת מדע טוב שמגבה זאת,

because it's based on a problem,

כי הוא מבוסס על בעיה,

which is nobody has systematically gone through

והיא שאף אחד לא בדק באופן שיטתי

all the odors that humans produce --

את כל הריחות שבני האדם מייצרים --

and there are thousands of molecules that we give off.

ויש אלפי מולקולות שאנחנו משחררים.

We're mammals. We produce a lot of smell.

אנחנו יונקים, אנחנו מייצרים הרבה ריח.

Nobody has gone through systematically

אף אחד לא בדק באופן שיטתי

to work out which molecules really are pheromones.

אילו מולקולות הן באמת פרומונים.

They've just plucked a few,

הם רק בחרו כמה,

and all these experiments are based on those,

וכל הניסויים האלה מבוססים עליהם,

but there's no good evidence at all.

אבל אין בכלל עדויות חזקות.

Now, that's not to say

עכשיו, אני לא אומר

that smell is not important to people.

שריח אינו חשוב לבני אדם.

It is, and some people are real enthusiasts,

הוא כן, במיוחד עבור חלק מהאנשים,

and one of these was Napoleon.

ואחד מהם היה נפוליאון.

And famously, you may remember

ואולי תיזכרו בסיפור המפורסם

that out on the campaign trail for war,

שכשהיה בשדה הקרב

he wrote to his lover, Empress Josephine,

שהוא כתב לאהובתו, הקיסרית ג'וזפין,

saying, "Don't wash. I'm coming home."

"אל תתקלחי, אני מגיע הביתה."

(Laughter)

(צחוק)

So he didn't want to lose any of her richness

אז הוא לא רצה להחמיץ את העושר שלה

in the days before he'd get home,

בימים לפני שחזר הביתה,

and it is still, you'll find websites

ועדיין תוכלו למצוא אתרים

that offer this as a major quirk.

שמתייחסים לזה כדבר מוזר מאוד.

At the same time, though,

יחד עם זאת,

we spend about as much money

אנחנו מבזבזים את אותם סכומי כסף

taking the smells off us

בהסרת ריחות מאיתנו

as putting them back on in perfumes,

ובהחזרתם עלינו בבשמים,

and perfumes are a multi-billion-dollar business.

ובשמים הם עסק של מיליארדי דולרים.

So what I want to do in the rest of this talk

אז מה שאני רוצה לעשות בהמשך ההרצאה הזו

is tell you about what pheromones really are,

הוא לספר לכם מהם פרומונים באמת,

tell you why I think we would expect

לספר לכם למה ניתן לצפות לכך

humans to have pheromones,

שלבני אדם יהיו פרומונים,

tell you about some of the confusions in pheromones,

לספר לכם על חלק מהבלבול סביב פרומונים,

and then finally, I want to end with

ולבסוף, לסיים

a promising avenue which shows us

ברעיון מבטיח שמראה לנו

the way we ought to be going.

את הכיוון אליו צריך ללכת.

So the ancient Greeks knew

היוונים העתיקים ידעו

that dogs sent invisible signals between each other.

שכלבים שולחים מסרים בלתי נראים זה לזה.

A female dog in heat

כלבה מיוחמת

sent an invisible signal to male dogs

שלחה מסר סמוי לכלבים

for miles around,

למרחק של מספר קילומטרים,

and it wasn't a sound, it was a smell.

וזה לא היה צליל, אלא ריח.

You could take the smell from the female dog,

אפשר היה לקחת את הריח מהכלבה

and the dogs would chase the cloth.

והכלבים ירדפו אחר הבד.

But the problem for everybody

אבל הבעיה עבור

who could see this effect

כל מי שראה זאת היתה

was that you couldn't identify the molecules.

שלא הצליחו לזהות את המולקולות.

You couldn't demonstrate it was chemical.

אי אפשר היה להראות שזה כימי.

The reason for that, of course,

הסיבה לכך, כמובן,

is that each of these animals

היתה שכל אחת מהחיות הללו

produces tiny quantities,

מייצרת כמויות זעירות,

and in the case of the dog,

ובמקרה של הכלבה,

males dogs can smell it, but we can't smell it.

כלבים זכרים יכולים להריח זאת, אך לא אנחנו.

And it was only in 1959 that a German team,

ורק ב-1959 צוות גרמני,

after spending 20 years in search of these molecules,

אחרי 20 שנה של חיפוש אחר המולקולות הללו,

discovered, identified, the first pheromone,

גילה וזיהה את הפרומון הראשון,

and this was the sex pheromone of a silk moth.

וזה היה פרומון המין של טוואי משי.

Now, this was an inspired choice by Adolf Butenandt and his team,

עכשיו, זו היתה בחירה מושכלת של אדולף בוטנאנד והצוות שלו,

because he needed half a million moths

כי הוא נזקק לחצי מיליון טוואים

to get enough material to do the chemical analysis.

כדי להשיג מספיק חומר לניתוח הכימי.

But he created the model

אבל הוא יצר את המודל

for how you should go about pheromone analysis.

על איך לנתח פרומונים.

He basically went through systematically,

הוא עבר באופן שיטתי

showing that only the molecule in question

והראה שרק מולקולה אחת

was the one that stimulated the males,

מעוררת את הזכרים,

not all the others.

ולא כל השאר.

He analyzed it very carefully.

הוא ניתח אותה בזהירות רבה.

He synthesized the molecule,

הוא סינתז אותה,

and then tried the synthesized molecule on the males

ואז ניסה את המולקולה המלאכותית על הזכרים,

and got them to respond and showed it was,

וגרם להם להגיב אליה והראה

indeed, that molecule.

שאכן זו המולקולה.

That's closing the circle.

כך סוגרים מעגל.

That's the thing which has never been done with humans:

זה הדבר שלא הצלחנו לעשות בבני אדם:

nothing systematic, no real demonstration.

שום דבר שיטתי, לא הדגמה אמיתית.

With that new concept,

עם הרעיון החדש הזה,

we needed a new word,

נזקקנו למילה חדשה,

and that was the word "pheromone,"

והמילה הזו היתה "פרומון,"

and it's basically transferred excitement,

וזה בעצם העברה של התלהבות,

transferred between individuals,

בין פרטים,

and since 1959, pheromones have been found

ומאז 1959, פרומונים נמצאו

right the way across the animal kingdom,

ברחבי ממלכת החיות,

in male animals, in female animals.

בזכרים, בנקבות.

It works just as well underwater

זה עובד טוב גם מתחת למים,

for goldfish and lobsters.

בדגי זהב ולובסטרים.

And almost every mammal you can think of

וכמעט בכל יונק שתחשבו עליו,

has had a pheromone identified,

זוהה פרומון,

and of course, an enormous number of insects.

וכמובן במספר עצום של חרקים.

So we know that pheromones exist

אז אנו יודעים שפרומונים קיימים

right the way across the animal kingdom.

בכל רחבי ממלכת החיות.

What about humans?

מה לגבי בני אדם?

Well, the first thing, of course,

ובכן, ראשית, כמובן

is that we're mammals,

הוא שאנחנו יונקים,

and mammals are smelly.

ויונקים מפיצים ריח.

As any dog owner can tell you,

כפי שיספר לכם כל בעל כלב,

we smell, they smell.

אנחנו מפיצים ריח וגם הם.

But the real reason we might think

אבל הסיבה העיקרית בעטיה אנו חושבים

that humans have pheromones

שלאנשים יש פרומונים,

is the change that occurs as we grow up.

היא השינוי שחל בנו עם הגיל.

The smell of a room of teenagers

הריח של חדר של בני נוער

is quite different

שונה למדי

from the smell of a room of small children.

מזה של ילדים קטנים.

What's changed? And of course, it's puberty.

מה השתנה? גיל ההתבגרות, כמובן.

Along with the pubic hair

יחד עם שיער ערווה

and the hair in the armpits,

והשיער בבית השחי,

new glands start to secrete in those places,

בלוטות חדשות מתחילות להפריש במקומות הללו,

and that's what's making the change in smell.

וזה מה שגורם לשינוי בריח.

If we were any other kind of mammal,

אם היינו יונק אחר,

or any other kind of animal,

או כל חיה אחרת,

we would say,

היינו אומרים

"That must be something to do with pheromones,"

"זה כנראה קשור לפרומונים,"

and we'd start looking properly.

והיינו מתחילים לחפש ביסודיות.

But there are some problems, and this is why,

אבל יש כמה בעיות, ולכן

I think, people have not looked for

אני חושב, אנשים לא חיפשו

pheromones so effectively in humans.

פרומונים ביסודיות בבני אדם.

There are, indeed, problems.

ישנן, באמת, בעיות.

And the first of these

והראשונה שבהן

is perhaps surprising.

היא אולי מפתיעה.

It's all about culture.

היא נסובה סביב תרבות.

Now moths don't learn a lot

כעת, טוואים לא לומדים רבות

about what is good to smell, but humans do,

על מה הוא דבר טוב להריח, אך בני אדם כן,

and up to the age of about four,

ועד לגיל ארבע בערך,

any smell, no matter how rancid,

כל ריח, לא חשוב כמה מעופש,

is simply interesting.

הוא פשוט מעניין.

And I understand that the major role of parents

ואני מבין שאחד התפקידים המהותיים של הורים

is to stop kids putting their fingers in poo,

הוא למנוע מילדיהם להכניס אצבע לצואה,

because it's always something nice to smell.

מכיוון שזה תמיד דבר נחמד להריח.

But gradually we learn what's not good,

אך בהדרגה אנו למדים מה לא טוב,

and one of the things we learn

ואחד הדברים שאנו לומדים

at the same time as what is not good

בה בעת שאנו לומדים מה לא טוב

is what is good.

הוא מה כן טוב.

Now, the cheese behind me

כעת, הגבינה מאחוריי

is a British, if not an English, delicacy.

היא מעדן בריטי, אם לא אנגלי.

It's ripe blue Stilton.

זוהי גבינת סטילטון כחולה ומעופשת.

Liking it is incomprehensible to people from other countries.

לאהוב אותה זה דבר לא מובן עבור אנשים מארצות זרות.

Every culture has its own special food

לכל תרבות יש את המזון והמטעמים

and national delicacy.

הלאומיים היחודיים לה

If you were to come from Iceland,

אם הייתם מגיעים מאיסלנד,

your national dish

המנה הלאומית שלכם

is deep rotted shark.

הייתה כריש שעבר רקבון עמוק.

Now, all of these things are acquired tastes,

כעת, כל הדברים הללו הם טעמים נרכשים,

but they form almost a badge of identity.

אך הם יוצרים כמעט תג זהות.

You're part of the in-group.

כולכם חלק מתוך הקבוצה.

The second thing is the sense of smell.

הדבר השני הוא חוש הריח.

Each of us has a unique odor world,

לכל אחד מאיתנו יש עולם ניחוחות יחודי,

in the sense that what we smell,

במובן שמה שאנו מריחים,

we each smell a completely different world.

כל אחד מאיתנו מריח עולם שונה לחלוטין.

Now, smell was the hardest

כעת, ריח היה החוש

of the senses to crack,

הקשה ביותר לפיצוח,

and the Nobel Prize awarded to

ופרס הנובל שהוענק

Richard Axel and Linda Buck

לריצ'רד אקסל ולינדה בוק

was only awarded in 2004

הוענק רק ב-2004

for their discovery of how smell works.

עבור הגילוי כיצד ריח עובד.

It's really hard,

זה באמת קשה,

but in essence, nerves from the brain

אך במהותו, עצבים מהמוח

go up into the nose

נכנסים לאף

and on these nerves exposed in the nose

ובעצבים החשופים הללו באף

to the outside air are receptors,

נמצאים קולטנים הנגישים לאוויר,

and odor molecules coming in on a sniff

ומולקולות ניחוח החודרות ברחרוח

interact with these receptors,

באות במגע עם הקולטנים הללו,

and if they bond, they send the nerve a signal

ואם הם מתחברים, הם שולחים לעצב סימן

which goes back into the brain.

אשר חוזר אל המוח.

We don't just have one kind of receptor.

אין לנו רק סוג אחד של קולטן.

If you're a human, you have about 400

אם אתה בן אנוש, יש לך בערך 400

different kinds of receptors,

סוגים שונים של קולטנים,

and the brain knows what you're smelling

והמוח יודע מה אתה מריח

because of the combination of receptors

בזכות שילובם של הקולטנים

and nerve cells that they trigger,

ותאי העצבים שהם מעוררים,

sending messages up to the brain

השולחים אותות במעלה המוח

in a combinatorial fashion.

בצורה קומבינטורית.

But it's a bit more complicated,

אך זה מעט מסובך,

because each of those 400

מכיוון שכל אחד מאותם 400

מגיעים במשתנים שונים,

comes in various variants,

and depending which variant you have,

ותלוי במשתנה שיש לך,

you might smell coriander, or cilantro, that herb,

אתה יכול להריח כוסברה, עשב התיבול ההוא,

either as something delicious and savory

כדבר טעים ומתובל

or something like soap.

או כמשהו הדומה לסבון.

So we each have an individual world of smell,

כך שלכל אחד מאיתנו יש עולם יחודי של ריח,

and that complicates anything

וזה מסבך כל דבר

when we're studying smell.

כאשר אנו לומדים אודות ריח.

Well, we really ought to talk about armpits,

ובכן, אנחנו באמת צריכים לדבר על בתי שחי,

and I have to say that I do have particularly good ones.

ואני חייב לציין שלי יש שניים מוצלחים במיוחד.

Now, I'm not going to share them with you,

כעת, אני לא אחלוק אותם עימכם,

but this is the place that most people

אך זהו המקום בו רוב האנשים

have looked for pheromones.

חיפשו אחר פרומונים.

There is one good reason,

יש סיבה טובה לכך,

which is, the great apes have armpits

והיא, שבתי שחי אצל קופי אדם

as their unique characteristic.

הם הסממן היחודי שלהם.

The other primates have scent glands

לפרימטים האחרים יש בלוטות ריח

in other parts of the body.

באיזורים אחרים בגופם.

The great apes have these armpits

לקופי האדם יש בתי שחי

full of secretory glands

המלאים בבלוטות הפרשה

producing smells all the time,

המפיקות ריחות כל הזמן,

enormous numbers of molecules.

כמות עצומה של מולקולות.

When they're secreted from the glands,

כאשר הן מופרשות מהבלוטות,

the molecules are odorless.

המולקולת הן חסרות ריח.

They have no smell at all,

אין להן ריח כלל,

and it's only the wonderful bacteria

ואלו הן רק הבקטריות המרהיבות,

growing on the rainforest of hair

הגדלות ביערות הגשם של שיער בית השחי,

that actually produces the smells

אשר מייצרות את הריחות

that we know and love.

שאנו מכירים ומוקירים.

And so incidentally, if you want to reduce

כך שבמקרה, אם אתם רוצים להפחית

the amount of smell,

את כמות הריח,

clear-cutting your armpits

לגלח למשעי את בתי השחי שלכם

is a very effective way of reducing

היא דרך יעילה מאוד להפחתת

the habitat for bacteria,

בית הגידול של הבקטריות,

and you'll find they remain less smelly

ואתם תגלו שהן מריחות פחות בעוז

for much longer.

לאורך זמן רב יותר.

But although we've focused on armpits,

אך למרות שהתרכזנו בבתי שחי,

I think it's partly because they're the least

אני חושב שחלק מהסיבה היא

embarrassing place to go and ask people for samples.

בגלל שזהו המקום הכי פחות מביך לבקש מאנשים דוגמאות ממנו.

There is actually another reason why we might not

ישנה סיבה נוספת מדוע אנחנו לא

be looking for a universal sex pheromone there,

מסתכלים בהכרח שם בכדי למצוא פרומון מיני,

and that's because 20 percent of the world's population

והיא כי ל-20 אחוז מתושבי העולם

doesn't have smelly armpits like me.

אין בתי שחי ריחניים כשלי.

And these are people from China, Japan,

ואלו אנשים מסין, יפן,

Korea, and other parts of northeast Asia.

קוריאה ואיזורים אחרים מצפון-מזרח אסיה.

They simply don't secrete those odorless precursors

הם פשוט לא מפרישים את הקודמנים חסרי הריח הללו

that the bacteria love to use to produce the smells

שהבקטריות אוהבות להשתמש בהן בכדי לייצר את הריחות

that in an ethnocentric way we always thought of

אשר היוו דרך מחשבה אתנוצנטרית שתמיד חשבנו

as characteristic of armpits.

כאופייניות לבתי שחי.

So it doesn't apply to 20 percent of the world.

כך שזה לא תקף ל-20 אחוז מהעולם.

So what should we be doing

אז מה עלינו לעשות

in our search for human pheromones?

בחיפושינו אחר הפרומון האנושי?

I'm fairly convinced that we do have them.

אני די משוכנע שיש לנו אותם.

We're mammals, like everybody else

אנחנו יונקים, כמו כל אחד אחר

who's a mammal, and we probably do have them.

שהוא יונק, וסביר שאכן יש לנו אותם.

But what I think we should do

אך מה שאני חושב שעלינו לעשות

is go right back to the beginning,

הוא לחזור הישר להתחלה,

and basically look all over the body.

ולמעשה להסתכל על כל הגוף.

No matter how embarrassing,

לא חשוב כמה מביך,

we need to search and go for the first time

אנחנו צריכים לחקור ולהעז בפעם הראשונה,

where no one else has dared tread.

להגיע למקומות שאחרים חששו להגיע.

It's going to be difficult,

זה הולך להיות קשה,

it's going to be embarrassing, but we need to look.

זה הולך להיות מביך, אבל עלינו לבדוק.

We also need to go back to the ideas

אנחנו גם צריכים לחזור לרעיונות

that Butenandt used when he was studying the silk moth.

שהשתמש בהן בוטנאנד כאשר הוא חקר את טוואי המשי.

We need to go back and look systematically

אנחנו צריכים לשוב ולבחון באופן שיטתי

at all the molecules that are being produced,

את כל המולקולות אשר מופקות,

and work out which ones are really involved.

ולהבין מי מהן באמת מעורבות.

It isn't good enough simply to pluck a couple

זה לא מספק פשוט לבחור שתיים

and say, "They'll do."

ולומר, "אלו יספיקו."

We have to actually demonstrate

עלינו להדגים

that they really have the effects we claim.

כי יש להן באמת את ההשפעות להן אנו טוענים.

There is one team that I'm actually very impressed by.

ישנו צוות אחד שאני מאוד מתרשם ממנו.

They're in France, and their previous success

הם נמצאים בצרפת, וההצלחה הקודמת שלהם

was identifying the rabbit mammary pheromone.

הייתה זיהוי פרומון החלב של הארנב.

They've turned their attention now

הם הפנו את תשומת ליבם עתה

to human babies and mothers.

לתינוקות ואימהות אנושיים.

So this is a baby having a drink of milk

אז זהו תינוק הלוגם חלב

from its mother's breast.

מהחזה של אימו.

Her nipple is completely hidden

הפטמה שלה מוסתרת לחלוטין

by the baby's head,

על ידי ראשו של התינוק,

but what you'll notice is a white droplet

אך תוכלו להבחין בטיפה לבנה

with an arrow pointing to it,

עם החץ המצביע אליה,

and that's the secretion from the areolar glands.

וזוהי ההפרשה מבלוטות מונטגומרי בעטרה.

Now, we all have them, men and women,

כעת, לכולנו יש אותן, גברים ונשים,

and these are the little bumps around the nipple,

ואלו אותם בליטות קטנות סביב הפטמה,

and if you're a lactating woman,

ואם את אישה שמייצרת חלב

these start to secrete.

אלו מתחילות להפריש.

It's a very interesting secretion.

זוהי הפרשה מעניינת מאוד.

What Benoist Schaal and his team developed

מה שבנוואה שאאל והצוות שלו פיתחו

was a simple test to investigate

היה מבחן פשוט לחקור

what the effect of this secretion might be,

איזו השפעה יכולה ההפרשה להניב,

in effect, a simple bioassay.

למעשה, בדיקה ביולוגית פשוטה.

So this is a sleeping baby,

אז זהו תינוק ישן,

and under its nose, we've put a clean glass rod.

ומתחת לאפו, הנחנו מוט זכוכית נקי.

The baby remains sleeping,

התינוק נותר ישן.

showing no interest at all.

לא מראה כל עניין.

But if we go to any mother

אך אם נלך לכל אם

who is secreting from the areolar glands,

אשר מפרישה מבלוטות מונטגומרי,

so it's not about recognition,

כך שהדבר לא קשור להכרה,

it can be from any mother,

זה יכול להיות מכל אם,

if we take the secretion

אם ניקח את ההפרשה

and now put it under the baby's nose,

ונניח אותה מתחת לאפו של התינוק,

we get a very different reaction.

נקבל תגובה שונה מאוד.

It's a connoisseur's reaction of delight,

זוהי הכרה של עונג,

and it opens its mouth

וזה גורם לפה להיפתח

and sticks out its tongue

ולהוציא את הלשון

and starts to suck.

ולהתחיל לינוק.

Now, since this is from any mother,

כעת, משום שזהו מכל אם שהיא,

it could really be a pheromone.

הדבר יכול להעיד על פרומון.

It's not about individual recognition.

הכרה פרטית אינה לב העניין.

Any mother will do.

כל אם תתאים.

Now, why is this important,

כעת, למה זה חשוב,

apart from being simply very interesting?

מעבר לעבודה שזה פשוט מאוד מעניין?

It's because women vary

מכיוון שאצל נשים יש שוני

in the number of areolar glands that they have,

בכמות בלוטות מונטגומרי שיש להן,

and there is a correlation between the ease

וישנו קשר בין הקלות

with which babies start to suckle

בה התינוק מחל לינוק

and the number of areolar glands she has.

לבין כמות בלוטות מונטגומרי שיש לאם.

It appears that the more secretions she's got,

נדמה כי ככל שיש לה יותר הפרשה,

the more likely the baby is to suckle quickly.

כך גדל הסיכוי שהתינוק יינק במהירות.

If you're a mammal,

אם אתה יונק,

the most dangerous time in life

הזמן המסוכן ביותר בחיים

is the first few hours after birth.

הוא השעות הראשונות לאחר הלידה.

You have to get that first drink of milk,

אתם חייבים לקבל את המנה הראשונה של החלב,

and if you don't get it, you won't survive.

ואם לא תקבלו, לא תשרדו.

You'll be dead.

אתם תמותו.

Since many babies actually find it difficult

מכיוון שתינוקות רבים מתקשים

to take that first meal,

לאכול את ארוחתם הראשונה,

because they're not getting the right stimulus,

מכיוון שהם לא מקבלים את הגירוי הנכון,

if we could identify what that molecule was,

אם נצליח לזהות מה הייתה אותה מולקולה,

and the French team are being very cautious,

והצוות הצרפתי מאוד זהיר בעניין,

but if we could identify the molecule,

אך אם נוכל לזהות את המולקולה,

synthesize it, it would then mean

לסנתז אותה, משמעות הדבר

premature babies would be more likely to suckle,

שתהיה הסתברות גבוה יותר שפגים ינקו,

and every baby would have a better chance

ולכל תינוק יהיה סיכוי טוב יותר

of survival.

לשרוד.

So what I want to argue is this is one example

אז מה שאני רוצה לטעון הוא שזוהי דוגמה אחת

of where a systematic, really scientific approach

שבה גישה שיטתית ומדעית

can actually bring you a real understanding

יכולה להביא להבנה אמיתית

of pheromones.

של פרומונים.

There could be all sorts of medical interventions.

יכולים להיות כל מיני התערבויות רפואיות.

There could be all sorts of things

יכולים להיות כל מיני דברים

that humans are doing with pheromones

שאנשים עושים עם פרומונים

that we simply don't know at the moment.

אותם אנו פשוט לא יודעים כרגע.

What we need to remember is pheromones

מה שעלינו לזכור הוא שפרומונים

are not just about sex.

לא קשורים רק למין.

They're about all sorts of things to do

הם קשורים לדברים רבים

with a mammal's life.

בחייו של יונק.

So do go forward and do search for more.

אז אנא המשיכו וחקרו עוד.

There's lots to find.

יש הרבה מה למצוא.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)