Kimberley Motley: How I defend the rule of law | TED

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

Let me tell you a story

תנו לי לספר לכם סיפור

about a little girl named Naghma.

על ילדה קטנה בשם נהגמה.

Naghma lived in a refugee camp

נהגמה חייה במחנה פליטים

with her parents and her eight brothers and sisters.

עם הוריה ושמונה אחיה ואחיותיה.

Every morning, her father would wake up

כל בוקר, אביה היה מתעורר

in the hopes he'd be picked for construction work,

בתקווה שהוא יבחר לעבודות בניה,

and on a good month he would earn 50 dollars.

ובחודש טוב הוא היה מרוויח 50 דולר.

The winter was very harsh,

החורף היה ממש קשה,

and unfortunately, Naghma's brother died

ולמרבה הצער, אחיה של נהגמה מת

and her mother became very ill.

ואימה חלתה מאוד.

In desperation, her father went to a neighbor

מרוב יאוש, אביה פנה לשכן

to borrow 2,500 dollars.

כדי ללוות 2,500 דולר.

After several months of waiting,

אחרי כמה חודשים של המתנה,

the neighbor became very impatient,

השכן הפך למאוד חסר סבלנות,

and he demanded that he be paid back.

והוא תבע לקבל חזרה את הכסף.

Unfortunately, Naghma's father didn't have the money,

למרבה הצער, לאביה של נהגמה לא היה את הכסף,

and so the two men agreed to a jirga.

אז שני האנשים הסכימו לג'ירגה.

So simply put, a jirga is a form of mediation

בפשטות, ג'ירגה היא סוג של בוררות

that's used in Afghanistan's informal justice system.

שבשימוש במערכת החוק הלא פורמלית באפגניסטן

It's usually presided over by religious leaders

היא בדרך כלל מנוהלת על ידי מנהיגים דתיים

and village elders,

וזקני הכפר.

and jirgas are often used in rural countries like Afghanistan,

וג'ירגות נמצאות לרוב בשימוש באזורים כפריים כמו אפגניסטן,

where there's deep-seated resentment

שם יש התנגדות מושרשת

against the formal system.

למערכת הפורמלית.

At the jirga, the men sat together

בג'ירגה, האנשים ישבו יחד

and they decided that the best way to satisfy the debt

והחליטו שהדרך הטובה ביותר לפתור את החוב

would be if Naghma married the neighbor's 21-year-old son.

היתה אם נהגמה תתחתן עם בנו בן ה 21 של השכן.

She was six.

היא היתה בת שש.

Now, stories like Naghma's unfortunately

עכשיו, סיפורים כמו הסיפור של נהגמה

are all too common,

הם נפוצים מאוד,

and from the comforts of our home,

ומהנוחות של הבתים שלנו,

we may look at these stories as another

אנחנו יכולים להביט בסיפורים האלה כסוג נוסף

crushing blow to women's rights.

של מכה לזכויות הנשים.

And if you watched Afghanistan on the news,

ואם צפיתם באפגניסטן בחדשות,

you may have this view that it's a failed state.

אולי יש לכם רעיון שזו מדינה נחשלת.

However, Afghanistan does have a legal system,

עם זאת, לאפגניסטן יש מערכת משפטית,

and while jirgas are built on long-standing tribal customs,

ובעוד ג'ירגות בנויות על מנהגים שיבטיים עתיקים,

even in jirgas, laws are supposed to be followed,

אפילו בג'ירגות, אמורים לעקוב אחרי החוק,

and it goes without saying

ולא צריך להזכיר

that giving a child to satisfy a debt

לנתינת ילד כדי לפדות חוק

is not only grossly immoral, it's illegal.

זה לא רק לא מוראלי ביותר, זה לא חוקי.

In 2008, I went to Afghanistan

ב 2008, נסעתי לאפגניסטן

for a justice funded program,

לתוכנית ממומנת למשפט,

and I went there originally on this nine-month program

ונסעתי לשם במקור לתוכנית של תשעה חודשים

to train Afghan lawyers.

לאמן עורכי דין אפגנים.

In that nine months, I went around the country

בתשעת החודשים, נסעתי ברחבי המדינה

and I talked to hundreds of people that were locked up,

ודיברתי עם מאות אנשים שנכלאו.

and I talked to many businesses

ודיברתי עם הרבה עסקים

that were also operating in Afghanistan.

שגם פעלו באפגניסטן.

And within these conversations,

ובשיחות האלו,

I started hearing the connections

התחלתי לשמוע את הקשרים

between the businesses and the people,

בין עסקים ואנשים,

and how laws that were meant to protect them

ואיך חוקים שהיו אמורים להגן עליהם

were being underused,

היו בשימוש מועט מדי,

while gross and illegal punitive measures were overused.

בעוד שצעדי ענישה לא חוקיים וקשים היו בשימוש רב מדי.

And so this put me on a quest for justness,

וכך זה שם אותי במסע לצדק,

and what justness means to me

ומה שצדק אומר לי

is using laws for their intended purpose,

זה לשתמש בחוק למטרה המיועדת שלו,

which is to protect.

שזה להגן.

The role of laws is to protect.

התפקיד של חוקים הוא להגן.

So as a result, I decided to open up a private practice,

אז כתוצאה, החלטתי לפתוח משרד פרטי,

and I became the first foreigner to litigate

והפכתי לזרה הראשונה לעסוק בעריכת דין

in Afghan courts.

בבתי משפט אפגנים.

Throughout this time, I also studied many laws,

במשך הזמן, למדתי גם הרבה חוקים,

I talked to many people,

דיברתי עם הרבה אנשים,

I read up on many cases,

קראתי על הרבה מקרים,

and I found that the lack of justness

ומצאתי שחוסר הצדק

is not just a problem in Afghanistan,

הוא לא רק בעיה באפגניסטן,

but it's a global problem.

אלא בעיה גלובלית.

And while I originally shied away from

ובעוד שראשית נמנעתי

representing human rights cases

מלייצג מקריי זכויות אדם

because I was really concerned about how it would

מפני שבאמת הייתי מודאגת מאיך זה

affect me both professionally and personally,

ישפיע עלי גם מקצועית וגם אישית,

I decided that the need for justness was so great

החלטתי שהצורך בצדק היה גדול כל כך

that I couldn't continue to ignore it.

שלא יכולתי להמשיך להתעלם ממנו.

And so I started representing people like Naghma

אז התחלתי לייצג אנשים כמו נהגמה

pro bono also.

גם פרו בונו.

Now, since I've been in Afghanistan

עכשיו, מאחר והייתי באפגניסטן

and since I've been an attorney for over 10 years,

ומאחר והייתי עורכת דין יותר מ 10 שנים,

I've represented from CEOs of Fortune 500 companies

יצגתי החל ממנכ"לים של חברות פורצ'ן 500

to ambassadors to little girls like Naghma,

לשגרירים לילדות קטנות כמו נהגמה,

and with much success.

ועם הרבה הצלחה.

And the reason for my success is very simple:

והסיבה להצלחה שלי היא פשוטה:

I work the system from the inside out

אני עובדת עם המערכת מבפנים החוצה

and use the laws in the ways

ומשתמשת בחוק בדרכים

that they're intended to be used.

בהם הוא מייועד להיות בשימוש.

I find that

אני מוצאת

achieving justness in places like Afghanistan

שלהשיג צדק במקומות כמו אפגניסטן

is difficult, and there's three reasons.

זה קשה, ויש שלוש סיבות.

The first reason is that simply put,

הסיבה הראשונה היא שפשוט,

people are very uneducated as to what their legal rights were,

אנשים מאוד לא משכילים במה הזכוויות החוקיות שלהם,

and I find that this is a global problem.

ואני מוצאת שזו בעיה גלובלית.

The second issue

הסיבה השניה

is that even with laws on the books,

היא שאפילו עם החוקים בספרים,

it's often superseded or ignored

הם הרבה פעמים נעקפים או שמתעלמים מהם

by tribal customs, like in the first jirga

על ידי מנהגים שיבטיים, כמו בג'ירגה הראשונה

that sold Naghma off.

שמכרה את נהגמה.

And the third problem with achieving justness

והסיבה השלישית בהשגת צדק

is that even with good, existing laws on the books,

זה שאפילו עם חוקים טובים קיימים בספרים,

there aren't people or lawyers that are willing to fight

אין אנשים או עורכי דין שמוכנים להלחם

for those laws.

עבור החוקים האלה.

And that's what I do: I use existing laws,

וזה מה שאני עושה: אני משתמשת בחוקים קיימים,

often unused laws,

לרוב חוקים שלא בשימוש,

and I work those to the benefits of my clients.

ועבדתי עם אלה לתועלת הלקוחות שלי.

We all need to create a global culture

כולנו צריכים ליצור תרבות גלובלית

of human rights

של זכויות אדם

and be investors in a global human rights economy,

ולהיות משקיעים בכלכלת זכויות אדם גלובלית,

and by working in this mindset,

ועל ידי עבודה עם צורת החשיבה הזו,

we can significantly improve justice globally.

אנו יכולים לשפר באופן משמעותי את הצדק בעולם.

Now let's get back to Naghma.

עכשיו באו נחזור לנהגמה.

Several people heard about this story,

כמה אנשים שמעו על הסיפור הזה,

and so they contacted me because they wanted

אז הם יצרו איתי קשר מפני שהם רצו

to pay the $2,500 debt.

לשלם את חוב 2,500 הדולרים.

And it's not just that simple;

וזה לא כזה פשוט;

you can't just throw money at this problem

אתם לא יכולים פשוט לזרוק כסף על הבעיה

and think that it's going to disappear.

ולחשוב שהיא תעלם.

That's not how it works in Afghanistan.

זה לא עובד ככה באפגניסטן.

So I told them I'd get involved,

אז אמרתי להם שאני אתערב,

but in order to get involved, what needed to happen

אבל כדי להתערב, מה שהיה צריך לקרות

is a second jirga needed to be called,

זה שצריך היה לקראו לג'רגה שניה,

a jirga of appeals.

ג'רגת ערעור.

And so in order for that to happen,

וכך כדי שזה יקרה,

we needed to get the village elders together,

היינו צריכים לכנס את זקני הכפר,

we needed to get the tribal leaders together,

היינו צריכים לכנס את זקני השבט,

the religious leaders.

המנהיגים הדתיים.

Naghma's father needed to agree,

אביה של נהגמה היה צריך להסכים,

the neighbor needed to agree,

השכן היה צריך להסכים,

and also his son needed to agree.

וגם בנו היה צריך להסכים.

And I thought, if I'm going to get involved in this thing,

וחשבתי, אם אני עמודת להתערב בזה,

then they also need to agree that I preside over it.

אז הם גם צריכים להסכים שאני אטפל בזה.

So, after hours of talking

אז, אחרי שעות של דיבורים

and tracking them down,

ואיתורים,

and about 30 cups of tea,

בערך 30 כוסות תה,

they finally agreed that we could sit down

הם לבסוף הסכימו שונוכל לשבת

for a second jirga, and we did.

לג'רגה שניה, וכך עשינו.

And what was different about the second jirga

ומה שהיה שונה בג'רגה השניה

is this time, we put the law at the center of it,

זה שהפעם, שמנו את החוק במרכז,

and it was very important for me

וזה היה ממש חשוב בשבילי

that they all understood that Naghma

שכולם יבינו שלנהגמה

had a right to be protected.

היתה את הזכות להגנה.

And at the end of this jirga,

ובסוך הג'רגה הזו,

it was ordered by the judge

השופט הורה

that the first decision was erased,

שההחלטה הראשונה תבוטל,

and that the $2,500 debt was satisfied,

ושהחוב בן 2500 הדולר כוסה,

and we all signed a written order

וכולנו חתמנו על הסכם כתוב

where all the men acknowledged

בו כל הגברים הכירו בעובדה

that what they did was illegal,

שמה שהם עשו היה לא חוקי,

and if they did it again, that they would go to prison.

ושאם הם יעשו את זה שוב הם ילכו לכלא.

Most —

רוב --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thanks.

תודה.

And most importantly,

והכי חשוב,

the engagement was terminated

האירוסין בוטלו

and Naghma was free.

ונהגמה היתה חופשיה.

Protecting Naghma and her right to be free

הגנה על נהגמה והזכות שלה להיות חופשיה

protects us.

מגינה עלינו.

Now, with my job, there's above-average

עכשיו, עם העבודה שלי, יש כמות מעל הממוצע

amount of risks that are involved.

של סיכונים שמעורבים.

I've been temporarily detained.

הייתי עצורה זמנית.

I've been accused of running a brothel,

הואשמתי בהפעלת בית בושת,

accused of being a spy.

הואשמתי שאני מרגלת.

I've had a grenade thrown at my office.

הושלך רימון למשרד שלי.

It didn't go off, though.

אבל הוא לא התפוצץ.

But I find that with my job,

אבל אני מוצאת שעם העבודה שלי,

that the rewards far outweigh the risks,

שהגמול עולה על הסיכונים,

and as many risks as I take,

וככל שאני לוקחת יותר סיכונים,

my clients take far greater risks,

הלקוחות שלי לוקחים סיכונים גדולים בהרבה,

because they have a lot more to lose

מפני שלהם יש הרבה יותר להפסיד

if their cases go unheard,

אם מתעלמים מהמקרה שלהם,

or worse, if they're penalized for having me as their lawyer.

או גרוע יותר, אם הם נענשים על זה שהשתמשו בי כעורכת הדין שלהם.

With every case that I take,

עם כל מקרה שאני לוקחת,

I realize that as much as I'm standing behind my clients,

אני מבינה שכמה שאני עומדת מאחורי לקוחותי,

that they're also standing behind me,

שהם גם עומדים מאחורי,

and that's what keeps me going.

וזה מה שגורם לי להמשיך.

Law as a point of leverage

חוק כנקודת משען

is crucial in protecting all of us.

הוא קריטי בהגנה על כולנו.

Journalists are very vital in making sure

עיתונאים מאוד חיוניים בלדאוג

that that information is given to the public.

שהמידע ניתן לציבור.

Too often, we receive information from journalists

פעמים רבות מדי, אנחנו מקבלי מידע מעיתונאים

but we forget how that information was given.

אבל אנחנו שוכחים איך המידע ניתן.

This picture is a picture of the

התמונה הזו היא תמונה של

British press corps in Afghanistan.

חייל העיתונות באפגניסטן.

It was taken a couple of years ago by my friend David Gill.

היא צולמה לפני כמה שנים על ידי ידיד שלי דייויד גיל.

According to the Committee to Protect Journalists,

לפי האמנה להגנה על עיתונאים,

since 2010, there have been thousands of journalists

מאז 2010, היו אלפי עיתונאים

who have been threatened, injured,

שאיימו עליהם, שנפצעו,

killed, detained.

נהרגו, נעצרו.

Too often, when we get this information,

פעמים רבות מדי, כשאנחנו מקבלים את המידע הזה,

we forget who it affects

אנחנו שוכחים על מי זה משפיע

or how that information is given to us.

או איך המידע ניתן לנו.

What many journalists do, both foreign and domestic,

מה שהרבה עיתונאים עושים, גם זרים וגם מקומיים,

is very remarkable, especially in places like Afghanistan,

הוא יוצא דופן, בעיקר במקומות כמו אפגניסטן,

and it's important that we never forget that,

וזה חשוב שלעולם לא נשכח את זה,

because what they're protecting

מפני שמה שהם מגינים עליו

is not only our right to receive that information

זה לא רק הזכות שלנו לקבל מידע

but also the freedom of the press, which is vital

אלא גם החופש של העיתונות, שחיוני

to a democratic society.

לתרבות דמוקרטית.

Matt Rosenberg is a journalist in Afghanistan.

מאט רוזנברג הוא עיתונאי באפגניסטן.

He works for The New York Times,

הוא עובד עבור הניו יורק טיימס,

and unfortunately, a few months ago

ולמרבה הצער, לפני כמה חודשים

he wrote an article that displeased

הוא כתב מאמר שהרגיז

people in the government.

אנשים בממשלה.

As a result, he was temporarily detained

כתוצאה, הוא נעצר זמנית

and he was illegally exiled out of the country.

והוגלה באופן לא חוקי מחוץ למדינה.

I represent Matt,

אני ייצגתי את מאט,

and after dealing with the government,

ואחרי התעסקות עם הממשלה,

I was able to get legal acknowledgment

הייתי מסוגלת לקבל הכרה חוקית

that in fact he was illegally exiled,

שלמעשה הוא הוגלה באופן לא חוקי,

and that freedom of the press does exist in Afghanistan,

ושחופש העיתונות קיים באפגניסטן,

and there's consequences if that's not followed.

ויש השלכות אם הוא לא יכובד.

And I'm happy to say that

ואני שמחה להגיד

as of a few days ago,

שנכון ללפני כמה ימים,

the Afghan government

הממשל האפגני

formally invited him back into the country

הזמין אותו רשמית חזרה למדינה

and they reversed their exile order of him.

והם הפכו את צו ההגליה שלו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

If you censor one journalist, then it intimidates others,

אם אתם מצנזרים עיתואי אחד, אז זה מטריד אחרים,

and soon nations are silenced.

ומהר מאוד אומות מושתקות.

It's important that we protect our journalists

זה חשוב שנגן על העיתונאים שלנו

and freedom of the press,

וחופש העיתונות,

because that makes governments more accountable to us

מפני שזה עושה את הממשלות יותר מחויבות לדין וחשבון כלפינו

and more transparent.

ויותר שקופות.

Protecting journalists and our right

הגנת עיתונאים והזכות שלנו

to receive information protects us.

לקבל מידע מגינים עלינו.

Our world is changing. We live in a different world now,

העולם שלנו משתנה, אנחנו חיים בעולם אחר עכשיו,

and what were once individual problems

ומה שהיה פעם בעיות פרטיות

are really now global problems for all of us.

הן בעיות גלובליות עכשיו לכולנו.

Two weeks ago, Afghanistan had its first

לפני שבועיים, באפגניסטן היתה

democratic transfer of power

העברת שלטון דמוקרטית ראשונה

and elected president Ashraf Ghani, which is huge,

והנשיא הנבחר אשרף גהני, שהוא גדול,

and I'm very optimistic about him,

ואני אופטימית לגביו,

and I'm hopeful that he'll give Afghanistan

ואני מקווה שהוא יתן לאפגניסטן

the changes that it needs,

את השינויים שהיא צריכה,

especially within the legal sector.

בעיקר בתחום החוקי.

We live in a different world.

אנחנו חיים בעולם אחר.

We live in a world where my eight-year-old daughter

אנחנו חיים בעולם בו ביתי בת השמונה

only knows a black president.

מכירה רק נשיא שחור.

There's a great possibility that our next president

יש סיכוי גדול שהנשיא הבא שלנו

will be a woman,

תהיה אישה,

and as she gets older, she may question,

וכשהיא תתבגר, היא אולי תשאל,

can a white guy be president?

האם בחור לבן יכול להיות נשיא?

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Our world is changing, and we need to change with it,

העולם שלנו משתנה, ואנחנו צריכים להשתנות איתו,

and what were once individual problems

ומה שהיו פעם בעיות פרטיות

are problems for all of us.

הן עכשיו בעיות של כולנו.

According to UNICEF,

לפי יוניסף,

there are currently over 280 million

יש כרגע יותר מ 280 מליון

boys and girls who are married

ילדים וילדות נשואים

under the age of 15.

מתחת לגיל 15.

Two hundred and eighty million.

מאתיים שמונים מליון.

Child marriages prolong the vicious cycle

נישואי ילדים מאריכים את המעגל הנבזי

of poverty, poor health, lack of education.

של עוני, בריאות נמוכה, חוסר חינוך.

At the age of 12, Sahar was married.

בגיל 12, סהאר נישאה.

She was forced into this marriage

היא הוכנסה בכוח לנישואים

and sold by her brother.

ונמכרה על ידי אחיה.

When she went to her in-laws' house,

כשהיא הלכה לבית חתניה,

they forced her into prostitution.

הם כפו עליה זנות.

Because she refused, she was tortured.

בגלל שהיא סירבה, היא עונתה.

She was severely beaten with metal rods.

היא הוכתה קשות עם מוטות ברזל.

They burned her body.

הם שרפו את גופה.

They tied her up in a basement and starved her.

הם קשרו אותה במרתף והרעיבו אותה.

They used pliers to take out her fingernails.

הם השתמשו בפלאייר להוציא את ציפורניה.

At one point,

בנקודה מסויימת,

she managed to escape from this torture chamber

היא הצליחה לברוח מתא העינויים

to a neighbor's house,

לבית השכן,

and when she went there, instead of protecting her,

וכשהיא הלכה לשם, במקום להגן עליה,

they dragged her back

הם גררו אותה חזרה

to her husband's house,

לבית בעלה,

and she was tortured even worse.

והיא עונתה אפילו יותר.

When I met first Sahar, thankfully,

כשפגשתי את סאהר לראשונה, למרבה המזל,

Women for Afghan Women

נשים למען נשים אפגניות

gave her a safe haven to go to.

נתנו לה מקום מבטחים ללכת אליו.

As a lawyer, I try to be very strong

כעורכת דין, אני מנסה להיות חזקה

for all my clients,

עבור כל הלקוחות שלי,

because that's very important to me,

מפני שזה מאוד חשוב לי,

but seeing her,

אבל כשראיתי אותה,

how broken and very weak as she was,

כמה שבורה וחלשה היא היתה,

was very difficult.

זה היה מאוד קשה.

It took weeks for us to really get to

לקח לנו ממש שבועות בכדי להגיע

what happened to her

למה שקרה לה

when she was in that house,

כשהיא היתה בבית ההוא,

but finally she started opening up to me,

אבל לבסוף, היא התחילה להפתח אלי,

and when she opened up,

וכשהיא נפתחה,

what I heard was

מה ששמעתי היה

she didn't know what her rights were,

שהיא לא יודעת מה הזכויות שלה,

but she did know she had a certain level of protection

אבל היא ידעה שהיתה לה רמה מסויימת של הגנה

by her government that failed her,

על ידי הממשל שהכזיב אותה,

and so we were able to talk about

אז כך היינו יכולים לדבר על

what her legal options were.

אילו אפשרויות משפטיות היו לה.

And so we decided to take this case

וכך החלטנו לקחת את המקרה

to the Supreme Court.

לבית המשפט העליון.

Now, this is extremely significant,

עכשיו, זה ממש חשוב,

because this is the first time

מפני שזו הפעם הראשונה

that a victim of domestic violence in Afghanistan

שקורבן של אלימות ביתית באפגניסטן

was being represented by a lawyer,

יוצגה על ידי עורך דין,

a law that's been on the books for years and years,

חוק שהיה בספרים במשך שנים,

but until Sahar, had never been used.

אבל עד סאהר, מעולם לא היה בשימוש.

In addition to this, we also decided

בנוסף לזה, החלטנו גם

to sue for civil damages,

לתבוע פיצויים אזרחיים,

again using a law that's never been used,

שוב בשימוש בחוק שמעולם לא היה בשימוש,

but we used it for her case.

אבל אנחנו השתמשנו בו במקרה שלה.

So there we were at the Supreme Court

אז הנה היינו בבית המשפט העליון

arguing in front of 12 Afghan justices,

טוענים לפני 12 שופטים אפגנים,

me as an American female lawyer,

אני כעורכת דין אמריקאית,

and Sahar, a young woman

וסאהר, אישה צעירה

who when I met her couldn't speak above a whisper.

שכשפגשתי אותה לא יכלה לדבר יותר מלחישה.

She stood up,

היא נעמדה,

she found her voice,

היא מצאה את קולה,

and my girl told them that she wanted justice,

והילדה שלי אמרה להם שהיא רוצה צדק,

and she got it.

והיא קיבלה אותו.

At the end of it all, the court unanimously agreed

בסופו של דבר, בית המפשט החליט פה אחד

that her in-laws should be arrested for what they did to her,

שהחותנים שלה יעצרו על מה שעשו לה,

her fucking brother should also be arrested

האח החרא שלה גם צריך להעצר

for selling her —

על מכירתה --

(Applause) —

(מחיאות כפיים) --

and they agreed that she did have a right

והם הסכימו שהיתה לה את הזכות

to civil compensation.

לפיצויים אזרחיים.

What Sahar has shown us is that we can attack

מה שסאהר הראתה לנו זה שאנחנו יכולים להתקיף

existing bad practices by using the laws

מנהגים גרועים קיימים על ידי שימוש בחוקים

in the ways that they're intended to be used,

בדרכים בהם הם מיועדים להיות בשימוש,

and by protecting Sahar,

ובהגנה על סאהר,

we are protecting ourselves.

אנחנו מגינים על עצמנו.

After having worked in Afghanistan

אחרי שעבדתי באפגניסטן

for over six years now,

במשך יותר משש שנים עכשיו,

a lot of my family and friends think

הרבה מהמשפחה והחברים שלי חושבים

that what I do looks like this.

שמה שאני עושה נראה ככה.

(Laughter)

(צחוק)

But in all actuality, what I do looks like this.

אבל במציאות, מה שאני עושה נראה ככה.

Now, we can all do something.

עכשיו, כולנו יכולים לעשות משהו.

I'm not saying we should all buy a plane ticket and go to Afghanistan,

אני לא אומרת שכולנו צריכים לקנות כרטיסי טיסה ולטוס לאפגניסטן,

but we can all be contributors

אבל אנחנו יכולים לתרום

to a global human rights economy.

לכלכלת זכויות אדם גלובלית

We can create a culture of transparency

אנחנו יכולים ליצור תרבות של שקיפות

and accountability to the laws,

ונטילת אחריות מול החוקים,

and make governments more accountable to us,

ולגרום לממשלות שיהיו יותר אחראיות כלפינו,

as we are to them.

כמו שאנחנו אליהן.

A few months ago, a South African lawyer

לפני כמה חודשים, עורך דין דרום אפריקאי

visited me in my office

ביקר אותי במשרד

and he said, "I wanted to meet you.

ואמר, "רציתי לפגוש אותך.

I wanted to see what a crazy person looked like."

רציתי לראות איך נראה אדם משוגע."

The laws are ours,

החוקים הם שלנו,

and no matter what your ethnicity,

ולא משנה המוצא האתני שלכם,

nationality, gender, race,

לאום, מגדר, גזע,

they belong to us,

הם שייכים לנו,

and fighting for justice is not an act of insanity.

ולחימה עבור הצדק היא לא פעולה של חוסר שפיות.

Businesses also need to get with the program.

עסקים גם צריכים להכנס לתוכנית הזו.

A corporate investment in human rights

השקעה חברתית בזכויות אנוש

is a capital gain on your businesses,

היא הון לעסקים שלנו,

and whether you're a business, an NGO,

ובין אם אתם עסק, ארגון ללא מטרות רווח,

or a private citizen, rule of law benefits all of us.

או אזרח פרטי, שלטון החוק מועיל לכולנו.

And by working together with a concerted mindset,

ועל ידי עבודה במשותף עם צורת חשיבה משותפת,

through the people, public and private sector,

בין אנשים, והמגזר הפרטי והציבורי,

we can create a global human rights economy

אנחנו יכולים ליצור כלכלת זכויות אדם גלובלית

and all become global investors in human rights.

ולהפוך את כולנו למשקיעים בזכויות אדם.

And by doing this,

ובכך,

we can achieve justness together.

אנחנו יכולים להגיע לצדק יחד.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)