Catarina Mota: Play with smart materials

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

I have a friend in Portugal

יש לי ידיד בפורטוגל

whose grandfather built a vehicle out of a bicycle

שסבו בנה כלי-רכב מאופניים

and a washing machine so he could transport his family.

וממכונת-כביסה, כדי שיוכל להסיע את משפחתו.

He did it because he couldn't afford a car,

הוא עשה זאת כי לא היה לו כסף לקנות מכונית,

but also because he knew how to build one.

אבל גם משום שידע איך לבנות דבר כזה.

There was a time when we understood how things worked

היו זמנים בהם ידענו איך דברים פועלים

and how they were made, so we could build and repair them,

ואיך בנו אותם, ולכן יכולנו לבנות ולתקן אותם,

or at the very least

או לכל הפחות

make informed decisions about what to buy.

לקבל החלטות מושכלות בשאלה מה לקנות.

Many of these do-it-yourself practices

רבים ממנהגי עשה-זאת-בעצמך אלה

were lost in the second half of the 20th century.

אבדו במחצית השניה של המאה ה-20.

But now, the maker community and the open-source model

אך כעת, קהילת ה"יוצרים" ומודל המקור הפתוח

are bringing this kind of knowledge about how things work

מביאים ידע כזה לגבי אופן פעולתם של דברים

and what they're made of back into our lives,

וממה הם עשויים בחזרה אל חיינו,

and I believe we need to take them to the next level,

ולדעתי עלינו לקחת זאת לרמה הבאה,

to the components things are made of.

אל הרכיבים שמהם הדברים עשויים.

For the most part, we still know

על פי רוב אנו עדיין יודעים

what traditional materials like paper and textiles are made of

ממה עשויים חומרים מסורתיים כמו נייר וטקסטיל

and how they are produced.

ואיך הם מיוצרים.

But now we have these amazing, futuristic composites --

אך כעת יש לנו תרכובות מדהימות, עתידניות--

plastics that change shape,

סוגי פלסטיק משני-צורה,

paints that conduct electricity,

צבעים מוליכי חשמל,

pigments that change color, fabrics that light up.

צבענים שמחליפים צבע, בדים מאירים.

Let me show you some examples.

הבה ואראה לכם כמה דוגמאות.

So conductive ink allows us to paint circuits

דיו מוליכת חשמל מאפשרת לנו לצבוע מעגלים חשמליים

instead of using the traditional

במקום להשתמש

printed circuit boards or wires.

בלוחות המודפסים או בחיווט המסורתיים.

In the case of this little example I'm holding,

במקרה של הדוגמה הקטנה הזו שאני מחזיקה בידי,

we used it to create a touch sensor that reacts to my skin

השתמשנו בה כדי ליצור חשיין מגע שמגיב לעור שלי

by turning on this little light.

ומדליק את הנורה הקטנה הזו.

Conductive ink has been used by artists,

דיו מוליכה כבר נמצאת בשימוש ע"י אמנים,

but recent developments indicate that we will soon be able

אבל לפי פיתוחים אחרונים נוכל בקרוב

to use it in laser printers and pens.

להשתמש בה במדפסות לייזר ובעטים.

And this is a sheet of acrylic infused

זה גליון אקרילי שיצקו בו

with colorless light-diffusing particles.

חלקיקים מפזרי אור חסרי-צבע.

What this means is that, while regular acrylic

המשמעות היא, שבעוד שאקריליק רגיל

only diffuses light around the edges,

מפזר את האור רק בשוליים,

this one illuminates across the entire surface

הסוג הזה מאיר בכל המשטח

when I turn on the lights around it.

כשאני מדליקה את האורות סביבו.

Two of the known applications for this material

שניים מהיישומים הכי ידועים בחומר הזה

include interior design and multi-touch systems.

כוללים עיצוב פנים ומערכות ריבוי-מגע.

And thermochromic pigments

צבענים תרמו-כרומיים

change color at a given temperature.

גם מחליפים צבע בטמפרטורה נתונה.

So I'm going to place this on a hot plate

אניח את זה על פלטה חמה

that is set to a temperature only slightly higher than ambient

המכוונת לטמפרטורה רק במעט גבוהה מטמפרטורת הסביבה

and you can see what happens.

ואתם רואים מה קורה.

So one of the principle applications for this material

אחד היישומים העיקריים בחומר זה

is, amongst other things, in baby bottles,

הוא, בין השאר, בבקבוקי תינוקות,

so it indicates when the contents are cool enough to drink.

והוא מראה מתי התכולה קרה מספיק לשתיה.

So these are just a few of what are commonly known

אלה הם רק מעט ממה שמוכר לנו

as smart materials.

כחומרים חכמים.

In a few years, they will be in many of the objects

תוך שנים ספורות הם יימצאו ברבים מהחפצים

and technologies we use on a daily basis.

והטכנולוגיות בהם אנו משתמשים מידי יום.

We may not yet have the flying cars science fiction promised us,

אולי עוד אין לנו מכוניות מעופפות שהמדע הבדיוני הבטיח לנו,

but we can have walls that change color

אבל נוכל לקבל קירות שמחליפים צבע

depending on temperature,

לפי הטמפרטורה,

keyboards that roll up,

מקלדות מתקפלות,

and windows that become opaque at the flick of a switch.

וחלונות שהופכים אטומים בהרמת מתג.

So I'm a social scientist by training,

בהכשרתי אני ממדעי החברה,

so why am I here today talking about smart materials?

אז מדוע אני מדברת כאן היום על חומרים חכמים?

Well first of all, because I am a maker.

ראשית כל, כי אני "יוצרת".

I'm curious about how things work

מסקרן אותי איך דברים פועלים

and how they are made,

ואיך הם עשויים,

but also because I believe we should have a deeper understanding

אך גם משום שאני מאמינה שצריכה להיות לנו הבנה מעמיקה יותר

of the components that make up our world,

לגבי המרכיבים של עולמנו,

and right now, we don't know enough about

ולפי שעה איננו יודעים מספיק

these high-tech composites our future will be made of.

על התרכובות עתירות-הטכנולוגיה האלה שמהן יהיה מורכב עתידנו.

Smart materials are hard to obtain in small quantities.

קשה להשיג חומרים חכמים בכמויות קטנות.

There's barely any information available on how to use them,

אין כמעט מידע איך להשתמש בהם,

and very little is said about how they are produced.

ומעט מאד נאמר אודות אופן ייצורם.

So for now, they exist mostly in this realm

אז לפי שעה הם קיימים בעיקר בעולם הזה

of trade secrets and patents

של סודות מסחריים ופטנטים

only universities and corporations have access to.

שרק לאוניברסיטאות ותאגידים יש גישה אליהם.

So a little over three years ago, Kirsty Boyle and I

אז לפני קצת יותר מ-3 שנים, קירסטי בויל ואני

started a project we called Open Materials.

התחלנו מיזם בשם "חומרים פתוחים" (Open Materials)

It's a website where we,

זהו אתר שבו אנו,

and anyone else who wants to join us,

וכל מי שרוצה להצטרף אלינו,

share experiments, publish information,

חולקים ניסויים, מפרסמים מידע,

encourage others to contribute whenever they can,

מעודדים אחרים לתרום כל אימת שהם יכולים,

and aggregate resources such as research papers

וצוברים מקורות כגון מאמרי מחקר

and tutorials by other makers like ourselves.

ומדריכים מאת יוצרים אחרים, כמונו.

We would like it to become a large,

אנו מעוניינים שזה יתפתח

collectively generated database

לבסיס נתונים שמוזן קולקטיבית

of do-it-yourself information on smart materials.

במידע של עשה-זאת-בעצמך לגבי חומרים חכמים.

But why should we care

אבל מדוע שיהיה איכפת לנו

how smart materials work and what they are made of?

איך חומרים חכמים פועלים וממה הם עשויים?

First of all, because we can't shape what we don't understand,

ראשית כל, כי איננו יכולים לעצב את מה שאיננו מבינים,

and what we don't understand and use

ומה שאיננו מבינים ומשתמשים בו

ends up shaping us.

בסופו של דבר יעצב אותנו.

The objects we use, the clothes we wear,

החפצים בהם אנו משתמשים, הבגדים שאנו לובשים,

the houses we live in, all have a profound impact

הבתים בהם אנו מתגוררים, לכל אלה יש השפעה עמוקה

on our behavior, health and quality of life.

על התנהגותנו, בריאותנו ואיכות חיינו.

So if we are to live in a world made of smart materials,

אז אם אנו עתידים לחיות בעולם הבנוי מחומרים חכמים,

we should know and understand them.

כדאי שנדע ונבין אותם.

Secondly, and just as important,

שנית, וחשוב באותה מידה,

innovation has always been fueled by tinkerers.

בעלי המלאכה היו תמיד הדלק של מנועי החדשנות.

So many times, amateurs, not experts,

פעמים כה רבות החובבנים, ולא המומחים,

have been the inventors and improvers

הם שהיו הממציאים והמשפרים

of things ranging from mountain bikes

של דברים, החל מאופני הרים

to semiconductors, personal computers,

עבור במוליכים-למחצה ועד מחשבים אישיים

airplanes.

ומטוסים.

The biggest challenge is that material science is complex

האתגר האמיתי הוא שמדע החומרים הינו מורכב

and requires expensive equipment.

ודורש ציוד יקר.

But that's not always the case.

אבל לא תמיד.

Two scientists at University of Illinois understood this

שני מדענים מאוניברסיטת אילינוי הבינו זאת,

when they published a paper on a simpler method

כשפירסמו מאמר שעסק בשיטה פשוטה יותר

for making conductive ink.

לייצור דיו מוליכת חשמל.

Jordan Bunker, who had had

ג'ורדן בנקר, שהיה עד אז

no experience with chemistry until then,

חסר נסיון בכימיה,

read this paper and reproduced the experiment

קרא את המאמר ושיחזר את הניסוי

at his maker space using only off-the-shelf substances

בסדנת היצירה הפרטית שלו, תוך שימוש בחומרים קלים לרכישה

and tools.

ובכלי עבודה רגילים.

He used a toaster oven,

הוא השתמש בתנור קלייה חשמלי קטן,

and he even made his own vortex mixer,

ואף בנה מערבל משלו,

based on a tutorial by another scientist/maker.

לפי מדריך מאת מדען/יוצר אחר.

Jordan then published his results online,

ג'ורדן פירסם ברשת את התוצאות,

including all the things he had tried and didn't work,

כולל את כל מה שניסה ושלא הצליח,

so others could study and reproduce it.

כדי שאחרים יוכלו להחכים ולשחזר זאת.

So Jordan's main form of innovation

אז אופן החדשנות העיקרי של ג'ורדן

was to take an experiment created in a well-equipped lab

היה לקחת ניסוי שבוצע במעבדה מצוידת היטב

at the university

באוניברסיטה,

and recreate it in a garage in Chicago

ולשחזר אותו במחסן בשיקגו

using only cheap materials and tools he made himself.

אך ורק בעזרת חומרים זולים וכלים שבנה בעצמו.

And now that he published this work,

וכעת, אחרי שפירסם את עבודתו,

others can pick up where he left

אחרים יכולים להמשיך אותה

and devise even simpler processes and improvements.

ולתכנן תהליכים ושיפורים עוד יותר פשוטים.

Another example I'd like to mention

דוגמה נוספת שהייתי רוצה לציין

is Hannah Perner-Wilson's Kit-of-No-Parts.

היא הערכה-ללא-חלקים של האנה פרנר-וילסון.

Her project's goal is to highlight

מטרת המיזם שלה היא להדגיש

the expressive qualities of materials

את איכויות הביטוי של חומרים

while focusing on the creativity and skills of the builder.

תוך התמקדות ביצירתיות ובכישורים של היוצר.

Electronics kits are very powerful

ערכות אלקטרוניקה הן רבות עוצמה

in that they teach us how things work,

בכך שהן מלמדות אותנו איך דברים פועלים,

but the constraints inherent in their design

אבל המגבלות הטבועות בעיצובן

influence the way we learn.

משפיעות על אופן הלמידה שלנו.

So Hannah's approach, on the other hand,

גישתה של האנה, לעומת זאת,

is to formulate a series of techniques

היא לנסח סדרה של טכניקות

for creating unusual objects

ליצירת עצמים יוצאי-דופן

that free us from pre-designed constraints

כדי שנשתחרר מן המגבלות של העיצוב המוכן

by teaching us about the materials themselves.

בכך שהיא מלמדת אותנו על החומרים עצמם.

So amongst Hannah's many impressive experiments,

מבין ניסוייה המרשימים והרבים של האנה

this is one of my favorites.

זהו אחד החביבים עלי.

["Paper speakers"]

["רמקולים מנייר"]

What we're seeing here is just a piece of paper

מה שאנו רואים כאן הוא סתם פיסת נייר

with some copper tape on it connected to an mp3 player

ועליה פיסת סרט נחושת שמחוברת לנגן אם-פי 3

and a magnet.

ולמגנט.

(Music: "Happy Together")

[מוסיקה: "מאושרים ביחד"]

So based on the research by Marcelo Coelho from MIT,

על יסוד המחקר של מרצלו קואליו מהטכניון של מסצ'וסטס,

Hannah created a series of paper speakers

האנה יצרה סדרה של רמקולי נייר

out of a wide range of materials

מקשת רחבה של חומרים

from simple copper tape to conductive fabric and ink.

החל מסרט נחושת פשוט ועד אריג ודיו מוליכי חשמל.

Just like Jordan and so many other makers,

בדיוק כמו ג'ורדן ויוצרים כה רבים,

Hannah published her recipes

האנה פרסמה את מתכוניה

and allows anyone to copy and reproduce them.

והיא מאפשרת לכל אחד להעתיק ולשחזר אותם.

But paper electronics is one of the most promising branches

אבל מוצרי אלטרוניקה מנייר הם אחד הענפים הכי מבטיחים

of material science

של מדע החומרים

in that it allows us to create cheaper and flexible electronics.

היות שזה מאפשר לנו ליצור מוצרי אלקטרוניקה זולים וגמישים יותר.

So Hannah's artisanal work,

אז היצירה המיומנת של האנה,

and the fact that she shared her findings,

והעובדה שהיא משתפת אחרים בממצאיה,

opens the doors to a series of new possibilities

פותחים דלת לסדרה של אפשרויות חדשות

that are both aesthetically appealing and innovative.

שהן גם יפות מבחינה אסתטית וגם חדשניות.

So the interesting thing about makers

והדבר המעניין בנוגע ליוצרים

is that we create out of passion and curiosity,

הוא שאנו יוצרים מתוך להט וסקרנות,

and we are not afraid to fail.

איננו חוששים להיכשל.

We often tackle problems from unconventional angles,

לעתים קרובות אנו ניגשים לבעיות מזוויות לא מקובלות,

and, in the process, end up discovering alternatives

ואגב כך מגלים חלופות

or even better ways to do things.

ואפילו דרכים טובות יותר לעשיית דברים.

So the more people experiment with materials,

אז ככל שיותר אנשים יערכו ניסויים עם חומרים,

the more researchers are willing to share their research,

ככל שיותר חוקרים יהיו מוכנים לשתף אחרים במחקר שלהם,

and manufacturers their knowledge,

ויצרנים - בידע שלהם,

the better chances we have to create technologies

כך טובים סיכויינו ליצור טכנולוגיות

that truly serve us all.

שבאמת משרתות את כולנו.

So I feel a bit as Ted Nelson must have

אני מרגישה קצת כפי שוודאי הרגיש טד נלסון

when, in the early 1970s, he wrote,

כשכתב בתחילת שנות ה-70,

"You must understand computers now."

"היום יש להבין במחשבים."

Back then, computers were these large mainframes

בימים ההם, המחשבים היו מערכות ענק של מחשב מרכזי

only scientists cared about,

שרק מדענים טיפלו בהם,

and no one dreamed of even having one at home.

ואיש לא חלם בכלל שיהיה לו כזה בבית.

So it's a little strange that I'm standing here and saying,

כך שזה מעט מוזר שאני עומדת כאן ואומרת,

"You must understand smart materials now."

"היום צריך להבין בחומרים חכמים."

Just keep in mind that acquiring preemptive knowledge

פשוט זיכרו שרכישת ידע מוקדם

about emerging technologies

אודות טכנולוגיות צעירות

is the best way to ensure that we have a say

היא הדרך הטובה ביותר לוודא שתהיה לנו מילה

in the making of our future.

ביצירת עתידנו.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]