How to practice safe sexting | Amy Adele Hasinoff

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

People have been using media to talk about sex for a long time.

אנשים משתמשים כבר המון זמן במדיה כדי לדבר על סקס.

Love letters, phone sex, racy Polaroids.

מכתבי אהבה, שיחות סקס, תמונות נועזות.

There's even a story of a girl who eloped with a man that she met over the telegraph

יש אפילו סיפור על נערה שברחה

כדי להינשא לגבר שהכירה באמצעות הטלגרף

in 1886.

ב-1886.

Today we have sexting, and I am a sexting expert.

היום יש לנו סקסטינג, מסרים מיניים, ואני מומחית לסקסטינג,

Not an expert sexter.

לא סקסטית מומחית.

Though, I do know what this means -- I think you do too.

למרות שאני יודעת מה זה אומר ולדעתי, גם אתם --

[it's a penis]

[זה פין]

(Laughter)

(צחוק)

I have been studying sexting since the media attention to it began in 2008.

אני חוקרת את נושא הסקסטינג מאז שהמדיה זיהתה אותה ב-2008.

I wrote a book on the moral panic about sexting.

כתבתי ספר על הבהלה המוסרית סביב הסקסטינג.

And here's what I found:

וזה מה שגיליתי:

most people are worrying about the wrong thing.

רוב האנשים מודאגים מהדבר הלא-נכון.

They're trying to just prevent sexting from happening entirely.

הם רוצים רק למנוע שהסקסטינג בכלל יתקיים.

But let me ask you this:

אבל מה דעתכם:

As long as it's completely consensual, what's the problem with sexting?

כל עוד זה נעשה לגמרי בהסכמה, מה הבעיה עם סקסטינג?

People are into all sorts of things that you may not be into,

אנשים מתלהבים מכל מיני דברים שלא מעניינים אתכם,

like blue cheese or cilantro.

כמו גבינות כחולות או כוסברה.

(Laughter)

(צחוק)

Sexting is certainly risky, like anything that's fun,

ברור שיש סכנה בסקסטינג, כמו בכל דבר מהנה,

but as long as you're not sending an image to someone who doesn't want to receive it,

אבל... (צחוק)

...כל עוד לא שולחים תמונה למי שלא רוצה לקבל אותה,

there's no harm.

אין שום נזק.

What I do think is a serious problem

מה שלדעתי הוא בעיה חמורה,

is when people share private images of others

הוא כשאנשים מעלים תמונות פרטיות של אחרים

without their permission.

מבלי לקבל מהם רשות.

And instead of worrying about sexting,

ובמקום לדאוג בקשר לסקסטינג,

what I think we need to do is think a lot more about digital privacy.

כדאי לדעתי שנקדיש הרבה יותר מחשבה לפרטיות הדיגיטלית.

The key is consent.

מילת המפתח היא "הסכמה".

Right now most people are thinking about sexting

כיום, רוב האנשים חושבים על סקסטינג

without really thinking about consent at all.

בלי להקדיש שום מחשבה לנושא ההסכמה.

Did you know that we currently criminalize teen sexting?

האם ידעתם שסקסטינג של נוער נחשב למעשה פלילי?

It can be a crime because it counts as child pornography,

זה עלול להיות פשע,

כי תמונה של אדם שגילו נמוך מ-18 נחשבת לפורנוגרפיית ילדים,

if there's an image of someone under 18,

and it doesn't even matter

ואפילו לא משנה

if they took that image of themselves and shared it willingly.

אם האדם צילם את עצמו והעלה את זה מרצונו החופשי.

So we end up with this bizarre legal situation

אז יש לנו מצב חוקי משונה:

where two 17-year-olds can legally have sex in most US states

שני בני 17 רשאים לקיים יחסי מין ברוב מדינות ארה"ב

but they can't photograph it.

אבל אסור להם לצלם את זה.

Some states have also tried passing sexting misdemeanor laws

יש מדינות שניסו גם לחוקק חוקי עבריינות סקסטינג

but these laws repeat the same problem

אבל חוקים אלה מנציחים את אותה בעיה,

because they still make consensual sexting illegal.

כי הם עדיין הופכים סקסטינג בהסכמה למעשה פלילי.

It doesn't make sense

אין שום הגיון

to try to ban all sexting to try to address privacy violations.

בנסיון לאסור על סקסטינג בכלל כדי לטפל בהפרות פרטיות.

This is kind of like saying,

זה כמו להגיד,

let's solve the problem of date rape by just making dating completely illegal.

"בואו נפתור את בעיית האונס בדייט בכך שנאסור על דייטים בכלל."

Most teens don't get arrested for sexting, but can you guess who does?

רוב בני הנוער לא נעצרים על סקסטינג, אבל מי לדעתכם כן נעצרים?

It's often teens who are disliked by their partner's parents.

בד"כ בני-נוער שלא מוצאים חן בעיני הורי בן או בת הזוג,

And this can be because of class bias, racism or homophobia.

בגלל הטיה מעמדית, גזענות או הומופוביה.

Most prosecutors are, of course, smart enough

רוב מגישי התביעות הם כמובן חכמים מספיק

not to use child pornography charges against teenagers, but some do.

לא לתבוע נוער על פורנוגרפיית ילדים, אבל יש כאלה שכן.

According to researchers at the University of New Hampshire

לפי חוקרים באוניברסיטת ניו-המפשייר

seven percent of all child pornography possession arrests are teens,

7% מכל המעצרים על אחזקת פורנוגרפיית ילדים הם בני-נוער,

sexting consensually with other teens.

שעוסקים בסקסטינג בהסכמה עם בני-נוער אחרים.

Child pornography is a serious crime,

פורנוגרפיית ילדים היא פשע חמור,

but it's just not the same thing as teen sexting.

אבל זה ממש לא זהה לסקסטינג אצל בני-נוער.

Parents and educators are also responding to sexting

גם הורים ומחנכים מגיבים לסקסטינג

without really thinking too much about consent.

מבלי להקדיש מחשבה ממשית לנושא ההסכמה.

Their message to teens is often: just don't do it.

בד"כ, המסר שלהם לבני הנוער הוא: אל תעשו את זה.

And I totally get it -- there are serious legal risks

ואני בהחלט מבינה את זה: קיימים סיכונים משפטיים חמורים

and of course, that potential for privacy violations.

וכמובן, ישנה גם האפשרות להפרת פרטיות.

And when you were a teen,

וכשהייתם בני-נוער,

I'm sure you did exactly as you were told, right?

אני בטוחה שעשיתם מה שאמרו לכם, נכון?

(צחוק)

You're probably thinking, my kid would never sext.

אתם ודאי חושבים, "אין מצב שהילד שלי ישלח סקסט."

And that's true, your little angel may not be sexting

וזה נכון. אולי החומד שלכם לא יתעסק בסקסט,

because only 33 percent

כי רק 33% מבני ה-16 וה-17 עושים סקסטינג.

of 16- and 17-year-olds are sexting.

But, sorry, by the time they're older, odds are they will be sexting.

לצערי, כשהם גדולים יותר סביר שהם יעשו סקסטינג.

Every study I've seen puts the rate above 50 percent for 18- to 24-year-olds.

כל מחקר שראיתי מדרג ביותר מ-50% את בני ה-18 עד 24.

And most of the time, nothing goes wrong.

ורוב הזמן, הכל בסדר.

People ask me all the time things like, isn't sexting just so dangerous, though?

אנשים כל הזמן שואלים אותי, "אבל סקסטינג זה ממש מסוכן, לא?

It's like you wouldn't leave your wallet on a park bench

"הרי לא היית משאירה ארנק על ספסל בפארק

and you expect it's going to get stolen if you do that, right?

"כי ברור שיגנבו אותו, לא?"

Here's how I think about it:

אז ככה אני רואה את זה:

sexting is like leaving your wallet at your boyfriend's house.

סקסטינג זה כאילו שתשאירי את הארנק בבית של החבר שלך.

If you come back the next day

אם את חוזרת למחרת

and all the money is just gone,

וכל הכסף שהיה שם איננו,

you really need to dump that guy.

כדאי לך מאד להיפטר מהבחור.

(Laughter)

(צחוק)

So instead of criminalizing sexting

אז במקום להפליל את הסקסטינג

to try to prevent these privacy violations,

בנסיון למנוע הפרות פרטיות כאלה,

instead we need to make consent central

כדאי שנעמיד במרכז את ההסכמה

to how we think about the circulation of our private information.

כשאנו חושבים על תנועותיו של המידע הפרטי שלנו.

Every new media technology raises privacy concerns.

כל טכנולוגיית מדיה חדשה מעלה שאלות של פרטיות.

In fact, in the US the very first major debates about privacy

למעשה, הוויכוחים הראשונים בארה"ב בנושא הפרטיות

were in response to technologies that were relatively new at the time.

היו בתגובה לטכנולוגיות שהיו אז חדשות יחסית.

In the late 1800s, people were worried about cameras,

בסוף המאה ה-19 אנשים היו מודאגים לגבי מצלמות,

which were just suddenly more portable than ever before,

שהפכו לפתע נוחות לטלטול יותר מתמיד,

and newspaper gossip columns.

ולגבי טורי רכילות בעיתונים.

They were worried that the camera would capture information about them,

הם דאגו שמא המצלמה תלכוד מידע שקשור אליהם,

take it out of context and widely disseminate it.

תוציא אותו מהקשרו ותפיץ אותו ברבים.

Does this sound familiar?

נשמע מוכר?

It's exactly what we're worrying about now with social media and drone cameras,

זה בדיוק מה שמדאיג אותנו כיום, עם המדיה החברתית ומצלמות רחפן,

and, of course, sexting.

וגם הסקסטינג, כמובן.

And these fears about technology,

ובחששות האלה בנוגע לטכנולוגיה יש הגיון,

they make sense

because technologies can amplify and bring out

כי הטכנולוגיה יכולה להעצים ולהבליט

our worst qualities and behaviors.

את הכי רע בתכונותינו ובמעשינו.

But there are solutions.

אבל יש פתרונות.

And we've been here before with a dangerous new technology.

וכבר נמצאנו במצב הזה, עם טכנולוגיה חדשה ומסוכנת,

In 1908, Ford introduced the Model T car.

ב-1908, כשפורד הציג את המכונית שלו מדגם טי.

Traffic fatality rates were rising.

היתה עליה במספר הרוגי תאונות הדרכים.

It was a serious problem -- it looks so safe, right?

זאת היתה בעיה חמורה-- זה נראה ממש בטוח, נכון?

(צחוק)

Our first response was to try to change drivers' behavior,

תגובתנו הראשונה היתה לשנות את התנהגות הנהג,

so we developed speed limits and enforced them through fines.

אז ניסחנו הגבלות מהירות ואכפנו אותן בעזרת קנסות.

But over the following decades,

אבל במהלך העשורים הבאים

we started to realize the technology of the car itself is not just neutral.

התחלנו להבין שלא צריך לקבל את טכנולוגיית הרכב כמות שהיא.

We could design the car to make it safer.

אפשר לתכנן את המכונית כך שתהיה בטוחה יותר.

So in the 1920s, we got shatter-resistant windshields.

אז בשנות ה-20 של המאה ה-20 היו לנו מגיני-רוח חסיני התרסקות.

In the 1950s, seat belts.

בשנות ה-50 - חגורות מושב.

And in the 1990s, airbags.

ובשנות ה-90 - כריות אוויר.

All three of these areas:

כל שלושת התחומים האלה:

laws, individuals and industry came together over time

החוקים, בני האדם והתעשייה חברו עם הזמן

to help solve the problem that a new technology causes.

ועזרו בפתרון הבעיות שיוצרת טכנולוגיה חדשה.

And we can do the same thing with digital privacy.

אנו יכולים לעשות זאת גם עם הפרטיות הדיגיטלית.

Of course, it comes back to consent.

וזה כמובן מחזיר אותנו לנושא ההסכמה.

Here's the idea.

הרעיון הוא זה:

Before anyone can distribute your private information,

לפני שמישהו יכול להפיץ את המידע הפרטי שלכם,

they should have to get your permission.

עליו לקבל את רשותכם.

This idea of affirmative consent comes from anti-rape activists

הרעיון הזה, של הסכמה, מקורו בפעילים נגד אונס

who tell us that we need consent for every sexual act.

שאומרים לנו שעלינו לקבל הסכמה לכל אקט מיני.

And we have really high standards for consent in a lot of other areas.

ובתחומים אחרים יש לנו סטנדרטים גבוהים מאד של הסכמה.

Think about having surgery.

חישבו על ניתוח.

Your doctor has to make sure

הרופא שלכם חייב לוודא

that you are meaningfully and knowingly consenting to that medical procedure.

שהסכמתם בהכרה צלולה וביודעין להליך רפואי זה.

This is not the type of consent like with an iTunes Terms of Service

זה לא כמו הסכמה לתנאי השירות של "איי-טיונס"

where you just scroll to the bottom and you're like, agree, agree, whatever.

כשמגלגלים את המסך עד למטה ומסמנים "מסכים", "מסכים"; שיהיה.

(Laughter)

(צחוק)

If we think more about consent, we can have better privacy laws.

אם נקדיש יותר מחשבה להסכמה יהיו לנו חוקי פרטיות טובים יותר.

Right now, we just don't have that many protections.

כרגע, פשוט אין לנו מי-יודע-איזה הגנות.

If your ex-husband or your ex-wife is a terrible person,

אם בעלך או אשתך לשעבר הם בני-אדם איומים,

they can take your nude photos and upload them to a porn site.

הם יכולים להעלות את תמונות העירום שלך לאתר פורנו.

It can be really hard to get those images taken down.

עלול להיות קשה מאד להסיר את התמונות האלה.

And in a lot of states,

ובמדינות רבות,

you're actually better off if you took the images of yourself

כדאי לכם מאד לצלם את עצמכם בעצמכם

because then you can file a copyright claim.

כי אז תוכלו לתבוע בגין הפרת זכויות יוצרים.

(Laughter)

(צחוק)

Right now, if someone violates your privacy,

כיום, אם מישהו פוגע בפרטיותכם,

whether that's an individual or a company or the NSA,

בין אם מדובר באדם יחיד, בחברה או בסוכנות לבטחון לאומי,

you can try filing a lawsuit,

אתם יכולים לנסות להגיש תביעה,

though you may not be successful

אבל ייתכן שלא תזכו בה,

because many courts assume that digital privacy is just impossible.

כי בתי משפט רבים מניחים שפרטיות דיגיטלית פשוט איננה אפשרית.

So they're not willing to punish anyone for violating it.

ולכן אינם מוכנים להעניש על הפרתה.

I still hear people asking me all the time,

אנשים עדיין שואלים אותי כל הזמן,

isn't a digital image somehow blurring the line between public and private

"האם תמונה דיגיטלית לא מטשטשת את הגבול שבין הציבורי לפרטי

because it's digital, right?

"שהרי היא דיגיטלית, כן?"

No! No!

לא! לא!

Everything digital is not just automatically public.

לא כל מה שדיגיטלי הופך אוטומטית לציבורי.

That doesn't make any sense.

אין בזה שום הגיון.

As NYU legal scholar Helen Nissenbaum tells us,

כפי שאומרת לנו החוקרת המשפטית הלן ניסנבאום מאוניברסיטת ניו-יורק,

we have laws and policies and norms

יש לנו חוקים, מדיניות ונורמות

that protect all kinds of information that's private,

שמגוננות על כל סוגי המידע הפרטי,

and it doesn't make a difference if it's digital or not.

ולא משנה אם הוא דיגיטלי או לא.

All of your health records are digitized

כל הרשומות הבריאותיות שלכם הן בפורמט דיגיטלי

but your doctor can't just share them with anyone.

אבל הרופא שלכם לא יכול סתם לשתף בהן כל אחד.

All of your financial information is held in digital databases,

כל המידע הפיננסי שלכם שמור במאגרים דיגיטליים,

but your credit card company can't just post your purchase history online.

אבל חברת האשראי שלכם לא יכולה לפרסם ברשת את היסטוריית הקניות שלכם.

Better laws could help address privacy violations after they happen,

חוקים משופרים יוכלו לטפל בהפרות הפרטיות אחרי שהן קורות,

but one of the easiest things we can all do is make personal changes

אבל אחד הדברים הכי קלים לכולנו הוא לערוך שינויים אישיים

to help protect each other's privacy.

שיעזרו לנו לשמור איש על פרטיות זולתו.

We're always told that privacy

תמיד אומרים לנו שהפרטיות שלנו

is our own, sole, individual responsibility.

היא אך ורק באחריותנו הבלבדית.

We're told, constantly monitor and update your privacy settings.

אומרים לנו לנטר ולעדכן תמיד את הגדרות הפרטיות שלנו.

We're told, never share anything you wouldn't want the entire world to see.

אומרים לנו "לעולם אל תעלו את מה שאינכם רוצים שכל העולם יראה."

This doesn't make sense.

זה לא הגיוני.

Digital media are social environments

המדיה הדיגיטלית היא סביבה חברתית

and we share things with people we trust all day, every day.

ואנו כל הזמן משתפים דברים עם אנשים מהימנים.

As Princeton researcher Janet Vertesi argues,

כפי שטוענת ג'נט ורטסי, חוקרת מאוניברסיטת פרינסטון,

our data and our privacy, they're not just personal,

הנתונים והפרטיות שלנו אינם רק אישיים

they're actually interpersonal.

אלא בין-אישיים.

And so one thing you can do that's really easy

אז משהו שיהיה לכם ממש קל לעשות

is just start asking for permission before you share anyone else's information.

הוא להתחיל לבקש רשות לפני שמעלים מידע של מישהו.

If you want to post a photo of someone online, ask for permission.

אם אתם רוצים להעלות לרשת תמונה של מישהו, בקשו רשות.

If you want to forward an email thread,

אם אתם רוצים להעביר הלאה דבר דוא"ל,

ask for permission.

בקשו רשות.

And if you want to share someone's nude selfie,

אם אתם רוצים להעלות סלפי עירום של מישהו,

obviously, ask for permission.

ברור שעליכם לבקש רשות.

These individual changes can really help us protect each other's privacy,

השינויים האישיים האלה יכולים באמת לעזור לנו להגן זה על פרטיותו של זה,

but we need technology companies on board as well.

אבל עלינו לגייס לכך גם את חברות הטכנולוגיה.

These companies have very little incentive to help protect our privacy

לחברות האלה יש תמריץ קטן מאד לעזור בהגנת פרטיותנו

because their business models depend on us sharing everything

כי המודלים העסקיים שלהן תלויים בכך שנשתף הכל

with as many people as possible.

עם אנשים רבים ככל האפשר.

Right now, if I send you an image,

כיום, אם אני שולחת לכם תמונה,

you can forward that to anyone that you want.

אתם יכולים להעביר אותה למי שבא לכם.

But what if I got to decide if that image was forwardable or not?

אבל מה הייתי יכולה להחליט אם התמונה ברת-העברה או לא?

This would tell you, you don't have my permission to send this image out.

זה יאמר לכם: "אינני מרשה לך להפיץ את התמונה הזאת."

We do this kind of thing all the time to protect copyright.

אנו עושים משהו כזה כל הזמן כדי להגן על זכויות יוצרים.

If you buy an e-book, you can't just send it out to as many people as you want.

אם אתם קונים ספר אלקטרוני, אסור לכם לשלוח אותו למי שבא לכם.

So why not try this with mobile phones?

אז למה לא לנסות את זה בטלפונים הניידים?

What you can do is we can demand that tech companies add these protections

אנו יכולים לדרוש מחברות הטכנולוגיה להוסיף את ההגנות האלה

to our devices and our platforms as the default.

למכשירים ולמערכות שלנו כברירת-מחדל.

After all, you can choose the color of your car,

אחרי הכל, מותר לכם לבחור את צבע המכונית שלכם,

but the airbags are always standard.

אבל כריות האוויר מוגדרות כתקן.

If we don't think more about digital privacy and consent,

אם לא נקדיש יותר מחשבה לפרטיות הדיגיטלית שלנו ולנושא ההסכמה,

there can be serious consequences.

ההשלכות תהיינה חמורות.

There was a teenager from Ohio --

היתה נערה מאוהיו --

let's call her Jennifer, for the sake of her privacy.

נקרא לה "ג'ניפר" כדי לשמור על פרטיותה.

She shared nude photos of herself with her high school boyfriend,

היא שיתפה את החבר מהתיכון בתמונות העירום שלה,

thinking she could trust him.

במחשבה שהיא יכולה לסמוך עליו.

Unfortunately, he betrayed her

למרבה הצער, הוא בגד באמונה

and sent her photos around the entire school.

והפיץ את תמונותיה בכל בית הספר.

Jennifer was embarrassed and humiliated,

ג'ניפר הוכתה מבוכה והשפלה,

but instead of being compassionate, her classmates harassed her.

אבל במקום לגלות אהדה, חברי כיתתה הטרידו אותה.

They called her a slut and a whore

הם כינו אותה "זונה" ו"פרוצה"

and they made her life miserable.

ואימללו את חייה.

Jennifer started missing school and her grades dropped.

ג'ניפר החלה להיעדר מביה"ס וציוניה הידרדרו.

Ultimately, Jennifer decided to end her own life.

בסופו של דבר החליטה ג'ניפר לשים קץ לחייה.

Jennifer did nothing wrong.

ג'ניפר לא עוללה כל רע.

All she did was share a nude photo

היא רק שיתפה תמונת עירום

with someone she thought that she could trust.

עם אדם שחשבה שתוכל לסמוך עליו.

And yet our laws tell her

אבל החוקים שלנו אומרים לה

שהיא ביצעה מעשה נורא, שווה-ערך לפורנוגרפיית ילדים.

that she committed a horrible crime equivalent to child pornography.

Our gender norms tell her

הנורמות המגדריות שלנו אומרות לה

that by producing this nude image of herself,

שביצירת תמונת עירום זו, של עצמה,

she somehow did the most horrible, shameful thing.

היא משום-מה עשתה את המעשה הכי נורא ומביש.

And when we assume that privacy is impossible in digital media,

וכשאנו מניחים שאין מקום לפרטיות במדיה הדיגיטלית,

we completely write off and excuse her boyfriend's bad, bad behavior.

אנו מוחקים ופוטרים לגמרי את התנהגותו המרושעת של החבר שלה.

People are still saying all the time to victims of privacy violations,

אנשים ממשיכים לומר לקורבנות הפרת הפרטיות,

"What were you thinking?

"מה עבר לך בראש?

You should have never sent that image."

"אסור היה לך לשלוח את התמונה ההיא."

If you're trying to figure out what to say instead, try this.

אם אתם רוצים לדעת מה לומר במקום זה, מה דעתכם על זה:

Imagine you've run into your friend who broke their leg skiing.

תארו לעצמכם שאתם פוגשים חבר ששבר את רגלו בתאונת סקי.

They took a risk to do something fun, and it didn't end well.

הוא הסתכן במשהו מהנה, וזה לא נגמר טוב.

But you're probably not going to be the jerk who says,

אבל סביר להניח שלא תהיו שמוקים ותגידו,

"Well, I guess you shouldn't have gone skiing then."

"כנראה שלא היית צריך לעשות סקי."

If we think more about consent,

אם נקדיש עוד מחשבה לנושא ההסכמה,

נראה שקורבנות הפרת הפרטיות

we can see that victims of privacy violations

deserve our compassion,

ראויים לאהדה שלנו,

not criminalization, shaming, harassment or punishment.

ולא להפללה, להשפלה, הטרדה או עונש.

We can support victims, and we can prevent some privacy violations

אנו יכולים לתמוך בקורבנות ולמנוע הפרת פרטיות

by making these legal, individual and technological changes.

בכך שנכניס שינויים חוקיים, אישיים וגם טכנולוגיים.

Because the problem is not sexting, the issue is digital privacy.

כי הבעיה איננה הסקסטינג אלא הפרטיות הדיגיטלית.

And one solution is consent.

ואחד הפתרונות הוא הסכמה.

So the next time a victim of a privacy violation comes up to you,

אז בפעם הבאה שיגיע אליכם קורבן להפרת פרטיות,

instead of blaming them, let's do this instead:

במקום להאשים אותו או אותה, בואו נעשה את זה:

let's shift our ideas about digital privacy,

נשנה את המושגים שלנו אודות הפרטיות הדיגיטלית

and let's respond with compassion.

ונגיב בחמלה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)