Lee Smolin: How science is like democracy

מתרגם: Amit Lampit מבקר: Ariella Cwikel

So, about three years ago I was in London,

לפני שלוש שנים בערך הייתי בלונדון,

and somebody called Howard Burton came to me and said,

ומישהו בשם הווארד בורטון בא אליי ואמר,

I represent a group of people,

אני מייצג קבוצת אנשים,

and we want to start an institute in theoretical physics.

ןאנחנו רוצים להקים מכון לפיזיקה תיאורטית.

We have about 120 million dollars, and we want to do it well.

יש לנו בערך 120 מיליון דולר, ואנחנו רוצים לעשות את זה היטב.

We want to be in the forefront fields,

אנחנו רוצים להיות בחזית המדע,

and we want to do it differently.

ואנחנו רוצים לעשות את זה אחרת.

We want to get out of this thing

אנחנו רוצים להשתחרר מהמצב הזה

where the young people have all the ideas, and the old people have all the power

שבו לאנשים הצעירים יש את כל הרעיונות, ולמבוגרים יש את כל הכוח

and decide what science gets done.

ומחליטים באילו תחומים האחרים יעבדו.

It took me about 25 seconds to decide that that was a good idea.

לקח לי בערך 25 שניות להחליט שזה רעיון טוב.

Three years later, we have the Perimeter Institute for Theoretical Physics

שלוש שנים אחר כך יש לנו את מכון פרימטר (היקף) לפיזיקה תיאורטית

in Waterloo, Ontario. It’s the most exciting job I’ve ever had.

בווטרלו, אונטריו. זוהי העבודה הכי מרגשת שהיתה לי אי פעם.

And it’s the first time I’ve had a job where I’m afraid to go away

וזו הפעם הראשונה שאני חושש להיעדר מהעבודה

because of everything that’s going to happen in this week when I’m here.

בגלל כל מה שיכול לקרות בשבוע שבו אני נמצא כאן.

(Laughter)

(צחוק)

But in any case, what I’m going to do in my little bit of time

אבל בכל מקרה, מה שאני הולך לעשות בזמן הקצר שניתן לי,

is take you on a quick tour of some of the things

זה לקחת אתכם לסיור קצר בין כמה מהדברים

that we talk about and we think about.

עליהם אנו מדברים וחושבים.

So, we think a lot about what really makes science work?

אז אנחנו חושבים הרבה על מה באמת מניע את המדע?

The first thing that anybody who knows science,

הדבר הראשון שכל אחד שמכיר את המדע

and has been around science,

ועסק במדע

is that the stuff you learn in school as a scientific method

הוא שהדברים שאנחנו לומדים בבית הספר כשיטות מדעיות

is wrong. There is no method.

הם לא נכונים. אין שיטה.

On the other hand, somehow we manage to reason together

מצד שני, איכשהו אנחנו מצליחים להסיק ביחד

as a community, from incomplete evidence

כקהילה, מתוך ראיות שאינן שלמות

to conclusions that we all agree about.

מסקנות עליהן כולנו מסכימים.

And this is, by the way, something that a democratic society also has to do.

וזה, אגב, משהו שגם על קהילה דמוקרטית לעשות.

So how does it work?

אז איך זה עובד?

Well, my belief is that it works

ובכן, לדעתי זה עובד

because scientists are a community bound together by an ethics.

מפני שמדענים הם קהילה המחוברת ע"י אתיקה משותפת.

And here are some of the ethical principles.

והנה כמה מהעקרונות האתיים האלה.

I’m not going to read them all to you because I’m not in teacher mode.

אני לא אקריא לכם כרגע את כולם מפני שאני לא במצב להיות מורה,

I’m in entertain, amaze mode.

אני במצב לבדר, ולהדהים.

(Laughter)

(צחוק)

But one of the principles is that everybody

אבל אחד העקרונות הוא שכל האנשים

who is part of the community gets to fight and argue

שמשתייכים לקהילה נלחמים ומתווכחים

as hard as they can for what they believe.

ככל יכולתם בעד הדברים שהם מאמינים בהם

But we’re all disciplined by the understanding

אבל כולנו חונכנו לאור הרעיון

that the only people who are going to decide, you know,

שהאנשים היחידים שעתידים להחליט, אתם יודעים,

whether I’m right or somebody else is right,

אם אני צודק או שמא מישהו אחר,

are the people in our community in the next generation,

הם החברים בקהילה שלנו בדור הבא,

in 30 and 50 years.

בעוד 30 או 50 שנה.

So it’s this combination of respect

אז זהו שילוב של כבוד

for the tradition and community we’re in,

למסורת ולקהילה שלנו,

and rebellion that the community requires to get anywhere,

עם המרידה שהקהילה זקוקה לו כדי להגיע לאיפשהו,

that makes science work.

שגורמים למדע לעבוד.

And being in this process of being in a community

והתהליך הזה של השתייכות לקהילה

that reasons from shared evidence to conclusions,

שמסיקה מסקנות מראיות משותפות,

I believe, teaches us about democracy.

לדעתי, מלמד אותנו על דמוקרטיה.

Not only is there a relationship between the ethics of science

לא רק שיש קשר בין האתיקה המדעית

and the ethics of being a citizen in democracy,

לאתיקה האזרחית,

but there has been, historically, a relationship

אלא שיש גם, היסטורית, קשר

between how people think about space and time, and what the cosmos is,

בין איך שאנשים חושבים על זמן ומרחב, ומהו היקום,

and how people think about the society that they live in.

לבין איך שאנשים חושבים על החברה בה הם חיים.

And I want to talk about three stages in that evolution.

ואני רוצה לדבר על שלושה שלבים בתהליך ההתפתחות הזה.

The first science of cosmology that was anything like science

מדע היקום הראשון שהיה מדע במלוא מובן המילה,

was Aristotelian science, and that was hierarchical.

היה המדע האריסטוטלי, שהיה היררכי.

The earth is in the center, then there are these crystal spheres,

כדור הארץ במרכז, אז באים כדורי הקריסטל האלה,

the sun, the moon, the planets and finally the celestial sphere,

השמש, הירח, הפלנטות ובסוף כיפת השמים,

where the stars are. And everything in this universe has a place.

היכן שנמצאים הכוכבים. ולכל דבר ביקום הזה יש מקום.

And Aristotle’s law of motion was that everything

וחוק התנועה של אריסטו היה שכל דבר

goes to its natural place, which was of course,

הולך למקום הטבעי שלו, שהיה כמובן,

the rule of the society that Aristotle lived in,

החוק בחברה שבה אריסטו חי,

and more importantly, the medieval society that, through Christianity,

ויותר חשוב מכך, חברת ימי הביניים שדרך הנצרות,

embraced Aristotle and blessed it.

אימצה ובירכה את אריסטו.

And the idea is that everything is defined.

והרעיון הוא שכל דבר הינו מוגדר.

Where something is, is defined with respect to this last sphere,

היכן נמצא משהו, מוגדר בהתאם לכיפה המוחלטת הזו,

the celestial sphere, outside of which is this eternal,

כיפת השמיים, אשר מחוץ לה נמצא התחום הנצחי הזה,

perfect realm, where lives God,

המושלם, היכן שחי האלוהים,

who is the ultimate judge of everything.

שהינו השופט הסופי של הכל.

So that is both Aristotelian cosmology,

כך היה גם מדע היקום האריסטוטלי,

and in a certain sense, medieval society.

ובמידה מסוימת, חברת ימי הביניים.

Now, in the 17th century there was a revolution in thinking about

במאה ה- 17 התחוללה מהפכה בחשיבה על

space and time and motion and so forth of Newton.

מרחב וזמן ותנועה, וכן הלאה, של ניוטון.

And at the same time there was a revolution in social thought

ובאותו זמן התחוללה מהפכה בחשיבה החברתית

of John Locke and his collaborators.

של ג'ון לוק ושותפיו.

And they were very closely associated.

והם היו קשורים מאוד אחד לשני.

In fact, Newton and Locke were friends.

למעשה, ניוטון ולוק היו חברים.

Their way of thinking about space and time and motion on the one hand,

דרך החשיבה שלהם על מרחב וזמן ותנועה מצד אחד,

and a society on the other hand, were closely related.

ועל החברה מצד שני, היו קשורים מאוד.

And let me show you.

ותנו לי להראות לכם.

In a Newtonian universe, there’s no center -- thank you.

ביקום ניוטוני, אין מרכז -- תודה לך.

There are particles and they move around

יש חלקיקים והם זזים במרחב

with respect to a fixed, absolute framework of space and time.

ביחס למסגרת קבועה ומוחלטת של זמן ומרחב.

It’s meaningful to say absolutely where something is in space,

חשוב להגיד איפה משהו נמצא בדיוק בחלל,

because that’s defined, not with respect to say, where other things are,

מפני שאז ניתן להגדיר מיקום לא ביחס למיקום של דברים אחרים,

but with respect to this absolute notion of space,

אלא ביחס למושג המוחלט הזה של חלל.

which for Newton was God.

שבשביל ניוטון זה היה אלוהים.

Now, similarly, in Locke’s society there are individuals

עכשיו, על אותו משקל, בחברה עפ"י לוק יש יחידים

who have certain rights, properties in a formal sense,

שיש להם זכויות מסוימות, קניינים רשמיים,

and those are defined with respect to some absolute,

אשר מוגדרים ביחס למושגים מוחלטים

abstract notions of rights and justice, and so forth,

ומופשטים של זכויות וצדק, וכן הלאה,

which are independent of what else has happened in the society.

שאינם תלויים במה שקורה בחברה.

Of who else there is, of the history and so forth.

במה עוד נמצא, בהיסטוריה וכיוצא בזה.

There is also an omniscient observer

בנוסף קיים צופה יודע-כל

who knows everything, who is God,

שהוא אלוהים,

who is in a certain sense outside the universe,

אשר נמצא במובן מסוים מחוץ ליקום,

because he has no role in anything that happens,

מפני שאין לו תפקיד בשום דבר שקורה,

but is in a certain sense everywhere,

אבל במובן מסוים נמצא בכל מקום,

because space is just the way that God knows

מפני שחלל הוא בדיוק הדרך שבה אלוהים יודע

where everything is, according to Newton, OK?

איפה הכל נמצא, לפי ניוטון, בסדר?

So this is the foundations of what’s called, traditionally,

אז אלה היסודות של מה שמכונה, מסורתית,

liberal political theory and Newtonian physics.

התאוריה הליברלית ופיזיקה ניוטונית.

Now, in the 20th century we had a revolution

עכשיו, במאה ה- 20 עברנו מהפכה

that was initiated at the beginning of the 20th century,

שהתחילה בתחילה המאה ה- 20

and which is still going on.

ועדיין מתקיימת.

It was begun with the invention

היא התחילה עם המצאת

of relativity theory and quantum theory.

תורת היחסות ותורת הקוואנטים.

And merging them together to make the final quantum theory

והמיזוג של שניהם לכדי תורת הקוואנטים הסופית

of space and time and gravity, is the culmination of that,

של מרחב וזמן וכח הכבידה, הוא השיא של זה,

something that’s going on right now.

אשר מתרחש בזמננו אנו.

And in this universe there’s nothing fixed and absolute. Zilch, OK.

וביקום הזה שום דבר אינו קבוע ומוחלט. כלום.

This universe is described by being a network of relationships.

היקום הזה מתואר כרשת של יחסים.

Space is just one aspect, so there’s no meaning to say

החלל הוא רק מישור אחד, כך שאין שום משמעות לקביעה,

absolutely where something is.

איפה משהו נמצא בדיוק.

There’s only where it is relative to everything else that is.

מה שחשוב זה רק איפה הוא נמצא ביחס לכל שאר הדברים.

And this network of relations is ever-evolving.

ורשת הקשרים האלה מתפתחת כל הזמן.

So we call it a relational universe.

אז אנו קוראים לזה יקום יחסי.

All properties of things are about these kinds of relationships.

כל התכונות של כל הדברים נובעות מסוגים אלה של יחסים.

And also, if you’re embedded in such a network of relationships,

וכמו כן, אם אתה מוטמע ברשת כזו של יחסים,

your view of the world has to do with what information

תפישת העולם שלך תלויה במידע

comes to you through the network of relations.

אשר מגיע אליך דרך רשת היחסים.

And there’s no place for an omniscient observer

ואין מקום לרואה כל-יכול

or an outside intelligence knowing everything and making everything.

או לתבונה חיצונית שיודעת ועושה הכל.

So this is general relativity, this is quantum theory.

אז זוהי היחסות הכללית, זוהי תורת הקוואנטים.

This is also, if you talk to legal scholars,

אלה גם, אם אתה מדבר עם משפטנים,

the foundations of new ideas in legal thought.

היסודות של הרעיונות החדשים בחשיבה המשפטית.

They’re thinking about the same things.

הם חושבים על אותם הדברים.

And not only that, they make the analogy

ולא רק זאת, הם יוצרים לעיתים תכופות אנלוגיות

to relativity theory and cosmology often.

לתורת היחסות ולחקר החלל.

So there’s an interesting discussion going on there.

אז מתנהל כאן דיון מעניין.

This last view of cosmology is called the relational view.

התפישה האחונה הזו בחקר החלל מכונה התפיסה היחסית.

So the main slogan here is that there’s nothing outside the universe,

אז הסיסמא המרכזית כאן היא שאין שום דבר מחוץ ליקום,

which means that there’s no place

כלומר שאין מקום

to put an explanation for something outside.

להסביר משהו חיצוני.

So in such a relational universe,

כך שביקום יחסי כזה,

if you come upon something that’s ordered and structured,

אם אתה נתקל במשהו מסודר ומובנה,

like this device here, or that device there,

כמו המכשיר כאן, או המכשיר שם,

or something beautiful, like all the living things,

או משהו יפה, כמו כל הדברים החיים,

all of you guys in the room --

כל החבר'ה בחדר הזה --

"guys" in physics, by the way, is a generic term: men and women.

בפיזיקה, אגב, "חבר'ה" הוא מושג כללי; גברים ונשים

(Laughter)

(צחוק)

Then you want to know, you’re a person,

ואז אתה רוצה לדעת, אתה בן אדם,

you want to know how is it made.

אתה רוצה לדעת איך זה נוצר.

And in a relational universe the only possible explanation was, somehow it made itself.

וביקום רציונלי ההסבר האפשרי היחידי הוא שאיכשהו זה נוצר מעצמו.

There must be mechanisms of self-organization

חייבים להיות מנגנונים של ארגון עצמי

inside the universe that make things.

בתוך היקום, שיוצר דברים.

Because there’s no place to put a maker outside,

מפני שאין מקום ליוצר,

as there was in the Aristotelian and the Newtonian universe.

כפי שהיה ביקומים של אריסטו ושל ניוטון.

So in a relational universe we must have processes of self-organization.

אז ביקום רציונלי חייבים להיות לנו תהליכים של ארגון עצמי.

Now, Darwin taught us that there are processes of self-organization

עכשיו, דרווין חשב שיש תהליכים של ארגון עצמי,

that suffice to explain all of us and everything we see.

שמספקים הסבר הולם לקיום שלנו ושל כל דבר שאנחנו רואים.

So it works. But not only that,

כך זה עובד. אבל יתרה מכך,

if you think about how natural selection works,

אם אתה חושב על הדרך בו עובדת הברירה הטבעית,

then it turns out that natural selection

מתברר שהברירה הטבעית

would only make sense in such a relational universe.

תיתכן רק ביקום רציונלי.

That is, natural selection works on properties,

כלומר, ברירה טבעית מבוססת על תכונות,

like fitness, which are about relationships

כמו עמידות, הקשורות ליחסים

of some species to some other species.

בין זנים מסוימים לאחרים.

Darwin wouldn’t make sense in an Aristotelian universe,

דרוויניזם לא היה יכול להיחשב הגיוני ביקום אריסטוטלי,

and wouldn’t really make sense in a Newtonian universe.

וגם לא ממש ביקום הניוטוני.

So a theory of biology based on natural selection

אז תיאוריה ביולוגית המבוססת על ברירה טבעית

requires a relational notion of

דורשת חשיבה יחסית באשר

what are the properties of biological systems.

לתכונות של מערכות ביולוגיות.

And if you push that all the way down, really,

ואם אתה חושב על זה לעומק, באמת,

it makes the best sense in a relational universe

זהו ההסבר הסביר ביותר ביקום יחסי

where all properties are relational.

בהן כל התכונות הן יחסיות.

Now, not only that, but Einstein taught us

ולא רק זה, אלא שאינשטיין לימד אותנו

that gravity is the result of the world being relational.

שכח המשיכה הוא התוצאה של היותו של העולם יחסי.

If it wasn’t for gravity, there wouldn’t be life,

ללא כח המשיכה, לא היו חיים,

because gravity causes stars to form and live for a very long time,

מפני שכוח המשיכה גורם לכוכבים להיווצר ולחיות לשנים רבות,

keeping pieces of the world, like the surface of the Earth,

שומר על חלקים של העולם, כמו האדמה,

out of thermal equilibrium for billions of years so life can evolve.

מפני שיווי משקל תרמי למשך מיליארדי שנים כדי שחיים יוכלו להיווצר.

In the 20th century,

במאה ה- 20,

we saw the independent development of two big themes in science.

ראינו את ההתפתחות העצמאית של שני תחומים גדולים במדע.

In the biological sciences, they explored

ביולוגים חקרו

the implications of the notion that order and complexity

את משמעות הרעיון שסדר ומורכבות

and structure arise in a self-organized way.

ומבנה צצים באופן עצמאי.

That was the triumph of Neo-Darwinism and so forth.

זהו הניצחון של הנאו-דרוויניזם וכן הלאה.

And slowly, that idea is leaking out to the cognitive sciences,

ולאט לאט, הרעיון הזה חודר למדעים הקוגניטיביים,

the human sciences, economics, et cetera.

למדעי האדם, לכלכלה ועוד.

At the same time, we physicists

באותו הזמן, אנו הפיזיקאים

have been busy trying to make sense of

היינו עסוקים בלמצוא היגיון

and build on and integrate the discoveries

ולקדם ולשלב את הגילויים

of quantum theory and relativity.

של תורת הקוואנטים והיחסיות.

And what we’ve been working out is the implications, really,

אבל למעשה עבדנו על ההשלכות,

of the idea that the universe is made up of relations.

של הרעיון שהיקום בנוי מיחסים.

21st-century science is going to be driven

המאה ה- 21 עומדת להיות מובלת

by the integration of these two ideas:

ע"י השילוב בין שני רעיונות:

the triumph of relational ways of thinking

ניצחונה של החשיבה היחסית

about the world, on the one hand,

על העולם, מצד אחד,

and self-organization or Darwinian ways of thinking about the world,

וארגון עצמי או דרכי חשיבה דרוויניסטיות על העולם,

on the other hand.

על העולם, מצד שני.

And also, is that in the 21st century

וכמו כן, במאה ה- 21

our thinking about space and time and cosmology,

גם החשיבה שלנו על מרחב וזמן וחקר החלל,

and our thinking about society are both going to continue to evolve.

וגם החשיבה שלנו על החברה עומדים להתפתח.

And what they’re evolving towards is the union

וכיוון התתפחות שלהם הוא איחוד

of these two big ideas, Darwinism and relationalism.

של שני רעיונות, דרוויזינם ורציונליזם.

Now, if you think about democracy from this perspective,

עכשיו, אם אתה חושב על דמוקרטיה מנקודת המבט הזו,

a new pluralistic notion of democracy would be one that recognizes

מושג חדש ופלורליסטי של דמוקרטיה יהיה זה שמזהה

that there are many different interests, many different agendas,

שיש בחברה הרבה אינטרסים ואג'נדות שונות,

many different individuals, many different points of view.

הרבה אנשים שונים, הרבה תפיסות עולם שונות.

Each one is incomplete, because you’re embedded

כל אחת אינה שלמה, מפני שאתה מוטמע

in a network of relationships.

ברשת היחסים.

Any actor in a democracy is embedded

שחקן בדמוקרטיה הינו מוטמע

in a network of relationships.

ברשת יחסים.

And you understand some things better than other things,

ואתה מבין שדברים מסוימים טובים מאחרים,

and because of that there’s a continual jostling

ומשום כך יש התנגשות מתמדת

and give and take, which is politics.

ומקח וממכר, שזוהי הפולוטיקה.

And politics is, in the ideal sense,

ופוליטיקה היא, במובן המושלם,

the way in which we continually address

הדרך שבה אנו שוב ושוב מתמודדים

our network of relations in order to achieve

עם רשת הקשרים בחברה עמ"נ להשיג

a better life and a better society.

חיים טובים יותר, וחברה טובה יותר.

And I also think that science will never go away and --

ואני חושב שגם המדע אף פעם לא יעלם ו --

I’m finishing on this line.

אני מסיים כאן.

(Laughter)

(צחוק)

In fact, I’m finished. Science will never go away.

למעשה, סיימתי. המדע אף פעם לא ייעלם.