Robert Swan: Let's save the last pristine continent

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: David Brayman

Let's go south.

בואו נלך דרומה.

All of you are actually going south.

כולכם למעשה הולכים דרומה.

This is the direction of south, this way,

זה הכיוון דרום, לשם,

and if you go 8,000 kilometers out of the back of this room,

ואם תלכו 8,000 קילומטר מאחורי החדר הזה,

you will come to as far south as you can go anywhere on Earth,

אתם תגיעו הכי דרומה שאתם יכולים בכדור הארץ,

the Pole itself.

הקוטב הדרומי עצמו.

Now, I am not an explorer.

עכשיו אני לא חוקר.

I'm not an environmentalist.

אני לא משמר סביבה.

I'm actually just a survivor,

אני למעשה רק שורד,

and these photographs that I'm showing you here are dangerous.

והתמונות האלו שאני מראה לכם פה הן מסוכנות.

They are the ice melt of the South and North Poles.

הן המסת הקרח של הקוטב הדרומי והצפוני.

And ladies and gentlemen,

וגבירותי ורבותי,

we need to listen to what these places are telling us,

אנחנו צריכים להקשיב למה שהמקומות האלו מספרים לנו,

and if we don't, we will end up with our own survival situation

ואם לא, נגיע למצב השרדותי משלנו

here on planet Earth.

פה על כדור הארץ.

I have faced head-on these places,

עמדתי בפני המקומות האלו,

and to walk across a melting ocean of ice

וללכת ברחבי קרח אוקיינוס נמס

is without doubt the most frightening thing

זה בלי ספק הדבר הכי מפחיד

that's ever happened to me.

שקרה לי אי פעם.

Antarctica is such a hopeful place.

אנטארקטיקה היא מקום כל כך מלא תקווה.

It is protected by the Antarctic Treaty, signed in 1959.

הוא מוגן על ידי אמנת אנטארקטיקה, שנחתמה ב 1959.

In 1991, a 50-year agreement was entered into

ב 1991, הסכם , למשך 50 שנה נכנס לתוקפו,

that stops any exploitation in Antarctica,

שמונע כל ניצול של אנטארקטיקה,

and this agreement could be altered,

וההסכם הזה יכול להיות משונה,

changed, modified, or even abandoned

מעודכן, או אפילו ננטש

starting in the year 2041.

החל מ 2041.

Ladies and gentlemen,

גבירותי ורבותי,

people already far up north from here in the Arctic

אנשים כבר בצפון הרחוק פה בארקטי

are already taking advantage

כבר מנצלים

of this ice melt,

את המסת הקרחונים,

taking out resources from areas already that have been covered in ice

לוקחים המשאבים מאזורים שכוסו עלי ידי קרח

for the last 10, 20, 30,000,

במשך 10, 20, 30,000

100,000 years.

100,000 שנה.

Can they not join the dots

האם הם לא יכולים לחבר את הנקודות

and think, "Why is the ice actually melting?"

ולחשוב, "למה הקרח נמס למעשה?"

This is such an amazing place,

זה מקום כל כך מדהים,

the Antarctic, and I have worked hard

האנטארקטי, ועבדתי קשה

for the last 23 years on this mission

במשך 23 השנים האחרונות במשימה

to make sure that what's happening up here in the North

לדאוג שמה שקורה עכשיו בצפון

does never happen, cannot happen in the South.

לא יקרה לעולם, לא יכול לקרות בדרום.

Where did this all begin?

איפה כל זה התחיל?

It began for me at the age of 11.

זה התחיל בשבילי בגיל 11,

Check out that haircut. It's a bit odd. (Laughter)

תראו את התספורת הזו. היא מעט מוזרה. (צחוק)

And at the age of 11, I was inspired by the real explorers

ובגיל 11, קיבלתי השראה מהחוקרים האמיתיים

to want to try to be the first to walk to both Poles.

לרצות לנסות להיות הראשון ללכת לשני הקטבים.

I found it incredibly inspiring

מצאתי את זה מעורר השראה

that the idea of becoming a polar traveler

שהרעיון של להפוך למטייל בקטבים

went down pretty well with girls at parties when I was at university.

התקבל כל כך טוב אצל הבנות במסיבות כשהייתי באוניברסיטה.

That was a bit more inspiring.

זה היה מעט יותר מעורר השראה.

And after years, seven years of fundraising,

ואחרי שנים, שבע שנים של גיוס מימון,

seven years of being told no,

שבע שנים שאמרו לי לא,

seven years of being told by my family to seek counseling

שבע שנים שאמרו לי במשפחה ללכת ליעוץ

and psychiatric help,

וטיפול פסיכיאטרי,

eventually three of us found ourselves marching to the South Geographic Pole

לבסוף שלושה מאיתנו מצאנו את עצמנו צועדים לקוטב הדרומי הגאוגרפי

on the longest unassisted march ever made anywhere on Earth in history.

בצעדה הלא מסוייעת הארוכה ביותר בהסטוריה האנושית.

In this photograph, we are standing in an area

בתמונה הזו, עמדנו באזור

the size of the United States of America,

בגודל של ארצות הברית,

and we're on our own.

והיינו לבד.

We have no radio communications, no backup.

אין לנו תקשורת רדיו, אין גיבוי.

Beneath our feet, 90 percent of all the world's ice,

מתחת לרגלינו, 90 אחוז מכל הקרח בעולם,

70 percent of all the world's fresh water.

70 אחוז מכל המים המתוקים בעולם.

We're standing on it.

עמדנו על זה.

This is the power of Antarctica.

זה הכוח של אנטארקטיקה.

On this journey, we faced the danger of crevasses,

במסע הזה, עמדנו בפני הסכנה של בקיעים,

intense cold,

קור קיצוני,

so cold that sweat turns to ice inside your clothing,

כל כך קר שזיעה נהפכת לקרח בתוך הבגדים שלכם.

your teeth can crack,

השיניים שלכם יכולות להסדק,

water can freeze in your eyes.

מים יכולים לקפוא בעיניים.

Let's just say it's a bit chilly. (Laughter)

בואו רק נגיד שהיה מעט קריר. (צחקו)

And after 70 desperate days, we arrive at the South Pole.

ואחרי 70 ימים נואשים, הגענו לקוטב הדרומי.

We had done it.

עשינו את זה.

But something happened to me on that 70-day journey in 1986

אבל משהו קרה לי במסע בן 70 הימים הזה ב 1986

that brought me here, and it hurt.

שהביא אותי לפה, וזה כאב.

My eyes changed color in 70 days through damage.

העיניים שלי שינו צבע ב 70 ימים בגלל נזק.

Our faces blistered out.

הפנים שלנו התמלו שלפוחיות.

The skin ripped off and we wondered why.

העור נקרע ותהינו למה.

And when we got home, we were told by NASA

וכשהגעו הביתה, נאסא אמרו לנו

that a hole in the ozone had been discovered

שהחור באוזון התגלה

above the South Pole,

מעל הקוטב הדרומי,

and we'd walked underneath it the same year it had been discovered.

והלכנו מתחתיו באותה שנה בה התגלה.

Ultraviolet rays down, hit the ice, bounced back, fried out the eyes,

קרניים אולטרה סגולות, פגעו בקרח, חזרו, וטיגנו את עיניינו,

ripped off our faces.

קרעו את פנינו.

It was a bit of a shock -- (Laughter) --

זה היה שוק קטן -- (צחוק)

and it started me thinking.

וזה גרם לי להתחיל לחשוב.

In 1989, we now head north.

ב 1989, פנינו עכשיו צפונה.

Sixty days, every step away from the safety of land

שישה ימים, כל צעד הרחק מהבטחון של היבשה

across a frozen ocean.

על פני אוקיינוס קפוא.

It was desperately cold again.

זה היה קפוא עד יאוש שוב.

Here's me coming in from washing naked at -60 Celsius.

הנה אני מגיע מלהתרחץ ערום ב 60- מעלות צלסיוס.

And if anybody ever says to you, "I am cold" -- (Laughter) --

ואם מישהו אי פעם יגיד לכם, "קר לי" -- (צחוק) --

if they look like this, they are cold, definitely.

אם הם נראים ככה, קר להם, בהחלט.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And 1,000 kilometers away from the safety of land,

ובמרחק 1,000 קילומטר מהביטחון של היבשה,

disaster strikes.

אסון קורה.

The Arctic Ocean melts beneath our feet four months before it ever had in history,

האוקיינוס הארקטי נמס מתחת לרגלינו ארבעה חודשים לפני הזמן שעשה זאת אי פעם,

and we're 1,000 kilometers from safety.

ואנחנו 1,000 קילומטר מביטחון.

The ice is crashing around us, grinding, and I'm thinking, "Are we going to die?"

הקרח מתרסק סביבנו, נטחן, אני חושב, "האם אנחנו נמות?"

But something clicked in my head on this day,

אבל משהו נדלק בראש שלי באותו יום,

as I realized we, as a world, are in a survival situation,

כשהבנתי שאנחנו, כעולם, נמצאים במצב השרדותי,

and that feeling has never gone away for 25 long years.

והתחושה הזו לא נעלמה מעולם במשך 25 שנה.

Back then, we had to march or die.

אבל אז, היינו חייבים לצעוד או למות.

And we're not some TV survivor program.

לא היינו תוכנית השרדות בטלויזיה.

When things go wrong for us, it's life or death,

כשדברים השתבשו בשבילנו, זה חיים או מוות,

and our brave African-American Daryl,

והאפרו אמריקאי הגיבור שלנו דריל,

who would become the first American to walk to the North Pole,

שהפך להיות האמריקאי הראשון שצעד לקוטב הצפוני,

his heel dropped off from frostbite 200 klicks out.

העקב שלו נשר מכווית קור 200 קליקים מהמטרה.

He must keep going, he does,

הוא חייב להמשיך, הוא ממשיך,

and after 60 days on the ice, we stood at the North Pole.

ואחרי 60 יום על הקרח, עמדנו בקוטב הצפוני.

We had done it.

עשינו את זה.

Yes, I became the first person in history stupid enough to walk to both Poles,

כן, הפכתי לאדם הראשון בהסטוריה שהיה טיפש מספיק ללכת לשני הקטבים,

but it was our success.

אבל זו היתה ההצלחה שלנו.

And sadly, on return home,

ולמרבה הצער, בחזרה הביתה,

it was not all fun.

זה לא היה הכל כיף.

I became very low.

הפכתי למאוד מדוכא.

To succeed at something is often harder than actually making it happen.

להצליח במשהו זה הרבה פעמים קשה יותר מלגרום לזה לקרות.

I was empty, lonely, financially destroyed.

הייתי ריק, בודד, הרוס כלכלית.

I was without hope,

הייתי ללא תקווה,

but hope came in the form of the great Jacques Cousteau,

אבל התקווה באה אלי בצורה של זאק קוסטו הדגול,

and he inspired me to take on the 2041 mission.

והוא נתן לי השראה לקחת את משימת 2041.

Being Jacques, he gave me clear instructions:

וכמו ז'אק הוא נתן לי הוראות ברורות:

Engage the world leaders, talk to industry and business,

ערב את המנהיגים העולמיים, דבר עם התעשייה והעסקים,

and above all, Rob, inspire young people,

ומעל הכל, רוב, תן השראה לאנשים צעירים,

because they will choose the future of the preservation of Antarctica.

מפני שהם יבחרו את העתיד של השימור של אנטארקטיקה.

For the world leaders, we've been to every world Earth Summit,

למנהיגי העולם, היינו בכל פסגה עולמית,

all three of them, with our brave yacht, 2041,

כל השלוש, עם היאכטה האמיצה שלנו, 2041,

twice to Rio, once in '92, once in 2012,

פעמיים בריו, פעם ב 92, ופעם ב 2012,

and for the Earth Summit in Johannesburg,

ול"פסגת כדור הארץ" ביוהנסבורג,

we made the longest overland voyage ever made with a yacht,

עשינו את המסע היבשתי הארוך ביותר עם יאכטה,

13,000 kilometers around the whole of Southern Africa

13,000 קילומטר מסביב לכל דרום אפריקה

doing our best to inspire over a million young people in person

עשינו את מיטבינו לתת השראה ליותר ממליון צעירים אישית

about 2041 and about their environment.

על 2041 ועל הסביבה שלהם.

For the last 11 years, we have taken over 1,000 people,

במשך 11 השנים האחרונות, לקחנו יותר מ 1,000 אנשים,

people from industry and business, women and men from companies,

אנשים מהתעשיה ועסקים, נשים וגברים מחברות,

students from all over the world, down to Antarctica,

סטודנטים מכל העולם, למטה לאנטארקטיקה,

and during those missions, we've managed to pull out

ובמהלך המשימות האלו, הצלחנו להוציא

over 1,500 tons of twisted metal left in Antarctica.

יותר מ 1,500 טונות של מתכת מעוותת שנשארו באנטארקטיקה.

That took eight years, and I'm so proud of it

זה לקח שמונה שנים, ואני כל כך גאה בזה

because we recycled all of it back here in South America.

מפני שמחזרנו את כולה בדרום אמריקה.

I have been inspired ever since I could walk

קיבלתי השראה מאז שיכולתי ללכת

to recycle by my mum.

למחזר מאימי.

Here she is, and my mum --

הנה היא, ואימי --

(Applause) --

(מחיאות כפיים) --

my mum is still recycling,

אימי עדיין ממחזרת,

and as she is in her 100th year, isn't that fantastic?

והיא בשנת ה 100 שלה, זה לא פנטסטי?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And when -- I love my mum.

וכש -- אני אוהב את אמא שלי.

(Laughter)

(צחוק)

But when Mum was born,

אבל כשאימי נולדה,

the population of our planet was only 1.8 billion people,

האוכלוסיה של הפלנטה היתה רק 1.8 מיליארד אנשים,

and talking in terms of billions,

ודיבור במונחים של מיליארדים,

we have taken young people from industry and business

לקחנו אנשים צעירים מהתעשיה והעסקים

from India, from China.

מהודו, סין,

These are game-changing nations, and will be hugely important

אלה אומות משנות משחק, ויהיו מאוד חשובות

in the decision about the preservation of the Antarctic.

בהחלטה על השימור של אנטארקטיקה.

Unbelievably, we've engaged and inspired women to come from the Middle East,

לא יאמן, ערבנו ונתנו השראה לנשים מהמזרח התיכון,

often for the first time they've represented their nations in Antarctica.

הרבה פעמים בפעם הראשונה הם יצגו את מדינתן באנטרארקטיקה.

Fantastic people, so inspired.

אנשים נפלאים, כל כך מעוררי השראה.

To look after Antarctica,

לשמור על אנטארקטיקה,

you've got to first engage people with this extraordinary place,

אתם צריכים לחבר אנשים קודם עם המקום יוצא הדופן הזה,

form a relationship, form a bond,

ליצור יחסים, ליצור קשר,

form some love.

ליצור קצת אהבה.

It is such a privilege to go to Antarctica,

זו כזו זכות להגיע לאנטארקטיקה,

I can't tell you.

אני לא יכול לספר לכם.

I feel so lucky,

אני מרגיש כל כך בר מזל,

and I've been 35 times in my life,

והייתי שם 35 פעמים בחיי,

and all those people who come with us return home as great champions,

וכל האנשים האלה שבאים איתנו חוזרים הביתה כמגינים גדולים,

not only for Antarctica,

לא רק עבור אנטרארקטיקה,

but for local issues back in their own nations.

אלא לנושאים מקומיים באומות שלהם.

Let's go back to where we began: the ice melt of the North and South Poles.

בואו נחזור למקום ממנו התחלנו: הקרח הנמס של הקוטב הדרומי והצפוני.

And it's not good news.

וזה לא חדשות טובות.

NASA informed us six months ago

נאסא הודיע לנו לפני שישה חודשים

that the Western Antarctic Ice Shelf is now disintegrating.

שמדף הקרח המערב אנטארקטי מתפורר עכשיו.

Huge areas of ice --

אזורים עצומים של קרח --

look how big Antarctica is even compared to here --

תראו כמה אנטארקטיקה גדולה אפילו יחסית לפה --

Huge areas of ice are breaking off from Antarctica,

אזורים עצומים של קרח נשברים מאנטארקטיקה,

the size of small nations.

בגוודל של מדינות קטנות.

And NASA have calculated that the sea level will rise,

ונאסא חישבו שפני הים יעלו,

it is definite,

זה וודאי,

by one meter in the next 100 years,

במטר אחד במאה השנים הבאות,

the same time that my mum has been on planet Earth.

אותו זמן בו אימי היתה על כדור הארץ.

It's going to happen,

זה יקרה,

and I've realized that the preservation of Antarctica

והבנתי שהשימור של אנטארקטיקה

and our survival here on Earth are linked.

וההשרדות שלנו פה על כדור הארץ קשורים.

And there is a very simple solution.

ויש פיתרון מאוד פשוט.

If we are using more renewable energy in the real world,

אם נשתמש ביותר אנרגיה מתחדשת בעולם האמיתי

if we are being more efficient with the energy here,

אם נהיה יותר יעילים עם האנרגיה פה,

running our energy mix in a cleaner way,

ונפעיל את ערוב האנרגיה שלנו בדרך נקיה יותר,

there will be no financial reason to go and exploit Antarctica.

לא יהיו סיבות כלכליות ללכת ולנצל את אנטארקטיקה.

It won't make financial sense,

זה לא יעשה הגיון כלכלי,

and if we manage our energy better, we also may be able to slow down,

ואם ננהל את האנרגיה שלנו טוב יותר, אולי נהיה מסוגלים גם להאט,

maybe even stop,

אולי אפילו לעצור,

this great ice melt that threatens us.

את המסת הקרח הגדולה הזו שמאיימת עלינו.

It's a big challenge, and what is our response to it?

זה אתגר גדול, ומה התגובה שלנו לזה?

We've got to go back one last time,

אנחנו חייבים לחזור פעם אחרונה,

and at the end of next year,

ובסוף השנה הבאה,

we will go back to the South Geographic Pole,

נחזור לקוטב הדרומי הגאוגרפי,

where we arrived 30 years ago on foot,

לשם הגענו ברגל לפני 30 שנה,

and retrace our steps of 1,600 kilometers,

ונחזור על 1,600 הקילומטרים האלו,

but this time only using renewable energy to survive.

אבל הפעם בשימוש רק באנרגיה מתחדשת כדי לשרוד.

We will walk across those icecaps, which far down below are melting,

נלך לרוחב כיפות הקרח האלו, שהרחק למטה נמסות,

hopefully inspiring some solutions on that issue.

ובתקווה ניתן השראה לכמה פתרונות למצב.

This is my son, Barney.

זה בני, ברני,

He is coming with me.

הוא בא איתי.

He is committed to walking side by side with his father,

הוא מחוייב ללכת ליד אביו,

and what he will do is to translate these messages

ומה שהוא יעשה זה לתרגם את המסרים האלה

and inspire these messages to the minds of future young leaders.

ולתת השראה למסרים האלה לראשים של מנהיגים צעירים עתידיים.

I'm extremely proud of him.

אני ממש גאה בו.

Good on him, Barney.

מעולה לך, ברני.

Ladies and gentlemen, a survivor -- and I'm good --

גבירותי ורבותי, שורד -- ואני בסדר --

a survivor sees a problem and doesn't go, "Whatever."

שורד רואה את הבעיה ולא אומר, "לא משנה."

A survivor sees a problem and deals with that problem

שורד רואה בעיה ומתמודד עם הבעיה

before it becomes a threat.

לפני שהיא הופכת לאיום.

We have 27 years to preserve the Antarctic.

יש לנו 27 שנים לשמר את אנטארקטיקה.

We all own it.

היא בבעלות כולנו.

We all have responsibility.

לכולנו יש אחריות.

The fact that nobody owns it maybe means that we can succeed.

העובדה שהיא לא בבעלות אף אחד אולי אומרת שאנחנו יכולים להצליח.

Antarctica is a moral line in the snow,

אנטארקטיקה היא קו המורלי בשלג,

and on one side of that line we should fight,

ומצד אחד אנחנו צריכים להלחם,

fight hard for this one beautiful, pristine place left alone on Earth.

להלחם חזק עבור המקום היפיפה הטהור הזה שנשאר לבד על כדור הארץ.

I know it's possible.

אני יודע שזה אפשרי.

We are going to do it.

אנחנו הולכים לעשות את זה.

And I'll leave you with these words from Goethe.

ואני אשאיר אתכם עם המילים האלה מגתה.

I've tried to live by them.

ניסיתי לחיות לפיהן.

"If you can do, or dream you can,

"אם אתם יכולים לעשות, או לחלום אתם יכולים,

begin it now,

התחילו עם זה עכשיו,

for boldness has genius, power and magic in it."

מפני שלעזות יש גאוניות, כוח וקסם בתוכה."

Good luck to you all.

בהצלחה לכולכם.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)

(Applause)