A highly scientific taxonomy of haters | Negin Farsad

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

I'm an Iranian-American Muslim female,

אני אישה מוסלמית אירנית-אמריקנית,

like all of you.

כמו כולכם. (צחוק)

And I'm also a social justice comedian,

ואני גם קומיקאית למען צדק חברתי,

something that I insist is an actual job.

משהו שאני מתעקשת להגדיר כעבודה אמיתית.

To explain what that is, let me tell you how I got here.

כדי להסביר מה זה, אספר לכם איך הגעתי הנה.

I've performed all over the country.

הופעתי בכל הארץ,

ומה אומר לכם, אמריקה נפלאה, נכון?

And let me tell you, America is majestic, right?

It's got breathtaking nature,

יש לה טבע עוצר-נשימה,

waffle houses

מסעדות ואפלים

and diabetes as far as the eye can see.

וסוכרת ככל שהעין מסוגלת לראות.

It is really something.

היא באמת משהו.

Now, the American population can be broken up

את האוכלוסיה האמריקנית אפשר לחלק

לשלוש קטגוריות עיקריות:

into three main categories:

there's mostly wonderful people,

הרוב הם אנשים נפלאים,

haters

יש שונאים

and Florida.

וישנה פלורידה.

(Laughter)

(צחוק)

Besides Florida, the most troubling category here are the Haters.

חוץ מפלורידה, הקטגוריה הכי בעייתית כאן היא השונאים.

They are a minority,

הם מהווים מיעוט,

but they overcompensate by being extra loud.

אבל הם מפצים על זה בקולניות יתר.

They have the Napoleon complex of demographics,

הם סובלים מתסביך נפוליאון של הדמוגרפיה,

and yes, some of the men do wear heels.

ונכון, כמה מהגברים אכן נועלים נעלי עקב.

As a social justice comedian,

כקומיקאית למען צדק חברתי,

it's my goal to convert these haters,

המטרה שלי היא לשנות את השונאים האלה,

because they hate a lot of things, which leads to negative outcomes,

כי הם שונאים המון דברים, וזה מביא לתוצאות שליליות,

כמו גזענות, אלימות ואמני רוק ימניים.

like racism, violence and Ted Nugent.

This is not an exhaustive list;

הרשימה אינה מלאה;

I'm probably missing 3-7 items.

סביר שהחמצתי 3-7 סעיפים.

אבל הנקודה היא

But the point is,

we have to reckon with the haters.

שעלינו לטפל בשונאים.

אבל יש ביניהם כל מיני אנשים

But there's variance within this group

and it's not efficient to go after all of them, right?

ולא יעיל לרדוף אחרי כולם, נכון?

So what I've done is created a highly scientific Taxonomy of Haters.

לכן יצרתי שיטת מיון מדעית ביותר של השונאים.

I basically took all of the haters,

עקרונית, לקחתי את כל השונאים,

I put them in a petri dish, like a scientist,

שמתי אותם בצלחת תרבית, כמו מדענית טובה,

וזה מה שגיליתי.

and this is what I found.

(Laughter)

(צחוק)

First off, we have the trolls.

קודם כל, יש לנו טרולים.

These are your garden-variety digital haters.

אלה שונאים דיגיטליים דומים לגמדי גינה.

They're the people who quit their jobs

אלה אנשים שמתפטרים מהעבודה

כדי שיוכלו להעלות כל היום סרטונים ל"יו-טיוב".

so they can post on YouTube videos all day long.

There's also the drive-by haters.

ישנם גם השונאים האחוזים בהגה:

Now, these people will be at a stoplight,

אלה אנשים שעומדים ברמזור,

they'll wait for the light to turn green

מחכים שהאור יתחלף לירוק

and when it does, they yell, "Go back to your own country!"

ואז הם צורחים: "תחזרי לארץ שלך!"

פעם הם היו טורחים לצאת מהמכונית

Now back in the day, they would've actually gotten out of their cars

ולשנוא אתכם בפרצוף.

and hated you to your face.

But they just don't make them like they used to --

אבל היום הם הרבה פחות מוצלחים --

סימן נוסף להידרדרות של אמריקה.

which is another sign of the decline in America.

(Laughter)

(צחוק)

The next category

הקטגוריה הבאה

is the mission-oriented-bigot- whose-group-affiliation-

היא השונא מהסוג של,

"הגזען מכוון-המטרה ששיוכו הקבוצתי נותן לו גיבוי לשנוא".

gives-them-cover-for-hating hater.

These guys like to hate via a seemingly nice organization,

החבר'ה האלה אוהבים לשנוא דרך ארגון נחמד למראית-עין,

like a church or a nonprofit,

כמו כנסיה או מלכ"ר,

and they oftentimes like to speak in an old-timey voice.

ולעתים קרובות הם מדברים בסגנון מיושן.

But the group I'm most interested in is the swing hater.

אבל הקבוצה שהכי מעניינת אותי היא השונאים המתלבטים.

The swing hater is sister to the swing voter --

השונא המתלבט הוא כמו המצביע המתלבט --

they just can't decide!

הוא פשוט לא מסוגל להחליט!

They're like ideological sluts

הוא כמו זונה אידיאולוגית

שעוברת בין שנאה ללא-שנאה.

who move from hating to not hating.

And they do it because they don't have enough information.

והוא עושה זאת כי אין לו מספיק מידע.

This is the group I like to target with social justice comedy.

זאת הקבוצה שאני מתמקדת בה בקומדיות צדק חברתי.

Why comedy?

מדוע קומדיה?

Because on a scale of comedy to brochure,

כי בין קומדיה לפיזור עלונים,

the average American prefers comedy, as you can see from this graph.

האמריקני הממוצע מעדיף קומדיה, כמו שאתם רואים בגרף הזה.

(Laughter)

(צחוק)

Comedy is very popular.

הקומדיה פופולרית מאד.

And by the way,

ואגב, הגרף הזה מדויק מבחינה מתמטית,

this is a mathematically accurate graph,

והוא מבוסס על מספרים דמיוניים.

generated from fake numbers.

(Laughter)

(צחוק)

Now, the question is:

השאלה היא:

Why does social justice comedy work?

מה סוד ההצלחה של קומדיית הצדק החברתי?

Because, first off, it makes you laugh.

ראשית, היא מעוררת צחוק.

And when you're laughing, you enter into a state of openness.

כשצוחקים, נכנסים למצב של פתיחות.

And in that moment of openness,

ובאותו רגע של פתיחות,

a good social justice comedian can stick in a whole bunch of information,

קומיקאי חברתי טוב יכול לדחוף המון מידע,

and if they're really skilled,

ואם הוא מיומן באמת,

גם בדיקה רקטאלית.

a rectal exam.

(Laughter)

(צחוק)

Here are some ground rules for social justice comedy:

הנה כמה כללים בסיסיים של קומדיה חברתית:

first off, it's not partisan.

ראשית כל, היא לא מפלגתית.

This isn't political comedy, this is about justice,

זאת לא קומדיה פוליטית: היא עוסקת בצדק חברתי

and no one is against justice.

ואיש לא מתנגד לצדק.

Two, it's inviting and warm,

שנית, היא מזמינה וחמה,

it makes you feel like you're sitting inside of a burrito.

ההרגשה היא כמו לשבת בתוך בורקס.

Three, it's funny but sneaky,

שלישית, היא משעשעת אבל גם ערמומית,

like you could be hearing an interesting treatise

כמו לשמוע על מחקר מעניין

on income inequality,

על אי-שוויון כלכלי,

that's encased in a really sophisticated poop joke.

בעטיפה של בדיחת קקי מתוחכמת ביותר.

(Laughter)

(צחוק)

Here's how I see social justice comedy working.

ככה אני רואה את סוד ההצלחה של הקומדיה החברתית.

A few years ago, I rounded up a bunch of Muslim-American comedians --

לפני כמה שנים אספתי קבוצה של קומיקאים מוסלמים-אמריקניים --

in a non-violent way --

לא באלימות --

(Laughter)

(צחוק)

And we went around the country

נסענו בכל הארץ

to places like Alabama, Arizona, Tennessee, Georgia --

למקומות כמו אלבמה, אריזונה, טנסי, ג'ורג'יה --

places where they love the Muzzies --

מקומות שבהם אוהבים "מוסים" -- (צחוק)

and we did stand-up shows.

ועשינו הופעות סטנד-אפ.

We called the tour "The Muslims Are Coming!"

קראנו לסיור ההופעות "המוסלמים באים!"

(Laughter)

(צחוק)

We turned this into a movie,

עשינו מזה סרט,

ואחרי שהסרט יצא

and then after the movie came out,

a known hate group spent 300,000 dollars

קבוצת-שנאה ידועה הוציאה 300,000 דולר

on an anti-Muslim poster campaign

על פרסום כרזות אנטי-מוסלמיות

with the MTA -- that's the New York City subway system.

באם-טי-איי -- מערכת הרכבת התחתית בעיר ניו-יורק.

Now, the posters were truly offensive,

הכרזות היו באמת פוגעניות,

not to mentioned poorly designed --

שלא לציין את העיצוב הגרוע --

I mean, if you're going to be bigoted,

אם אתם רוצים להיות גזענים, לפחות תשתמשו בגופן יפה יותר.

you might as well use a better font.

(צחוק)

(Laughter)

אבל החלטנו, למה שלא נפרסם כרזות משלנו,

But we decided, why not launch our own poster campaign

שאומרות על המוסלמים דברים טובים,

that says nice things about Muslims,

while promoting the movie.

וגם מקדמות את הסרט?

So myself and fellow comedian Dean Obeidallah

אז אני וחבר קומיקאי, דין עובייד-אללה,

החלטנו לצאת במסע הפרסום: "מלחמה בגזענות בעזרת כרזות חביבות".

decided to launch the fighting-bigotry- with-delightful-posters campaign.

We raised the money, worked with the MTA for over 5 months,

גייסנו את הכסף, עבדנו עם האם-טי-איי במשך 5 חודשים,

got the posters approved,

קיבלנו אישורים עבור הכרזות,

and two days after they were supposed to go up,

ויומיים אחרי שהן היו אמורות להתפרסם,

the MTA decided to ban the posters,

האם-טי-איי החליטה לאסור על הצגתן

בגלל תוכן פוליטי.

citing political content.

Let's take a look at a couple of those posters.

בואו נראה כמה כרזות כאלה.

הנה אחת מהן.

Here's one.

Facts about Muslims:

עובדות לגבי מוסלמים:

Muslims invented the concept of a hospital.

המוסלמים המציאו את בית החולים.

OK.

טוב.

Fact: Grown-up Muslims can do more push-ups than baby Muslims.

עובדה: מוסלמים בוגרים יכולים לעשות יותר שכיבות סמיכה מתינוקות מוסלמיים.

(Laughter)

(צחוק)

Fact: Muslims invented Justin Timberlake.

עובדה: המוסלמים המציאו את ג'סטין טימברלייק.

(Laughter)

(צחוק)

Let's take a look at another one.

בואו נראה עוד אחת.

The ugly truth about Muslims:

האמת המכוערת אודות מוסלמים:

they have great frittata recipes.

יש להם מתכונים נהדרים לחביתות פריטטה.

Now clearly, frittatas are considered political by the MTA.

ברור שפריטטות הן עניין פוליטי בעיני האם-טי-איי,

Either that, or the mere mention of Muslims in a positive light

או שעצם האיזכור החיובי של מוסלמים

was considered political -- but it isn't.

נחשב פוליטי -- אבל לא זה העניין.

It's about justice.

העניין הוא צדק.

So we decided to change

אז החלטנו לשנות את מאבק ה"מלחמה בגזענות בעזרת כרזות חביבות"

our fighting-bigortry- with-delightful-posters campaign

and turn it into the fighting-bigotry- with-a-delightful-lawsuit campaign.

ולהפוך אותו למאבק "מלחמה בגזענות בעזרת תביעות חביבות".

(צחוק)

(Laughter)

So basically, what I'm saying is a couple of dirt-bag comedians

אז למעשה אני אומרת ששני קומיקאים מטונפים

took on a major New York City agency

תבעו סוכנות חשובה בעיר ניו-יורק

and the comedians won.

והקומיקאים ניצחו.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים ותרועות)

Thank you.

תודה.

Victory was a very weird feeling.

היתה הרגשה משונה מאד, לנצח.

I was like, "Is this what blonde girls feel like all the time?

זה היה כמו "ככה זה להיות בלונדינית?!

'Cause this is amazing!"

"זה מדהים!"

(Laughter)

(צחוק)

Here's another example.

הנה דוגמה נוספת.

I'm asked everywhere I go: "Why don't Muslims denounce terrorism?"

שואלים אותי תמיד: "מדוע המוסלמים לא מגנים את הטרור?"

We do. But OK, I'll take the bait.

אנו כן. אבל בסדר, אנגוס בפתיון.

So I decided to launch thedailydenouncer.com.

החלטתי להקים את אתר "הגינוי היומי".

It's a website that denounces terrorism every day of the week,

זהו אתר שמגנה את הטרור בכל יום בשבוע,

while taking the weekends off.

ובסופ"ש לוקח חופש. (צחוק)

Let's take a look at an example.

בואו נראה דוגמה נוספת.

They generally appear as single-panel cartoons,

אלה מופיעים בד"כ כציור קומיקס בודד:

"I denounce terrorism! I also denounce people who never fill the paper tray!"

"אני מגנה את הטרור! וגם אנשים שלא שמים נייר במדפסת!"

The point of the website is that it denounces terrorism

הרעיון באתר הוא לגנות את הטרור

while recognizing that it's ridiculous

וגם להכיר באבסורד שבכך

that we have to constantly denounce terrorism.

שעלינו לגנות כל הזמן את הטרור.

But if bigotry isn't your thing,

אבל אם אתם לא בעניין גזענות,

social justice comedy is useful for all sorts of issues.

הקומדיה החברתית טובה לכל מיני בעיות.

For example, myself and fellow comedian Lee Camp

למשל, אני וחבר קומיקאי, לי קאמפ,

went to the Cayman Islands to investigate offshore banking.

נסענו לאיי קיימן כדי לחקור בנקאות בחו"ל.

Now, the United States loses something like 300 billion dollars a year

ארה"ב מפסידה בערך 300 מיליארד דולר בשנה

in these offshore tax havens.

במקלטי המס האלה שבחו"ל.

Not to brag,

לא רוצה להשוויץ,

but at the end of every month,

אבל בסוף כל חודש

I have something like 5-15 dollars in disposable income.

נשארים לי בערך 5 עד 15 דולר לבזבוזים.

So we walked into these banks in the Cayman Islands

אז נכנסנו לבנקים האלה שבאיי קיימן

and asked if we could open up a bank account

ושאלנו אם אפשר לפתוח חשבון בנק

with eight dollars and 27 cents.

עם 8 דולר ו-27 סנט.

(Laughter)

(צחוק)

The bank managers would indulge us for 30-45 seconds before calling security.

מנהלי הבנקים היו מקדישים לנו מזמנם כחצי דקה, וקוראים לאנשי הבטחון.

Security would come out, brandish their weapons,

אנשי הבטחון היו באים, מנופפים בכלי הנשק שלהם,

and then we would squeal with fear and run away,

ואז היינו צורחים בפחד ובורחים,

because -- and this is the last rule of social justice comedy --

כי -- וזה הכלל האחרון בקומדיה החברתית --

sometimes it makes you want to take a dump in your pants.

לפעמים היא גורמת לכם לחרבן במכנסיים.

Most of my work is meant to be fun.

עיקר עבודתי נועד לשעשע,

It's meant to generate a connection and laughter.

לייצר חיבור וצחוקים.

But yes, sometimes I get run off the grounds by security.

אבל נכון, לפעמים אנשי הבטחון מגרשים אותי.

Sometimes I get mean tweets and hate mail.

לפעמים אני מקבלת ציוצים מרושעים ודוא"ל שנאה.

Sometimes I get voice mails saying that if I continue telling my jokes,

לפעמים אני מקבלת הודעות קוליות, שאם אמשיך עם הבדיחות שלי,

יהרגו אותי ואת משפחתי.

they'll kill me and they'll kill my family.

And those death threats are definitely not funny.

ואיומי הרצח האלה בהחלט לא מצחיקים.

But despite the occasional danger,

אבל למרות כל הסכנות המזדמנות,

I still think that social justice comedy is one of our best weapons.

אני עדיין חושבת שהקומדיה החברתית היא כלי-נשק מהכי טובים שלנו.

I mean, we've tried a lot of approaches to social justice,

כי ניסינו הרבה גישות לבעיית הצדק החברתי,

like war and competitive ice dancing.

כמו מלחמה, החלקה אמנותית על הקרח,

But still, a lot of things are still kind of awful.

אבל עדיין יש הרבה דברים נוראים למדי.

So I think it's time we try and tell a really good poop joke.

אז נראה לי שהגיע הזמן לספר איזו בדיחת קקי ממש טובה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)