We need nuclear power to solve climate change | Joe Lassiter

מתרגם: hila scherba מבקר: Ido Dekkers

זה קל לשכוח שאתמול בלילה,

It's easy to forget that last night,

one billion people went to sleep without access to electricity.

מיליארד אנשים הלכו לישון ללא גישה לחשמל.

מיליארד אנשים.

One billion people.

Two and a half billion people did not have access to clean cooking fuels

לשניים וחצי מיליארד אנשים לא היתה גישה לדלק נקי לבישול

or clean heating fuels.

או דלק נקי לחימום.

Those are the problems in the developing world.

אלו הבעיות בעולם המתפתח.

And it's easy for us not to be empathetic

וזה קל עבורנו לא לחוש אמפטיה כלפי האנשים האלו שנראים כל כך מרוחקים.

with those people who seem so distanced from us.

But even in our own world, the developed world,

אבל אפילו בעולם שלנו, בעולם המפותח,

we see the tension of stagnant economies

אנחנו רואים את המתח של כלכלות תקועות

impacting the lives of people around us.

משפיע על החיים של אנשים מסביבנו.

We see it in whole pieces of the economy,

אנחנו רואים זאת בכל חלקי הכלכלה,

where the people involved have lost hope about the future

היכן שהאנשים המעורבים איבדו תקווה לגבי העתיד

and despair about the present.

ומיואשים לגבי ההווה.

We see that in the Brexit vote.

אנחנו רואים את זה בהצבעה על ברקזיט.

We see that in the Sanders/Trump campaigns in my own country.

אחננו רואים את זה בקמפיינים של סנדרס/טראמפ במדינה שלי.

But even in countries as recently turning the corner

אבל אפילו במדינות שרק לאחרונה עשו את הקפיצה

towards being in the developed world,

לכיוון העולם המפותח,

in China,

בסין,

we see the difficulty that President Xi has

אנו רואים את הקשיים העומדים בפני הנשיא שי

as he begins to un-employ so many people in his coal and mining industries

כשהוא מתחיל לצמצם את מספר האנשים המועסקים אצלו בתעשיות הפחם והכרייה

who see no future for themselves.

שאינם רואים עתיד בשביל עצמם.

As we as a society figure out how to manage

בזמן שאנחנו כחברה מנסים להבין איך לנהל

the problems of the developed world

את הבעיות של העולם המפותח

and the problems of the developing world,

והבעיות של העולם המתפתח,

we have to look at how we move forward

אנחנו צריכים להסתכל על איך אנחנו ממשיכים להתקדם

ומנהלים את ההשפעה הסביבתית של ההחלטות האלו.

and manage the environmental impact of those decisions.

We've been working on this problem for 25 years, since Rio,

אנחנו עובדים על הבעיה הזו 25 שנים, מאז ריו,

the Kyoto Protocols.

אמנת קיוטו.

Our most recent move is the Paris treaty,

הצעד האחרון שלנו הוא אמנת פריז,

and the resulting climate agreements

והסכמי האקלים שגובשו

המאושרים על ידי אומות מסביב לעולם.

that are being ratified by nations around the world.

אני חושב שאנחנו יכולים לטפח תקוות

I think we can be very hopeful

that those agreements, which are bottom-up agreements,

שההסכמים האלו, שהם הסכמים מהפרט אל הכלל,

where nations have said what they think they can do,

שבהם מדינות אמרו מה הן חושבות שהן יכולות לעשות,

are genuine and forthcoming for the vast majority of the parties.

הם אמיתיים ונגישים לחלק נרחב מהמשתתפים.

The unfortunate thing

הדבר המצער הוא

is that now, as we look at the independent analyses

שעכשיו, כשאנחנו מסתכלים על הניתוח העצמאי

of what those climate treaties are liable to yield,

של מה שהסכמי האקלים האלו מחוייבים לתת,

גודל הבעיה שלפנינו הופך לברור.

the magnitude of the problem before us becomes clear.

This is the United States Energy Information Agency's assessment

זו ההערכה של הסוכנות לאנרגיה של ארצות הברית

of what will happen if the countries implement the climate commitments

למה שיקרה אם המדינות יעמדו בהתחייבות האקלימיות

that they've made in Paris

שהן נתנו בפריז

between now and 2040.

מעכשיו ועד לשנת 2040.

It shows basically CO2 emissions around the world

זה למעשה מראה פליטת פחמן דו חמצני מסביב לעולם

over the next 30 years.

במהלך 30 השנים הבאות.

There are three things that you need to look at and appreciate.

יש שלושה דברים שאתם צריכים להסתכל עליהם ולהעריך.

אחד, פליטת פחמן דו חמצני צפויה להמשיך לגדול

One, CO2 emissions are expected to continue to grow

for the next 30 years.

במשך 30 השנים הבאות.

In order to control climate,

על מנת לשלוט באקלים,

פליטת פחמן דו חמצני צריכה באופן מילולי, לרדת לאפס

CO2 emissions have to literally go to zero

because it's the cumulative emissions that drive heating on the planet.

כיוון שאלו הפליטות המצטברות שמניעות את התחממות כדור הארץ.

This should tell you that we are losing the race to fossil fuels.

זה צריך להראות לכם שאנחנו מפסידים את המירוץ לדלק מאובנים.

The second thing you should notice

הדבר השני שאתם צריכים לשים לב אליו

is that the bulk of the growth comes from the developing countries,

הוא שמרבית העלייה מגיעה מהמדינות המתפתחות,

from China, from India, from the rest of the world,

מסין, מהודו, משאר העולם,

which includes South Africa and Indonesia and Brazil,

שכולל את דרום אפריקה ואינדונזיה וברזיל,

כאשר רוב המדינות האלו מעבירות את התושבים שלהן

as most of these countries move their people

into the lower range of lifestyles

לרמות חיים נמוכות יותר

that we literally take for granted in the developed world.

שאנו לוקחים כמובן מאליו בעולם המפותח.

The final thing that you should notice

הדבר האחרון שאתם צריכים לשים לב אליו

is that each year,

הוא שבכל שנה,

about 10 gigatons of carbon are getting added to the planet's atmosphere,

בערך 10 ג'יגה טון של פחמן מתווספים לאטמוספירה של כדור הארץ,

and then diffusing into the ocean and into the land.

ואז יורדים לאוקיינוסים ולתוך האדמה.

זה בנוסף ל-550 ג'יגה טון שכבר שם.

That's on top of the 550 gigatons that are in place today.

ובתוך 30 שנה,

At the end of 30 years,

we will have put 850 gigatons of carbon into the air,

אנחנו נוסיף 850 ג'יגה טון של פחמן אל האוויר,

ולזה ודאי יש חלק משמעותי

and that probably goes a long way

towards locking in a 2-4 degree C increase in global mean surface temperatures,

בעלייה של 2-4 מעלות בטמפרטורת שטח הפנים הממוצעת העולמית,

בעליית החומציות באוקיינוס

locking in ocean acidification

and locking in sea level rise.

ועליית מפלס פני הים.

Now, this is a projection made by men

עכשיו, זו תחזית שנעשתה על ידי בני אדם

by the actions of society,

על ידי המעשים של החברה,

and it's ours to change, not to accept.

ואותה עלינו לשנות, לא לקבל.

But the magnitude of the problem is something we need to appreciate.

אבל גודל הבעיה הוא משהו שאנחנו צריכים להעריך.

Different nations make different energy choices.

מדינות שונות עושות החלטות אנרגטיות שונות.

זו פונקציה של המשאבים הטבעיים שלהן.

It's a function of their natural resources.

It's a function of their climate.

זו פונקציה של האקלים שלהן.

It's a function of the development path that they've followed as a society.

זו פונקציה של דרך הפיתוח שהן הלכו בה כחברה.

It's a function of where on the surface of the planet they are.

זו פונקציה של איפה על פני כדור הארץ הן נמצאות.

Are they where it's dark a lot of the time,

האם הן היכן שחשוך הרבה מהזמן,

or are they at the mid-latitudes?

או שהן בקווי הרוחב האמצעיים?

Many, many, many things go into the choices of countries,

הרבה, הרבה, הרבה דברים נכנסים לשיקולי בחירות של מדינות,

and they each make a different choice.

וכל אחת מהן עושה בחירה אחרת.

The overwhelming thing that we need to appreciate

הדבר המדהים שאנחנו צריכים להעריך

היא הבחירה שסין עשתה.

is the choice that China has made.

China has made the choice,

סין עשתה את הבחירה,

and will make the choice, to run on coal.

ותעשה את הבחירה, לפעול על פחם.

The United States has an alternative.

לארצות הברית יש אלטרנטיבה.

It can run on natural gas

היא יכולה לפעול על גז טבעי

as a result of the inventions of fracking and shale gas,

כתוצאה מהמצאות של פיצוח הידראולי ופצלי שמן לייצור גז,

שיש לנו כאן.

which we have here.

They provide an alternative.

הם מספקים חלופה.

The OECD Europe has a choice.

הארגון הבינלאומי של מדינות מפותחות באירופה עשה בחירה.

It has renewables that it can afford to deploy in Germany

יש לו משאבים מתחדשים שהוא יכול להרשות לעצמו לפרוס בגרמניה

because it's rich enough to afford to do it.

כיוון שהיא עשירה מספיק כדי להרשות לעצמה את זה.

The French and the British show interest in nuclear power.

הצרפתים והבריטים מראים עניין באנרגיה גרעינית.

Eastern Europe, still very heavily committed to natural gas and to coal,

מזרח אירופה, עדיין מחוייבת מאוד לגז טבעי ופחם,

and with natural gas that comes from Russia,

ועם גז טבעי שמגיע מרוסיה,

עם כל התסבוכות שיש בזה.

with all of its entanglements.

China has many fewer choices

לסין יש הרבה פחות אפשרויות

ועבודה קשה הרבה יותר.

and a much harder row to hoe.

If you look at China, and you ask yourself

אם אתם מסתכלים על סין, ושואלים את עצמכם

why has coal been important to it,

למה פחם היה חשוב לה,

you have to remember what China's done.

חייבים לזכור מה סין עשתה.

China brought people to power, not power to people.

סין הביאה את האנשים לחשמל, ולא את החשמל לאנשים.

It didn't do rural electrification.

היא לא חיברה לרשת החשמל את האזורים הכפריים.

It urbanized.

היא עברה עיור.

It urbanized by taking low-cost labor and low-cost energy,

היא עברה עיור על ידי לקיחת כח עבודה זול ואנרגיה זולה,

creating export industries

יצירת תעשיות ייצוא

שיכולות לממן צמיחה ענקית.

that could fund a tremendous amount of growth.

If we look at China's path,

אם אנחנו מסתכלים על הדרך של סין,

all of us know that prosperity in China has dramatically increased.

כולנו יודעים שהשגשוג בסין עלה באופן דרמטי.

In 1980, 80 percent of China's population

ב-1980, 80 אחוזים מאוכלוסיית סין

lived below the extreme poverty level,

חיה מתחת לקו העוני הקיצוני,

below the level of having $1.90 per person per day.

מתחת לקו של 1.90 דולר לאדם ליום.

By the year 2000, only 20 percent of China's population

בשנת 2000, רק 20 אחוזים מאוכלוסיית סין

חיה מתחת לקו העוני הקיצוני --

lived below the extreme poverty level --

a remarkable feat,

הישג מדהים,

admittedly, with some costs in civil liberties

אין ספק, עם מחיר מסוים לזכויות הפרט

that would be tough to accept in the Western world.

שהיה קשה לקבל בעולם המערבי.

But the impact of all that wealth

אבל ההשפעה של כל העושר הזה

allowed people to get massively better nutrition.

איפשרה לאנשים לקבל תזונה טובה יותר משמעותית.

It allowed water pipes to be placed.

זה איפשר להניח צינורות מים.

It allowed sewage pipes to be placed,

זה איפשר להניח צינורות ביוב,

dramatic decrease in diarrheal diseases,

ירידה משמעותית במחלות שלשול,

at the cost of some outdoor air pollution.

במחיר של זיהום אוויר מסוים.

אבל ב-1980, ואפילו היום,

But in 1980, and even today,

the number one killer in China is indoor air pollution,

הסיבה מספר אחת למוות בסין היא זיהום אוויר פנימי,

because people do not have access to clean cooking and heating fuels.

כי לאנשים אין גישה לדלק נקי לבישול וחימום.

למעשה, בשנת 2040,

In fact, in 2040,

it's still estimated that 200 million people in China

עדיין מעריכים של-200 מיליון אנשים בסין

will not have access to clean cooking fuels.

עדיין לא תהיה גישה לדלק בישול נקי.

יש להם דרך בלתי רגילה עוד לעבור.

They have a remarkable path to follow.

India also needs to meet the needs of its own people,

הודו גם צריכה להתאים את עצמה לצרכים של התושבים שלה,

and it's going to do that by burning coal.

והיא הולכת לעשות את זה על ידי שריפת פחם.

When we look at the EIA's projections of coal burning in India,

כשאנחנו מסתכלים על תחזיות של המשרד למידע אנרגטי על שריפת פחם בהודו,

India will supply nearly four times as much of its energy from coal

כמות האנרגיה מפחם שהודו תספק תהיה כמעט פי ארבע

as it will from renewables.

מאשר מאנרגיה מתחדשת.

It's not because they don't know the alternatives;

זה לא בגלל שהם לא מכירים את החלופות;

it's because rich countries can do what they choose,

זה בגלל שמדינות עשירות יכולות לעשות מה שהן בוחרות,

מדינות עניות עושות מה שהן חייבות.

poor countries do what they must.

So what can we do to stop coal's emissions in time?

אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעצור פליטת פחם בזמן?

What can we do that changes this forecast that's in front of us?

מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את התחזית שניצבת מולנו?

Because it's a forecast that we can change if we have the will to do it.

כיוון שזו תחזית שאנחנו יכולים לשנות אם יש לנו את הרצון לעשות זאת.

קודם כל, אנחנו צריכים לחשוב על גודל הבעיה.

First of all, we have to think about the magnitude of the problem.

Between now and 2040,

מעכשיו עד ל-2040,

בין 800 ל-1,600 תחנות כוח מבוססות פחם הולכות להיבנות ברחבי העולם.

800 to 1,600 new coal plants are going to be built around the world.

השבוע, בין 1 ל-3 תחנות כוח של ג"יגה וואט הפועלות על פחם מופעלות ברחבי העולם.

This week, between one and three one-gigawatt coal plants

are being turned on around the world.

That's happening regardless of what we want,

זה מתרחש בלי קשר למה שאנחנו רוצים,

because the people that rule their countries,

כי האנשים ששולטים במדינותיהם,

assessing the interests of their citizens,

המעריכים את האינטרסים של התושבים שלהם,

have decided it's in the interest of their citizens to do that.

החליטו שהאינטרס של התושבים שלהם הוא לעשות את זה.

And that's going to happen unless they have a better alternative.

וזה מה שהולך לקרות אם לא תהיה להם חלופה טובה יותר.

And every 100 of those plants will use up

וכל 100 מפעלים כאלו ישתמשו בין אחוז אחד לשלושה

between one percent and three percent

of the Earth's climate budget.

מהתקציב האקלימי של כדור הארץ.

So every day that you go home thinking that you should do something

אז כל יום שאתם הולכים הביתה במחשבה שאתם צריכים לעשות משהו

about global warming,

לגבי ההתחממות הגלובלית,

at the end of that week, remember:

בסוף השבוע, תזכרו:

somebody fired up a coal plant that's going to run for 50 years

מישהו הפעיל תחנת פחם שהולכת לעבוד במשך 50 שנה

and take away your ability to change it.

ולקחת את היכולת שלכם לשנות את זה.

What we've forgotten is something that Vinod Khosla used to talk about,

מה ששכחנו זה משהו שוינוד קוסלה היה מדבר עליו,

a man of Indian ethnicity but an American venture capitalist.

אדם ממוצא הודי אבל יזם קפיטליסטי אמריקני.

And he said, back in the early 2000s,

והוא אמר, בשנות ה-2000 המוקדמות,

that if you needed to get China and India off of fossil fuels,

שאם צריך להוריד את סין והודו מדלקי מאובנים,

you had to create a technology that passed the "Chindia test,"

צריך ליצור טכנולוגיה שתעבור את "מבחן סינדו",

"Chindia" being the appending of the two words.

"סינדו" כמיזוג של שתי המילים.

It had to be first of all viable,

זה צריך להיות קודם כל מעשי,

meaning that technically, they could implement it in their country,

כלומר, שבאופן טכני הם יוכלו ליישם את זה במדינה שלהם,

and that it would be accepted by the people in the country.

ושזה יתקבל על ידי האזרחים של המדינה.

Two, it had to be a technology that was scalable,

דבר שני, זו תצטרך להיות טכנולוגיה שיהיה ניתן להגדיל אותה,

that it could deliver the same benefits

כדי שהיא תוכל לתת את אותם יתרונות

on the same timetable as fossil fuels,

באותו לוח זמנים של דלקי מאובנים;

so that they can enjoy the kind of life, again, that we take for granted.

כדי שהם יוכלו להנות מאותם חיים, ששוב, אנחנו לוקחים כמובן מאליו.

And third, it had to be cost-effective

ודבר שלישי, זה חייב להיות ביחס טוב של עלות מול תועלת

without subsidy or without mandate.

ללא סובסידיות וללא הסמכות.

It had to stand on its own two feet;

זה חייב להיות עצמאי;

זה לא יכול להיות מתוחזק עבור כל כך הרבה אנשים

it could not be maintained for that many people

אם למעשה, המדינות האלו יצטרכו לבקש צדקה

if in fact, those countries had to go begging

או שמדינה זרה כלשהי תגיד, "אני אנתק קשר מסחר אתכם,"

or had some foreign country say, "I won't trade with you,"

in order to get the technology shift to occur.

על מנת לאפשר לשינוי הטכנולוגיה להתרחש.

אם תסתכלו על מבחן סינדו,

If you look at the Chindia test,

we simply have not come up with alternatives that meet that test.

אנחנו פשוט עוד לא עלינו על חלופות שעוברות את המבחן הזה.

That's what the EIA forecast tells us.

זה מה שהתחזית של הסוכנות למידע אנרגטי אומרת לנו.

China's building 800 gigawatts of coal,

הבנייה בסין של 800 ג'יגה וואט של תחנות פחם,

400 gigawatts of hydro,

400 ג'יגה וואט של תחנות הידרו,

about 200 gigawatts of nuclear,

בערך 200 ג'יגה וואט של תחנות גרעיניות,

and on an energy-equivalent basis, adjusting for intermittency,

ועל בסיס שווה ערך אנרגטי, מותאם לסירוגין,

about 100 gigawatts of renewables.

בערך 100 ג'יגה וואט של אנרגיה מתחדשת.

800 gigawatts of coal.

800 ג'יגה וואט של תחנות פחם.

They're doing that, knowing the costs better than any other country,

הם עושים את זה, בהבנה של המחיר של זה יותר טוב מכל מדינה אחרת,

knowing the need better than any other country.

בהבנה של הצורך יותר טוב מכל מדינה אחרת.

But that's what they're aiming for in 2040

אבל לזה הם מכוונים ל-2040

אלא אם כן ניתן להם אפשרות טובה יותר.

unless we give them a better choice.

To give them a better choice,

בשביל לתת להם אפשרות טובה יותר, זה יהיה חייב לעבור את מבחן סינדו.

it's going to have to meet the Chindia test.

If you look at all the alternatives that are out there,

אם תסתכלו על כל החלופות שנמצאות בשטח,

there are really two that come near to meeting it.

יש רק שתיים שקרובות לעבור אותו.

First is this area of new nuclear that I'll talk about in just a second.

הראשונה היא האיזור של הגרעין החדש שאני אדבר עליו בעוד רגע.

זה דור חדש של תחנות כוח גרעיניות שנמצאות כבר בתכנון

It's a new generation of nuclear plants that are on the drawing boards

around the world,

ברחבי העולם,

and the people who are developing these say

והאנשים שמפתחים אותן אומרים -

אנחנו יכולים להביא אותן למצב של הדגמה עד 2025

we can get them in position to demo by 2025

and to scale by 2030, if you will just let us.

ולייצור עד 2030, אם רק תתנו לנו.

The second alternative that could be there in time

החלופה השנייה שיכולה להיות בזמן

is utility-scale solar backed up with natural gas,

היא אנרגיה סולרית משתנה על פי היקף עבודה ומגובה על ידי גז טבעי,

which we can use today,

שאנחנו יכולים להשתמש בה היום,

versus the batteries which are still under development.

לעומת הבטריות שעדיין נמצאות בפיתוח.

So what's holding new nuclear back?

אז מה מעכב את האנרגיה הגרעינית החדשה?

Outdated regulations and yesterday's mindsets.

תקנות ישנות ותפיסות שעבר זמנן.

We have not used our latest scientific thinking on radiological health

אנחנו לא השתמשנו בחשיבה המדעית האחרונה על בריאות רדיולוגית.

to think how we communicate with the public

כדי לחשוב איך אנחנו מתקשרים עם הציבור

and govern the testing of new nuclear reactors.

ומנהלים את הבדיקות של כורים גרעיניים חדשים.

We have new scientific knowledge that we need to use

יש לנו ידע מדעי חדש שאנחנו צריכים להשתמש בו

in order to improve the way we regulate nuclear industry.

על מנת לשפר את הדרך שבה אנחנו מסדירים את התעשייה הגרעינית.

The second thing is we've got a mindset

הדבר השני הוא שיש לנו תפיסה

that it takes 25 years and 2 to 5 billion dollars

שזה לוקח 25 שנים ובין 2-5 מיליארד דולר

כדי לפתח תחנת כוח גרעינית.

to develop a nuclear power plant.

That comes from the historical, military mindset

זה מגיע מהתפיסה ההיסטורית הצבאית

of the places nuclear power came from.

של המקומות שכוח גרעיני הגיע מהם.

These new nuclear ventures are saying

היזמים הגרעיניים החדשים האלו אומרים

that they can deliver power for 5 cents a kilowatt hour;

שהם יכולים לספק חשמל ב-5 סנט לקוט"ש;

they can deliver it for 100 gigawatts a year;

הם יכולים לספק את זה ל-100 ג'יגה וואט בשנה;

they can demo it by 2025;

הם יכולים להדגים את זה עד 2025;

והם יכולים להביא את זה לידי ייצור עד 2030,

and they can deliver it in scale by 2030,

if only we give them a chance.

אם רק ניתן להם הזדמנות.

כרגע, אנחנו למעשה מחכים לנס.

Right now, we're basically waiting for a miracle.

What we need is a choice.

מה שאנחנו צריכים זה אפשרות בחירה.

If they can't make it safe, if they can't make it cheap,

אם הם לא יכולים לעשות את זה בטוח, אם הם לא יכולים לעשות את זה זול,

it should not be deployed.

אז זה לא צריך להיות מסופק.

But what I want you to do is not carry an idea forward,

אבל מה שאני רוצה זה לא שתקדמו רעיון קדימה,

but write your leaders,

אלא תכתבו למנהיגים שלכם,

write the head of the NGOs you support,

תכתבו לראשי הארגון הלא ממשלתי שאתם תומכים בהם,

and tell them to give you the choice,

ותבקשו מהם לתת לכם את אפשרות הבחירה,

not the past.

לא את העבר.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)