Bill Ford: A future beyond traffic gridlock

מתרגם: liat barkai מבקר: Ido Dekkers

By birth and by choice,

מלידה ומבחירה,

I've been involved with the auto industry my entire life,

הייתי מעורב בתעשית המכוניות כל חיי,

and for the past 30 years,

ובמהלך 30 השנים האחרונות,

I've worked at Ford Motor Company.

עבדתי בחברת המכוניות "פורד".

And for most of those years,

וברוב השנים הללו,

I worried about,

מה שהטריד אותי היה,

how am I going to sell more cars and trucks?

כיצד אמכור יותר מכוניות ומשאיות?

But today I worry about,

אך היום אני דואג בנושא,

what if all we do is sell more cars and trucks?

מה יקרה אם כל מה שנעשה הוא למכור עוד מכוניות ומשאיות?

What happens

מה יקרה

when the number of vehicles on the road doubles, triples,

כשמספר כלי הרכב על הכביש יכפיל וישלש את עצמו?

or even quadruples?

או אפילו ירבע את עצמו?

My life is guided by two great passions,

שתי תאוות מנחות את חיי,

and the first is automobiles.

האחת היא מכוניות.

I literally grew up with the Ford Motor Company.

אני ממש גדלתי עם חברת המכוניות "פורד".

I thought it was so cool as a little boy

חשבתי שזה כל כך מגניב כילד

when my dad would bring home the latest Ford or Lincoln

כשאבא שלי נהג להביא הביתה את הדגם האחרון של פורד או לינקולן

and leave it in the driveway.

ולהשאיר אותה בחניה.

And I decided about that time, about age 10,

והחלטתי בזמן הזה, בערך בגיל 10

that it would be really cool if I was a test driver.

כי זה יכול להיות מגניב אם אהיה נהג ניסוי.

So my parents would go to dinner.

אז, הורי היו הולכים לארוחת ערב

They'd sit down; I'd sneak out of the house.

הם היו מתיישבים ואני הייתי חומק מהבית.

I'd jump behind the wheel and take the new model around the driveway,

הייתי קופץ מאחורי ההגה ולוקח את הדגם החדש סביב החניה,

and it was a blast.

וזה היה פיצוץ.

And that went on for about two years,

וכך זה נמשך שנתיים,

until -- I think I was about 12 --

עד שדומני כשהייתי בן 12

my dad brought home

אבא הביא הביתה

a Lincoln Mark III.

לינקולן דגם III

And it was snowing that day.

וירד שלג באותו יום.

So he and mom went to dinner,

אז אבא ואמא הלכו לארוחת ערב

and I snuck out

ואני התגנבתי החוצה

and thought it'd be really cool to do donuts

וחשבתי שיהיה מגניב לצאת לסופגניות

or even some figure-eights in the snow.

או אפילו לעשות שמיניות בשלג.

My dad finished dinner early that evening.

אבא סיים לאכול מוקדם באותו היום.

And he was walking to the front hall

והוא התקדם לעבר הכניסה

and out the front door

ומחוץ לדלת הכניסה

just about the same time I hit some ice

ממש בזמן הזה, נתקעתי בערימת שלג

and met him at the front door with the car --

ופגשתי אותו בדלת הכניסה עם המכונית

and almost ended up in the front hall.

וכמעט הגעתי עם האוטו לדלת הכניסה.

So it kind of cooled my test-driving for a little while.

כך שזה קירר מעט את נסיעות הנסיון שלי לזמן מה.

But I really began to love cars then.

אך באמת התחלתי לאהוב מכוניות באותה תקופה.

And my first car was a 1975 electric-green Mustang.

והאוטו הראשון שלי היה מוסטנג 1975 בצבע ירוק חשמלי.

And even though the color was pretty hideous,

ולמרות שהצבע היה דוחה למדי,

I did love the car,

אהבתי את האוטו,

and it really cemented my love affair with cars

וזה ממש קיבע את סיפור האהבה שלי למכוניות

that's continued on to this day.

אשר נמשך עד היום.

But cars are really more than a passion of mine;

אבל מכוניות הן באמת יותר מתאווה שלי;

they're quite literally in my blood.

הן בפועל בדם שלי.

My great grandfather was Henry Ford,

הסבא רבא שלי היה הנרי פורד,

and on my mother's side,

ובצד של אימי,

my great grandfather was Harvey Firestone.

הסבא רבא שלי היה הרווי פיירסטון.

So when I was born,

כך שכאשר נולדתי,

I guess you could say expectations were kind of high for me.

אני מניח שתוכלו לומר שרף הצפיות ממני היה גבוה.

But my great grandfather, Henry Ford,

אבל הסבא רבא שלי, הנרי פורד,

really believed that the mission of the Ford Motor Company

האמין בכנות שמשימתה האמיתית של חברת פורד

was to make people's lives better

הייתה לשפר את חייהם של אנשים

and make cars affordable so that everyone could have them.

ולהוזיל את מחירי המכוניות כדי שכל אחד יוכל להרשות אותן לעצמו.

Because he believed that with mobility

כי הוא האמין שביחד עם הניידות,

comes freedom and progress.

מגיעים החופש והקידמה.

And that's a belief that I share.

וזאת אמונה איתה אני שותף.

My other great passion is the environment.

הלהט השני שלי הוא לסביבה.

And as a young boy, I used to go up to Northern Michigan

כילד, נהגתי לנסוע צפונה לצפון מישיגן

and fish in the rivers that Hemingway fished in

ולדוג באותם מקומות שהמינגווי נהג לדוג בהם

and then later wrote about.

ולאחר מכן כתב עליהם.

And it really struck me

וזה גרם לי לחשוב

as the years went by,

במהלך השנים.

in a very negative way,

באופן שלילי ביותר,

when I would go to some stream that I'd loved,

מתי אפנה לזרם בו אני חפץ,

and was used to walking through this field

והורגלתי ללכת בשדה הזה

that was once filled with fireflies,

שהיה פעם מלא בגחליליות,

and now had a strip mall or a bunch of condos on it.

וכעת היה עליו קניון או שכונת מגורים.

And so even at a young age,

וכך, אפילו בגיל צעיר,

that really resonated with me,

זה התחיל להשמע לי הגיוני.

and the whole notion of environmental preservation,

וכל הנושא של שימור הסביבה,

at a very basic level, sunk in with me.

ברמה מאד בסיסית שקע בתוכי.

As a high-schooler, I started to read

כתלמיד תיכון התחלתי לקרוא

authors like Thoreau and Aldo Leopold

סופרים כמו תורו ואלדו לאופולד

and Edward Abbey,

ואדוארד אבי.

and I really began to develop

והתחלתי ממש לפתח

a deeper appreciation of the natural world.

הערכה עמוקה יותר לעולם הטבע.

But it never really occurred to me

אבל אף פעם לא באמת הבנתי

that my love of cars and trucks

שהאהבה שלי למכוניות וטנדרים

would ever be in conflict with nature.

תגרום לי אי פעם לקופנליקט עם הטבע.

And that was true

וזה היה נכון

until I got to college.

עד שהגעתי לקולג'.

And when I got to college, you can imagine my surprise

וכשהגעתי לקולג', אתם יכולים לתאר לעצמכם את הפתעתי

when I would go to class

כאשר הייתי הולך לכיתה

and a number of my professors would say

ומספר פרופסורים היו אומרים

that Ford Motor Company and my family

שחברת המכוניות פורד ומשפחתי גם כן

was everything that was wrong with our country.

יצגו את כל מה שהיה שגוי במדינה שלנו.

They thought that we were more interested, as an industry,

הם חשבו שהיינו מעוניינים יותר כתעשיה,

in profits, rather than progress,

ברווחים, יותר מאשר בקידמה,

and that we filled the skies with smog --

ושמילאנו את השמיים בערפיח

and frankly, we were the enemy.

ובכנות, אנחנו היינו האוייב.

I joined Ford after college,

הצטרפתי לפורד אחרי שסיימתי את הקולג',

after some soul searching

אחרי מספר התחבטויות

whether or not this is really the right thing to do.

האם זה באמת הדבר הנכון לעשות.

But I decided that I wanted to go

אבל החלטתי שאני רוצה ללכת

and see if I could affect change there.

ולראות אם אוכל לבצע שם שינויים.

And as I look back over 30 years ago,

וכשאני מביט 30 שנה אחורה,

it was a little naive to think at that age

זה היה תמים לחשוב בגיל הזה

that I could. But I wanted to.

שאוכל, אבל רציתי בכך.

And I really discovered

ובאמת גיליתי

that my professors weren't completely wrong.

שהמרצים שלי לא לגמרי טעו.

In fact, when I got back to Detroit,

למעשה, כאשר הגעתי חזרה לדטרויט,

my environmental leanings weren't exactly embraced

כישורי הסביבה שלי לא התקבלו בחיבוק יתר

by those in my own company,

על ידי אלו בחברה שלי,

and certainly by those in the industry.

ובעיקר על ידי התעשיה כולה.

I had some very interesting conversations,

היו לי שיחות מעניינות ביותר,

as you can imagine.

כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם.

There were some within Ford

היו כאלו בתוך פורד

who believed that all this ecological nonsense

אשר האמינו שכל שטויות האקולוגיה הללו

should just disappear

חייבות להעלם

and that I needed to stop hanging out

ושהייתי צריך להפסיק להתרועע

with "environmental wackos."

עם "תמהוני הסביבה".

I was considered a radical.

נחשבתי לקיצוני.

And I'll never forget the day I was called in by a member of top management

ולעולם לא אשכח את היום בו נקראתי אל אחד מחברי ההנהלה הבכירה

and told to stop associating

והתבקשתי להפסיק להתרועע

with any known or suspected environmentalists.

עם אף פעיל סביבה ידוע או מי שחשוד בכך.

(Laughter)

צחוק..

Of course, I had no intention of doing that,

כמובן שלא הייתה לי כל כוונה לעשות זאת.

and I kept speaking out about the environment,

והמשכתי לדבר בפומבי בנושאי איכות הסביבה.

and it really was the topic

וזה באמת היה הנושא

that we now today call sustainability.

לו אנחנו קוראים היום קיימות.

And in time, my views went from controversial

במהלך השנים, דעותי הפכו מדעות בלתי מקובלות

to more or less consensus today.

לדעות הנמצאות פחות או יותר בקונצזוס.

I mean, I think most people in the industry

אני מתכוון שאני חושב שרוב האנשים בתעשיה

understand that we've got to get on with it.

מבינים שאנחנו חייבים להתקדם בנושא.

And the good news is today we are tackling the big issues,

והחדשות הטובות הן שהיום אנחנו מתעסקים בנושאים הגדולים,

of cars and the environment --

בנושא מכוניות וסביבה

not only at Ford, but really as an industry.

לא רק בפורד אך באמת כתעשיה.

We're pushing fuel efficiency to new heights.

אנחנו משפרים את יעילות הדלק לרמות חדשות.

And with new technology,

ובעזרת טכנולוגיות חדשות,

we're reducing -- and I believe, someday we'll eliminate --

אנחנו מפחיתים, ואני מאמין שיום אחד גם נחסל -

CO2 emissions.

את פליטת דו תחמוצת הפחמן.

We're starting to sell electric cars, which is great.

התחלנו למכור מכוניות חשמליות וזה נפלא.

We're developing alternative powertrains

אנחנו מפתחים מערכות הנעה מופעלות אנרגיה חליפית

that are going to make cars affordable

אשר תהפוכנה את המכוניות לניתנות להשגה

in every sense of the word --

בכל מובן אפשרי -

economically, socially

כלכלי, חברתי

and environmentally.

וגם סביבתי.

And actually, although we've got a long way to go

ולמען האמת, למרות שלפנינו עדיין דרך ארוכה

and a lot of work to do,

והרבה עבודה לעשות,

I can see the day where my two great passions --

אני יכול לראות את היום שבו שתי אהבותי הגדולות -

cars and the environment --

מכוניות ואיכות הסביבה -

actually come into harmony.

ממש חיות בהרמוניה.

But unfortunately,

אך לרוע המזל,

as we're on our way to solving one monstrous problem --

כאשר אנחנו בדרכנו לפתור בעיה ענקית אחת -

and as I said, we're not there yet; we've got a lot of work to do,

וכפי שאמרתי, אנחנו לא שם עדיין, לפנינו עבודה רבה עדיין.

but I can see where we will --

אבל אני יכול לראות את זה קורה

but even as we're in the process of doing that,

אך אפילו כאשר אנחנו בתהליך העשייה,

another huge problem is looming,

בעיה ענקית אחרת צצה,

and people aren't noticing.

ואנשים לא שמים לב.

And that is the freedom of mobility

וזהו חופש התנועה

that my great grandfather brought to people

אשר הסבא רבא שלי הביא לאנשים

is now being threatened, just as the environment is.

הוא כעת מאוים, ממש כמו הסביבה.

The problem, put in its simplest terms,

הבעיה, אם להגדיר זאת באופן הפשוט ביותר,

is one of mathematics.

הינה מתמטית.

Today there are approximately 6.8 billion people in the world,

היום, ישנם כ-6.8 מיליארד איש בעולם.

and within our lifetime, that number's going to grow

ובמהלך חיינו, המספר הזה עומד לגדול

to about nine billion.

לכ-9 מיליארד.

And at that population level,

וברמת אוכלוסיה שכזאת,

our planet will be dealing with the limits of growth.

הכדור שלנו יתמודד עם מגבלות התפתחות.

And with that growth

ובצמיחה כזאת

comes some severe practical problems,

מגיעות מספר בעיות מעשיות,

one of which is our transportation system

אחת מהן היא מערכת התחבורה

simply won't be able to deal with it.

אשר פשוט לא נוכל להתמודד איתה.

When we look at the population growth in terms of cars,

כאשר אנחנו מתבוננים בצמיחת האוכלוסיה מבחינת מכוניות,

it becomes even clearer.

זה נעשה אפילו ברור יותר.

Today there are about 800 million cars on the road worldwide.

היום ישנם כ-800 מיליון מכוניות בכבישים בעולם.

But with more people

אך עם עוד אנשים

and greater prosperity around the world,

ועם שפע גדל והולך בעולם,

that number's going to grow

המספר הזה יגדל

to between two and four billion cars by mid century.

לכ-2-4 מיליארד מכוניות באמצע המאה.

And this is going to create the kind of global gridlock

והדבר הולך ליצור סוג של פקק עולמי

that the world has never seen before.

כמותו העולם לא חווה עד היום.

Now think about the impact

כעת חישבו על ההשפעה

that this is going to have on our daily lives.

שתגרם לחיי היום יום שלנו.

Today the average American

היום, האמריקאי הממוצע

spends about a week a year

מבלה כשבוע בשנה

stuck in traffic jams,

תקוע בפקק תנועה.

and that's a huge waste of time and resources.

וזהו בזבוז ענק של זמן ומשאבים.

But that's nothing compared

אבל זה כלום בהשוואה

to what's going on

למה שקורה

in the nations that are growing the fastest.

במדינות הגדולות בקצב המהיר ביותר.

Today the average driver in Beijing

היום, הנהג הממוצע בביג'ין

has a five-hour commute.

נוסע כחמש שעות עד למקום העבודה.

And last summer -- many of you probably saw this --

ובקיץ האחרון, הרבה מכם בוודאי ראו זאת,

there was a hundred-mile traffic jam

היה פקק תנועה של 160 ק"מ

that took 11 days to clear in China.

שלקח לו 11 יום להתפזר.

In the decades to come,

בעשורים הקרובים,

75 percent of the world's population

75% מאוכלוסיית העולם

will live in cities,

יגורו בערים.

and 50 of those cities

ו-50 מהערים הללו

will be of 10 million people or more.

יכילו 10 מיליון איש או יותר.

So you can see the size of the issue that we're facing.

כך שאתם יכולים לראות את גודל הבעיה.

When you factor in population growth,

כאשר לוקחים בחשבון את גידול האוכלוסיה,

it's clear that the mobility model that we have today

ברור שמודל הניידות הקיים כיום

simply will not work tomorrow.

פשוט לא יעבוד מחר.

Frankly, four billion clean cars on the road

בכנות, 4 מיליארד מכוניות נקיות אנרגיה בכביש

are still four billion cars,

הן עדיין 4 מיליארד מכוניות.

and a traffic jam with no emissions

ופקקי תנועה ללא פליטת גזים

is still a traffic jam.

הם עדיין פקקי תנועה.

So, if we make no changes today,

כך שאם לא נעשה שינוי היום,

what does tomorrow look like?

איך יראה יום המחר?

Well I think you probably already have the picture.

דומני שאתם כבר רואים את התמונה.

Traffic jams are just a symptom of this challenge,

פקקי תנועה הם רק תוצר לוואי של הבעיה.

and they're really very, very inconvenient,

והם באמת מאד מאד לא נוחים,

but that's all they are.

אבל לא יותר מזה.

But the bigger issue

אך הבעיה הגדולה יותר

is that global gridlock

היא שחסימת התנועה העולמית

is going to stifle economic growth

הולכת להחניק את הגידול הכלכלי

and our ability to deliver

והיכולת שלנו להוביל

food and health care,

אוכל וטיפול רפואי,

particularly to people that live in city centers.

בעיקר לאנשים הגרים במרכזי הערים,

And our quality of life is going to be severely compromised.

ואיכות החיים שלנו לעמוד בסיכון רציני.

So what's going to solve this?

אז מה יכול לפתור זאת?

Well the answer isn't going to be more of the same.

ובכן התשובה לא הולכת להיות המשך הקיים.

My great grandfather once said

סבא רבא שלי אמר פעם

before he invented the Model T,

לפני שהמציא את דגם T,

"If I had asked people then what they wanted,

אם הייתי שואל אנשים אז מה הם רוצים,

they would have answered,

הם היו עונים לי,

'We want faster horses.'"

אנחנו רוצים סוסים מהירים יותר.

So the answer to more cars

כך שהתשובה לעוד מכוניות

is simply not to have more roads.

היא פשוט לא לסלול עוד כבישים.

When America began moving west,

כשאמריקה התחילה להתרחב מערבה,

we didn't add more wagon trains,

לא הוספנו עוד קרונות רכבת,

we built railroads.

אלא בנינו עוד מסילות.

And to connect our country after World War II,

וכדי לחבר בין חלקי המדינות שלנו, אחרי מלחמת העולם ה-2

we didn't build more two-lane highways,

לא בנינו עוד כבישים מהירים דו מסלוליים,

we built the interstate highway system.

אלא בנינו את מערכת הכבישים המהירים הבינארצית.

Today we need that same leap in thinking

היום אנחנו זקוקים לאותו זינוק בחשיבה

for us to create a viable future.

כדי שנוכל ליצור עתיד מעשי.

We are going to build smart cars,

אנחנו נייצר מכוניות חכמות,

but we also need to build

אך אנחנו צריכים לבנות גם

smart roads, smart parking,

כבישים חכמים, חניות חכמות,

smart public transportation systems and more.

מערכת תחבורה ציבורית חכמה ועוד.

We don't want to waste our time

אנחנו לא רוצים לבזבז את זמננו

sitting in traffic, sitting at tollbooths

בישיבה בפקקים, ישיבה בכבישי אגרה

or looking for parking spots.

או בחיפוש אחר מקומות חניה.

We need an integrated system

אנחנו זקוקים למערכת משולבת

that uses real time data

המשתמשת במידע בזמן אמת

to optimize personal mobility on a massive scale

כדי למקסם ניידות אישית בכמויות גדולות.

without hassle or compromises for travelers.

ללא בלגן או התפשרות לנוסעים.

And frankly, that's the kind of system

ובכנות, זאת המערכת

that's going to make the future of personal mobility sustainable.

אשר עומדת להפוך את הניידות האישית לברת קיימות.

Now the good news is some of this work has already begun

החדשות הטובות הן שחלק מהעבודה הזאת כבר החלה.

in different parts of the world.

בחלקים שונים בעולם.

The city of Masdar in Abu Dhabi

בעיר מאסאדר באבו דאבי

uses driverless electric vehicles

משתמשת בכלי רכב חשמליים, ללא נהג

that can communicate with one another,

אשר יכולים לתקשר אחד עם השני,

and they go underneath the city streets.

והם נוסעים מתחת לרחובות העיר.

And up above, you've got a series of pedestrian walkways.

ולמעלה מהם, ישנם סדרות של מעברי חציה להולכי רגל.

On New York City's 34th Street,

בניו יורק סיטי, ברחוב 34,

gridlock will soon be replaced

פקקי תנועה יוחלפו בקרוב

with a connected system

במערכת מחוברת

of vehicle-specific corridors.

של פרוזדורים לכלי רכב.

Pedestrian zones and dedicated traffic lanes are going to be created,

אזורים להולכי רגל ונתיבים יעודיים לתעבורה יתוכננו

and all of this will cut down the average rush hour commute

וכל זה יקצר את ממוצע תנועת שעת העומס

to get across town in New York

לצורך חציית העיר ניו יורק

from about an hour today at rush hour

מכשעה ביום בשעת העומס

to about 20 minutes.

לכ-20 דקות.

Now if you look at Hong Kong,

אם תסתכלו על הונג קונג,

they have a very interesting system called Octopus there.

יש להם מערכת מאד מעניינת שם הנקראת תמנון.

It's a system that really ties together

זאת מערכת אשר באמת קושרת ביחד

all the transportation assets

את כל אמצעי התעבורה

into a single payment system.

למערכת תשלום אחת.

So parking garages, buses, trains,

כך שמגרשי חניה, אוטובוסים ורכבות,

they all operate within the same system.

מופעלים כולם מתוך אותה מערכת.

Now shared car services

נסיעה במכוניות משותפות

are also springing up around the world,

החלה גם היא לשגשג בעולם.

and these efforts, I think, are great.

והמאמצים האלה, אני חושב, מעולים,

They're relieving congestion,

הם מקלים את הסתימות,

and they're frankly starting to save some fuel.

ובכנות, זאת התחלה של חסכון בדלק.

These are all really good ideas

אלו באמת רעיונות טובים

that will move us forward.

אשר יקדמו אותנו.

But what really inspires me

אבל מה שנותן לי השראה אמיתית

is what's going to be possible

הוא מה שיוכל להיות אפשרי

when our cars can begin talking to each other.

כשהמכוניות שלנו יתחילו לדבר ביניהן.

Very soon, the same systems that we use today

בקרוב מאד, המערכות אשר בשימוש היום

to bring music and entertainment

לצורכי מוסיקה ובידור

and GPS information into our vehicles

וכן מידע ג'י פי אס בתוך כלי הרכב

are going to be used to create

ינוצלו כדי ליצור

a smart vehicle network.

רשת חכמה לכלי רכב.

Every morning I drive about 30 miles

בכל בוקר אני נוסע כ-50 ק"מ

from my home in Ann Arbor to my office in Dearborn, Michigan.

מביתי באן הרבור למשרד בדרבן מישיגן,

And every night I go home,

ובכל ערב כשאני הולך הביתה,

my commute is a total crapshoot.

זמן הנסיעה הביתה הוא מאוס.

And I often have to leave the freeway

ולעיתים קרובות אני נאלץ לרדת מהכביש המהיר

and look for different ways

ולחפש נתיבים אחרים

for me to try and make it home.

כדי לנסות ולהגיע הביתה.

But very soon we're going to see the days

אך בקרוב מאד, נוכל לראות ימים

when cars are essentially talking to each other.

בהם מכוניות יאלצו לדבר אחת עם השניה.

So if the car ahead of me on I-94 hits traffic,

כך שאם המכונית שלפני, בכביש I-94 נתקלת בעומס,

it will immediately alert my car

היא תתריע מיידית למכונית שלי

and tell my car to reroute itself

ותציע למכונית שלי לחפש נתיב אחר

to get me home in the best possible way.

כדי להביא אותי הביתה בדרך הטובה ביותר.

And these systems are being tested right now,

ומערכות אלו בתהליך בדיקה כרגע,

and frankly they're going to be ready for prime time pretty soon.

והן הולכות להיות מוכנות ליישום בקרוב מאד.

But the potential of a connected car network

אך הפוטנציאל של רשת מחוברת של מכוניות

is almost limitless.

היא כמעט ללא גבולות.

So just imagine:

אז תארו לעצמכם:

one day very soon,

יום אחד בקרוב,

you're going to be able to plan a trip downtown

תוכלו לתכנן מסע לעיר התחתית

and your car will be connected to a smart parking system.

והמכונית שלכם תהיה מחוברת למערכת חניה חכמה.

So you get in your car,

כך שתכנסו לאוטו,

and as you get in your car,

ובמהלך כניסתכם לרכב,

your car will reserve you a parking spot before you arrive --

המכונית שלכם כבר תשמור עבורכם מקום חניה, עוד לפני שתגיעו.

no more driving around looking for one,

תם זמן הסיבובים לחיפוש חניה.

which frankly is one of the biggest users of fuel

המהווים את עיקר בזבוז הדלק

in today's cars in urban areas --

במכוניות של היום בתוך הערים

is looking for parking spots.

הוא חיפוש מקומות חניה.

Or think about being in New York City

או חישבו על שהיה בעיר ניו יורק

and tracking down an intelligent cab on your smart phone

ואיתור מונית חכמה בטלפון החכם שלכם

so you don't have to wait in the cold to hail one.

כך שלא תצטרכו להמתין בקור כדי לצעוק לאחת.

Or being at a future TED Conference

או להיות בכנס עתידי של TED

and having your car

ושהאוטו שלכם

talk to the calendars of everybody here

ישוחח עם היומנים של כל מי שנמצא כאן

and telling you all the best route to take home

ויתעדכן בדרך הטובה ביותר להגיע הביתה

and when you should leave

ומתי כדאי לצאת.

so that you can all arrive at your next destination on time.

כך שכולכם תוכלו להגיע ליעד הבא בזמן.

This is the kind of technology

זאת הטכנולוגיה

that will merge millions of individual vehicles

אשר תמזג מיליונים של מכוניות בודדות

into a single system.

למערכת אחת.

So I think it's clear we have the beginnings of a solution

כך שנראה לי שברור שיש לנו תחילת פתרון

to this enormous problem.

לבעיה הענקית .

But as we found out with addressing CO2 issues,

אך כפי שגילינו כשבדקנו את נושא דו תחמוצת הפחמן,

and also fossil fuels,

וכן דלקים ממאובנים,

there is no one silver bullet.

אין פתרון קסמים אחד.

The solution is not going to be

הפתרון לא יהיה

more cars, more roads or a new rail system;

יותר מכוניות, יותר כבישים או מערכת רכבות חדשה.

it can only be found, I believe,

הוא יכול להמצא רק, כך אני מאמין,

in a global network

ברשת גלובלית

of interconnected solutions.

של פתרונות מקושרים.

Now I know we can develop the technology

אני יודע שאנחנו יכולים לפתח את הטכנולוגיה

that's going to make this work,

אשר תגרום לזה לעבוד

but we've got to be willing to get out there

אך עלינו לרצות להגיע לשם

and seek out the solutions --

ולחפש את הפתרונות -

whether that means vehicle sharing or public transportation

באם מדובר בנסיעה משותפת במכוניות או בתחבורה ציבורית

or some other way we haven't even thought of yet;

או בכל דרך אחרת עליה לא חשבנו עדיין אפילו,

our overall transportation-mix and infrastructure

מגוון היצע כלי התעבורה והתשתית שלנו

must support all the future options.

חייבים לתמוך בכל האופציות העתידיות.

We need our best and our brightest

אנחנו צריכים לעשות את המיטב והחדשני ביותר

to start entertaining this issue.

כדי להתחיל ולטפל בנושא הזה.

Companies, entrepreneurs, venture capitalists,

חברות, יזמים, בעלי ממון,

they all need to understand

כולם חייבים להבין

this is a huge business opportunity,

שזאת הזדמנות עסקית ענקית,

as well as an enormous social problem.

כמו גם בעיה חברתית ענקית.

And just as these groups

וממש כפי שקבוצות אלו

embrace the green energy challenge --

מחבקות את רעיון האנרגיה הירוקה -

and it's really been amazing to me to watch

וזה היה מדהים עבורי לצפות

how much brain power, how much money

כמה מאמצי חשיבה וכסף

and how much serious thought

וכמה מחשבות רציניות

has, really over the last three years,

במהלך שלוש השנים האחרונות,

just poured into the green energy field.

ממש נשפכו לנושא האנרגיה הירוקה.

We need that same kind of passion and energy

אנחנו זקוקים לאותו סוג של להט ואנרגיה

to attack global gridlock.

כדי לתקוף את נושא חסמי התנועה.

But we need people like all of you in this room,

אבל אנחנו צריכים אנשים כמו כולכם בחדר הזה,

leading thinkers.

מובילי חשיבה,

I mean, frankly, I need all of you

אני מתכוון בכנות שאני צריך שכולכם

to think about how

תחשבו איך

you can help solve this huge issue.

אתם יכולים לסייע כדי לפתור את הבעיה הענקית הזאת.

And we need people from all walks of life;

אנחנו צריכים אנשים מכל המגזרים,

not just inventors, we need policymakers

לא רק ממציאים, אנחנו צריכים קובעי מדיניות

and government officials

ופקידי ממשלה

to also think about how they're going to respond to this challenge.

לחשוב גם כן כיצד הם יכולים להתמודד עם האתגר הזה.

This isn't going to be solved

הנושא לא יפתר

by any one person or one group.

על ידי אדם אחד או קבוצה אחת של אנשים.

It's going to really require a national energy policy,

דרושה כאן באמת מדיניות אנרגיה לאומית,

frankly for each country,

בכנות , בכל מדינה,

because the solutions in each country are going to be different

שכן הפתרונות בכל מדינה הולכים להיות שונים

based upon income levels, traffic jams

בהתבסס על רמות הכנסה, פקקי תנועה

and also how integrated

וכן רמת המיזוג

the systems already are.

של המערכות כרגע.

But we need to get going, and we need to get going today.

אך עלינו להתחיל, ועלינו להתחיל היום.

And we must have an infrastructure

וחייבת להיות לנו תשתית

that's designed to support

אשר תהיה מתוכננת לתמוך

this flexible future.

בעתיד הגמיש הזה.

You know, we've come a long way.

אתם יודעים, עברנו דרך ארוכה.

Since the Model T,

מאז הדגם T,

most people never traveled

רוב האנשים לא נסעו מעולם

more than 25 miles from home in their entire lifetime.

יותר מ-25 מייל מביתם בכל מהלך חייהם.

And since then,

ומאז,

the automobile has allowed us the freedom

המכונית העניקה לנו את החופש

to choose where we live, where we work,

לבחור היכן נגור, היכן נעבוד,

where we play

היכן נשחק

and frankly when we just go out and want to move around.

ובכנות, כאשר אנחנו יוצאים ורוצים להסתבובב קצת.

We don't want to regress and lose that freedom.

אנחנו לא רוצים לסגת ולאבד את החופש הזה.

We're on our way to solving --

אנחנו בדרך לפתור -

and as I said earlier, I know we've got a long way to go --

וכפי שאמרתי קודם, אני יודע שהדרך עדיין ארוכה -

the one big issue that we're all focused on that threatens it,

והנושא הגדול שכולנו עסוקים בו כרגע קצת מאיים על הפתרון,

and that's the environmental issue,

הוא נושא איכות הסביבה,

but I believe we all must turn

אך אני מאמין כי כולנו חייבים להפנות

all of our effort and all of our ingenuity and determination

את כל מאמצינו ואת כל הגאונות והנחישות שלנו

to help now solve this notion of global gridlock.

כדי לעזור ולפתור את המשימה של חסימת התנועה.

Because in doing so,

כי אם נעשה זאת,

we're going to preserve what we've really come to take for granted,

נוכל לשמר את מה שנראה לנו מובן מאליו,

which is the freedom to move

והוא החופש לנוע

and move very effortlessly around the world.

ולנוע ללא מאמץ סביב העולם.

And it frankly will enhance our quality of life

וזה בוודאי ישפר את איכות חיינו

if we fix this.

אם נתקן זאת.

Because, if you can envision, as I do,

כי אם תוכלו לצפות כמוני,

a future of zero emissions

עתיד של אפס פליטות גז

and freedom to move around the country and around the world

ואת החופש לנוע בתוך הארץ וסביב העולם

like we take for granted today,

אליו אנחנו מתייחסים היום כמובן מאליו,

that's worth the hard work today

זה שווה את העבודה הקשה היום

to preserve that for tomorrow.

כדי לשמר זאת גם למחר.

I believe we're at our best

אני מאמין שאנחנו במיטבנו

when we're confronted with big issues.

כשאנחנו ניצבים מול בעיות גדולות.

This is a big one, and it won't wait.

זאת בעיה גדולה והיא לא תמתין,

So let's get started now.

אז בואו ונתחיל עכשיו.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

מחיאות כפיים.