How your brain decides what is beautiful | Anjan Chatterjee

תרגום: Roni Weisman עריכה: Yael Ring

It's 1878.

השנה היא 1878.

Sir Francis Galton gives a remarkable talk.

סיר פרנסיס גלטון נושא הרצאה יוצאת דופן.

He's speaking to the anthropologic institute of Great Britain and Ireland.

הוא מרצה בפני המכון האנתרופולוגי של בריטניה ואירלנד.

Known for his pioneering work in human intelligence,

הודות לעבודתו פורצת הדרך בתחום האינטליגנציה האנושית,

Galton is a brilliant polymath.

גלטון זכה לפרסום כאיש אשכולות מבריק.

He's an explorer,

הוא חוקר,

an anthropologist,

אנתרופולוג,

a sociologist,

סוציולוג,

a psychologist

פסיכולוג

and a statistician.

וסטטיסטיקאי.

He's also a eugenist.

הוא גם חוקר אֵאוּגֵנִיקָה (השבחה גנטית).

In this talk,

באותה הרצאה,

he presents a new technique by which he can combine photographs

הוא מציג שיטה חדשה למיזוג תמונות

and produce composite portraits.

והפקת דיוקנאות משולבים.

This technique could be used to characterize different types of people.

השיטה הזו יכולה היתה לשמש לאפיון סוגים שונים של אנשים.

Galton thinks that if he combines photographs of violent criminals,

גלטון חושב שאם ישלב תמונות של פושעים אלימים,

he will discover the face of criminality.

הוא יחשוף את פני הפשע.

But to his surprise,

אבל להפתעתו,

the composite portrait that he produces

הדיוקן המשולב שהוא מפיק

is beautiful.

הוא יפהפה.

Galton's surprising finding raises deep questions:

ממצאו המפתיע של גלטון מעלה שאלות עמוקות:

What is beauty?

מהו יופי?

Why do certain configurations of line and color and form excite us so?

למה שילובים מסוימים של קווים וצבעים וצורות מרגשים אותנו כל כך?

For most of human history,

במשך רוב ההסטוריה האנושית,

these questions have been approached using logic and speculation.

ניסו לענות על שאלות אלו תוך שימוש בלוגיקה ובהשערות.

But in the last few decades,

אבל בעשורים האחרונים,

scientists have addressed the question of beauty

מדענים עסקו בשאלת היופי

using ideas from evolutionary psychology and tools of neuroscience.

חמושים ברעיונות מהפסיכולוגיה האבולוציונית ובכלים של מדעי המוח.

We're beginning to glimpse the why and the how of beauty,

אנחנו מתחילים לקבל הצצה אל האיך והלמה של היופי,

at least in terms of what it means for the human face and form.

לפחות מבחינת משמעותו בפנים ובגוף האנושיים.

And in the process,

ותוך כדי תהליך זה,

we're stumbling upon some surprises.

אנחנו נופלים על כמה הפתעות.

When it comes to seeing beauty in each other,

כשמדובר במציאת יופי זה בזה,

while this decision is certainly subjective for the individual,

למרות שזו ללא-ספק החלטה אישית עבור כל אדם,

it's sculpted by factors that contribute to the survival of the group.

היא מעוצבת על ידי גורמים התורמים להישרדותה של הקבוצה.

Many experiments have shown

ניסויים רבים הראו

that a few basic parameters contribute to what makes a face attractive.

שכמה מאפיינים בסיסיים תורמים למה שהופך פנים למושכות.

These include averaging, symmetry and the effects of hormones.

אלה כוללים מיצוע, סימטריה והשפעות הורמונליות.

Let's take each one of these in turn.

הבה נדון בכל אחד מאלה בתורו.

Galton's finding

הממצא של גלטון

that composite or average faces are typically more attractive

שפנים ממוזגות או המייצגות מיצוע של פנים שונות הן בדרך כלל יותר מושכות

than each individual face that contributes to the average

מאשר כל אחת מהפנים הבודדות שתרמו למיצוע

has been replicated many times.

שוחזר פעמים רבות.

This laboratory finding fits with many people's intuitions.

ממצא מעבדתי זה תואם את האינטואיציה של הרבה אנשים.

Average faces represent the central tendencies of a group.

מיצוע של פנים רבות מייצג את הנטיות המרכזיות של הקבוצה.

People with mixed features represent different populations,

אנשים בעלי תכונות מעורבות, מייצגים אוכלוסיות שונות,

and presumably harbor greater genetic diversity

וסביר שהם אוצרים גיוון גנטי גדול יותר

and adaptability to the environment.

ויכולת הסתגלות לסביבה.

Many people find mixed-race individuals attractive

בני-אדם רבים נמשכים לאנשים ממוצא של גזע מעורב

and inbred families less so.

ופחות לכאלה שמוצאם מאותה משפחה.

The second factor that contributes to beauty is symmetry.

הגורם השני שתורם ליופי הינו סימטריה.

People generally find symmetric faces more attractive than asymmetric ones.

אנשים בדרך כלל מחשיבים פנים סימטריות כיותר מושכות מפנים אסימטריות.

Developmental abnormalities are often associated with asymmetries.

לעתים קרובות ניתן לראות קשר בין הפרעות התפתחותיות לאסימטריה.

And in plants, animals and humans,

בצמחים, בחיות ובבני אדם,

asymmetries often arise from parasitic infections.

אסמיטריה מופיעה לעתים קרובות עקב זיהומים טפיליים.

Symmetry, it turns out,

סימטריה, מסתבר,

is also an indicator of health.

היא גם סממן של בריאות.

In the 1930s,

בשנות ה-30 של המאה העשרים,

a man named Maksymilian Faktorowicz

אדם בשם מקסימיליאן פקטורוביץ'

recognized the importance of symmetry for beauty

זיהה את החשיבות של הסימטריה ליופי

when he designed the beauty micrometer.

ותיכנן את המיקרומטר של היופי.

With this device,

באמצעות מתקן זה,

he could measure minor asymmetric flaws

הוא יכול היה למדוד פגמי אסימטריה קלים

which he could then make up for with products he sold from his company,

אותם ניתן היה להסוות באמצעות מוצרי איפור שמכרה החברה שלו,

named brilliantly after himself, Max Factor,

שנקראה באופן מבריק על שמו, מקס פקטור,

which, as you know, is one of the world's most famous brands

שכפי שאתם יודעים, היא אחד המותגים המפורסמים ביותר בעולם

for "make up."

של מוצרי איפור.

The third factor that contributes to facial attractiveness

הגורם השלישי שתורם למידת המשיכה של פנים

is the effect of hormones.

הינו השפעות הורמונליות.

And here, I need to apologize for confining my comments

וכאן, אני צריך להתנצל על כך שהדוגמאות שלי מצומצמות

to heterosexual norms.

לנורמות הטרוסקסואליות.

But estrogen and testosterone play important roles

אסטרוגן וטסטוסטרון מגלמים תפקידים חשובים

in shaping features that we find attractive.

בעיצוב התכונות אותן אנו מוצאים כמושכים.

Estrogen produces features that signal fertility.

אסטרוגן מפיק תכונות המסמלות פוריות.

Men typically find women attractive

גברים בדרך כלל נמשכים לנשים

who have elements of both youth and maturity.

בעלות מאפיינים של נעורים ושל בשלות יחדיו.

A face that's too baby-like might mean that the girl is not yet fertile,

פנים תינוקיות מדי משמען אולי שהנערה אינה פוריה עדיין,

so men find women attractive

לכן גברים נמשכים לנשים

who have large eyes, full lips and narrow chins

בעלות עיניים גדולות, שפתיים מלאות וסנטר צר

as indicators of youth,

המסמלים נעורים,

and high cheekbones as an indicator of maturity.

ובעלות עצמות לחיים גבוהות המסמלות בשלות.

Testosterone produces features that we regard as typically masculine.

טסטוסטרון מפיק תכונות אותן אנו מחשיבים בדרך כלל כגבריים.

These include heavier brows,

אלה כוללים גבות עבות יותר,

thinner cheeks

לחיים צרות יותר

and bigger, squared-off jaws.

ולסתות מרובעות וגדולות יותר.

But here's a fascinating irony.

אבל כאן האירוניה המעניינת.

In many species,

במינים רבים,

if anything,

אם בכלל,

testosterone suppresses the immune system.

טסטוסטרון מדכא את המערכת החיסונית.

So the idea that testosterone-infused features are a fitness indicator

אז הרעיון שתכונות שעוצבו ע"י טסטוסטרון הן סממן לכשירות גבוהה

doesn't really make a whole lot of sense.

הוא לא ממש הגיוני.

Here, the logic is turned on its head.

כאן, הלוגיקה מתהפכת.

Instead of a fitness indicator,

במקום להיות סממן לכשירות,

scientists invoke a handicap principle.

מדענים מציעים את עקרון ההכבדה.

The most commonly cited example of a handicap

הדוגמא הכי מצוטטת של הכבדה

is the peacock's tail.

היא זנב הטווס.

This beautiful but cumbersome tail doesn't exactly help the peacock

הזנב היפהפה אך מסורבל הזה לא בדיוק מסייע לטווס

avoid predators

לחמוק מטורפים

and approach peahens.

ולהתקרב לטווסות.

Why should such an extravagant appendage evolve?

למה שתתפתח תוספת כה בזבזנית?

Even Charles Darwin,

אפילו צ'רלס דארווין,

in an 1860 letter to Asa Gray wrote

כתב במכתב מ-1860 לאסא גריי

that the sight of the peacock's tail made him physically ill.

שמראהו של זנב הטווס גרם לו לחוש ממש חולה.

He couldn't explain it with his theory of natural selection,

הוא לא יכול היה להסביר אותו באמצעות תיאוריית הברירה הטבעית שלו,

and out of this frustration,

ומתוך התסכול הזה

he developed the theory of sexual selection.

הוא פיתח את תיאוריית הברירה הזוויגית.

On this account,

על בסיס תיאורייה זו,

the display of the peacock's tail is about sexual enticement,

הצגת זנבו של הטווס היא לצורך פיתוי מיני,

and this enticement means it's more likely the peacock will mate

ותהליך פיתוי זה קרוב לודאי משפר את הסיכוי שטווס זה יזדווג

and have offspring.

ויהיו לו צאצאים.

Now, the modern twist on this display argument

המפנה המודרני בהסבר המדעי להצגה הזאת

is that the peacock is also advertising its health to the peahen.

הוא שהטווס גם מייחצן את מצב בריאותו לטווסה.

Only especially fit organisms can afford to divert resources

רק בעלי חיים כשירים במיוחד יכולים להרשות לעצמם להפנות משאבים

to maintaining such an extravagant appendage.

לתחזוקה של תוספת כה בזבזנית.

Only especially fit men can afford the price that testosterone levies

רק גברים כשירים במיוחד יכולים להרשות לעצמם את המחיר שהטסטוסטרון גובה

on their immune system.

מהמערכת החיסונית שלהם.

And by analogy, think of the fact

ובהשוואה, חשבו על העובדה

that only very rich men can afford to pay more than $10,000 for a watch

שרק גברים מאד עשירים יכולים להרשות לעצמם להוציא יותר מ-10,000$ על שעון

as a display of their financial fitness.

כהפגנה של כשירותם הכלכלית.

Now, many people hear these kinds of evolutionary claims

ובכן, אנשים רבים שומעים את סוג הטענות האבולוציוניות האלה

and think they mean that we somehow are unconsciously seeking mates

וחושבים שמשמעותם היא שבאופן כלשהו ובלתי מודע אנחנו מחפשים בני זוג

who are healthy.

שהינם בריאים.

And I think this idea is probably not right.

אני חושב שהתפישה הזאת כנראה לא נכונה.

Teenagers and young adults are not exactly known for making decisions

מתבגרים ובני נוער לא בדיוק ידועים כלוקחי החלטות

that are predicated on health concerns.

המבוססות על שיקולי בריאות.

But they don't have to be,

אבל הם לא חייבים להיות כאלה,

and let me explain why.

והרשו לי להסביר מדוע.

Imagine a population

דמיינו אוכלוסיה

in which people have three different kinds of preferences:

בה לאנשים יש שלושה סוגים שונים של העדפות:

for green, for orange and for red.

לירוק, לכתום ולאדום.

From their point of view,

מנקודת המבט שלהם,

these preferences have nothing to do with health;

להעדפות אלה אין שום קשר לבריאות,

they just like what they like.

הם פשוט אוהבים את מה שהם אוהבים.

But if it were also the case that these preferences are associated

אבל אם העדפות אלה היו גם קשורות

with the different likelihood of producing offspring --

בסבירות שונה להבאת צאצאים --

let's say in a ratio of 3:2:1 --

בואו נאמר ביחסים של 3:2:1 --

then in the first generation,

אזי בדור הראשון,

there would be 3 greens to 2 oranges to 1 red,

יהיו 3 ירוקים לכל 2 כתומים ולכל אדום אחד,

and in each subsequent generation,

ובכל דור עוקב נוסף,

the proportion of greens increase,

גודלם היחסי של הירוקים יגדל,

so that in 10 generations,

כך שבתוך 10 דורות,

98 percent of this population has a green preference.

ל-98 אחוזים מהאוכלוסיה הזאת תהיה העדפה לירוק.

Now, a scientist coming in and sampling this population

מדען שיבוא וידגום אוכלוסיה זו

discovers that green preferences are universal.

יגלה שההעדפות לירוק הן אוניברסליות.

So the point about this little abstract example

הנקודה העיקרית בדוגמא מופשטת קטנה זאת

is that while preferences for specific physical features

היא שבעוד שהעדפות למאפיינים פיזיים מסוימים

can be arbitrary for the individual,

יכולות להיות שרירותיות במקרה הפרטי,

if those features are heritable

אם מאפיינים אלה הם ברי-הורשה

and they are associated with a reproductive advantage,

והם קשורים ביתרון רבייה מסוים,

over time,

לאורך זמן,

they become universal for the group.

הם הופכים לאוניברסליים עבור הקבוצה.

So what happens in the brain when we see beautiful people?

אז מה קורה במוחנו כשאנו רואים אנשים יפים?

Attractive faces activate parts of our visual cortex

פנים מושכות משפעלות חלקים בקליפת המוח הראייתית שלנו

in the back of the brain,

בחלקו האחורי של המוח,

an area called the fusiform gyrus,

אזור שנקרא בליטת פיוזיפורם,

that is especially tuned to processing faces,

המכוונן במיוחד לזיהוי פנים,

and an adjacent area called the lateral occipital complex,

ואזור סמוך הנקרא "לאטרל אוסיפיקל קומפלקס"

that is especially attuned to processing objects.

שמכוונן במיוחד לזיהוי עצמים.

In addition,

בנוסף,

attractive faces activate parts of our reward and pleasure centers

פנים מושכות משפעלות חלקים של מרכזי הגמול והעונג שלנו

in the front and deep in the brain,

בקדמת ובעומק המוח,

and these include areas that have complicated names,

ואלה כוללים אזורים בעלי שמות מסובכים,

like the ventral striatum,

כמו הסטריאטום הגחוני,

the orbitofrontal cortex

קליפת המוח הארובתית-מצחית

and the ventromedial prefrontal cortex.

וקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית התחתונה.

Our visual brain that is tuned to processing faces

המוח הראייתי שלנו שמכוון לזיהוי פנים

interacts with our pleasure centers

מתקשר עם מרכזי העונג שלנו

to underpin the experience of beauty.

כדי לתמוך בחוויית היופי.

Amazingly, while we all engage with beauty,

באופן מדהים, בזמן שכולנו עסוקים ביופי,

without our knowledge,

ללא ידיעתנו,

beauty also engages us.

היופי גם הוא מעסיק אותנו.

Our brains respond to attractive faces

המוחות שלנו מגיבים לפנים מושכות

even when we're not thinking about beauty.

אפילו כשאנחנו לא חושבים על יופי.

We conducted an experiment in which people saw a series of faces,

ערכנו ניסוי בו אנשים ראו סדרה של פנים,

and in one condition,

ובמצב אחד,

they had to decide if a pair of faces were the same or a different person.

הם היו צריכים להחליט אם זוג של פנים היו שייכות לאותו אדם או לאנשים שונים.

Even in this condition,

אפילו במצב הזה,

attractive faces drove neural activity robustly in their visual cortex,

הפנים המושכות גרמו לפעילות עצבית חזקה בקליפת המוח הראייתית שלהם,

despite the fact that they were thinking about a person's identity

למרות העובדה שהם חשבו על זהותם של אנשים

and not their beauty.

ולא על יופיים.

Another group similarly found automatic responses to beauty

קבוצה אחרת מצאה באופן דומה תגובות אוטומטיות ליופי

within our pleasure centers.

בתוך מרכזי העונג שלנו.

Taken together, these studies suggest

כשהם נלקחים יחדיו, מחקרים אלה מעלים את הסברה

that our brain automatically responds to beauty

שהמוח שלנו מגיב באופן אוטומטי ליופי

by linking vision and pleasure.

על ידי קישור בין ראייה ועונג.

These beauty detectors, it seems,

נראה שגלאי היופי האלה,

ping every time we see beauty,

מגיבים בכל פעם שאנו רואים יופי,

regardless of whatever else we might be thinking.

בלי קשר לכל דבר אחר שאנו עשויים לחשוב עליו.

We also have a "beauty is good" stereotype embedded in the brain.

מוטבעת במוחנו גם דעה קדומה ש"יפה הוא טוב".

Within the orbitofrontal cortex,

בתוך קליפת המוח הארובתית-מצחית,

there's overlapping neural activity

ישנה פעילות עצבית חופפת

in response to beauty and to goodness,

בתגובה ליופי ולטוב,

and this happens even when people aren't explicitly thinking

וזה קורה אפילו כאשר אנשים לא חושבים באופן מפורש

about beauty or goodness.

על יופי או על טוב.

Our brains seem to reflexively associate beauty and good.

נראה שהמוחות שלנו קושרים באופן רפלקסיבי בין יופי לבין טוב.

And this reflexive association may be the biologic trigger

וקשר רפלקסיבי זה עשוי להיות האיתחול הביולוגי

for the many social effects of beauty.

של ההשפעות החברתיות הרבות של היופי.

Attractive people receive all kinds of advantages in life.

אנשים מושכים זוכים לסוגים רבים של יתרונות בחיים.

They're regarded as more intelligent,

הם נחשבים לחכמים יותר,

more trustworthy,

יותר ראויים לאימון,

they're given higher pay and lesser punishments,

משלמים להם יותר ומענישים אותם פחות,

even when such judgments are not warranted.

אפילו כאשר שיפוט כזה לא בהכרח נכון.

These kinds of observations reveal beauty's ugly side.

השקפות מהסוג הזה חושפות את הצד המכוער של היופי.

In my lab, we recently found

במעבדה שלי, מצאנו לאחרונה

that people with minor facial anomalies and disfigurements

שאנשים בעלי חריגות ופגמים קלים בפנים

are regarded as less good, less kind,

נחשבים פחות טובים, פחות רחומים,

less intelligent, less competent and less hardworking.

פחות חכמים, פחות מוכשרים ופחות חרוצים.

Unfortunately, we also have a "disfigured is bad" stereotype.

לרוע המזל, יש בנו גם את הדעה הקדומה ש"מכוער הוא רע".

This stereotype is probably exploited and magnified

דעה קדומה זאת קרוב לודאי גם משמשת ואף מועצמת

by images in popular media,

על-ידי תמונות בתקשורת ההמונית,

in which facial disfigurement is often used as a shorthand

שם משמשות פנים מכוערות לעתים קרובות כקיצור דרך

to depict someone of villainous character.

לתיאור אדם בעל תכונות אופי מרושעות.

We need to understand these kinds of implicit biases

עלינו להבין סוגים אלה של הטיות חבויות

if we are to overcome them

אם אנו רוצים להתגבר עליהן

and aim for a society in which we treat people fairly,

ולשאוף לחברה בה אנו מתיחסים לאנשים באופן הוגן,

based on their behavior and not on the happenstance of their looks.

על בסיס ההתנהגות שלהם ולא על פי המראה המקרי שלהם.

Let me leave you with one final thought.

הרשו לי להשאיר אותכם עם מחשבה אחת אחרונה.

Beauty is a work in progress.

יופי היא עבודה מתמשכת.

The so-called universal attributes of beauty

"התכונות האוניברסליות של היופי", כפי שהן נקראות,

were selected for during the almost two million years of the Pleistocene.

נבררו במשך קרוב לשני מיליון שנה של עידן הפלייסטוקן.

Life was nasty, brutish and a very long time ago.

החיים היו נבזיים, אלימים והחלו לפני זמן רב.

The selection criteria for reproductive success from that time

קריטריון הברירה לצורך הצלחת הרבייה שהיה תקף באותו זמן

doesn't really apply today.

אינו באמת בר-תוקף כיום.

For example,

לדוגמה,

death by parasite is not one of the top ways that people die,

מוות מטפילים אינו אחת מסיבות המוות העיקריות של בני-אדם,

at least not in the technologically developed world.

לפחות לא בעולם המפותח-טכנולוגית.

From antibiotics to surgery,

מאנטיביוטיקה ועד ניתוחים,

birth control to in vitro fertilization,

מבקרת ילודה ועד הפריית מבחנה,

the filters for reproductive success are being relaxed.

הסננים להצלחת הרבייה הפכו פחות מחמירים.

And under these relaxed conditions,

ובמצבים פחות מחמירים אלה,

preference and trait combinations are free to drift

יש חופש לשינוי בצירופים של העדפות ותכונות

and become more variable.

ולהגדלת השונות שלהם.

Even as we are profoundly affecting our environment,

אפילו בעודנו משפיעים בחוזקה על הסביבה שלנו,

modern medicine and technological innovation

הרפואה המודרנית והחדשנות הטכנולוגית

is profoundly affecting

משפיעים בעוצמה

the very essence of what it means to look beautiful.

על המהות של משמעות היופי.

The universal nature of beauty is changing

הטבע האוניברסלי של היופי משתנה

even as we're changing the universe.

אפילו כשאנו משנים את העולם.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)