How to recover from activism burnout | Yana Buhrer Tavanier

תרגום: Yael RAMON עריכה: Ido Dekkers

In the summer of 2017,

בקיץ של שנת 2017,

a woman was murdered by her partner in Sofia.

אשה נרצחה על ידי בן זוגה בסופיה.

The woman, let's call her "V,"

האשה, נכנה אותה "וי",

was beaten for over 50 minutes

הוכתה במשך למעלה מ-50 דקות

before she died.

לפני שמתה.

The morning after,

בבוקר שאחרי,

her neighbors told the press that they heard her screams,

השכנים סיפרו לעיתונות כי שמעו את צעקותיה,

but they didn't intervene.

אבל לא התערבו.

You see, in Bulgaria and many other societies,

אתם מבינים, בבולגריה ובחברות רבות אחרות,

domestic violence is typically seen as a private matter.

אלימות במשפחה נתפסת כעניין אישי.

Neighbors, however, are quick to react to any other kind of noise.

שכנים, עם זאת, יגיבו מהר מאד לכל סוג אחר של רעש.

We wanted to expose and affect the absurdity of this.

רצינו לחשוף את האבסורדיות שבמצב ולהשפיע עליו.

So we designed an experiment.

אז תכננו ניסוי.

We rented the apartment just below V's for one night.

שכרנו את הדירה בדיוק מתחת לדירה של "וי", ללילה אחד.

And at 10pm,

ובשעה 10 בערב,

Maksim, the artist in our group,

מקסים, האמן שבחבורה שלנו,

sat on the drum set we had assembled in the living room

התיישב על מערכת התופים שהרכבנו בחדר המגורים

and started beating it.

והתחיל לתופף עליה.

Ten seconds.

עשר שניות.

Thirty seconds.

שלושים שניות.

Fifty seconds.

חמישים שניות.

A minute.

דקה.

A light came on in the hallway.

אור נדלק במסדרון.

One minute and 20 seconds.

דקה ועשרים שניות.

A man was standing at the door, hesitant to press the bell.

אדם ניצב לפני הדלת מהסס ללחוץ על הפעמון.

One minute and 52 seconds.

דקה ו-52 שניות.

The doorbell rang,

פעמון הדלת צלצל,

a ring that could have saved a life.

צלצול שיכול היה להציל חיים.

"Beat." is our project exploring the ominous silence

"מכות" הוא הפרויקט שלנו, החוקר את השתיקה מבשרת הרעות

surrounding domestic violence.

העוטפת את האלימות במשפחה.

We filmed the experiment, and it became instantly viral.

הסרטנו את הניסוי והסרטון הפך ויראלי באופן מיידי.

Our campaign amplified the voices of survivors

הקמפיין שלנו מגביר את קולם של הניצולים

who shared similar stories online.

שחשפו בצורה מקוונת סיפורים דומים.

It equipped neighbors with specific advice,

הוא צייד את השכנים בעצה ספציפית,

and many committed to taking action.

ורבים התחייבו לנקוט פעולה.

In a country where every other week,

בארץ שבה כל שבוע שני,

the ground quietly embraces the body of a woman

האדמה מחבקת בדממה גופתה של אשה

murdered by a partner or a relative,

שנרצחה על ידי בן זוג או קרוב משפחה,

we were loud,

אנחנו דיברנו בקול רם,

and we were heard.

ושמעו אותנו.

I am an activist,

אני פעילה חברתית,

passionate about human rights innovation.

להוטה אחר חידושים בתחומי זכויות האדם.

I lead a global organization for socially engaged creative solutions.

אני מובילה ארגון גלובלי המחפש אחר פתרונות יצירתיים למען החברה.

In my work, I think about how to make people care and act.

במסגרת עבודתי אני חושבת כיצד לגרום לאנשים להיות אכפתיים ולפעול.

I am here to tell you that creative actions can save the world,

אני כאן כדי לומר לכם שפעולות יצירתיות יכולות להציל את העולם,

creative actions and play.

פעולות יצירתיות ומשחק.

I know it is weird to talk about play and human rights in the same sentence,

אני יודעת שזה מוזר לכלול משחק וזכויות אדם באותו משפט,

but here is why it's important.

אבל זוהי הסיבה שזה חשוב.

More and more, we fear that we can't win this.

יותר ויותר, אנחנו חוששים שאין ביכולתנו לנצח.

Campaigns feel dull,

הקמפיינים נראים משמימים,

messages drown,

המסרים הולכים לאיבוד,

people break.

אנשים נשברים.

Numerous studies, including a recent one published by Columbia University,

מחקרים רבים, ובכלל זה אחד שפורסם לאחרונה על ידי אוניברסיטת קולומביה,

show that burnout and depression are widespread amongst activists.

מראים כי שחיקה ודיכאון רווחים בקרב פעילים חברתיים.

Years ago, I myself was burned out.

לפני שנים, אני עצמי הייתי שחוקה.

In a world of endless ways forward, I felt at my final stop.

בעולם של אינסוף דרכים קדימה, הרגשתי שהגעתי לנקודת הסיום.

So what melts fear or dullness or gloom?

אז מה יכול לפוגג פחד, או שעמום, או דיכאון?

Play.

משחק.

From this very stage, psychiatrist and play researcher Dr. Stuart Brown

על הבמה הזו בדיוק, הפסיכיאטר וחוקר המשחק ד"ר סטיוארט בראון

said that nothing lights up the brain like play,

אמר שאין דבר המעורר את המוח יותר ממשחק,

and that the opposite of play is not work,

וכי ההפך ממשחק אינו עבודה,

it's depression.

אלא דיכאון.

So to pull out of my own burnout,

אז כדי לצאת מן השחיקה שלי עצמי,

I decided to turn my activism into what I call today "play-tivism."

החלטתי להפוך את הפעילות שלי למשהו שאני מכנה כיום "פלייטיביזם".

(Laughter)

(צחוק)

When we play, others want to join.

כשאנחנו משחקים, אחרים רוצים להצטרף.

Today, my playground is filled with artists,

כיום, מגרש המשחקים שלי מלא באמנים,

techies and scientists.

אנשי טכנולוגיה ומדענים.

We fuse disciplines in radical collaboration.

אנו משלבים תורות שונות בשיתוף פעולה קיצוני.

Together, we seek new ways to empower activism.

יחד אנחנו מחפשים אחר דרכים חדשות להעצים את הפעילות שלנו.

Our outcomes are not meant to be playful,

התוצאות אינן אמורות להיות עליזות,

but our process is.

אבל התהליך שלנו - כן.

To us, play is an act of resistance.

עבורנו, משחק הוא פעולה של התנגדות.

For example, "Beat.," the project I talked about earlier,

למשל, "מכות" הפרויקט שדיברתי עליו קודם,

is a concept developed by a drummer and a software engineer

הוא רעיון שפותח על ידי מתופף ומהנדס תוכנה.

who didn't know each other two days before they pitched the idea.

שלא הכירו אחד את השני יומיים לפני שהעלו את הרעיון.

"Beat." is the first winner in our lab series

"מכות" הוא הזוכה הראשון בסדרת המעבדות שלנו

where we pair artists and technologists to work on human rights issues.

שבה אנחנו מחברים בין אמנים ואנשי טכנולוגיה כדי לעבוד יחד על נושאים בתחום זכויות האדם.

Other winning concepts include a pop-up bakery

רעיונות מנצחים אחרים כוללים את מאפיית ה"פופ-אפ"

that teaches about fake news through beautiful but horrible-tasting cupcakes --

הממחישה את משמעות ה"פייק-ניוז" בעזרת עוגיות יפות בעלות טעם זוועתי --

(Laughter)

(צחוק)

or a board game that puts you in the shoes of a dictator

או משחק לוח המציב אותך בנעליו של דיקטטור

so you get to really grasp the range of tools and tactics of oppression.

כדי שתוכל באמת לקלוט את טווח הכלים והטקטיקות של הדיכוי.

We did our first lab just to test the idea,

הקמנו את המעבדה הראשונה שלנו כדי לבחון את הרעיון,

to see where it cracks and if we can make it better.

לראות היכן הוא נסדק וכיצד אפשר לשפרו.

Today, we are so in love with the format that we put it all online

כיום, התאהבנו כל כך בפורמט שאנחנו מנגישים את כולו בצורה מקוונת

for anyone to implement.

כדי שכל אחד יוכל ליישמו.

I cannot overstate the value of experimentation in activism.

לא ניתן להגזים בערכה של עריכת ניסויים עבור פעילות חברתית.

We can only win if we are not afraid to lose.

נוכל לנצח רק אם לא נפחד להפסיד.

When we play, we learn.

וכשאנחנו משחקים, אנו לומדים.

A recent study published by Stanford University

מחקר שפורסם לאחרונה על ידי אוניברסיטת סטנפורד

about the science of what makes people care

לגבי המדע החוקר מה גורם לאכפתיות אצל אנשים

reconfirms what we have been hearing for years:

אישר את מה שאנחנו שומעים כבר הרבה שנים:

opinions are changed not from more information

דעות משתנות לא כתוצאה מעודף מידע

but through empathy-inducing experiences.

אלא באמצעות חוויות המעוררות אמפתיה.

So learning from science and art,

אז למדנו מהמדע והאמנות,

we saw that we can talk about global armed conflict through light bulbs,

וראינו שאנחנו יכולים לדבר על עימותי החימוש הגלובלי באמצעות נורות חשמל,

or address racial inequality in the US

או לטפל בגזענות בארה"ב

through postcards,

באמצעות גלויות דואר,

or tackle the lack of even one single monument of a woman in Sofia

או להתמודד עם העובדה שאין אפילו פסל אחד של אשה בסופיה

by flooding the city with them,

על ידי הצפת העיר בפסלי נשים,

and, with all these works,

ועם כל העבודות האלו,

to trigger dialogue, understanding and direct action.

להצית דו-שיח, להבין ולכוון את הפעילות.

Sometimes, when I talk about taking risks and trying and failing

לפעמים, כשאני מדברת על לקיחת סיכונים וניסוי וטעייה

in the context of human rights,

בהקשר של זכויות אדם,

I meet raised eyebrows,

אני נתקלת בהרמת גבות,

eyebrows that say, "How irresponsible,"

הרמת גבות האומרת "איזה חוסר אחריות",

or, "How insensitive."

או "איזה חוסר רגישות",

People often mistake play for negligence.

אנשים מבלבלים לעתים קרובות בין משחק ובין רשלנות.

It is not.

וזוהי טעות.

Play doesn't just grow our armies stronger or spark better ideas.

משחק לא גורם לצבאות שלנו להיות חזקים יותר או בעלי רעיונות מבריקים יותר.

In times of painful injustice,

בזמנים של חוסר צדק משווע,

play brings the levity we need to be able to breathe.

המשחק מעניק לנו את הנינוחות שתאפשר לנו לנשום.

When we play, we live.

כשאנחנו משחקים, אנחנו חיים.

I grew up in a time

אני גדלתי בתקופה

when all play was forbidden.

שבה אסור היה לשחק.

My family's lives were crushed by a communist dictatorship.

חייהם של בני משפחתי דוכאו על ידי הדיקטטורה הקומוניסטית.

For my aunt, my grandfather, my father,

עבור דודתי, סבי, אבי,

we always held two funerals:

קיימנו תמיד שתי הלוויות:

one for their bodies,

אחת לגופותיהם,

but, years before that,

אולם שנים קודם לכן,

one for their dreams.

אחת עבור חלומותיהם.

Some of my biggest dreams are nightmares.

כמה מן החלומות הגדולים ביותר שלי הם סיוטים.

I have a nightmare that one day all the past will be forgotten

יש לי סיוט, שיום אחד כל העבר יישכח

and new clothes will be dripping the blood of past mistakes.

ובגדים חדשים יעטפו את דמן של טעויות העבר.

I have a nightmare

יש לי סיוט

that one day the lighthouses of our humanity will crumble,

שיום אחד יתמוטטו המגדלורים המסמנים את דרכי האנושות,

corroded by acid waves of hate.

כשיתנפלו עליהם גלי השנאה.

But way more than that,

אולם הרבה יותר מכך,

I have hope.

יש לי תקווה.

In our fights for justice and freedom,

במאבקינו לצדק וחופש,

I hope that we play,

אני מקווה שאנחנו משחקים,

and that we see the joy and beauty of us playing together.

ושאנחנו רואים את השמחה והיופי במשחקים המשותפים שלנו.

That's how we win.

זו הדרך בה אנחנו מנצחים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)