What if we replaced politicians with randomly selected people? | Brett Hennig

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Alexander Furman

I want to talk about one of the big questions,

ברצוני לדבר על אחת השאלות החשובות

ואולי הכי חשובה:

perhaps the biggest question:

How should we live together?

איך עלינו לחיות ביחד?

How should a group of people, who perhaps live in a city

איך קבוצת אנשים שחיים בעיר

or in the continent

או ביבשת כולה

או אפילו בעולם כולו,

or even the whole globe,

share and manage common resources?

צריכה לחלוק ולנהל משאבים משותפים?

How should we make the rules that govern us?

איך עלינו לחוקק את החוקים שמושלים בנו?

This has always been an important question.

זאת היתה תמיד שאלה חשובה.

And today, I think it's even more important than ever

והיום היא לדעתי חשובה מתמיד

if we want to address rising inequality, climate change, the refugee crisis,

אם ברצוננו לטפל באי-שוויון הגובר, בשינויי האקלים, במשבר הפליטים,

just to name a few major issues.

אם להביא כמה נושאים בוערים.

It's also a very old question.

זאת גם שאלה עתיקה מאד.

Humans have been asking themselves this question

בני האדם שאלו זאת את עצמם

ever since we lived in organized societies.

מאז שאנו חיים בחברות מאורגנות.

Like this guy, Plato.

למשל האיש הזה, אפלטון.

He thought we needed benevolent guardians

הוא חשב שנחוצים לנו אפוטרופסים טובי-לב

who could make decisions for the greater good of everyone.

שיכולים לקבל החלטות לטובת הכלל.

Kings and queens thought they could be those guardians,

מלכים ומלכות חשבו שהם יכולים להיות אפוטרופסים אלה,

but during various revolutions, they tended to lose their heads.

אבל במהלך המהפכות השונות הם נטו לאבד את הראש.

And this guy, you probably know.

ואת האיש הזה אתם ודאי מכירים.

Here in Hungary, you lived for many years

כאן, בהונגריה, חייתם שנים רבות

under one attempt to implement his answer of how to live together.

כחלק מנסיון ליישם את תשובתו לשאלה איך יש לחיות ביחד.

His answer was brutal, cruel and inhumane.

תשובתו של זה היתה גסה, אכזרית ובלתי-אנושית.

But a different answer, a different kind of answer,

אבל תשובה אחרת, תשובה מסוג אחר,

which went more or less into hibernation for 2,000 years,

שהיתה פחות או יותר בתרדמת-חורף במשך 2,000 שנה,

has had profound recent success.

זכתה לאחרונה להצלחה רבה.

That answer is, of course, democracy.

התשובה היא כמובן "דמוקרטיה".

If we take a quick look at the modern history of democracy,

אם נעיף מבט מהיר על תולדות הדמוקרטיה המודרנית,

זה ייראה בערך כך:

it goes something like this.

Along here, we're going to put the last 200 years.

כאן נרשום את 200 השנה האחרונות.

כאן למעלה - את מספר הדמוקרטיות.

Up here, we're going to put the number of democracies.

And the graph does this,

והגרף ייראה כך.

the important point of which,

כאן חשוב לשים לב

is this extraordinary increase over time,

לעלייה העצומה במרוצת הזמן,

which is why the 20th century

ולכן, המאה ה-20

has been called the century of democracy's triumph,

כונתה "המאה של נצחון הדמוקרטיה",

and why, as Francis Fukuyama said in 1989,

ולכן, כדברי פרנסיס פוקויאמה ב-1989,

יש המאמינים שהגענו אל קץ ההיסטוריה,

some believe that we have reached the end of history,

ושהשאלה איך עלינו לחיות ביחד נענתה,

that the question of how to live together has been answered,

and that answer is liberal democracy.

כשהתשובה היא "דמוקרטיה ליברלית".

Let's explore that assertion, though.

אבל הבה נבחן טענה זו.

I want to find out what you think.

מעניין אותי מה אתם חושבים,

So I'm going to ask you two questions,

ולכן אציג לכם שתי שאלות,

and I want you to put your hands up

ואני מבקש שתרימו יד אם אתם מסכימים.

if you agree.

The first question is: Who thinks living in a democracy is a good thing?

השאלה הראשונה היא: מי חושב שטוב לחיות בדמוקרטיה?

Who likes democracy?

מי אוהב את הדמוקרטיה?

If you can think of a better system, keep your hands down.

מי שיכול לחשוב על מערכת עדיפה, שלא ירים יד.

Don't worry about those who didn't raise their hands,

אל תיטרדו בגלל אלה שלא הרימו יד.

אני בטוח שכוונתם טובה.

I'm sure they mean very well.

The second question is:

השאלה השניה היא:

Who thinks our democracies are functioning well?

מי חושב שהדמוקרטיות שלנו מתפקדות היטב?

Come on, there must be one politician in the audience somewhere.

בחייכם, בטוח שיש בקהל לפחות פוליטיקאי אחד.

(Laughter)

(צחוק)

לא.

No.

הנקודה שלי היא

But my point is, if liberal democracy is the end of history,

שאם הדמוקרטיה הליברלית מסמנת את קץ ההיסטוריה,

אז יש כאן פרדוקס עצום או סתירה עצומה.

then there's a massive paradox or contradiction here.

Why is that?

ומדוע?

השאלה הראשונה קשורה לאידאל הדמוקרטיה,

Well, the first question is about the ideal of democracy,

[שוויון, הגינות, צדק, לגיטימיות, אחריות, בטחון]

and all these qualities are very appealing.

וכל התכונות האלה מושכות מאד,

But in practice, it's not working.

אך בפועל, זה לא עובד.

And that's the second question.

וזאת השאלה השניה.

הפוליטיקה שלנו מקולקת, הפוליטיקאים שלנו אינם אמינים,

Our politics is broken, our politicians aren't trusted,

and the political system is distorted by powerful vested interests.

והמערכת הפוליטית מעוותת ע"י אינטרסים רבי-עוצמה.

I think there's two ways to resolve this paradox.

לדעתי יש שתי דרכים לפתור פרדוקס זה.

One is to give up on democracy; it doesn't work.

האחת היא לוותר על הדמוקרטיה: היא לא עובדת.

Let's elect a populist demagogue who will ignore democratic norms,

בואו נבחר איזה דמוגג פופוליסט שיתעלם מהנורמות הדמוקרטיות,

trample on liberal freedoms

ירמוס את החירויות האישיות

and just get things done.

ופשוט ידאג שדברים יתבצעו.

The other option, I think, is to fix this broken system,

האפשרות השניה, לדעתי, היא לתקן את המערכת המקולקלת,

to bring the practice closer to the ideal

לקרב יותר את המעשה אל ההלכה,

and put the diverse voices of society in our parliaments

להביא את מגוון הקולות בחברה לבתי הנבחרים שלנו

ולאלץ אותם לחוקק חוקים שקולים, מבוססי הוכחות

and get them to make considered, evidence-based laws

לטובת הכלל ולאורך ימים.

for the long-term good of everyone.

Which brings me to my epiphany,

וזה מביא אותי אל ההתגלות שהיתה לי,

my moment of enlightenment.

רגע ההארה שלי.

ואני מבקש שתהיו ביקורתיים.

And I want you to get critical.

I want you to ask yourselves, "Why wouldn't this work?"

אני רוצה שתשאלו את עצמכם, "למה שזה לא יעבוד?"

And then come and talk to me afterwards about it.

ואח"כ תבואו לדבר איתי על זה.

Its technical name is "sortition."

המונח הטכני של זה הוא "סורטיציה".

But its common name is "random selection."

אבל השם המקובל הוא "בחירה אקראית".

And the idea is actually very simple:

והרעיון בעצם פשוט מאד:

we randomly select people and put them in parliament.

בוחרים אנשים באופן אקראי ומכניסים אותם לבית הנבחרים.

(Laughter)

(צחוק)

Let's think about that for a few more minutes, shall we?

בואו נחשוב על זה עוד כמה רגעים, טוב?

תארו לעצמכם שנבחר אותך ואותך ואותך ואותך ואותך

Imagine we chose you and you and you and you and you down there

and a bunch of other random people,

ועוד כמה אנשים אקראיים,

and we put you in our parliament for the next couple of years.

ונכניס אתכם לבית הנבחרים למשך השנתיים הקרובות.

Of course, we could stratify the selection to make sure that it matched

נוכל כמובן לפלח את הבחירה, כדי לוודא שהיא תואמת

לפרופיל הכלכלי-חברתי והדמוגרפי של הארץ

the socioeconomic and demographic profile of the country

and was a truly representative sample of people.

ומכילה מדגם מייצג של העם:

50% תהיינה נשים.

Fifty percent of them would be women.

Many of them would be young, some would be old,

רבים יהיו צעירים, יהיו כמה מבוגרים,

a few would be rich,

מעטים יהיו עשירים,

but most of them would be ordinary people like you and me.

אבל רובם יהיו אנשים רגילים, כמוכם וכמוני.

This would be a microcosm of society.

זה יהווה מיקרו-קוסמוס של החברה.

And this microcosm would simulate how we would all think,

והמיקרו-קוסמוס הזה ייצג את מה שכולנו חושבים,

if we had the time, the information

אילו עמדו לרשותנו הזמן, המידע

and a good process to come to the moral crux of political decisions.

ותהליך טוב שהיה מאפשר לנו לקלוע לליבן המוסרי של ההחלטות הפוליטיות

ולמרות שאת או אתה אולי לא תהיו בקבוצה הזאת,

And although you may not be in that group,

מישהו בגיל שלך, מישהו מהמגדר שלך,

someone of your age, someone of your gender,

מישהו מאזור מגוריך ומישהו מהרקע שלך

someone from your location and someone with your background

would be in that room.

יימצא באותו חדר.

The decisions made by these people would build on the wisdom of crowds.

ההחלטות שתתקבלנה ע"י אנשים אלה תשאבנה מחוכמת ההמונים.

They would become more than the sum of their parts.

הם ייעשו ליותר מסכום חלקיהם.

They would become critical thinkers

הם יהפכו לחושבים ביקורתיים עם גישה למומחים,

with access to experts,

הם יהיו מחוברים אבל לא מרוחקים.

who would be on tap but not on top.

And they could prove that diversity can trump ability

הם יוכלו להוכיח שהמגוון גובר על הכישורים

when confronting the wide array of societal questions and problems.

מול הקשת הרחבה של שאלות ובעיות חברתיות.

It would not be government by public opinion poll.

זאת לא תהיה ממשלה לפי סקרי דעת קהל.

It would not be government by referendum.

זאת לא תהיה ממשלה לפי משאל עם.

אנשים אלה יקבלו מידע, ייבחרו במיוחד ויימצאו מעבר לדעת הציבור

These informed, deliberating people would move beyond public opinion

to the making of public judgments.

בכל הנוגע להחלטות ציבוריות.

However, there would be one major side effect:

אבל תהיה תופעת-לוואי מרכזית אחת:

if we replaced elections with sortition

אם נחליף את הדמוקרטיה בסורטיציה,

and made our parliament truly representative of society,

ונהפוך את בית הנבחרים שלנו למייצג אמיתי של החברה,

it would mean the end of politicians.

המשמעות תהיה: לא עוד פוליטיקאים.

ואני בטוח שזה יעציב מאד את כולנו.

And I'm sure we'd all be pretty sad to see that.

(Laughter)

(צחוק)

Very interestingly,

מעניין מאד,

random selection was a key part of how democracy was done

שהבחירה האקראית מילאה תפקיד מפתח בדמוקרטיה של אתונה העתיקה.

in ancient Athens.

המכונה הזאת, המתקן הזה קרוי "קלרוטריה".

This machine, this device, is called a kleroteria.

It's an ancient Athenian random-selection device.

זהו מתקן בחירה אקראית מאתונה העתיקה.

האתונאים הקדומים בחרו אזרחים באופן אקראי

The ancient Athenians randomly selected citizens

to fill the vast majority of their political posts.

לכהונה ברובן המכריע של המשרות הפוליטיות.

They knew that elections were aristocratic devices.

היה להם ברור שהבחירות הן כלי בידי האריסטוקרטיה.

They knew that career politicians were a thing to be avoided.

היה להם ברור שרצוי להימנע מפוליטיקה קרייריסטית.

ולדעתי, גם אנו יודעים את הדברים האלה.

And I think we know these things as well.

But more interesting than the ancient use of random selection

אבל מעניינת יותר מהשימוש העתיק בבחירה האקראית

is its modern resurgence.

היא תחייתה המודרנית.

The rediscovery of the legitimacy of random selection in politics

הגילוי מחדש של הלגיטימיות שבבחירה האקראית בתחום הפוליטיקה

has become so common lately,

הפכה לאחרונה כה נפוצה,

that there's simply too many examples to talk about.

עד שיש יותר מדי דוגמאות לכך.

אני כמובן מודע מאד לכך שיהיה קשה

Of course, I'm very aware that it's going to be difficult

to institute this in our parliaments.

למסד את זה בבתי הנבחרים שלנו.

Try this -- say to your friend,

נסו בעצמכם: אימרו לחבר כלשהו,

"I think we should populate our parliament with randomly selected people."

"לדעתי עלינו לאכלס את הפרלמנט באנשים שנבחרו באופן אקראי."

- "אתה מתלוצץ?

"Are you joking?

What if my neighbor gets chosen?

"מה אם ייבחר השכן שלי?

The fool can't even separate his recycling."

"הטמבל הזה לא יודע אפילו מה זה למחזר."

But the perhaps surprising but overwhelming and compelling evidence

אבל ההוכחה המפתיעה אך המכרעת והמשכנעת

שעולה מכל הדוגמאות האלה

from all these modern examples

היא שזה עובד.

is that it does work.

אם מטילים על אנשים אחריות, הם מתנהגים באופן אחראי.

If you give people responsibility, they act responsibly.

Don't get me wrong -- it's not a panacea.

אל תבינו אותי לא נכון: זאת איננה תרופת-פלא.

The question is not: Would this be perfect?

השאלה איננה: "האם זה יהיה מושלם?"

Of course not.

כמובן שלא.

בני-אדם הם אנושיים ומועדים לטעות ועוד תהיינה השפעות מעוותות.

People are fallibly human,

and distorting influences will continue to exist.

The question is: Would it be better?

השאלה היא: "האם זה יהיה טוב יותר?"

And the answer to that question, to me at least, is obviously yes.

והתשובה לשאלה זו, לפחות מבחינתי, היא בבירור "כן".

Which gets us back to our original question:

וזה מחזיר אותנו לשאלה ששאלתי בהתחלה:

How should we live together?

איך עלינו לחיות יחד?

And now we have an answer:

וכעת יש לנו תשובה:

with a parliament that uses sortition.

עם פרלמנט שנבחר בסורטיציה.

But how would we get from here to there?

אבל איך נגיע לכך?

How could we fix our broken system

איך נוכל לתקן את המערכת המקולקת שלנו

and remake democracy for the 21st century?

ולשקם את הדמוקרטיה לקראת המאה ה-21?

Well, there are several things that we can do,

ובכן, יש כמה דברים שנוכל לעשות,

ולמען האמת, הם כבר קורים.

and that are, in fact, happening right now.

נוכל לערוך ניסויים בסורטיציה.

We can experiment with sortition.

We can introduce it to schools and workplaces and other institutions,

נוכל להכניס את זה לבית הספר, למקום העבודה ולמוסדות נוספים,

כמו ש"דמוקרטיה בפועל" עושה בבוליביה.

like Democracy In Practice is doing in Bolivia.

We can hold policy juries and citizens' assemblies,

נוכל להקים צוותי שופטים לענייני מדיניות ולנהל אסיפות אזרחים,

like the newDemocracy Foundation is doing in Australia,

כמו ש"המכון לדמוקרטיה חדשה" עושה באוסטרליה,

like the Jefferson Center is doing in the US

כמו שמרכז ג'פרסון עושה בארה"ב,

וכמו שממשלת אירלנד עושה בימים אלה.

and like the Irish government is doing right now.

We could build a social movement demanding change,

נוכל להקים תנועה חברתית שתתבע שינוי,

which is what the Sortition Foundation is doing in the UK.

כמו שהמכון לסורטיציה עושה בבריטניה.

And at some point, we should institute it.

ובשלב כלשהו עלינו למסד את זה.

Perhaps the first step would be a second chamber in our parliament,

השלב הראשון יהיה אולי גוף נוסף בפרלמנט שלנו

full of randomly selected people --

שיהיה מלא באנשים שנבחרו באקראי --

סנאט אזרחי, אם תרצו.

a citizens' senate, if you will.

בצרפת מתנהל מאבק לכינון סנאט אזרחי

There's a campaign for a citizens' senate in France

and another campaign in Scotland,

וכך גם בסקוטלנד,

and it could, of course, be done right here in Hungary.

ויש לעשות זאת כמובן גם כאן, בהונגריה.

That would be kind of like a Trojan horse right into the heart of government.

זה יהיה כמו סוס טרויאני בליבה של הממשלה.

And then, when it becomes impossible

ואז, כשייעשה בלתי-אפשרי

להטליא את החורים שבמערכת הקיימת,

to patch over the cracks in the current system,

we must step up and replace elections with sortition.

יהיה עלינו לעלות מדרגה ולהחליף את הבחירות בסורטיציה.

I have hope.

יש בי תקווה.

Here in Hungary, systems have been created,

כאן, בהונגריה, מערכות נוצרו

and systems have been torn down and replaced

ומערכות גם הופלו והוחלפו בעבר.

in the past.

Change can and does happen.

השינוי יכול לקרות ואכן קורה.

It's just a matter of when and how.

השאלה היא רק מתי ואיך.

Thank you. (Hungarian) Thank you.

תודה לכם. (הונגרית) תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)