Michael Pollan: A plant's-eye view

מתרגם: Avihu Turzion מבקר: Yaniv Lubling

It's a simple idea about nature.

זהו רעיון פשוט על הטבע

I want to say a word for nature

ואני רוצה להגיד מילה על הטבע

because we haven't talked that much about it the last couple days.

מכיוון שלא דיברנו עליו כל כך הרבה במהלך הימים האחרונים.

I want to say a word for the soil and the bees and the plants and the animals,

אני רוצה להגיד מילה בשביל האדמה והדבורים והצמחים והחיות.

and tell you about a tool, a very simple tool that I have found.

ולספר לכם על כלי, כלי מאוד פשוט שמצאתי.

Although it's really nothing more than a literary conceit; it's not a technology.

על אף שאין בו הרבה מעבר לסוג של תיקון סופרים - זוהי לא טכנולוגיה -

It's very powerful for, I think, changing our relationship to the natural world

יש בו עוצמה, אני חושב, שיכולה לשנות את מערכת היחסים שלנו עם העולם הטבעי

and to the other species on whom we depend.

ועם המינים האחרים שעליהם אנו מסתמכים.

And that tool is very simply, as Chris suggested,

והכלי הזה הוא, בפשטות, כפי שהציע כריס,

looking at us and the world from the plants' or the animals' point of view.

להסתכל על עצמנו ועל העולם מנקודת המבט של הצמח או של החיה.

It's not my idea, other people have hit on it,

זה לא רעיון שלי, אנשים אחרים עלו על זה,

but I've tried to take it to some new places.

אבל אני ניסיתי לקחת את זה למקומות חדשים.

Let me tell you where I got it.

בואו אספר לכם איפה קיבלתי אותו.

Like a lot of my ideas, like a lot of the tools I use,

כמו הרבה רעיונות שלי, כמו הרבה כלים בהם אני משתמש

I found it in the garden; I'm a very devoted gardener.

מצאתי את זה בגינה. אני גנן מאוד מסור.

And there was a day about seven years ago: I was planting potatoes,

והיה יום אחד לפני שבע שנים בערך, שתלתי תפוחי אדמה.

it was the first week of May --

זה היה השבוע הראשון של מאי.

this is New England, when the apple trees are just vibrating with bloom;

זה היה בניו אינגלנד, כשהפריחה ממש רוטטת על עצי התפוחים.

they're just white clouds above.

יש רק עננים לבנים למעלה.

I was here, planting my chunks,

אני הייתי שם, שותל את החתיכות שלי,

cutting up potatoes and planting it,

חותך תפוחי אדמה ושותל אותם.

and the bees were working on this tree;

והדבורים עבדו על העץ הזה.

bumblebees, just making this thing vibrate.

דבורים גדולות, פשוט גורמות לדבר הזה לרעוד,

And one of the things I really like about gardening

ואחד הדברים שאני ממש אוהב בגננות

is that it doesn't take all your concentration,

הוא שהיא לא גוזלת את כל הריכוז שלך

you really can't get hurt -- it's not like woodworking --

אתה לא ממש יכול להיפצע. זה לא כמו עבודה עם עץ

and you have plenty of kind of mental space for speculation.

ואתה יכול... יש לך שפע של סוג של מרחב מחשבתי להעלות השערות.

And the question I asked myself that afternoon in the garden,

והשאלה ששאלתי את עצמי אותו אחה"צ בגינה

working alongside that bumblebee,

כשאני עובד לצד הדבורים

was: what did I and that bumblebee have in common?

הייתה: מה יש לי ולדבורה הזו במשותף?

How was our role in this garden similar and different?

באיזה אופן היה התפקיד שלנו בגינה הזו דומה ושונה?

And I realized we actually had quite a bit in common:

והבנתי שלמעשה יש לנו לא מעט במשותף.

both of us were disseminating the genes of one species and not another,

שנינו הפצנו את הגנים של מין מסוים ולא אחר.

and both of us -- probably, if I can imagine the bee's point of view --

ושנינו, ככל הנראה, אם אני יכול לדמיין את נקודת המבט של הדבורה,

thought we were calling the shots.

חשבנו שאנחנו קובעים את הכללים.

I had decided what kind of potato I wanted to plant --

.אני החלטתי איזה סוג של תפוח אדמה אני רוצה לשתול

I had picked my Yukon Gold or Yellow Finn, or whatever it was --

בחרתי ב"יוקון זהוב" או "סנפיר צהוב" או מה שזה לא היה

and I had summoned those genes from a seed catalog across the country,

ואני זימנתי את הגנים האלה מקטלוג זרעים מהצד השני של המדינה,

brought it, and I was planting it.

הבאתי את זה, ושתלתי את זה.

And that bee, no doubt, assumed that it had decided,

והדבורה הזו, ללא ספק, הניחה שהיא החליטה:

"I'm going for that apple tree, I'm going for that blossom,

אני הולכת לעץ התפוח הזה, אני הולכת לפריחה הזו,

I'm going to get the nectar and I'm going to leave."

אני הולכת לקחת את הצוף וללכת.

We have a grammar that suggests that's who we are;

יש לנו דקדוק שמרמז שזה מי שאנחנו,

that we are sovereign subjects in nature, the bee as well as me.

שאנחנו ישויות ריבוניות בטבע, הדבורה וגם אני.

I plant the potatoes, I weed the garden, I domesticate the species.

אני שותל את תפוחי האדמה, אני מעשב את הגינה, אני מביית את המין.

But that day, it occurred to me:

אך באותו יום זה הכה בי -

what if that grammar is nothing more than a self-serving conceit?

מה אם הדקדוק הזה הוא לא יותר מקונסטרוקט ספרותי שמשרת את עצמו?

Because, of course, the bee thinks he's in charge or she's in charge,

כי, כמובן, הדבורה חושבת שהיא שולטת בעניינים.

but we know better.

ו... אבל אנחנו יודעים שהיא לא.

We know that what's going on between the bee and that flower

אנחנו יודעים שמה שקורה בין הדבורה לפרח הזה

is that bee has been cleverly manipulated by that flower.

הוא שהפרח הזה הפעיל מניפולציה מתוחכמת על הדבורה.

And when I say manipulated, I'm talking about in a Darwinian sense, right?

וכשאני אומר מניפולציה, אני מדבר על זה במובן הדרוויניסטי, נכון?

I mean it has evolved a very specific set of traits --

אני מתכוון שהוא פיתח אוסף תכונות מאוד מסוים -

color, scent, flavor, pattern -- that has lured that bee in.

צבע, ניחוח, טעם, דפוס - שפיתה את הדבורה להיכנס פנימה,

And the bee has been cleverly fooled into taking the nectar,

ושיטה בדבורה בחוכמה לקחת את הצוף

and also picking up some powder on its leg,

ולאסוף מעט אבקה על רגליה,

and going off to the next blossom.

וללכת לפריחה הבאה.

The bee is not calling the shots.

הדבורה לא קובעת את הכללים.

And I realized then, I wasn't either.

והבנתי אז, שגם אני לא.

I had been seduced by that potato and not another

התפוח אדמה הזה פיתה אותי, ולא אחר,

into planting its -- into spreading its genes, giving it a little bit more habitat.

לשתול אותו, להפיץ את הגנים שלו, לתת לו קצת יותר שטח מחייה

And that's when I got the idea, which was, "Well, what would happen

ואז קיבלתי את הרעיון, שהיה, איך זה יהיה, מה יקרה

if we kind of looked at us from this point of view of these other species who are working on us?"

אם נתבונן בעצמנו מנקודת המבט הזו של מינים אחרים שמפעילים אותנו?

And agriculture suddenly appeared to me not as an invention, not as a human technology,

ואז חקלאות נראתה לי פתאום לא כהמצאה, לא כטכנולוגיה אנושית,

but as a co-evolutionary development

אלא כהתפתחות אבולוציונית משותפת

in which a group of very clever species, mostly edible grasses, had exploited us,

שבה קבוצה של מינים מאוד נבונים, בעיקר עשבים אכילים, ניצלה אותנו,

figured out how to get us to basically deforest the world.

הבינה איך לגרום לנו למעשה לברא את העולם מיערות,

The competition of grasses, right?

המתחרים של העשבים, כן?

And suddenly everything looked different.

ופתאום הכול נראה שונה.

And suddenly mowing the lawn that day was a completely different experience.

ופתאום לכסח את הדשא באותו יום נהפך לחוויה שונה לחלוטין.

I had thought always -- and in fact, had written this in my first book;

תמיד חשבתי, ולמעשה, כתבתי זאת בספר הראשון שלי.

this was a book about gardening --

זה היה ספר על גננות.

that lawns were nature under culture's boot,

שמדשאות הן טבע תחת מגף התרבות.

that they were totalitarian landscapes,

שהן נופים טוטליטאריים.

and that when we mowed them we were cruelly suppressing the species

וכאשר אנחנו מכסחים אותם, אנחנו מדכאים באופן אכזרי את המין.

and never letting it set seed or die or have sex.

ולעולם לא נותנים לו להזריע, למות, או לקיים יחסי מין.

And that's what the lawn was.

וזה מה שהייתה המדשאה.

But then I realized, "No, this is exactly what the grasses want us to do.

אבל אז הבנתי: "לא, זה בדיוק מה שהעשבים רוצים שנעשה.

I'm a dupe. I'm a dupe of the lawns, whose goal in life is to outcompete the trees,

,אני פתי. אני פתי של המדשאה, שמטרתה בחיים היא לגבור על העצים

who they compete with for sunlight."

איתם היא מתחרה על אור שמש".

And so by getting us to mow the lawn, we keep the trees from coming back,

וכך, כשהיא גורמת לנו לכסח את הדשא, אנחנו מונעים מהעצים לחזור,

which in New England happens very, very quickly.

דבר שקורה מאוד, מאוד מהר בניו-אינגלנד.

So I started looking at things this way

אז התחלתי להסתכל על הדברים בצורה הזו,

and wrote a whole book about it called "The Botany of Desire."

וכתבתי ספר שלם על זה שנקרא "בוטניקת התשוקה".

And I realized that in the same way you can look at a flower

והבנתי שבאותו אופן בו ניתן להסתכל על פרח

and deduce all sorts of interesting things about the taste and the desires of bees --

ולהסיק כל מיני דברים מעניינים לגבי הטעם והתשוקות של דבורים,

that they like sweetness, that they like this color and not that color, that they like symmetry --

שהן אוהבות מתיקות, והן אוהבות את הצבע הזה ולא את הצבע ההוא, והן אוהבות סימטריה.

what could we find out about ourselves by doing the same thing?

מה נוכל לגלות על עצמנו אם נעשה את אותו הדבר?

That a certain kind of potato, a certain kind of drug,

מה יש לסוג מסוים של תפוח אדמה או לסוג מסוים של סם,

a sativa-indica Cannabis cross has something to say about us.

שהוא הכלאה של קנאביס מזן סאטיבה ואינדיקה, להגיד עלינו?

And that, wouldn't this be kind of an interesting way to look at the world?

ושזה... האם אין זו דרך מעניינת להסתכל על העולם?

Now, the test of any idea -- I said it was a literary conceit --

ועכשיו, המבחן של כל רעיון -- אמרתי שזו מעין מטאפורה --

is what does it get us?

הוא מה זה נותן לנו?

And when you're talking about nature, which is really my subject as a writer,

וכשמדברים על הטבע, שהוא למעשה הנושא שלי כסופר,

how does it meet the Aldo Leopold test?

האם זה עומד במבחן של אלדו ליאופולד?

Which is, does it make us better citizens of the biotic community?

שהוא, האם זה הופך אותנו לאזרחים טובים יותר של הקהילה הביוטית?

Get us to do things that leads to the support and perpetuation of the biota,

האם זה מביא אותנו לעשות דברים שתומכים ומשמרים את הביוטה?

rather than its destruction?

במקום כאלה שהורסים אותה?

And I would submit that this idea does this.

ואני טוען שהרעיון הזה עושה זאת.

So, let me go through what you gain when you look at the world this way,

אז תנו לי לסקור מה מרוויחים כשמסתכלים על העולם באופן הזה.

besides some entertaining insights about human desire.

מלבד, אתם יודעים, תובנות משעשעות על התשוקה האנושית.

As an intellectual matter, looking at the world from other species' points of view

כעניין אינטלקטואלי, הסתכלות על העולם מנקודת מבטם של מינים אחרים

helps us deal with this weird anomaly,

עוזרת לנו להתמודד עם העיוות המוזר הזה,

which is -- and this is in the realm of intellectual history --

שהוא, וזה בתחום של היסטוריה אינטלקטואלית,

which is that we have this Darwinian revolution 150 years ago ...

שהוא שיש לנו את המהפכה הדארוויניסטית הזו מלפני 150 שנה,

Ugh. Mini-Me. (Laughter)

בררר... "מיני-מי"

We have this intellectual, this Darwinian revolution in which, thanks to Darwin,

יש לנו את המהפכה האינטלקטואלית, הדארוויניסטית הזו שבה, הודות לדארווין,

we figured out we are just one species among many;

הבנו שאנחנו רק מין אחד מיני רבים.

evolution is working on us the same way it's working on all the others;

האבולוציה פועלת עלינו באותו אופן שבו היא פועלת על כל השאר.

we are acted upon as well as acting;

מפעילים אותנו באותה מידה שאנו פועלים.

we are really in the fiber, the fabric of life.

אנחנו ממש חלק מרקמת החיים.

But the weird thing is, we have not absorbed this lesson 150 years later;

אבל הדבר המוזר הוא, שאנחנו לא הפנמנו את הלקח הזה 150 שנה מאוחר יותר.

none of us really believes this.

אף אחד מאיתנו לא באמת מאמין בזה.

We are still Cartesians -- the children of Descartes --

אנחנו עדיין קרטזיאנים - ילדיו של דקארט,

who believe that subjectivity, consciousness, sets us apart;

שמאמינים שסובייקטיביות, תודעה, מבדילים אותנו.

that the world is divided into subjects and objects;

שהעולם מובדל בין סובייקטים ואובייקטים.

that there is nature on one side, culture on another.

שהטבע נמצא בצד אחד והתרבות בצד השני.

As soon as you start seeing things from the plant's point of view or the animal's point of view,

ברגע שמתחילים לראות דברים מנקודת מבטם של הצמח או החיה,

you realize that the real literary conceit is that --

מבינים שזהו תיקון הסופרים האמיתי.

is the idea that nature is opposed to culture,

והוא - שהטבע מנוגד לתרבות.

the idea that consciousness is everything --

הרעיון שתודעה היא הכול.

and that's another very important thing it does.

וזה דבר נוסף מאוד חשוב שהוא עושה.

Looking at the world from other species' points of view

הסתכלות על העולם מנקודת מבטם של מינים אחרים

is a cure for the disease of human self-importance.

היא תרופה למחלה האנושית של חשיבות-עצמית.

You suddenly realize that consciousness --

פתאום מבינים שתודעה,

which we value and we consider

שאנחנו מוקירים ומעריכים, ואתם יודעים, מחשיבים לכתר של -

the crowning achievement of nature,

לנזר הבריאה,

human consciousness -- is really just another set of tools for getting along in the world.

תודעה אנושית היא בסה"כ עוד אוסף של כלים שעוזרים להסתדר בעולם.

And it's kind of natural that we would think it was the best tool.

וזה די טבעי שאנחנו נחשוב שהיא הכלי הטוב ביותר.

But, you know, there's a comedian who said,

אבל, אתם יודעים, יש קומיקאי שאמר:

"Well, who's telling me that consciousness is so good and so important?

"מי אומר לי שהתודעה היא כל כך טובה וחשובה?

Well, consciousness."

ובכן, התודעה."

So when you look at the plants, you realize that there are other tools

,אז כשמסתכלים על הצמחים, מבינים שיש גם כלים אחרים,

and they're just as interesting.

והם לא פחות מעניינים.

I'll give you two examples, also from the garden:

אתן לכם שתי דוגמאות, גם כן מהגינה.

lima beans. You know what a lima bean does when it's attacked by spider mites?

שעועית לימה. אתם יודעים מה שעועית לימה עושה כשהיא מותקפת ע"י אקריות אדומות?

It releases this volatile chemical that goes out into the world

היא משחררת את הכימיקל הנדיף הזה שמתפשט לו בעולם

and summons another species of mite

ומזמן זן אחר של אקריות

that comes in and attacks the spider mite, defending the lima bean.

שבא ותוקף את האקרית האדומה, ומגן על שעועית הלימה.

So what plants have -- while we have consciousness, tool making, language,

אז מה יש לצמחים, כאשר לנו יש תודעה, בניית כלים, שפה,

they have biochemistry.

יש להם ביוכימיה.

And they have perfected that to a degree far beyond what we can imagine.

והם שכללו זאת לרמה גבוהה בהרבה משאנו יכולים לדמיין.

Their complexity, their sophistication, is something to really marvel at,

והמורכבות שלהם, התחכום שלהם, הוא משהו שממש יש להתפעל ממנו.

and I think it's really the scandal of the Human Genome Project.

ואני חושב שזו ממש השערוריה של פרויקט הגנום האנושי.

You know, we went into it thinking, 40,000 or 50,000 human genes

אתם יודעים, נכנסנו לזה כשאנו חושבים, 40 או 50,000 גנים אנושיים.

and we came out with only 23,000.

ויצאנו ממנו רק עם 23,000.

Just to give you grounds for comparison, rice: 35,000 genes.

רק כדי לתת לכם בסיס להשוואה: לאורז יש 35,000.

So who's the more sophisticated species?

אז מי המין המתוחכם יותר?

Well, we're all equally sophisticated.

טוב, כולנו מתוחכמים באותה מידה.

We've been evolving just as long,

כולנו התפתחנו, מתפתחים במשך אותו פרק זמן

just along different paths.

רק במסלולים שונים.

So, cure for self-importance, way to sort of make us feel the Darwinian idea.

אז, תרופה לחשיבות-עצמית, דרך שגורמת לנו לחוש במובן מסוים את הרעיון הדארוויניסטי.

And that's really what I do as a writer, as a storyteller,

וזה בעצם מה שאני עושה כסופר, כמספר סיפורים,

is try to make people feel what we know and tell stories that actually

אני מנסה לגרום לאנשים להרגיש את מה שאנו יודעים ומספר סיפורים שממש גורמים לנו

help us think ecologically.

עוזרים לנו לחשוב באופן אקולוגי.

Now, the other use of this is practical.

עכשיו, השימוש הנוסף של זה הוא מעשי.

And I'm going to take you to a farm right now,

ואני הולך לדבר, אני הולך לקחת אתכם עכשיו לחווה.

because I used this idea to develop my understanding of the food system

כי השתמשתי ברעיון הזה כדי לפתח את ההבנה שלי על מערכת האוכל

and what I learned, in fact, is that we are all, now, being manipulated by corn.

ומה שלמדתי, הוא שבעצם כולנו עכשיו נמצאים תחת המניפולציה של התירס.

And the talk you heard about ethanol earlier today,

והשיחה ששמעתם מוקדם יותר היום על אתנול,

to me, is the final triumph of corn over good sense. (Laughter) (Applause)

עבורי, זו תרועת הניצחון של התירס על השכל הישר (צחוק)

It is part of corn's scheme for world domination.

זה חלק ממזימתו של התירס לשליטה עולמית (מחיאות כפיים)

(Laughter)

(צחוק)

And you will see, the amount of corn planted this year will be up dramatically from last year

ותראו שכמות התירס שיישתל השנה תהיה גבוהה משמעותית לעומת שנה שעברה,

and there will be that much more habitat

ובדומה יהיה לו יותר שטח גידול,

because we've decided ethanol is going to help us.

מכיוון שהחלטנו שאתנול הולך לעזור לנו.

So it helped me understand industrial agriculture,

אז, אבל תנו לי, אז זה עזר לי להבין חקלאות תעשייתית,

which of course is a Cartesian system.

שהיא כמובן מערכת קרטזית.

It's based on this idea that we bend other species to our will

היא מבוססת על הרעיון שאנחנו מכופפים מינים אחרים לרצוננו,

and that we are in charge, and that we create these factories

ושאנחנו בעלי הבית, ושאנחנו יוצרים את המפעלים האלה,

and we have these technological inputs and we get the food out of it

ויש לנו את הקלטים הטכנולוגיים האלה, ואנחנו מקבלים מהם אוכל,

or the fuel or whatever we want.

או דלק, או מה שנרצה.

Let me take you to a very different kind of farm.

תרשו לי לקחת אתכם לחווה מסוג מאוד שונה.

This is a farm in the Shenandoah Valley of Virginia.

זו חווה בעמק שנאנדואה בוירג'יניה.

I went looking for a farm where these ideas

הלכתי לחפש חווה שבה הרעיונות האלה

about looking at things from the species' point of view are actually implemented,

של הסתכלות על דברים מנקודת המבט של המינים ממש מיושמים.

and I found it in a man. The farmer's name is Joel Salatin.

ומצאתי זאת באדם, שמו של החוואי הוא ג'ואל סלטין,

And I spent a week as an apprentice on his farm,

וביליתי שבוע כמתלמד בחווה שלו.

and I took away from this some of the most hopeful news about our relationship to nature

ולקחתי מזה כמה מהחדשות הכי מעוררות תקווה בנוגע למערכת היחסים שלנו עם הטבע

that I've ever come across in 25 years of writing about nature.

בהן נתקלתי אי פעם במהלך 25 שנות כתיבה על הטבע.

And that is this:

והן אלה:

the farm is called Polyface, which means ...

החווה נקראת "פוליפייס" (מרובת פנים), שזה אומר

the idea is he's got six different species of animals, as well as some plants,

הרעיון הוא שיש לו 6 מינים שונים של בעלי חיים, כמו גם כמה צמחים,

growing in this very elaborate symbiotic arrangement.

שגדלים בסידור סימביוטי מאוד משוכלל.

It's permaculture, those of you who know a little bit about this,

זו פרמה-קולטורה, לאלה מכם שיודעים קצת על הנושא,

such that the cows and the pigs and the sheep and the turkeys and the ...

כך שהפרות והחזירים והכבשים ותרנגולי ההודו

what else does he have?

ומה עוד, מה עוד יש לו שם?

All the six different species -- rabbits, actually --

כל ששת המינים השונים של בעלי החיים, ארנבים, למען האמת,

are all performing ecological services for one another,

כולם מבצעים שירותים אקולוגיים אחד למען השני,

such that the manure of one is the lunch for the other

כך שהזבל של האחד היא ארוחת הצהריים של האחר

and they take care of pests for one another.

והם מטפלים במזיקים אחד של השני.

It's a very elaborate and beautiful dance,

ואני לא יכול, זה מחול מאוד משוכלל ויפהפה

but I'm going to just give you a close-up on one piece of it,

אבל אני רק הולך לתת לכם תקריב על חלק ממנו.

and that is the relationship between his cattle and his chickens, his laying hens.

והוא המערכת יחסים בין הבקר שלו והתרנגולות שלו, התרנגולות מטילות הביצים.

And I'll show you, if you take this approach, what you get, OK?

ואני אראה לכם איך, אם תאמצו גישה זו, מה תקבלו, בסדר?

And this is a lot more than growing food, as you'll see;

וזה הרבה יותר מאשר לגדל אוכל, כפי שתראו.

this is a different way to think about nature

זו דרך שונה לחשוב על הטבע.

and a way to get away from the zero-sum notion,

ודרך להתרחק מהרעיון של משחק סכום-אפס -

the Cartesian idea that either nature's winning or we're winning,

הרעיון הקרטזי לפיו או שהטבע מנצח או שאנחנו מנצחים

and that for us to get what we want, nature is diminished.

ושבשביל שנקבל את מה שאנחנו רוצים, הטבע מידלדל.

So, one day, cattle in a pen.

אז יום אחד, בקר במכלאה.

The only technology involved here is this cheap electric fencing:

הטכנולוגיה היחידה המעורבת כאן היא גדר חשמלית זולה,

relatively new, hooked to a car battery;

חדשה יחסית, מחוברת למצבר של אוטו.

even I could carry a quarter-acre paddock, set it up in 15 minutes.

אפילו אני יכול לסחוב גדר מכלאה של דונם, ולהקים אותה תוך 15 דקות.

Cows graze one day. They move, OK?

הפרות רועות יום אחד. הן זזות, בסדר?

They graze everything down, intensive grazing.

הן מעשבות הכול. מרעה אינטנסיבי.

He waits three days,

הוא מחכה שלושה ימים.

and then we towed in something called the Eggmobile.

ואז גררנו לשם משהו שנקרא ניידת הביצים.

The Eggmobile is a very rickety contraption --

ניידת הביצים היא מתקן מאוד רעוע.

it looks like a prairie schooner made out of boards --

היא נראית כמו עגלה של המערב הפרוע, עשויה מקרשים.

but it houses 350 chickens.

אבל היא מכילה 350 תרנגולות.

He tows this into the paddock three days later and opens the gangplank,

הוא גורר אותה לתוך המכלאה לאחר שלושה ימים ופותח את הכבש

turns them down, and 350 hens come streaming down the gangplank --

מפנה אותן כלפי מטה ו-350 תרנגולות מסתערות במורד הכבש הזה

clucking, gossiping as chickens will --

מקרקרות, מרכלות כמו שתרנגולות עושות.

and they make a beeline for the cow patties.

והן נעות היישר לעבר צואת הפרות.

And what they're doing is very interesting:

ומה שהן עושות הוא ממש מעניין.

they're digging through the cow patties

הן חופרות בצואת הפרות

for the maggots, the grubs, the larvae of flies.

בשביל הרימות, הזחלים, וזחלי הזבובים.

And the reason he's waited three days

והסיבה שהוא חיכה שלושה ימים

is because he knows that on the fourth day or the fifth day, those larvae will hatch

היא שהוא יודע שביום הרביעי או החמישי הזחלים יבקעו,

and he'll have a huge fly problem.

ותהיה להם בעיית זבובים ענקית.

But he waits that long to grow them as big and juicy and tasty as he can

אבל הוא מחכה פרק זמן זה כדי לגדל אותם להיות גדולים, עסיסיים וטעימים ככל האפשר

because they are the chickens' favorite form of protein.

מכיוון שהם צורת החלבון המועדפת ביותר על התרנגולות.

So the chickens do their kind of little breakdance

אז התרנגולות מבצעות את "הברייקדנס" הקטן שלהן,

and they're pushing around the manure to get at the grubs,

והן דוחפות את הצואה סביב כדי להגיע לזחלים,

and in the process they're spreading the manure out.

ותוך כדי התהליך הזה, הן מפזרות בשטח את הצואה.

Very useful second ecosystem service.

מאוד שימושי. שירות שני של המערכת האקולוגית.

And third, while they're in this paddock

ושלישית, בזמן שהן במכלאה,

they are, of course, defecating madly

הן, כמובן, מחרבנות בטירוף

and their very nitrogenous manure is fertilizing this field.

והצואה העשירה בחנקן שלהן מדשנת את השדה.

They then move out to the next one,

ואז הן עוברות לשדה הבא.

and in the course of just a few weeks, the grass just enters this blaze of growth.

במהלך שבועות בודדים העשב נכנס לפרץ של צמיחה,

And within four or five weeks, he can do it again.

ותוך ארבעה או חמישה שבועות, הוא יכול לעשות זאת שוב.

He can graze again, he can cut, he can bring in another species,

הוא יכול לרעות שוב, הוא יכול לחתוך, הוא יכול להביא מין אחר.

like the lambs, or he can make hay for the winter.

כמו הכבשים, או שהוא יכול להכין חציר לחורף.

Now, I want you to just look really close up onto what's happened there.

עכשיו, אני רוצה שתסתכלו ממש מקרוב על מה שקרה שם.

So, it's a very productive system.

זו מערכת מאוד יצרנית.

And what I need to tell you is that on 100 acres

ומשהו שאני חייב להגיד לכם, הוא שמ – 400 דונם

he gets 40,000 pounds of beef; 30,000 pounds of pork; 25,000 dozen eggs;

הוא מקבל 20 טון בשר בקר, 15 טון בשר חזיר, 25,000 תריסרי ביצים,

20,000 broilers; 1,000 turkeys; 1,000 rabbits --

20,000 עופות, 1,000 תרנגולי הודו, 1,000 ארנבות -

an immense amount of food.

כמות עצומה של אוכל.

You know, you hear, "Can organic feed the world?"

אתם יודעים, שומעים: "האם מזון אורגני יכול להאכיל את העולם?"

Well, look how much food you can produce on 100 acres if you do this kind of ...

ובכן, תראו כמה אוכל אפשר להפיק מ- 400 דונם אם עושים סוג כזה של -

again, give each species what it wants,

שוב, אם נותנים לכל מין את מה שהוא רוצה.

let it realize its desires, its physiological distinctiveness.

נותנים לו להגשים את תשוקותיו, את הייחודיות הפיזיולוגית שלו.

Put that in play.

מכניסים אותם לפעולה.

But look at it from the point of view of the grass, now.

אבל תסתכלו על זה כעת מנקודת מבטו של העשב.

What happens to the grass when you do this?

מה קורה לעשב כשעושים את זה?

When a ruminant grazes grass, the grass is cut from this height to this height,

כאשר מעלה- גירה מלחך עשב, העשב מקוצץ מגובה כזה לגובה כזה.

and it immediately does something very interesting.

והוא מייד עושה משהו מאוד מעניין.

Any one of you who gardens knows that there is something called the root-shoot ratio,

כל אחד מכם שעוסק בגינון יודע שיש דבר שנקרא היחס בין הנבט לשורש.

and plants need to keep the root mass

וצמחים צריכים לשמור על מסת השורש

in some rough balance with the leaf mass to be happy.

פחות או יותר עם מסת העלים כדי להיות מאושרים.

So when they lose a lot of leaf mass, they shed roots;

אז כאשר הם מאבדים מסת עלים רבה, הם משילים מעליהם שורשים.

they kind of cauterize them and the roots die.

הם כאילו צורבים אותם והשורש מת.

And the species in the soil go to work

והמינים באדמה ניגשים לעבודה,

basically chewing through those roots, decomposing them --

למעשה לועסים את השורשים האלה, מפרקים אותם

the earthworms, the fungi, the bacteria -- and the result is new soil.

תולעי האדמה, הפטריות, הבקטריות, והתוצאה היא אדמה חדשה.

This is how soil is created.

כך נוצרת אדמה.

It's created from the bottom up.

היא נוצרת מלמטה-למעלה.

This is how the prairies were built,

כך הערבות נבנו.

the relationship between bison and grasses.

היחסים בין הביזונים והעשב.

And what I realized when I understood this --

ומה שקלטתי כשהבנתי את זה,

and if you ask Joel Salatin what he is, he'll tell you he's not a chicken farmer,

ואם תשאלו את ג'ואל סלטין מה הוא, הוא יגיד לכם שהוא לא מגדל תרנגולות,

he's not a sheep farmer, he's not a cattle rancher; he's a grass farmer,

הוא לא מגדל כבשים, הוא לא רועה בקר, הוא מגדל עשב,

because grass is really the keystone species of such a system --

מכיוון שעשב הוא אבן הפינה של המינים במערכת כזו.

is that, if you think about it, this completely contradicts the tragic idea of nature we hold in our heads,

כאשר חושבים על זה, זה נוגד לחלוטין את הרעיון הטראגי של הטבע שיש לנו בראש.

which is that for us to get what we want, nature is diminished.

שהוא שכדי לקבל את רצוננו, הטבע צריך להידלדל.

More for us, less for nature.

יותר בשבילנו, פחות בשביל הטבע.

Here, all this food comes off this farm, and at the end of the season

כאן, כל האוכל שמגיע מהחווה הזו, ובסוף העונה

there is actually more soil, more fertility and more biodiversity.

יש בעצם יותר אדמה, יותר פוריות ויותר גיוון ביולוגי.

It's a remarkably hopeful thing to do.

זה דבר כל כך מעורר תקווה לעשות.

There are a lot of farmers doing this today.

יש הרבה חקלאים שעושים זאת כיום.

This is well beyond organic agriculture,

זה הרבה מעבר לחקלאות אורגנית,

which is still a Cartesian system, more or less.

שהיא עדיין מערכת קרטזית, פחות או יותר.

And what it tells you is that if you begin to take account of other species,

ומה שזה אומר, שאם שמתחילים לקחת בחשבון מינים אחרים,

take account of the soil, that even with nothing more than this perspectival idea

לוקחים בחשבון את האדמה, שאפילו עם, עם לא יותר מהרעיון הזה של נקודת מבט

-- because there is no technology involved here except for those fences,

כי לא מעורבת פה שום טכנולוגיה פרט לגדרות החשמליות האלה,

which are so cheap they could be all over Africa in no time --

שיכולות להיות, אתם יודעים, הן כל כך זולות שאפשר לפרוש על כל אפריקה תוך כלום זמן

that we can take the food we need from the Earth

שאפשר, שאנו יכולים לקחת את האוכל שאנחנו צריכים מכדור הארץ

and actually heal the Earth in the process.

למעשה לרפא את כדור הארץ בתהליך.

This is a way to reanimate the world,

זו דרך להחיות מחדש את העולם.

and that's what's so exciting about this perspective.

זה מה שמרגש כל כך בנקודת המבט הזו.

When we really begin to feel Darwin's insights in our bones,

כשאנחנו ממש מתחילים לחוש את תובנותיו של דארווין בעצמותינו,

the things we can do with nothing more than these ideas

הדברים שאנחנו יכולים לעשות עם לא יותר מאשר הרעיונות האלה

are something to be very hopeful about.

הם דבר שאפשר להיות מלא תקווה לגביו.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.