Hidden Cameras Film Injustice in Dangerous Places | Oren Yakobovich | TED Talks

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

I would like to start

הייתי רוצה להתחיל

with the story of Mary,

עם הסיפור של מרי,

a woman from an African village.

אישה מכפר אפריקאי.

Her first memories

הזכרונות הראשונים שלה

are of her family fleeing violent riots

הם של המשפחה שלה שבורחת ממהומות אלימות

orchestrated by the ruling political party.

שמאורגנות על ידי מפלגת השלטון.

Her brother was murdered by the state-sponsored militia,

אחיה נרצח על ידי מיליציה בחסות המדינה,

and she was raped more than once

והיא נאנסה יותר מפעם אחת

just because she belonged to the wrong party.

רק בגלל שהיא השתייכה למפלגה הלא נכונה.

One morning, a month before the election,

בוקר אחד, חודש לפני הבחירות,

Mary's village was called to another intimidation meeting.

הכפר של מרי נקרא לישיבת הפחדה נוספת.

In this meeting, there is a man standing in front of them,

בפגישה, היה איש שעמד לפניהם,

telling them, "We know who you are,

ואמר להם, "אנחנו יודעים מי אתם,

we know who you will vote for,

אנחנו יודעים למי אתם מצביעים,

and if you're not going to drop the right paper,

ואם לא תניחו את הנייר הנכון,

we're going to take revenge."

אנחנו ננקום."

But for Mary, this meeting is different.

אבל עבור מרי, הפגישה הזו היתה שונה.

She feels different.

היא הרגישה שונה.

This time, she's waiting for this meeting,

הפעם, היא מחכה לפגישה הזו,

because this time, she's carrying a small hidden camera in her dress,

מפני שהפעם, היא נושאת מצלמה נסתרת קטנה בשמלה שלה,

a camera that nobody else can see.

מצלמה שאף אחד אחר לא יכול לראות.

Nobody is allowed to film in these meetings.

אף אחד לא מורשה לצלם בפגישות האלו.

You risk your life if you do.

אתם מסכנים את חייכם אם תצלמו.

Mary knows that, but she also knows that the only way to stop them

מרי יודעת את זה, אבל היא גם יודעת שהדרך היחידה לעצור אותם

and to protect herself and her community

ולהגן על עצמה ועל הקהילה שלה

is to expose their intimidation,

היא לחשוף את האיומים,

to make sure they understand somebody is following them,

לדאוג שהם יבינו שמישהו עוקב אחריהם,

to break the impunity they feel.

לשבור את הפטירה מעונש שהם מרגישים.

Mary and her friends were filming for months, undercover,

מרי וחבריה צילמו במשך חודשים, תחת חשאיות,

the intimidation of the ruling political party.

את האיומים של המפלגה השלטת.

(Video) ["Filmed with hidden cameras"]

(סרטון)("צולם במצלמה נסתרת")

Man: We are now going to speak about the upcoming elections.

אדם: אנחנו עומדים לדבר על הבחירות הקרבות.

Nothing can stop us from doing what we want.

שום דבר לא יעצור אותנו מלעשות מה שאנחנו רוצים.

If we hear you are with [The Opposition]

אם נשמע שאתם עם [האופוזיציה]

we will not forgive you.

לא נסלח לכם.

["Militia intimidation rally"]

["ראלי הפחדה של המיליציה"]

[The Party] can torture you at any time.

[המפלגה] יכולה לענות אתכם בכל רגע.

The youth can beat you.

הצעירים יכולים להכות אתכם.

["Disruption of political meeting"]

["תאור של פגישה פוליטית"]

For those who lie, saying they are back with [The Party],

לאלה שמשקרים, ואומרים שהם בחזרה עם [המפלגה],

your time is running out.

זמנכם אוזל.

["Party youth militia"]

["מיליצית הצעירים של המפלגה"]

Some have died because they rebelled.

כמה מתו בגלל שהם התמרדו.

Some have lost their homes.

כמה איבדו את בתייהם.

If you don't work together with [The Party],

אם לא תעבדו יחד עם [המפלגה],

you will lead a very bad life.

אתם תחיו חיים ממש גרועים.

Oren Yakobovich: These images were broadcast all over the world,

אורן יעקובוביץ': התמונות האלו שודרו בכל רחבי העולם,

but more importantly,

אבל חשוב יותר,

they have been broadcast back to the community.

הן שודרו חזרה לקהילה.

The perpetrators saw them too.

הפושעים ראו אותם גם.

They understood somebody is following them.

הם הבינו שמישהו עוקב אחריהם.

They got scared. Impunity was broken.

הם נבהלו. האיומים הפסיקו.

Mary and her friends forced the ruling political party

מרי והחברים שלה הכריחו את המפלגה השלטת

not to use violence during the election,

לא להשתמש באלימות במהלך הבחירות,

and saved hundreds of lives.

והצילו מאות חיים.

Mary is just one of hundreds of people

מרי היא רק אחת ממאות אנשים

that my organization had helped to document human rights violations

שהארגון שלי עזר להם לתעד הפרות זכויות אדם

using cameras.

בשימוש במצלמות.

My background should have led me to a different direction.

הרקע שלי צריך היה להובל אותי לכיוונים אחרים.

I was born in Israel to a right-wing family,

נולדתי בישראל למשפחה ימנית,

and as long as I remember myself,

וככל שאני זוכר את עצמי,

I wanted to join the Israeli army to serve my country

רציתי להצטרף לצבא הישראלי כדי לשרת את המדינה

and prove what I believed was our right for the whole land.

ולהוכיח את מה שהאמנתי שהם הזכויות שלנו לכל הארץ.

I joined the Israeli army just after the first intifada,

הצטרפתי לצבא הישראלי ממש אחרי האינתיפאדה הראשונה,

the first Palestinian uprising,

ההתקוממות הפלסטינית הראשונה,

and I served in one of the hard-minded,

ושרתתי באחת מיחידות החי"ר

toughest, aggressive infantry units,

הקשוחות והאגרסיביות ביותר,

and I got the biggest gun in my platoon.

וקיבלתי את הרובה הגדול ביותר במחלקה שלי.

Quite fast, I became an officer

די מהר, הפכתי לקצין

and got soldiers under my command,

וקיבלתי חיילים תחת פיקודי,

and as time passed, I started serving in the West Bank,

ועם חלוף הזמן, התחלתי לשרת בגדה המערבית,

and I saw these images.

וראיתי את התמונות האלה.

I didn't like what I saw.

לא אהבתי את מה שראיתי.

It took me a while,

זה לקח לי קצת זמן,

but eventually I refused to serve in the West Bank

אבל לבסוף סרבתי לשרת בגדה המערבית

and had to spend time in jail.

ונאלצתי לבלות זמן מה בכלא.

It was a bit —

זה היה מעט --

(Applause) —

(מחיאות כפיים) --

It was not that bad, I have to say.

זה לא היה כזה נורא, אני חייב להגיד.

It was a bit like being in a hotel, but with very shitty food.

זה היה מעט כמו להיות במלון, אבל עם אוכל ממש גרוע.

(Laughter)

(צחוק)

In jail, I kept thinking that I need people to know.

בכלא חשבתי שאני צריך שאנשים ידעו.

I need people to understand

אני צריך שאנשים יבינו

what the reality in the West Bank looks like.

איך המציאות בגדה המערבית נראית.

I need them to hear what I heard,

רציתי שהם ישמעו מה שאני שמעתי,

I need them to see what I saw,

רציתי שהם יראו מה שאני ראיתי

but I also understood, we need the Palestinians themselves,

אבל גם הבנתי, שאנחנו צריכים שהפלסטינאים עצמם,

the people that are suffering,

האנשים שסובלים,

to be able to tell their own stories,

יהיו מסוגלים לספר את הסיפור של עצמם,

not journalists or filmmakers that are coming outside of the situation.

לא עיתונאים או יוצרי סרטים שבאים מחוץ למצב.

I joined a human rights organization,

הצטרפתי לארגון זכויות אדם,

an Israeli human rights organization called B'Tselem.

ארגון זכויות אדם ישראלי בשם בצלם.

Together, we analyzed the West Bank

יחד, ניתחנו את הגדה המערבית

and picked 100 families that are living in the most risky places:

ובחרנו 100 משפחות שחיות באזורים הכי מסוכנים:

close to checkpoints, near army bases,

קרוב לנקודות ביקורת, קרוב לבסיסים צבאיים,

side by side with settlers.

צמוד למתנחלים.

We gave them cameras and training.

נתנו להם מצלמות והדרכה.

Quite fast, we started getting very disturbing images

די מהר, התחלנו לקבל תמונות מאוד מטרידות

about how the settlers and the soldiers are abusing them.

על איך המתיישבים והחיילים מתעללים בהם.

I would like to share with you two clips from this project.

הייתי רוצה לחלוק איתכם שני קליפים מהפרוייט הזה.

Both of them were broadcast in Israel, and it created a massive debate.

שנייהם שודרו בישראל, וזה יצר דיון אדיר.

And I have to warn you,

ואני צריך להזהיר אתכם,

some of you might find them quite explicit.

כמה מכם ימצאו אותם די בוטים.

The masked men you will see in the first clips

האנשים עם המסכות שתראו בקליפ הראשון

are Jewish settlers.

הם מתנחלים.

Minutes before the camera was turned on,

דקות לפני שהמצלמה הודלקה,

they approached a Palestinian family

הם ניגשו למשפחה פלסטינית

that was working their land

שעבדה על אדמתה

and told them that they have to leave the land,

ואמרו להם שהם חייבים לעזוב את האדמה,

because this land belongs to the Jewish settlers.

מפני שהאדמה הזו שייכת למתנחלים יהודים.

The Palestinians refused.

הפלסטינאים סרבו.

Let's see what happened.

בואו נראה מה קרה.

The masked men that are approaching are Jewish settlers.

האנשים עם המסכות שניגשים הם מתנחלים.

They are approaching the Palestinian family.

הם ניגשים למשפחה הפלסטינית.

This is a demonstration in the West Bank.

זו הפגנה בגדה המערבית.

The guy in green is Palestinian.

הבחור בירוק הוא פלסטינאי.

He will be arrested in a second.

הוא יעצר עוד רגע.

Here you see him blindfolded and handcuffed.

כאן אתם יכולים לראות אותו עם כיסוי עיניים ואזיקים.

In a few seconds, he regrets he came to this demonstration.

עוד כמה שניות, הוא יתחרט שבא להפגנה הזו.

He's been shot in the foot with a rubber bullet.

הוא נורה ברגלו עם כדור גומי.

He is okay.

הוא בסדר.

Not all the settlers and the soldiers are acting this way.

לא כל המתנחלים והחיילים מתנהגים כך.

We're talking about a tiny minority, but they have to be brought to justice.

אנחנו מדברים על מיעוט זעיר, אבל הם מוכרחים להיות מובאים לצדק.

These clips, and others like them,

הקליפים האלה, ואחרים כמוהם,

forced the army and the police to start investigations.

הכריחו את הצבא והמשטרה להתחיל חקירה.

They've been shown in Israel, of course,

הם הוצגו בישראל כמובן,

and the Israeli public was exposed to them also.

והציבור הישראלי היה חשוף להם גם הוא.

This project redefined the struggle for human rights

הפרוייקט הזה הגדיר מחדש את המאבק לזכויות אדם

in the occupied territories,

בשטחים הכבושים,

and we managed to reduce the number of violent attacks in the West Bank.

והצלחנו להפחית את מספר ההתקפות האלימות בגדה המערבית.

The success of this project got me thinking

ההצלחה של הפרוייקט הזה גרמה לי לחשוב

how I can take the same methodology to other places in the world.

איך אני יכול לקחת את אותה מתודולגיה למקומות אחרים בעולם.

Now, we tend to believe that today,

עכשיו, אנחנו נוטים להאמין שהיום,

with all of the technology,

עם כל הטכנולוגיה,

the smartphones and the Internet,

הסמרטפונים והאינטרנט,

we are able to see and understand most of what's happening in the world,

אנחנו מסוגלים לראות ולהבין רוב מה שמתרחש בעולם,

and people are able to tell their story —

ואנשים מסוגלים לספר את הסיפור שלהם --

but it's only partly true.

אבל זה נכון רק חלקית.

Still today, with all the technology we have,

עדיין היום, עם כל הטכנולוגיה שיש לנו,

less than half of the world's population

פחות מלחצי מאוכלוסית העולם

has access to the Internet,

יש גישה לאינטרנט,

and more than three billion people —

ויותר משלושה מיליארד אנשים --

I'm repeating the number —

אני חוזר על המספר --

three billion people are consuming news that is censored by those in power.

שלושה מיליארד אנשים צורכים חדשות שמצונזרות על ידי בעלי הכוח.

More or less around the same time,

פחות או יותר באותו זמן,

I'm approached by a great guy named Uri Fruchtmann.

פנה אלי בחור נפלא בשם אורי פרוכטמן.

He's a filmmaker and an activist.

הוא יוצר סרטים ואקטיביסט.

We understood we were thinking along the same lines,

הבנו שחשבנו אותו הדבר,

and we decided to establish Videre, our organization, together.

והחלטנו לייסד את וידרה, הארגון שלנו, יחד.

While building the organization in London,

כשבנינו את הארגון בלונדון,

we've been traveling undercover to places

נסענו תחת מסווה למקומות

where a community was suffering from abuses,

שם קהילות סבלו מהתעללות,

where mass atrocities were happening,

בהם זוועות המוניות התרחשו,

and there was a lack of reporting.

והיה מחסור בדיווח.

We tried to understand how we can help.

ניסינו להבין איך אנחנו יכולים לעזור.

There were four things that I learned.

היו ארבעה דברים שלמדתי.

The first thing is that we have to engage

הראשון היה שאנחנו צריכים לעבוד

with communities that are living in rural areas,

עם קהילות שחיות באזורים כפריים,

where violations are happening far from the public eye.

שם ההפרות מתרחשות הרחק מעייני הציבור.

We need to partner with them,

אנחנו צריכים להתחבר איתם,

and we need to understand which images are not making it out there

ואנחנו צריכים להבין איזה תמונות לא מצליחות לצאת משם

and help them to document them.

ולעזור להם לתעד אותן.

The second thing I learned

הדבר השני שלמדתי

is that we have to enable them to film in a safe way.

זה שאנחנו חייבים לאפשר להם לצלם בדרך בטוחה.

Security has to be the priority.

בטיחות חייבת להיות העדיפות.

Where I used to work before, in the West Bank,

במקום בו עבדתי לפני כן, בגדה המערבית,

one can take a camera out,

אפשר להוציא את המצלמה,

most likely not going to get shot,

ורוב הסיכויים שלא ירו בה,

but in places we wanted to work,

אבל במקומות בהם רצינו לעבוד,

just try to pull a phone out, and you're dead — literally dead.

רק נסו להוציא טלפון, ואתם מתים -- באמת מתים.

This is why we decided

לכן החלטנו

to take the operation undercover

לקחת את הפעולות למחתרת

when necessary,

כשצריך,

and use mostly hidden cameras.

ולהשתמש בעיקר במצלמות נסתרות.

Unfortunately, I can't show you the hidden cameras we're using today —

למרבה הצער, אני לא יכול להראות לכם את המצלמות הנסתרות בהן אנחנו משתמשים היום ---

for obvious reasons —

מסיבות ברורות --

but these are cameras we used before.

אבל אלה מצלמות בהן השתמשנו בעבר.

You can buy them off the shelf.

אתם יכולים לקנות אותם מהמדף.

Today, we're building a custom-made hidden camera,

היום, אנחנו בונים מצלמות נסתרות ביצור עצמי,

like the one that Mary was wearing

כמו זו שמרי לבשה

in her dress to film the intimidation meeting

בשמלתה כדי לצלם את פגישת ההפחדה

of the ruling political party.

של מפלגת השלטון.

It's a camera that nobody can see,

זו מצלמה שאף אחד לא יכול לראות,

that blends into the environment,

שמתמזגת עם הסביבה,

into the surroundings.

לתוך הסביבה.

Now, filming securities go beyond using hidden cameras.

עכשיו, בטיחות הצילום הולכת מעבר לשימוש במצלמה נסתרת.

Being secure starts way before the activist is turning the camera on.

להיות בטוח מתחיל הרבה לפני שהאקטיביסט מפעיל את המצלמה.

To keep our partners safe,

כדי לשמור על השותפים שלנו בטוחים,

we work to understand the risk of every location

אנחנו עובדים כדי להבין את הסיכון בכל מיקום

and of every shot before it's happened,

ושל כל צילום לפני שהוא מתרחש,

building a backup plan if something goes wrong,

בונים תוכניות גיבוי אם משהו משתבש,

and making sure we have everything in place

ודואגים שהכל במקום

before our operations start.

לפני שהמבצע שלנו מתחיל.

The third thing I learned is the importance of verification.

הדבר השלישי שלמדתי הוא החשיבות של וידוא.

You can have an amazing shot of atrocity,

יכול להיות לכם צילום מדהים של זוועה,

but if you can't verify it, it's worth nothing.

אבל אם אתם לא יכולים לוודא אותה, היא לא שווה כלום.

Recently, like in the ongoing war in Syria or the war in Gaza,

לאחרונה, כמו המלחמה הנמשכת בסוריה או המלחמה בעזה,

we've seen images that are staged or brought from a different conflict.

ראינו תמונות מבוימות או שהובאו מקונפליקט אחר.

This misinformation destroyed the credibility of the source,

סילוף המידע הזה חיסל את האמינות של המקור,

and it's harmed the credibility of other reliable and trustworthy sources.

וזה פגע באמינות של מקורות אמינים ומהימנים אחרים.

We use a variety of ways to make sure we can verify the information

אנחנו משתמשים במגוון דרכים כדי לדאוג שנוכל לוודא את המידע

and we can trust the material.

ושנוכל לבטוח בחומר.

It starts with vetting the partners,

זה מתחיל בלבחון את השותפים,

understanding who they are, and working with them very intensively.

להבין מי הם, ולעבוד איתם באופן מאוד אינטנסיבי.

How do you film a location?

איך אנחנו מצלמים מיקום?

You film road signs, you film watches,

אתם מצלמים שלטי רחוב, אתם מצלמים שעונים,

you film newspapers.

אתם מצלמים עיתונים.

We are checking maps, looking at maps,

אנחנו בודקים מפות, מביטים במפות,

double-checking the information,

מאשררים את המידע,

and looking also at the metadata of the material.

ומביטים גם במטא נתונים של החומר.

Now, the fourth and the most important thing I learned

עכשיו, הדבר הרביעי והכי חשוב שלמדתי

is how you use images to create a positive change.

זה איך להשתמש במידע כדי ליצור שינוי חיובי.

To have an effect,

כדי שתהיה השפעה,

the key thing is how you use the material.

המפתח הוא באיך אתם משתמשים בחומר.

Today, we're working with hundreds of activists

היום, אנחנו עובדים עם מאות אקטיביסטים

filming undercover.

מצלמים במסווה.

We work with them both to understand the situation on the ground

אחננו עובדים איתם גם כדי להבין את המצב על הקרקע

and which images are missing to describe it,

ואיזה תמונות חסרות כדי לתאר אותו,

who are the ones that are influencing the situation,

מי מושפעים מהמצב,

and when to release the material to advance the struggle.

ומתי לשחרר את החומר כדי לקדם את המאבק.

Sometimes, it's about putting it in the media,

לפעמים, זה עניין של להכניס את זה למדיה,

mostly local ones, to create awareness.

בעיקר מקומית, כדי ליצור מודעות.

Sometimes it's working with decision makers,

לפעמים זה לעבוד עם מקבלי החלטות,

to change laws.

כדי לשנות חוקים.

Sometimes, it's working with lawyers to use as evidence in court.

לפעמים, זה לעבוד עם עורכי דין לשימוש בבית משפט כראיות.

But more than often,

אבל הרבה יותר,

the most effective way to create a social change

הדרך הכי יעילה ליצור שינוי חברתי

is to work within the community.

היא לעבוד בתוך הקהילה.

I want to give you one example.

אני רוצה לתת לכם דוגמה אחת.

Fatuma is part of a network of women that are fighting abuses in Kenya.

פטומה היא חלק מרשת של נשים שנלחמות בהתעללות בקניה.

Women in her community have been harassed constantly

נשים בקהילה שלה הוטרדו באופן קבוע

on their way to school and on their way to work.

בדרך לבית הספר ולעבודה.

They are trying to change the behavior of the community from inside.

הם מנסים לשנות את ההתנהגות של הקהילה מבפנים.

In the next clip,

בקליפ הבא,

Fatuma is taking us with her on her journey to work.

פטומה לוקחת אותנו למסע שלה לעבודה.

Her voice is superimposed on images that she filmed herself

הקול שלה מולבש על התמונה שהיא צילמה בעצמה

using hidden cameras.

בשימוש במצלמות נסתרות.

(Video) Fatuma Chiusiku: My name is Fatuma Chiusiku.

(סרטון) פטומה צ'יסיקו: שמי פטומה צ'וסיקו..

I'm 32 years old, a mother,

אני אם בת 32,

And Ziwa La Ng'Ombe is my home.

וזיווה לה נגומבה הוא ביתי.

Each morning, I ride the mini-bus

כל בוקר, אני נוסעת במיניבוס

Number 11.

מספר 11.

But instead of a peaceful journey to work,

אבל במקום נסיעה רגועה לעבודה,

each day begins with fear.

כל יום מתחיל עם פחד.

Come with me now

בואו איתי עכשיו

and use my eyes

והתשמשו בעיניים שלי

to feel what I feel.

כדי להרגיש מה אני מרגישה.

As I walk, I think to myself:

כשאני הולכת, אני חושבת לעצמי;

Will I be touched?

האם יגעו בי?

Grabbed?

ילטפו אותי?

Violated by this conductor again?

הכרטיסן הזה יפגע בי שוב?

Even the men inside

אפילו הגברים בפנים

the way they look at me

הדרך בה הם מסתכלים עלי

touch my body, rub against me,

נוגעים בגופי, מתחככים בי,

grab me,

נוגעים בי,

and now, as I sit in my seat

ועכשיו, כשאני יושבת בכיסא שלי

I only wish my mind was full of thoughts for my day,

אני רק מקווה שראשי היה מלא במחשבות על היום שלי,

my dreams, my children at school,

החלומות שלי, הילדים שלי בבית הספר,

but instead I worry about the moment when we will arrive

אבל במקום אני דואגת מהרגע שאני אגיע

and I will be violated again.

ויפגעו בי שוב.

OY: Today, there is a new front in the fight for human rights.

א.י: היום, יש חזית חדשה במאבק בזכויות אדם.

I used to carry a big gun.

נהגתי לשאת רובה גדול.

Now, I am carrying this.

עכשיו, אני נושא את זה.

This is a much more powerful and much, much more effective weapon.

זה נשק הרבה יותר חזק וזה הרבה, הרבה יותר אפקטיבי.

But we have to use its power wisely.

אבל אנחנו חייבים להשתמש בכוח שלו בחכמה.

By putting the right images in the right hands at the right time,

בלשים את התמונת הנכונות בידיים הנכונות בזמן הנכון,

we can truly create an impact.

אנחנו יכולים באמת ליצור השפעה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)