Nicholas Negroponte: The vision behind One Laptop Per Child

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

I've been at MIT for 44 years.

אני ב-MIT כבר 44 שנים, והלכתי ל-TED I (מפגש TED הראשון).

I went to TED I.

There's only one other person here, I think, who did that.

יש רק אדם אחד נוסף כאן, אני חושב, שעשה זאת.

All the other TEDs --

בכל שאר כנסי TED -- והלכתי לכל אחד מהם, תחת משטרו של ריקי --

and I went to them all, under Ricky's regime --

I talked about what the Media Lab was doing,

דיברתי אודות מה שמעבדת המדיה עושה,

which today has almost 500 people in it.

וכיום עובדים בה קרוב ל-500 איש.

And if you read the press,

ואם אתם קוראים עיתונים, נאמר שם בשבוע שעבר שהתפטרתי ממעבדת המדיה.

last week it actually said I quit the Media Lab.

I didn't quit the Media Lab, I stepped down as chairman --

לא התפטרתי ממעבדת המדיה, אלא פרשתי מתפקיד היו"ר --

which was a kind of ridiculous title, but someone else has taken it on --

שהיה במידת מה תואר מגוחך, אבל מישהו אחר לקח אותו,

and one of the things you can do as a professor

ואחד הדברים שבאפשרותך לעשות כפרופסור

is you stay on as a professor.

אם אתה נשאר כפרופסור

And I will now do for the rest of my life the One Laptop Per Child,

וזה מה שאעשה למשך שארית חיי זה לפטופ אחד לכל ילד,

which I've sort of been doing for a year and a half, anyway.

שעשיתי כבר שנה וחצי, ממילא.

So I'm going to tell you about this,

אז אני אספר לכם על זה,

use my 18 minutes to tell you why we're doing it,

ואשתמש ב18 הדקות כדי לספר לכם למה אני עושה את זה,

איך אני עושה את זה, ואז מה אנחנו עושים.

how we're doing it and then what we're doing.

And at some point I'll even pass around

ובנקודה מסויימת אני אפילו אעביר בינכם

what the $100 laptop might be like.

מה לפטופ 100 הדולר אולי יהיה.

עכשיו, התבקשתי על ידי כריס לדבר על כמה הנושאים הגדולים,

I was asked by Chris to talk about some of the big issues,

and so I figured I'd start with the three that at least drove me to do this.

אז חשבתי שאני אתחיל עם שלושת אלה שלפחות הביאו אותי לזה.

And the first is pretty obvious.

והראשון הוא די ברור.

It's amazing when you meet a head of state, and you say,

זה מדהים כשפוגשים ראש מדינה, ואתם אומרים,

"What is your most precious natural resource?"

"מה המשאב הטבעי הכי חשוב שלכם?"

They will not say "children" at first,

הם לא יגידו ילדים קודם,

and then when you say, "children," they will pretty quickly agree with you.

ואז כשאתם יגידו ילדים, הם די מהר יסכימו איתכם.

And so that isn't very hard.

אז זה לא מאוד קשה.

(Laughter)

כולם מסכימים שלא משנה מה הפתרונות לבעיות הגדולות,

Everybody agrees that whatever the solutions are to the big problems,

הם כוללים חינוך, ולפעמים יכולים להיות רק חינוך,

they include education, sometimes can be just education

and can never be without some element of education.

ולעולם לא יכולים להיות ללא אלמנט כלשהו של חינוך.

So that's certainly part of it.

אז זה בטוח חלק מזה.

And the third is a little bit less obvious.

והשלישי הוא קצת פחות ברור.

And that is that we all in this room learned how to walk, how to talk,

וזה שכולנו בחדר למדנו איך ללכת, איך לדבר,

not by being taught how to talk, or taught how to walk,

לא על ידי זה שלימדו אותנו איך לדבר, או איך ללכת,

but by interacting with the world,

אלה על ידי אינטראקציה עם העולם,

by having certain results as a consequence of being able to ask for something,

על ידי זה שהיו תוצאות כתוצאה מהיכולת לבקש משהו,

or being able to stand up and reach it.

או היכולת לעמוד ולהגיע אליו.

Whereas at about the age six, we were told to stop learning that way,

בעוד שבערך בגיל 6, נאמר לנו להפסיק ללמוד בדרך הזו,

and that all learning from then on would happen through teaching,

ושכל הלימוד מאז והלאה יעשה על ידי הוראה,

whether it's people standing up, like I'm doing now,

בין אם זה אנשים עומדים, כמו שאני עושה עכשיו, או ספר, או משהו.

or a book, or something.

But it was really through teaching.

אבל זה באמת היה דרך לימוד.

And one of the things in general that computers have provided to learning

ואחד מהדברים בכלליות שמחשבים סיפקו ללמידה

is that it now includes a kind of learning

זה שעכשיו הם כוללים סוג של למידה

which is a little bit more like walking and talking,

שהיא דומה קצת יותר להליכה או דיבור.

in the sense that a lot of it is driven by the learner himself or herself.

במובן שהרבה ממנה מונעת על ידי הלומד בעצמו.

So with those as the principles --

אז עם אלה כעיקרונות --

some of you may know Seymour Papert.

חלקכם אולי מכירים את סימור פפרט,

This is back in 1982, when we were working in Senegal.

זה ב1982, כשעבדנו בסנגל.

Because some people think that the $100 laptop just happened a year ago,

מפני שכמה אנשים חושבים שלפטופ 100 הדולר פשוט קרה לפני שנה,

or two years ago, or we were struck by lightning --

או לפני שנתיים, או שהיכה בנו ברק.

this actually has gone back a long time, and in fact, back to the '60s.

זה למעשה חוזר הרבה אחורה, למעשה, בחזרה לשנות ה60.

Here we're in the '80s.

כאן אנחנו בשנות ה80.

Steve Jobs had given us some laptops. We were in Senegal.

סטיב ג'ובס נתן לנו כמה לפטופים, הינו בסנגל.

It didn't scale

זה לא גדל אבל זה לפחות הביא מחשבים למדינות מתפתחות,

but it at least was bringing computers to developing countries

and learning pretty quickly that these kids,

ולמדנו במהירות שהילדים האלה --

even though English wasn't their language,

למרות שאנגלית לא היתה השפה שלהם,

the Latin alphabet barely was their language,

האלפבית הלטיני בקושי היה השפה שלהם,

but they could just swim like fish.

אבל הם פשוט יכלו לשחות כמו דגים;

They could play these like pianos.

הם ניגנו על אלה כמו על פסנתרים.

A little bit more recently, I got involved personally.

ולאחרונה, נעשיתי מעורב אישית.

And these are two anecdotes --

ואלה שתי אנקדוטות -- אחת היתה בקמבודיה,

one was in Cambodia,

בכפר שאין בו חשמל, אין מים, אין טלויזיה, ולא טלפון,

in a village that has no electricity, no water, no television, no telephone,

but has broadband Internet now.

אבל יש להם אינטרנט בפס רחב עכשיו.

And these kids, their first English word is "Google"

והילדים האלה, המילה הראשונה שלהם באנגלית היתה "גוגל,"

והם מכירים רק את סקייפ. הם מעולם לא שמעו על טלפון.

and they only know Skype.

They've never heard of telephony.

They just use Skype.

אוקיי, הם רק משתמשים בסקייפ.

And they go home at night --

והם הולכים הביתה בערב; יש להם חיבור מהיר

they've got a broadband connection in a hut that doesn't have electricity.

בבקתה שאין בה חשמל.

The parents love it, because when they open up the laptops,

ההורים אוהבים את זה, מפני שהם פותחים את הלפטופים,

it's the brightest light source in the house.

זה מקור האור החזק ביותר בבית.

And talk about where metaphors and reality mix --

ואם מדברים על איך מטאפורות ומציאות נפגשים --

this is the actual school.

זה בית הספר.

In parallel with this, Seymour Papert got the governor of Maine

במקביל לזה, סימור פפרט שכנע את מושל מיין

to legislate one laptop per child in the year 2002.

לחוקק את חוק לפטופ אחד לכל ילד ב2002.

Now at the time, I think it's fair to say that 80 percent of the teachers were --

עכשיו בזמנו, אני חושב שזה הוגן להגיד ש80 אחוז מהמורים היו --

let me say, apprehensive.

-- תנו לי להגיד, מסוייגים.

Really, they were actually against it.

באמת, הם ממש היו נגד זה.

And they really preferred that the money would be used

והם באמת העדיפו שהכסף יעבור

for higher salaries, more schools, whatever.

למשכורות גבוהות יותר, יותר בתי ספר, לא משנה.

And now, three and a half years later, guess what?

ועכשיו, שלוש וחצי שנים מאוחר יותר, נחשו מה?

They're reporting five things: drop of truancy to almost zero,

הם מדווחים חמישה דברים.

ירידת העדרויות לכמעט אפס, הגעה למפגשי הורים --

attending parent-teacher meetings --

which nobody did and now almost everybody does --

שאף אחד לא עשה ועכשיו כמעט כולם מגיעים --

drop in discipline problems, increase in student participation.

ירידה בבעיות משמעת, עליה בהשתתפות תלמידים.

Teachers are now saying it's kind of fun to teach.

מורים עכשיו אומרים שזה כיף ללמד;

Kids are engaged -- they have laptops! --

ילדים מעורבים. יש להם לפטופים.

and then the fifth, which interests me the most,

ואז החמישי, שמעניין אותי יותר מכל,

is that the servers have to be turned off at certain times at night

זה שהשרתים צריכים להיות מכובים בשעה מסויימת בלילה

because the teachers are getting too much email

מפני שהמורים פשוט מקבלים יותר מדי דוא"ל

from the kids asking them for help.

מהילדים שמבקשים מהם עזרה.

So when you see that kind of thing --

אז כשרואים דבר כזה, זה לא דבר שצריך לבחון.

this is not something that you have to test.

The days of pilot projects are over, when people say,

הימים של פרוייקטי פילוט עברו, כשאנשים אומרים,

"We'd like to do three or four thousand in our country to see how it works."

"ובכן, אנחנו רוצים לחלק שלושת או ארבעת אלפים במדינה כדי לראות איך זה עובד."

Screw you. Go to the back of the line and someone else will do it,

לכו חפשו. תחזרו לסוף התור ומישהו אחר יעשה את זה,

and then when you figure out that this works, you can join as well.

ואז כשתבינו שזה עובד, תוכלו להצטרף גם.

And this is what we're doing.

וזה מה שאנחנו עושים.

(Laughter) (Applause)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

So, One Laptop Per Child was formed about a year and a half ago.

אז, לפטופ אחד לילד נוצר לפני כשנה וחצי.

זו אגודה ללא מטרות רווח; היא גייסה 20 מיליון דולר

It's a nonprofit association.

It raised about 20 million dollars

to do the engineering to just get this built,

לעשות את התכנון ההנדסי כדי לבנות את זה, ואז לייצר את זה לאחר מכן.

and then have it produced afterwards.

Scale is truly important.

כמות היא באמת חשובה.

And it's not important because you can buy components at a lower price, OK?

וזה לא חשוב בגלל שתשיגו רכיבים במחיר זול יותר, אוקיי?

It's because you can go to a manufacturer --

זה בגלל שתוכלו ללכת ליצרן --

and I will leave the name out --

ואני לא אזכיר את השם --

but we wanted a small display,

אבל רצינו מסך קטן, לא חייב להיות עם אחידות צבע מושלמת,

doesn't have to have perfect color uniformity.

It can even have a pixel or two missing.

אפילו אפשר שיהיו לו פיקסל או שניים חסרים, הוא לא חייב להיות כזה בהיר.

It doesn't have to be that bright.

And this particular manufacturer said,

והיצרן הספציפי הזה אמר, "ובכן, אתם יודעים,

"We're not interested in that. We're interested in the living room.

אנחנו לא מעוניינים בזה. אנחנו מעוניינים בסלון.

We're interested in perfect color uniformity.

אנחנו מתעניינים באחידות צבע מושלמת.

אנחנו מעוניינים במסכים גדולים, מסכים בהירים.

We're interested in big displays, bright displays.

You're not part of our strategic plan."

אתם לא חלק מהתוכנית האסטרטגית שלנו."

And I said, "That's kind of too bad, because we need 100 million units a year."

ואני אמרתי, "ובכן, זה די חבל,

כי אנחנו צריכים 100 מיליון יחידות בשנה."

(Laughter)

והם אומרים, "אוה, אז אולי אנחנו נוכל להפוך לחלק מהתוכנית האסטרטגית שלכם."

And they said, "Oh, well, maybe we could become part of your strategic plan."

And that's why scale counts.

ולכן כמות חשובה.

And that's why we will not launch this

ולכן לא נתחיל את זה עם פחות מחמש עד 10 מיליון יחידות בסדרה הראשונה.

without five to 10 million units in the first run.

And the idea is to launch with enough scale

והרעיון הוא לצאת עם כמות גדולה מספיק

that the scale itself helps bring the price down,

שהכמות לבד עוזרת להוריד את המחיר,

and that's why I said seven to 10 million there.

ולכן אמרתי 7 עד 10 מיליון שם.

And we're doing it without a sales-and-marketing team.

ואנחנו עושים את זה בלי צוות מכירות ושיווק.

I mean, you're looking at the sales-and-marketing team.

אני מתכוון, אתם מסתכלים על צוות המכירות והשיווק.

We will do it by going to seven large countries

נעשה את זה על ידי הליכה לשבע מדינות גדולות ונביא אותם להסכים ונשיק את זה,

and getting them to agree and launch it,

and then the others can follow.

ואז האחרים יוכלו לבוא בעקבותיהם.

We have partners.

יש לנו שותפים; זה לא קשה לנחש שגוגל הוא אחד מהם,

It's not hard to guess Google would be one.

The others are all playing to pending.

כל האחרים משחקים או ממתינים.

וזה היה בעיתונות הרבה.

And this has been in the press a great deal.

It's the so-called Green Machine that we introduced with Kofi Annan

זה מה שנקרא המכונה הירוקה שהצגנו עם קופי ענאן

בנובמבר בועידה העולמית שנערכה בתוניסיה.

in November at the World Summit that was held in Tunisia.

Now once people start looking at this, they say, "Ah, this is a laptop project."

עכשיו ברגע שאנשים רואים את זה, הם אומרים, אה, זה פרוייקט לפטופים.

Well, no, it's not a laptop project. It's an education project.

ובכן, לא, זה לא פרוייקט לפטופים. זה פרוייקט חינוכי.

And the fun part -- and I'm quite focused on it --

והחלק הכייפי -- ואני מאוד ממוקד עליו --

I tell people I used to be a light bulb, but now I'm a laser --

אני אומר לאנשים שהייתי נורה, אבל עכשיו אני לייזר.

I'm just going to get that thing built, and it turns out it's not so hard.

אני רק אדאג שזה יבנה,

ומסתבר שזה לא כזה קשה.

Because laptop economics are the following:

מפני שאקונומיית הלפטופים היא כזאת:

אני אומר 50 אחוז פה; זה יותר כמו 60,

I say 50 percent here -- it's more like 60,

60 percent of the cost of your laptop

60 אחוז מהעלות של הלפטופ שלך הוא מכירות, שיווק, הפצה ורווח.

is sales, marketing, distribution and profit.

Now we have none of those, OK?

עכשיו אין לנו את אלה, אוקיי?

None of those figure into our cost,

אף אחד מאלה לא נכנס למחיר.

because first of all, we sell it at cost, and the governments distribute it.

מפני שראשית, אנחנו מוכרים אותו במחיר עלות, והממשלות מחלקות אותו.

It gets distributed to the school system like a textbook.

הוא מחולק לבתי הספר כמו ספרים.

So that piece disappears.

אז החלק הזה נעלם, ואז יש מסך וכל השאר.

Then you have display and everything else.

Now the display on your laptop costs,

עכשיו המסך בלפטופים שלכם עולה, במספרים גסים,

in rough numbers, 10 dollars a diagonal inch.

10 דולר לאינצ' אלכסוני.

That can drop to eight; it can drop to seven

עכשיו זה יכול לרדת לשמונה, זה יכול לרדת לשבע,

but it's not going to drop to two, or to one and a half,

אבל זה לא ירד לשתיים, או לאחד וחצי,

unless we do some pretty clever things.

אלא אם נעשה דברים מאוד חכמים.

זה השאר -- הקופסה החומה הקטנה ההיא -- שמרתק,

It's the rest -- that little brown box -- that is pretty fascinating,

because the rest of your laptop is devoted to itself.

מפני ששאר הלפטופ שלכם מוקדש לעצמו.

It's a little bit like an obese person

זה דומה קצת לאדם שמן שצריך להשתמש ברוב

having to use most of their energy to move their obesity.

האנרגיה שלו כדי להזיז את השומן שלו. אוקיי?

(Laughter)

And we have a situation today which is incredible.

ויש לנו מצב היום שהוא מדהים.

אוקיי, השתמשתי בלפטופים מאז שהומצאו.

I've been using laptops since their inception.

And my laptop runs slower, less reliably and less pleasantly

והלפטופ שלי רץ לאט יותר, בפחות אמינות ופחות נעים מאשר אי פעם בעבר.

than it ever has before.

And this year is worse.

והשנה זה יותר גרוע.

(Applause)

עכשיו אנשים מוחאים, לפעמים אתם אפילו מקבלים תשואות בעמידה ואני אומר,

People clap, sometimes you even get standing ovations,

and I say, "What the hell's wrong with you? Why are we all sitting there?"

"מה לא בסדר אתכם לעזאזל? למה כולנו יושבים שם?"

And somebody -- to remain nameless -- called our laptop a "gadget" recently.

ומישהו שלא נזכיר את שמו קרא ללפטופ שלנו גדג'ט לאחרונה.

ואני אמרתי, אלוהים, המחשב שלנו ירוץ כמו עטלף מהגהנום.

And I said, "God, our laptop's going to go like a bat out of hell.

When you open it up, it's going to go 'bing.'"

ואתם פותחים אותו, והוא יעשה "בינג," והוא ידלק, ישתמש בזה.

It'll be on.

It'll be just like it was in 1985,

זה יהיה כמו ב1985, כשקניתם אפל מקינטוש 512.

when you bought an Apple Macintosh 512.

It worked really well.

הוא עבד ממש טוב.

And we've been going steadily downhill.

ומאז אנחנו בירידה.

Now, people ask all the time what it is.

עכשיו האנשים האלה שואלים כל הזמן מה זה.

That's what it is.

זה מה שזה.

The two pieces that are probably notable: it'll be a mesh network,

שני החלקים שיותר ראויים לאיזכור הם שזה רשת סבך,

so when the kids open up their laptops, they all become a network,

כך שכשהילדים פותחים את הלפטופים שלהם, כולם נהפכים לרשת,

and then just need one or two points of backhaul.

ואז הם צריכים רק נקודה אחת או שתיים של תקשורת.

You can serve a couple of thousand kids with two megabits.

אפשר לשרת אלפיים ילדים עם שני מגביט.

So you really can bring into a village,

אז באמת אפשר להביא לכפר,

and then the villages can connect themselves,

ואז הכפרים יכול לחבר את עצמם,

and you really can do it quite well.

ואפשר באמת לעשות את זה ממש טוב.

The dual mode display --

המסך הדו מצבי -- הרעיון הוא שיהיה מסך שעובד גם בחוץ --

the idea is to have a display that both works outdoors --

isn't it fun using your cell phone outdoors in the sunlight?

איזה כיף זה להשתמש בסלולרי שלכם בחוץ בשמש?

Well, you can't see it.

ובכן, אתם לא רואים אותו.

And one of the reasons you can't see it

ואחת הסיבות שאתם לא רואים אותו הוא שהוא מואר מאחור רוב הזמן,

is because it's backlighting most of the time, most cell phones.

ברוב הסלולריים.

Now, what we're doing is, we're doing one that will be both frontlit and backlit.

עכשיו, מה שאנחנו עושים זה, אנחנו יוצרים אחד שמואר מאחור ומלפנים.

And whether you manually switch it or you do it in the software

ואם תחליפו ידנית או בתוכנה עוד לא הוחלט.

is to be seen.

אבל כשהוא מואר מאחור הוא צבעוני,

But when it's backlit, it's color.

And when it's frontlit, it's black and white

וכשהוא מואר מלפנים, הוא שחור לבן ברזולוציה משולשת.

at three times the resolution.

האם הכל כבר מוכן? לא.

Is it all worked out? No.

That's why a lot of our people are more or less living in Taiwan right now.

לכן הרבה מאיתנו פחות או יותר גרים בטיוואן עכשיו.

And in about 30 days, we'll know for sure whether this works.

ובערך עוד 30 יום נדע בבטחון אם זה עובד.

Probably the most important piece there

כנראה החלק הכי חשוב שם

is that the kids really can do the maintenance.

זה שהילדים יוכלו לתחזק אותו.

And this is again something that people don't believe,

וזה שוב משהו שאנשים לא מאמינים,

but I really think it's quite true.

אבל אני באמת חושב שזה נכון.

That's the machine we showed in Tunis.

זו המכונה שהראנו בתוניס,

This is more the direction that we're going to go.

וזה יותר בכיווון שאנחנו הולכים אליו.

And it's something that we didn't think was possible.

וזה משהו שלא חשבנו לאפשרי.

Now, I'm going to pass this around.

עכשיו, אני אעביר אותו בינכם.

This isn't a design, OK?

זה לא העיצוב, אוקיי?

So this is just a mechanical engineering sort of embodiment of it

זו רק דוגמה הנדסית סוג של התגשמות בשבילכם לשחק איתו.

for you to play with.

And it's clearly just a model.

וברור שזה רק מודל.

The working one is at MIT.

זה שעובד נמצא בMIT.

אני אעביר אותו לבחור הנאה הזה.

I'm going to pass it to this handsome gentleman.

At least you can decide whether it goes left or --

לפחות אז תוכלו להחליט אם זה הולך שמאלה או --

Chris Anderson: Before you do it, for the people down in simulcast --

אוה, ריבוי משימות. סליחה! שכחתי. שכחתי. אוקיי, אז איפה שהמצלמה נמצאת --

Nicholas Negroponte: Sorry! I forgot. CA: Just show it off a bit.

So wherever the camera is -- OK, good point. Thank you, Chris.

אוקיי, נקודה טובה. תודה כריס.

The idea was that it would be not only a laptop,

הרעיון היה שזה יהיה לא רק לפטופ,

but that it could transform into an electronic book.

אלא שזה יהפוך להיות ספר אלקטרוני.

So it's sort of an electronic book.

אז זה סוג של ספר אלקטרוני.

This is where when you go outside, it's in black and white.

כאן תוכלו לצאת החוצה, זה בשחור לבן.

The games buttons are missing,

כפתורי המשחק חסרים, אבל זו תהיה גם מכונת משחקים, מכונת ספרים.

but it'll also be a games machine,

book machine.

Set it up this way, and it's a television set.

תציבו אותה כך וזו טלויזיה.

Etc., etc. -- is that enough for simulcast? OK, sorry.

וכו' וכו' -- זה מספיק לריבוי משימות? אוקיי, סליחה.

אני אתן לג'ים להחליט לאן להעביר אותו אחר כך. אוקיי.

I'll let Jim decide which way to send it afterwards.

OK. Seven countries.

שבע מדינות. (צחוק)

(Laughter)

I say "maybe" for Massachusetts, because they actually have to do a bid.

אני אומר אולי בשביל מסצ'וסטס, מפני שהם באמת צריכים לעשות מכרז.

לפי חוק חייבים מכרז, וכך הלאה.

By law you've got to bid, and so on and so forth.

אז אני לא ממש יכול לנקוב בשמן.

So I can't quite name them.

In the other cases, they don't have to do bids.

במקרים האחרים, הם לא צריכים מכרזים. הם יכולים להחליט.

They can decide --

it's the federal government in each case.

זה הממשל הפדרלי בכל מקרה.

It's kind of agonizing,

זה די מייסר, מפני שהרבה אנשים אומרים,

because a lot of people say, "Let's do it at the state level,"

"טוב, בוא נעשה את זה ברמת המדינה."

מפני, שכמובן, מדינות הן יותר זריזות מהממשל הפדרלי, רק בגלל הגודל.

because states are more nimble than the feds, just because of size.

ועדיין אנחנו סופרים.

And yet we count.

We're really dealing with the federal government.

אנחנו באמת מתמודדים עם הממשל הפדרלי;

We're really dealing with ministries of education.

אנחנו באמת מתמודדים על משרדי החינוך.

And if you look at governments around the world,

ואם תביטו בממשלות מסביב לעולם,

ministries of education tend to be the most conservative,

משרדי חינוך נוטים להיות הכי שמרנים,

and also the ones that have huge payrolls.

וגם אלה שיש בהם משכורות שמנות.

Everybody thinks they know about education,

כולם חושבים שהם מבינים בחינוך,

הרבה מהתרבות בנוי לתוך זה גם.

a lot of culture is built into it as well.

It's really hard. And so it's certainly the hard road.

זה ממש קשה. ולכן זו בהחלט הדרך הקשה.

If you look at the countries, they're pretty geoculturally distributed.

אם תביטו בארצות, הם מאוד מחולקות פיסית וחברתית.

Have they all agreed? No, not completely.

האם כולן הסכימו? לא, לא ממש;

Probably Thailand, Brazil and Nigeria

כנראה תאילנד, ברזיל וניגריה הן אלה שהכי אקטיביות,

are the three that are the most active and most agreed.

והכי מסכימות.

We're purposely not signing anything with anybody

אנחנו בכוונה לא חותמים כלום עם אף אחד

until we actually have the working ones.

עד שיהיו לנו את המחשבים העובדים.

And since I visit each one of those countries

ומאחר ואני מבקר כל אחת מהמדינות לפחות אחת לשלושה חודשים,

within at least every three months,

I'm just going around the world every three weeks.

אני פשוט מקיף את העולם כל שלושה שבועות.

Here's sort of the schedule

הנה סוג של לוח זמנים,

and I put at the bottom we might give some away free in two years at this meeting.

ושמתי בתחתית שאולי ניתן כמה מהם בחינם במפגש עוד שנתיים.

Everybody says it's a $100 laptop --

כולם אומרים שזה לפטופ של 100 דולר, אתם לא יכולים לעשות את זה.

you can't do it.

Well, guess what, we're not.

ובכן, נחשו מה, אנחנו לא.

We're coming in probably at 135, to start, then drift down.

אנחנו מגיעים כנראה ל135, בתור התחלה. ואז גולשים למטה.

And that's very important,

וזה מאוד חשוב,

because so many things hit the market at a price and then drift up.

מפני שכל כך הרבה דברים מגיעים לשוק במחיר מסויים ואז גולשים למעלה.

זה סוג של מוצר מוביל מפסיד, ואז ברגע שזה יראה מעניין,

It's kind of the loss leader,

and then as soon as it looks interesting,

אי אפשר להרשות את זה לעצמנו יותר, או שאי אפשר להרחיב אותו.

it can't be afforded, or it can't be scaled out.

So we're targeting 50 dollars in 2010.

אז אנחנו מכוונים ל50 דולר ב2010.

The gray market's a big issue.

השוק האפור הוא בעייה גדולה. ואחת הדרכים -- רק אחת --

And one of the ways -- just one --

but one of the ways to help in the case of the gray market

אבל אחת הדרכים לעזור במקרה של השוק האפור

is to make something that is so utterly unique --

זה לעשות משהו שהוא כל כך שונה ומיוחד.

It's a little bit like the fact that automobiles --

זה דומה מעט לעובדה שמכוניות --

אלפי מכוניות נגנבות כל יום בארה"ב;

thousands of automobiles are stolen every day in the United States.

Not one single post-office truck is stolen.

לא נגנבת אפילו משאית דואר אחת. אוקיי, ולמה?

(Laughter)

And why?

Because there's no market for post-office trucks.

מפני שאין שוק למשאיות דואר.

It looks like a post-office truck.

היא נראית כמו משאית דואר.

You can spray paint it. You can do anything you want.

אפשר לצבוע אותה; אפשר לעשות כל מה שתרצו.

I just learned recently: in South Africa, no white Volvos are stolen.

למדתי רק לאחרונה: בדרום אפריקה, לא נגנבות וולוו לבנות.

Period. None. Zero.

נקודה. אף אחת. אפס.

So we want to make it very much like a white Volvo.

אז אנחנו רוצים לעשות אותו ממש דומה לוולוו לבנה.

Each government has a task force.

לכל ממשלה יש קבוצת עבודה. זה כנראה פחות מעניין,

This perhaps is less interesting,

but we're trying to get the governments to all work together

אבל אנחנו מנסים לגרום לממשלות לעבוד ביחד, וזה לא קל.

and it's not easy.

הכלכלה של זה היא להתחיל עם הממשל הפדרלי,

The economics of this is to start with the federal governments

and then later, to subsequently go to other --

ומאוחר יותר ללכת--

-- אם זה מימון מילד לילד,

whether it's child-to-child funding,

so a child in this country buys one for a child in the developing world,

כך שילד במדינה הזו קונה אחד לילד בעולם המתפתח,

אולי לאותו המין, אולי לאותו הגיל.

maybe of the same gender, maybe of the same age.

An uncle gives a niece or a nephew that as a birthday present.

דוד נותן לאחיינית או אחיין את זה כמתנת יום הולדת.

I mean, there are all sorts of things that will happen,

אני מתכוון, יש הרבה דברים שיכולים לקרות,

and they'll be very, very exciting.

והם יהיו מאוד, מאוד מרגשים.

And everybody says -- I say -- it's an education project.

וכולם אומרים -- אני אומר -- זה פרוייקט חינוכי;

Are we providing the software?

האם אנחנו מספקים את התוכנה?

The answer is:

והתשובה היא, למערכת בהחלט יש תוכנה,

The system certainly has software,

but no, we're not providing the education content.

אבל לא, אנחנו לא מספקים את התוכן החינוכי.

That is really done in the countries.

זה באמת נעשה במדינות.

But we are certainly constructionists.

אבל אנחנו בהחלט בונים.

And we certainly believe in learning by doing

ואנחנו בהחלט מאמינים בלמידה מעשיה,

and everything from Logo, which was started in 1968,

וכל דבר מלוגו, שהותחל ב1968,

to more modern things, like Scratch, if you've ever even heard of it,

לדברים מודרניים יותר כמו סקראטצ', אם שמעתם על זה,

are very, very much part of it.

הם מאוד, מאוד חלק מזה.

And that's the rollout.

וזו החשיפה.

Are we dreaming? Is this real?

האם אנחנו חולמים? האם זה אמיתי? למעשה זה כן אמיתי.

It actually is real.

The only criticism, and people really don't want to criticize this,

הביקורת היחידה, ואנשים באמת לא רוצים לבקר את זה,

because it is a humanitarian effort, a nonprofit effort

מפני שזה מאמץ הומניטרי, זה מאמץ ללא רווח,

and to criticize it is a little bit stupid, actually.

ולבקר את זה זה די טיפשי, למעשה. (צחוק)

(Laughter)

But the one thing that people could criticize was,

אבל הדבר האחד שאנשים יכלו לבקר היה,

"Great idea, but these guys can't do it."

רעיון גדול, אבל החברה האלה לא יצליחו.

And that could either mean these guys, professors and so on couldn't do it,

וזה יכול להיות שהחברה האלה, פרופסורים כאלה לא יצליחו,

or that it's not possible.

או שזה בלתי אפשרי.

Well, on December 12, a company called Quanta agreed to build it,

ובכן, ב12 בדצמבר, חברה בשם קואנטה הסכימה לבנות את זה,

and since they make about one-third of all the laptops on the planet today,

ומאחר והם מייצרים שליש מהלפטופים על כדור הארץ היום,

that question disappeared.

השאלה הזו נעלמה.

So it's not a matter of whether it's going to happen.

אז השאלה אינה אם זה יקרה, זה עומד לקרות.

It is going to happen.

And if it comes out at 138 dollars, so what?

ואם זה יצא ב138 דולר, אז מה?

If it comes out six months late, so what?

אם זה יאחר בשישה חודשים, אז מה?

That's a pretty soft landing.

זו נחיתה די רכה. תודה לכם.

Thank you.

(מחיאות כפיים)

(Applause)