Reviving New York's rivers -- with oysters! | Kate Orff

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Shahar Kaiser

I am passionate about the American landscape

אני מלאת תשוקה לגבי הנוף האמריקאי

and how the physical form of the land,

ואיך הצורה הפיסית של האדמה,

from the great Central Valley of California

מהעמק המרכזי הגדול של קליפורניה

to the bedrock of Manhattan,

לסלע הבסיס של מנהטן,

has really shaped our history and our character.

עיצבה את ההסטוריה והאופי שלנו.

But one thing is clear.

אבל דבר אחד ברור.

In the last 100 years alone,

במאה השנים האחרונות בלבד,

our country -- and this is a sprawl map of America --

הארץ שלנו -- וזו מפת התפשטות האוכלוסיה של אמריקה --

our country has systematically

הארץ שלנו בצורה שיטתית

flattened and homogenized the landscape

שיטחה את הנוף והפכה אותו להומוגני

to the point where we've forgotten

עד למצב ששכחנו

our relationship with the plants and animals

את היחסים שלנו עם הצמחיה והחיות

that live alongside us

שחיים לצידנו

and the dirt beneath our feet.

והחול מתחת לרגלינו.

And so, how I see my work contributing

ואיך שאני רואה את העבודה שלי תורמת

is sort of trying to literally re-imagine these connections

היא בנסיון לדמיין מחדש מילולית את הקשרים האלה

and physically rebuild them.

ולבנות אותם מחדש פיסית.

This graph represents what we're dealing with now

הגרף הזה מציג את מה שאנחנו מתמודדים איתו עכשיו

in the built environment.

בסביבה הבנויה.

And it's really a conflux

וזו באמת התמזגות

of urban population rising,

של עליה באוכלוסיה האורבנית,

biodiversity plummeting

מגוון החי והצומח צונח

and also, of course, sea levels rising

וגם, כמובן, פני הים עולים

and climate changing.

והאקלים משתנה.

So when I also think about design,

אז כשאני גם חושבת על עיצוב,

I think about

אני חושבת על

trying to rework and re-engage

נסיון לעבד מחדש ולארגן מחדש

the lines on this graph

את הקוים על הגרף הזה

in a more productive way.

בצורה פרודוקטיבית יותר.

And you can see from the arrow here

ואתם יכולים לראות מהחץ פה

indicating "you are here,"

שמראה שאתם פה,

I'm trying to sort of blend and meld

אני מנסה לערבב ולאחד

these two very divergent fields

את שני התחומים השונים האלה

of urbanism and ecology,

של אורבניזציה ואקולוגיה,

and sort of bring them together in an exciting new way.

ולקרב אותם ביחד בדרך חדשה ומסעירה.

So the era of big infrastructure is over.

אז העידן של תשתיות גדולות חלף.

I mean, these sort of top-down,

אני מתכוונת, הפתרונות האלה,

mono-functional, capital-intensive solutions

מן מלמעלה למטה, חד תיפקודיות, צורכות הון גדול

are really not going to cut it.

באמת לא יספיקו.

We need new tools and new approaches.

אנחנו צריכים כלים חדשים וגישות חדשות.

Similarly, the idea of architecture

בדומה, הרעיון של אכיטקטורה

as this sort of object in the field,

כמין סוג של אובייקט בתחום,

devoid of context,

מנותק מהקשר,

is really not the --

הוא באמת לא --

excuse me, it's fairly blatant --

תסלחו לי, זה די בוטה --

is really not the approach

הוא באמת לא הגישה

that we need to take.

שאנחנו צריכים לנקוט.

So we need new stories,

אז אנחנו צריכים סיפורים חדשים,

new heroes and new tools.

גיבורים חדשים וכלים חדשים.

So now I want to introduce you to my new hero

אז עכשיו אני רוצה להציג לכם את הגיבורה החדשה שלי

in the global climate change war,

במלחמה בשינוי האקלים הגלובלי,

and that is the eastern oyster.

וזו הצדפה המזרחית.

So, albeit a very small creature

אז, למרות שזה יצור קטן מאוד

and very modest,

ומאוד צנוע,

this creature is incredible,

היצור הזה הוא מדהים,

because it can agglomerate

מפני שהוא יכול להערם

into these mega-reef structures.

למבני מגה שוניות,

It can grow; you can grow it;

הוא יכול לגדול, אפשר לגדל אותו,

and -- did I mention? -- it's quite tasty.

והזכרתי שהוא מאוד טעים.

So the oyster was the basis

אז הצדפה היתה בסיס

for a manifesto-like urban design project

לפרוייקט תכנון עירוני

that I did about the New York Harbor

שעשיתי על נמל ניו יורק

called "oyster-tecture."

שנקרא "ארכיטקטורת-צדפות."

And the core idea of oyster-tecture is to harness the biological power

והרעיון המרכזי של ארכיטקטורת צדפות הוא לרתום את הכוח הביולוגי

of mussels, eelgrass and oysters --

של הצדפות, אצות וצדפות --

species that live in the harbor --

מינים שחיים בנמל --

and, at the same time,

ובאותו זמן,

harness the power of people

לרתום את כוח האנשים

who live in the community

שחיים בקהילה

towards making change now.

למען הבאת שינוי עכשיו.

Here's a map of my city, New York City,

הנה מפה של העיר שלי, ניו יורק,

showing inundation in red.

עם הצפות נראות באדום.

And what's circled is the site that I'm going to talk about,

ומה שמוקף זה האתר שאני עומדת לדבר עליו,

the Gowanus Canal and Governors Island.

תעלת גואנוס ואי המושלים.

If you look here at this map,

אם תביטו פה במפה,

showing everything in blue

תראו שכל מה שכחול

is out in the water,

הוא במים,

and everything in yellow is upland.

וכל מה שצהוב הוא על האדמה.

But you can see, even just intuit, from this map,

אבל אתם יכולים לראות, אפילו בצורה אינטואיטיבית מהמפה,

that the harbor has dredged and flattened,

שהנמל נחפר ושוטח,

and went from a rich, three-dimensional mosaic to flat muck

והפך ממוזאיקה תלת מימדית עשירה לבוץ שטוח

in really a matter of years.

בתוך זמן של שנים.

Another set of views of actually the Gowanus Canal itself.

סט נוסף של מראות של תעלת גואנוס עצמה.

Now the Gowanus is particularly smelly -- I will admit it.

עכשיו הגואנוס מסריחה במיוחד -- אני אודה בזה.

There are problems of sewage overflow

יש בעיות של זרימת שפכים עודפים

and contamination,

וזיהום,

but I would also argue that almost every city

אבל אני גם אטען שכמעט בכל עיר

has this exact condition,

יש את המצב הזהה הזה,

and it's a condition that we're all facing.

וזה מצב שכולנו מתמודדים איתו.

And here's a map of that condition,

והנה מפה של המצב הזה,

showing the contaminants in yellow and green,

מראה את המזהמים בצהוב וירוק,

exacerbated by this new flow of

מוחרפים מהזרימה החדשה הזו

storm-surge and sea-level rise.

גאות סערה ועלית פני הים.

So we really had a lot to deal with.

אז באמת היה לנו הרבה להתמודד איתו.

When we started this project,

כשהתחלנו את הפרוייקט הזה,

one of the core ideas was to look back in history

אחד הרעיונות המרכזיים היה להביט אחורה להסטוריה

and try to understand what was there.

ולנסות להבין מה היה שם

And you can see from this map,

ואתם יכולים לראות מהמפה הזו,

there's this incredible geographical signature

יש את החתימה הגאוגרפית המדהימה הזו

of a series of islands

של שורת איים

that were out in the harbor

שהיו בנמל

and a matrix of salt marshes and beaches

ומטריצה של ביצות מלח וחופים

that served as natural wave attenuation

ששימשו כשוברי גלים טבעיים

for the upland settlement.

לאזורים המיושבים.

We also learned at this time

למדנו גם בזמן הזה

that you could eat an oyster about the size of a dinner plate

שהייתם יכולים לאכול צדפות בגודל של צלחת הגשה

in the Gowanus Canal itself.

בתעלת גואנוס עצמה.

So our concept is really this back-to-the-future concept,

אז הרעיון שלנו הוא בעצם רעיון של בחזרה לעתיד,

harnessing the intelligence of that land settlement pattern.

לרתום את החוכמה של תבניות ההתישבות.

And the idea has two core stages.

ולרעיון יש שני שלבים מרכזיים.

One is to develop a new artificial ecology,

אחד הוא לפתח אקולוגיה מלאכותית חדשה,

a reef out in the harbor,

שונית בחוץ בנמל,

that would then protect new settlement patterns

שתגן על צורות התישבות חדשות

inland and the Gowanus.

בפנים הארץ ובגואנוס.

Because if you have cleaner water and slower water,

מפני שאם יש לכם מים נקיים יותר ואיטיים יותר,

you can imagine a new way of living with that water.

אתם יכולים לדמיין דרך חדשה לחיים עם המים.

So the project really addresses these three core issues

אז הפרוייקט באמת עונה לשלושת הנושאים העיקריים

in a new and exciting way, I think.

בדרך חדשה ומרגשת, אני חושבת.

Here we are, back to our hero, the oyster.

הנה אנחנו, חוזרים לגיבורה שלנו, הצדפה.

And again, it's this incredibly exciting animal.

ושוב, זו החיה המלהיבה הזו.

It accepts algae and detritus in one end,

היא מקבלת אצות ושפוכת בצד אחד,

and through this beautiful, glamorous

ודרך סט אברי הקיבה

set of stomach organs,

היפיפיים והנוצצים האלה,

out the other end comes cleaner water.

ומהצד השני יוצאים מים נקיים יותר.

And one oyster can filter up to 50 gallons of water a day.

וצדפה אחת יכולה לסנן יותר מ200 ליטר של מים ביום.

Oyster reefs also covered

שוניות צדפות כיסו גם

about a quarter of our harbor

בערך רבע מהנמל

and were capable of filtering water in the harbor in a matter of days.

והיו מסוגלות לסנן את המים בנמל תוך ימים בודדים.

They were key in our culture and our economy.

אלו היו חשובות בתרבות ובכלכלה שלנו.

Basically, New York was built

בעיקרון, ניו יורק נבנתה

on the backs of oystermen,

על גבן של הצדפות,

and our streets were literally built over oyster shells.

והרחובות שלנו נבנו מילולית על קונכיות של צדפות.

This image

התמונה הזו

is an image of an oyster cart,

היא תמונה של עגלת צדפות,

which is now as ubiquitous as the hotdog cart is today.

שהיתה נפוצה כמו עגלות הנקניקיות היום.

So again, we got the short end of the deal there.

אז שוב, קיבלנו את הצד הגרוע של העסקה שם.

(Laughter)

(צחוק)

Finally, oysters can attenuate

לבסוף, צדפות יכולות להנחית

and agglomerate onto each other

ולהתקבץ אחת על השניה

and form these amazing natural reef structures.

וליצור את מבני השונית המדהימים האלו.

They really become nature's wave attenuators.

הן באמת הופכות לשוברות הגלים של הטבע.

And they become the bedrock

והן הופכות לסלע הבסיס

of any harbor ecosystem.

של כל מערכת אקולוגית של הנמל.

Many, many species depend on them.

הרבה, הרבה מינים תלויים בהם.

So we were inspired by the oyster,

אז קיבלנו השראה מהצדפה,

but I was also inspired by the life cycle of the oyster.

אבל גם קיבלתי השראה ממחזור החיים של הצדפה.

It can move from a fertilized egg

היא יכולה לעבור מביצה מופרת

to a spat, which is when they're floating through the water,

לפתית, שזה כשהם צפים במים,

and when they're ready to attach onto another oyster,

וכשהם מוכנים להצמד לצדפה אחרת,

to an adult male oyster or female oyster,

לצדפה בוגרת זכרית או נקבית

in a number of weeks.

תוך מספר שבועות.

We reinterpreted this life cycle

פירשנו מחדש את מחזור החיים הזה

on the scale of our sight

בסולם הראות שלנו

and took the Gowanus

ולקחנו את הגואנוס

as a giant oyster nursery

כבית גידול ענק לצדפות

where oysters would be grown up in the Gowanus,

שם צדפות יגודלו בגואנוס,

then paraded down in their spat stage

ואז יוצעדו בשלב הפתית שלהן

and seeded out on the Bayridge Reef.

ויזרעו בשונים ביירידג'.

And so the core idea here

אז החלק המרכזי של הרעיון כאן

was to hit the reset button

היה ללחוץ על כפתור האתחול

and regenerate an ecology over time

ולחדש את האקולוגיה במשך הזמן

that was regenerative and cleaning

שהיתה מחדשת ומנקה

and productive.

ומועילה.

How does the reef work? Well, it's very, very simple.

איך השונית עובדת? אז, היא מאוד, מאוד פשוטה.

A core concept here

הרעיון המרכזי פה

is that climate change

הוא שהשינוי באקלים

isn't something that --

הוא לא משהו --

the answers won't land down from the Moon.

התשובה לא תנחת מהירח.

And with a $20 billion price tag,

ועם תג מחיר של 20 מיליארד דולר,

we should simply start and get to work with what we have now

אנחנו פשוט צריכים להתחיל ולעבוד עם מה שיש לנו עכשיו

and what's in front of us.

ומה שלפנינו.

So this image is simply showing --

אז התמונה הזו מראה בפשטות,

it's a field of marine piles

זה שדה של ערמות ימיות

interconnected with this woven fuzzy rope.

מחוברות עם חבל ארוג.

What is fuzzy rope, you ask?

מה זה חבל ארוג, אתם שואלים?

It's just that; it's this very inexpensive thing,

זה פשוט זה, זה דבר מאוד זול,

available practically at your hardware store, and it's very cheap.

שזמין בערך בכל חנות חומרי בניין, והוא מאוד זול.

So we imagine that we would actually

אז אנחנו מדמיינים שפשוט נוכל

potentially even host a bake sale

פוטנציאלית לארח מכירת מאפים

to start our new project.

כדי להתחיל את הפרוייקט שלנו.

(Laughter)

(צחוק)

So in the studio, rather than drawing,

אז בסטודיו, במקום לצייר,

we began to learn how to knit.

התחלנו ללמוד איך לסרוג.

The concept was to really knit this rope together

הרעיון היה באמת לסרוג את את החבל ביחד

and develop this new soft infrastructure

ולפתח את התשתית הרכה הזו

for the oysters to grow on.

בשביל הצדפות לגדול עליהם.

You can see in the diagram how it grows over time

אתם יכולים לראות בתרשים איך הן גדלות במשך הזמן

from an infrastructural space

ממרחב תשתיתי

into a new public urban space.

לתוך המרחב האורבני.

And that grows over time dynamically

וזה גדל בצורה דינמית במשך הזמן

with the threat of climate change.

עם האיום של שינוי אקלימי.

It also creates this incredibly interesting, I think,

זה גם יוצר את המרחב האמפיבי

new amphibious public space,

המאוד מעניין אני חושבת,

where you can imagine working,

בו אתם יכולים לדמיין את עצמכם עובדים,

you can imagine recreating in a new way.

אתם יכולים לדמיין את עצמכם משחזרים בדרך חדשה.

In the end, what we realized we were making

בסוף, מה שהבנו שאנחנו עושים

was a new blue-green watery park

היה פארק מים כחול ירוק חדש

for the next watery century --

למאה המיימית הבאה --

an amphibious park, if you will.

פארק אמפיבי, אם תרצו.

So get your Tevas on.

אז תנעלו את סנדלי טבע שלכם.

So you can imagine scuba diving here.

אז תוכלו לדמיין צלילה פה.

This is an image of high school students,

זו תמונה של תלמידי תיכון,

scuba divers that we worked with on our team.

צוללנים שעבדנו איתם בצוות שלנו.

So you can imagine a sort of new manner of living

אז אתם יכולים לדמיין סוג חדש של חיים

with a new relationship with the water,

עם יחסים חדשים עם המים,

and also a hybridizing of recreational and science programs

וגם חיבור בין תוכניות בילוי ומדע

in terms of monitoring.

לניטור.

Another new vocabulary word for the brave new world:

מילה חדשה למילון של העולם האמיץ החדש:

this is the word "flupsy" --

זו המילה פלאפסי.

it's short for "floating upwelling system."

זה קיצור למערכת עולה ומציפה.

And this glorious, readily available device

והמכשיר הדגול והנגיש הזה

is basically a floating raft

הוא בעצם רפסודה צפה

with an oyster nursery below.

עם בית גידול לצדפות מתחת.

So the water is churned through this raft.

אז המים מסוננים דרך הרפסודה הזו.

You can see the eight chambers on the side

אתם יכולים לראות את שמונת התאים בצד

host little baby oysters and essentially force-feed them.

שמארחים צדפות קטנות ובעצם מאכילים אותן בכוח.

So rather than having 10 oysters,

אז במקום שיהיו לנו 10 צדפות,

you have 10,000 oysters.

יש לכם 10000 צדפות.

And then those spat are then seeded.

ואז הפתיתים נשתלים.

Here's the Gowanus future

הנה העתיד של הגואנוס

with the oyster rafts on the shorelines --

עם רפסודות הצדפות על החופים --

the flupsification of the Gowanus.

הפלאפסיקציה של הגואנוס.

New word.

מילה חדשה.

And also showing oyster gardening for the community

וגם מראים את גינון הצדפות לקהילה

along its edges.

לאורך הקצוות.

And finally, how much fun it would be

ולבסוף, כמה כיף זה יהיה

to watch the flupsy parade

לראות את מצעד הפלאפסי

and cheer on the oyster spats

ולעודד את פתיתי הצדפות

as they go down to the reef.

כשהם יורדים לשונית.

I get asked two questions about this project.

אני נשאלת שתי שאלות על הפרוייקט הזה.

One is: why isn't it happening now?

הראשונה היא, למה זה לא קורה עכשיו?

And the second one is: when can we eat the oysters?

והשניה היא, מתי אפשר לאכול את הצדפות?

And the answer is: not yet, they're working.

והתשובה היא, עדין לא, הן עובדות.

But we imagine, with our calculations,

אבל אנחנו מדמיינים, עם המחשבונים שלנו,

that by 2050,

שב2050,

you might be able to sink your teeth into a Gowanus oyster.

תוכלו אולי לנגוס בצדפה מהגואנוס.

To conclude, this is just one cross-section

לסיכום, זה רק חתך אחד

of one piece of city,

של חלק אחד של עיר,

but my dream is, my hope is,

אבל החלום שלי הוא, התקווה שלי היא,

that when you all go back to your own cities

שאם כולכם תחזרו לערים שלכם

that we can start to work together and collaborate

נוכל לעבוד ביחד ולשתף פעולה

on remaking and reforming

בלעצב מחדש ולבנות מחדש

a new urban landscape

נוף עירוני חדש

towards a more sustainable, a more livable

לעתיד בר קיימא יותר, יותר טוב לחיים

and a more delicious future.

וטעים יותר.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)